משנה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכוֹל. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלוֹק אֶת הַווְלָדוֹת מִיַּד חוֹלְקִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל יְגַדְּלוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין עֵגֶל עַל אִמּוֹ וּסְייָח עִם אִמּוֹ וּמַפְרִין עַל שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִיבִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
ומפרין על שדהו. לשון פרה ורבה כלומר שמרבה לו בחכירות שהחוכר אומר להמחכיר אתה רגיל ליקח בחכירות שדך עשרה כורים לשנה הלויני מנה או מאתים שאוציא על שדה זו לזבלה ולזרעה ולחרשה היטב ואני מעלה לך בחכירותה שנים עשר כורים לשנה ואחזיר לך מעותיך וזה מותר הוא דהוי כאלו מעדיף לו שני כורים הללו מפני שחוכר ממנו שדה טובה ומשובחת וחכירתה יותר שוה משדה אחרת:
שמין עגל על אמו. אין צריך ליתן לו עמלו ומזון לעגל אלא שמין עם אמו ואין הלכה כרשב''ג:
לחלק את הולדות מיד. כשתבא כשעת חלוקתן כדאמר התם בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום:
וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול. שראוין למלאכה:
למחצה. לחלוק בשבח שישביחו בדמים ובולדות:
מתני' שמין פרה. גדולה וחמור גדול ומלאכתן כולה למקבל:
הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיּוֹקֶר. אָמַר לַחֲבֵירוֹ. תְּנֵם לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹתְנָן לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. הַמּוֹלִיךְ חֲבִילָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לוֹ. תְּנֵיהָ לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתְּ נוֹתֵן בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. אֲבָל חֲמָרִים הַמְּקַבְּלִין מִבַּעֲלֵי בָתִּים מַעֲמִידִין לָהֶן פֵּירוֹת בִּמְקוֹם הַיּוֹקֶר כְּשַׁעַר הַזּוֹל. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבוֹא בוֹ בַיּוֹם. רַב הוּנָא אָמַר. נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ. וְהָא מֵתִיבִין [לְרַב] הוּנָא. שָׁלִיחַ שֶׁנֶּאֱנָס חַייָב עַל הָאוֹנְסִין. שֶׁנֶּאֱנָס פָּטוּר עַל הָאוֹנְסִין. לֹא פְעָמִים מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת כְּשׁוֹאֵל. 21b וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּשֵׁם שֶׁחַייָב בְּכוּלָּהּ כָּךְ חַייָב בְּמִקְצָתָהּ. מַאי כְדוֹן מַייְתֵה. תַּמָּן מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַיּוֹקֶר. בְּרַם הָכָא מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַזּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
ואני נותן לך. בשער היוקר שאתה נותנן הפירות במקום פלוני אם באחריו' הנותן מותר והלוקח אסור כצ''ל וכן הוא בתוספתא שם. וכן צ''ל בסיפא. אם אחריות הדרך על הנותן מותר שהרי עדיין ברשותו הוא ולא הוי מלוה עד שתימכר וכל מה שנמכר ביוקר ברשות של בעלים הראשונים הוא:
והלוקח אסור. ואם האחריות על הלוקח אסור דמהשתא הוי מלוה גביה וכל מה שנותן לו יותר מדמיה שבמקום הזול הוי רבית:
המוליך חבילה ממקום למקום וכו'. סיפא קמ''ל דאפי' לא א''ל בפירוש כן שנותן לו במקום היוקר וגם אין ידוע בודאי ששם הוא יותר ביוקר אלא שאומר לו אני נותן לך כדרך שחושב אתה למכרן שם אפ''ה אם הוא באחריות הלוקח אסור:
אבל החמרין. המוליכין תבואה ממקום הזול למכרן במקום היוקר והן מקבלין מעות מבעלי הבתים של מקום היוקר להעמיד להן פירות מותרין להעמיד הפירות במקום היוקר כשער הזול וטעמא דניחא להו כן שמחמת ששומעין הבעלי בתים של מקום הזול שאין אלו משתכרין גם הם מוכרין להם ביותר בזול כדי שלא ימשכו ידיהם מהן ולהרגילן אצלם. ופליגי בה אמוראי דלקמיה בדין האחריות ובטעמיה:
עד מקום שדרכו לילך וכו'. כלומר דהא סתמא קתני ומשמע דאפי' אין בעלי בתים מקבלין עליהן אחריות הדרך והלכך מפרש דלא שרי אלא בשאין דרך רחוקה ממקום ההוא לכאן ודרכן לילך ולבא בו ביום ואין כאן אחריות כל כך דס''ל לר' יודה בן פזי דכשיש אחריות והוא על החמרין אסור:
רב הונא. פליג ואמר דאין חילוק דלעולם צריך שיהיה האחריות על הבעלי בתים ולא על החמרים שהרי נעשה שלוחו כלומר אלו החמרין כשלוחו של ב''ב הן שבשליחותן הולכין ומביאין להן פירות ממקום הזול בעד מעותיהן ואין האחריות עליהן:
לא פעמים וכו'. כלומר הא לא קשיא דכי לא משכחת לה לפעמים שהתנה עמו שיהא חייב באונסין וכדתנן לקמן בפ''ז מתנה ש''ח להיות כשואל ומתחייב באונסין והך ברייתא בשהתנה עמו בכך מיירי ומ''מ לרב הונא קשיא דקאמר סתמא נעשה כשלוחו ואין אחריות על השליח וכי לא מצינו דהשליח מתחייב באחריות ואפי' באונסין לפעמים וה''נ אע''ג דלא התנה נימא דמסתמא אדעתא דניחייבו באחריות משלחין אותן הב''ב לקנות להן משם דהא עכ''פ מטיא להו הנאה מהשליחות כדלעיל:
ודא מתיבין הונא. וקאמר הש''ס שהשיבו לרב הונא דקאמר בפשיטות דאין האחריות על השליח ותיובתא עליה מהאי ברייתא דתניא שליח שנאנס חייב על האונסין. והמקשה לא מסיים למילתיה עד דפריך הש''ס עלה שנאנס קאמרת בתמיה אם נאנס פטור על האונסין הוא דלא יהא אלא כשומר שכר בעד שכר השליחות שמקבל וכי ש''ש חייב באונסין:
ברם הכא משלם כשער הזול. שלעולם מתנין עם החמרין שיעמידו להן הפירות כשער הזול אשר שם ועל תנאי זה מקדימין להן המעות ובשכר שהחמרין משתכרין במעות האלו באיזה סחורה מתרצין בכך ואם אחריות הדרך בהליכה ובחזרה על החמרין הוי כרבית דבשכר הלואה של הליכה טורחין בשבילן בחזרה:
תמן משלם כשער היוקר כלומר גבי שליח דעלמא מביא בשליחותו כפי אשר קונה שם במעותיו של המשלח אם ביוקר ביוקר ואם בזול בזול וא''כ לפעמים משלם להבעל הבית כשער היוקר וכלומר לפי המקח אשר לקח משלים הוא שליחותו:
מאי כדון מייתה. ומהדר הש''ס ומתמה על כל הני תיובתא וכי מה מביאין עכשיו ראיה מהתם:
והתני. וכן נמי תני רב הושעיא גבי שליח כשם שחייב באחריות כולה כך חייב במקצתה ותיובתא דרב הונא:
הלכה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר כול'. תַּנֵּי. שָׁם הוּא אָדָם מֵחֲבֵירוֹ בְּהֵמָה בִּמְנָת לַעֲלוֹת לוֹ וְולָד אֶחָד וְגִיזָה אַחַת לַשָּׁנָה. תַּרְנְגוֹלֶת בְּיֹ בֵצִים לַחוֹדֶשׁ. הַשָּׁמָה תַרְנְגוֹלֶת מֵחֲבֵירָתָהּ מִיטַּפֶּלֶת בְּאֶפְרוֹחִין כָּל זְמַן שֶׁצְּרִיכִין לְאִימָּן. מִיטַּפֵּל בִּבְהֵמָה דַקָּה ל̇ יוֹם וּבְגַסָּה נ̇ יוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. (בְּגַסָּה) [בַּדַּקָּה] ג̇ חֳדָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁטִּיפּוּלָה מְרוּבָּה. יוֹתֵר מִיכֵּן חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה. מַהוּ חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ ק̇ דֵּינָרִין עַבְדוֹן כ̇ דֵּינָרִין. אָהֵן נְסַב פַּלְגָּא וָאָהֵן פַּלְגָּא שֶׁלֶּבַעַל הַבַּיִת אִיתְעַבְּדוּן עֲלוֹי קֶרֶן. בְּנֵי אִינָשׁ עַבְדִין כֵּן. אֶלָּא נָֽסְבִין וִיהָבִין וּבְסֵיפָה פַלְּגִין. הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתוֹ. בִּבְהֵמָה טְמֵיאָה י̇ב̇ חֹדָשׁ. בָּאָדָם כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲלוֹת שְׂכָר כַּתָּף לְמָעוֹת מַעֲלִין. וְולָדוֹת לַבְּהֵמָה מַעֲלִין. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולדות לבהמה מעלין. אם בהמה הוא מקבל לגדלה ולחלק בולדות מעלין לו שכר שהוא מטריח עצמו בולדות להוציאן ולהכניסן על כתיפו והכל לפי המנהג:
תרנגולת. לגדל בצים:
השמה תרנגולת מחבירתה לגדל אפרוחין:
ר' יוסי אמר בדקה שלשה חדשים כנ''ל וכן הוא שם:
מפני שטיפולה מרובה. ששיניה דקות וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך:
יותר מכאן. מהזמן הנזכר לכל א' וא':
חלקו של בעל הבית והשוה עליו. ובתוספתא שם עליו וה''נ והשום עליו צ''ל וכדמפרש ואזיל:
עבדין עשרין דינרין. והרויחו המאה דינרין לעשרים יותר זה המקבל נוטל חצי חלק הריוח וזה הבה''ב החצי:
של בעל הבית איתעבדון עלוי קרן. והיינו מכאן ואילך חלקו של בעל הבית שם עליו שלאחר שהגיע זמן החלוקה ולא חלק בה''ב עמו נוטל המקבל חצי חלק הריוח שלו והחצי חלקו של בעל הבית שם עליו להקרן שאף אותו חצי חלק נחשב לקרן ומאותו הזמן ואילך נוטל המקבל חצי ריוח גם באותו חלק שהרי הוא כקרן:
בני אינש עבדין כן. בתמיה וכי דרך בני אדם לעשות כן אלא נסבין וכו' כלומר כך הוא הדרך לוקחין לעצמן ונותנין לבה''ב כל א' כפי הצורך כל זמן אשר העסק בידו לוקחין מן האמצע ולבסוף חולקין ביניהן הריוח לפי חשבון של כל אחד ואחד מה שנטל מהשותפות:
השם בהמה לחבירו. לטפל בה ולחלוק בה שבח כמה זמן חייב באחריותה לטפל בה:
באתונות עשרים וארבע חדש צ''ל:
לעלות שכר כתף למעות מעלין. להמקבל מעות מחבירו להתעסק נוהגין להעלות לו שכר הכתף בשביל שמטריח עצמו לשאת המעות על כתיפו מעלין לו השכר הזה שעל הבעה''ב לשלם שכר הכתף:
גמ' תני. בתוספתא פ''ה והכי איתא התם השם בהמה מחבירו אין פחות מי''ב חדש. וכן מיתפרשא הכא שעל מנת לעלות לו עכ''פ ולד אחד וגיזה אחת לשנה שם הוא לו ולא פחות מזה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין כול'. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁמַּעֲלִין שְׂכַר כַּתָּף לְמָעוֹת. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
רשב''ג אומר וכו'. אפי' במקום שנוהגין להעלות לו שכר כתף למעות אין מעלין לו שכר כתף לולדות אלא שמין עגל עם אמו ואינו חושש משום רבית במה שמטריח המקבל עצמו בחלק ולדות של בעל הבית לפי שהן נחשבין בשומא אחת עם אימן והרי הוא נותן לו שכר עמל ומזונות בשביל אימן:
הַשָּׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ עַד כַּמָּה חַייָב בָּאַחֵרָיוּתָהּ. סוּמָכוֹס אוֹמֵר. הַגּוֹדָרוֹת י̇ב̇ חֹדֶשׁ. בָּאֲתוֹנוֹת כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. עָמַד עָלָיו בְּתוֹךְ הַזְּמַן שָׁמִין לוֹ. אַחַר הַזְּמַן אֵין שָׁמִין לוֹ. לֹא דוֹמֶה טִיפּוּל שָׁנָה אַחַת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
השם. תניא אידך השם בהמה וכו':
הגודרות. בהמה דקה:
עמד עליו בתוך הזמן. לחלק שמין לו בעל כרחו שבתוך הזמן יכול חבירו לעכב על ידו:
אחר הזמן אין שמין לו. בעל כרחו ואם רוצה המקבל לחלוק אין חבירו מעכב עליו:
לא דומה וכו'. טעמא דרישא מפרש שבתוך הזמן חבירו מעכב לפי שאינו דומה טיפול שנה א' לטיפול של ב' שנים שבשניה היא צריך למזונות מרובים הלכך אם השנה שניה בתוך זמן הוא כפי המנהג חבירו מעכב בחלוקה:
הַשָׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב כּוּלֵּיהּ. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב פַּלְגָּא. כֵּיצַד. שָׁמָהּ בִּמְנָה וְהִשְׁבִּיחָה וְשָׁוָה מָאתַיִם. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב שִׁשָּׁה שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז. הִכְחִישָׁה וְיָפָה חֲמִשִּׁים זוּז. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב ג̇ שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז.
Pnei Moshe (non traduit)
מתה בכוסיא. בפשיעה של המקבל משלם לו כולה שלא בפשיעה משלם לו החצי כדמפרש ואזיל:
והשביחה ושוה מאתים. והרי יש כאן חמשים זוז להמקבל כפי חצי השבח וכשמתה בפשיטתו צריך לשלם כל חלק של הנותן מנה שהיתה שוה וחמשים מחלק השבח שהן ששה של זהב:
דלא בכוסיא. אינו משלם אלא חצי שוויה:
הכחישה. הוכחשה מאליה ואינה שוה כ''א כ' זוז מעתה ההפסד על שניהן ויש להנותן בה ע''ה זהובים ואם אח''כ מתה בפשיעת המקבל נותן להבעה''ב ג' של זהב ושלא בפשיעה לעולם אינו משלם אלא חצי שוויה של שעת הקבלה שכך הוא התנאי:
הַשָׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. עָשָׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כּוֹפִין אוֹתָוֹ שֶׁיַּאֲכִילָהּ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. הֶאֱכִיל כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַחַמָּה כּוֹפִין אוֹתָוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
עשה בה. המקבל מלאכתו בימות החמה ואמר למוכרה בימות הגשמים שאין זמן מלאכה:
האכילה כל ימות הגשמים ואמר. בעל הבית למוכרה בימות החמה כופין אותו וכו' שכל א' מעכב על חבירו כל הי''ב חדש:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. תַּמָּן אַתָּ מַר. נוֹשֵׂא שָׂכָר חַייָב עַל הָאוֹנְסִין אָסוּר. וָכָא אַתָּ מַר. נוֹשֵׂא שָׂכָר חַייָב עַל הָאוֹנְסִין מוּתָּר. לֹא פְעָמִים שֶׁמַּתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת כְּשׁוֹאֵל. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. תַּמָּן אַתָּ מַר. צֹאן בַּרְזֶל לָרִאשׁוֹן. וָכָא אַתָּ מַר. לַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן שֶׁעִיקָּרָן לָרִאשׁוֹן וְולָדָן לָרִאשׁוֹן. בְּרַם הָכָא עִיקָּרָן לַשֵּׁינִי וְולָדָן לַשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני לא פעמים וכו'. וכי לא מצינו שמתנה ש''ח להיות כשואל וכלומר בדינא דמתני' שאני דמכיון שאין המקבל נוטל בריוח כלום ואחריות הוא דמקבל עליו מותר דמתנה ש''ח להיות כשואל דלא שקיל ברווחא מידי כי אם דוקא היכא שמקבל עליו כל האחריות ונוטל חלק בריוח בהא הוא דאמרו אע''פ שנותן לו שכר עמלו מ''מ כיון דכל אחריות ההפסד עליו אסור:
ר' ירמיה בעי תמן את מר וכו'. אמתני' דלעיל קאי ורמי אהאי מתני' דלעיל תנן אין מושיבין חנווני למחצית שכר וכו' ואין שמין עגלים וכו' אא''כ נותן לו שכר עמלו ומזונות אבל אם אין נותן לו שכר עמלו אסור מכיון דהמקבל יש עליו אחריות מפלגא דבעה''ב כדפרישנא התם והכא קאמר דאין מקבלין צאן ברזל משום דכל האחריות עליו ואין להנותן חלק בהפסד כ''א בריוח ומשמע דאם אין להמקבל בריוח מותר ואע''פ שכל האחריות עליו ואפילו אין נותן לו הבעל הבית שכר עמלו אין בכך כלום והיינו דמקשי תמן אמר נושא שכר וכו' כלומר במתני' דהתם כשאינו נותן לו שכר עמלו והוי שומר. שכר כיון דחייב על האונסין שמקבל האחריות עליו אסור וכא את מר כלומר במתני' דהכא דקאמרת אע''ג שאין נותן לו שכר עמלו ואע''פ שחייב על האונסין שמקבל עליו אחריות דבעה''ב מותר:
תמן שעיקרן לראשון. שהאמהות של עכו''ם הן והישראל מקבל ממנו לגדל ולחלק בולדות והואיל ואימן ברשות עכו''ם קיימי גם הולדות ברשותו הן אבל הכא דמקבל על עיקרן באחריות שלו והרי הכל באחריותו העיקר והולדות:
תמן את מר. בפ''ב דבכורות תנן המקבל צאן ברזל מן העכו''ם ולדות פטורין מן הבכורה מפני שהן ברשותו של עכו''ם אלמא ברשותיה דהנותן קיימי והיינו דבעי תמן אתה אומר ברשותו של ראשון הנותן הם והכא את אומר ברשותו של השני המקבל קיימי דהואיל ומתחייב באחריות אסור:
הלכה: אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל כול'. אֵי זֶהוּ צֹאן בַּרְזֶל. הָיוּ לְפָנָיו מֵאָה צֹאן. אָמַר לוֹ. הֲרֵי הֵן עֲשׂוּיוֹת עָלָיו בְּק̇ שֶׁלְּזָהָב וֲולָדָן וַחֲלָבָן וְגִיזָתָן שֶׁלָּךְ וְאִם מֵתוּ אַתְּ חַייָב בַּאֲחֵרָיוּתֵיהֶן וְאַתְּ מַעֲלֶה לִי סֶלַע שֶׁלְּכָל אַחַת וְאַחַת מִשֶּׁלָּךְ בָּאַחֲרוֹנָה. אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הרי הן עשויות עליך במאה של זהב וכו'. כשתקבל כל אחריות עליך בסך מאה של זהב יהיה כל השבח שלך הולדות והגיזות ואיני רוצה ממך אלא שתתן לי באחרונה סלע מכל א' וא' והשאר הוא שלך אסור:
משנה: אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִיבִּית. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִהַגּוֹיִם וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִיבִּית וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב. מַלְוֶה הוּא יִשְׂרָאֵל מָעוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל לא מדעת ישראל. כגון עכו''ם שלוה מישראל ברבית וביקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחר ואמר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידה אצל הישראל אסור:
מעותיו של העכו''ם מדעת העכו''ם. כגון ישראל שלוה מעות מן העכו''ם ברבית ובקש להחזירם לו ומצאו ישראל אחר ואמר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אם העמידו אצל העכו''ם אע''פ שהישראל הוא שנותן לו במצות העכו''ם מותר ואם לא העמידו אצל העכו''ם אסור דהוא ניהו דקמוזיף ליה ברבית:
מתני' אין מקבלין צאן ברזל מישראל. צאן ברזל נקרא אם כל האחריות על המקבל ושם עליו במעות כך וכך ועל שם שזה סומך עליו כברזל וכל זמן שאין נותן לו מעותיו חולקים בשכרו לפי התנאי שהתנו ואע''ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה אין מושיבין חנווני למחצית שכר משום דמקבל עליה פלגא בהפסד וכ''ש הכא דמקבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו''ם:
22a תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מַפְרִין עַל שָׂדֵהוּ וְאֵין חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. כֵּיצַד. קִיבֵּל הֵימֶינּוּ בְּי̇ כוֹרִין חִטִּין. אָמַר לוֹ. תֵּן לִי סֶלַע אֶחָד וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ י̇ב̇ כּוֹרִין לַגּוֹרֶן מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂדֶה מְצוּיָה לְהִתְבָּרֵךְ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. נַעֲשֶׂה כְמַשְׂכִּיר לוֹ שָׂדֶה בְיוֹקֶר. מַה בֵינֵיהוֹן. חֲנוּת וּסְפִינָּה. מָאן דָּמַר. מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׂדֶה מְצוּיָה לְהִתְבָּרֵךְ. מַפְרִין עַל חֲנוּת וּסְפִינָּה. מָאן דָּמַר. נַעֲשֶׂה כְמַשְׂכִּיר לוֹ שָׂדֶה בְיוֹקֶר. חֲנוּת וּסְפִינָּה אֵין מַפְרִין. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בְּפֵירוּשׁ פְּלִיגֵי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַפְרִין עַל חֲנוּת וּסְפִינָּה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵין מַפְרִין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרֵישׁ לָקִישׁ. אֵין מַפְרִין עַל חֲנוּת וּסְפִינָּה וְעַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְגוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ועל דבר שאינו עושה בגופו. שאינו מוציא המעות על גוף הדבר ששכר ממנו:
מתניתא. תניא כוותיה דר''ל אין מפרין וכו':
בפירוש פליגי. אני שמעתי דבהדיא פליגי בה לפי טעמייהו:
ומ''ד נעשה לו כמשכיר לו שדה ביוקר. טעמיה שמפני שמוציא המעות על גוף השדה ונעשה משובחת וחכירתה שוה ביוקר א''כ דוקא בשדה שייך האי טעמא שמחמת שמוציא בגוף השדה שמזבלה ומעדרה נתרבה חכירתה אבל לא בעסק פרקמטיא שמתעסק בחנות וספינה תתרבה שכירות החנות והספינה ושכר הלואתו הוא נוטל ואסור:
מאן דאמר. מפני שהשדה מצויה להתברך ה''ק יש שנה מתברכת ביותר ויכול זה להרבות בחכירתה ולא מיחזי דבשביל מעותיו מרבה הוא לו וא''כ ס''ל דגם על חנות וספינה מותר להפרין דלפי שהשנה מתברכת שלפעמים משתכר בה הרבה ומרבה לו בשכירות ולאו בשכר מעותיו הוא:
מה ביניהון. לכאורה טעמייהו חדא הוי וקאמר חנות וספינה איכא בינייהו אם שכר ממנו חנות או ספינה וזה נותן לו מעות בתחלה לקנות פרקמטיא ולהרויח ושיוסיף לו בשכירות כך וכך לשנה:
ריש לקיש אמר. היינו טעמא דכשנותן לו המעות לאו אדעתא שיוסיף לו בחכירות בשביל הלואה אלא דנעשה כמשכיר לו שדה ביוקר יותר ומפני שזה מוציא המעות על גוף השדה ומתעסק בה יפה יפה משתבחת היא וחכירתה יותר שוה ביוקר משארי שדות:
מפני שהשדה מצויה להתברך. טעמא דהיתירא משום שבשדה הברכה מצויה ביותר ויכול הוא להרבות בחכירתה ואין זה בשכר הלואת מעות:
לגורן. כלומר אני מעמיד לך לשעת הגורן שנים עשר כורין בחכירתה:
תן לי סלע א'. ושם הגי' תן לי מאתים זוז ולענין דינא חדא הוא וכדפרישי' במתני':
תני. בתוספתא שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source