Baba Kama
Daf 36a
משנה: 36a חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה הַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב וְהֵם שֶׁחָֽבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין. הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה פְּגִיעָתָן רָעָה הַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב וְהֵם שֶׁחָֽבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמַן. נִתְגָּֽרְשָׁה הָאִשָּׁה וְנִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד חַייָבִין לְשַׁלֵּם. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בַּשַׁבָּת פָּטוּר מִכּוּלָּן מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ. וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ פָּטוּר מִכּוּלָּן.
Traduction
Le sourd-muet, le fou et le mineur sont des gens avec qui il n’est pas bon d’avoir des querelles: si on les blesse, on est condamné, et s’ils blessent un autre, ils sont acquittés. La rencontre d’un esclave et d’une femme est aussi malheureuse sous ce rapport; car si on les blesse on est condamné à payer; mais s’ils blessent un autre, ils sont acquittés (226)Actuellement il n'ont rien à eux., et ils paieront plus tard, l’esclave quand il devient libre, et la femme si elle est divorcée. Si un homme frappant son père ou sa mère le blesse, ou s’il blesse quelqu’un le jour de Shabat, il ne paie rien; car il est condamné à mort. Si un individu blesse son propre esclave païen, il n’est pas condamné au paiement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' העבד והאשה שחבלו באחרים פטורין. שאין להם ממה לשלם שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה:
נתגרשה האשה ונשתחרר העבד. וקנו נכסים:
חייבין לשלם. שהרי מתחלה בני חיוב הן אלא שאין להם מה לשלם:
בשבת פטור מכולן. מפני שהוא נידון בנפשו ואע''ג דחובל מקלקל הוא מתקן היא אצל יצרו ששככה חמתו ונח רוגזו בכך:
בעבד כנעני שלו פטור מכולן. ואפילו מרפואתו שכיון שהוא שלו זכה בכל:
הלכה: חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה כול'. תַּנֵּי. וְהָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ מֵעִידִים אָנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁסִּימָּא עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל שִׁינּוֹ שֶׁכֵּן הָרַב אוֹמֵר. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין. מְשַׁלְּמִין לָעֶבֶד. וְכוּלֵּיהּ מִן אָהֵן עוֹבְדָא מֵימַר כֵּן. אָמַר רִבִּי נַסָּה. וִינּוּן דַּמְרוֹן כֵּן. מֵעִידִין אָנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל בִּשְׁתַּיִם. יוֹצֵא לַחֵירוּת בָּרִאשׁוֹנָה וְנוֹתֵן לוֹ דְמֵי שְׁנִייָה.
Traduction
On a enseigné (227)Tossefta à Makot ch. 1.: Lorsque des témoins ont déclaré qu’un tel a éborgné son esclave, puis lui a brisé une dent, ce qui est avantageux au maître, si ces témoins ont été convaincus de faux (que le fait s’est passé à l’inverse), ils paieront à l’esclave la valeur supérieure de l’œil; si la 1re déclaration est au contraire avantageuse à l’esclave, puis démentie, les témoins convaincus de faux paieront au maître; de même s’ils déclarent que la double perte a été simultanée, puis ils sont démentis, les faux témoins paieront à l’esclave; enfin s’ils déclarent que les 2 pertes se sont suivies, et ils sont démentis, ils paieront au maître. Comment peuvent-ils attester la simultanéité des coups? (Et dès lors, comment la conviction de faux suggère-t-elle par contrecoup l’obligation de payer ce qu’ils ont failli faire perdre à l’esclave? C’est aussi bien admissible, dit R. Nassa, que de croire les témoins attestant qu’un tel a pris sous sa main l’esclave intact, puis l’a relâché doublement blessé du coup; or, il a été dit (8,4) que si l’esclave a été frappé successivement, il est affranchi pour le 1er coup et reçoit un paiement pour le second (pour ce dernier dédommagement, dont les faux témoins ont failli priver l’esclave, ils doivent payer).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא בפ''ק דמכות והכי תנינן התם העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שסימא את עין עבדו ואח''כ הפיל את שינו. שכן הרב אומר. כלומר דניחא ליה להרב לומר כן לפי שבעינו יוצא לחירות וא''צ לשלם לו אלא דמי שינו דפחות הוא מדמי עינו. ואח''כ נמצאו זוממין. שבאו עדים והזימום והעידו שבהיפוך היה שהפיל את שינו ואח''כ סימא את עינו וצריך לשלם לו דמי עינו דטפי הוי מדמי שינו. משלמין לעבד. דמי עינו שרצו להפסידו. הפיל את שינו ואח''כ סימא את עינו שכן העבד אומר דניחא ליה בכך. ונמצאו זוממין שהזימום והעידו בהיפוך הדבר. משלמין לרב. דמי עינו שרצו לחייבו. סימא שתיהן כאחת והפיל שינו כאחת. ונמצא שאינו נותן לו כלום אלא יוצא הוא לחירות ובאו אחרים ואמרו לא כי אלא שתיהן זו אחר זו ונמצאו זוממין כלומר שבעדות אלו האחרים נמצאו הראשונים זוממין שאמרו להן עמנו הייתם משלמין לעבד. דמי השניה שרצו להפסידו. סימא שתיהן זו אחר זו והפיל שתיהן זו אחר זו ובראשונה יוצא לחירות ודמי השניה הי' צריך ליתן לו. ובאו אחרים ואמרו לו כי אלא שתיהן כאחד ונמצאו זוממין. הראשונים. משלמין דמי העבד הסומא לרב כלומר שהרי הן רצו לחייב אותו בדמי השניה. וכבר סומא היה באחד משתי עיניו לפי עדותן ונמצא שבעדותן היו מחייבין לרב לשלם כפי אומד עבד. הסומא באחד מעיניו והוא סימא את השניה ששומא זו קלה היא ועכשיו שנמצאו זוממין כך הם משלמין להרב. ע''כ בתוספתא. והשתא פריך הש''ס אסיפא דהתם כמו שמציין וכו' דקתני שהעידו סימא שתיהן כאחת והפיל שינו כאחת:
מן אהן עובדא מימר כן. מן איזה מעשה יכולין הן לומר ולהעיד כן דסימא את שתי עיניו כאחת הא א''א לצמצם שיהא בבת אחת ונמצא דאף לפי עדותן לא היו מפסידין להעבד כלום שהרי ודאי מעשה של אחד משתי עיניו קדם ולעולם היה הרב חייב לשלם לו בעד דמי השניה וא''כ אפי' נמצאו זוממין אמאי משלמין לעבד:
א''ר נסה. מאי קושיא דשפיר משכחת לה ואינון דאמרין כן מעידין אנו וכו' וכלומר כמו דאמרינן בעדות חבלה בעלמא שמעידין שנכנס תחת ידו כשהוא שלם ויצא כשהוא חבול בשתים חבלות וה''נ כן שהעידו שנכנס תחת יד רבו כשהוא שלם בשתי עיניו ויצא מתחת ידו כשהכהו חבול בשתים ובעדות כזה ודאי אי אתה יכול לחייב להרב לשלם בעד א' משתים דאפשר דאיתרמי ליה שבהכאה אחת סימא את שתיהן כאחת:
יוצא לחרות בראשונה וכו'. כלומר והרי כבר שנינו בברייתא דלעיל ריש הלכה ד' דאם סימא זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שניה וא''כ השתא דבאמת הכי הוה שהרי נמצאו זוממין והאחרים אמרו לא כי אלא בזו אחר זו היה ובעדותן היו רוצין להפסידו דמי השניה ולפיכך משלמין הן להעבד:
מתני' התוקע לחבירו. שחיבר אצבעותיו בפס ידו והכה אותו באגרוף:
נותן לו סלע. סלע מדינה שהוא ארבעה זוזים וקצבת חכמים היא:
מנה. ואין הלכה כר' יהודה:
סטרו. הכהו בפס ידו על הלחי ואיכא בשת טפי:
לאחר ידו. שהכהו באחר ידו דהוי קלון ביותר:
צרם. פגם:
והגיע בו הרוק. בגופו אבל בבגדו פטור דאין זה בושת לחייבו:
והכל לפי כבודו. כל אלו הדמים שהוזכרו במשנה אינם אלא למכובד ביותר אבל שאינו מכובד כ''כ פוחתין לו והכל לפי ערך כבודו:
אמר ר' עקיבא אפילו עני שבישראל וכו'. ר''מ ס''ל בין מכובד בין בזוי כולן שוין לדיני קנסות הללו ואין הלכה כר''ע:
Baba Kama
Daf 36b
משנה: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי מְנָה. סְתָרוֹ נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז לְאַחַר יָדוֹ נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ תָּלַשׁ בְּשַׂעֲרוֹ רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ פָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה 36b אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁל אִשָּׁה וּבָאת לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְחִייְבוֹ לִיתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ רִבִּי תֵּן לִי זְמָן וְנָתַן לוֹ. שִׁימְּרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵירָהּ וְשִׁיבֵּר אֶת הַפַּךְ בְּפָנֶיהָ וּבוֹ כְאִיסָּר שֶׁמֶן גִּילַּת אֶת רֹאשָׁהּ וְהָֽיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ וְהֶעֱמִיד לָהּ עֵדִים וּבָא לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר לוֹ לָזֶה אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם שֶׁהַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁחָֽבְלוּ בוֹ חַייָבִים. הַקּוֹצֵץ אֶת נְטִיעוֹתָיו עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר וַאֲחֵרִים שֶׁקִצְּצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו חַייָבִים.
Traduction
Si un individu frappe quelqu’un avec le poing (228)Selon Rashi, sur l'oreille., il est condamné à lui payer un selà. R. Juda dit au nom de R. Yossé le galiléen: il doit lui payer un maneh. S’il l’a frappé à la joue, il doit lui payer 200 zouz. S’il l’a frappé avec le dos de la main, il doit lui payer 400 zouz. S’il l’a tiré par l’oreille (229)Selon d'autres, s'il l'a blessé à l'oreille., ou s’il lui a arraché les cheveux, ou s’il a craché sur lui, ou s’il lui a ôté son talith (vêtement), ou s’il a découvert la tête d’une femme dans la rue, le paiement dû sera 400 zouz. En règle générale tout se paie selon la dignité du blessé. R. aqiba dit: Quand même les blessés seraient les plus pauvres en Israël, on les considère comme des hommes libres et honorables qui ont perdu leur fortune; car ils sont tous les enfants d’Abraham, Isaac et Jacob. Un fait s’est présenté devant R. aqiba, d’un homme qui a découvert la tête d’une femme dans la rue. R. aqiba condamna cet homme à payer à la femme 400 zouz. L’homme demanda qu’on lui fixe un terme pour le paiement. R. aqiba l’accorda. Mais avant ce terme, l’homme guetta le moment où la femme se trouvait à la porte de sa maison, et brisa devant elle un flacon renfermant pour un issar d’huile. La femme se découvrit la tête dans la rue pour s’oindre de cette huile. L’homme avait amené des témoins qui constatèrent ce fait. Puis il alla chez R. aqiba pour lui dire: Faut-il donc payer 400 zouz pour avoir découvert la tête d’une femme pareille, qui n’a pas honte de se découvrir la tête elle-même dans la rue pour avoir un peu d’huile? Mais R. aqiba répondit: Ton argumentation n’est pas admissible; car celui qui se blesse lui-même, quoiqu’il commette une action défendue, est acquitté; mais si d’autres le blessent, ils sont condamnés. De même, si un individu coupe ses propres plantes, quoiqu’il soit défendu de le faire, il n’est pas puni; mais si d’autres lui coupent ses plantes, ils sont condamnés à payer.
Pnei Moshe non traduit
תן לי זמן ונתן לו. דלבשת דלא חסריה ממונא יהבינן ליה זמן ב''ד אבל לנזקין דחסריה ממונא לא יהבינן זמן:
שימרה. המתין וארב לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצירה:
ובו כאיסר שמן. שלא היה בו אלא שמן שיעור הקנוי באיסר:
והיתה מטפחת. בידה את השמן ומנחת ידה לסוך על ראשה:
לזו אני נותן ד' מאות זוז. שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבשת:
אע''פ שאינו רשאי. דאסור הוא לצעורי נפשיה:
אע''פ שאינו רשאי. לקצוץ נטיעותיו דאיכא משום בל תשחית:
פטור. דלא שייך ביה צד חיוב מה שהוא עושה לעצמו אחרים שעשו כן חייבין:
משנה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וגו'.
Traduction
Celui qui blesse quelqu’un n’est pas pardonné en payant son dû; il faut prier le blessé de lui pardonner, comme il est dit (Gn 20, 15): Maintenant rends la femme à son mari qui est prophète, etc. Le blessé à son tour est obligé de pardonner; autrement, il est cruel, et sans cœur, selon ces mots (ibid. 17): Abraham pria Dieu (pour le coupable).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אע''פ שהוא נותן לו. דמי בשתו אינו נמחל לו צערו שדואג על מה שביישו:
עד שיבקש ממנו. ויפייסו:
שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. ויתפלל בעדך וחיה צריך אתה שתפייסו בדברים שיתפלל בעדך ואז וחיה:
שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים. נתפייס מיד והתפלל עבורו:
הלכה: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כול'. תַּנֵּי רַב קַרְנִי. לַבְּעִיטָה אַחַת. לָרְכוּבָה שָׁלֹשׁ. לַסקלונקית חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה. חַד אָמַר בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. הַמְבַייֵשׁ אֶת הַזָּקֵן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי בוֹשְׁתּוֹ מֻשְׁלַם. חַד בַּר נַשׁ אִיקְפַּד לְרִבִּי יוּדָה בַּר חֲנִינָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ וּקְנָסֵיהּ לִטְרָא דִדְהַב.
Traduction
R. Quarné a enseigné: pour un coup de pied, on doit un selà au prochain; pour un coup d’épaule, 3 selà; pour un coup de poing fermé (230)Ou selon les commentaires, soit des pierres lancées, soit un coup de selle d'âne., 15 s. Un rabbin dit au nom de Resh Lakish (231)(Ketubot 4, 5) (8).: celui qui offense un vieillard devra lui payer pour la honte spéciale (plus qu’à un autre). Ainsi, un homme frappa R. Juda b. Hanina, le fait fut rapporté à Resh Lakish, qui condamna le brutal à une amende d’une livre d’or.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לבעיט'. להכאה שבועט בו ברגליו:
אחת. סלע אחת כך היה קצבת החכמים בקנסות האלו:
לרכובה. שבעטו בארכבותיו לחבירו שלש סלעים:
לסקלונקת. מלשון סקילה הוא שסוקלו באבנים ועפרו בעפר. ורש''י ז''ל בפ' המניח דף כ''ז ע''ב גבי הא דאמרו התם לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת י''ג וכן הוא גי' הרי''ף ז''ל הכא לסנוקרת פי' סנוקרת אוכף של חמור שהכהו בו:
חד. מדרבנן אמר בשם ר''ל:
המבייש את הזקן. תלמיד חכם:
משלם. כלומר שנותן לו דמי בושתו השלם לפי כבודו ולא דמי לבשת של שארי אנשים וכמו דמסיק דהוי ליטרא דדהב וגרסי' להאי בפ''ד דכתובות הלכה ח':
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ כול'. [וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּרֵיעֵי אִיּוֹב וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵלִים וגו' וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ וגו' וּבְסוֹף הָעִנְייָן מַהוּא אוֹמֵר וַי֨י שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב אֵימָתִיי בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וגו' וַיּוֹסֵף י֨י אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה.]
Traduction
vide
רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק. עַד הֵיכַן הִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק. עַד גּוּפוֹ עַד כֵּלָיו. אֶלָּא רָקַק וְלֹא הִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הַמְבַייֵשׁ אֶת חֲבֵירוֹ בִּדְבָרִים פָּטוּר.
Traduction
– ''S’il a craché sur lui et l’a atteint, etc.'', soit le corps, soit les vêtements. Mais s’il ne l’a pas atteint, il ne doit rien. Ceci prouve, dit R. Yossé, que la simple offense envers le prochain par parole n’entraîne pas d’amende.
Pnei Moshe non traduit
עד גופו עד כליו. או הגיע לגופו או אפי' עד בגדיו:
ולא הגיע בו הרוק. כלל אלא עבר מכנגד פניו מהו. ולא איפשיטא ולקולא:
הדא אמרה המבייש את חבירו בדברים. שהרי בשלא הגיע בו הרוק כלל כמביישו בדברים הוא ופטור מדמי בשת דבעיא דלא איפשיטא היא:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וגו'. סֵימָן זֶה יְהֵא בְיָדָךְ. כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ רַחֲמָן הַמָּקוֹם מְרַחֵם עָלֶיךָ. אֵינְךָ מְרַחֵם אֵין הַמָּקוֹם מְרַחֵם לָךְ. רַב אָמַר. אָדָם שֶׁסָּרַח לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלֹא קִיבְּלוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּרַת בְּנֵי אָדָם וִיפַייְסֶנּוּ. דִּכְתִיב יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וגו'. וְאִם עָשָׂה כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. פָּדָה מִשְּׁאוֹל נַפְשׁוֹ מֵעֲבוֹר בַּשַּׁחַת וגו'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר שֶׁלֹּא הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע. אֲבָל הוֹצִיא לוֹ שֵׁם רַע אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit au nom de R. Gamliel (234)Tossefta, ch. 9 5. Schuhl, Sentences, p. 275.: du verset (Dt 13, 18): Dieu te donnera la miséricorde et aura pitié de toi (répétition superflue), on conclut à l’adoption d’un indice à noter, à savoir aussi longtemps que nous sommes miséricordieux, la Providence l’est envers nous; si nous ne le sommes pas pour les autres, la Providence ne l’est pas envers nous. Rav dit (235)V. J., (Yoma 8, 9).: Si l’offensé se déclare satisfait, c’est bien; si non, le premier amènera d’autres personnes, et il tâchera en leur présence, de contenter le prochain qu’il a lésé. C’est ainsi qu’il est dit (Jb 33, 27): il se dirige vers les hommes, c’est-à-dire il établira des cercles d’hommes, et dira: ''j’ai péché, j’ai tourné le bien au mal, et j’en éprouve des regrets''. S’il agit ainsi, on peut lui appliquer les mots, qui font suite audit verset (ib. 28): il rachète son âme pour éviter la fosse (la mort), et son âme jouira de la lumière. Toutefois, dit R. Yassa, c’est admissible s’il n’y a pas eu de calomnie, mais cette dernière ne sera jamais pardonnée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט:
ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. דכפל דברים הן והלכך דריש לה הכי ונתן לך רחמים שיתן בלבך מדת הרחמים על אחרים ואז ורחמך וסימן זה יהא בידך ומייתי לה הכא לראיה שלא יהא אכזרי ואפילו נגד זה שהרע לך וחטא לפניך אם הוא מפייס אותך צריך שתרחם ותמחול לו:
ישור על אנשים. במענה אליהוא ולעיל מניה כתיב יעתר אל אלוה וירצהו וגו' וישב לאנוש צדקתו. הכוונה אם למקום הוא חטא יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה בהכנעה אשר מכניע עצמו. ואם לאנוש היא חטא וישב לאנוש צדקתו ישוב לו כפי צדקתו של זה ויפייסו ואם לא קיבל ממנו ישור על אנשים יעשה שורות וכו':
ואם עשה כן מה כתיב תמן. בתריה דקרא ישור על אנשים:
פדה נפשו מעבור בשחת. וזה קאי ארישיה דקרא דלעיל יעתר אל אלוה וירצהו ויפדה נפשו מעבור בשחת. וחיתו באור תראה. אסיפא דקרא לעיל אם לאנוש חטא וכו' ויפייסהו ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי ואז חיתו באור תראה:
הדא דתימר. שצריך זה שיקבל פיוס וימחול לו בשלא הוציא עליו שם רע וכו':
אין לו מחילה עולמית. ואין צריך שימחול לו:
תַּנֵּי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הוֹרַגְתָּה שׁוֹרִי קָצָצְתָּה נְטִיעוֹתַיי. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. אָמַר לוֹ. הֵן תַּנִּיתָהּ אִילֵּין לְמַקְרִילוֹת לִמְקַבִּילוֹת. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא הוּא דְטָעִית וְאִינּוּן דַּמְרִין כֵּן. מֵעִידִין אָנוּ אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג שׁוֹר פְּלוֹנִי. וַהֲלָהּ אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. חַייָב. [אָמַר. הָא אֲמִירָה.]
Traduction
R. Abahou dit devant R. Yohanan (232)(Shevuot 8, 8).: si quelqu’un accuse autrui et lui dit: ''tu as tué mon bœuf'', ou ''tu as coupé mes plantes'', et l’autre réplique qu’il n’en sait rien, celui-ci lui doit un dédommagement. Où as-tu appris cela, demanda R. Yohanan? C’est bon pour des foreurs, ou marteleurs (gens grossiers, non pour des gens d’étude). En effet, dit R. Abahou, j’ai eu tort de ne pas être plus explicite. Mes maîtres ont dit ceci: Si des témoins attestent qu’un tel à tué tel bœuf (sans savoir à qui), puis le propriétaire vient revendiquer son bœuf, tandis que le défendeur prétend n’en rien savoir, il est condamné par suite de l’attestation (233)Tossefta à Sanhedrin ch. 6..
Pnei Moshe non traduit
הן תניתה אילין. מהיכן ולפני מי למדת דברים הללו:
למקרילות למקבילות. ל' גנאי הוא ומלשון מקור ומקבת דתנן בכלים בפרק כ''ט יד המקור יד המקבת וכדאמרינן בפרק מומין אלו בבכורות המקבן ושראשו שוקע שדומה ראשו למקבת שבולט לחוץ וכן בערפו מאחריו או שאינו בולט מאחורו כלל ודומה כמי שהוא מחוסר חתיכה וכלומר לפני עקומי הדעת ומחוסרי ראש למדת דין זה דמהיכי תיתי יתחייב כשזה תובעו והוא משיבו איני יודע:
אנא הוא דטעית. אני הוא שטעיתי בדברי שלא פירשתי דהתביעה על פי עדים היתה אבל אינון רבותי שלמדתי לפניהם אמרין כן דמיירי שהעדים היו מעידין עליו שזה פלוני הרג שור פלוני אבל לא היו יודעין של מי הוא ואח''כ בא זה ואמר שורי הוא זה שהרגת והלה אומר איני יודע חייב שהרי יש עדים שהעידו שעכ''פ הרג איזה שור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source