הלכה: כֵּיצַד מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּירוֹת כול'. אָמַר רִבִּי אָחָא. כְּתִיב כִּי מָֽלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. וּמָה הָיָה חֲמָסָן. הֲוָה בַּר נַשׁ נְפִיק טְעִין קוּפָּה מְלֵיאָה תּוֹרְמוֹסִין וְהָיוּ מִתְכַּוְונִין וְנוֹטְלִין פָּחוֹת מִשָּׂוֶה פְרוּטָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בַדַּייָנִין. אָמַר רִבִּי חִייַה בַּר וָוָה. רַבָּה רַבָּה. כְּמַעֲשֵׂי אֵילּוּ כֵּן מַעֲשֵׂי אֵילּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבה רבה. לג''ש כתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכתיב באנשי סדום זעקת סדום ועמורה כי רבה:
גמ' ומה היה חמסין. דחמס משמע לאו גזל ממש וכדאמרינן חמסן דיהיב דמי והן היו גוזלין ממש והלכך מפרש לה שהיו מתכוונין ליטול פחות משוה פרוטה שאינו יוצא בדיינין ואע''פ שהיו גוזלין ממש כחמס הוא:
כמעשה אלו. של דור המבול כך של אנשי סדום שהיו עושין כן וכדדריש באגדת חלק רעים אילו לאילו וחטאים בג''ע וכו':
משנה: כֵּיצַד מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ פֵּירוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר נָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ לוֹ פֵירוֹת יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. אֲבָל אָֽמְרוּ מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עָתִיד לְהִיפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ. 15a רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש אומר וכו'. ר''ש פליג אמילתי' דת''ק דקאמר נתן לו מעות ולא משך הפירות יכול לחזור בו בין מוכר בין לוקח וקאמר ר''ש דלא תקנו חזרה אלא במוכר דכל שהכסף בידו ידו על העליונה והוא יכול לחזור בו ולא הלוקח וטעמא דעיקר תקנת החזרה כדי שיטרח להציל אם תפול דליקה בביתו וכשהעמידו חכמים ברשות המוכר כבר יטריח עצמו להציל שהרי אם יתייקר ברשותו נתייקר ובשביל כך ימסור עצמו להציל שחושב אם יתייקר אחזור בי ואין הלוקח בחזרה ואין הלכה כר''ש ואם היתה עלייתו של הלוקח שיש בו חפץ הנמכר מושכרת להמוכר לכ''ע משנתן את המעות אין א' משניהם יכולין לחזור בהן דטעמא מאי אמור רבנן משיכה קונה ולא מעות גזירה שמא יאמר מוכר ללוקח נשרפו חטיך בעליה הכא דעליה דלוקח הוא איהו בעצמו טרח ומציל ליה ובכה''ג לא תקנו חכמים משיכה:
אבל אמרו. חכמים מי שפרע וכו' ואע''פ שיכול לחזור בו אוררין אותו בב''ד ואומרים לפניו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו ואח''כ יחזיר לו את מעותיו:
נתן לו מעות ולא משך הימנו הפירות יכול לחזור בו. זה וזה ומדין תורה מעות קונות שהרי הן בכלל קנין דכתיב או קנה מיד עמיתך ותקנת חכמים הוא דמשיכה דוקא קונה ולא מעות גזירה שמא יתן לו הלוקח דמי החפץ ויניח מקחו בבית המוכר ובתוך כך תפול הדליקה בבית המוכר או אונס אחר שיבאו לסטים עליו ואם יהיה ברשות לוקח יתמהמה המוכר ולא יחוש להציל ולפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שיטריח וישתדל להציל שהרי אם יאבד יהיה חייב לשלם:
משך ממנו פירות. הנקנין במשיכה אין יכול לחזור בו אע''פ שלא נתן לו המעות:
מתני' כיצד. לפרושי מתני' דלעיל קאי דקתני מטלטלי' וכן הפירות קונות את המעות ואין המעות קונה אותם ומפרש דין הקנייה:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְלָא אָֽמְרִין לָהּ לְכָל אַפִּין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף יְהַב דֵּינָר לְמִלְחָא. חֲזַר בֵּיהּ הַהוּא. אֲמַר. לָא יְדַע דִּכְבָר יְהָבוֹן מַגְלָא גַו שָׁקֵּיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא. מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עָתִיד לִיפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִיבּוּרוֹ. חֲזַר בֵּיהּ. חַד בַּר נַשׁ יְהַב דֵּינָרִין לַמֵּטַכְסָא. חֲזַר בֵּיהּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וְרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. אוֹ יִתֵּן לוֹ כְּדֵי עֵירָבוֹנוֹ אוֹ יִמְסוֹר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹ יִתֵּן לוֹ כָּל מִקְחוֹ אוֹ יִמְסוֹר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. רִבִּי לָא אָמַר. עֵירָבוֹן הָיָה. רִבִּי זֵירָה אָמַר. מִקְצַת דָּמִים נָתַן לוֹ. מוֹדֶה רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּמֶקַח שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיקָּנוֹת חֶצְייָן כְּגוֹן פָּרָה וְטַלִּית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מקצת דמים נתן לו. ופליגי כדלעיל במקח שאין דרכו לקנות חציין. אלא שדרכן למכור כמו שהן שלימין כגון פרה וטלית בזה מודה לר' יוחנן דבמקצת דמים קנה כל המקח:
ר' אילא אמר. עירבון ממש הוה שנתן לו משכון על המקח ופליגי ר' חייה ור' יוחנן אם קנה כל המקח לענין זה:
או יתן לו כל מקחו. דס''ל לר' יוחנן במקצת דמים שקיבל קנה זה כל הסחורה לענין שצריך לקבל עליו מי שפרע אם חוזר בו:
או יתן לו כדי עירבונו. כנגד מקצת דמים שיש בידו ליתן לו כל סחורה או יקבל עליו מי שפרע:
יהב דינרין למטכסה. על בגדי משי שקנה ממנו נתן לו מקצת הדמים וחזר בו המוכר:
אמר לא ידע. וכי אין אתה יודע שיבא מגל להכרית שוקו וכלומר שצריך אתה לקבל עליך מי שפרע:
למלחא. על קניית מלח מאיש אחד וחזר ביה ההוא גברא שנתייקר המלח:
ולא אמרין לה לכל אפין. לאו כל אפין שוין בהא דאיכא דלא אמרו הלכה כר''ש:
רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ י̇ דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. אִית לִי גַּבָּךְ ק̇ (דֵּינָרִין) [גַּרְבִּין] מֵהָדֵין בֵּיתָה. שָׁרֵי. מֵהָדֵין כַּרְמָא. אָסוּר. מַה בֵין כֵּרֵם לַבַּיִת. בַּיִת אֵינוֹ מָצוּי לִיפּוֹל. כֶּרֶם מָצוּי לִיפּוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ י̇ דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. בִּמְנָת דְּתֵיקוּם לִי בְהוֹן ק̇ גַּרְבִּין. מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ בָהֶן צָרִיךְ לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא. כגון שהשכיר לו ביתו לדור בו והקדים המשכיר ונתן לשוכר עשרה דינרין להוציא על הבית לתקנו וליפותו וכיוצא בזה והתנה עמו שיוסיף בדמי שכירותו בכל שנה בשביל העשרה דינרים שהקדים לו עד שיעלו לסך מאה דינרין:
שרי. ואין כאן משום רבית דמכיון שהמעות שהקדים לו בגוף הבית הוא דמפיק להו תוספות השכירות שמוסיף לו לאו בשביל שכר המעות הוו ומותר:
מהדין כרמא. ואם הקדים לו מעות על הכרם שלו ויוסיף לו כך וכך בכל שנה אסור וכדמפרש ואזיל:
בית אינו מצוי ליפול. שהבית קבוע הוא ולא שכיח שיפול ומפני כך מה שהוא מוסיף לו דמי שכירות הבית בשביל שהקדים לו עשרה דינרין לתקן את הבית ולצור בו צורות וכיוצא בו מה שיוציא על גוף הבית דבר קביעות הוא ונמצא שלאו בשביל שכר המעות שהקדי' הוא מוסיף לו:
כרם מצוי ליפול. שהכרם בעצמו אינו דבר קבוע ומצוי הוא ליפול ולא שייך בזה לומר שמה שמקדים לו להוציא על גוף הכרם הוא לפי שאינו עומד וקבוע הוא הלכך מה שהוא מוסיף לו בשביל שכר המעות שהקדים לו ואסור:
את שמע מינה בר נש וכו'. מדין רבית שזכר ר' סימון כאן שמענו ג''כ דין בקניית המקח:
במנת דתיקום לי בהון מאה גרבין. על מנת שתעמוד לי מאה גרבין של יין וכיוצא בהן מכיון ששלח ידו במעותיו להשתמש בהן:
צריך להעמיד לו מקחו. ואינו יכול לחזור בו ושייך לומר כאן מעות אינן קונות דלא אמרו אלא על איזה סחורה ומטלטלין וכה''ג שמכר לו ששייך בהן קניה אחרת ואין מעות קונות לו עד שימשוך וכיוצא בו מדרכי הקניה אבל במעות שנותן לו ע''מ להרויח מכיון ששלח בו יד אינו יכול לחזור בו וזה שמעינן מהאי דינא דלעיל דלא חילק אלא בגווני דאית ביה איסורא משום רבית או לא אבל מכל מקום המקח קיים ואינו חוזר:
רִבִּי יוֹחָנָן יְהַב דֵּינָרִין לִקְרִיבוֹי עַל מְשַׁח. יְקַר מְשַׁח. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּאי. אָמַר לֵיהּ. מִדְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנִין. וְלָמָּה אָֽמְרוּ אֵין קוֹנִין. שֶׁלֹֹּא יֹאמַר לוֹ. נִשְׂרְפוּ חִיטֶּיךָ בָּעֲלִייָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטַאי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אִם אָמַר לוֹ. נִשְׂרְפוּ חִיטֶּיךָ בָּעֲלִייָה. נֶאֱמָן. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁקָּנוּ לוֹ מָעוֹתָיו שֶׁלּוֹ נִשְׂרְפוּ. וְאִי לֹא קָנוּ לוֹ מָעוֹתָיו שֶׁלָּזֶה נִשְׂרְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו אנן קיימין אם בשקנו לו מעותיו. האי קנו לאו לשון קנין הוא שהרי אין מעות קונות אלא הגיעו קאמר וכלומר אם כבר הגיעו לידו מעותיו ואומר נשרפו חטיך בעלייה ואמרת נאמן הא לא מצית אמרת דשלו נשרפו דכיון דמעות אינן קונות המקח ברשות המוכר הוא וההפסד שלו היא וצריך להחזיר לו מעותיו:
ואי בשלא קנו לו מעותיו. שעדיין לא קבל ממנו המעות והלה תובע תן לי המקח ואשלם לך והוא אומר לו נשרפו חטיך:
של זה נשרפו. בתמיה וכי החטים של לוקח הוא דצריך זה לטעון נשרפו הלא לא קנה כלל ואפי' מי שפרע אין כאן ולא שייך הכא לומר נאמן כלל. ויש לפרש נמי בלשון קנין ממש:
נחמן. ומקשי ר' יצחק עלה לענין מאי נאמן הוא דקאמרת שהרי אחר שתקנו חכמים דאין מעות קונות לא שייך נאמן כאן וכדמסיק הקושיא:
א''ל מד''ת. הוא דמעות קונין אבל כבר אמרו חכמים אין קונין שלא יאמר המוכר ללוקח נשרפו חיטיך בעליה ומדברי חכמים יכולין לחזור בהן:
יקר משח. נתייקר השמן ורצו קרוביו לחזור בהן:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַבַּעַת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עֵירָבוֹן. כָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לְחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ 15b חוֹזֵר. [רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּא. וְאָהֵין הוּא לָיו צֶדֶק הִין צֶדֶק.] אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר צָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעַת גְּמוּרָה. מִבָּתָר כֵּן אִין חָזַר בֵּיהּ לֹא חָזַר בֵּיהּ. הָדָא דְּתֵימַר בֶּעָנִי. אֲבָל בֶּעָשִׁיר נַעֲשֶׂה נֵדֶר. רַב מְפַקֵּד לַשַּׁמָּשֵׁיהּ. אֵימַת דְּנֵימַר לָךְ. תִּתֵּן מַתָּנָה לְבַר נַשׁ. אִין הֲוָה מִסְכֵּן הַב לֵיהּ מִיָּד. וְאִין עָתִיר אִימְלִיךְ בִּי תִּנְייָנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב. היה מצוה למשרתו כשאומר לך תן מתנה לעני תתן לו מיד ולא תשאל אותי עוד לפי שאיני יכול לחזור בו ואם הוא עשיר המלך בי שנית אם לא החזרתי בו:
הדא דתימר בעני. שאמר ליתן מתנה דלא סמכה דעתו של המקבל אבל בעשיר שאמר ליתן מתנה לעני נעשה נדר וצריך לקיים נדרו:
חוזר. ואין בו משום מחוסר אמנה. וחסר כאן ובשביעית גריס לה הקושיא שהקשה ר' יוסי לר' יעקב וההן לאו צדק והן צדק. וכי זה ההן צדק שלו שדרשו חכמים שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק ומשני בשעה שאמר הין של צדק הוה. וכדהכא. אמרי. בשעה שאמר לו ליתן צריך שיהא בדעת גמורה שלא יאמר לו דרך כיזוב והיתול אבל מבתר כן אם חזר ביה חזר ביה כצ''ל ול''ג לא א''נ ה''ק לא איכפת בדבר אם חזר ביה או לא חזר:
בדברים. ולא קיבל ממנו מעות אין מוסרין אותו למי שפרע אם חוזר בו שאין בהם אלא משום מחוסרי אמנה:
טבעת אין בה משום עירבון. אם נותן טבעת לערבון על המקח לאו כלום הוא וכן אמר בהאי תלמודא סוף מסכת שביעית וכדמפרש התם טעמא מה בין זהוב ומה בין טבעת זהוב דרכו להשתנות טבעת בעינה הוא וכלומר אם נתן לו דינר זהוב לערבון דרכו להוציא ולשנות וליתן לו זהוב אחר כשיביא לו מעות כסף בעד מקחו אבל טבעת נשארת בעינה שהרי זה אינו יכול להוציאה ומתחלה לא לקחה אלא לסימן בעלמא ולא הקנה לזה המקח בשביל הטבעת שאין לו בה הנאה של כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source