Baba Metsi'a
Daf 10a
משנה: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵלִים וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָֽבְדוּ שִׁילֵּם וְלָא רָצָה לִישָּׁבַע שֶׁהֲרֵי אָֽמְרוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא. נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְמִי שֶׁהַפִּיקָּדוֹן אֶצְלוֹ. נִשְׁבָּע וְלָא רָצָה לְשַׁלֵּם נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּיקָּדוֹן.
Traduction
Si un individu donne à un autre en dépôt un animal ou des objets inanimés, et que ce dépôt ait été volé ou perdu par un accident rare chez le gardien (67)En ce cas, le gardien gratuit du dépôt jurera seulement que le vol ou la perte n'est pas de sa faute., si le gardien ne voulant pas prêter serment a payé au propriétaire la valeur du dépôt, et si l’on trouve le voleur, qui est condamné, suivant le cas, à l’amende du double, ou du quadruple ou au quintuple, dans ce cas c’est au gardien que le voleur paye l’amende. Si, au contraire, le gardien a prêté serment que le voleur pour être quitte envers le propriétaire du dépôt, le voleur paye l’amende au propriétaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המפקיד שילם ולא רצה לישבע. שבועת השומרין שהי' יכול לפטור בשבועה שלא פשע בה ושלא שלח בה יד כדין ש''ח שהרי אמרו וכו':
למי שהפקדון אצלו. דכיון ששילם ואפי' עדיין לא שילם ממש אלא מכיון שאמר לפני הב''ד הריני משלם קנה כל תשלומיה לא שנא תשלומי כפל ולא שנא תשלומי ארבעה וחמשה:
רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה סְלִיק מִטִּיבֵּרִיָּה לְצִיפּוֹרִי. חֲמָא חַד בַּר נַשׁ 10a נְחַת מִן תַּמָּן. אֲמַר לֵיהּ. מַה קָלָא בִמְדִינְתָא. אֲמַר לֵיהּ. חַד רַבָּן דְּמָךְ וְכָל עַמָּא פָֽרְייָן מִיטַּפְּלָא בֵיהּ. יָדַע רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא רִבִּי חֲנִינָה. שְׁלַח וְאַיְיתֵי מָאנִין טָבִין דְּשׁוֹבְתָא וּבְזָעוֹן. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. כָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ שֶׁל בֶּהָלָה אֵינוֹ קֶרַע. רִבִּי יוֹחָנָן בְּעָא מֵיעֲבַד דְּרַבָּה וּמוֹקְרִיתֵיהּ. וְלָא יָֽדְעִין אִין מִשּׁוּם דַּהֲוָה רַבֵּיהּ אִין מִשּׁוּם שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר וָוא בְצִיפּוֹרִי. חֲמָא כָּל עַמָּא פָֽרְיֵי. אֲמַר לֵיהּ. לָֽמָּה כּוּלֵּי עָֽלְמָא פָֽרְיֵי. אָֽמְרִין לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן יְתִיב דְּרִישׁ בְּבֵי מִדְרָשָׁא דְרִבִּי בְּנָייָה וְעָל עַמָּא פָֽרְיֵי מִישְׁמְעִינֵיהּ. אֲמַר. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דַחֲמֵי לִי פוֹרִין עַד דַּאֲנָא בַחַיִּים. וּבְאַגַדְתָּא פָּֽשְׁטִית לֵיהּ חוּץ מִמִּשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת. הָדָא אָֽמְרָה. כָּל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד.
Traduction
R. Yohanan au contraire est de l’avis de R. Juda (d’attribuer le titre de maître à celui qui vous a le plus instruit). Lorsqu’il se rendit de Tibériade à Sephoris, il vit quelqu’un arriver de cette dernière ville, et lui demanda ce qu’il y a de neuf: un de nos maîtres est mort, lui répondit l’arrivant, et toute la population prend part à ce deuil. R. Yohanan sut ainsi que l’on déplorait la perte de R. Hanina; il fit venir ses beaux habits du Shabat et les déchira. -Mais n’a-t-on pas enseigné (63)B., même, fol 24a. que la déchirure des vêtements non opérée sur le champ, à l’audition de la mauvaise nouvelle, n’est pas valable? (Pourquoi a-t-il attendu qu’il ait ses plus beaux habits)? -Dans le présent cas, R. Yohanan a voulu donner une marque plus forte de son respect pour le défunt. Mais on ne sut pas s’il avait agi ainsi parce que c’était son maître, ou que la mauvaise nouvelle concernait un chef d’école. Toutefois, à l’aide de ce qu’a dit R. Hiya b. Aba à Sephoris, on voit que R. Hanina n’avait pas été le maître spécial de R. Yohanan: R. Hanina ayant vu chacun courir, demanda à R. Hiya le motif de cet empressement. Celui-ci lui répondit (64)''Menahem de Lonzano, dans ses notes, complète ce passage; son éditeur, M. Buber (dans Haasif, 2, 327) observe que cette addition est faite d'après le passage parallèle du (Horayot 3, 4)'': R. Yohanan est en ce moment assis dans la salle d’étude de R. Bania, et pour entendre son exposé législatif, chacun accourt. -Béni soit Dieu, s’écria R. Hanina, de m’avoir montré les fruits de mon enseignement (les succès de mes élèves) pendant que je vis encore. Tous les sujets d’exégèse qu’il expose lui ont été développés par moi, sauf l’explication des Proverbes et de l’Ecclésiaste (65)Même correction d'après le passage précité.. Il résulte de ce détail (que R. Yohanan avait seulement appris de lui l’exégèse biblique) que tout élève doit porter le deuil de son maître (même si l’enseignement a été restreint à une branche).
Pnei Moshe non traduit
נחת מן תמן. מצפורי ומשום שצפורי יושבת בראש ההר קרי ליה נחית:
חד רבן דמך. רב א' נפטר וכל העם רצים להטפל בו וידע ר' יוחנן שהוא ר' חנינא שהי' ראש ישיבה בצפורי:
מאנין טבין דשובתא. הבגדים החשובים שלו שלובש בשבת וקרע אותם עליו:
ולא כן תני כל קרע שאינו של בהלה. בשעת מעשה וחימום אינו קרע ואמאי המתן ר' יוחנן עד ששלח להביאן לו בגדי שבת ובין כך עבר שעת החימום ובהלה ומשני ר' יוחנן בעי מיעבד דרבה הי' רוצה לעשות דבר גדול וחידוש ומוקריתיה בשביל לכבדו והלכך שלח אחר בגדי שבת החשובין שלו ולקרוע עליו:
ולא ידעינן. וקאמר הש''ס דאפ''ה לא ידעינן אם טעמי דר' יוחנן כר' יהודה ומשום דהוה רביה מובהק ר' חנינא או משום שמועות הרעות דצריך לקרוע על אב''ד שמת משום שמועות רעות ואע''פ שלא הי' רבו:
מילתיה דר' חייא בר ווא בצפורי. וממלתי' דר' חייא שמענו שלא הי' ר' חנינא רבו מובהק של ר' יוחנן. והא דר' חייא מבואר ביותר בהוריות דגרסי' התם ר' חנינא הוה מיסתמיך בר' חייא בר' בא בציפורן חמא כל עמא פריי. ראה ר' חנינא כל העם היו רצין ושאל לר' חייה על מה זה כל העם רצין כל כך והשיב דר' יוחנן יושב ודורש בבית מדרשו של ר' בנאה וכל העם רצין לשמוע הדרשה:
אמר. ר' חנינא בריך רחמנא דחמי לו פורין. שהראה לעיני הפירות שעשיתי עם תלמידי והראני בעוד שאני בחיים:
וכל אגדתא פשטת לי'. מה שלמד ר' יוחנן ממני הוא שפשטתי לו כל דברי הגדה חוץ מעל משלי וקהלת:
הדא אמרה כל תלמיד ותלמיד. השתא מסיק לה דממילתיה דר' חייה בר בא שמעינן דלאו רבו מובהק הי' ר' חנינא שהרי א''ל שלא למד עם ר' יוחנן אלא מלתא דאגדתא ואפ''ה קרע עליו ש''מ דלאו דוקא רבו מובהק כדאמרינן מעיקרא אליבא דר' יוחנן אלא דס''ל כל תלמיד אע''פ שלא הי' רוב חכמתו ממנו חייב לקרוע עליו:
שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. חַד בַּר נַשׁ אַסְבַּר לִשְׁמוּאֵל בִּשְׁנֵי מַפְתֵּיחוֹת אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת בֵּית הַשֶׁיחִי וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כִּיּוֻן. שֶׁהָיָה מוֹרִיד יָדוֹ עַד שֶׁיחָיו הָיָה פּוֹתֵחַ כֵּיוֻן. וּשְׁמַע דִּדְמָךְ וּבְזַע עֲלוֹי.
Traduction
Samuel adopte l’avis de R. Yossé (de considérer comme maître celui qui ne vous a enseigné qu’une Mishna). Ainsi, un homme avait enseigné à Samuel la Mishna où il est dit (66)(Tamid 3, 6).: ''L’officiant avait deux clefs pour ouvrir les salles du Temple; avec l’une, il fallait tendre le bras jusqu’à l’extrémité pour pouvoir ouvrir, et avec la seconde on ouvrait de suite (aisément)''. Et il lui avait explique qu’avec la première clef il fallait passer le bras par l’ouverture faite au mur jusqu’à la jointure de l’épaule, pour parvenir à ouvrir par l’intérieur; avec la seconde clef, on ouvrait sans peine. Lorsque Samuel apprit la mort de cet homme, il déchira pour lui ses vêtements en signe de deuil, comme pour un maître.
Pnei Moshe non traduit
שמואל כר' יוסי אמר. אמרו על שמואל דחד בר נש אסבריה ליה האי מתני' דפ''ג דתמיד וב' מפתחות היו לו א' יורד לאמת השחי וא' פותח כיון ופירש לו אמת השחי שהיה מוריד ידו בחור שבכותל עד בית השחי שלו והיה פותח בידו מבפנים. והשני הי' פותח כיון מיד בלא טורח וכדרכו וכששמע שמואל שנפטר קרע עליו כדין רבו וכר' יוסי שאפי' האיר עינו במשנה אחת רבו מיקרי:
הדרן עלך אלו מציאות
Baba Metsi'a
Daf 10b
הלכה: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. מֲנָן תֵּיתֵי לֵיהּ. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵיבָה. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. אִם אֵינוֹ עִנְייָן לוֹ תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְשֶׁלְּפָנָיו. רִבִּי [] עָאַל לְפִירְקָא דְרִבִּי יוּדָן. אָמַר קוֹמֵיהּ הָדָא. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. נִשְׁבָּע וְלָא רָצָה לְשַׁלֵּם נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם. לְבַעַל הַפִּיקָּדוֹן. וִישַׁלֵּם לְמִי שֶׁהַפִּיקָּדוֹן אֶצְלוֹ. 10b רִבִּי נָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה. חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. לְמָקוֹם שֶׁהַקֶּרֶן מְהַלֵּךְ שָׁם הַכֶּפֶל מְהַלֵּךְ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי נָסָה מוֹסִיף בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא סוֹף דָּבָר שִׁילֵּם אֶלָּא מִיכֵּוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לְשַׁלֵּם כְּמִי שֶׁשִּׁילֵּם.
Traduction
D’où déduit-on l’assertion de la Mishna? Ce ne saurait être de ce qu’il est dit (Ex 22, 3): Si l’on trouve en sa main l’objet volé, il devra le payer deux fois, puisque l’on sait d’autre part (ib. 6) que ''si le voleur est trouvé, il devra payer le double''; à quoi bon cette dernière expression, superflue par suite de ce qui précède? Puisqu’elle est inutile ici, elle se réfère au sujet précédent (à savoir que l’amende est due par le dépositaire). Rabbi suivait les chapitres d’études expliqués par R. Judan, et exposait devant lui le précédent motif (sur l’avis de la Mishna). R. Judan lui rappela la suite (la 2e proposition de la Mishna): ''Si le défendeur prête serment qu’il ne doit rien et le voleur est ensuite trouvé, celui-ci paiera le double. Si le voleur l’a égorgé ou vendu, il paiera le quadruple ou quintuple. -A qui le paiera-t-il? -Au propriétaire du dépôt''. Or, si l’on adoptait le principe précité, le voleur devrait payer au dépositaire (68)Car le verset qui prescrit ce paiement ne dit pas si le dépositaire est responsable de la perte, ou non? Voir B. Fischer, Talmudische Chrestomathie, mit Anmerkungen, Scholien n. Glossar (Leipzig, 1884, 8), pp. 120-4. Cf. ci-dessus, (Baba Qama 7, 1).? R. Nassa, au nom de R. Yona le justifie ainsi: le terme vivant qui précède la seconde expression ''il paiera le double'' (ibid.) indique qu’il s’agira d’un objet vivant (ou de rapport); donc, à celui auquel revient le capital de fonds (et qui supporte la perte) ira aussi l’amende du double. Selon R. Yohanan et R. Eléazar, R. Nassa ajoute au nom de R. Yossé b. Hanina un élément de plus à la Mishna, et dit: En réalité, le paiement n’a pas besoin d’être effectué, il suffit qu’un tel engagement soit pris pour équivaloir au fait accompli (et lui assure l’amende).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מנן תיתי לי'. מנא לי' להתנא דין זה מן התור' דהיכא דשילם השומר דקני לי' כפילא:
אם המצא תמצא וכו'. דכתיב בפ' כי יגנוב איש שור או שה וגו' אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' שנים ישלם ודרשינן להאי קרא בפ' מרובה דבגנב עצמו הכתוב מדבר:
וכי אין אנו יודעין וכו'. שהרי כתב קרא אם ימצא הגנב ישלם שנים ומה ת''ל כאן שנים ישלם:
אם אינו ענין לו. לגנב עצמו שישלם כפל למי שגנב ממנו:
תניהו ענין לשלפניו. כלומר לפרשה שכתובה לפנינו לקמן כי יתן איש אל רעהו וגו' דבש''ח מישתעי ובטוען טענת גנב בפקדון כדמוקמינן במרובה ולמדנו הכתוב שם דברוצ' לפטור עצמו בטענת גנב דאם ימצא שהוא הגנב ישלם שנים וכאן למדנו דאם טען טענת גנב ושילם לו להמפקיד דאם נמצא הגנב אח''כ שנים ישלם להנפקד:
רבי נכנס לשמוע דרשה דר' יודא ואמר לפניו דרשה זו מן הכתוב:
א''ל אמור דבתרה. אם כדבריך דמן התורה למדנו דמקני לי' כפילא להשומר א''כ אימא סיפא נשבע וכו' דמשלם לבעל הפקדון אמאי וישלם למי שהפקדון אצלו אפי' בסיפא דכיון דאמרת דמקרא יתירה דרשינן להאי מילתא היכא רמיזא בהאי קרא דדוקא בשילם ואימא אפי' בנשבע שלא פשע בה דג''כ פוטר עצמו מן המפקיד ושוב אין עליו כלום ואם אח''כ נמצא הגנב נהי דהקרן ודאי דמשלם להבעלים הכפל מיהת ישלם להשומר שהרי התורה זכתה לו:
רבי נסא וכו'. משני לעולם אימא לך דמן התורה הוא דקני כפל כששילם ושאני הוא בנשבע שהכתוב גילה לנו במקרא הזה דכתיב חיים שנים ישלם וחיים לשון קרן הוא דכל דבר שהוא משלם כמו שגנב או גזל קרוי חיים כלומר התשלומין שלם מבלתי חסרון וכעין דדרשינן במרובה אחייה לקרן וכו' וה''נ דרשי' למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך והלכך בסיפא ישלם לבעל הפקדון:
ר' יוחנן ור' לעזר. אמרי תרווייהו דר' נסא מוסיף בשם ריב''ח אמתני' דקתני שילם וקאמר דלא סוף דבר שכבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם ולא הטריחו לבא לב''ד ולדון עמו כמי ששילם הוא וקני לי' כפילא:
אָמַר. מְשַׁלֵּם אֲנִי. חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שָׁלַח בּוֹ יָד. אָמַר. נִשְׁבָּע אֲנִי. וְרָאָה אוֹתָן שֶׁמְגַלְגְּלִין עָלָיו שְׁבוּעוֹת אֲחֵרוֹת וְחָזַר וְאָמַר. מְשַׁלֵּם אֲנִי. חוֹשְׁשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא חִייְבָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה שְׁבוּעָה לְהַחֲמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל. שֶׁאִם רָצָה לְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם וְאִם רָצָה לִישָּׁבַע יִשְׁבָּע. הָיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁנִּגְנְבָה בְאוֹנֶס הָדָא הִיא דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַמּוֹכֵר קְנָסָיו לְאַחֵר לֹא עָשָׂה כְּלוּם. הָיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁנִּגְנְבָה בִפְשִׁיעָה הֲרֵי הוּא בִכְלָל יְשַׁלֵּם. וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הַגְּנֵיבָה לְמִי מְשַׁלֵּם. לָרִאשׁוֹן אוֹ לַשֵּׁינִי אוֹ לִשְׁנֵיהֶן.
Traduction
Lorsque le dépositaire offre de payer, on craint qu’il veuille garder ce bien (et il devra jurer qu’il ne l’a pas). S’il offre de jurer et qu’il s’aperçoive ensuite de la conséquence possible d’être tenu à jurer pour d’autres sujets, puis se reprenant, il offre de payer le bien, on ne l’accepte pas, de crainte que le dépositaire ait des vues sur cet objet. R. Yossé dit: la loi (le droit légal) n’impose pas au dépositaire l’obligation de jurer, de façon à aggraver son état, mais pour l’alléger (le rendre ensuite irresponsable, comme gardien gratuit); aussi, il pourra à son gré payer l’objet, ou jurer ne pas l’avoir. Si des témoins attestent que le dépôt a été enlevé par violence, que faire? (la question est celle-ci: le dépositaire peut-il renoncer au privilège légal de représentant, de façon à bénéficier de l’amende au quadruple ou quintuple, ou bien le bénéfice revient-il au propriétaire réel, primitif)? Ce point est à résoudre d’après l’avis de R. Eliézer: la cession d’amende à toucher ne peut pas s’effectuer en faveur d’autrui (on n’admet donc pas que le propriétaire ait transmis tous ses droits au dépositaire). S’il est attesté que le vol a eu lieu par suite de négligence coupable du dépositaire, auquel cas celui-ci est tenu de payer la perte, puis l’objet volé a été trouvé, à qui l’amende sera-t-elle payée? Au premier propriétaire, ou au dépositaire, ou à tous deux? (Est-il tenu d’accepter le montant de la perte seule, ou non? Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
אמר משלם אני. מילתא אחריתא היא דאם הנפקד אומר משלם אני אעפ''כ חוששין אנו שמא שלח בו יד וכלומר שעיניו נתן בו לשלוח בו יד ולהסתירו וצריך לישבע שאינו ברשותו:
וחזר ואמר משלם אני חוששין. שמא לפטור עצמו משבועה על הגילגול הוא מתכוין אלא או ישבע על הכל או ישלם את הכל:
הי' לו עדים שנגנבה באונס. ולא בפשיעה ופטור הוא מלשלם מן הדין ואפ''ה אמר לו לשלם ואם אח''כ נמצא הגנב אם משלם לו הכפל דהוי כמו ששילם או לא:
הדא היא דאמר ר' לעזר. על דין זה דלא קני לה כפילה דהמוכר קנסו לאחר מאחר שמתחייב הגנב כבר ליתן להמפקיד הכפל והוא מוכר עכשיו הקנס לאחר כשיבא לידו לא עשה כלום דלא מצי המפקיד למקני ליה אלא בתחל' בשעה שהפקידו אצלו דלכשיגנב ממנו וירצ' לשלם לו אבל השתא לא מצי למקני לי' ובכה''ג לא אסיק המפקיד אדעתי' מעיקרא:
היו לו עדים שנגנבה בפשיעה. ובכה''ג ודאי אסיק אדעתיה מעיקרא דכשיתברר שיגנבו ממנו ע''י פשיעה צריך לשלם לו והילכך הרי הוא בכלל ישלם ומן הסברא הוא דמקני ליה כפילא ואם ימצא הגנב למי הוא משלם תשלומי כפל להמפקיד או להנפקד או לשניהן כלומר שיחלוקו בהכפל ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source