Baba Kama
Daf 41a
משנה: 41a הָאוֹמֵר לִבְנוֹ קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי אִם מֵת יוֹרִישֶׁנּוּ. בְּחַיָּי וּבְמוֹתִי אִם מֵת לֹא יוֹרִישֶׁנּוּ וְיִּתֵּן לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו וְאִם אֵין לוֹ לוֹוֶה וּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִין.
Traduction
Si un père dit à son fils: ''je t’interdis par vœu de jouir de moi'', lors de sa mort le fils pourra hériter de lui; mais si le père a ajouté à l’interdit les mots ''de mon vivant et après ma mort'', le fils ne pourra même pas hériter, et sa part reviendra aux autres fils, ou aux frères du défunt (si ce fils est unique); en cas de pauvreté telle qu’il ne trouve pas à emprunter, les créanciers pourront se faire payer sur l’héritage. (254)La Guemara sur ce est traduite en (Nedarim 5, 3) (t. 8, p. 19-°.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם מת יירשנו. דלי בחיי משמע:
ואם אין לו. מה יאכל:
לוה. ואוכל וב''ח באים ונפרעים מן הירושה את חלקו ולא חשיבה הנאה מה שפורע את חובו באותן מעות כדתנן בפ''ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע את חובו דמניעת התביעה אינה בכלל הנאה:
משנה: הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ וָמֵת הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם אֵין לָאִישׁ גּוֹאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם וגו'. הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם וָמֵת הַכֶּסֶף יִינָּתֵן לְבָנָיו וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וָמֵת אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֶן לוֹ יִהְיֶה.
Traduction
Un individu enlève un objet à un prosélyte; comme celui-ci réclame, le brigand prête un faux serment pour être acquitté; puis il avoue que le serment était faux (ce qui l’oblige à payer le capital, à y ajouter 1/5 et à offrir au temple le sacrifice d’expiation), après quoi le prosélyte meurt sans laisser d’héritiers. Dans ce cas, le brigand donnera l’argent aux cohanim et offrira le sacrifice à l’autel, comme il est dit (Nb 5, 8): Si cet homme n’a personne qui ait le droit de retirer ce en quoi le péché a été commis. Si en portant l’argent et le sacrifice à Jérusalem, il meurt en route, on rend l’argent à ses héritiers, et on laisse l’animal destiné au sacrifice, jusqu’à ce qu’il devienne impropre pour le temple, afin de le rendre et remettre le montant à la caisse des dons. Si après que le brigand a payé son dû il meurt, ses héritiers ne peuvent plus reprendre cet argent, selon ses mots (ib. 10): Ce qu’il aura donné au cohen lui restera acquis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שנאמ' ואם אין לאיש גואל. ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:
היה מעלה את הכסף ואת האשם. לירושלם ומת בדרך:
הכסף יינתן לבניו. של גזלן שכבר זכה בהן בתחלה במיתת הגר אלא דהוה בעי למיעבד השבה כי היכי דתהוי עליה כפרה והשתא כיון דמית ליה תו ליכא כפרה:
והאשם ירעה עד שיסתאב. כדין אשם שמתו בעליו דקיי''ל כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיפול בו מום:
וימכר ויפלו דמיו לנדבה. לשופרות נדבה שהיו לוקחין מהן עולות לקיץ המזבח:
נתן את הכסף לאנשי משמר ומת. הגזלן קודם כפרה:
אין היורשין. של הגזלן יכולין להוציא מיד הכהנים ולא אמרינן דאדעתא שיתכפר לו נתן והכא ליכא כפרה דלהכי גלי קרא איש אשר יתן לכהן לו יהיה לומר דכיון שזכו אין יכולין להוציא מידם:
מתני' נתן. הגזלן:
הלכה: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חֲמִי אֵיךְ תַּנִּינָן הָכָא. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ. קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי. אִם מֵת יוֹרִישֶׁנּוּ. בְּחַיָּי וּבְמוֹתִי. אִם מֵת לֹא יוֹרִישֶׁנּוּ. וְהָתַנֵּי. בְּחַיַּי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּמוֹתִי. אִם מֵת יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי. אִם מֵת לֹא יוֹרִישֶׁנּוּ. מַה בֵין אָהֵן דָּמַר חָדָא חָדָא לָהֵן דָּמַר תַּרְתֵּי תַּרְתֵּי. רַב יִרְמְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּן חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנַס בְחַיַּי וּבְמוֹתִי. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. לְבַיִת זֶה. אֲסָרוֹ עָלָיו בֵּין בַּחַיִים בֵּין לְאַחַר מִיתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִּינָן בִּנְזָקִין מַה דְלֹא תַנִּינָן בִּנְדָרִים. קוֹנָם הֲנָייַת נְכָסַיי אֵילּוּ עָלַי בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי. כֵּיוָן שֶׁאָמִר. אֵילּוּ. אֲסָרָן עָלָיו בֵּין בַּחַיִּים בֵּין לְאַחַר מִיתָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' ירמיה. סוגיא זו כתובה בפ''ה דנדרים הלכה א' ושם הגהתי במקצת כפי הגירסא עיקרית דהכא:
חמי היך תנינן הכא. כלומר ראה ושתדקדק במה ששנינו הכא במתני' ותדע שהיא עיקר ולא תסמוך על הברייתא דלקמן דמיפרך מיפרכא היא:
בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו. כלומר לא תטעה לפרש דדוקא דקאמר בחיי ובמותי דהא ליתא אלא דטעמא משום דהוסיף וקאמר נמי במותי ואה''נ אם אמר במותי לחוד אם מת לא יירשנו והא דקאמר בחיי משום שרצה לאסור עליו הנכסים אף בחייו:
והתני בחיי וכו' במותי אם מת יירשנו. וכלומר ואי משכחת לה להדא ברייתא דקתני במותי לחוד יירשנו ודווקא בדאמר תרווייהו בחיי ובמותי הוא דאם מת לא יירשנו לא תסמוך עלה דמשבשתא היא דהא קשיא עלה:
מה בין אהן דאמר חדא חדא וכו'. וכי מה בין דאמר במותי לחוד לבין דאמר בחיי ובמותי לענין ירושה דקתני בהא יירשנו ובהא לא יירשנו דמאי שנא דאי אמרי' אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אפילו אם אמר במותי לחוד נמי אם מת לא יירשנו ואי אין אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו א''כ אפילו אמר תרווייהו בחיי ובמותי לאו כלום הוא דמה מועיל הא דאמר בחיי לזה אלא הך ברייתא לאו דסמכא היא:
תריהון אמרין קונם הניות נכסי אילו עליך בחיי ובמותי מכיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. כצ''ל ואחר מה דלא תנינן בנדרים צריך לגרוס קונם לבית זה שאיני נכנס וכו' עד לאחר מיתה וכן הוא שם. ונתחלפו השיטות כאן:
קונם הניית נכסי אילו עליך. אם א''ל נכסי אילו:
בחיי ובמותי. כלומר הוי כמאן דאמר בהדיא בחיי ובמותי כדמפרש ואזיל מכיון שאמר אלו לעולם משמע:
תנינן בנזקין מה דלא תנינן בנדרים. בתמי' כלומר דר' יוסי מתמה מאי קמ''ל רב ירמיה ור''י בן חנינא וכי הוסיפו איזה דבר כאן בסדר נזיקין מה דלא תנינן כבר בנדרי' הא שמעינן להאי מילתא ממתני' דנדרים דקתני התם קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו לאחר מותר קונם לבית זה שאיני נכנס מת או שמכרו לאחר אסור אלמא קונם לבית זה שאיני נכנס בחיי ובמותי משמע אע''ג דלא אמר בהדיא הכי מכיון שאמר לבית זה אסרו עליו לעולם וה''נ כן אם אמר אילו לחוד סגי:
Baba Kama
Daf 41b
משנה: נָתַן הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְאָשָׁם לִידַעְיָה יָצָא. אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה אִם קַייָם הָאָשָׁם יַקְרִיבוּהוּ בְנֵי יְדַעְיָה וְאִם לָאו יַחֲזוֹר וְיָבִיא אָשָׁם אֲחֵר שֶׁהַמֵּבִיא גְזֵילוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ יָצָא. אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְזֵילוֹ לֹא יָצָא. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחוֹמֶשׁ אֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.
Traduction
S’il remet l’argent à l’un et le sacrifice à un autre, il a bien rempli ses devoirs; mais s’il offre le sacrifice par l’un avant d’avoir rendu à l’autre l’objet enlevé, le sacrifice est nul; il est donc obligé d’en apporter un autre après avoir rendu l’objet enlevé; s’il a payé le capital avant d’offrir le sacrifice au temple, sans avoir encore payé le 1/5, le sacrifice est valable (et le brigand paiera plus tard 1/5).
Pnei Moshe non traduit
את הכסף ליהויריב. היא המשמרה ראשונה של עשרים וארבעה משמרות הכהונה שבמקדש ושל ידעיה אחריה ונתן את הכסף ליהויריב במשמרתו ואח''כ נתן האשם לידעיה במשמרתו יצא כדמפרש ואזיל שהמביא גזלו עד שלא הביא קרבן אשמו יצא וזה המשמר זכה בשלו וזה בשלו אבל נתן אשם ליהויריב שהביא אשמו תחילה ואח''כ הביא הגזלה ונתן לידעיה שהיא משמרת שלאחריו לא יצא באשם שנתן ליהויריב ואם קיים האשם שלא הקריבוהו בני יהויריב יחזירו האשם לידעיה ויקריבוהו בני ידעיה ויהא גזלו ואשמו להם:
ואם לאו. שכבר הקריבוהו בני יהויריב והוא לא יצא באשם זה שהביא אותו עד שלא הביא גזלו יחזור ויביא אשם אחר:
שהמביא גזלו וכו'. דכתיב האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר לשון עתיד ודרשינן שבשעה שהשיב האשם והיינו הכסף עדיין לא כיפר אלא יכפר אח''כ:
נתן את הקרן. לבעלים או בגזל הגר לכהנים:
אין החומש מעכב. הכפרה ויקריבו האשם ויתן החומש אחר הכפרה:
הלכה: הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר כול'. חִילְפַיי וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה אָֽמְרֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הִיא. דְּדָרַשׁ רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּגוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ וָמֵת שֶׁמְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ. 41b וְאִם אֵין לָאִישׁ גּוֹאֵל. הַטָּעוּן כַּפָּרָה חַייָב. יָצָא זֶה שֶׁאֵין טָעוּן כַּפָּרָה. דָּרַשׁ רִבִּי עֲקִיבָה כְשֶׁבָּא מִזּוּפְרִין. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּגוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ וָמֵת שֶׁמְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם אֵין לָאִישׁ גּוֹאֵל וגו'. אֵין לָךְ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גוֹאֵל אֶלָּא זֶה הַגֵּר. רַב וְרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרֵי. רִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּאָמַר תּוּשָׁב אַשְׁמָה בְּכָל מָקוֹם.
Traduction
G. Hilfia et R. Yossé b. Hanina disent que l’avis de la Mishna, savoir que si le brigand ''avoue avoir prêté faux serment, il donnera l’argent aux Cohanim etc.'', doit émaner de R. Yossé le Galiléen, car il a été enseigné (255)''Tossefta, ch. 10; d'après ce texte, la présente version a été complétée ici comme souvent.'': Selon R. Yossé le Galiléen, si un individu vole un prosélyte, et à la réclamation de ce dernier il jure n’avoir rien à lui, puis apprend le décès du prosélyte, se rend à Jérusalem emportant le montant du vol et un sacrifice d’expiation, en route le prosélyte (non mort) l’a contraint d’emprunter cet argent (256)Joignant l'intérêt au capital, qu'il érige en prêt., puis le voleur offre le dit sacrifice, après quoi, le prosélyte meurt réellement, le voleur sera quitte du reste; mais si avant l’offre du sacrifice le prosélyte meurt, il faudra encore offrir le sacrifice, et l’argent reste acquis à celui qui l’a repris sous forme de prêt. Selon les autres sages (R. aqiba), ce mode de régler ne suffit pas, et lorsqu’après le faux serment du voleur, disant ne rien devoir au prosélyte, celui-ci meurt, le voleur devra s’être acquitté pour être en règle. En d’autres termes, R. Yossé explique le texte biblique précité en ce sens que lorsqu’après le vol et le faux serment, le prosélyte meurt aussitôt, il faut payer le capital et 1/5 au cohanim, outre le sacrifice à l’autel. Si cet homme, est-il dit, n’a pas de vengeur etc., il offrira le sacrifice pour lequel il lui sera pardonné; donc, celui qui a encore besoin de pardon devra aussi verser l’argent aux cohanim, mais celui qui n’a pas besoin de pardon (libéré par la mort du volé) sera acquitté. R. aqiba, en revenant du Sufrin (257)V. Rabba sur (Nb 8)., interprète le verset en disant que si, après le faux serment du voleur disant ne rien devoir au prosélyte, celui-ci meurt, le voleur devra payer le capital et 1/5 aux cohanim, outre le sacrifice à l’autel, comme il est dit (ibid.): Si cet homme n’a pas de vengeur etc.; or, il n’y a d’autre individu en Israël privé d’un parent (ou vengeur) que le prosélyte (auquel cas a lieu la remise au cohen). Rav et Resh Lakish disent (contrairement à Hilfia): notre Mishna émane de R. aqiba, et il faut restituer le dû en tous cas (malgré le prêt ou le décès du volé).
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר' יוסי הגלילי היא. פלוגתא דר' יוסי הגלילי ור''ע בתוספתא פ''י והש''ס קיצר כאן וסמיך על שהיתה שגורה בפיהם. והכי איתא התם דרש ר''י הגלילי בגוזל את הגר והיה עולה לירושלם ומעותיו ואשמו בידו ימצאו וזקפו עליו במלוה הביא אשמו ואחר כך מת הגר יצא לא הספיק להביא את אשמו עד שמת הגר ה''ז צריך להביא אשם והמעות זכה בהן וחכ''א לא עשה כלום עד שיתנ' לו ויחזור ויטלם ממנו דרש ר''ע כשבא מזופרין בגוזל את הגר ונשבע לו והיה עולה לירושלם ומעותיו ואשמו בידו ומת בדרך הכסף יינתן לבניו ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שנאמר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו מי שצריך כפרה יצא זה שאין צריך כפרה ע''כ. ויש חסרון הניכר שם דבדברי ר''י הגלילי צ''ל בגוזל את הגר ונשבע לו ושמע שמת והיה עולה וכו'. דאי בלא שמע שמת למה היה מעלה המעות לירושלם. וכן הועתק בבבלי דף ק''ט ע''א. ובדברי ר''ע צ''ל ונשבע לו ומת והיה עולה וכו'. והשתא התוספתא מבוארת. ופלוגתייהו בהכי דר''י הגלילי סבר דכשמצא להגר בדרך שעדיין לא מת וזקפו להגזלה עליו במלוה ואח''כ מת הגר מהני זקיפת מלוה לענין שיצאה מתורת גזלה וזכה בהן הגזלן כשמת הגר ואינו צריך להוציא מידו. הביא אשמו וכו'. פשוט הוא דלעולם צריך להביא אשם על שבועתו ובמעות זכה ואין חילוק בין רישא לסיפא. וחכ''א לא עשה כלום. במה שזקפן במלוה ולא נפקא ליה מתורת גזלה עד שיתנם לו וכו' וחכמים היינו ר''ע והיינו דקאמר דרש ר''ע וכו' וכלומר דלא דריש למעוטי מהשבת הגזלה אלא דוקא בכה''ג שמת הגזלן בדרך עד שלא נתן הכסף לכהנים כדין גזילת הגר שמת בלא יורשים דבהא הוא דאמרי' הכסף ינתן לבניו של גזלן כדדריש מדכתיב בהאי קרא אשר יכפר בו מי שצריך כפרה וכו' וכ''ע מודים בזה אבל בדין זקפו במלוה פליג אר''י הגלילי וס''ל כחכמים דלא מהני ולא מידי והשתא מפרשינן להסוגיא:
דר''י הגלילי היא. הא דקתני במתני' ונשבע לו ומת ה''ז משלם וכו' דוקא קתני שמת הגר אחר שנשבע לו וכשבא אח''כ לצאת י''ח צריך ליתן הכסף לכהנים כדכתיב אבל אם הודה לו אחר שנשבע וזקפן במלוה עליו ואח''כ מת הגר כבר יצא מתורת גזלה וזכה הלה במה שבידו ומתני' כר''י הגלילי אתיא:
דדרש ר''י הגלילי וכו' ונשבע לו ומת שמשלם. וכדיוקא דדייקינן במתני' לאפוקי אם הודה וזקפן עליו במלוה כדאמר בתוספתא:
ואם אין לאיש גואל הטעון כפרה וכו'. אסיפא דקרא סמיך דאשר יכפר בו כתיב כדדריש בתוספתא ואסיפא דמתני' קאי היה מעלה את הכסף וכו' דמכיון שמת אין טעון כפרה ואע''ג דבתוספתא אחר דברי ר''ע איתמר לא איכפת לן דבהא כ''ע מודו ואגב דמפרשי חילפיי ור''י ב''ח הרישא דכר''י הגלילי היא מסיימי ומפרשי לטעמא דסיפא ולא שייכא לפלוגתייהו:
והשתא מייתי לה הש''ס לדרשה דר''ע התם דפליג אר''י הגלילי ואם דלא הועתק כאן משמעות הפלוגתא כ''א דרך קצרה בהא דל''פ וסמיך אדהתם כדלעיל:
ר''ע היא. המתני' ולא ס''ל לרב ור''ל לפרש המתני' כחילפיי ור''י ב''ח דרישא בדוקא קתני ונשבע לו ומת אלא אפילו הודה לו ואפילו זקפן במלוה ואח''כ מת הגר לא מהני כלום וכדמסקי דאמר תושב אשמה בכל מקום. כלומר שמ''מ צריך להשיב אשם והיינו החוב הגזלה אשר עליו כדכתיבא קרא להשיב האשם וגו' ועל הגזלה נאמר ואע''פ שזקפן הגר עליו קודם שמת ועכשיו שמת ואין לו יורשין לא זכה בהן זה להחזיקן בידו אלא שצריך להוציא הגזלה מתחת יד וכדין הגוזל את אביו וכו' דעכ''פ השבת האשמה בעינן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source