הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵירוֹ לִיקַּח בָּהֶן פֵּירוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר רַשַּׁאי לִיקַּח מִכָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה. לֹא יִקַּח לוֹ בָהֶן כְּסוּת וְעֵצִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְּבַטֵּל כִּיס חֲבֵירוֹ אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תִּרְעוֹמֶת. 21a הַמְּבַטֵּל שְׂדֵה חֲבֵירוֹ חַייָב לִשְׁפּוֹת לוֹ. הַמְּבַטֵּל סְפִינַת חֲבֵירוֹ וַחֲנוּת חֲבֵירוֹ מָהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כסות ועצים. לפי שההפסד מצוי בהן וכשהן מונחין איזה זמן תאכלם העש ונוחין להתקלקל:
הדא אמרה. ארישא דתוספתא קאי ועד כאן הוא מן התוספתא. מדקאמר הנותן מעו' לחבירו ליקח בהן פירות למחצית ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומות בעלמא שיהיו המעות בידו לבטלה שמע מינה המבטל כיס חבירו שמונע ממנו ריוח שהיה יכול להשתכרו להרויח בשופי:
אין לו עליו אלא תרעומות. אתה גרמת למנוע ממני ריוח זה ומ''מ אינו חייב לשלם ולפייסו בעד הריוח:
המבטל שדה חבירו. שביטל וקילקל הריוח שלו שהיה לו להרויח מפירותיה:
חייב לשפות לו. לפייסו בעד ההפסד שגרם בידים לעשות לו וטעמא דבפירות השדה הריוח מצוי הוא וידוע והוי כמאבד נכסי חבירו בידים וזהו כדתנן לקמן פ' המקבל שאם קיבל שדה והובירה שמין כמה ראויה לעשות ומשלם וגרסי' להא נמי שם:
ספינת חבירו וחנותו מהו. מי אמרינן דהואיל ועשוין להשתכר ומצוי בהם הריוח כשדה דמיין או דילמא הואיל וגם ההפסד מצוי בהם וביותר מן השדה דהספינה עשויה להשתבר וכיוצא בזה וכן החנות מצוי ההפסד בו למבטל כיס חבירו דמיא דג''כ אינו ידוע אם היה קונה סחורה זו במעותיו מה יהא בה ולפעמים מצוי ההפסד כמו הריוח ופטור מלשלם לו ולא איפשיטא:
הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיּוֹקֶר. אָמַר לַחֲבֵירוֹ. תְּנֵם לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹתְנָן לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. הַמּוֹלִיךְ חֲבִילָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לוֹ. תְּנֵיהָ לִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתְּ נוֹתֵן בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם בְּאַחֵרָיוּת הַנּוֹתֵן אָסוּר וְהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר. אֲבָל חֲמָרִים הַמְּקַבְּלִין מִבַּעֲלֵי בָתִּים מַעֲמִידִין לָהֶן פֵּירוֹת בִּמְקוֹם הַיּוֹקֶר כְּשַׁעַר הַזּוֹל. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבוֹא בוֹ בַיּוֹם. רַב הוּנָא אָמַר. נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ. וְהָא מֵתִיבִין [לְרַב] הוּנָא. שָׁלִיחַ שֶׁנֶּאֱנָס חַייָב עַל הָאוֹנְסִין. שֶׁנֶּאֱנָס פָּטוּר עַל הָאוֹנְסִין. לֹא פְעָמִים מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת כְּשׁוֹאֵל. 21b וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּשֵׁם שֶׁחַייָב בְּכוּלָּהּ כָּךְ חַייָב בְּמִקְצָתָהּ. מַאי כְדוֹן מַייְתֵה. תַּמָּן מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַיּוֹקֶר. בְּרַם הָכָא מְשַׁלֵּם כְּשַׁעַר הַזּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב הונא. פליג ואמר דאין חילוק דלעולם צריך שיהיה האחריות על הבעלי בתים ולא על החמרים שהרי נעשה שלוחו כלומר אלו החמרין כשלוחו של ב''ב הן שבשליחותן הולכין ומביאין להן פירות ממקום הזול בעד מעותיהן ואין האחריות עליהן:
ואני נותן לך. בשער היוקר שאתה נותנן הפירות במקום פלוני אם באחריו' הנותן מותר והלוקח אסור כצ''ל וכן הוא בתוספתא שם. וכן צ''ל בסיפא. אם אחריות הדרך על הנותן מותר שהרי עדיין ברשותו הוא ולא הוי מלוה עד שתימכר וכל מה שנמכר ביוקר ברשות של בעלים הראשונים הוא:
והלוקח אסור. ואם האחריות על הלוקח אסור דמהשתא הוי מלוה גביה וכל מה שנותן לו יותר מדמיה שבמקום הזול הוי רבית:
המוליך חבילה ממקום למקום וכו'. סיפא קמ''ל דאפי' לא א''ל בפירוש כן שנותן לו במקום היוקר וגם אין ידוע בודאי ששם הוא יותר ביוקר אלא שאומר לו אני נותן לך כדרך שחושב אתה למכרן שם אפ''ה אם הוא באחריות הלוקח אסור:
אבל החמרין. המוליכין תבואה ממקום הזול למכרן במקום היוקר והן מקבלין מעות מבעלי הבתים של מקום היוקר להעמיד להן פירות מותרין להעמיד הפירות במקום היוקר כשער הזול וטעמא דניחא להו כן שמחמת ששומעין הבעלי בתים של מקום הזול שאין אלו משתכרין גם הם מוכרין להם ביותר בזול כדי שלא ימשכו ידיהם מהן ולהרגילן אצלם. ופליגי בה אמוראי דלקמיה בדין האחריות ובטעמיה:
עד מקום שדרכו לילך וכו'. כלומר דהא סתמא קתני ומשמע דאפי' אין בעלי בתים מקבלין עליהן אחריות הדרך והלכך מפרש דלא שרי אלא בשאין דרך רחוקה ממקום ההוא לכאן ודרכן לילך ולבא בו ביום ואין כאן אחריות כל כך דס''ל לר' יודה בן פזי דכשיש אחריות והוא על החמרין אסור:
ודא מתיבין הונא. וקאמר הש''ס שהשיבו לרב הונא דקאמר בפשיטות דאין האחריות על השליח ותיובתא עליה מהאי ברייתא דתניא שליח שנאנס חייב על האונסין. והמקשה לא מסיים למילתיה עד דפריך הש''ס עלה שנאנס קאמרת בתמיה אם נאנס פטור על האונסין הוא דלא יהא אלא כשומר שכר בעד שכר השליחות שמקבל וכי ש''ש חייב באונסין:
לא פעמים וכו'. כלומר הא לא קשיא דכי לא משכחת לה לפעמים שהתנה עמו שיהא חייב באונסין וכדתנן לקמן בפ''ז מתנה ש''ח להיות כשואל ומתחייב באונסין והך ברייתא בשהתנה עמו בכך מיירי ומ''מ לרב הונא קשיא דקאמר סתמא נעשה כשלוחו ואין אחריות על השליח וכי לא מצינו דהשליח מתחייב באחריות ואפי' באונסין לפעמים וה''נ אע''ג דלא התנה נימא דמסתמא אדעתא דניחייבו באחריות משלחין אותן הב''ב לקנות להן משם דהא עכ''פ מטיא להו הנאה מהשליחות כדלעיל:
והתני. וכן נמי תני רב הושעיא גבי שליח כשם שחייב באחריות כולה כך חייב במקצתה ותיובתא דרב הונא:
מאי כדון מייתה. ומהדר הש''ס ומתמה על כל הני תיובתא וכי מה מביאין עכשיו ראיה מהתם:
תמן משלם כשער היוקר כלומר גבי שליח דעלמא מביא בשליחותו כפי אשר קונה שם במעותיו של המשלח אם ביוקר ביוקר ואם בזול בזול וא''כ לפעמים משלם להבעל הבית כשער היוקר וכלומר לפי המקח אשר לקח משלים הוא שליחותו:
ברם הכא משלם כשער הזול. שלעולם מתנין עם החמרין שיעמידו להן הפירות כשער הזול אשר שם ועל תנאי זה מקדימין להן המעות ובשכר שהחמרין משתכרין במעות האלו באיזה סחורה מתרצין בכך ואם אחריות הדרך בהליכה ובחזרה על החמרין הוי כרבית דבשכר הלואה של הליכה טורחין בשבילן בחזרה:
משנה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכוֹל. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלוֹק אֶת הַווְלָדוֹת מִיַּד חוֹלְקִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל יְגַדְּלוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין עֵגֶל עַל אִמּוֹ וּסְייָח עִם אִמּוֹ וּמַפְרִין עַל שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִיבִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שמין פרה. גדולה וחמור גדול ומלאכתן כולה למקבל:
למחצה. לחלוק בשבח שישביחו בדמים ובולדות:
וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול. שראוין למלאכה:
לחלק את הולדות מיד. כשתבא כשעת חלוקתן כדאמר התם בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום:
שמין עגל על אמו. אין צריך ליתן לו עמלו ומזון לעגל אלא שמין עם אמו ואין הלכה כרשב''ג:
ומפרין על שדהו. לשון פרה ורבה כלומר שמרבה לו בחכירות שהחוכר אומר להמחכיר אתה רגיל ליקח בחכירות שדך עשרה כורים לשנה הלויני מנה או מאתים שאוציא על שדה זו לזבלה ולזרעה ולחרשה היטב ואני מעלה לך בחכירותה שנים עשר כורים לשנה ואחזיר לך מעותיך וזה מותר הוא דהוי כאלו מעדיף לו שני כורים הללו מפני שחוכר ממנו שדה טובה ומשובחת וחכירתה יותר שוה משדה אחרת:
הלכה: שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר כול'. תַּנֵּי. שָׁם הוּא אָדָם מֵחֲבֵירוֹ בְּהֵמָה בִּמְנָת לַעֲלוֹת לוֹ וְולָד אֶחָד וְגִיזָה אַחַת לַשָּׁנָה. תַּרְנְגוֹלֶת בְּיֹ בֵצִים לַחוֹדֶשׁ. הַשָּׁמָה תַרְנְגוֹלֶת מֵחֲבֵירָתָהּ מִיטַּפֶּלֶת בְּאֶפְרוֹחִין כָּל זְמַן שֶׁצְּרִיכִין לְאִימָּן. מִיטַּפֵּל בִּבְהֵמָה דַקָּה ל̇ יוֹם וּבְגַסָּה נ̇ יוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. (בְּגַסָּה) [בַּדַּקָּה] ג̇ חֳדָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁטִּיפּוּלָה מְרוּבָּה. יוֹתֵר מִיכֵּן חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה. מַהוּ חַלְּקוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת וְהִשְׁוָה עָלָיו. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ ק̇ דֵּינָרִין עַבְדוֹן כ̇ דֵּינָרִין. אָהֵן נְסַב פַּלְגָּא וָאָהֵן פַּלְגָּא שֶׁלֶּבַעַל הַבַּיִת אִיתְעַבְּדוּן עֲלוֹי קֶרֶן. בְּנֵי אִינָשׁ עַבְדִין כֵּן. אֶלָּא נָֽסְבִין וִיהָבִין וּבְסֵיפָה פַלְּגִין. הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתוֹ. בִּבְהֵמָה טְמֵיאָה י̇ב̇ חֹדָשׁ. בָּאָדָם כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲלוֹת שְׂכָר כַּתָּף לְמָעוֹת מַעֲלִין. וְולָדוֹת לַבְּהֵמָה מַעֲלִין. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לעלות שכר כתף למעות מעלין. להמקבל מעות מחבירו להתעסק נוהגין להעלות לו שכר הכתף בשביל שמטריח עצמו לשאת המעות על כתיפו מעלין לו השכר הזה שעל הבעה''ב לשלם שכר הכתף:
תרנגולת. לגדל בצים:
באתונות עשרים וארבע חדש צ''ל:
השם בהמה לחבירו. לטפל בה ולחלוק בה שבח כמה זמן חייב באחריותה לטפל בה:
בני אינש עבדין כן. בתמיה וכי דרך בני אדם לעשות כן אלא נסבין וכו' כלומר כך הוא הדרך לוקחין לעצמן ונותנין לבה''ב כל א' כפי הצורך כל זמן אשר העסק בידו לוקחין מן האמצע ולבסוף חולקין ביניהן הריוח לפי חשבון של כל אחד ואחד מה שנטל מהשותפות:
של בעל הבית איתעבדון עלוי קרן. והיינו מכאן ואילך חלקו של בעל הבית שם עליו שלאחר שהגיע זמן החלוקה ולא חלק בה''ב עמו נוטל המקבל חצי חלק הריוח שלו והחצי חלקו של בעל הבית שם עליו להקרן שאף אותו חצי חלק נחשב לקרן ומאותו הזמן ואילך נוטל המקבל חצי ריוח גם באותו חלק שהרי הוא כקרן:
עבדין עשרין דינרין. והרויחו המאה דינרין לעשרים יותר זה המקבל נוטל חצי חלק הריוח וזה הבה''ב החצי:
חלקו של בעל הבית והשוה עליו. ובתוספתא שם עליו וה''נ והשום עליו צ''ל וכדמפרש ואזיל:
יותר מכאן. מהזמן הנזכר לכל א' וא':
מפני שטיפולה מרובה. ששיניה דקות וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך:
ר' יוסי אמר בדקה שלשה חדשים כנ''ל וכן הוא שם:
השמה תרנגולת מחבירתה לגדל אפרוחין:
ולדות לבהמה מעלין. אם בהמה הוא מקבל לגדלה ולחלק בולדות מעלין לו שכר שהוא מטריח עצמו בולדות להוציאן ולהכניסן על כתיפו והכל לפי המנהג:
גמ' תני. בתוספתא פ''ה והכי איתא התם השם בהמה מחבירו אין פחות מי''ב חדש. וכן מיתפרשא הכא שעל מנת לעלות לו עכ''פ ולד אחד וגיזה אחת לשנה שם הוא לו ולא פחות מזה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שָׁמִין כול'. אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁמַּעֲלִין שְׂכַר כַּתָּף לְמָעוֹת. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רשב''ג אומר וכו'. אפי' במקום שנוהגין להעלות לו שכר כתף למעות אין מעלין לו שכר כתף לולדות אלא שמין עגל עם אמו ואינו חושש משום רבית במה שמטריח המקבל עצמו בחלק ולדות של בעל הבית לפי שהן נחשבין בשומא אחת עם אימן והרי הוא נותן לו שכר עמל ומזונות בשביל אימן:
הַשָּׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ עַד כַּמָּה חַייָב בָּאַחֵרָיוּתָהּ. סוּמָכוֹס אוֹמֵר. הַגּוֹדָרוֹת י̇ב̇ חֹדֶשׁ. בָּאֲתוֹנוֹת כ̇ד̇ חֹדֶשׁ. עָמַד עָלָיו בְּתוֹךְ הַזְּמַן שָׁמִין לוֹ. אַחַר הַזְּמַן אֵין שָׁמִין לוֹ. לֹא דוֹמֶה טִיפּוּל שָׁנָה אַחַת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השם. תניא אידך השם בהמה וכו':
הגודרות. בהמה דקה:
עמד עליו בתוך הזמן. לחלק שמין לו בעל כרחו שבתוך הזמן יכול חבירו לעכב על ידו:
אחר הזמן אין שמין לו. בעל כרחו ואם רוצה המקבל לחלוק אין חבירו מעכב עליו:
לא דומה וכו'. טעמא דרישא מפרש שבתוך הזמן חבירו מעכב לפי שאינו דומה טיפול שנה א' לטיפול של ב' שנים שבשניה היא צריך למזונות מרובים הלכך אם השנה שניה בתוך זמן הוא כפי המנהג חבירו מעכב בחלוקה:
הַשָׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב כּוּלֵּיהּ. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב פַּלְגָּא. כֵּיצַד. שָׁמָהּ בִּמְנָה וְהִשְׁבִּיחָה וְשָׁוָה מָאתַיִם. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב שִׁשָּׁה שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז. הִכְחִישָׁה וְיָפָה חֲמִשִּׁים זוּז. מֵתָה בַבּוֹסְיָא יְהַב ג̇ שֶׁלְּזָהָב. דְּלָא בְבוֹסיָא יְהַב חֲמִשִּׁים זוּז.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתה בכוסיא. בפשיעה של המקבל משלם לו כולה שלא בפשיעה משלם לו החצי כדמפרש ואזיל:
והשביחה ושוה מאתים. והרי יש כאן חמשים זוז להמקבל כפי חצי השבח וכשמתה בפשיטתו צריך לשלם כל חלק של הנותן מנה שהיתה שוה וחמשים מחלק השבח שהן ששה של זהב:
דלא בכוסיא. אינו משלם אלא חצי שוויה:
הכחישה. הוכחשה מאליה ואינה שוה כ''א כ' זוז מעתה ההפסד על שניהן ויש להנותן בה ע''ה זהובים ואם אח''כ מתה בפשיעת המקבל נותן להבעה''ב ג' של זהב ושלא בפשיעה לעולם אינו משלם אלא חצי שוויה של שעת הקבלה שכך הוא התנאי:
הַשָׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵירוֹ אֵין פָּחוֹת מִי̇ב̇ חֹדֶשׁ. עָשָׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים כּוֹפִין אוֹתָוֹ שֶׁיַּאֲכִילָהּ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. הֶאֱכִיל כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים וְאָמַר לְמָכְרָהּ בִּימוֹת הַחַמָּה כּוֹפִין אוֹתָוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהּ כָּל יְמוֹת הַחַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האכילה כל ימות הגשמים ואמר. בעל הבית למוכרה בימות החמה כופין אותו וכו' שכל א' מעכב על חבירו כל הי''ב חדש:
עשה בה. המקבל מלאכתו בימות החמה ואמר למוכרה בימות הגשמים שאין זמן מלאכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source