Baba Kama
Daf 30a
משנה: גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּתַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק חַייָב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים נִכְנְסָה פִשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת וְדָֽלְקָה בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָונִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה בַּעַל הַגָּמָל חַייָב. הִנִּיחַ הַחֶנְוָונִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ הַחֶנְוָונִי חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּנֵר חֲנוּכָּה פָטוּר.
Traduction
Si une étincelle sort de la forge et cause des dommages, le forgeron doit les payer. Si un chameau passe dans la rue, chargé de filasse qui pénétrant dans une boutique y prend feu et brûle la maison, le propriétaire du chameau doit payer le dommage. Si le boutiquier a placé sa lumière a dehors, il paiera le dommage. R. Juda dit: si c’était à la lumière de Hanuka (192)A la fête des Macchabées, on illumine au dehors., il est acquitté.
Pnei Moshe non traduit
מתני' גץ. ניצוץ של אש:
בעל הגמל חייב. מפני שהרבה במשאוי:
בנר חנוכה פטור כיון דבמצוה קא עסיק ואין הלכ' כר' יהודה:
משנה: מְרוּבָּה מִידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּידַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁמִּידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וּמִידַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְשׁוֹר וָשֶׂה בִלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וגו'. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
Traduction
L’amende du double imposée au voleur est plus souvent prononcée que l’amende du quadruple ou du quintuple, car le voleur paie le double pour tout ce qu’il a volé, soit un animal, soit un objet inanimé; tandis que l’autre amende ne s’applique qu’au vol d’un bœuf ou d’un agneau, comme il est dit: Si quelqu’un vole un bœuf ou un agneau, et qu’il le tue ou le vende, il paiera 5 bœufs pour le bœuf et 4 agneaux pour l’agneau (Ex 21, 37). Celui qui vole à un voleur, n’est pas obligé de payer le double; de même que celui qui tue l’animal d’un voleur, ou celui qui le vend, n’est pas obligé de payer le quadruple ou le quintuple.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מרובה בדבר שיש בו רוח חיים וכו'. כדמפרש בגמרא:
אין הנוגב אחר הגנב וכו'. דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הנגב:
הלכה: גֵּץ הַיּוֹצֵא מִתַּתַת הַפַּטִּישׁ כול'. תַּנִּי רִבִּי יוּדָן. בְּנֵר חֲנוּכָּה פָטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָב. כְּגוֹן אֵילּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין סוּכּוֹת בְּפִתְחֵי חֲנוּיוֹתֵיהֶם בֶּחָג מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת וּבָא אַחֵר וְהוּזַּק בָּהֶן חַייָב.
Traduction
On a enseigné (193)Ibid.: selon R. Juda, à la lumière de Hanuka, le boutiquier est acquitté, en raison du devoir religieux; selon les autres sages, même en ce cas il est responsable (et tenu de veiller). De même, celui qui établit la Sukaà la porte de sa boutique au jour de la fête des tentes, bien qu’il s’agisse d’un devoir religieux, sera responsable des dégâts, si un passant se blesse auprès de cette tente.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ו:
מפני שהוא רשות. דמצוה:
וחכ''א בין כך ובין כך חייב. בין שהוא דבר מצוה בין לאו מצוה וטעמייהו שהיה לו לישב ולשמור:
כגון אלו. וכן הדין בסוכות שעושין על פתח החנות ברשות הרבים:
מפני שהוא רשות. כלומר מפני שהוא ברשות מצוה עושין ברשות הרבים ואם בא אחר והוזק בהן חייב בנזקו לפי שבעל הבית צריך להזהר שלא יעשה אפי' בעסק מצוה בענין שיוכלו ליזוק בני ר''ה בכך:
הדרן עלך פרק הכונס צאן לדיר
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מָהוּ שֶׁיִּטְעֲנוּ לוֹ דָּבָר שֶׁאֵין רְאוּיִין לוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דַּאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא אַפְקַד גַּבֵּי חַד בַּר נַשׁ לִיטְרָא דְהַב. מִית בַּר זִיזָא וּמִית אֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אָמַר. מָאן הוּא דְלָא יְדַע דְּכָל מַאי דְאִית לָאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא לְבַר זִיזָא אִינּוּן. יִתְייְהָבוֹן לִבְנוֹי דְבַר זִיזָא. הֲווֹן לְבַר זִיזָא בְנִין רַבְרְבִין וּבְנִין דְּקִיקִין. אֲמַר. יִסְבּוֹן רַבְרְבִין פַּלְגָּא. וְכַד רְבוּ דְקִיקַיָּא יִסְבּוֹן פַּלְגָּא. דְּמָךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה. אָמַר. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. []. יִתְייְהָבוֹן לִבְנוֹי דַאֲרִיסָה. אֲמַר לֵיהּ מָרֵיהּ דְּפִיקְדּוֹנָא. כְּבָר יְהָבִית פַּלְגָּא. אָמַר לֵיהּ. מַה שֶׁנָּתַתָּה עַל פִּי בֵּית דִּין נָתַתָּה. וּמַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵין עַל פִּי בֵּית דִּין אַתָּה נוֹתֵן. 30a מָהוּ דְיֵימְרוּן בְּנוֹי דַאֲרִיסֵיהּ דְּבַר זִיזָא לִבְנוֹי דְבַר זִיזָא. יָבוֹן לוֹן מַה דְנַסְתּוֹן. יָֽכְלִין מֵימַר לוֹן. מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל פִּי בֵּית דִּין נַעֲשֶׂה. מָהוּ דְיֵימְרוּן דְּקִוּקַייָא לְרַבְרְבַייָא. נִיפְלוֹג עִמְּכוֹן. יָֽכְלִין מֵימַר לוֹן. מְצִיאָה מָצָאנוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. לֵית בֵּין רַבְרְבַייָא לִדְּקִוּקַייָא אֶלָּא כְמִי שֶׁנִּיתַּן לָהֶן מַתָּנָה.
Traduction
Mais, dit R. Yohanan, ce dernier peut-il imposer au défendeur des objets en dehors de son usage habituel? Cette question peut se résoudre par ce qui suit (190)(Shevuot 7, 2) ( 37).: le fermier de Bar-Ziza confia à quelqu’un une livre d’or. A la mort de Bar-Ziza et de son fermier, les héritiers de l’un et de l’autre vinrent plaider devant R. Ismaël b. R. Yossé, qui dit: Chacun sait que tout ce qui appartient au fermier de Bar-Ziza provient de ce dernier; qu’on le donne donc aux fils de Bar-Ziza. Celui-ci laissa par de vers lui des fils majeurs et des mineurs. R. Ismaël laissa l’ordre que les majeurs prennent leur part, et que celle des mineurs soit réservée jusqu’à leur majorité. Sur ce, R. Ismaël b. R. Yossé mourut. La cause fut portée devant R. Hiya, qui dit: il arrive parfois aux gens de ne pas vouloir faire connaître leur avoir, qui ici est au fermier, donc il faut distribuer le reliquat aux fils de ce dernier. —Mais, fut-il répliqué, le dépositaire a déjà remis la moitié aux fils de Bar-Ziza (191)''V. B., Sanhedrin 29b; le texte a été corrigé d'après les mots restitués par Lonzano. V. Buber, Haasif, 2, p. 326, d'après le passage parallèle.''? —Soit, fut-il dit, la première remise remonte au précédent tribunal, et la remise actuelle aux juges actuels. Est-ce que les fils du fermier peuvent demander aux héritiers de Bar-Ziza de leur restituer la première remise? —Non, car ces derniers peuvent aussi arguer que la remise a été faite par ordre du tribunal. Est-ce que les mineurs peuvent demander aux majeurs de partager avec eux ce qu’ils avaient reçu? —Pas davantage, car ces derniers peuvent arguer avoir fait une trouvaille. De même, dit R. Isaac, les mineurs ne peuvent rien réclamer aux fils majeurs, qui ont pour ainsi dire été favorisés par un don.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיטענו לו. אם המפקיד יכול לטוענו בדבר שאינו ראוי לו כלומר שאינו אמיד הוא בכך שיש לו חפץ כזה ואי אמרינן דאפ''ה מהימן דעביד אינש דלא מפרסם נפשיה:
נישמעינה מן הדא. עובדא דפסק ר' חייא דאמרינן עביד אינש דלא מפרסם נפשיה:
אריסי' דבר זיזא. האריס שלו הפקיד ליטרא דדהב בסתם אצל א' ולא אמר לו אם הוא שלו ופסק ר' ישמעאל בר' יוסי מתחלה דמסתמא של בר זיזא היו וינתן לבניו ולא לבני האריס:
הוון לבר זיזא וכו'. שהיו היתומין חציין גדולים ואמר ר' ישמעאל ינתן להם חלקם מיד וחלק הקטנים אמר שישארו ביד הנפקד עד שיגדלו ובתוך כך מת ר' ישמעאל בר''י ובא הדין לפני ר' חייא ופסק שהדין הוא שמגיע הפקדון כולו לבני הארי' דעביד אינש דלא מפרסם נפשיה ושל האריס הי' הפקדון וכשאמר לו הנפקד שכבר נתן החצי לבני בר זיזא אמר לו ר' חייא מן זה החצי פטור אתה שכשנתתם ע''פ ב''ד של רבי ישמעאל נתתם ועכשיו תן ע''פ ב''ד שלנו החצי האחר לבני האריס:
מהו דיימרון בנוי דאריסיה וכו'. אם יכולין הם להוציא החצי מיד בני דבר זיזא ולומר להם תחזירו מה שלקחתם שהרי כפי דינו של ר' חייא הכל שלנו הוא וקאמר הש''ס דלא שיכולין ג''כ לומר להן מה שנעשה ע''פ בית דין הוא דנעשה:
מהו דיימרון. אלא שעכשיו השאלה היא כך אם שמחזיקין בני בר זיזא הגדולים חלקן מה שבא לידן או שיכולין הקטנים לומר להן א''כ נחלק עכשיו במה שקבלתם בשוה וקאמר הש''ס דלא שיכולין הגדולים לומר להן מה לכם חלק בזה שהרי הוא כמו שמציאה מצאנו במה שיזכה לנו ר' ישמעאל בר' יוסי בתחלה:
אמר רבי יצחק לית בין דקיקייא לרברביא וכו'. ובגי' הרי''ף ז''ל לית דין דקיקייא לרברביא והיינו הך כלומר שר' יצחק גם כן אמר כזה שאין לקטנים דין על הגדולים אלא דהוה כמי שניתן להם מתנה בתחלה:
Baba Kama
Daf 30b
הלכה: מְרוּבָּה מִידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל כול'. מְנָן תֵּיתִי לֵיהּ. מֵאִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא וגו'. אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר חַיִים. לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים. הַגְּנֵיבָה. לְרַבּוֹת אֶת הַמִּיטַּלְטְלִין. וְלָמָּה שׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה. אִם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֲנָייָה לַמִּזְבֵּחַ נִיתְנֵי שׁוֹר וָשֶׂה. [] תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. יָֽצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין מִיטַּלְטְלִין. 30b יָֽצְאוּ עֲבָדִים שֶׁאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא תַשְׁמִישׁ. יָֽצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא רְאָייָה.
Traduction
D’où sait-on que même pour les objets inanimés l’amende du double soit imposée au voleur? De ce qu’il est dit (ibid.): si l’on trouve, dont le dernier terme est explétif. Par les termes du texte, bœuf, âne, ou agneau, on eût supposé qu’il s’agit seulement d’animaux; mais comme il y a aussi le mot vivant, on en déduit qu’il y a lieu de l’appliquer à tous les êtres vivants, y compris les oiseaux. Par le mot vol, on sait qu’il faut y englober tous les objets mobiliers; et d’autre part en employant les termes bœuf, âne, ou agneau, on ne saurait avoir en vue les animaux seuls qui peuvent servir en sacrifice sur l’autel, détail applicable seulement au bœuf et à l’agneau. C’est qu’en effet les termes de détails, enseigne R. Ismaël, ont en vue d’exclure: 1° le vol de terrains de l’amende du double, car ce ne sont pas des objets mobiliers; 2° les esclaves dont le profit consiste dans l’usage; 3° les contrats qui servent seulement de preuve d’une dette.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מנן תיתי ליה. מנא לן לרבית בתשלומי כפל אפילו בדבר שאין בו רוח חיים הא משור עד חמור עד שה. חיים וגו' כתיבי ואימא בעלי חיים אין מידי אחרינא לא:
מאם המצא תמצא. דריש לה לרבות כל דבר:
אין לי אלא שור וחמור ושה. ברייתא היא והאי תנא דריש לה מהגניבה לרבות דבר שאין בו רוח חיים כדלקמי' וה''ק אלו לא נאמר אלא שור וכו' ה''א דוקא שור וחמור ושה כלומר בהמה אין עופות לא כשהוא אומר חיים לרבות וכו' אפי' עופות:
הגניבה. והשתא מרבינן מהגניבה לרבות את המטלטלין כלומר כל דבר אפי' אין בו רוח חיים:
ולמה שור וחמור ושה. וכיון דמרבינן לכל דבר כל הני פרטי למה לי:
אם דבר שיש בו הנייה למזבח. כלומר דהא ליכא למימר דאיצטריכי פרטי למדרש בכלל ופרט וכלל דהגניבה כלל שור וגו' פרט חיים חזר וכלל דאכתי ליכתוב שור לחודיה וכ''ת אי הוה כתב שור לא הוה מרבינן אלא שה שכשיוצא בו קרב לגבי מזבח ולא הוה ידעינן דבר שאינו קרב למזבח א''כ אכתי קשה ניתני שור ושה וכלומר נכתוב שור ושה וניתני כמו ונשנה דליכתוב הני תרי פרטי ואנא ידענא מדכתב רחמנא ש''מ לאו למדרש כעין הפרט בדבר שקרב למזבח דא''כ שה למה לי אלא ע''כ מדכתיבי כל הני פרטי לדרשא קאתו וכדמסיק תני ר' ישמעאל וכו':
יצאו קרקעות. חד למעוטי קרקעות שאין מטלטלין וכגון שהיו כאן נטיעות המחוברין לקרקע וגנב מהן דאימעוט מתשלומי כפל:
יצאו עבדים. וחד למעוטי עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש שהוא משמשו ולא דמו להני שהוא נהנה מגופן ואימעוט מכפל:
יצאו שטרות. וחד למעוטי שטרות שאין גופן ממון ואינן עומדות אלא לראיה:
רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. לָמָּה לֹא שָׁנִינוּ שֶׁמִּידַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בַּשׁוּתָפִין. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
Traduction
R. Abahou demanda pourquoi dans notre Mishna n’a-t-on pas parlé aussi de ce que l’amende du double est imposée au dépositaire qui déclarerait à tort avoir été volé, ou à des associés qui voleraient, auxquels n’est pas applicable d’amende du quadruple? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
למה לא שנינו במתני' עוד שני דברים שיש בתשלומי כפל מה שאין בד' וה' וזהו בטוען טענת גנב בפקדון שטוען נגנב ממני ונמצא שהוא הגנב דאינו משלם אלא כפל:
בשותפין. וכן נמי שותפין שגנבו או שותף שגנב מחבירו משלמין את הכפל ואין משלמין תשלומי ארבעה וחמשה ולא משני הכא מידי:
תַּנֵּי. וְגוּנָּב מִבֵּית הָאִישׁ. וְלֹא מִבֵּית הָאִשָּׁה. כָּל עַצְמוֹ אֵין כְּתִיב רֵעֵהוּ אֶלָּא בְשׁוֹאֵל. וְתֵימַר הָכֵין. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי [כֶפֶל וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי] אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְנִגְנְבָה מִמֶּנּוּ [וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הַגְּנֵיבָה לְמִי הוּא מְשַׁלֵּם. לָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי לִשְׁנֵיהֶם. גָּנַב וְנִגְנְבָה מִמֶּנּוּ] וְתָֽפְשׂוֹ הָבְּעָלִים אֶת הַשֵּׁינִי וְנִשְׁבַּע לָהֶן. אִין תֵּימַר. מוֹצִיאִין מִן הַשֵּׁינִי. מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַשְּׁבוּעָה. אִין תֵּימַר. אֵין מוֹצִיאִין מִן הַשֵּׁינִי. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שְׁבוּעָה. גָּנַב וְנִגְנְבָה מִמֶּנּוּ וְנִמְלַךְ הַשֵּׁינִי לְהַחֲזִיר. אִין תֵּימַר. יַחֲזִיר לַבְּעָלִים. פְּעָמִים שֶׁאֵין מוֹדִיעִין לַגַּנָּב. אִין תֵּימַר. יַחֲזִיר לַגַּנָּב. פְּעָמִים שֶׁאֵין מוֹדִיעִים לַבְּעָלִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יַחֲזִיר לַבְּעָלִים בִּפְנֵי גַנָּב.
Traduction
On a enseigné: Est-ce à dire que de l’expression ''il a été volé de la demeure de l’homme'' on exclut le cas du vol de la demeure d’un emprunteur? (Pour ce dernier l’amende du double n’est-elle pas imposée)? —Certes non, car le précepte même employant le terme prochain s’applique à un emprunteur. Si un voleur prend un objet à celui qui l’a déjà volé, il ne paye pas l’amende du quadruple; s’il a volé et qu’à son tour il ait été volé, puis le propriétaire faisant comparaître le second en justice, lui impose le serment, il jure n’avoir pas volé, puis il avoue son délit, dira-t-on que le propriétaire peut se faire rembourser du second voleur, et en raison du faux serment prêté, le premier est tenu d’offrir un sacrifice pour faux serment? ou dira-t-on que le propriétaire n’ayant pas de recours au second voleur mais au premier, la négation du second n’a pas d’importance, et malgré son aveu il ne devra pas de sacrifice pour faux serment? (Question non résolue). Si quelqu’un a volé un objet que lui a été volé à son tour, lorsque le second aura l’intention de restituer le vol, comment opérera-t-il? Si l’on dit de le rendre au propriétaire, il est à craindre que celui-ci ne le fasse pas savoir au premier voleur, qui resterait sous le coup d’une réclamation; si l’on dit de le rendre au premier voleur, il est à craindre qu’il ne le fasse pas savoir au propriétaire; comment donc faire? Le second le rendra au propriétaire, en présence du premier voleur.
Pnei Moshe non traduit
תני וגונב מבית האיש ולא מבית האשה. בתמיה וכי להוציא אם גנב מבית האשה שאינו משלם את הכפל אלא מבית האיש ולא מבית השואל כצ''ל. וחסר זה כאן והכי איתא בברייתא דמייתי לה האי תלמודא בריש פ' ארבעה שומרין וגונב מבית האיש ולא מבית השואל. והכא לא מציין הש''ס כ''א רישא דברייתא כדרכו לפעמים לפי שהיתה שגורה בפיהם. וטרחתי לחפש אחר גופה דהברייתא ולא מצאתיה לא בתוספתא ולא בשום מקום ואפשר ברייתא דתני דבי לוי היא דשכיחא דמייתי לה האי ש''ס ומקשי עלה וכן מקשי עלה הכא לקמיה:
כל עצמו וכו'. כלומר דפריך מהיכי תיתי לן למדרש מהאיש למעט שאם גנב מבית השואל שיהא פטור מן הכפל אדרבה כל עצמו של הכתוב כאן רעהו אינו מדבר אלא אפי' בשומר חנם ומכ''ש בשואל ואת אומר הכין בתמיה וכלומר דודאי דפרשה ראשונה דכתיב בה וגונב מבית האיש בש''ח הוא דמיירי שאם נגנב ממנו ונמצא הגנב משלם כפל לבעלים ומכל מקום מהיכי תיתי לן למעט אם נגנב מבית השואל וכי רעהו דכתיב בפרשה לא שייך על השואל גם כן אדרבה כל עצמו של רעהו ודמשתעי בהאי דינא טפי שייכא בשואל מבשאר שומרי' ובפ''ח דשבועות פריך לה פירכא אחריתא דאימא למעוטי מבית ש''ש ושוכר אתי ומשני לה התם:
אין הגונב וכו' גנב ונגנב ממנו וכו'. בעיא היא לענין אם הבעלים עושין דין עם הגנב השני וכדמפרש ואזיל:
ותפסו בעלים את השני. לתבוע אותו בבית דין שישלם לו את הקרן ונשבע להן שלא גנב ואח''כ הודה ולענין תשלומי כפל לא קא מיבעיא לן דהא גנב מן הגנב הוא כי קא מיבעי לן לענין קרבן שבועה דמי אמרינן דהבעלים עושין דין עם הגנב השני וא''כ ממונא כפר מעיקרא וכשהודה מתחייב קרבן שבועה או אם נימא דאין הבעלים עושין דין אלא עם הגנב הראשון והוא חוזר וגובה מן השני וא''כ כפירתו מן השני מעיקרא לאו כלום הוא ואם הודה אח''כ אינו צריך להבי' קרבן שבועה ולא איפשטא:
ונמלך השני להחזיר. מה תקנתו דאי תימר שיחזיר לבעלים אפשר שאין מודיעין לגנב הראשון ויחזרו ויתבעו ממנו:
אין תימר יחזיר. הוא לגנב הראשון שגנב ממנו נמי אין תקנה לפי שלפעמי' הוא לא יודיע להבעלי' שהוחזרה הגניבה לידו ואף על גב שהגנב הראשון צריך עכ''פ לשלם להבעלים מ''מ הבעלים חפצין יותר בשלהן ושיוחזר להם הגניבה בעינה:
כיצד יעשה. שיהא לו תקנה לצאת י''ח השבת הגניבה יחזיר לבעלים בפני גנב הראשון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source