Baba Kama
Daf 21a
הלכה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם כול'. תַּנֵּי. וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי. וַהֲלֹא מוּקְדָּם הוּא לְבֵית הַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לוֹ. לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּנִתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם כול'. עַד דּוּ מַקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר יַקְשֶׁינָּהּ עַל דִּידֵיהּ. אָמַר רִבִּי מִייָשַׁא. תִּיפְתָּר בְּשֶׁעָבַר וּשְׁחָטוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מָאן דְּיַלְּפָהּ מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עוֹד הוּא אָמַר כֵּן. לֹא אָמַרְתִּי 21a אֶלָּא בְּשֶׁנִּתְכַּוֵון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם. לְנָכְרִי וְהָרַג יִשְׂרָאֵל. לִנְפָלִים וְהָרַג שֶׁלְּקַייָמָה. פָּטוּר. מַה מְקַייֵם רִבִּי עֲקִיבָה וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי לִיעֶזֶר נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד. אִם כּוֹפֶר יוּשַׁת עָלָיו. בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי עֲקִיבָה נָקִי מֵחֲצִי כוֹפֶר. נֶאֱמַר כָּאן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הַשּׁוֹר יִסָּקֵל. מַה שׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף הַשּׁוֹר יִסָּקֵל שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּמוּעָד הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלֵית כְּתִיב סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר. אָמַר. מוּטָּב יִלָּמֵד הַשּׁוֹר יִסָּקֵל מִשּׁוֹר יִסָּקֵל וְאַל יִלָּמֵד הַשּׁוֹר יִסָּקֵל מִסָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר.
Traduction
On a enseigné: de ce verset (Ex 21, 28), le maître du bœuf sera innocent, on conclut que ceci se rapporte au bœuf tam, ''innocent'', qui a tué un homme, et il sera dispensé de la moitié du prix de rachat. Tel est l’avis de R. Eléazar. Maître, lui dit R. aqiba, le bœuf (même en l’état de tam) n’est-il pas exposé alors à payer de son corps et à subir la pénalité la plus grave de la lapidation? (Pourquoi donc déduire de ce verset la dispense de la moitié du rachat, qui est évidente)? J’ai eu seulement en vue, répond R. Eléazar, le cas suivant (exposé § 7): ''Si le bœuf se proposait de tuer un animal et a tué par mégarde un homme, ou un païen et a tué un israélite, etc. (133)''Puisqu'en ce cas le bœuf échappe à la lapidation, on eût pu croire que son maître devra payer sur le montant de ce bœuf la moitié du prix de rachat; le verset précité spécifie donc qu'il y a dispense complète d'argent pour le tam.''''. Jusque là, R. aqiba objecte à R. Eléazar (la déduction faite plus loin, d’être dispensé de payer pour le meurtre d’un esclave, d’où il ressort que l’application du verset précité est inutile); mais n’est-il pas en contradiction avec lui-même (134)Pourquoi déduit-il une autre dispense du terme biblique innocent, puisque ce bœuf est déjà condamné à la lapidation?? On peut dire, répond R. Mesha, qu’il n’y a pas objection contre R. aqiba, parce qu’il s’agit du cas où le défendeur a devancé le jugement et a égorgé l’animal à son usage (en ce cas, il faut apprendre par déduction du verset précité que le défendeur est dispensé). Selon une autre version, cette même déduction du verset en question est faite certes par R. Eléazar; or, c’est bien lui qui a dit (ci-dessus): J’ai eu seulement en vue le cas où le bœuf, projetant de tuer un animal, a par mégarde tué un homme, ou un païen et il a tué un israélite, ou un avorton et il a tué un être viable; le maître est pourtant acquitté. Quel compte R. aqiba tient-il des mots précités: le maître du bœuf sera absous etc.? (Ne le rapporte-t-il pas au bœuf tam)? Selon lui, ce maître sera absous de payer pour l’esclave tué par un bœuf tam. Mais R. Eléazar n’admet-il pas aussi la dispense pour le maître du bœuf qui aurait tué quelqu’un, de payer la moitié du rachat? —Oui, car selon lui les mots suivants (ibid.), si le rachat lui est imposé, sont applicables à l’animal muad. D’autre part, R. Eléazar admet aussi que le maître du bœuf qui a tué un esclave est dispensé de payer sa valeur, par comparaison; il est dit d’une part (pour l’esclave frappé): le bœuf sera lapidé, et il est dit aussi d’autre part (pour l’homicide) que le bœuf sera lapidé; or, comme au 1er cas il s’agit d’un bœuf muad (135)Car un tam n'entraînerait pas de condamnation pour l'esclave tué., il s’agira d’un bœuf analogue au second cas. Mais n’est-il pas dit aussi d’un bœuf tam qui a commis un homicide qu’il sera lapidé? (Et ne peut-on appliquer l’analogie de pénalité, par l’analogie des termes, à l’esclave tué)? —Non, fut-il répondu, on conçoit bien la première analogie où il y a identité de termes; tandis qu’avec la dernière expression, un peu différente, l’analogie serait moins complète.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובעל השור נקי. בשור תם שהמית את האדם כתיב ודריש נקי מחצי כופר משום דבנזקים משלם ח''נ ואשמועינן קרא דאם המית השור הוא דיסקל אבל בעלים פטורין מחצי כופר:
והלא מוקדם הוא וכו'. הלא השור מקדימין אותו להסקל ותם אינו משתלם אלא מגופו וא''כ למה לי קרא דפטור מחצי כופר פשיטא פטור הוא דמהיכא ישלם:
לא אמרתי אלא בנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם וכו'. או לעכו''ם והרג את ישראל וכו' כדחשיב במתניתין דלקמן דבכה''ג השור פטור ממיתה וה''א דחצי כופר משתלם מגופו הוא להכי איצטריך קרא דלעולם פטור מממון הוא בתם:
עד דהוא מקשי לה וכו'. ומתמה הש''ס עד דרבי עקיבא מקשה לר' אליעזר תקשה ליה לדידיה גופיה דדריש לקמן נקי מדמי עבד ולמה לי קרא והלא מוקדם לבית הסקילה הוא:
תיפתר. לר''ע דלא קשיא ליה:
בשעבר ושחטו. האי עבר לישנא דאקדומי הוא. עובר לעשייתן. כלומר שהקדים עצמו ושחטו עד שלא נגמר דינו דה''א דהשתא משלם ליה מיניה להכי איצטריך קרא למעוטי:
ואית דבעי מימר מאן דילפה וכו'. איכא דאמרי דלאחר שקיבל ר''ע מן ר''א האי שינוייא דשני ליה לא אמרתי אלא בשנתכוון לבהמה וכו' למד ממנו ג''כ לשנויי הכי אליבא דרשא דידיה דדריש נקי מדמי עבד ומוקי לה נמי בכה''ג דהשור לאו בר קטלא הוא כלל ומקמי דשמיעא ליה מדר''א האי שינויא לא הוה דריש ליה נמי דרשא דידיה:
מה מקיים ר''ע וכו'. השתא מייתי לה לדרשא דר''ע דדריש דבא הכתוב להשמיענו דבתם שהמית העבד פטור הוא מדמי עבד:
ולית ליה לר''ע נקי מחצי כופר אם כופר וכו' כצ''ל. ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות משיטפא ולית ליה:
ולית ליה לר''ע. אם ר''ע פליג על ר''א גם בעיקר הדין וס''ל דתם חייב בחצי כופר וקאמר הש''ס דאית ליה ודריש לה דכתיב אם כופר יושת עליו. במועד דוקא הכתוב מדבר דעליו כתיב ולא על התם:
ולית ליה לר''א נקי מדמי עבד. אם פליג בהא עם ר''ע וקאמר דאית ליה מג''ש:
נאמר כאן. בעבד אם עבד יגח השור וגו' והשור יסקל ונאמר להלן ואם שור נגח הוא וגו'. השור יסקל וגם בעליו יומת מה שור וכו'. במועד הכתוב מדבר דחייב בעבד ולא בתם:
ולית כתיב סקול יסקל השור. הא בתם נמי כתיב סקול וגו' ונילף שור דעבד משור דתם:
אמר. ומשני אמרי דלא דמי דמוטב ילמד השור יסקל וכו' דהכא בתרוויהו כתיב השור יסקל אבל בתם סקול יסקל השור כתיב והיכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה הוא דילפינן:
גמ' ואיש כי יכה כל נפש אדם. ודרשינן שיהא במכה כדי להמית נפש:
להביא את המכה ויש בו כדי להמית. כלומר לרבות אם הכהו שנים בזה אחר זה והאחרון קירב מיתתו האחרון חייב שאף על פי שיש בו כדי להמית ממכה הראשון הואיל והאחרון קירב המיתה הוא חייב וכל נפש קדריש לרבות אפילו כל דהוא נפש:
אית תניי תני אין בו כדי להמית. כלומר דדוקא בשהמכה מהראשון אין בו כדי להמית היה בהא הוא דהאחרון חייב:
אמר רבי אילא. לא היא דבאין בו כדי להמית מן הראשון פשיטא דאחרון חייב ומאי קמ''ל אלא אפי' יש בו כדי להמית מן הראשון ובא אחר והמית אותו שגמר מיתתו להמית מיד הוא חייב שהוא הממיתו עכשיו וקירב מיתתו וכדאמרינן מעיקרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source