Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 1b

הלכה: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּטַּלִּית כול'. תַּנֵּי. אָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵירוֹ. תֵּן לִי מְנָה שֶׁאַתָּה חַייָב לִי. אָמַר לוֹ. לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. הָלַךְ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁחַייָב לוֹ נ̇ זוּז. רִבִּי חִייָה רֹבָה אָמַר. הוֹדָייַת עֵדִים כְּהוֹדָייַת פִּיו וְיִשָּׁבַע עַל הַשְׁאָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין הוֹדָייַת עֵדִים כְּהוֹדָייַת פִּיו שֶׁיִּשָּׁבַע עַל הַשְׁאָר. אָמַר רִבִּי לָא. 1b מִשְּׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּטַּלִּית דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָה. מִכֵּיוָן שֶׁתָּפוּשׂ בְּחֶצְייָהּ. (א)לֹא כְּמִי שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁחֶצְייָהּ שֶׁלּוֹ. וְתֵימַר. נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. אוּף הָדָא דַמְייָא לָהּ.

Traduction

On a enseigné (1)Tossefta à Shevuot 5. Cf. J., (Ketubot 2, 1).: Si A accuse B de lui devoir un maneh et nier cette dette, puis A prouve par l’attestation de témoins que B lui doit la moitié de cette somme, selon R. Hiya le grand, on défère le serment à B pour l’autre moitié en litige; selon R. Yohanan, il n’y pas lieu d’imposer ce serment. R. Ila dit: par notre Mishna R. Hiya le grand a appris à s’exprimer ainsi; or, il est dit que chacun détient la moitié, ce qui équivaut à la présentation de témoins attestant que la moitié appartient à chacun (tout en réclamant l’entier), et tu ajoutes que chacun devra jurer n’avoir pas moins de la moitié, afin de la prendre (donc, l’attestation pour la moitié entraîne l’obligation du serment comme pour l’aveu verbal); par conséquent, la règle est la même pour le précédent enseignement que pour la Mishna.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא דשבועות פ''ה ושם הגירסא דלא כר''ח דהכי והכי תני התם היה טוענו מנה במעמד ב''ד וכפר בו ובאו שנים והעידוהו שהוא חייב לו נ' זוז הרי זה משלם ופטור מן השבועה ואם היה עד א' מעידו הרי זה נשבע על הכל:

וישבע על השאר. כדין מודה במקצת הטענה:

אין הודיית עדים כהודיית פיו. חשובה דנימא שישבע על השאר אלא משלם החמשים זוז שהעידו ופטור מן השבועה וגרסינן לה להאי סוגיא בהאי תלמודא ריש פ''ב דכתובות:

משנים אוחזין בטלית דר''ח רובה. ממתני' למד ר' חייא רבה לומר כן ואיידי דנקט התם האי לישנא נקט לה נמי הכא כן:

מכיון שתפוס בחציה אלא כמי שהביא עדים שחצייה שלו. כלומר הא חזינן במתני' דכל אחד תופס בחצייה ומכיון שתפוס בחצייה הא לא הוי אלא כמי שהביא עדים שהחצי שלו דאנן סהדי דמאי דתפיס כל חד דידיה הוא והלה אומר כולה שלי וכופר בכל הוא וכן חבירו:

ותימר דנישבע ונוטל. ואת אומר שכל אחד נשבע שאין לו בה פחות מחציה ונוטל ואנו מעידין שיש לו בה החצי ומחייבין לכל אחד שבועה על השאר והיינו החצי שכל אחד מעכב לעצמו אלמא דהעדאת עדים במקצת מחייבו שבועה כהודאת פיו:

אוף הדא. דינא דברייתא דמייא לה לדינא דמתני':

Baba Metsi'a

Daf 2a

משנה: הָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה וְרָאָה אֶה הַמְּצִיאָה וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ תְּנֵיהָ לִי וּנְטָלָהּ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ זָכָה בָהּ. אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִילָּה לֹא אָמַר כְּלוּם.

Traduction

Un individu monte un animal, en voyant une trouvaille (3)Un objet qui n'a pas de maître. dit à un autre de la lui donner; l’autre la prend et dit l’acquérir lui-même; le piéton acquiert alors l’objet. Mais s’il a d’abord donné l’objet à celui qui était à cheval, et plus tard il dit avoir ramassé l’objet pour lui même, sa parole n’a aucune valeur.

Pnei Moshe non traduit

מתני' תנה לי. דוקא דאמר תנה לי הוא דיכול המגביה לומר אני זכיתי בה אבל אם אמר זכה לי בה קנה הרוכב ואין זה יכול לומר אני זכיתי בה:

לא אמר כלום. שכבר קנאה זה כשמשכה ממנו דכל זמן שהיתה ביד המגביה הפקר היתה:

משנה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מְהַלֵּךְ. זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי. זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוּת מֵחֶצְייָהּ וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוּת מֵחֶצְייָהּ וְיַחֲלוֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין אוֹ שֶׁיֵּשׁ להֶן עֵדִים חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה.

Traduction

Deux individus montent un animal, ou l’un monte, et l’autre le guide; chacun prétend posséder l’animal; en ce cas, ils se partagent l’animal, en prêtant chacun le serment que sa part dans cet animal n’est pas moindre de la moitié. Si les deux individus avouent avoir trouvé tous deux l’objet en litige, ou si des témoins l’affirment, les individus se partageront l’objet entre eux sans serment.

Pnei Moshe non traduit

מתני' היו שנים רוכבין ע''ג בהמה. מתני' הא קמ''ל דרוכב לחודיה קני ואע''פ שאינו מנהיג:

ואחד מהלך. ומנהיג את הבהמה:

בזמן שהם מודין. בבבלי דייק ממשנה יתירה ומפרש לה דאמציאה קאי והא קמ''ל המגביה מציאה בשביל חבירו שיזכה בה קנה חבירו ואין אחר יכול לזכות בה:

הלכה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה כול'. אָמַר רִבִּי חוּנָא. תַּנֵּיי תַּמֵּן. אִשָּׁה שֶׁהָֽיְתָה רְכוּבָה עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וּשְׁנַיִם מִנְהִיגִין אוֹתָהּ. וְאוֹמֶרֶת. אֵילּוּ עֲבָדַיי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. זוֹ אִשְׁתִּי וְזֶה עַבְדִּי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. זוֹ אִשְׁתִּי וְזֶה עַבְדִּי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. צְרִיכָה גֵט מִשְּׁנֵיהֶן. וּצְרִיכָה לְשַׁחְרֵר אֶת שְׁנֵיהֶן. וּשְׁנֵיהֶן מְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה. וּבַחֲמוֹר וּבְמַשְּׁאוּי שְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין.

Traduction

R. Houna dit qu’il a été enseigné ailleurs (4)B., Qidushin 65b.: si une femme monte un animal conduit par deux individus, la femme déclare que ces hommes sont ses esclaves, et que l’âne avec sa selle sont à elle, l’un de ces hommes dit qu’elle est sa femme, que l’autre individu est son esclave, et que l’âne avec sa selle sert à lui; puis le second individu affirme tout à fait les mêmes prétentions; il faudra que la femme soit divorcée par tous deux (dans l’hypothèse possible qu’elle ait été épousée successivement par chacun d’eux); la femme de son côté devra les affranchir tous deux; ils devront en outre s’affranchir mutuellement. Quant aux droits sur l’âne avec sa selle, ils seront égaux pour tous trois (et ils devront se partager le montant).

Pnei Moshe non traduit

גמ' צריכה גט משניהם. מספק ואע''פ שאין כאן עדים חיישינן לכל א' שמא קידשה בפני עדים:

וצריכה לשחרר וכו'. מספק דשמא היא אומרת האמת וכן כל א' מחבירו:

שלשתן שוין. דכולן יש בהן צד זכיה בשוה וחולקין וקמ''ל דרוכב במקום מנהיג קנה וכפשטא דמתני':

רַבָּה בַּר מָמָל וְרַב עַמְרָם סְלִיקוּ הֵן דְּרַב בֵּינַיי אָמַר לֵיהּ. אֵין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְחָשׁוּד. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ לְשׁוֹן שְׁבוּעָה אֵין מוֹסְרִין לוֹ. כֵּיצַד נִשְׁבַּע. רַב הוּנָא אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָהּ וְאֵין לִי בָהּ פָּחוֹת (מִשָּׁוֶה פְרוּטָה) [מֵחֶצְיָהּ]. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 2a אִם מִזּוֹ שְׁבוּעַת תַּקָּנָה הִיא.

Traduction

Rabba b. Mamal et R. Amram, en répétant l’objection précédente, ont intercalé entre les avis de R. Hiya et de R. Yohanan, la remarque de Rav, qui a demandé à R. Hiya: Se peut-il que l’on défère le serment à un homme soupçonné de faux (puisqu’il revendique le tout, peut-être à tort)? Il n’est pas soupçonné de faux serment, répond R. Hiya, mais de revendication inexacte; aussi, on le fait jurer. Quelle sera la formule? Selon R. Houna, on dira: ''je jure qu’il y a là une part de mon bien, non inférieure à la valeur d’une prouta''. R. Yohanan au contraire dit (en réplique à R. Hiya): de là, on ne peut rien déduire comme comparaison, car dans la Mishna le serment est déféré par précaution.

Pnei Moshe non traduit

סליקו הן דרב ביניי. שנו והעלו הא דהקשה רב לר' חייא על דינא דמתני' בין הדברים של ר' חייא ור' יוחנן דהשיב לו לקמן בענין הדין שלו במה שלמד ממתני' ורבה בר ממל ור''ע הכניסו דברי הרב ותשובתו באמצע הדברים וכלומר דרב היה רוצה לידע טעם ופירוש השבועה דמתני' ואם דלא שייכה להא דר' חייא דבלאו הכי בעי לפרושי מתני':

א''ל. רב לר' חייא אין מוסרין שבועה לחשוד. בתמיה וכי מוסרין שבועה לחשוד והרי זה חשוד הוא שכפר בכל:

אפי' לשון שבועה וכו'. כלומר פשיטא הוא ולדידי נמי ס''ל דאפי' לשון שבועה אין מוסרין לו למי שהוא חשוד על השבועה אבל הכא לא חשיד על השבועה אלא חשוד אממונא וחשיד אממונא לא חשיד על השבועה:

כיצד נשבע. במתני' שהרי זה טוען כולה שלי והשבועה היא שאין לו בה פחות מחציה ואם כך היא השבועה ותו לא א''כ אפי' אין לו בה כלום יכול הוא לישבע כן שהרי הוא אומר שאין לו בה פחות מחציה ואם אין לו בה כלום הרי שאין לו בה לא פחות מחציה ולא כלום וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתן:

רב הונא אמר. ה''ק צריך שישבע שיש לי בה. ואין לי בה פחות משוה פרוטה וכלומ' דהשבועה היא שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה דהשתא אחר שאמר שבועה שיש לי בה א''כ עכ''פ אין לו בה פחות משוה פרוטה דהא יש לי בה אמר ועכשיו כשמסיים דבריו ואמר ואין לי בה פחות מחציה סומכין על שבועתו דאם לא היה לו החצייה הרי נשבע לשקר הוא במה שאמר אין לי בה פחות מחצייה דהא עכ''פ שוה פרוטה יש לו בה והרי היא פחות מחציה אלא ודאי דיש לו באמת החציה:

אמר ר' יוחנן. השתא מסיק לדברי ר' יוחנן במה שהשיב לר' חייא על מה שרצה ללמוד דיניה ממתני' והפסיק בדברי רב ובפי' השבוע' ביניהם וכדלעיל:

אם מזו. אתה למד דבריך יש להשיב עליהם דשאני מתני' דשבועת תקנה היא וע''כ לומר כן שהרי לדבריך דאתה מדמה דין זה לעדים שהעידו דאנן סהדי א''כ כי היכי דאנן סהדי להאי במאי דתפיס ה''נ אנן סהדי להאי ושבועה זו למה ויחלוקו בלא שבועה אלא ודאי טעמא אחרינא איכא הכא ושבועה זו תקנת חכמים הוא כדי שלא יהא כל א' תוקף טליתו של חבירו ויאמר שלי הוא הלכך רמו רבנן שבועה עליה ואין ראיה ממתני' לדבריך:

תַּנֵּי. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ תוֹפְסִין בִּשְׁטָר. זֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי וְאָבַד מִמֶּנִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי הוּא שֶׁפְּרַעְתִּיו לָךְ. יִתְקַייֵם הַשְׁטָר בְּחוֹתְמָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן [שִׁמְעוֹן בֶּן] גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יַחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתָּפוּס בָּעֵדִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אִין שְׁמַעְתּוּנֵיהּ אֲתִייַת כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן.

Traduction

On a enseigné (2)Tossefta à notre, 1. Cf. J., (Gitin 1, 1), fin.: si le créancier et les débiteurs tiennent simultanément le contrat de dette, le premier déclare que cet acte est à lui, l’ayant perdu, tandis que le second déclare aussi que l’acte est à lui, l’ayant reçu après le paiement, l’acte sera maintenu dans les termes de la signature (il reste en l’état); tel est l’avis de Rabbi; selon l’avis de R. Simon b. Gamliel, on partagera en deux l’objet du différend. R. Eléazar dit: en cas de prise de l’acte de telle sorte que l’un le tient à l’emplacement où les témoins ont signé et l’autre tient le reste de l’acte, il est admis d’un commun accord que le détenteur de la part de l’acte portant la signature des témoins sera le vrai propriétaire. R. Hisda dit: la distinction de ce genre que tu as entendu émettre est exacte selon R. Simon (selon Rabbi, au contraire, tout dépend des termes du contrat).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא דמכילתין פ''א:

זה אומר שלי. המלוה אומר שלי הוא ואבד ממני ומצאתיו:

יתקיים השטר בחותמיו. ר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה המלוה יש לו חלק בשטר ויחלוקו בסך השטר ואי לא לא פליג המלוה:

ר''ג אומר יחלוקו. ובתוספתא הגי' ר''ש ב''ג וכן הוא בהאי תלמודא בפ''ק דגיטין הל' א' וס''ל דא''צ לקיימו ובין כך ובין כך יחלוקו:

הכל הולך אחר התפוס בעדים. שאם אחד מהן תופס במקום העדים והשני בשאר המקום שבשטר הכל הולך אחר זה שתופס במקום העדים שהוא עיקר השטר:

אין שמעתונה. אם שמעת אתה לחלק כן אתיית כר''ש ב''ג וכלומר דאליבא דר''ש איכא למימר הכי אבל לר' הכל הולך אחר קיום השטר:

זֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שְׁלִישָׁהּ שֶׁלִּי. הָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מֵרְבִיעַ. וְהָאוֹמֵר שְׁלִישָׁהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מִשְּׁתוּת. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. אֵינוֹ נִשְׁבַּע אֶלָּא עַל חֲצִי שֶׁהוֹדָה.

Traduction

– Si l’un des 2 tenants prétend avoir la moitié, et l’autre le tiers, le premier devra jurer n’avoir pas moins de 1/4, et le second n’avoir pas moins de 1/6; car, en règle générale, on ne défère alors le serment que pour la moitié de l’aveu.

Pnei Moshe non traduit

זה אומר חציה שלי. אדינא דמתני' קאי ובתוספתא ריש פ''ק גריס הכי זה אומר כולה שלי וזה אומר שליש שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחמשה חלקים והאומר שליש ישבע שאין לו בה פחות משתות כללו של דבר אינו נשבע אלא על חצי טוענו בלבד. וה''נ בחציה שלי הכי מיתפרשא זה אומר חציה שלי וכו'. כלומר כמו דאמרינן בדינא דמתני' דאם השני טוען חציה שלי נשבע על חצי טענתו ועל חצי שהודה לזה שאין לו בה פחות מרביע והכי נמי אם השני טען ואמר שליש שלי ישבע על חצי ממה שהודה לזה שטען כולה שלי ושבועתו שאין לו בה פחות משתות והוא חצי טוענו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source