Baba Kama
Daf 42b
הלכה: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו כול'. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁלּוֹוֶה בְרִיבִּית וְעָשָׂה תְשׁוּבָה חַייָב לְהַחֲזִיר. 42b מֵת וְהִנִּיחַ לִפְנֵי בָנָיו עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן פָּרָה אוֹ טַלִּית חַייָבִין לְהַחֲזִיר. אֲזַל תְּנַייָהּ לִגְזֵילָייָא.
Traduction
On a enseigné (261)Tossefta, Baba Metsia 5 fin.: si un israélite a prêté de l’argent à intérêt et il s’en repent, la pénitence consistera dans la restitution de l’intérêt; de celui qui meurt sans pénitence, laissant à ses fils cet argent illicite, il est dit (Jb 27, 17): Il (l’impie) le préparera, et le juste s’en revêtira, ses héritiers pourront en jouir justement. Si le père laisse à ses enfants une vache ou un vêtement volé, les héritiers devront le rendre à qui de droit, car les passant se montreraient celui qui jouit avec impudence d’un vol.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא דמציעא סוף פ''ה:
ועשה תשובה חייב להחזיר. כלומר לא יצא ידי שמים עד שיחזיר:
מת. ולא עשה תשובה והניח מעות הרבית לפני בניו:
יכין וצדוק ילבש. על הרשע נאמר באיוב שהרשע יכין וצדיק נהנה ממנו ואין הבנים חייבין להחזיר:
פרה וטלית. שהוא דבר מסוים ונראה לכל חייבין להחזיר כדמפרש טעמא:
אזל תנייה לגזילייא. כלומר מפני שהבריות אומרים זה הולך ומתהנ' או מתנאה מן הגזלה ודבר מגונה הוא תנייה מלשון נוי ומתנאה:
אִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֵרָיוּת נְכָסִים חַייָבִין לְהַחֲזִיר. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֵרָיוּת. רִבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר. בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן גּוּף הַגְּזֵילָה. רַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעְבָּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוָה בְעֵדִים גּוֹבָה מִמְּשׁוּעְבָּדִים כָּךְ אֵינָהּ גּוֹבָה מִיּוֹרשִׁין. שְׁמוּאֵל אָמַר. דְּאִיקנֵי אֵינוֹ גוֹבֶה מִמְּשׁוּעְבָּדִים. הָא מִּבְּנֵי חָרֵי גוֹבֶה. וְלֵית הִיא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעְבָּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוָה בְעֵדִים גּוֹבָה מִמְּשׁוּעְבָּדִים כָּךְ אֵינָהּ גּוֹבָה מִיּוֹרשִׁין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. וַאֲפִילוּ כִשְׁמוּאֵל לֵית הִיא פְלִיגָא. לֹא כֵן אָמַר שְׁמוּאֵל. דְּאִיקנֵי אֵינוֹ גוֹבֶה מִמְּשׁוּעְבָּדִים. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן גּוּף הַגְּזֵילָה.
Traduction
– Si l’objet volé constitue un capital durable, les héritiers doivent le rendre. Qu’appelle-t-on ainsi? Selon R. Jonathan, c’est la transmission d’un immeuble (les héritiers doivent alors payer le volé); selon Resh Lakish, cela s’applique même à la remise par le père de l’objet même volé (ils doivent le rendre). Rav dit (262)''J., (Gitin 3, 7) fin (t. 8, p. 285); (Baba Metsia 1, 10).'' que l’héritage ressemble aux biens hypothéqués, et comme le paiement d’un prêt verbal fait par devant témoins n’est pas exigible sur les biens hypothéqués, de même, on ne saurait le réclamer sur l’héritage. Samuel dit: précisément ce qui a été emprunté verbalement ne sera pas exigible sur les biens hypothéqués, mais pourra être réclamé des biens laissés libres. Toutefois notre Mishna disant ''si l’objet volé constitue un capital durable, les enfants devront le payer'', n’est pas opposée à Rav; car, selon lui, il s’agit de la transmission d’un sol; même selon Samuel, il n’y a pas opposition, puisque selon lui il n’y pas lieu d’exercer la reprise sur les biens hypothéqués, mais elle s’exerce sur des biens libres; or, il s’agit ici du cas où le père a laissé aux fils l’objet même volé (mobilier).
Pnei Moshe non traduit
אם הי' דבר שיש לו אחריות. לפרושי מתני' קאי:
בשהניח לפניהם. אביהם קרקע זהו מקרי דבר שיש לו אחריות וחייבין לשלם אבל לא הניח אחריות נכסים אע''פ שהניח לפניהם גוף הגזלה אין חייבין להחזיר כדלקמן:
ר''ל אמר בשהניח לפניהם גוף הגזלה. קיימת נמי חייבין להחזיר:
רב אמר יורש כמשועבד. דין היורש כדין הלוקח דהוי נכסים משועבדין ואין מלוה ע''פ נגבית מהן וכך אינה נגבית מן היורשין. ופלוגתא דרב ושמואל לקמן פ''ק דב''מ וכן מייתי להא דרב בפ''ג דגיטין הלכה ז':
שמואל אמר דאיקני. כמו דייקינא כלומר הכי דאיקנא ותנינא דדוקא הוא דמלוה ע''פ אינו גובה ממשועבדים הוא דקאמרינן הא מבני חורין גובה ואפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כמשועבד הוי:
ולית היא פליגא. מתני' על רב דקתני אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם וקס''ד דאגזלה קאי והא לרב רשות יורש כרשות לוקח הוא:
פתר לה. דבר שיש בו אחריות דקתני שהניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבדו להנגזל. וכן יש לפרש בניחותא ולית היא פליגא מתני' על רב דהוא פתר לה אחריות היינו שהניח להם אחריות נכסים וכר' יונתן:
ואפילו כשמואל לית היא פליגא. וכן מוקמינן להמתני' דאפילו כשמואל אתיא דאיהו ס''ל מנכסים משועבדים דייקא אבל מב''ח גובה אפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ואיהו פתר להמתני' כר''ל בשהניח לפניהם גוף הגזלה קיימת וחייבין להחזיר ולר''ל ולשמואל הא דקתני ברישא ומניח לפניהם פטורין מלשלם בשאכלוה מיירי:
גָּזַל טַלִּית וּנְתָנָהּ לְאַחֵר. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה אָמַר. מוֹצִיאִין מֵרִאשׁוֹן וְלֹא מִשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מוֹצִיאִין אַף מִן הַשֵּׁינִי. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר. אַף רִבִּי חִייָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי חִייָה אָמַר. מוֹצִיאִין אַף מִשֵּׁינִי.
Traduction
Si quelqu’un vole un vêtement qu’il remet à un tiers, selon R. Eléazar au nom de R. Hiya, on contraint seulement le premier voleur à restituer le vol (263)Cf. J., (Terumot 7, 3), non le second qui l’a reçu; selon R. Yohanan au nom de R. Yanaï, le volé peut même réclamer son bien au second. Même R. Hiya, dit R. Aba b. Mamal, doit admettre, comme le veut R. Yohanan, que le volé peut aussi contraindre le second à restituer le vol, d’après cet enseignement (264)Tossefta à notre, ch. 10.:
Pnei Moshe non traduit
מוציאין מראשון. הוא חייב לשלם אבל אין מוציאין מן השני דקנאו בשינוי רשות:
אף מן השני. ורצה מזה גובה רצה מזה גובה:
אף ר' חייא כדעתיה. דר' יוחנן דשמעינן מהא דתני בתוספתא דס''ל נמי דמוציאין אף מהשני כדמייתי האי ברייתא לקמיה:
Baba Kama
Daf 43a
משנה: נָֽטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָֽתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר גָּֽזְלוּ הַלִּיסְטִין כְּסוּתוֹ וְנָֽתְנוּ לוֹ כְסוּת אֲחֶרֶת הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִין מִתְייָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִיַּד הַנָּהָר מִיַּד הַלִּיסְטִין אִם נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִין הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים אִם נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִין הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹטֵל אֶת נְחִילוֹ וְאִם הִזִּיק מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקוֹץ אֶת הַסּוֹכָה עַל מְנָת לִתֵּן דָּמִים. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים.
Traduction
Si le péager prend à un individu son âne, et lui donne le sien, ou si un brigand prend à un individu son vêtement et lui donne le sien, l’individu peut garder l’objet donné; le propriétaire légitime y a évidemment renoncé. Si un individu retire d’un fleuve quelque objet qui y est tombé, ou s’il le sauve des mains d’un brigand, il peut le garder au cas où le propriétaire y a renoncé. Il en est de même, si des abeilles quittent leur ruche pour se fixer chez un individu; cet individu peut les garder, si le propriétaire y a renoncé. R. Yohanan b. Broqah dit: si même une femme ou un enfant mineur assure que les abeilles se trouvant maintenant chez l’autre individu, ont quitté son domaine pour aller chez lui, celui-ci peut ajouter foi à ces paroles et aller dans le champ de l’autre pour reprendre ses abeilles, sauf à payer le cas échéant, le dommage causé au propriétaire du champ. Mais il ne doit pas couper la branche sur laquelle les abeilles se sont fixées (pour l’emporter chez lui), quand même il voudrait la payer. R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broqah, dit: il a le droit de couper la branche ne payant sa valeur.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרי אלו שלו. דמסתמא נתייאשו הבעלים וקננהו האיך ביאוש ושינוי רשות:
או מן הלסטים. אם נתייאשו הבעלים דשמעינהו דאיאש דאמרי ויי לחסרון כיס הרי אלו שלו אבל מסתמא לא ורישא דנטלו לסטים את כסותו דמשמע דמסתמא מתיאשו מוקי לה בבבלי בלסטים ישראל דכיון דדייני ישראל אומרים הבא עדים שגנבו ממך מכי נטלו לסטים מייאש וסיפא בלסטים עכו''ם שדייני עכו''ם דנין באומדן דעת בלא עדים ובלא ראי' והנגזל מהם לא מיאש ומש''ה אי שמעינהו דאיאש אין הא סתמא לא:
וכן נחיל של דבורים. קבוץ שנקבצים עם המלך שלהם ופרחו למקום אחד:
נאמנת אשה או קטן. מפרש בגמרא:
לא יקוץ את הסוכה. אם נתישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחד אחד שלא יברחו לא יקוץ את הסוכה כולה ואפילו על מנת ליתן את הדמים:
הלכה: נָֽטְלוּ מוֹכְסִין כול'. תַּנֵּי. הַמַּצִּיל מִן הַגַּיִיס מִן הַדְּלֵיקָה מִשְּׁנוּנִית הַיָּם מִשְּׁלוּלִית הַנָּהָר הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ.
Traduction
On a enseigné (267)Tossefta, Baba Metsia ch. 2. Ce texte a servi à compléter la présente version, comme souvent, selon le conseil du commentaire.: ce qu’un individu sauve du pillage d’une horde de brigands ou de l’incendie, ou du reflux de la mer, ou du débordement d’une rivière, lui appartient;
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ב דמציעא:
משנונית הים. יש מקומות שהים חוזר לאחוריו כמה פרסאות פעמיים ביום ובא ושוטף מה שמוצא והולך:
משלולית הנהר. כשהוא מלא על כל גדותיו ויוצא לחוץ ושולל ושוטף הנמצא:
הרי אלו שלו. שמסתמא הבעלים מתיאשין מהן:
43a נִתְחַלְּפוּ כֵלָיו בְּבֵית הָאוּמָּן יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְיֵצֵא וִיבַקֵּשׁ אֶת שֶׁלּוֹ. בְּבֵית הָאֶבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֶלָּא יֵצֵא וִיבַקֵּשׁ אֶת שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר חָנָה. לֹא הֲוָה רִבִּי חִייָה חֲבִיבִי פָּתַר לָהּ אֶלָּא כְגוֹן הָדֵין בַּר קוֹרָא. שֶׁכָּל הַנּוֹטֵל מֵאֶצְלוֹ נוֹטֵל בִּרְשׁוּת וְכָל הַמֵּנִיחַ אֶצְלוֹ מֵנִיחַ בִּרְשׁוּת.
Traduction
si les outils de quelqu’un ont été échangés contre d’autres dans un atelier, l’ouvrier peut en attendant s’en servir, jusqu’à ce que le propriétaire venant chercher ses outils les reprenne à l’occupant; si la confusion a eu lieu dans une maison de deuil ou dans une salle de festin (265)Sans intention de les utiliser., on ne pourra pas s’en servir, et il faudra se mettre en quête de rechercher ses propres objets pour les reprendre à n’importe quel occupant (donc, on peut reprendre même d’un second le bien pris par un autre, selon l’avis de R. Yohanan). Ceci ne prouve rien, dit R. Aba b. Hana, et mon ami R. Hiya n’explique le cas relatif aux outils qu’en le justifiant d’une façon conforme à l’usage de l’ouvrier Bar-Qoré: chez lui, chaque ouvrier pouvait à volonté prendre des outils, puis les rapporter s’il renonçait à les échanger ou les vendre (pour le vol au contraire, il faudrait s’adresser au délinquant seul).
Pnei Moshe non traduit
נתחלפו לו כליו. תוספתא דמכילתין פ''י ושם נשתבשה הגי' וצ''ל כדהכא שהיא עיקרית:
ישתמש בהן. שהרי אומן מדעתו נותן לו ומותר להשתמש בהן עד שיצא זה בעל הכלי ויבקש את שלו ויטול ממנו:
בבית האבל ובבית המשתה. דשלא מדעת הוא אל ישתמש בהן אלא יצא הוא ויבקש את שלו ליטול מיד מי שהן בידו וקתני מיהת דבעל הכלי נוטל את שלו מיד השני וא''צ לחזור אחר האומן שנתן לו וש''מ דר' חייא כר' יוחנן ס''ל דרצה גובה אף מהשני שהטלית בידו:
לא הוה ר' חייא חביבי פתר לה וכו'. כלומר דר' בא דחי לה דמהתם לאו מוכחא כר' יוחנן דהא ר' חייא מפרש לה דלא מיירי אלא כגון הדין בר קורא שם האומן אשר היה בימיהם:
שכל הנוטל מאצלו וכו'. וכלומר דשאני התם דה''ט דישתמש בהן משום דאמרינן דהכל הוא ברשות הוא והאומן נתן לו ברשות וברצון של בעל הכלי שציוה לו למכור או להחליף וכשיבא בעל הכלי נוטל את שלו מיד זה דאפשר שחוזר בו עכשיו ואינו רוצה להחליף ולמכור וה''ז לא קנה עדיין הכלי וצריך להחזיר לו אבל הכא גבי גזלן מנא ידע זה שאינו שלו והוא קנאו מיד הגזלן בתורת מקח או בתורת מתנה ואיכא למימר דאף ר' חייא ס''ל דאינו חוזר אלא על הגזלן:
הַגַּנָּבִים שֶׁבָּאוּ בַּמַּחְתֶּרֶת וְעָשׂוּ תְשׁוּבָה חַייָבִין לְהַחֲזִיר. עָשָׂה אֶחָד מֵהֶן תְּשׁוּבָה חַייָב לְהַחֲזִיר אֶת שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה מוֹצִיא וְנוֹתֵן לָהֶן הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן.
Traduction
Si des voleurs ont détourné ensemble un objet subrepticement, puis en ont regret, la pénitence consistera à rendre le vol; si un seul fait pénitence, il devra restituer sa part, sans se préoccuper des autres, et si enfin il a été l’instigateur du vol, ayant pris et passé les objets à ses complices, il devra payer pour les autres.
Pnei Moshe non traduit
הגנבים שבאו במחתרת. לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט שהבא במחתרת משים נפשו בכפו ודרכו לבא בסיעת חבורה ולא כל אחד בפני עצמו:
חייבין להחזיר. משום דבסיפא קתני אם עשה אחד מהן תשובה א''צ להחזיר אלא חלקו ולא אמרינן הואיל ובחבורה אחת היו לא תועיל לו השבת חלקו לבד הלכך נקט ברישא דאם עשו כולן תשובה חייבין כולן להחזיר ואע''ג דמילתא דפשיטא היא:
ואם היה. הוא המוציא ונותן להן אינו יוצא י''ח עד שישלם ע''י כולן ואע''פ שהם כבר נטלו חלקן ואינם תחת ידו:
תַּנֵּי. הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל בָּנָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם. סוּמַּכוֹס אוֹמֵר. גְּדוֹלִים חַיָּיבִין קְטַנִּים פְּטוּרִין. אִם אָֽמְרוּ. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם עָשָׂה אָבִינוּ חֶשְׁבּוֹן בָּאַחֲרוֹנָה הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַגַּע עַצְמָךְ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. לֹא הַכֹּל מֵהֶן לוֹמַר. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה חֶשְׁבּוֹן עָשָׂה אָבִינוּ בָּאַחֲרוֹנָה. הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה גְזֵילָה מְפוּרְסֶמֶת. לֹא הַכֹּל מֵהֶן לוֹמַר. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מַה עָשָׂה אָבִינוּ חֶשְׁבּוֹן בָּאַחֲרוֹנָה. הָתִיב רַב שֵׁשֶׁת. אֲפִילוּ קְטַנִּים נִטְעֲנִין לָהֶן בְּבֵית דִּין. מָה אִית לָךְ לְמֵימַר. אָמַר רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁטָּעֲנוּ הֵן. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כול'. יָֽדְעִין אֲנָן דַּעֲסַק אֲבוּנָן עִמָּךְ עַל הָדֵין חוּשְׁבְּנָא. וְלֵית נָן יָֽדְעִין מַה נְפַק מִדִּינָא.
Traduction
– On a enseigné (266)Tossefta, ibid.: si le voleur d’un objet l’a donné à manger à ses fils, puis est mort, qu’ils soient mineurs ou majeurs, ils sont dispensés de les restituer; s’il le leur a laissé intact, soit les enfants mineurs, soit les majeurs devront en payer le montant (ou le rendre). Somkos dit: s’ils sont majeurs à la mort du père, ils doivent restituer l’objet volé; les mineurs en sont dispensés. Si les fils majeurs arguent ne pas savoir si leur père n’était pas en compte avec celui qui se dit volé, ou s’il ne lui a pas restitué le montant à la fin, on leur ajoute foi, et ils sont quittes. Mais, objecta R. Aba b. Mamal, supposons le cas où le père leur laisse un terrain hypothéqué de son vivant au volé; suffira-t-il aux héritiers, pour leur décharge, d’arguer qu’ils ignorent si leur père n’a pas finalement établi un compte avec celui qui se prétend lésé? (Suffit-il de faire valoir que l’on ne sait pas, pour être acquitté d’une demande)? En outre, demanda R. Hamnona, en supposant qu’il s’agisse d’un vol notoire commis par le père et laissé par lui à ses fils, leur suffira-t-il d’arguer qu’ils ignorent s’il n’a pas finalement établi un compte avec l’homme volé? Enfin, observa R. Sheshet, s’il est permis aux fils majeurs d’arguer l’ignorance des comptes qui ont pu être établis, pourquoi les mineurs seraient-ils plutôt condamnés à payer, et à défaut de leur capacité à ester en justice, le tribunal ne prononcerait-il pas l’argument d’ignorance en leur lieu et place? Voici, répond R. Mena, comment en cas de vol notoire les héritiers peuvent raisonner pour leur défense: nous savons bien que notre père a eu des contestations avec toi au sujet de tel compte par devant la justice, mais nous ignorons la sentence du tribunal, et nous ne savons pas si finalement il te revient quelque chose.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם ונוסחא אחרינא גריס התם:
הניח לפניהן. גזלה קיימת אפילו הן קטנים צריכין להחזיר:
אם אמרו הגדולים אין אנו יודעין. אפשר עשה אבינו עמך איזה חשבון והיה מגיע לו כפי הסך הזה או החזיר באחרונה אף גדולים פטירין ות''ק קאמר לה:
התיב ר' בא בר ממל. עלה הגע עצמך אם הניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבד להנגזל וכי כל הימנן של אלו לטעון אין אנו יודעין:
התיב רב המנונא. אפילו לא הניח להן קרקע נמי קשיא דהגע עצמך שהיתה הגזלה מפורסמת ונודע שבידן היא וכי כל הימנן לומר אין אנו יודעין:
התיב רב ששת. עוד קושיא אחריתא לדידך אם טוענין הגדולים אין אנו יודעין פטורין א''כ אפילו בקטנים אמאי חייבין ואם שאין יכולין לטעון יטענו הב''ד בשבילן ומה טעם אית לך מימר דבקטנים חייבין:
אמר ר' מנא. ומשני הקושיא דהגע עצמך בגזלה מפורסמת דתיפתר שאין אנו יודעין שטוענין. כך היא טענתם יודעין אנו שערער אבינו עמך על עסק זה וזה החשבון ועמד עמך בדין אבל אין אנו יודעין מה יצא מלפני הב''ד ואפשר שאינו מגיע לך כלום לפי החשבון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source