Baba Kama
Daf 5b
פִּיסְקָא. נְכָסִין שֶׁאֵין בָּהֶן מְעִילָה. דְּתַנֵּי. הַנְּכָסִין הַלָּלוּ נִיקְנִין עִם נְכָסִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מְעִילָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הִיא. דְּתַנֵּי. וּמָעֲלָה מַעַל בַּי֨י. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. לְהָבִיא קֳדָשִׁים קַלִּין. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. לְהָבִיא אֶת הַשְּׁלָמִים. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסַאי אוֹמֵר. לֹא הָיָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אֶלָּא עַל הַבְּכוֹר בִּלְבַד. וּמַה בֵינֵיהוֹן. מָאן דָּמַר שְׁלָמִים כָּל שֶּׁכֵּן מַעֲשֵׂר. וּמָאן דָּמַר מַעֲשֵׂר הָא בְּכוֹר לֹא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קֳדָשִׁים קַלִּין. קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ. 5b וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּי֨י וְכִיחֵשׁ. רַב הוּנָא אָמַר. אֶחָד קֳדָשִׁים כְּשֵׁירִין וְאֶחָד קֳדָשִׁים פְּסוּלִין. קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן אֲפִילוּ הֵן לַי֨י קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּי֨י וְכִיחֵשׁ וְלֹא בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ.
Traduction
Les biens pour lesquels il n’y a pas de prévarication'', dit la Mishna. D’où vient une telle distinction? Ces biens ne sont-ils pas susceptibles d’être entraînés aussi bien que les consécrations graves, pour lesquelles (en cas d’usage) il y a prévarication? Cet avis, dit R. Juda, au nom de R. Samuel, doit être à R. Yossé le Galiléen, car il a été dit (33)Torath Cohanim, section Wayiqra, ch. 22. de l’expression redondante (Lv 5, 21), et aura commis une prévarication à l’Eternel, on infère, selon R. Yossé le Galiléen, que les saintetés secondaires y sont comprises; selon Ben Azaï, on entend par là les sacrifices pacifiques. Aba Yossé b. Doustaï fait remarquer: Il eût suffit à Ben Azaï de dire que pour un premier rejeton on est aussi coupable de prévarication (si l’on en use). Et qu’importe au fond? (Toute les saintetés secondaires ne comptent-elles pas de même)? Le voici: en parlant de sacrifices pacifiques, la dîme y est englobée à plus forte raison (puisqu’elle comporte moins de cérémonie); tandis qu’en parlant du premier rejeton seul, la dîme n’y serait pas englobée (34)Elle comporte la difficulté d'être inamenable.. – On ne défère pas le serment pour certains objets, est-il dit, entr’autres pour les saintetés, non restituées. R. Simon distingue à ce sujet entre les saintetés qui entraînent la responsabilité du détenteur (35)''Celui qui a dit: '''' Je m'engage à offrir un sacrifice ''''.'' et celles qui ne l’entraînent pas (36)''Celui qui a employé les mots: '''' que ceci soit sacrifié ''''.'', à quoi l’on ajoute qu’il n’y a pas de différence entre les saintetés supérieures et secondaires (37)V. 3, (Shevuot 6, 7) ( 37b).. Seulement, pour les saintetés qui entraînent la responsabilité du détenteur en cas de perte, on pourra déférer le serment en vertu des termes bibliques (au sujet de la prestation de serment) (Lv Ibid.): S’il le nie à son prochain (un tel bien équivaut à une valeur privée); tandis qu’aux saintetés qui n’entraînent pas de responsabilités, on applique les mots: S’il nie envers l’Eternel (et il n’y a plus lieu de jurer). Cette même distinction, dit R. Houna, subsiste soit à l’égard des saintetés propres à servir au Temple, soit des distinctions devenues impropres; tout dépend de la question de responsabilité, et malgré la gravité de la consécration, qui fait dire qu’elle est à l’Eternel, on lui appliquera l’expression biblique: ''S’il a un objet de son prochain, qu’il renie, il devra jurer'' (malgré l’impropreté actuelle de la victime; le détenteur encourt encore la responsabilité); tandis qu’au cas d’irresponsabilité, on ne peut pas dire qu’il s’agisse d’un bien privé (et il n’y a pas lieu de jurer).
Pnei Moshe non traduit
דתני הנכסין הללו וכו'. לא נמצא זה לא במתני' ולא בברייתא ולא דין בשום מקום והך נקנין אינו לשון קנין כדאמרינן בעלמא אלא ל' נמשכין ונקנין וה''פ דהש''ס מתמה על דקתני במתני' נכסים שאין בהן מעילה חייבין בנזק ואמאי הא עכ''פ קדשים הן. וזהו דפריך דתני נכסים הללו במתני' שאין בהן מעילה ושייך בהן תשלומי נזק והלא ניקנין ונמשכין הן עם נכסים שיש בהן מעילה וכלומר דמאי שנא נכסים שאין בהן מעילה והן קדשים קלים מנכסים שיש בהן מעילה והן קדשי קדשים סוף סוף תרווייהו קודש הן וקרי ביה רעהו ולא של הקדש. והיותר נכון דגרסי' עם נכסין שאין בהן מעילה וכלומר דתליא נמי הכי דנכסים הללו של נזקין נקנין לחיוב דוקא עם נכסים שאין בהן מעילה ותוספתא היא בריש פ''ק:
רב יהודה וכו'. כלומר דמתני' דשמעינן דמחייב קדשים קלים בנזק דר' יוסי הגלילי הוא דשמעינן ליה דס''ל קדשים קלין ממון בעלים הן:
דתניא ברייתא ומעלה וגו'. בספרא פ' ויקרא גבי שבועות פקדון כתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וגו':
להביא קדשים קלין. דכתיב בה' להביא אם הפקיד בהמ' קדשים קלים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואע''ג דבקדשים אין נשבעין עליהן כדאמרינן בשבועות בקדשים קלין נשבעין דקרי' בהו בה' וכחש בעמיתו וכחש:
להביא את השלמים. קדשים קלין דקאמר ר''י הגלילי בשלמים קאמר:
ומה ביניהון. דע''כ אבא יוסי דקאמר על הבכור בלבד לא לאפוקי שלמים אתא דהשתא בכור שקדוש מרחם ממונו הוא שלמים מיבעיא:
מאן דאמר שלמים כ''ש מעשר. דהמעשר נמי קרב שלמים אבל אין דינו כשאר שלמים שהן טעונין סמיכה ונסכי' ותנופה חזה ושוק משא''כ במעש' ואם שאר שלמים ממונו הוא כ''ש מעשר:
ומאן דאמר בכור הא מעשר לא. דלגבי בכור מעשר חמור הוא דבכור נמכר הוא תם חי ובעל מום חי ושחוט ומעשר איכו נמכר כלל כדתנן בפ''ק דמעשר שני:
רבי שמעון אומר וכו'. מילתיה דר''ש הוא בשבועות בפ' שבועת הדיינין דתנן התם ואלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים וכו' וההקדשות ר''ש אומר קדשים שחייבין באחריותן נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן ואיידי דדריש לה מהאי קרא דלעיל מייתי ליה הכא:
ר''ש אומר אחד קדשי קדשים וכו'. הש''ס מפרש לדברי ר''ש שאין חילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים לדידיה בהאי דינא:
קדשים שחייבין באחריותן. שאמר הרי עלי ואם מתו או נגנבו חייב באחריותן:
קורא אני בהן בעמיתו וכחש. הך קרא בשבועת הפקדון כתיב ודיניה ג''כ כשבועת הדיינין בזה דמיירי התם. וקאמר דאם הוא חייב באחריותן קורא אני בהן שפיר בעמיתו וכחש ונשבעין עליהן:
ושאינו חייב באחריותן. שאמר הרי זו:
קורא אני בהן בה' וכחש. כלומר ולא בעמיתו וכחש לפי שאינן שלו ואין נשבעין עליהן:
אחד קדשים כשירין ואחד קדשים פסולין. רב הונא מפרש לדברי ר''ש דהא דקאמר סתם דברים שחייבין באחריותן לומר שאין חילוק בין קדשים כשירין לקדשים פסולין בזה שהדבר תלוי אם הוא חייב באחריותן אבל בקדשים קלין ס''ל דלעולם קרינן בהו בעמיתו ואפילו אינו חייב באחריותן וכרבי יוסי הגלילי:
אפי' הן לה'. כלומר שהן קדשי קדשים ואפי' עכשיו פסולין הן מעיקרא כולו לה' קאי ואפילו הכי הואיל וחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש:
ולא בעמיתו וכחש. כלומר שאינו מקיים בהן בעמיתו וכחש ואין נשבעין עליהן:
Baba Kama
Daf 6a
פִּיסְקָא. נְכָסִים שֶׁהֵן שֶׁלִּבְנֵי בְרִית. פְּרָט לְשׁוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַת לְשׁוֹר שֶׁלְּנָכְרִי. מִנְּכָסִין הַמְיוּחָדִין. וְלֹא מִנִּכְסֵי הֶפְקֵר. חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיוּחֶדֶת לַמַּזִּיק שֶׁהוּא פָטוּר. נוֹהֲגִין הֵן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אִילּוּ תַנָּא. חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיוּחֶדֶת לַמַּזִּיק וְשָׁתַק. הָיִיתִי אוֹמֵר. אֶחָד חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְאֶחָד חָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן חַייֶבֶת. וְלָמָּה תַנָּא. נוֹהֲגִין הֵן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. אֶלָּא זֶה שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן דְּתַנָּא. חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיוּחֶדֶת לַמַּזִּיק. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵן נוֹהֲגִין בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. וְלָמָּה תַנָּא. נוֹהֲגִין הֵן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. אֶלָּא לְהוֹצִיא חָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּשְׁנֵיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין חַייֶבֶת וְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן פְטוּרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ חָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶם חַייֶבֶת. מָאן דָּמַר חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין חַייֶבֶת וְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן פְטוּרָה. 6a דִּכְתִיב מֵיטַב שָׂדֵהוּ. וּמָאן דָּמַר. אֲפִילוּ חָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן חַייֶבֶת. דִּכְתִיב וּבִיעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר. מִכָּל מָקוֹם.
Traduction
Il faut payer le dommage, dit la Mishna, si ce sont des biens des fils de l’Alliance''. Cette règle équivaut à exclure le cas où le bœuf d’un israélite a heurté de la corne le bœuf d’un païen idolâtre, et de même il y a obligation ''s’il a causé du dommage à un propriétaire'', non au sujet d’un bœuf abandonné (bien qu’après cette lésion quelqu’un ait déclaré le prendre). ''Partout, excepté dans le domaine du défendeur'', on est alors dispensé, ''et il en est de même d’une place commune au demandeur et au défendeur''. R. Jérémie dit: si la Mishna avait parlé seulement de l’exemption dans le domaine du défendeur, et rien de plus, on aurait supposé le maintien de l’obligation soit dans une cour appartenant aux deux à titre d’associés, soit d’une cour qui n’appartient à aucun des deux. Pourquoi, ajoute-t-on ensuite: ''c’est l’usage de payer la perte dans une place commune au demandeur et au défendeur''? C’est pour dire que le paiement est dû, en cas d’accident dans une place commune aux deux, si le bœuf a été remis en surveillance à un gardien gratuit ou à un emprunteur, ou à un gardien salarié, ou à un loueur (et a dit au contraire: par l’expression ''excepté dans le domaine du défendeur'', on ne saurait pas que le paiement est dû en cas de dommage ''dans une place commune aux deux''; mais, par ces derniers termes on exclut de l’obligation la cour qui n’appartient pas aux deux. Selon un enseignement (38)Cf. ci-après, (5,3) ( 4d)., le dommage survenu dans une cour que tous deux ont en association, entraîne l’obligation de la dette; mais il y a dispense dans une cour qui n’est à aucun des deux. Selon une autre version, il faut payer même pour le dommage survenu dans une cour qui n’est à aucun des deux. La première opinion a pour base les mots (Ex 22, 4): il devra payer du meilleur de son (39)''Ce possessif (superflu) vise la propriété du demandeur; le dommage devra être arrivé là, non ailleurs.'' champ. La seconde opinion a pour base ces mots (ibid. 4): qui comment un dégât dans le champ d’autrui, dans une propriété quelconque.
Pnei Moshe non traduit
שנגח לשור של עכו''ם. דרעהו כתיב ולא מנכסי הפקר אם נגח שור של הפקר לשורו וקדם אחר וזכה בו פטור:
חוץ מרשות המיוחדת וכו'. ומפרש הש''ס דה''ק חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור בה אבל נוהגין הן הנזקין ברשות הניזק והמזיק:
ושתק. ותו לא הוי תני ורשות הניזק והמזיק בתשלומין:
הייתי אומר אחד חצר וכו'. כלומר דודאי דיניהן שוה דבין בחצר של שניהן ובין בחצר שאינה של שניהן חייב בה על הנזק דלא ממעט התנא אלא המיוחדת למזיק לחוד משום דא''ל תורך ברשותי מאי בעי:
ולמה תנא. וא''כ למה לי תו למיתני רשות הניזק והמזיק בתשלומין כיון דלא ממעיט ליה חצר שאינה לשניהם:
אלא זה שומר חנם וכו'. הא דקתני רשות הניזק והמזיק בתשלומין בהכי איירי שמסרו לשורו לא' מן אלו הד' שומרים והוזק מן שורו של שומר ולהכי קרי ליה רשות הניזק והמזיק שהרי ברשותו מסרו לו וקבל עליו שמירתו וקמ''ל דמסתמא קבל עליו שמירת נזקיו ושמירת גופו ואם הוזק משורו חייב השומר בתשלומין כל א' מהן לפי דינו:
א''ר יוסי מכיון דתנא וכו'. ר' יוסי פליג על ר' ירמיה וס''ל כהך תנא דלקמיה דחצר שאינה לשניהן פטור ורשות הניזק והמזיק דקתני בדוקא קתני להוציא חצר שאינה לשניהן:
דכתיב מיטב שדהו. הך קרא בתשלומין הוא דכתיב ודריש לה הכי מדלא כתיב מיטב שדה ישלם ש''מ דאשדה דלעיל קאי שדהו של הניזק או אם היא חצר של שותפין שפיר נמי קרינן ביה שדהו שהרי יש לו חלק בה ולהוציא חצר שאינה לשניהן ואם הכניס שם פירותיו פטור בה על השן ורגל דלא קרינן ביה שדהו:
ומ''ד חייבת. דייק ליה מדכתיב ובער בשדה אחר מ''מ כלומר דעכ''פ שדה אחר קרינן ביה דלאו רה''ר היא:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָצֵר הַשּׁוּתָפִין חַייֶבֶת. אָמַר רִבִּי יָסָא. וַאֲנָא דְאַייְתִיתָהּ מֵהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. אַרְבָּעָה כְּלָלוֹת הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר בִּנְזָקִין. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְנִיזָּק וּלְמַזִּיק כְּגוֹן פוּנְדָקֵי וַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין וּכְיוֹצֵא בָהֶן. עַל הַשֵּׁן וְעַל הַרֶגֶל פָּטוּר. עַל הַנְּגִיחָה וְהַנְּגִיפָה וְהַנְּשִׁיכָה וְהָרְבִיצָה וְעַל הַבְּעִיטָה וְהַדְּחִייָה אִם תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִייָה. לַנִּיזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק חַייָב בַּכֹּל. לַמַּזִּיק וְלֹא לַנִּיזָּק פָּטוּר מִן הַכֹּל. וְהַכֹּל מוֹדִין בְּשֶׁאֵין רְשׁוּת לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה כְּגוֹן בִּקְעָה וּרְשׁוּת הָרַבִּים וּכְיוֹצֵא בָהּ. עַל הַשֵּׁן וְעַל הַרֶּגֶל פָּטוּר. עַל הַנְּגִיחָה וְעַל הַנְּגִיפָה וְהַנְּשִׁיכָה וְהָרְבִיצָה וְהַבְּעִיטָה וְהַדְּחִייָה תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִייָה.
Traduction
R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: le dommage survenu dans la cour de deux associés entraîne l’obligation de le payer. Quant à moi, dit R. Yossa, qui ai rapporté cet avis, je puis expliquer en quel cas l’obligation a lieu, d’après l’enseignement de R. Oshia (40)Tossefta, ch. 1 fin, où le texte est plus complet que dans la présente version.: R. Simon b. Eléazar au nom de R. Meir avait enseigné 4 règles générales en fait de dommages, savoir qu’en toute place où entre soit le demandeur, soit le défendeur, p. ex. une auberge, ou une cour d’associés, ou d’autres lieux analogues, il y a dispense pour dommage causé par la dent ou le pied; pour la lésion par les cornes, ou pour avoir poussé, mordu, couché, rué, ou s’être étendu, la moitié du dommage causé est payable pour l’animal tam, et le dommage entier est dû s’il provient d’un animal muad; si c’est dans un lieu qui est au défendeur, non au demandeur, il ne faut rien payer; enfin dans un lieu qui n’est à aucun des deux, on doit le tout pour la lésion par la dent ou par le pied, et pour les autres modes de lésion on distingue entre le tam et le muad. R. Tarfon dit: le dommage entier est dû en tous les cas (41)Or, l'avis de R. Yohanan (de rendre le payement obligatoire dans la cour des associés) se réfère à la lésion de la dent ou du pied.. Cependant, ces deux interlocuteurs (en désaccord seulement pour la lésion par la corne, survenue chez le demandeur) sont d’accord que, dans un lieu qui n’est à aucun des deux, comme dans une vallée, ou sur la voie publique, la lésion par la dent ou le pied n’entraîne pas d’obligation; pour les autres lésions, le tam fera payer la moitié, et le muad l’entier.
Pnei Moshe non traduit
ואנא דאייתיתה מהדא דתני ר' הושעיה. לפי שר' יוחנן סתם דבריו וקאמר חצר השותפין חייבת פירש ר' יסא דבריו ואמר אני למדתי במה הוא אומר חייבת וכחכמים דלקמן. וחסר כאן בבא דאין רשות לזה ולא לזה וכן חסר דברי חכמים וה''ג בתוספתא. ארבעה כללים היה רשב''א אומר בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולא למזיק חייב בנזק שלם למזיק ולא לניזק פטור מן הכל לזה ולזה כגון חצר השותפין והבקעה על השן ועל הרגל פטור על נגיחה ועל נגיפה ועל נשיכה ורביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק כל מקום שאין רשות לא לזה ולא לזה כגון חצר שאינה של שניהן על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נ''ש ותם משלם ח''נ ר''א ור''ש אומרים ר' טרפון היה אומר על הכל משלם נ''ש וחכמים אומרים על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נ''ש ותם משלם ח''נ. ע''כ בתוספתא. והשתא היינו דקאמר ר' יסא שלמד מהאי ברייתא במאי קאמר ר' יוחנן חצר השותפין חייבת על השן ורגל. הוא דקאמר וזהו כחכמים דר' טרפון דודאי הא דמחייב ר' טרפון על הכל בחצר הניזק הוא וכן בחצר השותפין דהוי כחצר הניזק אם היא מיוחדת לשניהן לפירות אלא דר' טרפון מחייב בה אפילו על הקרן דס''ל משונה קרן בחצר הניזק נ''ש משלם ועלה קאמרי חכמים דעל השן ורגל הוי כחצר הניזק ונ''ש משלם ועל הקרן לעולם הוא שוה דבכל מקום תם משלם ת''נ ומועד נזק שלם:
והכל מודים. ר' טרפון וחכמים דלא פליגי אלא בקרן ובחצר הניזק וכן בחצר השותפין אבל בקעה ורה''ר וכיוצא בה שאינה של שניהם הכל מודי' דעל השן ורגל פטור ודלא כרשב''א משום ר' מאיר:
ועל הנגיחה וכו'. אפילו לר''ט תם משלם ח''נ ומועד משלם נזק שלם מן העליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source