Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 17a

משנה: וְכַמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה וְלֹא יְהֵא בָהּ הוֹנָייָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַרְבָּעָה אִיסּוֹרוֹת מֵאִיסָּר לַדֵּינָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבָּעָה פוּנְדְיוֹנוֹת מִפּוּנְדְּיוֹן לַדֵּינָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁמוֹנֶה פוּנְדְיוֹנוֹת מִשְּׁנֵי פוּנְדְיוֹנוֹת לַדֵּינָר.

Traduction

Combien de selà (100)''Ou une pièce de 4 dinars; elle s'use avec le temps et perd peu à peu de sa valeur.'' peut-il perdre par le frottement, sans que celui qui le reçoit pour une bonne pièce soit fondé à réclamer? R. Meir dit: le selà peut avoir perdu la valeur de 4 As dont 1 par dinar (ou 1/24 de la valeur d’une bonne pièce), sans que la partie lésée puisse réclamer. R. Juda dit: il peut perdre 4 pondion, à raison d’un pondion par dinar (= 1/12 de selà). R. Simon dit: il peut perdre 8 pondion à raison de 2 pond. par dinar (= 1/6 de selà).

Pnei Moshe non traduit

מתני' וכמה תהא הסלע חסרה. מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא הונאה. ובגמרא התם אמור בה טעמא לחילוק פלוגתייהו דלא דמי מטבע לחפץ דכיון דלא סגי לא מחל:

ארבעה איסרות. לסלע:

מאיסר לדינר. והאיסר א' מכ''ד בו דשש מעה כסף הוא דינר מעה ב' פונדיון פונדיון ב' איסורין:

שמנה פונדיונות. שתות כשאר אונאה והלכה כר''ש:

הלכה: וְכַמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה כול'. תַּנֵּי. יוֹתֵר מִכֵּן מוֹצִיאָהּ בְּשָׁוֶה. סֶלַע עַד שֶׁקֶל דֵּינָר עַד רוֹבַע. פָּחוֹת מִכֵּן אֲפִילוּ הוּא כְאִיסָּר אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ. הָֽיְתָה יוֹצָא עַל אֲסֵימוֹן בְּסֶלַע וְעַל הַמַּטְבֵּעַ בְּשֶׁקֶל. עַל אֲסֵימוֹן בְּשֶׁקֶל וְעַל הַמַּטְבֵּעַ בְּסֶלַע. אֵין לוֹ אֶלָּא צוּרַת הַמַּטְבֵּעַ. לֹא יִתְּנָהּ לֹא לְחָרַם וְלֹא לְהָרַג מִפְּנֵי שֶׁמְרַמִּין בּוֹ אֶת אֲחֵרִים. אֶלָּא נוֹקְבָהּ וְתוֹלָהּ בְצַוָאר בְּנוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדֵינָרִין וּבִסְלָעִין. אֲבָל בְּדֵינָר זָהָב וּבְמַטְבֵיעוֹת כֶּסֶף מוֹצִיאִין בְּשָׁוֵייהֶן. כְּשֵׁם שֶׁמּוֹצִיאִין לַחוּלִין כָּךְ מוֹצִיאִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לְהוֹצִיאָן.

Traduction

On a enseigné (101)Tossefta, 3.: si la pièce de monnaie perd plus que la mesure énoncée dans la Mishna, on peut la dépenser pour sa valeur à ce moment. Un selà pourra être dépensé jusqu’à ce qu’il vaille un sicle (1/2 selà); un dinar, jusqu’à ce qu’il vaille 1/8 de selà (= 1/2 dinar). Lorsque sa valeur est encore moindre, fut-elle déterminée par un assarion, on ne pourra plus s’en servir comme monnaie (102)De crainte d'abus, ou de fraude.. Si la pièce fruste vaut encore par son poids un selà, et la pièce à effigie frappée vaut un sicle, ou si la pièce fruste est représentée par un sicle, tandis que la pièce à effigie vaut un selà, ou si elle n’offre plus qu’une forme vague de la frappe, on ne devra pas la donner à un brigand, ni à un assassin; car ces gens, par la peur qu’ils inspirent, feraient accepter une telle pièce pour une valeur supérieure à son cours, et des fraudes peuvent ainsi surgir. On ne pourra que la percer et la suspendre au cou de son enfant. Ces diverses règles ne s’appliquent qu’aux dinars et selà d’argent; mais les dinars d’or, ou les monnaies de cuivre, pourront, quoique dépréciés, être dépensés pour leur valeur intrinsèque (103)Comme on s'en sert au poids, nulle fraude n'est possible.. Comme on peut les dépenser pour des achats profanes, on peut s’en servir pour racheter la seconde dîme, sauf à ne pas s’appliquer d’avance à les conserver jusqu’au moment d’un tel rachat.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ג והגי' משובשת כאן במקצת וכן שם צריך קצת תיקון:

יותר מכאן. משיעור האמור במתני':

מוציאה בשוויה. כפי שהוא שוה ושלא יוציאה בסלע:

סלע עד שקל. הסלע מותר לקיימה ולהוציאה בשוויה עד שתחסר עד שקל שהוא חצי סלע אבל משחסרה פחות משקל אסור לקיימה מפני שקלה היא לרמות בה ואינו ניכר בה הפחת משקל לפי שרחבה כסלע:

דינר. מותר לקיימו עד שיעמוד על רובע שקל שהוא חצי דינר:

פחות מכאן אפי' הוא כאיסר אין יכול להוציאה. אפילו בשוויו שנוח לרמות בו:

לא יתנה. מטבע שאסור לקיימה אסור ליתנה לאנס ולרוצח שמחמת יראתן מקבלין אותה מהן ומרמין בה לבריות:

נוקבה. באמצע:

בדינרין ובסלעין. של כסף:

אבל בדינר זהב ובמטבעות נחשת. צ''ל וכן הוא בתוספתא:

מוציאין בשוויהן. לעולם לפי שדרכן להוציאן במשקל ואינו יכול לרמות בהן:

כך מוציאין למעשר שני. לפדיון מ''ש:

ובלבד שלא יתכוין להוציאן. שלא יתכוין בתחלה להחזיקן בידו עד שיפדה מעשר שני שלו. ובתוספ' גריס בלבד שלא יתכוין להטיל סלע על השני:

מָכַר לוֹ שָׁוֶה ה̇ בְּו̇. לֹא הִסְפִּיק לִישָּׂא וְלִיתֵּן עַד שֶׁהוֹקִיר מִשֶּׁבַע. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁבָּטֵל מֶקַח מֵאֵצֶל זֶה כָּךְ בָּטֵל מִזֶּה. 17a תַּמָּן תַּנִּינָן. אַרְבַּע מִידּוֹת בַּמּוֹכְרִין. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. [הָא הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וַתְייָא כְּהָדֵין תַּנָּא. הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע.

Traduction

– Si le vendeur a cédé pour 6 selà une marchandise valant 5 s. (ce qui est un motif valable pour rompre le marché), mais pendant les pourparlers ayant lieu à ce sujet avec l’acheteur le prix de la marchandise s’élève à 7 s.; l’acheteur peut-il prétendre au maintien du marché? -Non, répond R. Jacob b. Idi, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan; comme l’acheteur a d’abord profité du décompte pour annuler le marché, le vendeur à son tour jouit de cet avantage lors de la hausse de prix. On a enseigné ailleurs (98)Mishna, (Baba Batra 5, 8).: Il y a quatre mesures diverses à l’égard du vendeur, et lorsque celui-ci a conditionné de vendre du bon froment, lequel se trouve ensuite mauvais, l’acheteur (trompé) peut annuler le marché; si au contraire il a été question de vendre du mauvais froment et que celui-ci est bon, le vendeur profite de l’erreur et a la faculté d’annuler le marché. Cet avis, dit R. Yossé b. Aboun, est conforme à celui qui a été énoncé (99)Ci-dessus, 2 fin.: si l’on fait commerce de tel objet (que l’on a reçu au lieu d’argent), on ne le livrera pas, en cas de renonciation, à celui qui l’a payé.

Pnei Moshe non traduit

חמשה בששה. והוי ביטול מקח אליבא דרב ולא הספיק לישא וליתן עמו בטענות ובחזירת הסחורה עד שנתייקר ועמד על שבע ועכשיו רוצה לקיים מקחו מהו:

כשם שבטל מקח וכו'. שזה אומר לו אלמלא לא נתייקר היית חוזר בך עכשיו אני חוזר בו דלעולם יש כאן דין ביטול מקח לשניהם:

תמן תנינן. פ' המוכר את הספינה ארבע מדות דינים חלוקים זה מזה במוכרין:

יפות. התנה עמו שיתן לו חטים יפות ונמצאו רעות וטעות הוא שהטעהו הלוקח יכול לחזור בו:

רעות ונמצאו יפות. הלוקח הטעהו וא''ל חטים אלו רעות הן ונמצאו שליפות נחשבו בכאן המוכר יכול לחזור בו:

ואתייא כהן. תנא דלעיל דהנושא ונותן בדברים וכו' וכלומר דיכול לחזור לכתחלה קאמר ואפילו מי שפרע ליכא דנושא ונותן בדברים הוא:

Baba Metsi'a

Daf 17b

משנה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר. בַּכְּרַכִּין עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשּׁוּלְחָנִי וּבַכְּפָרִין עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ מִמֶּנּוּ 17b וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת. וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. הַהוֹנָייָה אַרְבָּעָה כֶסֶף. וְהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף. וְהַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה. חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן הַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל. הַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה הַייָב לְכַכְרִיז. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילוּ לְמָדַי. חֲמִשָּׁה חוּמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְהַחַלָּה וְהַבִּיכּוּרִים מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּישׁוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.

Traduction

Jusqu’à quand celui qui a reçu une mauvaise pièce peut-il la rendre? Dans les grandes villes (où il y a un changeur), on lui accorde le temps de montrer la pièce au changeur; dans les villages (où il n’y a pas de changeur), on lui accorde jusqu’au premier vendredi (104)En voulant la dépenser pour les besoins du Shabat il verra si on l'accepte ou non.. Cependant, si celui qui lui a donné cette pièce la reconnaît, il doit la recevoir, même après une année; s’il ne la reçoit pas après écoulement du temps accordé à la partie lésée, la partie lésée peut en être mécontente, mais elle ne peut pas forcer l’autre de la reprendre. On peut sans crainte l’utiliser pour l’échange de la 2e dîme; car la refuser serait un acte de mauvaise volonté. La réclamation pour la perte est fondée à raison de 4 pièces d’argent (par selà); il y a lieu à procès pour 2 pièces, et l’aveu se fait pour une différence infime d’une prouta. En 5 cas, cette dernière valeur est admise comme minimum: pour l’aveu, l’argent donné à une femme pour valider le mariage, la jouissance du sacré, la trouvaille d’un objet perdu; il faut alors faire les publications nécessaires pour pouvoir le rendre au propriétaire, enfin si l’on a volé à son prochain la valeur d’une prouta (105)Mishna, (Baba Qama 9, 7)., qu’on lui a niée par serment (puis avouée), on devra la rapporter au propriétaire fût-ce en Médie. Cinq individus doivent ajouter un cinquième en sus du principal: 1° celui qui mange de l’oblation, ou l’oblation de la dîme (1/100 du blé), ou le prélèvement sur les produits douteux (demaï), ou la parcelle sacerdotale de pâte (Halla), ou les prémices offertes au cohen; 2° celui qui rachète le plant de vigne de la 4e année, ou sa seconde dîme et la consomme lui-même; 3° celui qui rachète (reprend) ce qu’il a consacré; 4° celui qui use pour la valeur d’une prouta de ce qui est consacré; 5° celui qui vole à son prochain la valeur d’une prouta, qu’il jure ensuite ne pas avoir (puis fait l’aveu du vol), devra payer 1/5 outre le capital.

Pnei Moshe non traduit

בכרכים. שיש שם שלחני עד כדי שיראה לשלחני:

בכפרים. שאין שם שלחני:

עד ערבי שבתות. שבא להוציא לסעודת שבת אז ידע אם יקבלוה ממנו ויכול להוציאה:

אם היה מכירה. ה''ק אם חסיד הוא ורוצה לעשות לפנים משורת הדין אם מכיר שהיא הסלע שנתן לו מקבלה הימנו אפי' לאחר י''ב חדש:

ואין לו עליו אלא תרעומות. ואחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה ממנו אין לזה עליו אלא תרעומות דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:

ונותנה למעשר שני. בשוויה ואינו חושש משום אסימון דקי''ל אין מחללין מעשר שני על אסימון אלא דוקא על מטבע שיש בו צורה וסלע זו שם מטבע יש עליה דמי שאינו לוקחה בשוויה בתורת מטבע אלא כמו נסכא של כסף אינו אלא נפש רעה:

האונאה ארבעה כסף. למקח שוה סלע שהוא כ''ד מעות כסף וחזרה ושנאה משום דבעי למיתני הא דלקמן:

והטענה שתי כסף. שאין שבועת הדיינין על טענה שהיא פחותה משתי כסף שטענו שתי מעות כסף יש לי בידך וזה יודה לו מהם שוה פרוטה ויכפור השאר או יודה לו הכל ויכפור בפרוטה:

וההודיה. להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה צריך שוה פרוטה:

המוציא שוה פרוטה. אבל בציר מהכי אינו חייב להכריז דכתיב אשר תאבד ממנו שתהא קרויה אבדה פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:

יוליכנו אחריו. אם אח''כ הודה שנשבע לשקר דאז אין לו כפרה עד שיחזירנו לידו ממש ולא ליד שלוחו כדתנן פ' הגוזל קמא:

האוכל תרומה. גדולה אם אכלה בשוגג:

ותרומת מעשר. מעשר מן המעשר:

ותרומת מעשר של דמאי. הלוקח תבואה מעם הארץ צריך להפריש תרומת מעשר אבל לא תרומה גדולה לפי שהיו הכל זהירים בה:

והחלה והביכורים. כל הני חמשה חד נינהו דכולהו איקרו תרומה ומשם אחד הן באין:

הפודה נטע רבעי. דגמר קדש קדש ממעשר שני דמוסיף חומש והני תרווייהו נמי חד חשיב להו דמחד קרא נפקי כיון דממעשר יליף:

ומעשר שני שלו דוקא מוסיף חומש דאיש ממעשרו כתיב:

הקדשו. ולא של אחרים המקדיש כתיב:

הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש. בשוגג חייב קרבן מעילה וחומש:

הלכה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר כול'. חִזְקִיָּה אָמַר. לְצוֹרְפָהּ בִּירוּשָׁלֵם מְצָֽרְפָהּ כְּיָפָה. בָּא לְחַלְּלָהּ בִּגְבוּלִין מְחַלְּלָהּ בְּרָעָה. וְהָתַנִּינָן. בּוֹרֵר הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ. וְיָבוֹר הָרָעָה וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ [כְּיָפָה]. אָמַר. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁכְּבָר הוּכַח בּוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי.

Traduction

Hiskia dit (106)J., (Maasser Sheni 2, 7).: lorsqu’on échange la monnaie pour apporter une grosse pièce à Jérusalem, il faut prendre une belle pièce; lorsqu’à l’inverse on remet une pièce en province pour avoir de la monnaie, on peut l’échanger même contre de la mauvaise monnaie. -Mais n’a-t-on pas enseigné (ibid.): ''Lorsqu’un selà de 2e dîme et un autre profane sont mêlés, on apportera pour un selà de monnaie, et l’on dira: que le selà de 2e dîme soit échangé contre cet argent, en quelque lieu qu’il se trouve; puis l’on choisit la plus belle des pièces, et on l’échange contre cette monnaie''; pourquoi ne pas prendre de suite une pièce quelconque, fut-elle mauvaise, et la traiter pour l’échange comme une belle pièce? (A quoi bon monnayer d’abord, puis l’échanger contre une pièce)? Il y a cette distinction à noter ici, fut-il répondu, que l’argent a servi (en l’une des 2 pièces) à la seconde dîme (il faut donc recourir au mode indirect d’échange).

Pnei Moshe non traduit

גמ' חזקיה אמר לצורפה בירושלים. הא דחזקיה גרסינן לה במסכת מעשר שני פ''ב על מתני' דתנינן התם סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו והוא רוצה להוציא של חולין חוץ לירושלם. מביא בסלע מעות. של פרוטות נחשת. ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על מעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה. אחר שחילל הסלע בתחלה על המעות ונמצאו המעות מעשר שני הן חוזר ובורר את היפה שבשני הסלעים ומחללן להמעות האלו עליה ונמצאת היפה הוא מ''ש והסלע השני והמעות חולין הן וכדמפרש התם טעמא מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק ולא שיתקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף. וקאמר חזקיה התם כשהוא מחללה עושה אותה ברעה וכשהוא מחלל עליה עושה אותה ביפה. והיינו הך דגריס הכא כשהוא לצורפה בירושלם שהוא מחלל המעות עליה כדי להעלותה לירושלם ולצורפה שם על הפרוטות ולהוציאן בירושלם. וחזקיה טעמא דמתני' מפרש לה:

מצרפה ביפה. כלו' מחלל המעות על סלע היפה מפני שצריך לעשות היפה למעשר ולהעלות היפה לירושלם:

בא לחללה בגבולין מחללה ברעה. בתחלה כשמחללה אחר שנתערבה לא איכפת לן ומחללה ברעה ולפיכך מחלל בתחלה על מעות נחשת שהרי לא יתקיים כן אלא שחוזר ומחללן על היפה ויעלנה לירושלם:

ופריך והא תנינן בורר את היפה שבהן ומחללן עליה ויבור וכו'. כלומר כיון דעיקר קפידא שצריך אח''כ לחללה על היפה שתהיה מעשר א''כ מאי האי דתנינן מחללה על המעות וחוזר ובורר את היפה וכו' למה ליה כולי האי ויבור בתחלה הסלע הרעה שבשתים ויעשה אותה ביפה ויחללה מיד על היפה והיא מעשר שני והרעה חולין ואמאי הצריכו לחללה בתחלה על המעות ולחזור ולחללן על היפה:

אמרי. ומשני שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני וכן משני התם אני אומר היא היתה מעשר שני מכל מקום לא יצאת לחולין וכלומר דהכא שנתערבו שני הסלעים וכבר הוכח בהן אחת של מעשר שני א''כ אי אפשר לחלל בתחילה אחת על חבירתה דשמא היא של מעשר שני הסלע שרוצה שתחול עליה מעשר דילמא היא גופה מעשר ונמצא אין כאן חילול ואפי' תימא א''כ הראשונה חולין הוא מכל מקום לא יצאת לחולין דחוזר וחושש אני שמא זו היא של מעשר וא''ת יתנה ויאמר אם זו של מעשר מוטב ואם לאו הרי השנייה שהיא של מעשר מחוללת עליה אין ה''נ דהוי מצי למיעבד הכי אלא דאי שרית ליה להתנות כן חיישינן דילמא אתי למישקל חד מינייהו בלא תנאי לפיכך הצריכו חכמים ליקח מעות ולחלל בתחלה אחת מהן על המעות:

נוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. אִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וְאִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. דְּתַנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. תַּנָּיֵי חוֹרָן תַּנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ חֲמִשִּׁיתָיו. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. אָמַר רָבִין בַּר מָמָל. מַתְנִיתָא לָא כְהָדֵין וְלָא כְהָדֵין. דְּתַנִּינָן. ה̇ פְרוּטוֹת הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. וְתַנִּינָן ה̇ חוּמְשִׁין הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה.

Traduction

On peut sans crainte l’utiliser pour l’échange de la 2e dîme; la refuser serait un acte de mauvaise volonté''. R. Jacob b. Zabai ou R. Yohanan dit au nom de R. Simon (107)Ibid. 4, 3.: si la seconde dîme n’a pas en principal la valeur d’une prouta, on n’est pas tenu d’ajouter 1/5 en rachat. R Yohanan au nom de R. Yanaï (allant plus loin) dit: si le cinquième du produit consacré comme 2e dîme ne vaut pas une prouta, on ne sera pas tenu d’ajouter 1/5 pour le rachat. Chacun de ces avis différents est confirmé par un enseignement. De ce qu’il est écrit (Lv 27, 31): Si quelqu’un veut racheter, une ''part'' de sa dîme, le cinquième, etc.: le terme partitif vise l’exclusion de la valeur inférieure à une prouta, et il en résulte que la seconde dîme devra valoir en principal au moins une prouta, pour qu’en l’échangeant il faille ajouter 1/5. D’après l’autre enseignement, on interprète ainsi ce verset (en déplaçant le sens): … de sa dîme le cinquième…, pour dire que l’exclusion porte sur une valeur inférieure à 1/5, et il en résulte que même le 1/5 devra valoir encore au moins une prouta pour motiver l’addition de 1/5 lors de l’échange. Cependant, dit R. Abin b. Mamal, notre Mishna n’appuie aucun des 2 avis précédents, car elle dit: ''En 5 cas, la valeur de la prouta est admise comme minimum'', et ne spécifie pas que le capital devra avoir cette valeur. Elle dit aussi: ''Cinq individus ajoutent 1/5'', et elle ne dit pas: le 1/5 du produit devra équivaloir à une prouta.

Pnei Moshe non traduit

נותנה למעשר שני וכו'. וכלומר היינו נמי דתנן הכא שנותנה להסלע חסרה למעשר ואינו חושש לפי שמותר לחלל מעשר בגבולין אע''פ שאינה יפה כל כך ובלבד שתהיה מטבע של צורה וכדחזקיה דמפרש למתני' דהתם והיינו דנקט לה הכא:

כל מעשר שני שאין בקרן שלו שוה פרוטה אין צריך להוסיף חומש על פדיונו. וגרסינן להך מלתא שם פ''ד הלכה ג':

כל מעשר שני שאין בחומשו. אע''פ שיש בקרן שלו שוה פרוטה ויותר אם אין חומשו עולה לשוה פרוטה אין מוסיף חומש:

ממעשרו פרט וכו'. האי תנא דייק מיעוטא ממעשרו ועל הקרן הוא ותנא אחרינא דייק ממעשרו וחמישיתו דסמיכי להדדי במקרא דמקיש החומש לקרן שצריך ג''כ שיהא בחומשו שוה פרוטה ובהא חמישיתו יוסף עליו ומעשרו איצטריך ליה ללמד על מעשר שלו הוא מוסיף חומש ולא על של חבירו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source