Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 21a
הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵירוֹ לִיקַּח בָּהֶן פֵּירוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר רַשַּׁאי לִיקַּח מִכָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה. לֹא יִקַּח לוֹ בָהֶן כְּסוּת וְעֵצִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְּבַטֵּל כִּיס חֲבֵירוֹ אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תִּרְעוֹמֶת. 21a הַמְּבַטֵּל שְׂדֵה חֲבֵירוֹ חַייָב לִשְׁפּוֹת לוֹ. הַמְּבַטֵּל סְפִינַת חֲבֵירוֹ וַחֲנוּת חֲבֵירוֹ מָהוּ.
Traduction
Celui qui a reçu de l’argent de son prochain pour faire le commerce avec lui, à profit commun, peut acheter de n’importe quelle espèce de fruits il veut, sauf des vêtements ou du bois (en raison de la difficulté de les conserver). R. Isaac dit (124)Ci-après, 9, 3.: de ce que lors d’une offre d’argent pour une entreprise entre 2 associés, le détaillant peut prétendre n’avoir pas accepté l’offre (ne voulant pas partager le gain avec lui), il résulte que si l’on a été empêché par autrui de tirer parti de son argent, on peut seulement lui adresser des reproches (sans recours financiers). Celui qui a annulé les profits des produits du champ d’autrui est tenu de le dédommager. Si l’on empêche son prochain de tirer un profit de son bateau ou de sa boutique, serait-on condamné comme pour le champ, ou acquitté comme pour le profit aléatoire du commerce? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
כסות ועצים. לפי שההפסד מצוי בהן וכשהן מונחין איזה זמן תאכלם העש ונוחין להתקלקל:
הדא אמרה. ארישא דתוספתא קאי ועד כאן הוא מן התוספתא. מדקאמר הנותן מעו' לחבירו ליקח בהן פירות למחצית ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומות בעלמא שיהיו המעות בידו לבטלה שמע מינה המבטל כיס חבירו שמונע ממנו ריוח שהיה יכול להשתכרו להרויח בשופי:
אין לו עליו אלא תרעומות. אתה גרמת למנוע ממני ריוח זה ומ''מ אינו חייב לשלם ולפייסו בעד הריוח:
המבטל שדה חבירו. שביטל וקילקל הריוח שלו שהיה לו להרויח מפירותיה:
חייב לשפות לו. לפייסו בעד ההפסד שגרם בידים לעשות לו וטעמא דבפירות השדה הריוח מצוי הוא וידוע והוי כמאבד נכסי חבירו בידים וזהו כדתנן לקמן פ' המקבל שאם קיבל שדה והובירה שמין כמה ראויה לעשות ומשלם וגרסי' להא נמי שם:
ספינת חבירו וחנותו מהו. מי אמרינן דהואיל ועשוין להשתכר ומצוי בהם הריוח כשדה דמיין או דילמא הואיל וגם ההפסד מצוי בהם וביותר מן השדה דהספינה עשויה להשתבר וכיוצא בזה וכן החנות מצוי ההפסד בו למבטל כיס חבירו דמיא דג''כ אינו ידוע אם היה קונה סחורה זו במעותיו מה יהא בה ולפעמים מצוי ההפסד כמו הריוח ופטור מלשלם לו ולא איפשיטא:
Baba Metsi'a
Daf 21b
משנה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכוֹל. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלוֹק אֶת הַווְלָדוֹת מִיַּד חוֹלְקִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל יְגַדְּלוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין עֵגֶל עַל אִמּוֹ וּסְייָח עִם אִמּוֹ וּמַפְרִין עַל שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִיבִּית.
Traduction
On peut donner à l’éleveur une vache, un âne, ou tout animal qui rapporte ce qu’il mange, en fixant la valeur de l’animal au moment de la lui donner, pour partager avec lui plus tard le bénéfice. Si l’animal a des petits chez l’éleveur, on les partage de suite après leur naissance, dans les endroits où c’est l’usage (127)Là, par contre, l'éleveur n'est pas tenu d'élever les petits qui ne lui appartiennent pas.. Mais dans les endroits où il est d’usage d’élever les petits, l’éleveur doit élever même les petits qui ne lui appartiennent pas. R. Simon b. Gamliel dit: on peut donner à l’éleveur le veau avec sa mère (128)Sans payer plus pour le veau., ou le poulain avec la jument; on peut avancer au fermier de l’argent pour améliorer le champ et se faire payer plus cher la ferme; tout cela n’est pas de l’usure.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שמין פרה. גדולה וחמור גדול ומלאכתן כולה למקבל:
למחצה. לחלוק בשבח שישביחו בדמים ובולדות:
וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול. שראוין למלאכה:
לחלק את הולדות מיד. כשתבא כשעת חלוקתן כדאמר התם בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום:
שמין עגל על אמו. אין צריך ליתן לו עמלו ומזון לעגל אלא שמין עם אמו ואין הלכה כרשב''ג:
ומפרין על שדהו. לשון פרה ורבה כלומר שמרבה לו בחכירות שהחוכר אומר להמחכיר אתה רגיל ליקח בחכירות שדך עשרה כורים לשנה הלויני מנה או מאתים שאוציא על שדה זו לזבלה ולזרעה ולחרשה היטב ואני מעלה לך בחכירותה שנים עשר כורים לשנה ואחזיר לך מעותיך וזה מותר הוא דהוי כאלו מעדיף לו שני כורים הללו מפני שחוכר ממנו שדה טובה ומשובחת וחכירתה יותר שוה משדה אחרת:
הלכה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר כול'. תַּנֵּי. שָׁם הוּא אָדָם מֵחֲבֵירוֹ בְּהֵמָה בִּמְנָת לַעֲלוֹת לוֹ וְולָד אֶחָד וְגִיזָה אַחַת לַשָּׁנָה. תַּרְנְגוֹלֶת בְּיֹ בֵצִים לַחוֹדֶשׁ. הַשָּׁמָה תַרְנְגוֹלֶת מֵחֲבֵירָתָהּ מִיטַּפֶּלֶת בְּאֶפְרוֹחִין כָּל זְמַן שֶׁצְּרִיכִין לְאִימָּן. מִיטַּפֵּל בִּבְהֵמָה דַקָּה ל̇ יוֹם וּבְגַסָּה נ̇ יוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. (בְּגַסָּה) [בַּדַּקָּה] ג̇ חֳדָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁטִּיפּוּלָה מְרוּבָּה. יוֹתֵר מִיכֵּן חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה. מַהוּ חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ ק̇ דֵּינָרִין עַבְדוֹן כ̇ דֵּינָרִין. אָהֵן נְסַב פַּלְגָּא וָאָהֵן פַּלְגָּא שֶׁלֶּבַעַל הַבַּיִת אִיתְעַבְּדוּן עֲלוֹי קֶרֶן. בְּנֵי אִינָשׁ עַבְדִין כֵּן. אֶלָּא נָֽסְבִין וִיהָבִין וּבְסֵיפָה פַלְּגִין. הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתוֹ. בִּבְהֵמָה טְמֵיאָה י̇ב̇ חֹדָשׁ. בָּאָדָם כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲלוֹת שְׂכָר כַּתָּף לְמָעוֹת מַעֲלִין. וְולָדוֹת לַבְּהֵמָה מַעֲלִין. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה.
Traduction
On a enseigné (129)Tossefta, 5.: on accepte de son prochain la charge d’élever un animal au moins pendant un an, de façon à rapporter en ce temps au moins un petit et une tonte, ou une poule pour produire un minimum de dix œufs par mois. Si l’on détache une poule des autres pour couver et donner des poussins, elle soigne ces derniers aussi longtemps qu’ils ont besoin d’elle. C’est nécessaire pour le menu bétail pendant trente jours, et pour le gros bétail, cinquante jours; selon R. Yossé, c’est nécessaire trois mois pour le menu bétail, dont les petits ont besoin longtemps d’être surveillés par la mère (130)En raison de la délicatesse de leurs dents, dit le commentaire.. Au-delà de ces diverses époques déterminées, une part revient au propriétaire, et est à son nom, le tout selon l’usage local. Qu’entend-on par les mots ''une part revient au propriétaire et est à son nom''? Voici l’explication par un exemple: un homme avance à son prochain cent dinars, qui rapportent un profit de vingt dinars; le commerçant prendra la moitié pour lui, et l’autre moitié revenant au propriétaire déposant lui constituant une addition au capital (s’il ne la retire pas, avec suite du partage dans les bénéfices ultérieurs). -Mais agit-on ainsi d’ordinaire? - Non, chacun des associés puise de temps en temps à la caisse, et à la cessation du commerce, ils partagent finalement le reliquat (après tous comptes faits). Si l’on remet un animal à son prochain pour en retirer un profit à partager entre eux, combien de temps partage-t-on la responsabilité? Pour l’animal impur, on reste responsable un an, et pour les ânesses en particulier, deux ans. Dans certaines localités, il est d’usage de bonifier un certain salaire au dépositaire pour la peine de transport de l’argent; dans d’autres, l’éleveur reçoit un supplément pour la peine qu’il a de s’occuper des petits de la bête confiée; tout dépend de l’usage local.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ה והכי איתא התם השם בהמה מחבירו אין פחות מי''ב חדש. וכן מיתפרשא הכא שעל מנת לעלות לו עכ''פ ולד אחד וגיזה אחת לשנה שם הוא לו ולא פחות מזה:
תרנגולת. לגדל בצים:
השמה תרנגולת מחבירתה לגדל אפרוחין:
ר' יוסי אמר בדקה שלשה חדשים כנ''ל וכן הוא שם:
מפני שטיפולה מרובה. ששיניה דקות וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך:
יותר מכאן. מהזמן הנזכר לכל א' וא':
חלקו של בעל הבית והשוה עליו. ובתוספתא שם עליו וה''נ והשום עליו צ''ל וכדמפרש ואזיל:
עבדין עשרין דינרין. והרויחו המאה דינרין לעשרים יותר זה המקבל נוטל חצי חלק הריוח וזה הבה''ב החצי:
של בעל הבית איתעבדון עלוי קרן. והיינו מכאן ואילך חלקו של בעל הבית שם עליו שלאחר שהגיע זמן החלוקה ולא חלק בה''ב עמו נוטל המקבל חצי חלק הריוח שלו והחצי חלקו של בעל הבית שם עליו להקרן שאף אותו חצי חלק נחשב לקרן ומאותו הזמן ואילך נוטל המקבל חצי ריוח גם באותו חלק שהרי הוא כקרן:
בני אינש עבדין כן. בתמיה וכי דרך בני אדם לעשות כן אלא נסבין וכו' כלומר כך הוא הדרך לוקחין לעצמן ונותנין לבה''ב כל א' כפי הצורך כל זמן אשר העסק בידו לוקחין מן האמצע ולבסוף חולקין ביניהן הריוח לפי חשבון של כל אחד ואחד מה שנטל מהשותפות:
השם בהמה לחבירו. לטפל בה ולחלוק בה שבח כמה זמן חייב באחריותה לטפל בה:
באתונות עשרים וארבע חדש צ''ל:
לעלות שכר כתף למעות מעלין. להמקבל מעות מחבירו להתעסק נוהגין להעלות לו שכר הכתף בשביל שמטריח עצמו לשאת המעות על כתיפו מעלין לו השכר הזה שעל הבעה''ב לשלם שכר הכתף:
ולדות לבהמה מעלין. אם בהמה הוא מקבל לגדלה ולחלק בולדות מעלין לו שכר שהוא מטריח עצמו בולדות להוציאן ולהכניסן על כתיפו והכל לפי המנהג:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין כול'. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁמַּעֲלִין שְׂכַר כַּתָּף לְמָעוֹת. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית.
Traduction
R. Simon b. Gamliel dit: on peut donner à l’éleveur le veau avec sa mère, etc.''; même dans les localités où l’on bonifie un certain salaire au dépositaire de l’argent pour la peine du transport, on ne lui donne rien de plus pour la peine qu’il a d’élever les petits, sans éprouver de ce chef la crainte d’usure.
Pnei Moshe non traduit
רשב''ג אומר וכו'. אפי' במקום שנוהגין להעלות לו שכר כתף למעות אין מעלין לו שכר כתף לולדות אלא שמין עגל עם אמו ואינו חושש משום רבית במה שמטריח המקבל עצמו בחלק ולדות של בעל הבית לפי שהן נחשבין בשומא אחת עם אימן והרי הוא נותן לו שכר עמל ומזונות בשביל אימן:
הַשָּׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ עַד כַּמָּה חַייָב בָּאַחֵרָיוּתָהּ. סוּמָכוֹס אוֹמֵר. הַגּוֹדָרוֹת י̇ב̇ חֹדֶשׁ. בָּאֲתוֹנוֹת כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. עָמַד עָלָיו בְּתוֹךְ הַזְּמַן שָׁמִין לוֹ. אַחַר הַזְּמַן אֵין שָׁמִין לוֹ. לֹא דוֹמֶה טִיפּוּל שָׁנָה אַחַת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.
Traduction
Si l’on reçoit en dépôt un animal de son prochain (en vue d’un bénéfice commun), jusqu’à quelle époque est-on responsable? Selon Somkos, on l’est un an pour le menu bétail, et deux ans pour les ânesses. Si durant cet espace de temps, l’un réclame sa part, on peut le contraindre à la remise (à rester dans l’association); mais après cet espace de temps, la réclamation de partage (de dissolution) est loisible; car l’entretien de la première année n’est pas aussi coûteux que celui de la deuxième année (il sera injuste que ces frais incombent à un seul).
Pnei Moshe non traduit
השם. תניא אידך השם בהמה וכו':
הגודרות. בהמה דקה:
עמד עליו בתוך הזמן. לחלק שמין לו בעל כרחו שבתוך הזמן יכול חבירו לעכב על ידו:
אחר הזמן אין שמין לו. בעל כרחו ואם רוצה המקבל לחלוק אין חבירו מעכב עליו:
לא דומה וכו'. טעמא דרישא מפרש שבתוך הזמן חבירו מעכב לפי שאינו דומה טיפול שנה א' לטיפול של ב' שנים שבשניה היא צריך למזונות מרובים הלכך אם השנה שניה בתוך זמן הוא כפי המנהג חבירו מעכב בחלוקה:
הַשָׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב כּוּלֵּיהּ. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב פַּלְגָּא. כֵּיצַד. שָׁמָהּ בִּמְנָה וְהִשְׁבִּיחָה וְשָׁוָה מָאתַיִם. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב שִׁשָּׁה שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז. הִכְחִישָׁה וְיָפָה חֲמִשִּׁים זוּז. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב ג̇ שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז.
Traduction
La remise d’un animal à son prochain en fixant sa valeur doit avoir pour durée au moins un an; s’il meurt par négligence de l’éleveur, celui-ci sera responsable de la perte totale, et si l’animal meurt sans le fait de la négligence, l’éleveur ne paiera que la moitié. Ainsi par exemple, si à la remise de l’animal, le propriétaire l’estime valoir un Maneh, puis l’animal s’étant amélioré atteint le double de valeur, et ensuite meurt par négligence de l’éleveur, celui-ci paiera au premier six dinars d’or (= 1 Maneh 1/2); si l’animal meurt spontanément sans le fait de la négligence, le dépositaire paiera au premier 50 zouz (1/2 maneh). Si l’animal a maigri et ne vaut plus que la moitié, lorsqu’il meurt par négligence du gardien, celui-ci paiera au propriétaire 3/4 de maneh (131)La première moitié entière, plus la moitié de la perte.; s’il meurt sans que ce soit le fait de la négligence, le dépositaire ne paiera que 50 zouz.
Pnei Moshe non traduit
מתה בכוסיא. בפשיעה של המקבל משלם לו כולה שלא בפשיעה משלם לו החצי כדמפרש ואזיל:
והשביחה ושוה מאתים. והרי יש כאן חמשים זוז להמקבל כפי חצי השבח וכשמתה בפשיטתו צריך לשלם כל חלק של הנותן מנה שהיתה שוה וחמשים מחלק השבח שהן ששה של זהב:
דלא בכוסיא. אינו משלם אלא חצי שוויה:
הכחישה. הוכחשה מאליה ואינה שוה כ''א כ' זוז מעתה ההפסד על שניהן ויש להנותן בה ע''ה זהובים ואם אח''כ מתה בפשיעת המקבל נותן להבעה''ב ג' של זהב ושלא בפשיעה לעולם אינו משלם אלא חצי שוויה של שעת הקבלה שכך הוא התנאי:
הַשָׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. עָשָׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּאֲכִילָהּ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. הֶאֱכִיל כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַחַמָּה כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה.
Traduction
Celui qui reçoit de son prochain un animal, à élever selon un prix fixé, l’accepte pour au moins un an. Si après l’avoir fait travailler tout l’été, l’éleveur veut vendre l’animal en hiver (où l’animal ne travaille plus et coûte à nourrir), on le contraint à payer les frais de nourriture en hiver. D’autre part, si l’éleveur a nourri l’animal tout l’hiver et le propriétaire veut le vendre en été (lorsque l’éleveur va profiter du travail), on contraint le propriétaire à laisser l’animal travailler tout l’été pour l’éleveur.
Pnei Moshe non traduit
עשה בה. המקבל מלאכתו בימות החמה ואמר למוכרה בימות הגשמים שאין זמן מלאכה:
האכילה כל ימות הגשמים ואמר. בעל הבית למוכרה בימות החמה כופין אותו וכו' שכל א' מעכב על חבירו כל הי''ב חדש:
הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיּוֹקֶר. אָמַר לַחֲבֵירוֹ. תְּנֵם לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹתְנָן לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. הַמּוֹלִיךְ חֲבִילָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לוֹ. תְּנֵיהָ לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתְּ נוֹתֵן בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. אֲבָל חֲמָרִים הַמְּקַבְּלִין מִבַּעֲלֵי בָתִּים מַעֲמִידִין לָהֶן פֵּירוֹת בִּמְקוֹם הַיּוֹקֶר כְּשַׁעַר הַזּוֹל. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבוֹא בוֹ בַיּוֹם. רַב הוּנָא אָמַר. נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ. וְהָא מֵתִיבִין [לְרַב] הוּנָא. שָׁלִיחַ שֶׁנֶּאֱנָס חַייָב עַל הָאוֹנְסִין. שֶׁנֶּאֱנָס פָּטוּר עַל הָאוֹנְסִין. לֹא פְעָמִים מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת כְּשׁוֹאֵל. 21b וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּשֵׁם שֶׁחַייָב בְּכוּלָּהּ כָּךְ חַייָב בְּמִקְצָתָהּ. מַאי כְדוֹן מַייְתֵה. תַּמָּן מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַיּוֹקֶר. בְּרַם הָכָא מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַזּוֹל.
Traduction
Si quelqu’un transporte des produits d’un endroit où ils sont à bas prix dans un autre où ils sont chers, et le prochain offre de les prendre au cours de l’endroit où ils sont chers, si la responsabilité du transport incombe au vendeur, la cession à prix élevé est permise; mais elle est défendue si la responsabilité incombe au preneur (125)Dès lors la cession équivaut à un prêt, et le surcroît est de l'usure.. De même, si l’on transporte des cordes d’un endroit où elles sont à bas prix dans un autre à prix plus élevé, puis le prochain veut les prendre au prix élevé, c’est permis si le vendeur est responsable du port, non si l’acheteur en est responsable. Mais les âniers, qui se chargent pour les propriétaires de transporter leurs produits d’un endroit à un autre, peuvent les recevoir à prix inférieur dans les endroits où ils sont chers (c’est un profit licite). Toutefois, ajoute R. Juda b. Pazi, il s’agit d’une assez petite distance, que l’on puisse y aller et en revenir le même jour (126)''Alors, le propriétaire est responsable; sinon, c'est l'ânier.''; selon R. Houna au contraire, l’ânier est le représentant du propriétaire, toujours responsable. Or, on objecta à R. Houna qu’un messager victime d’un accident en est responsable. -Quoi! N’y a-t-il pas alors dispense? -Non, la condition de responsabilité peut avoir été fixée, et quoique gardien gratuit, il sera comme un emprunteur. Aussi, R. Oshia dit: il est responsable de l’entier et de la partie. Que prouve tout cela? Le messager achète même à prix élevé, tandis que l’ânier (intéressé) les prend à bas prix.
Pnei Moshe non traduit
ואני נותן לך. בשער היוקר שאתה נותנן הפירות במקום פלוני אם באחריו' הנותן מותר והלוקח אסור כצ''ל וכן הוא בתוספתא שם. וכן צ''ל בסיפא. אם אחריות הדרך על הנותן מותר שהרי עדיין ברשותו הוא ולא הוי מלוה עד שתימכר וכל מה שנמכר ביוקר ברשות של בעלים הראשונים הוא:
והלוקח אסור. ואם האחריות על הלוקח אסור דמהשתא הוי מלוה גביה וכל מה שנותן לו יותר מדמיה שבמקום הזול הוי רבית:
המוליך חבילה ממקום למקום וכו'. סיפא קמ''ל דאפי' לא א''ל בפירוש כן שנותן לו במקום היוקר וגם אין ידוע בודאי ששם הוא יותר ביוקר אלא שאומר לו אני נותן לך כדרך שחושב אתה למכרן שם אפ''ה אם הוא באחריות הלוקח אסור:
אבל החמרין. המוליכין תבואה ממקום הזול למכרן במקום היוקר והן מקבלין מעות מבעלי הבתים של מקום היוקר להעמיד להן פירות מותרין להעמיד הפירות במקום היוקר כשער הזול וטעמא דניחא להו כן שמחמת ששומעין הבעלי בתים של מקום הזול שאין אלו משתכרין גם הם מוכרין להם ביותר בזול כדי שלא ימשכו ידיהם מהן ולהרגילן אצלם. ופליגי בה אמוראי דלקמיה בדין האחריות ובטעמיה:
עד מקום שדרכו לילך וכו'. כלומר דהא סתמא קתני ומשמע דאפי' אין בעלי בתים מקבלין עליהן אחריות הדרך והלכך מפרש דלא שרי אלא בשאין דרך רחוקה ממקום ההוא לכאן ודרכן לילך ולבא בו ביום ואין כאן אחריות כל כך דס''ל לר' יודה בן פזי דכשיש אחריות והוא על החמרין אסור:
רב הונא. פליג ואמר דאין חילוק דלעולם צריך שיהיה האחריות על הבעלי בתים ולא על החמרים שהרי נעשה שלוחו כלומר אלו החמרין כשלוחו של ב''ב הן שבשליחותן הולכין ומביאין להן פירות ממקום הזול בעד מעותיהן ואין האחריות עליהן:
ודא מתיבין הונא. וקאמר הש''ס שהשיבו לרב הונא דקאמר בפשיטות דאין האחריות על השליח ותיובתא עליה מהאי ברייתא דתניא שליח שנאנס חייב על האונסין. והמקשה לא מסיים למילתיה עד דפריך הש''ס עלה שנאנס קאמרת בתמיה אם נאנס פטור על האונסין הוא דלא יהא אלא כשומר שכר בעד שכר השליחות שמקבל וכי ש''ש חייב באונסין:
לא פעמים וכו'. כלומר הא לא קשיא דכי לא משכחת לה לפעמים שהתנה עמו שיהא חייב באונסין וכדתנן לקמן בפ''ז מתנה ש''ח להיות כשואל ומתחייב באונסין והך ברייתא בשהתנה עמו בכך מיירי ומ''מ לרב הונא קשיא דקאמר סתמא נעשה כשלוחו ואין אחריות על השליח וכי לא מצינו דהשליח מתחייב באחריות ואפי' באונסין לפעמים וה''נ אע''ג דלא התנה נימא דמסתמא אדעתא דניחייבו באחריות משלחין אותן הב''ב לקנות להן משם דהא עכ''פ מטיא להו הנאה מהשליחות כדלעיל:
והתני. וכן נמי תני רב הושעיא גבי שליח כשם שחייב באחריות כולה כך חייב במקצתה ותיובתא דרב הונא:
מאי כדון מייתה. ומהדר הש''ס ומתמה על כל הני תיובתא וכי מה מביאין עכשיו ראיה מהתם:
תמן משלם כשער היוקר כלומר גבי שליח דעלמא מביא בשליחותו כפי אשר קונה שם במעותיו של המשלח אם ביוקר ביוקר ואם בזול בזול וא''כ לפעמים משלם להבעל הבית כשער היוקר וכלומר לפי המקח אשר לקח משלים הוא שליחותו:
ברם הכא משלם כשער הזול. שלעולם מתנין עם החמרין שיעמידו להן הפירות כשער הזול אשר שם ועל תנאי זה מקדימין להן המעות ובשכר שהחמרין משתכרין במעות האלו באיזה סחורה מתרצין בכך ואם אחריות הדרך בהליכה ובחזרה על החמרין הוי כרבית דבשכר הלואה של הליכה טורחין בשבילן בחזרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source