הלכה: הַקַּדָּר שֶׁהִנִּיחַ קְּדֵירוֹתָיו כול'. הִכְנִיס קְּדֵירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל בַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וְשִׁבְּרָן פָּטוּר. הוּזַּק בָּהֶן פָּטוּר. הָדָא אָֽמְרָה. הַקֶּרֶן פְּטוּרָה בֶחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּשְׁנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על השן ועל הרגל. הוא דחייב נזק שלם דכיון שהכניס פירות ברשות חצר הניזק אבל בקרן ותולדותיו אין חילוק דבחצר הניזק ג''כ תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם כמו בר''ה:
גמ' הכניס שור וכו' שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח וכו' משלם נזק שלם. כך כתוב בתוספתא וא''א להעמידה דאם שלא ברשות ליכא למ''ד דמשלם קרן נ''ש ונראה בעיני דט''ס הוא וצריך להיות ברשות ואגב שיטפא דהני ברייתות דאיתא התם והובאו כאן לעיל דשם הגי' נכונה שלא ברשות נדפס ה''נ בטעות כן והכניס ברשות היינו טעמא דר''מ ס''ל כר' טרפון דאמר קרן ברשות הניזק נזק שלם משלם וכן קאמר ר''מ התם לעיל מהאי ברייתא והכי איתא בתוספתא סוף פ''ק בהדיא לר''מ:
הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. דאיכא למ''ד בפ''ק הל' ב' דחצר שאינה של שניהן חייבת בשן והכא דקתני ואכלן פטור כמ''ד דהתם דחצר ניזק הוא דחייבת בשן אבל שאינה של שניהן כר''ה דמיא לגבי שן:
גמ' הכניס קדרותיו וכו'. תוספתא פ''ה:
ובא השור ממקום אחר. שלא ברשות ושברן פטור בעל השור וכדמפרש לקמיה הדא אמרה הקרן פטורה וכו' דס''ל להאי תנא דחיובא דקרן בר''ה היא שלשניהם יש רשות ומכ''ש בחצר הניזק אבל בחצר שאינה של שניהן מי נתן לו רשות להכניס כליו לשם:
הוזק בהן פטור. ובתוספתא גריס חייב וגי' דהכא נכונה היא דהא לשור ג''כ אין רשות:
גמ' הכניס פירותיו וכו'. תוספתא שם:
משנה: 24a הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְּדֵירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וְשִׁבְּרָתָן בֶּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר וְאִם הוּזְּקָה בָהֶן בַּעַל הַקְּדֵירוֹת חַייָב וְאִם הַכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אומר עד שיקבל עליו לשמור. והלכה כרבי והילכך אם לא קיבל עליו בעה''ב פטור דהא לא קביל עליה נטירתא וכן המכניס אם שורו הוא נגח לשל בעה''ב נמי פטור שהרי ברשות הכניס:
משלם את הכופר. ומפרש לה בבבלי כגון שהיה מועד להפיל עצמו בבור על בני אדם מחמת דחזא ירקא שרואה עשב על פי הבור ובא לאכול ונופל והאידנא נמי דחזא ירקא ונפל לבור על האדם והרגו וממיתה פטור הוא שאינו מתכוין אבל בכופר מחייב כדאמרינן לעיל דאם כופר לרבות שלא בכוונה:
היה אביו או בנו. של בעה''ב בתוכו והה''ד לשאר אנשים אלא אורחא דמילתא נקט:
מתני' או שנשכו כלבו של בעה''ב. אע''ג דיותר שכיח הוא מנגיחת השור אפ''ה בעה''ב פטור דלא הוה לי' למינטר כלבו מכיון שזה הכניס שלא ברשות:
מתני' ואם הכניס ברשות. ושברתן בהמתו של בה''ב חייב בנזקו מפני דכל ברשות בעל החצר קבל עליו שמירת הקדירות אבל בעל הקדרות לא קיבל עליו שמירת בהמתו של בה''ב אם הכניס ברשות:
מתני' ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ודוקא שהוחלקה ונכשלה בהן אבל אם אכלה בהן עד שמתה פטור בעל הפירות דהוה לה שלא תאכל:
משנה: הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וַאֲכָלָתָן בֶּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר וְאִם הוּזְּקָה בָהֶן בַּעַל הַפֵּירוֹת חַייָב וְאִם הַכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אומר עד שיקבל עליו לשמור. והלכה כרבי והילכך אם לא קיבל עליו בעה''ב פטור דהא לא קביל עליה נטירתא וכן המכניס אם שורו הוא נגח לשל בעה''ב נמי פטור שהרי ברשות הכניס:
משלם את הכופר. ומפרש לה בבבלי כגון שהיה מועד להפיל עצמו בבור על בני אדם מחמת דחזא ירקא שרואה עשב על פי הבור ובא לאכול ונופל והאידנא נמי דחזא ירקא ונפל לבור על האדם והרגו וממיתה פטור הוא שאינו מתכוין אבל בכופר מחייב כדאמרינן לעיל דאם כופר לרבות שלא בכוונה:
היה אביו או בנו. של בעה''ב בתוכו והה''ד לשאר אנשים אלא אורחא דמילתא נקט:
מתני' או שנשכו כלבו של בעה''ב. אע''ג דיותר שכיח הוא מנגיחת השור אפ''ה בעה''ב פטור דלא הוה לי' למינטר כלבו מכיון שזה הכניס שלא ברשות:
מתני' ואם הכניס ברשות. ושברתן בהמתו של בה''ב חייב בנזקו מפני דכל ברשות בעל החצר קבל עליו שמירת הקדירות אבל בעל הקדרות לא קיבל עליו שמירת בהמתו של בה''ב אם הכניס ברשות:
מתני' ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ודוקא שהוחלקה ונכשלה בהן אבל אם אכלה בהן עד שמתה פטור בעל הפירות דהוה לה שלא תאכל:
הלכה: הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת כול'. הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וַאֲכָלָן פָּטוּר. הוּזַּק בָּהֶן פָּטוּר. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַשֵּׁן פְּטוּרָה בֶחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּשׁנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על השן ועל הרגל. הוא דחייב נזק שלם דכיון שהכניס פירות ברשות חצר הניזק אבל בקרן ותולדותיו אין חילוק דבחצר הניזק ג''כ תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם כמו בר''ה:
גמ' הכניס שור וכו' שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח וכו' משלם נזק שלם. כך כתוב בתוספתא וא''א להעמידה דאם שלא ברשות ליכא למ''ד דמשלם קרן נ''ש ונראה בעיני דט''ס הוא וצריך להיות ברשות ואגב שיטפא דהני ברייתות דאיתא התם והובאו כאן לעיל דשם הגי' נכונה שלא ברשות נדפס ה''נ בטעות כן והכניס ברשות היינו טעמא דר''מ ס''ל כר' טרפון דאמר קרן ברשות הניזק נזק שלם משלם וכן קאמר ר''מ התם לעיל מהאי ברייתא והכי איתא בתוספתא סוף פ''ק בהדיא לר''מ:
הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. דאיכא למ''ד בפ''ק הל' ב' דחצר שאינה של שניהן חייבת בשן והכא דקתני ואכלן פטור כמ''ד דהתם דחצר ניזק הוא דחייבת בשן אבל שאינה של שניהן כר''ה דמיא לגבי שן:
גמ' הכניס קדרותיו וכו'. תוספתא פ''ה:
ובא השור ממקום אחר. שלא ברשות ושברן פטור בעל השור וכדמפרש לקמיה הדא אמרה הקרן פטורה וכו' דס''ל להאי תנא דחיובא דקרן בר''ה היא שלשניהם יש רשות ומכ''ש בחצר הניזק אבל בחצר שאינה של שניהן מי נתן לו רשות להכניס כליו לשם:
הוזק בהן פטור. ובתוספתא גריס חייב וגי' דהכא נכונה היא דהא לשור ג''כ אין רשות:
גמ' הכניס פירותיו וכו'. תוספתא שם:
משנה: הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת חַייָב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו חַייָב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַייָב. רִבִּי אוֹמֵר בְּכוּלָּן עַד שֶׁיְקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אומר עד שיקבל עליו לשמור. והלכה כרבי והילכך אם לא קיבל עליו בעה''ב פטור דהא לא קביל עליה נטירתא וכן המכניס אם שורו הוא נגח לשל בעה''ב נמי פטור שהרי ברשות הכניס:
משלם את הכופר. ומפרש לה בבבלי כגון שהיה מועד להפיל עצמו בבור על בני אדם מחמת דחזא ירקא שרואה עשב על פי הבור ובא לאכול ונופל והאידנא נמי דחזא ירקא ונפל לבור על האדם והרגו וממיתה פטור הוא שאינו מתכוין אבל בכופר מחייב כדאמרינן לעיל דאם כופר לרבות שלא בכוונה:
היה אביו או בנו. של בעה''ב בתוכו והה''ד לשאר אנשים אלא אורחא דמילתא נקט:
מתני' או שנשכו כלבו של בעה''ב. אע''ג דיותר שכיח הוא מנגיחת השור אפ''ה בעה''ב פטור דלא הוה לי' למינטר כלבו מכיון שזה הכניס שלא ברשות:
מתני' ואם הכניס ברשות. ושברתן בהמתו של בה''ב חייב בנזקו מפני דכל ברשות בעל החצר קבל עליו שמירת הקדירות אבל בעל הקדרות לא קיבל עליו שמירת בהמתו של בה''ב אם הכניס ברשות:
מתני' ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ודוקא שהוחלקה ונכשלה בהן אבל אם אכלה בהן עד שמתה פטור בעל הפירות דהוה לה שלא תאכל:
הלכה: הִכְנִיס שׁוֹר לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת כול'. הִכְנִיס שׁוֹר לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּבָא שׁוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר. נַגַח נָגַף נָשַׁךְ רָבַץ בָּעַט מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל חַייָב. עַל הַנְּגִיחָה וְעַל הַנְּגִיפָה וְעַל הַנְּשִׁיכָה וְעַל הָֽרְבִיצָה וְעַל הַבְּעִיטָה וְעַל הַדְּחִייָה תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על השן ועל הרגל. הוא דחייב נזק שלם דכיון שהכניס פירות ברשות חצר הניזק אבל בקרן ותולדותיו אין חילוק דבחצר הניזק ג''כ תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם כמו בר''ה:
גמ' הכניס שור וכו' שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח וכו' משלם נזק שלם. כך כתוב בתוספתא וא''א להעמידה דאם שלא ברשות ליכא למ''ד דמשלם קרן נ''ש ונראה בעיני דט''ס הוא וצריך להיות ברשות ואגב שיטפא דהני ברייתות דאיתא התם והובאו כאן לעיל דשם הגי' נכונה שלא ברשות נדפס ה''נ בטעות כן והכניס ברשות היינו טעמא דר''מ ס''ל כר' טרפון דאמר קרן ברשות הניזק נזק שלם משלם וכן קאמר ר''מ התם לעיל מהאי ברייתא והכי איתא בתוספתא סוף פ''ק בהדיא לר''מ:
הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהן. דאיכא למ''ד בפ''ק הל' ב' דחצר שאינה של שניהן חייבת בשן והכא דקתני ואכלן פטור כמ''ד דהתם דחצר ניזק הוא דחייבת בשן אבל שאינה של שניהן כר''ה דמיא לגבי שן:
גמ' הכניס קדרותיו וכו'. תוספתא פ''ה:
ובא השור ממקום אחר. שלא ברשות ושברן פטור בעל השור וכדמפרש לקמיה הדא אמרה הקרן פטורה וכו' דס''ל להאי תנא דחיובא דקרן בר''ה היא שלשניהם יש רשות ומכ''ש בחצר הניזק אבל בחצר שאינה של שניהן מי נתן לו רשות להכניס כליו לשם:
הוזק בהן פטור. ובתוספתא גריס חייב וגי' דהכא נכונה היא דהא לשור ג''כ אין רשות:
גמ' הכניס פירותיו וכו'. תוספתא שם:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי. רַב זְעִירָא אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הַכֹּל מוֹדִין בַּבַּיִת שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ. הִכָּנֵס וַאֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. הַכֹּל מוֹדִין בַּשָּׂדֶה שֶׁאוֹמֵר לוֹ. הַכְנִיסֵהוּ וְשׁוֹמְרֵהוּ. מַה פְלִיגִין. בֶּחָצֵר. רִבִּי אוֹמֵר. חָצֵר כְּשָׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חָצֵר כַּבַּיִת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוֹת. גְּדִישִׁים בַּשָּׂדֶה כְכֵלִים בַּבַּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בָּהִיא דְאִית לָהּ מִסְגָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר בהאי דאית ליה מסגר. בגדיש שיש בו מנעול להסגיר והוי כפירות וכלים בבית שסמך זה דעתו שלא תכנס בהמתו לשם ועייל ואנטר לך קאמר ליה ולפיכך בעל השדה חייב:
גדישים בשדה ככלים בבית. בתמיה הא בשדה דרכן של בהמתן שם תמיד ואמאי מודה רבי התם וכי דין גדיש בשדה כמו כלים בבית:
המגדיש בשדה חבירו וכו'. וקתני התם בסיפא אם הגדיש ברשות בעל השדה ואכלתו בהמתו של בעל השדה חייב ולא פליג רבי:
תמן תנינן. והא תנינן תמן בפ' דלקמן הל' ג':
מה פליגין. כי פליגי בחצר דמר סבירא ליה חצר כשדה שדרך החצר ג''כ להיות הבהמות מהלכין שם ומסתמא לא קיבל עליו טרחא זו שיהא יושב ומשמר פירותיו וחכמים ס''ל חצר כבית דלא שכיחי כ''כ בהמות בחצר ומסתמא נתרצה בשמירתן וזה ג''כ סמך עליו וכמאן דאמר ליה עייל ואנטר לך:
בשדה. שדרך בהמות להלך שם ומסתמא לא קיבל עליו להיות משגיח תמיד עליהן והכנס ותשמרהו קאמר ליה ואפילו חכמים מודים שעד שיקבל עליו בפירוש לשמור:
הכל מודין בבית. שאין דרך הבהמה להכניס לבית ולאכול פירות והכנס ואשמור קאמר ליה וזה ג''כ סמך עליו דע''מ כן נתן לו רשות להכניסן שיהיו משומרין שם:
הלכה כרבי. דאע''פ שהכניס ברשות אין בעל חצר מתחייב בנזקיו עד שיקבל עליו לשמור:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹבָרִין אֵין יוֹצְאִין בְּשֵׁן וָעַיִן. נִיחָא בְּשֵׁן. וָעַיִן. אָמַר רִבִּי יֹסֵא בִּירִבִּי בּוּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. עוֹבָרִין אֵין יוֹצְאִין בְּשֵׁן וָעַיִן שֶׁל אִמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיני מתניתא. כן צריך למיתני' בבה''מ דאין יוצאין בשן ועין של אימן דלא מהני להו שן ועין דאמן ובשלהן לא מיירי:
ועין. בתמיה אמאי לא הא שפיר משכחת לה בעוברין:
אין יוצאין בשן ובעין. וקס''ד בשלהן קאמר כגון שהושיט ידו למעי שפחה. וכן נמי ס''ד דאין יוצאין דקאמר משום דלא שייכא בעוברין והיינו דפריך ניחא וכו' ניחא בשן כלומר דלא שייך שן בעוברין והיינו דקאמר אין יוצאין דלא משכחת לה:
תַּנֵּי. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. שִׁפְחָה וַולְדָּנִית אֲנִי מוֹכֵר לָךְ בָּנֶיהָ מַשְׁבִּיחִין אוֹתָהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. קָוטִיסְמֵי הִיא זוֹ. כְּתִיב כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָֽגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָֽצְאוּ יְלָדֶיהָ. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְיָֽצְאוּ יְלָדֶיהָ אֵינִי יוֹדֵע שֶׁהִיא הָרָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר הָרָה. מַגִּיד שֶׁאֵין מִתְחַייֵב עַד שֶׁיַּכֶּה בִּמְקוֹם עוֹבְרָהּ. הָא אִם הִכָּה עַל כַּף יָדָהּ אוֹ עַל כַּף רַגְלָהּ פָּטוּר. כַאֲשֶׁר יושת עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה. שׁוֹמְעֵנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָהֵרָיוֹן שֶׁלּוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר הָרָה. מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ מִשַׁלֵּם אֶלָּא לְבַעַל הָהֵרָיוֹן. רִבִּי עוּקְבָּא שָׁאַל. בָּא עַל אִמּוֹ בָּא עַל אֲחוֹתוֹ אַף הוּא בַּעַל הֵרָיוֹן הוּא. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעַל. אֶת שֶׁרָאוּי לִיקָּרוֹת בַּעַל. יָֽצְאוּ אֵילּוּ שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת בַּעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ת''ל בעל וכו'. כלומר הדר פשטה שאינו משלם לו דיצאו אלו שאין ראויין להיות לה בעל שאין קידושין תופסין בהן:
אף הוא בעל הריון הוא. אם צריך לשלם דמי וולדות לו שהוא בעל הריון או דילמא באיסור הוא וכדהדר פשטה לקמיה:
אע''פ שאין ההריון שלו. כגון שנתגרשה מזה ונשאת לזה וכן אמר בתוספתא פ''ט בהדיא:
עד שיכה במקום עוברה. כנגד בית הריון שלה:
קוטיזמי היא זו. מלשון קטומה ונכרתת ובמבכרת קאמר וכלומר שמסוכנת היא למות מחמת לידה ונ''מ לרבן שמעון בן גמליאל שאף על פי שזה אמר לו בשעת מכר וולדנית היא יכול זה לטעון לא הייתי יודע שמבכרת היא ואילו היית מפרש דבריך לא הייתי קונה אותה ות''ק סבירא ליה דלעולם משובחת היא אפילו במבכרת. א''נ קוטיזמי מלשון שבח הוא וכן הוא בב''ר פ''א מלך ב''ו מתקלס וכו' בתחילה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו ובלשון בתמיה מיתפרשא וכי משובחת היא בשביל כך:
בניה משביחין אותה. כלומר משובחת הוא מחמת שעדיין ראויה להוליד בנים:
שפחה וולדנית. שעדיין ראויה היא לילד:
הלכה: שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן כול'. שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵירוֹ. הָא אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין לָאִשָּׁה חַייָב. וְלֹא שַׁנְייָא הִיא בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת אֶת הָאִשָּׁה בֵּין שֶׁנִּתְכַּוֵון לְהַכּוֹת חֲבֵירוֹ. וְלָמָּה תַנִּינָהּ הָכָא. אָמַר אַבָּא בַּר רַב חָנָה. בְּגִין מַתְנֵי הָא דְבַתְרָהּ. אָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵירוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָֽצְאוּ יְלָדֶיהָ מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְולָדוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בגין מתני' הא דבתרה אדם וכו'. איידי דקתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו ודוקא הוא דאלו מתכוין לאשה אינו משלם ממון דמתחייב מיתה הוא הילכך קתני נמי ברישא לחבירו:
ולמה תנינתה הכא. מתכוין לחבירו:
גמ' שור שהיה מתכוין לחבירו. ופריך הא אם היה מתכוין לאשה חייב בתמיה והא ולא שנייא היא בין שנתכוין וכו' דאנשים כתיב ולא שוורים:
משנה: 24b שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵירוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָֽצְאוּ יְלָדֶיהָ פָּטוּר מִדְּמֵי וְולָדוֹת. וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵירוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָֽצְאוּ יְלָדֶיהָ מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְולָדוֹת. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְולָדוֹת. שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָֽלְדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּֽלְדָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִם כֵּן מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת מַשְׁבַּחַת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְולָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין וְנוֹתְנִים לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל נוֹתְנִים לְיוֹרְשָׁיו. הָֽיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ גִיּוֹרֶת פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת. וסתם גיורת ומשוחררת נשואות לגר ולמשוחרר ואם מת הבעל פטור דהמחזיק בנכסי הגר שאין לו יורשין זכה וזה קודם לזכות במה שיש בידו וה''ה נמי לישראלית הנשואה לגר אלא סתמא דמילתא קתני. ובשפחה נמי שאין לה בנים הימנו מיירי והיינו דקתני ונשתחררה דמשמע עתה מקרוב ועדיין לא היו להם בנים ומשפחה נשמע לגיורת:
א''כ משהאשה יולדת הוא משבחת. אם כן דכך שמין אשתכת דלא יהיב ליה מידי שהרי האשה משיולדת היא משבחת שמפני שקודם שתלד מסוכנת הוא למות בצער לידה דמיה פחותין ודוקא במבכרת קאמר רבן שמעון ב''ג שהיא מסוכנת:
שמין את האשה כמה היתה יפה וכו'. שהיא נראית משובחת ובעלת איברים מפני העובר ודמיה יקרין ודמי וולדות דקאמר היינו שבח וולדות שהן משביחין את האשה וזה משלם לבעל שהפסידו השבח:
מתני' שור שהיה מתכוין לחבירו. בגמרא מפרש איידי דקתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו קתני נמי רישא מתכוין לחבירו דבשור אפילו מתכוין לאשה פטור מדמי וולדות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source