Baba Kama
Daf 9a
משנה: כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לוֹכַל אֶת הָרָאוּי לוֹ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לוֹכַל פֵּירוֹת אוֹ יְרָקוֹת. אָֽכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. וְאִם נֶהֱנֵית מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית.
Traduction
La dent est un muad; elle est destinée (ou habituée) à manger ce qui convient à la nature de l’animal; ainsi, il est un muad habitué à manger les produits des champs et les herbes vertes. Mais si l’animal, p. ex., ronge un vêtement ou un objet insolite, on ne paie que la moitié du dommage. On paie le dommage causé par la dent de l’animal, s’il a mangé dans le domaine du demandeur; mais s’il a mangé dans la rue, le défendeur est acquitté. Cependant le défendeur paiera ce que vaut le profit qu’il en a tiré.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד השן מועדת. באיזה דבר היא מועדת וקאמר לאכול את הראוי לה:
הבהמה מועדת. בבבלי מתרץ קתני שן דחיה ברישא וקתני שן דבהמה ואשמועי' אע''ג דבעירה כתיב חיה בכלל בהמה:
משלם ח''נ. דמשונה הוא:
אבל בר''ה פטורה. בגמ' פליגי בה אהייא קאי והמסקנא דאפירות וירקות קאי אבל כסות וכלים אפי' בר''ה חייב ח''נ:
משלם מה שנהנית. לאו תשלומין מעליא אלא אם אכלה דבר שדמיו יקרים רואין אותו כאלו הוא שעורי' ואותן דמי שעורי' אינו משלם אלא בזול שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק ואם אכלה דבר שהוא פחות מן השעורי' משלם דמי אותו דבר שליש פחות ממה שהוא נמכר ואם אכלה דבר שהוא מזיק לה כגון שאכלה חטים הואיל ולא נהני' פטור וכדאמר הכא לקמן:
הלכה: הַתַּרְנוֹגַלִּין מוּעָדִין כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנִּקְשַׁר מֵאֵילָיו. 8b אֲבָל אִם קְשָׁרוֹ הוּא מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. תַּנֵּי. תַּרְנוֹגַלִּין שֶׁהִידְּסוּ אֶת הָעִיסָּה וְאֶת הַפֵּירוֹת אוֹ שֶׁנִּיקְּרוּ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. הִידְּסוּ עָפָר עַל גַּבֵּי עִיסָּה אוֹ עַל גַּבֵּי פֵירוֹת מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק. הָיוּ מְחַטְּטִין בַּחֶבֶל וְנִפְסַק הַדְּלִי אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. נָפַל עַל חֲבֵירוֹ. עַל הָעֶלְיוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְאַתַּחְתּוֹן חֲצִי נזֶק. וְאֵינוֹ כְעוֹשֶׂה בוֹר בְּמָקוֹם אֶחָד וּמַזִּיק בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיפּוֹל אֶלָּא בְאוֹתוֹ הַבּוֹר כְּמִי שֶׁהוּא בוֹרוֹ. תַּנֵּי. תַּרְנוֹגַלִּין שֶׁנָּֽפְלוּ לְגִינָּה וְשִׁיבְּרוּ אֶת הַיָּרָק וְקִירְטְמוּ הַחִילְפִין מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. סוּמַּכוֹס אָמַר. עַל הַקִּירְטוּם מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַשִּׁיבּוּר מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. תַּרְנְגוֹל הַפּוֹרֵחַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְהִזִּיק בְגוּפוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. בָּרוּחַ שֶׁבֵּין כְּנָפָיו מְשַׁלֵּם חֲצִי נזֶק. סוּמֲכוֹס אוֹמֵר. נֶזֶק שָׁלֵם. 9a נָפַח בַּכֵּלִים וּשְׁבָרָן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
Traduction
R. Houna dit: le propriétaire doit payer seulement la moitié du dommage pour le bris provenant de ce que la poule avait un objet attaché à ses pattes spontanément; mais si le propriétaire de l’animal y avait attaché cet objet, il serait responsable du dommage entier. On a enseigné (52)Tossefta, ch. 2.: pour le dommage causé par des poules qui ont sauté sur de la pâte, ou sur des fruits, qu’elles ont perforés de leurs serres, le propriétaire devra payer la perte entière; si, en sautant, elles ont fait tomber de la terre sur la pâte ou sur les fruits (provoquant un dommage indirect), le propriétaire sera responsable de la moitié; si, ayant longtemps gratté la corde qui retenait un seau, la poule l’a fait tomber, de sorte que le seau est perdu ou brisé, le propriétaire sera responsable du total; si enfin de deux seaux superposés l’un est tombé sur l’autre (par suite de la rupture de la corde), le propriétaire devra le prix entier du seau supérieur, et la moitié du prix de l’inférieur. Or, pourquoi est-il tenu de payer le premier seau en entier? N’est-ce pas le résultat indirect du bris de la corde, semblable à celui qui creuserait une fosse en un endroit d’où il résulterait un dommage en un autre lieu (n’entraînant que demi-dette)? R. Yossé b. R. Aboun répond: comme forcément le dégât devra survenir dans le même fossé (le seau devra tomber par le bris de la corde et se briser), on le considère comme un dommage direct (qui entraîne la dette totale). On a enseigné (53)Ibid.: si une poule, tombant dans un jardin, a brisé des plantes frêles, ou si elle a épointé les légumes de verdure, le propriétaire sera responsable du dommage entier; selon Somkos, il sera responsable en entier pour ce dernier dommage (dont les poules sont coutumières); mais pour le bris des plants (qui est accidentel) il devra seulement la moitié. Si un coq, voltigeant d’un endroit à l’autre, cause des dégâts par son corps (par contact), le propriétaire sera responsable du dégât entier; mais si le dommage est survenu par le vent des ailes (indirect), le propriétaire ne doit payer que la moitié de la valeur; selon Somkos, il sera responsable de l’entier (comme étant un fait habituel). Si quelqu’un, en soufflant sur des vases, les renverse et les brise, il devra le payer en entier (54)Le souffle équivaut à un effet direct. V. (Shabat 2, 5)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשנקשר. הדליל להתרנגול מאיליו הוא דלא מיחייב אלא חצי נזק:
אבל אם קשרו הוא. בעל תרנגול בעצמו קשר בו הוי כבורו ומשלם נזק שלם:
שהידסו את העיסה. שהיו מרקדין על העיסה או על הפירות או שניקרו בחרטומיהן כל אלו משלם נזק שלם דמועדין הן לכך:
הידסו. ומחמת ההידוס העלו עפר הוי צרורות ומשלם ח''נ:
ונפסק. החבל ומחמת כן נפסק הדלי או שנשבר:
ואתחתון ח''נ דהוי צרורות:
ואינו כעושה בור וכו'. אמחטטין בחבל וכו' קא פריך אמאי משלם נזק שלם על הדלי הא הוי כמי שעושה בור במקום זה והוא מזיק במקום אחר שהרי על ידי פסיקת החבל מחמת החטיטה נתגלגל הדלי ונשבר ככחו הויא וחצי נזק הוא דמיחייב:
מכיון שאין דרכו. של הדלי ליפול אלא מחמת אותו הבור שכרה מתחלה כלומר מכיון שחטט התרנגול בחבל ופסקו כבר עומד הדלי ליפול ולהיות נשבר והרי הוא כמי שהוא בורו דבתר מעיקרא אזלינן משלם נזק שלם:
ושיבר את החליפין וקירטמו את הירק גרסי' וכן הוא בתוספת' פ''ב:
שיברו את העלין וקירטמו הירק. ואורחייהו בכך ומשלם נזק שלם. על הקירטום. שדרך התרנגולים בכך לקרטם ולאכול הירק נזק שלם:
ועל השיבור. החילפין דשינוי הוא ח''נ:
ברוח שבין כנפיו. מחמת הרוח הוי כצרורות:
סומכוס אומר נזק שלם. דס''ל צרורות כי אורחייהו נזק שלם:
נפח. תקע בהן ומחמת כן שברן:
משלם נזק שלם. דרוח הבא מפיו כגופו הוי:
Baba Kama
Daf 9b
משנה: כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית אָֽכְלָה מִתּוֹךְ הָֽרְחָבָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. מִצִּידֵּי הָֽרְחָבָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית מִתּוֹךְ הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה.
Traduction
Tout dépend de l’endroit où il a mangé; ainsi, quand l’animal mange sur la voie publique, le défendeur ne paye que la valeur du profit tiré par l’animal; s’il mange à côté de la voie, le défendeur paie la valeur du dommage. S’il a mangé à la porte d’une boutique, on paie la valeur du profit de l’animal; mais s’il a mangé dans la boutique, on paie la valeur du dommage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד משלם מה שנהנית. באיזה מקום אינה משלמת אלא מה שנהנית בלבד:
מצידי הרחבה. כיון דלא שכיחי בה רבים הוי כרה''י ומשלמת מה שהזיקה:
הלכה: כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּשְּׁבָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל כּוּלָּהּ הוּשְּׁבָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. תַּמָּן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עָֽמְדָה וְאָֽכְלָה מִפֵּירוֹת הַצְּבוּרִין חַייֶבֶת. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. אָֽמְרֵי. תַּמָּן בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּרַם הָכָא בְשֵׁם גַּרְמֵיהּ. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה בָּעֲטָה מְהַלֶּכֶת בָּֽרְבוּצָה פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה בָּעֲטָה מְהַלֶּכֶת בָּֽרְבוּצָה חַייָב. לֹא סוֹף דָּבָר בָּעֲטָה מְהַלֶּכֶת בָּֽרְבוּצָה אוֹ רְבוּצָה בַמְהַלֶּכֶת. בָּעֲטָה מְהַלֶּכֶת בַּמְהַלֶּכֶת. אָמַר רִבִּי אִמִּי לֹא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֶלָּא בָּעֲטָה מְהַלֶּכֶת בָּֽרְבוּצָה פְּטוּרָה. אֲבָל רְבוּצָה בַמְהַלֶּכֶת אוֹ מְהַלֶּכֶת בַּמְהַלֶּכֶת חַייֶבֶת. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כּוּלָּהּ פָּטוּר. טַעֲמָא דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵין קֶרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. רַב אָמַר. עָֽמְדָה וְאָֽכְלָה מִפֵּירוֹת הַצְּבוּרִין [חַייֶבֶת]. 9b מַה הִקִּילוּ בְּשֵׁן שֶׁאָֽכְלָה מְהַלֶּכֶת בֵּין הָעוֹמֶדֶת. חוֹמֶר בַּקֶּרֶן שֶׁבָּעֲטָה מְהַלֶּכֶת אֶת הָעוֹמֶדֶת. אִילְפַיי אָמַר. עָֽמְדָה וְאָֽכְלָה מִפֵּירוֹת הַצְּבוּרִין חַייֶבֶת. מַה הִקִּילוּ בְּשֵׁן שֶׁאָֽכְלָה מְהַלֶּכֶת {בֵּין הָעוֹמֶדֶת} [מִן הַמְהַלֶּכֶת]. חוֹמֶר בַּקֶּרֶן שֶׁבָּעֲטָה מְהַלֶּכֶת אֶת הַמְּהַלֶּכֶת.
Traduction
Selon R. Simon b. Lakish, la distinction (établie à la fin de la Mishna entre le dommage survenu dans la propriété du demandeur et celui qui est arrivé sur la voie publique) se rapporte seulement au commencement (de sorte que pour la morsure sur des étoffes ou des vases, même au dehors, le propriétaire devra payer le dégât); selon R. Yohanan, cette distinction se rapporte à la Mishna entière (et même au dernier cas le dommage survenu au dehors n’entraîne pas d’obligation). —Est-ce que R. Simon b. Lakish ne se contredit pas? Plus loin, il dit au nom de R. Oshia: si un animal s’arrête (ce qui est contraire à l’habitude) et mange des fruits amoncelés dans la rue, le propriétaire est tenu de les payer; tandis qu’ici il dit que pour une telle consommation faite dans la rue, le propriétaire est dispensé de payer? Là il exprime l’avis de R. Oshia, tandis qu’ici il énonce son propre avis. Le même R. Simon b. Lakish a dit: Si, de deux animaux se trouvant côte à côte, l’un couché et l’autre debout, ce dernier se met à marcher et donne une ruade à l’animal couché, il n’y a pas d’obligation (55)Ce n'est pas un fait habituel que l'animal soit couché au dehors.. R. Yohanan au contraire dit: même en ce cas, le propriétaire doit payer le dommage (56)Nulle part, même au dehors, il n'est permis de blesser autrui., et de plus lors même que les deux animaux marchent (comme d’ordinaire), si l’un rue sur l’autre, le propriétaire est responsable du dégât, au même titre que si l’animal en marche rue sur la bête couchée, ou celle-ci sur la bête en marche. R. Amé dit: R. Simon b. Lakish a seulement exprimé son avis, de dispenser le propriétaire, si l’animal en marche frappe l’animal couché sur la voie publique (c’est contraire à l’habitude); mais il reconnaît aussi l’obligation si l’animal couché frappe celui qui marche, ou si des deux animaux en marche l’un rue sur l’autre. R. Oshia a enseigné qu’en tous les cas le propriétaire est dispensé de payer, et il a pour motif que, sur la voie publique, il n’y a pas lieu de parler des dommages de la corne. Rav dit: si l’animal s’est arrêté sur la voie publique (contre l’ordinaire) et a mangé d’un monceau de fruits, le propriétaire doit payer le dommage. Selon la règle nouvelle il est vrai, pour les dégât de la dent, il y a dispense si c’est arrivé sur la voie publique, mais seulement si l’animal tout en marchant a mangé de ce qui est en arrêt (des fruits); pour le dérivé de la corne au contraire, il y a une aggravation, et si l’animal en marche frappe l’animal couché, le propriétaire est responsable. Hilfia dit aussi: si l’animal arrêté a mangé du monceau de fruits (dans la rue), le propriétaire doit payer la perte; et s’il est vrai que pour le dégât de la dent il y a la dispense précitée, par contre pour la ruade, dérivée de la corne, il y a aggravation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' על הראשונה הושבה. במה דברים אמורים דקתני ר' במתני' על הרישא הושיבה וחילק בה דאם אכלה פירות וירקות בר''ה פטור דבעינן ובער בשדה אחר אבל הסיפא שאכלה כסות וכלים אפי' בר''ה חייבת דעבידי אינשי דמנחי כלים בר''ה ועומדין לפוש:
על כולה הושבה. גם אסיפא קאי משום דשינה זה והניח כליו בר''ה וכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור:
מחלפה שיטתיה דריש לקיש. ורמי דידיה אדידיה:
תמן. לקמן פליגי בה אם עמדה ואכלה מפירות הצבורין בר''ה וקאמר ר''ל בשם ר' הושעיה דחייבת הואיל ועמדה ואכלה ולאו אורחה הוא והכא אמר הכין דמפרש מתני' דקתני ברשות הרבים פטור אאכלה פירות קאי ומתני' סתמא קתני ולא מחלק בין עמדה למהלכת:
אמרי. התם משום דר' הושעיה קאמר אבל הכא בשם עצמו וס''ל דעמדה נמי אורחה הוא:
מילתיה דריש לקיש אמר. לאו אדלעיל קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא דאיתמר משמיה דר''ל דאמר בשתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת ובעטה מהלכת ברבוצ' פטור משום דשינתה שלא היה לה לרבוץ ברשות הרבים וכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור:
ור' יוחנן אמר חייב. דיכולה מימר נהי דאית לך רשות לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא:
ולא סוף דבר שבעטה המהלכת ברבוצה. או הרבוצה בה דפשיטא שהיא חייבת אלא אפי' בעטה מהלכת במהלכת שאף ע''פ שיש לשניהם רשות להלך לבעוט אין להם רשות:
א''ר אמי לא אמר ריש לקיש וכו'. כלומר דאף ר''ל מודה בזה דלא אמר אלא מהלכת ברבוצה פטורה ומשום דשינתה אבל באינך לא וקמ''ל דמהלכת שבעטה במהלכת נמי מודה ר''ל דהאי מילתא לא שמעינן מדיוקיה דר''ל ואגב קאמר ר' אמי נמי רבוצה במהלכת. תני ר' הושעיה. בכולהו פטור כדמסיק טעמיה דקסבר אין קרן בר''ה כלומר דאין שייך לומר שינת' זו בזו מחמת הרביצ' או ההילוך דלכל דבר יש לכל א' וא' רשות בר''ה להלוך ולרבוץ וכל היזק שבא ברשות הרבים מכח זה אין שום חיוב קרן בה. והיותר נכון לגרוס אין זה קרן ברה''ר:
עמדה ואכלה מפירות הצבורין ברה''ר. שייך בה חיובא דשן דאע''ג דקי''ל דשן ברה''ר פטור וקרן הוא דחייבת דשן קל ברה''ר מקרן דשדה אחר בעינן מ''מ לאו בכל גווני פטור שן ברה''ר דקסבר טעמא דפטר בה רחמנא משום דאורחה להלך ברשות הרבים והילכך דוקא אם הלכה ואכלה אבל עמדה ואכלה לאו אורחה הוא ובזה לא קיל שן מקרן ברשות הרבים וכדמסיק:
מה היקלו בשן. אלא במה הוא דפטור בשן:
בשאכלה מהלכת בין העומדת. וכלומר אפי' אכלה דבר העומד כגון פירות הצבורין ברשות הרבים אם אכלה כשהיתה היא מהלכת פטורה ובזה חומר בקרן מבשן שאם בעטה מהלכת את העומדת חייב ובשן פטור אבל עמדה ואכלה גם בשן חייב:
אילפיי אמר וכו'. אילפיי נמי כרב ס''ל לגבי שן דעמדה ואכלה חייבת אבל בקרן פליג עליה דרב. דאיהו קאמר חומר בקרן שבעטה מהלכת בין העומדת וס''ל דאע''ג דשינתה זו ועמדה או רבצה בר''ה וזו שהלכה בעטה בה אפ''ה חייבת דלבעוטי לית לה רשות וכר' יוחנן ואילפ' ס''ל דלא אמרינן חומר בקרן במהלכת אלא בשבעט' מהלכת את המהלכת דלשניהן רשות להלך ולא לבעוט אבל בעטה מהלכת את העומדת ס''ל דפטורה משום דשינתה דלא היה לה לעמוד וכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור וכר''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source