Vayedaber

Baba Kama

Daf 4b

הלכה: כָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ כול'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. זֶה הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר. 4b וְהָאֵשׁ לֹא תָנָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הָאֵשׁ לְהֶכְשֵׁר נְזָקָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאִין כֵּינִי הָאֵשׁ לְהֶכְשֵׁר נְזָקָיו מְקַבֵּל עָלָיו הַהַתְרָייָה בְדַעַת זוֹ וְלוֹקֶה. מַאי כְדוֹן. הָאֵשׁ לְהֶכְשֵׁר נְזָקָיו מְקַבֵּל עָלָיו נֶזֶק צַעַר רִיפּוּי שֶׁבֶת וּבוֹשֶׁת.

Traduction

R. Hiya a enseigné (29)Tossefta à ce, ch. 1, commenc.: la responsabilité provenant du défaut de surveillance est applicable au bœuf que l’on a laissé sortir, ou au fossé non couvert. Pourquoi ne pas parler du feu (dont l’effet est le même)? Il y a cette distinction, dit R. Jérémie, que le feu n’est pas (comme le bœuf et le fossé) une propriété causant le mal. R. Yossé observa: s’il est vrai que le feu n’est pas une telle propriété, si le feu blesse autrui et que le possesseur du feu ait été averti de la gravité du fait, ce dernier sera-t-il passible de la pénalité des coups pour cette blessure d’autrui? Quelle sera la conséquence légale? Pour le dommage par le feu, le propriétaire sera tenu de payer, outre le dommage, ses conséquences inhérentes, savoir: pour la douleur, la guérison, l’incapacité de travail, et la honte (mais il ne subira pas la pénalité des coups).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני ר' חייה זה השור והבור. הכי איתא בתוספתא ריש מכילתין כל שחייבתי בשמירתו חייבתי בנזקו זה השור והבור שנתחייבתי בשמירתן. בשור שלא יצא ויזיק ובבור שיכסנו:

והאש לא תנה. אמאי לא תני נמי אש שג''כ הוא חייב בשמירתו ובנזקו:

האש להכשר נזקיו. הך להכשר נזקיו אינו כמו בעלמא דקרי ליה הש''ס לנזקי ממונו הכשר נזקין כדאמר הכא לעיל בריש הלכה א' ובהרבה מקומות וכן בגיטין ריש פ' הנזקין אבל כאן להכשר נזקיו קאמר הכשר לנזק שלו הבא מכחו וכמ''ד אשו משום חציו דאיהו קעביד והוי כזורק חץ דקרא קרי ליה המבעיר לאפוקי שור ובור שהן ממונו והלכך לא קחשיב לאש בהדייהו:

ואין כיני האש להכשר נזקיו. א''כ שאתה אומר אש משום חציו:

מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה. דרך שאלה הוא אם כחציו ממש הוא וכחובל בידים ואם האש עברה והזיקה את האדם וחבלה בו ובעל האש קיבל עליו התראה על מנת כן אם הוא לוקה בשביל חובל בחבירו:

מאי כדון. מאי הוי עלה:

האש וכו'. וקאמר הש''ס דלענין זה הוי כהכשר נזקיו שלו וכחציו שאם חבל בחבירו מקבל עליו לשלם החמשה דברים כדין שאר חובל בחבירו ואינו לוקה:

Baba Kama

Daf 5a

הִכְשַׁרְתִּי בְּמִקְצָת נִזְקוֹ כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. זֶה הַבּוֹר. דְּתַנֵּי. חָפַר בּוֹר עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבָא אַחֵר וְעָמַק בּוֹ טֶפַח הָאַחֲרוֹן חַייָב. רִבִּי אוֹמֵר. אַחַר הָאַחֲרוֹן לְמִיתָה וְאַחַר הָרִאשׁוֹן לִנְזָקִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אַחַר אַחֲרוֹן לְמִיתָה וְאַחַר שְׁנֵיהֶן לִנְזָקִין. חָפַר בּוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבָא אַחֵר וְסִייָדוֹ וְכִייָרוֹ שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. מִפְּנֵי שֶׁסִייָדוֹ וְכִייָרוֹ יְהֵא חַייָב. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. סוֹד אֶת הַ(בַּיִת) [בּוֹר] הַזֶּה וּקְנֵה אוֹתוֹ. דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁמִירַת נְזָקִין כִּשְׁמִירַת קִנְייָן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. תִּיפְתָּר בְּחוֹפֵר בַּחוֹלוֹת. דְּתַנֵּי. חָפַר זֶה עֲשָׂרָה וְזֶה עֲשָׂרָה זֶה עֶשְׂרִים וְזֶה עֶשְׂרִים זֶה מֵאָה וְזֶה מֵאָה כּוּלְּהֹן חַייָבִין. כַּמָּה שִׁיעוּרָן לְהָמִית. עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְהַזִּיק. כָּל שֶׁהוּא. סוּמַכוֹס אוֹמֵר. 5a לְעוֹמְקוֹ שְׁלֹשָׁה וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה. רִבִּי לָֽעְזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר. כִּמְלוֹאוֹ שֶׁלַּנּוֹפֵל. וּמָהוּ מְלוֹאוֹ שֶׁלַּנּוֹפֵל. אֲפִילוּ תַרְנְגוֹל וַאֲפִילוּ גָמָל.

Traduction

Pour avoir contribué un peu au dommage, est-il dit, il faudra payer le total, comme si on l’a causé entièrement''. Ceci concerne le fossé, dont il est dit (30)Ibid., ch. 6.: Si quelqu’un a creusé un fossé profond de 9 palmes et un autre vient creuser le dixième palme (31)Mesure réglementaire, qui entraîne la responsabilité du danger de mort., ce dernier sera responsable du dommage survenant; selon Rabbi, celui qui a creusé le dernier palme est cause de la mort, et celui qui a creusé les 9 premiers palmes est cause des dommages pouvant survenir à cette profondeur. Enfin R. Isaac rectifie ainsi cet enseignement: le dernier est cause de la mort survenue; mais le paiement dû pour le dommage est à répartir entre les deux. Si l’un a creusé le fossé jusqu’à dix palmes de profondeur, puis un autre l’a enduit de ciment et l’a consolidé, tous deux sont solidairement responsables des dégâts. Mais pourquoi le second est-il responsable (pour ce que l’autre a creusé)? Il s’agit du cas où le premier lui a dit de cimenter le fossé, de sorte que le second l’a acquis de cette façon (et il devient responsable); or, R. Amé a dit au nom de R. Eléazar: les objets pour lesquels il y a acquisition en fait de transaction suscitent aussi la responsabilité en cas de dommage. R. Simon justifie ainsi la responsabilité du second: il s’agit du cas où le premier a creusé le circuit (sans déblayer, opération faite par le second en cimentant le fossé); car on a enseigné (32)Ci-après, (4, 1).: Si deux individus ont creusé chacun le fossé de dix palmes, ou de vingt, ou chacun de cent palmes, ils sont tous responsables des dommages pouvant survenir. Quelle est la mesure de la profondeur pouvant entraîner danger de mort? Dix palmes; et, pour susciter un dommage, le moindre trou suffit. Somkos dit: en profondeur, le minimum sera de trois palmes, en largeur et longueur, 4 palmes. Selon R. Eléazar ha-Qapar, on adoptera pour mesure celle de l’objet animé qui y tombe, sans autre mesure précise, fut-il petit comme un poulet, ou grand comme un chameau.

Pnei Moshe non traduit

זה הבור. דבמקצת נזק שהכשיר חייב בכולו כדתנא חפר בור ט' טפחים וכו' וכן הוא בתוספתא:

האחרון חייב. שהרי לא היה בו שיעור מיתה והוא השלים לשיעור:

ואחר הראשון לנזקין. שהרי הוא חפר תשעה ויש בו שיעור נזקין:

כיני מתניתא. כ''צ לגרוס בדברי רבי אחר שניהן לנזקין שאם הוזק בו השור ישלמו בין שניהן:

וסיידו וכיירו. שסדו בסיד ועשה בו איזה ציור וחיזוק:

שניהן חייבין. ובתוספתא גריס האחרון חייב וכן משמע לקמן:

יהא חייב. ואמאי הרי הראשון חפר בו עשרה:

בשאמר לו סוד וכו'. והילכך הוא קנה ושלו הוא והוא חייב עליו:

שמירת נזקין כשמירת קנין. דברים שקונים בהן לקנין מו''מ קונין ג''כ לענין שמירת נזקין שיהא חייב עליו:

א''ר סימון. אפילו תימא כשלא אמר לו לקנות ותיפתר בשחפר הראשון בחולות ולא היה בו חיזוק ולפיכך האחרון שסיידו וכיירו ועשה בו חיזוק הוא חייב:

דתני חפר וכו'. וזה סייעתא שאם היה במעשה הראשון כדי שיעור מיתה אז הוא ג''כ חייב:

כמה שיעורן. אבור בעלמא קאי ולפרש כמה יהא בעמקו ויהיה בו שיעור היזק:

לעומקו וכו'. צריך שיהא בו עומק שלשה וארכו ורחבו ארבעה טפחים ואז הוא שיעור היזק:

כמלואו של נופל. וקס''ד לפי ערך הבעל חי שנופל בו ויוכל ליזוק והיינו דקא מתמה ומהו מלואו של נופל א''כ נתת דבריך לשיעורין דלב''ח קטן די בחפירה כל שהוא ולגדול לפי גדלו:

אפילו תרנגול אפי' גמל. כלומר הכל אחד אם יש בו כדי ליזוק בעל חי קטן כמו תרנגול חייב גם על היזק גמל ומלואו של נופל דקאמר אם יש בו מלואו של איזה נופל דלפעמים אף הגמל יוכל ליזוק בו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source