Baba Kama
Daf 36b
משנה: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי מְנָה. סְתָרוֹ נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז לְאַחַר יָדוֹ נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ תָּלַשׁ בְּשַׂעֲרוֹ רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ פָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה 36b אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה וּבָאת לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְחִייְבוֹ לִיתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ רִבִּי תֵּן לִי זְמָן וְנָתַן לוֹ. שִׁימְּרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵירָהּ וְשִׁיבֵּר אֶת הַפַּךְ בְּפָנֶיהָ וּבוֹ כְאִיסָּר שֶׁמֶן גִּילַּת אֶת רֹאשָׁהּ וְהָֽיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ וְהֶעֱמִיד לָהּ עֵדִים וּבָא לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר לוֹ לָזֶה אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם שֶׁהַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁחָֽבְלוּ בוֹ חַייָבִים. הַקּוֹצֵץ אֶת נְטִיעוֹתָיו עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁקִצְּצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו חַייָבִים.
Traduction
Si un individu frappe quelqu’un avec le poing (228)Selon Rashi, sur l'oreille., il est condamné à lui payer un selà. R. Juda dit au nom de R. Yossé le galiléen: il doit lui payer un maneh. S’il l’a frappé à la joue, il doit lui payer 200 zouz. S’il l’a frappé avec le dos de la main, il doit lui payer 400 zouz. S’il l’a tiré par l’oreille (229)Selon d'autres, s'il l'a blessé à l'oreille., ou s’il lui a arraché les cheveux, ou s’il a craché sur lui, ou s’il lui a ôté son talith (vêtement), ou s’il a découvert la tête d’une femme dans la rue, le paiement dû sera 400 zouz. En règle générale tout se paie selon la dignité du blessé. R. aqiba dit: Quand même les blessés seraient les plus pauvres en Israël, on les considère comme des hommes libres et honorables qui ont perdu leur fortune; car ils sont tous les enfants d’Abraham, Isaac et Jacob. Un fait s’est présenté devant R. aqiba, d’un homme qui a découvert la tête d’une femme dans la rue. R. aqiba condamna cet homme à payer à la femme 400 zouz. L’homme demanda qu’on lui fixe un terme pour le paiement. R. aqiba l’accorda. Mais avant ce terme, l’homme guetta le moment où la femme se trouvait à la porte de sa maison, et brisa devant elle un flacon renfermant pour un issar d’huile. La femme se découvrit la tête dans la rue pour s’oindre de cette huile. L’homme avait amené des témoins qui constatèrent ce fait. Puis il alla chez R. aqiba pour lui dire: Faut-il donc payer 400 zouz pour avoir découvert la tête d’une femme pareille, qui n’a pas honte de se découvrir la tête elle-même dans la rue pour avoir un peu d’huile? Mais R. aqiba répondit: Ton argumentation n’est pas admissible; car celui qui se blesse lui-même, quoiqu’il commette une action défendue, est acquitté; mais si d’autres le blessent, ils sont condamnés. De même, si un individu coupe ses propres plantes, quoiqu’il soit défendu de le faire, il n’est pas puni; mais si d’autres lui coupent ses plantes, ils sont condamnés à payer.
Pnei Moshe non traduit
תן לי זמן ונתן לו. דלבשת דלא חסריה ממונא יהבינן ליה זמן ב''ד אבל לנזקין דחסריה ממונא לא יהבינן זמן:
שימרה. המתין וארב לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצירה:
ובו כאיסר שמן. שלא היה בו אלא שמן שיעור הקנוי באיסר:
והיתה מטפחת. בידה את השמן ומנחת ידה לסוך על ראשה:
לזו אני נותן ד' מאות זוז. שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבשת:
אע''פ שאינו רשאי. דאסור הוא לצעורי נפשיה:
אע''פ שאינו רשאי. לקצוץ נטיעותיו דאיכא משום בל תשחית:
פטור. דלא שייך ביה צד חיוב מה שהוא עושה לעצמו אחרים שעשו כן חייבין:
משנה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וגו'.
Traduction
Celui qui blesse quelqu’un n’est pas pardonné en payant son dû; il faut prier le blessé de lui pardonner, comme il est dit (Gn 20, 15): Maintenant rends la femme à son mari qui est prophète, etc. Le blessé à son tour est obligé de pardonner; autrement, il est cruel, et sans cœur, selon ces mots (ibid. 17): Abraham pria Dieu (pour le coupable).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אע''פ שהוא נותן לו. דמי בשתו אינו נמחל לו צערו שדואג על מה שביישו:
עד שיבקש ממנו. ויפייסו:
שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ויתפלל בעדך וחיה צריך אתה שתפייסו בדברים שיתפלל בעדך ואז וחיה:
שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים. נתפייס מיד והתפלל עבורו:
הלכה: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כול'. תַּנֵּי רַב קַרְנִי. לַבְּעִיטָה אַחַת. לָרְכוּבָה שָׁלֹשׁ. לַסקלונקית חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה. חַד אָמַר בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. הַמְבַייֵשׁ אֶת הַזָּקֵן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי בוֹשְׁתּוֹ מֻשְׁלַם. חַד בַּר נַשׁ אִיקְפַּד לְרִבִּי יוּדָה בַּר חֲנִינָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ וּקְנָסֵיהּ לִטְרָא דִדְהַב.
Traduction
R. Quarné a enseigné: pour un coup de pied, on doit un selà au prochain; pour un coup d’épaule, 3 selà; pour un coup de poing fermé (230)Ou selon les commentaires, soit des pierres lancées, soit un coup de selle d'âne., 15 s. Un rabbin dit au nom de Resh Lakish (231)(Ketubot 4, 5) (8).: celui qui offense un vieillard devra lui payer pour la honte spéciale (plus qu’à un autre). Ainsi, un homme frappa R. Juda b. Hanina, le fait fut rapporté à Resh Lakish, qui condamna le brutal à une amende d’une livre d’or.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לבעיט'. להכאה שבועט בו ברגליו:
אחת. סלע אחת כך היה קצבת החכמים בקנסות האלו:
לרכובה. שבעטו בארכבותיו לחבירו שלש סלעים:
לסקלונקת. מלשון סקילה הוא שסוקלו באבנים ועפרו בעפר. ורש''י ז''ל בפ' המניח דף כ''ז ע''ב גבי הא דאמרו התם לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת י''ג וכן הוא גי' הרי''ף ז''ל הכא לסנוקרת פי' סנוקרת אוכף של חמור שהכהו בו:
חד. מדרבנן אמר בשם ר''ל:
המבייש את הזקן. תלמיד חכם:
משלם. כלומר שנותן לו דמי בושתו השלם לפי כבודו ולא דמי לבשת של שארי אנשים וכמו דמסיק דהוי ליטרא דדהב וגרסי' להאי בפ''ד דכתובות הלכה ח':
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ כול'. [וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּרֵיעֵי אִיּוֹב וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵלִים וגו' וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ וגו' וּבְסוֹף הָעִנְייָן מַהוּא אוֹמֵר וַי֨י שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב אֵימָתִיי בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וגו' וַיּוֹסֵף י֨י אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה.]
Traduction
vide
רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק. עַד הֵיכַן הִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק. עַד גּוּפוֹ עַד כֵּלָיו. אֶלָּא רָקַק וְלֹא הִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְבַייֵשׁ אֶת חֲבֵירוֹ בִּדְבָרִים פָּטוּר.
Traduction
– ''S’il a craché sur lui et l’a atteint, etc.'', soit le corps, soit les vêtements. Mais s’il ne l’a pas atteint, il ne doit rien. Ceci prouve, dit R. Yossé, que la simple offense envers le prochain par parole n’entraîne pas d’amende.
Pnei Moshe non traduit
עד גופו עד כליו. או הגיע לגופו או אפי' עד בגדיו:
ולא הגיע בו הרוק. כלל אלא עבר מכנגד פניו מהו. ולא איפשיטא ולקולא:
הדא אמרה המבייש את חבירו בדברים. שהרי בשלא הגיע בו הרוק כלל כמביישו בדברים הוא ופטור מדמי בשת דבעיא דלא איפשיטא היא:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וגו'. סֵימָן זֶה יְהֵא בְיָדָךְ. כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ רַחֲמָן הַמָּקוֹם מְרַחֵם עָלֶיךָ. אֵינְךָ מְרַחֵם אֵין הַמָּקוֹם מְרַחֵם לָךְ. רַב אָמַר. אָדָם שֶׁסָּרַח לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלֹא קִיבְּלוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּרַת בְּנֵי אָדָם וִיפַייְסֶנּוּ. דִּכְתִיב יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וגו'. וְאִם עָשָׂה כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. פָּדָה מִשְּׁאוֹל נַפְשׁוֹ מֵעֲבוֹר בַּשַּׁחַת וגו'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר שֶׁלֹּא הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע. אֲבָל הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit au nom de R. Gamliel (234)Tossefta, ch. 9 5. Schuhl, Sentences, p. 275.: du verset (Dt 13, 18): Dieu te donnera la miséricorde et aura pitié de toi (répétition superflue), on conclut à l’adoption d’un indice à noter, à savoir aussi longtemps que nous sommes miséricordieux, la Providence l’est envers nous; si nous ne le sommes pas pour les autres, la Providence ne l’est pas envers nous. Rav dit (235)V. J., (Yoma 8, 9).: Si l’offensé se déclare satisfait, c’est bien; si non, le premier amènera d’autres personnes, et il tâchera en leur présence, de contenter le prochain qu’il a lésé. C’est ainsi qu’il est dit (Jb 33, 27): il se dirige vers les hommes, c’est-à-dire il établira des cercles d’hommes, et dira: ''j’ai péché, j’ai tourné le bien au mal, et j’en éprouve des regrets''. S’il agit ainsi, on peut lui appliquer les mots, qui font suite audit verset (ib. 28): il rachète son âme pour éviter la fosse (la mort), et son âme jouira de la lumière. Toutefois, dit R. Yassa, c’est admissible s’il n’y a pas eu de calomnie, mais cette dernière ne sera jamais pardonnée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. דכפל דברים הן והלכך דריש לה הכי ונתן לך רחמים שיתן בלבך מדת הרחמים על אחרים ואז ורחמך וסימן זה יהא בידך ומייתי לה הכא לראיה שלא יהא אכזרי ואפילו נגד זה שהרע לך וחטא לפניך אם הוא מפייס אותך צריך שתרחם ותמחול לו:
ישור על אנשים. במענה אליהוא ולעיל מניה כתיב יעתר אל אלוה וירצהו וגו' וישב לאנוש צדקתו. הכוונה אם למקום הוא חטא יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה בהכנעה אשר מכניע עצמו. ואם לאנוש היא חטא וישב לאנוש צדקתו ישוב לו כפי צדקתו של זה ויפייסו ואם לא קיבל ממנו ישור על אנשים יעשה שורות וכו':
ואם עשה כן מה כתיב תמן. בתריה דקרא ישור על אנשים:
פדה נפשו מעבור בשחת. וזה קאי ארישיה דקרא דלעיל יעתר אל אלוה וירצהו ויפדה נפשו מעבור בשחת. וחיתו באור תראה. אסיפא דקרא לעיל אם לאנוש חטא וכו' ויפייסהו ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי ואז חיתו באור תראה:
הדא דתימר. שצריך זה שיקבל פיוס וימחול לו בשלא הוציא עליו שם רע וכו':
אין לו מחילה עולמית. ואין צריך שימחול לו:
תַּנֵּי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹרַגְתָּה שׁוֹרִי קָצָצְתָּה נְטִיעוֹתַיי. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. אָמַר לוֹ. הֵן תַּנִּיתָהּ אִילֵּין לְמַקְרִילוֹת לִמְקַבִּילוֹת. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא הוּא דְטָעִית וְאִינּוּן דַּמְרִין כֵּן. מֵעִידִין אָנוּ אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג שׁוֹר פְּלוֹנִי. וַהֲלָהּ אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. [אָמַר. הָא אֲמִירָה.]
Traduction
R. Abahou dit devant R. Yohanan (232)(Shevuot 8, 8).: si quelqu’un accuse autrui et lui dit: ''tu as tué mon bœuf'', ou ''tu as coupé mes plantes'', et l’autre réplique qu’il n’en sait rien, celui-ci lui doit un dédommagement. Où as-tu appris cela, demanda R. Yohanan? C’est bon pour des foreurs, ou marteleurs (gens grossiers, non pour des gens d’étude). En effet, dit R. Abahou, j’ai eu tort de ne pas être plus explicite. Mes maîtres ont dit ceci: Si des témoins attestent qu’un tel à tué tel bœuf (sans savoir à qui), puis le propriétaire vient revendiquer son bœuf, tandis que le défendeur prétend n’en rien savoir, il est condamné par suite de l’attestation (233)Tossefta à Sanhedrin ch. 6..
Pnei Moshe non traduit
הן תניתה אילין. מהיכן ולפני מי למדת דברים הללו:
למקרילות למקבילות. ל' גנאי הוא ומלשון מקור ומקבת דתנן בכלים בפרק כ''ט יד המקור יד המקבת וכדאמרינן בפרק מומין אלו בבכורות המקבן ושראשו שוקע שדומה ראשו למקבת שבולט לחוץ וכן בערפו מאחריו או שאינו בולט מאחורו כלל ודומה כמי שהוא מחוסר חתיכה וכלומר לפני עקומי הדעת ומחוסרי ראש למדת דין זה דמהיכי תיתי יתחייב כשזה תובעו והוא משיבו איני יודע:
אנא הוא דטעית. אני הוא שטעיתי בדברי שלא פירשתי דהתביעה על פי עדים היתה אבל אינון רבותי שלמדתי לפניהם אמרין כן דמיירי שהעדים היו מעידין עליו שזה פלוני הרג שור פלוני אבל לא היו יודעין של מי הוא ואח''כ בא זה ואמר שורי הוא זה שהרגת והלה אומר איני יודע חייב שהרי יש עדים שהעידו שעכ''פ הרג איזה שור:
Baba Kama
Daf 37a
משנה: 37a הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי שַׁבֵּר אֶת רַגְלִי חַייָב עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ.
Traduction
Si un individu dit à un autre: ''Crève-moi l’œil, coupe-moi la main, casse-moi la jambe'', et si l’autre le fait, il est condamné aux paiements; quand même le blessé lui a dit de le faire, en ajoutant expressément qu’il renonce aux paiements, le défendeur est condamné. Si un individu dit à un autre: ''déchire mon habit, casse ma cruche'', et si l’autre le fait, celui-ci doit payer le dommage; mais si le demandeur lui a dit de le faire, en ajoutant qu’il renonce au paiement, le défendeur est acquitté. Si un individu dit à quelqu’un de blesser un autre, ou de causer un dommage à un autre, celui qui le fait est condamné au paiement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' על מנת לפטור חייב. שאלו החובל לנחבל אם ע''מ לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני והשיבו הנחבל הן אע''פ כן חייב כדמפרש בגמ' שיש הן שהוא כלאו ובלשון תימא אמר לו הן לפי שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן אבל האומר לחבירו שבר את כדי ושאלו זה ע''מ לפטור אותי אתה אומר אע''פ שהשיבו לאו זה הלאו הוא כהן וכאלו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור:
פטור. ולפיכך פטור שכן בני אדם למחול על נזקי ממון:
הלכה: הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי כול'. הָאוֹמֵר. סַמֵּא עֵינִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. קְטַע יָדִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר. חַייָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו מַתְנִיתָא. אֲבָל בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן הִיא מַתְנִיתָא. אֲבַל בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו חַייָב. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה שֶׁשָּׁמִין לַקְּרוֹבִין בּוֹשֶׁת. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁאַנְּסוֹהוּ גוֹיִם וְנָֽטְלוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן חֲבֵירוֹ בְּפָנָיו פָּטוּר. נָטַל וְנָתַן בְּיַד חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ מָמוֹן סְתָם. אֲבָל מָמוֹן פְּלוֹנִי אֲפִילוּ נָטַל וְנָתַן בְּיַד פָּטוּר.
Traduction
Si quelqu’un dit à un autre: ''crève-moi l’œil, car il me fait mal'', ou ''coupe ma main tant elle me fait mal'', l’autre qui le fait est coupable, et quand même le blessé aurait ajouté expressément qu’il renonce aux paiements, le défendeur sera condamné. R. Eléazar dit: la distinction de la Mishna entre les premiers cas et les derniers, repose sur ce que l’affirmation du demandeur équivaut à une négation (qu’il s’agit d’un mal physique); mais si l’affirmation de dispense est réelle (qu’il s’agit d’une perte d’argent), le défendeur sera acquitté. Selon R. Eléazar, le défendeur est condamné, même s’il y a une déclaration de renonciation, lorsqu’il s’agit d’un dommage corporel, parce que ce dernier dommage cause de la honte à toute la famille. Resh Lakish dit: même si l’affirmation de dispense est positive, le défendeur est condamné à payer, et pour l’affirmation (interrogative), qui équivaut à la négation, il est certes aussi condamné. Cet avis de Resh Lakish revient à dire que l’on estime l’effet de la honte pour les proches (236)Or, dès qu'on peut la payer, on ne saurait la mettre en cause, don, il s'agit d'un autre motif, savoir la douleur physique.. On a enseigné (237)Tossefta, ibid.: si un israélite a été assailli par des païens, qui, en sa présence, lui ont enlevé l’argent confié par autrui, il sera acquitté; mais s’il l’a pris de sa propre main et le leur a remis, il en est responsable. C’est vrai qu’il est coupable, dit R. Yossé, lorsqu’ils lui ont réclamé de l’argent sans désignation; mais lorsqu’ils ont spécialement désigné le dépôt d’un tel, l’eut-il pris de sa main propre et livré à eux, il est acquitté (par cas de force majeure).
Pnei Moshe non traduit
גמ' האומר סמא עיני שמזיקתני. הכי תני לה בתוספתא פ''ט וזהו כמו דמפרש המתני' וכי מה עלתה על דעתו לומר כן אלא מפני שיש לו יסורין וכואב לו הרבה והוא אומר לו סמא וכו' או קטע ידי שמזיקתני ועושה לו רע וכו' אפ''ה חייב:
בהן שהוא בלאו מתניתא. מתני' דמחלק בין רישא לסיפא מיירי בהן שהוא מתפרש שכוונתו בלאו הוא וכלומר שאמר על ששאלו ע''מ לפטור הן בדרך תימה ובלשון שאפשר לפרשו על לאו והלכך ברישא דנזקי גופא הוא מפרשי' כוונתו על לאו וחייב ובסיפא דנזקי ממונו הוא מפרשינן כוונתו על הן ממש ופטור:
אבל בהין שהוא כהין. שמשמעותו לפרשו על הן ממש כגון שאמר בניחותא פטור אפי' ברישא דהרי הן ממש קאמר:
מילתיה דר' לעזר. טעמיה דר''א הוא משום דס''ל מה דמחייב במתני' בנזקי גופו אפילו בע''מ לפטור משום פגם משפחה הוא שבושת הוא להם שיהא נראה מחוסר אבר אבל לא משום צער גופו והילכך כשנראה מדבריו דמוחל הוא על צער גופו דאמר הן בניחותא פטור כ''א היכא דמשתמע האי הן אלאו חוששין אנו לפגם משפח' אבל בלאו הכי לא:
ור''ל אמר בהין שהיא בהין היא מתניתא. כלומר אפילו בהן שהוא משתמע להן ממש כגון שאמר בניחותא אפ''ה ברישא דנזקי גופו הוי חייב אבל בהן שהוא משתמע ואפשר לפרשו בלאו שאמרו בדרך תימה חייב אפילו בסיפא דהוי נזקי ממונו שהרי בדרך תימה אמר הן וכי תפטור אתה ולא תשלם כלום וא''כ לא היה לו לזה לעשות כזה:
מילתיה דר''ל אמר ששמין לקרובים בושת. כלומר ר''ל לא ס''ל דהטעם משום פגם משפחה הוי שהרי אפשר לשום הבושת שיש להן בשביל זה ואותן הדמים יתן להם אבל עיקר הטעם משום צער גופו הוא ובדמי הצער אנן קאמרינן דלעולם אין אדם מוחל על צער גופו ואפילו אמר הן בניחותא חייב:
תני. בתוספתא סוף פ' הנזכר:
שאנסוהו עכו''ם ליתן ממון חבירו. שהיו מופקדים אצלו:
ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו. כלומר שלא מסר להן בידו אלא בפניו הוא דנטלו אבל הוא לא עשה כלום פטור:
נטל ונתן להם. דעשה מעשה בידים חייב דמציל עצמו בממון חבירו הוא:
ממון סתם. אנסוהו ואמרו לו תן לנו ממון ולא באו על עסקי ממון של חבירו:
אבל. אמרו בפירוש תן לנו ממון פלוני שהן בידך ונראין הדברים שלא באו עליו אלא בשביל ממונו של חבירו אפילו נטל ונתן ביד פטור:
הדרן עלך פרק החובל
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source