Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 21b
משנה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכוֹל. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלוֹק אֶת הַווְלָדוֹת מִיַּד חוֹלְקִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל יְגַדְּלוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין עֵגֶל עַל אִמּוֹ וּסְייָח עִם אִמּוֹ וּמַפְרִין עַל שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִיבִּית.
Traduction
On peut donner à l’éleveur une vache, un âne, ou tout animal qui rapporte ce qu’il mange, en fixant la valeur de l’animal au moment de la lui donner, pour partager avec lui plus tard le bénéfice. Si l’animal a des petits chez l’éleveur, on les partage de suite après leur naissance, dans les endroits où c’est l’usage (127)Là, par contre, l'éleveur n'est pas tenu d'élever les petits qui ne lui appartiennent pas.. Mais dans les endroits où il est d’usage d’élever les petits, l’éleveur doit élever même les petits qui ne lui appartiennent pas. R. Simon b. Gamliel dit: on peut donner à l’éleveur le veau avec sa mère (128)Sans payer plus pour le veau., ou le poulain avec la jument; on peut avancer au fermier de l’argent pour améliorer le champ et se faire payer plus cher la ferme; tout cela n’est pas de l’usure.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שמין פרה. גדולה וחמור גדול ומלאכתן כולה למקבל:
למחצה. לחלוק בשבח שישביחו בדמים ובולדות:
וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול. שראוין למלאכה:
לחלק את הולדות מיד. כשתבא כשעת חלוקתן כדאמר התם בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום:
שמין עגל על אמו. אין צריך ליתן לו עמלו ומזון לעגל אלא שמין עם אמו ואין הלכה כרשב''ג:
ומפרין על שדהו. לשון פרה ורבה כלומר שמרבה לו בחכירות שהחוכר אומר להמחכיר אתה רגיל ליקח בחכירות שדך עשרה כורים לשנה הלויני מנה או מאתים שאוציא על שדה זו לזבלה ולזרעה ולחרשה היטב ואני מעלה לך בחכירותה שנים עשר כורים לשנה ואחזיר לך מעותיך וזה מותר הוא דהוי כאלו מעדיף לו שני כורים הללו מפני שחוכר ממנו שדה טובה ומשובחת וחכירתה יותר שוה משדה אחרת:
הלכה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר כול'. תַּנֵּי. שָׁם הוּא אָדָם מֵחֲבֵירוֹ בְּהֵמָה בִּמְנָת לַעֲלוֹת לוֹ וְולָד אֶחָד וְגִיזָה אַחַת לַשָּׁנָה. תַּרְנְגוֹלֶת בְּיֹ בֵצִים לַחוֹדֶשׁ. הַשָּׁמָה תַרְנְגוֹלֶת מֵחֲבֵירָתָהּ מִיטַּפֶּלֶת בְּאֶפְרוֹחִין כָּל זְמַן שֶׁצְּרִיכִין לְאִימָּן. מִיטַּפֵּל בִּבְהֵמָה דַקָּה ל̇ יוֹם וּבְגַסָּה נ̇ יוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. (בְּגַסָּה) [בַּדַּקָּה] ג̇ חֳדָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁטִּיפּוּלָה מְרוּבָּה. יוֹתֵר מִיכֵּן חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה. מַהוּ חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ ק̇ דֵּינָרִין עַבְדוֹן כ̇ דֵּינָרִין. אָהֵן נְסַב פַּלְגָּא וָאָהֵן פַּלְגָּא שֶׁלֶּבַעַל הַבַּיִת אִיתְעַבְּדוּן עֲלוֹי קֶרֶן. בְּנֵי אִינָשׁ עַבְדִין כֵּן. אֶלָּא נָֽסְבִין וִיהָבִין וּבְסֵיפָה פַלְּגִין. הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתוֹ. בִּבְהֵמָה טְמֵיאָה י̇ב̇ חֹדָשׁ. בָּאָדָם כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲלוֹת שְׂכָר כַּתָּף לְמָעוֹת מַעֲלִין. וְולָדוֹת לַבְּהֵמָה מַעֲלִין. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה.
Traduction
On a enseigné (129)Tossefta, 5.: on accepte de son prochain la charge d’élever un animal au moins pendant un an, de façon à rapporter en ce temps au moins un petit et une tonte, ou une poule pour produire un minimum de dix œufs par mois. Si l’on détache une poule des autres pour couver et donner des poussins, elle soigne ces derniers aussi longtemps qu’ils ont besoin d’elle. C’est nécessaire pour le menu bétail pendant trente jours, et pour le gros bétail, cinquante jours; selon R. Yossé, c’est nécessaire trois mois pour le menu bétail, dont les petits ont besoin longtemps d’être surveillés par la mère (130)En raison de la délicatesse de leurs dents, dit le commentaire.. Au-delà de ces diverses époques déterminées, une part revient au propriétaire, et est à son nom, le tout selon l’usage local. Qu’entend-on par les mots ''une part revient au propriétaire et est à son nom''? Voici l’explication par un exemple: un homme avance à son prochain cent dinars, qui rapportent un profit de vingt dinars; le commerçant prendra la moitié pour lui, et l’autre moitié revenant au propriétaire déposant lui constituant une addition au capital (s’il ne la retire pas, avec suite du partage dans les bénéfices ultérieurs). -Mais agit-on ainsi d’ordinaire? - Non, chacun des associés puise de temps en temps à la caisse, et à la cessation du commerce, ils partagent finalement le reliquat (après tous comptes faits). Si l’on remet un animal à son prochain pour en retirer un profit à partager entre eux, combien de temps partage-t-on la responsabilité? Pour l’animal impur, on reste responsable un an, et pour les ânesses en particulier, deux ans. Dans certaines localités, il est d’usage de bonifier un certain salaire au dépositaire pour la peine de transport de l’argent; dans d’autres, l’éleveur reçoit un supplément pour la peine qu’il a de s’occuper des petits de la bête confiée; tout dépend de l’usage local.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ה והכי איתא התם השם בהמה מחבירו אין פחות מי''ב חדש. וכן מיתפרשא הכא שעל מנת לעלות לו עכ''פ ולד אחד וגיזה אחת לשנה שם הוא לו ולא פחות מזה:
תרנגולת. לגדל בצים:
השמה תרנגולת מחבירתה לגדל אפרוחין:
ר' יוסי אמר בדקה שלשה חדשים כנ''ל וכן הוא שם:
מפני שטיפולה מרובה. ששיניה דקות וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך:
יותר מכאן. מהזמן הנזכר לכל א' וא':
חלקו של בעל הבית והשוה עליו. ובתוספתא שם עליו וה''נ והשום עליו צ''ל וכדמפרש ואזיל:
עבדין עשרין דינרין. והרויחו המאה דינרין לעשרים יותר זה המקבל נוטל חצי חלק הריוח וזה הבה''ב החצי:
של בעל הבית איתעבדון עלוי קרן. והיינו מכאן ואילך חלקו של בעל הבית שם עליו שלאחר שהגיע זמן החלוקה ולא חלק בה''ב עמו נוטל המקבל חצי חלק הריוח שלו והחצי חלקו של בעל הבית שם עליו להקרן שאף אותו חצי חלק נחשב לקרן ומאותו הזמן ואילך נוטל המקבל חצי ריוח גם באותו חלק שהרי הוא כקרן:
בני אינש עבדין כן. בתמיה וכי דרך בני אדם לעשות כן אלא נסבין וכו' כלומר כך הוא הדרך לוקחין לעצמן ונותנין לבה''ב כל א' כפי הצורך כל זמן אשר העסק בידו לוקחין מן האמצע ולבסוף חולקין ביניהן הריוח לפי חשבון של כל אחד ואחד מה שנטל מהשותפות:
השם בהמה לחבירו. לטפל בה ולחלוק בה שבח כמה זמן חייב באחריותה לטפל בה:
באתונות עשרים וארבע חדש צ''ל:
לעלות שכר כתף למעות מעלין. להמקבל מעות מחבירו להתעסק נוהגין להעלות לו שכר הכתף בשביל שמטריח עצמו לשאת המעות על כתיפו מעלין לו השכר הזה שעל הבעה''ב לשלם שכר הכתף:
ולדות לבהמה מעלין. אם בהמה הוא מקבל לגדלה ולחלק בולדות מעלין לו שכר שהוא מטריח עצמו בולדות להוציאן ולהכניסן על כתיפו והכל לפי המנהג:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין כול'. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁמַּעֲלִין שְׂכַר כַּתָּף לְמָעוֹת. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית.
Traduction
R. Simon b. Gamliel dit: on peut donner à l’éleveur le veau avec sa mère, etc.''; même dans les localités où l’on bonifie un certain salaire au dépositaire de l’argent pour la peine du transport, on ne lui donne rien de plus pour la peine qu’il a d’élever les petits, sans éprouver de ce chef la crainte d’usure.
Pnei Moshe non traduit
רשב''ג אומר וכו'. אפי' במקום שנוהגין להעלות לו שכר כתף למעות אין מעלין לו שכר כתף לולדות אלא שמין עגל עם אמו ואינו חושש משום רבית במה שמטריח המקבל עצמו בחלק ולדות של בעל הבית לפי שהן נחשבין בשומא אחת עם אימן והרי הוא נותן לו שכר עמל ומזונות בשביל אימן:
הַשָּׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ עַד כַּמָּה חַייָב בָּאַחֵרָיוּתָהּ. סוּמָכוֹס אוֹמֵר. הַגּוֹדָרוֹת י̇ב̇ חֹדֶשׁ. בָּאֲתוֹנוֹת כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. עָמַד עָלָיו בְּתוֹךְ הַזְּמַן שָׁמִין לוֹ. אַחַר הַזְּמַן אֵין שָׁמִין לוֹ. לֹא דוֹמֶה טִיפּוּל שָׁנָה אַחַת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.
Traduction
Si l’on reçoit en dépôt un animal de son prochain (en vue d’un bénéfice commun), jusqu’à quelle époque est-on responsable? Selon Somkos, on l’est un an pour le menu bétail, et deux ans pour les ânesses. Si durant cet espace de temps, l’un réclame sa part, on peut le contraindre à la remise (à rester dans l’association); mais après cet espace de temps, la réclamation de partage (de dissolution) est loisible; car l’entretien de la première année n’est pas aussi coûteux que celui de la deuxième année (il sera injuste que ces frais incombent à un seul).
Pnei Moshe non traduit
השם. תניא אידך השם בהמה וכו':
הגודרות. בהמה דקה:
עמד עליו בתוך הזמן. לחלק שמין לו בעל כרחו שבתוך הזמן יכול חבירו לעכב על ידו:
אחר הזמן אין שמין לו. בעל כרחו ואם רוצה המקבל לחלוק אין חבירו מעכב עליו:
לא דומה וכו'. טעמא דרישא מפרש שבתוך הזמן חבירו מעכב לפי שאינו דומה טיפול שנה א' לטיפול של ב' שנים שבשניה היא צריך למזונות מרובים הלכך אם השנה שניה בתוך זמן הוא כפי המנהג חבירו מעכב בחלוקה:
הַשָׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב כּוּלֵּיהּ. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב פַּלְגָּא. כֵּיצַד. שָׁמָהּ בִּמְנָה וְהִשְׁבִּיחָה וְשָׁוָה מָאתַיִם. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב שִׁשָּׁה שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז. הִכְחִישָׁה וְיָפָה חֲמִשִּׁים זוּז. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב ג̇ שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז.
Traduction
La remise d’un animal à son prochain en fixant sa valeur doit avoir pour durée au moins un an; s’il meurt par négligence de l’éleveur, celui-ci sera responsable de la perte totale, et si l’animal meurt sans le fait de la négligence, l’éleveur ne paiera que la moitié. Ainsi par exemple, si à la remise de l’animal, le propriétaire l’estime valoir un Maneh, puis l’animal s’étant amélioré atteint le double de valeur, et ensuite meurt par négligence de l’éleveur, celui-ci paiera au premier six dinars d’or (= 1 Maneh 1/2); si l’animal meurt spontanément sans le fait de la négligence, le dépositaire paiera au premier 50 zouz (1/2 maneh). Si l’animal a maigri et ne vaut plus que la moitié, lorsqu’il meurt par négligence du gardien, celui-ci paiera au propriétaire 3/4 de maneh (131)La première moitié entière, plus la moitié de la perte.; s’il meurt sans que ce soit le fait de la négligence, le dépositaire ne paiera que 50 zouz.
Pnei Moshe non traduit
מתה בכוסיא. בפשיעה של המקבל משלם לו כולה שלא בפשיעה משלם לו החצי כדמפרש ואזיל:
והשביחה ושוה מאתים. והרי יש כאן חמשים זוז להמקבל כפי חצי השבח וכשמתה בפשיטתו צריך לשלם כל חלק של הנותן מנה שהיתה שוה וחמשים מחלק השבח שהן ששה של זהב:
דלא בכוסיא. אינו משלם אלא חצי שוויה:
הכחישה. הוכחשה מאליה ואינה שוה כ''א כ' זוז מעתה ההפסד על שניהן ויש להנותן בה ע''ה זהובים ואם אח''כ מתה בפשיעת המקבל נותן להבעה''ב ג' של זהב ושלא בפשיעה לעולם אינו משלם אלא חצי שוויה של שעת הקבלה שכך הוא התנאי:
הַשָׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. עָשָׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּאֲכִילָהּ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. הֶאֱכִיל כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַחַמָּה כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה.
Traduction
Celui qui reçoit de son prochain un animal, à élever selon un prix fixé, l’accepte pour au moins un an. Si après l’avoir fait travailler tout l’été, l’éleveur veut vendre l’animal en hiver (où l’animal ne travaille plus et coûte à nourrir), on le contraint à payer les frais de nourriture en hiver. D’autre part, si l’éleveur a nourri l’animal tout l’hiver et le propriétaire veut le vendre en été (lorsque l’éleveur va profiter du travail), on contraint le propriétaire à laisser l’animal travailler tout l’été pour l’éleveur.
Pnei Moshe non traduit
עשה בה. המקבל מלאכתו בימות החמה ואמר למוכרה בימות הגשמים שאין זמן מלאכה:
האכילה כל ימות הגשמים ואמר. בעל הבית למוכרה בימות החמה כופין אותו וכו' שכל א' מעכב על חבירו כל הי''ב חדש:
הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיּוֹקֶר. אָמַר לַחֲבֵירוֹ. תְּנֵם לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹתְנָן לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. הַמּוֹלִיךְ חֲבִילָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לוֹ. תְּנֵיהָ לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתְּ נוֹתֵן בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. אֲבָל חֲמָרִים הַמְּקַבְּלִין מִבַּעֲלֵי בָתִּים מַעֲמִידִין לָהֶן פֵּירוֹת בִּמְקוֹם הַיּוֹקֶר כְּשַׁעַר הַזּוֹל. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבוֹא בוֹ בַיּוֹם. רַב הוּנָא אָמַר. נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ. וְהָא מֵתִיבִין [לְרַב] הוּנָא. שָׁלִיחַ שֶׁנֶּאֱנָס חַייָב עַל הָאוֹנְסִין. שֶׁנֶּאֱנָס פָּטוּר עַל הָאוֹנְסִין. לֹא פְעָמִים מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת כְּשׁוֹאֵל. 21b וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּשֵׁם שֶׁחַייָב בְּכוּלָּהּ כָּךְ חַייָב בְּמִקְצָתָהּ. מַאי כְדוֹן מַייְתֵה. תַּמָּן מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַיּוֹקֶר. בְּרַם הָכָא מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַזּוֹל.
Traduction
Si quelqu’un transporte des produits d’un endroit où ils sont à bas prix dans un autre où ils sont chers, et le prochain offre de les prendre au cours de l’endroit où ils sont chers, si la responsabilité du transport incombe au vendeur, la cession à prix élevé est permise; mais elle est défendue si la responsabilité incombe au preneur (125)Dès lors la cession équivaut à un prêt, et le surcroît est de l'usure.. De même, si l’on transporte des cordes d’un endroit où elles sont à bas prix dans un autre à prix plus élevé, puis le prochain veut les prendre au prix élevé, c’est permis si le vendeur est responsable du port, non si l’acheteur en est responsable. Mais les âniers, qui se chargent pour les propriétaires de transporter leurs produits d’un endroit à un autre, peuvent les recevoir à prix inférieur dans les endroits où ils sont chers (c’est un profit licite). Toutefois, ajoute R. Juda b. Pazi, il s’agit d’une assez petite distance, que l’on puisse y aller et en revenir le même jour (126)''Alors, le propriétaire est responsable; sinon, c'est l'ânier.''; selon R. Houna au contraire, l’ânier est le représentant du propriétaire, toujours responsable. Or, on objecta à R. Houna qu’un messager victime d’un accident en est responsable. -Quoi! N’y a-t-il pas alors dispense? -Non, la condition de responsabilité peut avoir été fixée, et quoique gardien gratuit, il sera comme un emprunteur. Aussi, R. Oshia dit: il est responsable de l’entier et de la partie. Que prouve tout cela? Le messager achète même à prix élevé, tandis que l’ânier (intéressé) les prend à bas prix.
Pnei Moshe non traduit
ואני נותן לך. בשער היוקר שאתה נותנן הפירות במקום פלוני אם באחריו' הנותן מותר והלוקח אסור כצ''ל וכן הוא בתוספתא שם. וכן צ''ל בסיפא. אם אחריות הדרך על הנותן מותר שהרי עדיין ברשותו הוא ולא הוי מלוה עד שתימכר וכל מה שנמכר ביוקר ברשות של בעלים הראשונים הוא:
והלוקח אסור. ואם האחריות על הלוקח אסור דמהשתא הוי מלוה גביה וכל מה שנותן לו יותר מדמיה שבמקום הזול הוי רבית:
המוליך חבילה ממקום למקום וכו'. סיפא קמ''ל דאפי' לא א''ל בפירוש כן שנותן לו במקום היוקר וגם אין ידוע בודאי ששם הוא יותר ביוקר אלא שאומר לו אני נותן לך כדרך שחושב אתה למכרן שם אפ''ה אם הוא באחריות הלוקח אסור:
אבל החמרין. המוליכין תבואה ממקום הזול למכרן במקום היוקר והן מקבלין מעות מבעלי הבתים של מקום היוקר להעמיד להן פירות מותרין להעמיד הפירות במקום היוקר כשער הזול וטעמא דניחא להו כן שמחמת ששומעין הבעלי בתים של מקום הזול שאין אלו משתכרין גם הם מוכרין להם ביותר בזול כדי שלא ימשכו ידיהם מהן ולהרגילן אצלם. ופליגי בה אמוראי דלקמיה בדין האחריות ובטעמיה:
עד מקום שדרכו לילך וכו'. כלומר דהא סתמא קתני ומשמע דאפי' אין בעלי בתים מקבלין עליהן אחריות הדרך והלכך מפרש דלא שרי אלא בשאין דרך רחוקה ממקום ההוא לכאן ודרכן לילך ולבא בו ביום ואין כאן אחריות כל כך דס''ל לר' יודה בן פזי דכשיש אחריות והוא על החמרין אסור:
רב הונא. פליג ואמר דאין חילוק דלעולם צריך שיהיה האחריות על הבעלי בתים ולא על החמרים שהרי נעשה שלוחו כלומר אלו החמרין כשלוחו של ב''ב הן שבשליחותן הולכין ומביאין להן פירות ממקום הזול בעד מעותיהן ואין האחריות עליהן:
ודא מתיבין הונא. וקאמר הש''ס שהשיבו לרב הונא דקאמר בפשיטות דאין האחריות על השליח ותיובתא עליה מהאי ברייתא דתניא שליח שנאנס חייב על האונסין. והמקשה לא מסיים למילתיה עד דפריך הש''ס עלה שנאנס קאמרת בתמיה אם נאנס פטור על האונסין הוא דלא יהא אלא כשומר שכר בעד שכר השליחות שמקבל וכי ש''ש חייב באונסין:
לא פעמים וכו'. כלומר הא לא קשיא דכי לא משכחת לה לפעמים שהתנה עמו שיהא חייב באונסין וכדתנן לקמן בפ''ז מתנה ש''ח להיות כשואל ומתחייב באונסין והך ברייתא בשהתנה עמו בכך מיירי ומ''מ לרב הונא קשיא דקאמר סתמא נעשה כשלוחו ואין אחריות על השליח וכי לא מצינו דהשליח מתחייב באחריות ואפי' באונסין לפעמים וה''נ אע''ג דלא התנה נימא דמסתמא אדעתא דניחייבו באחריות משלחין אותן הב''ב לקנות להן משם דהא עכ''פ מטיא להו הנאה מהשליחות כדלעיל:
והתני. וכן נמי תני רב הושעיא גבי שליח כשם שחייב באחריות כולה כך חייב במקצתה ותיובתא דרב הונא:
מאי כדון מייתה. ומהדר הש''ס ומתמה על כל הני תיובתא וכי מה מביאין עכשיו ראיה מהתם:
תמן משלם כשער היוקר כלומר גבי שליח דעלמא מביא בשליחותו כפי אשר קונה שם במעותיו של המשלח אם ביוקר ביוקר ואם בזול בזול וא''כ לפעמים משלם להבעל הבית כשער היוקר וכלומר לפי המקח אשר לקח משלים הוא שליחותו:
ברם הכא משלם כשער הזול. שלעולם מתנין עם החמרין שיעמידו להן הפירות כשער הזול אשר שם ועל תנאי זה מקדימין להן המעות ובשכר שהחמרין משתכרין במעות האלו באיזה סחורה מתרצין בכך ואם אחריות הדרך בהליכה ובחזרה על החמרין הוי כרבית דבשכר הלואה של הליכה טורחין בשבילן בחזרה:
Baba Metsi'a
Daf 22a
משנה: אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִיבִּית. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִהַגּוֹיִם וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִיבִּית וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב. מַלְוֶה הוּא יִשְׂרָאֵל מָעוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל.
Traduction
L’éleveur ne doit pas recevoir du petit bétail (134)Littéralement: de fer (ne courant nul danger de cession). d’un israélite, à la condition de subir seul les dommages et les pertes, et de partager le bénéfice, car c’est de l’usure (135)Car l'éleveur s'occupe gratis de la moitié, dont le bénéfice ne lui appartient pas.. Mais l’éleveur peut le recevoir d’un païen. On peut donner l’intérêt à un créancier païen, et on peut aussi lui prêter à intérêt. Il en est de même d’un prosélyte palestinien. On peut prêter à intérêt l’argent du païen à un israélite, en le faisant sur la demande du païen, non à l’inverse.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מקבלין צאן ברזל מישראל. צאן ברזל נקרא אם כל האחריות על המקבל ושם עליו במעות כך וכך ועל שם שזה סומך עליו כברזל וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקים בשכרו לפי התנאי שהתנו ואע''ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה אין מושיבין חנווני למחצית שכר משום דמקבל עליה פלגא בהפסד וכ''ש הכא דמקבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו''ם:
מעותיו של העכו''ם מדעת העכו''ם. כגון ישראל שלוה מעות מן העכו''ם ברבית ובקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחר ואמר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אם העמידו אצל העכו''ם אע''פ שהישראל הוא שנותן לו במצות העכו''ם מותר ואם לא העמידו אצל העכו''ם אסור דהוא ניהו דקמוזיף ליה ברבית:
אבל לא מדעת ישראל. כגון עכו''ם שלוה מישראל ברבית וביקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחר ואמר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידה אצל הישראל אסור:
הלכה: אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל כול'. אֵי זֶהוּ צֹאן בַּרְזֶל. הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה צֹאן. אָמַר לוֹ. הֲרֵי הֵן עֲשׂוּיוֹת עָלָיו בְּק̇ שֶׁלְּזָהָב וֲולָדָן וַחֲלָבָן וְגִיזָתָן שֶׁלָּךְ וְאִם מֵתוּ אַתְּ חַייָב בַּאֲחֵרָיוּתֵיהֶן וְאַתְּ מַעֲלֶה לִי סֶלַע שֶׁלְּכָל אַחַת וְאַחַת מִשֶּׁלָּךְ בָּאַחֲרוֹנָה. אָסוּר.
Traduction
Qu’appelle-t-on tson barzel (petit bétail de fer)? Si le propriétaire, livrant à l’éleveur cent moutons, dit: ''à condition d’assumer toute la responsabilité moyennant une somme fixe de cent pièces d’or, tu pourras garder tout le bénéfice, les jeunes et les tontes, me donnant seulement à la fin un selà par chaque tête de bétail'', c’est défendu à titre d’usure.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הרי הן עשויות עליך במאה של זהב וכו'. כשתקבל כל אחריות עליך בסך מאה של זהב יהיה כל השבח שלך הולדות והגיזות ואיני רוצה ממך אלא שתתן לי באחרונה סלע מכל א' וא' והשאר הוא שלך אסור:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. תַּמָּן אַתָּ מַר. נוֹשֵׂא שָׂכָר חַייָב עַל הָאוֹנְסִין אָסוּר. וָכָא אַתָּ מַר. נוֹשֵׂא שָׂכָר חַייָב עַל הָאוֹנְסִין מוּתָּר. לֹא פְעָמִים שֶׁמַּתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת כְּשׁוֹאֵל. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. תַּמָּן אַתָּ מַר. צֹאן בַּרְזֶל לָרִאשׁוֹן. וָכָא אַתָּ מַר. לַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן שֶׁעִיקָּרָן לָרִאשׁוֹן וְולָדָן לָרִאשׁוֹן. בְּרַם הָכָא עִיקָּרָן לַשֵּׁינִי וְולָדָן לַשֵּׁינִי.
Traduction
R. Jérémie objecta ceci: pourquoi est-il dit ailleurs que si un israélite accepte d’un païen le menu bétail à élever, les petits ne sont pas soumis à la charge des premiers-nés (136)(Bekhorot 2, 4)., les considérant aux mains du propriétaire (païen), tandis qu’on les suppose aux mains du second (de l’éleveur, seul responsable)? R. Yossé répond: ailleurs, où la souche (la mère) appartient au premier (païen), le petit lui est attribué aussi; tandis qu’ici la souche même passe au second (à l’éleveur) par la responsabilité qu’il assume, et le petit lui sera aussi soumis. R. Jérémie présenta alors une autre objection: pourquoi est-il dit plus haut (5,3) qu’il est défendu d’accepter un dépôt en bénéfice commun lorsque le gardien, payé pour sa peine, est seul responsable des dommages, tandis qu’ici il résulte de la défense de recevoir le même bétail à élever, à condition d’être seul responsable, que si l’éleveur n’a aucune part au bénéfice ce serait permis? Cela tient à ce que parfois le gardien gratuit conditionne vouloir égaler l’emprunteur (s’il ne prend aucune part du profit, il peut recevoir l’animal à élever; si non, c’est défendu, malgré le dédommagement de sa peine).
Pnei Moshe non traduit
תמן את מר. בפ''ב דבכורות תנן המקבל צאן ברזל מן העכו''ם ולדות פטורין מן הבכורה מפני שהן ברשותו של עכו''ם אלמא ברשותיה דהנותן קיימי והיינו דבעי תמן אתה אומר ברשותו של ראשון הנותן הם והכא את אומר ברשותו של השני המקבל קיימי דהואיל ומתחייב באחריות אסור:
תמן שעיקרן לראשון. שהאמהות של עכו''ם הן והישראל מקבל ממנו לגדל ולחלק בולדות והואיל ואימן ברשות עכו''ם קיימי גם הולדות ברשותו הן אבל הכא דמקבל על עיקרן באחריות שלו והרי הכל באחריותו העיקר והולדות:
ר' ירמיה בעי תמן את מר וכו'. אמתני' דלעיל קאי ורמי אהאי מתני' דלעיל תנן אין מושיבין חנווני למחצית שכר וכו' ואין שמין עגלים וכו' אא''כ נותן לו שכר עמלו ומזונות אבל אם אין נותן לו שכר עמלו אסור מכיון דהמקבל יש עליו אחריות מפלגא דבעה''ב כדפרישנא התם והכא קאמר דאין מקבלין צאן ברזל משום דכל האחריות עליו ואין להנותן חלק בהפסד כ''א בריוח ומשמע דאם אין להמקבל בריוח מותר ואע''פ שכל האחריות עליו ואפילו אין נותן לו הבעל הבית שכר עמלו אין בכך כלום והיינו דמקשי תמן אמר נושא שכר וכו' כלומר במתני' דהתם כשאינו נותן לו שכר עמלו והוי שומר. שכר כיון דחייב על האונסין שמקבל האחריות עליו אסור וכא את מר כלומר במתני' דהכא דקאמרת אע''ג שאין נותן לו שכר עמלו ואע''פ שחייב על האונסין שמקבל עליו אחריות דבעה''ב מותר:
ומשני לא פעמים וכו'. וכי לא מצינו שמתנה ש''ח להיות כשואל וכלומר בדינא דמתני' שאני דמכיון שאין המקבל נוטל בריוח כלום ואחריות הוא דמקבל עליו מותר דמתנה ש''ח להיות כשואל דלא שקיל ברווחא מידי כי אם דוקא היכא שמקבל עליו כל האחריות ונוטל חלק בריוח בהא הוא דאמרו אע''פ שנותן לו שכר עמלו מ''מ כיון דכל אחריות ההפסד עליו אסור:
22a תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מַפְרִין עַל שָׂדֵהוּ וְאֵין חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. כֵּיצַד. קִיבֵּל הֵימֶינּוּ בְּי̇ כוֹרִין חִטִּין. אָמַר לוֹ. תֵּן לִי סֶלַע אֶחָד וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ י̇ב̇ כּוֹרִין לַגּוֹרֶן מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂדֶה מְצוּיָה לְהִתְבָּרֵךְ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. נַעֲשֶׂה כְמַשְׂכִּיר לוֹ שָׂדֶה בְיוֹקֶר. מַה בֵינֵיהוֹן. חֲנוּת וּסְפִינָּה. מָאן דָּמַר. מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂדֶה מְצוּיָה לְהִתְבָּרֵךְ. מַפְרִין עַל חֲנוּת וּסְפִינָּה. מָאן דָּמַר. נַעֲשֶׂה כְמַשְׂכִּיר לוֹ שָׂדֶה בְיוֹקֶר. חֲנוּת וּסְפִינָּה אֵין מַפְרִין. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגֵי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַפְרִין עַל חֲנוּת וּסְפִינָּה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵין מַפְרִין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרֵישׁ לָקִישׁ. אֵין מַפְרִין עַל חֲנוּת וּסְפִינָּה וְעַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְגוּפוֹ.
Traduction
– On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (132)Tossefta, 5.: on peut avancer de l’argent au fermier pour améliorer le champ et en tirer un plus cher fermage, sans que ce surcroît soit de l’usure. Voici comment: le fermier a reçu du propriétaire le champ, à charge de fournir dix kour de froment; celui-ci peut offrir au propriétaire, moyennant un prêt d’un selà, de lui fournir 12 kour (au lieu de 10) lors de la moisson, sans que ce soit de l’usure. C’est permis, dit R. Yohanan, parce qu’il arrive souvent qu’un champ donne plus; selon Resh Lakish, l’avance d’un selà équivaut à une majoration du sol qui permettra d’en retirer davantage plus tard. Entre ces 2 avis (qui paraissent revenir au même), il y a une différence lors de la location d’une boutique ou d’un navire: selon le 1er avis, parlant de la possibilité d’un plus grand rendement, il est permis de faire des avances d’argent au locataire d’une boutique ou d’un navire pour améliorer le revenu; d’après la seconde opinion, parlant de renchérissement de fermage, ce ne serait pas permis pour une boutique ou un navire. Au dire de R. Jacob b. Aha, on trouve, en effet, cette discussion formelle: R. Yohanan permet d’avancer de l’argent au locataire d’une boutique ou d’un bateau pour améliorer le revenu; Resh Lakish l’interdit. Un enseignement confirme ce dernier avis, en disant: on ne doit pas avancer de l’argent pour améliorer une boutique ou un navire en location, ni pour un autre objet qui ne rapport pas lui-même un profit (133)Si le profit est indirect..
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
תן לי סלע א'. ושם הגי' תן לי מאתים זוז ולענין דינא חדא הוא וכדפרישי' במתני':
לגורן. כלומר אני מעמיד לך לשעת הגורן שנים עשר כורין בחכירתה:
מפני שהשדה מצויה להתברך. טעמא דהיתירא משום שבשדה הברכה מצויה ביותר ויכול הוא להרבות בחכירתה ואין זה בשכר הלואת מעות:
ריש לקיש אמר. היינו טעמא דכשנותן לו המעות לאו אדעתא שיוסיף לו בחכירות בשביל הלואה אלא דנעשה כמשכיר לו שדה ביוקר יותר ומפני שזה מוציא המעות על גוף השדה ומתעסק בה יפה יפה משתבחת היא וחכירתה יותר שוה ביוקר משארי שדות:
מה ביניהון. לכאורה טעמייהו חדא הוי וקאמר חנות וספינה איכא בינייהו אם שכר ממנו חנות או ספינה וזה נותן לו מעות בתחלה לקנות פרקמטיא ולהרויח ושיוסיף לו בשכירות כך וכך לשנה:
מאן דאמר. מפני שהשדה מצויה להתברך ה''ק יש שנה מתברכת ביותר ויכול זה להרבות בחכירתה ולא מיחזי דבשביל מעותיו מרבה הוא לו וא''כ ס''ל דגם על חנות וספינה מותר להפרין דלפי שהשנה מתברכת שלפעמים משתכר בה הרבה ומרבה לו בשכירות ולאו בשכר מעותיו הוא:
ומ''ד נעשה לו כמשכיר לו שדה ביוקר. טעמיה שמפני שמוציא המעות על גוף השדה ונעשה משובחת וחכירתה שוה ביוקר א''כ דוקא בשדה שייך האי טעמא שמחמת שמוציא בגוף השדה שמזבלה ומעדרה נתרבה חכירתה אבל לא בעסק פרקמטיא שמתעסק בחנות וספינה תתרבה שכירות החנות והספינה ושכר הלואתו הוא נוטל ואסור:
בפירוש פליגי. אני שמעתי דבהדיא פליגי בה לפי טעמייהו:
מתניתא. תניא כוותיה דר''ל אין מפרין וכו':
ועל דבר שאינו עושה בגופו. שאינו מוציא המעות על גוף הדבר ששכר ממנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source