Vayedaber

Baba Kama

Daf 1b

משנה: 1a אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר. לֹא הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה וְלֹא הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר. לֹא זֶה וָזֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִים כַּהֲרֵי הָבּוֹר שֶׁאֵין בָּהּ רוּחַ חַיִים לֹא זֶה וָזֶה שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ וּכְשֶׁהִזִּיק חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק 1b בְּמֵיטַב הָאָרֶץ.

Traduction

Les objets qui causent des dommages se divisent en quatre catégories (dont les principaux représentants (1)''On retrouve le même système d'éléments principaux et de dérivés en (Shabat 7, 1); (Sheqalim 5,1). - Pour traduire la Mishna, nous avons utilisé la version de M. J. M. Rabbinowitz.'' sont): le bœuf, la fosse, le mabeh (qui mord ou arrache, ou écrase), et le feu. Le bœuf a quelque chose qu’on ne trouve pas dans le mabeh, de même qu’on rencontre dans le dernier ce qu’on ne trouve pas dans le premier (2)La Bible a donc pu les mentionner tous deux, pour établir chaque loi, que l'on n'aurait pas pu inférer l'une de l'autre.. Tous les deux (le bœuf et le mabeh) ont ceci que n’a pas le feu, c’est d’être vivants, tandis que le feu ne l’est pas (3)La Bible a donc dû citer à part le feu.. Tous les trois (le bœuf, le mabeh et le feu) ont cette particularité à l’exclusion de la fosse, c’est que (d’après leur nature) ils vont chercher l’objet qu’ils détruisent, mais la fosse ne le cherche pas. Tous les quatre ont cela de commun entre eux, qu’il est dans leur nature de causer des dommages, que leur propriétaire est obligé de surveiller, et que s’ils causent des dommages, leur propriétaire doit payer ceux-ci avec les meilleurs de ses terrains (4)Le recours par hypothèque, à défaut d'argent, aura lieu sur le meilleur immeuble..

Pnei Moshe non traduit

ארבעה אבות נזיקין. נזיקין שם ההיזק שעושין נזק ואבות קרי להו להנך דכתיבי בקרא בהדי' ובגמרא מפרש הי נינהו תולדות:

השור והבור. כסדר שנכתבו בפ' סדרן במשנה דפ' ראשונה נאמר' בשור ושניה בבור. ולפי מסקנת הש''ס הבבלי השור זה הרגל אבל האי תלמודא מפ' השור זה הקרן כדאמר בגמ' ומפרשינן המתני' לפי שיטתא דהאי ש''ס כדלקמן:

והבור. בור ברה''ר ונפל שמה איזה בעל חי חוץ מן האדם ומת אם הבור עמוק י' טפחים או אם הוזק בו ואפי' אדם אם הוא פחות מעשרה שהוא שיעור לניזקין:

והמבעה. למסקנת הבבלי המבעה זה השן והא דלא נקט שן דה''א אפי' היכא דאין הנא' להיזיק' ולפיכך נקט לישנא דמבע' דמשמע לישנא דאיגלויי כדכתיב נבעו מצפוניו דהיינו להנאתה שלפעמים נגלית ולפעמי' נכסית והיינו בשעת אכילה אבל לפי שיטת הש''ס הזה דמפר' השור זה הקרן וא''כ צ''ל דהמבעה כולל לשניהם לשן ולרגל כדדריש בגמרא מקרא ולהכי נקט לישנא דהמבעה שהוא שם כולל לשניהם וכדכתיב בפר' במקרא א'. וטעמא לפי שהן שתי אבות השווין בדיניהם לענין שהן פטורין ברה''ר:

וההבער. זה האש ונקט לישנא דהבער לכלול ג''כ הגחלת שהניח ויצאה והזיקה דסתם אש דקרא הוא שלהבת וכדכתיב לא תבערו אש ופירושו לא תעשו איזה ביעור שמבעירין ממנו האש:

לא הרי השור כהרי המבעה. לא יש קולא בשור כמו שיש קולא במבעה לפי שהשור שהוא הקרן כוונתו להזיק והמבעה אין כוונת שניהם להזיק ולפיכך אי כתב רחמנא שור לא אתי מבעה מניה מפני שהוא קל מן השור בזה:

ולא המבעה כהרי השור. ויש עוד צד אחד שהשור קל ממבעה לפי שהקרן אין הנאה להזיקו ושן יש הנאה להזיקה וכן קל הוא מרגל שהקרן אין היזיקו מצוי ורגל הזיקו מצוי ולפיכך אי כ' רחמנא מבעה לא אתא שור מנייהו מפני שהוא קל מן מבעה בזה ואמטו להכי איצטריך למיכתביה והא דלא נקט כסדר כהרי הבור משום דתו לא מצי למיתני לא זה וזה שיש בהן רוח חיים ועוד דהשתא רבותא אשמועי' שאע''פ שיש לשניהם רוח חיים לא נפק חד מחברי':

ולא זה וזה וכו'. אלו שלשתן דרכן לילך ולהזיק:

הצד השוה שבהן לאתויי כל שדרכן להזיק ושמירתן עליך ואע''ג דאיכ' בחד מהני אבות דלא דמי ליה אי דמי לאינך או לתרי מנייהו מייתינן לי' בהצד השוה לחיובא:

במיטב הארץ. אם רוצה המזיק לפרוע לו קרקע צריך להגבות לו מעידית שבנכסיו:

הלכה: אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין כול'. הַשּׁוֹר זֶה הַקֶּרֶן. דְּכְתִיב כִּי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רְעֵהוּ וגו'. עַד כְדוּן בְּתָם. בְּמוּעָד מְנַיִין. אוֹ נוֹדַע כִי שׁוֹר נַגָּח הוּא וגו'. הַבּוֹר. כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר וגו' בַּעַל בַבּוֹר יְשַׁלֵּם וגו'. הַמַּבְעֶה. כִּי יַבְעֵר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה. זֶה הָרֶגֶל. דִּכְתִיב מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחַמּוֹר. וּכְתִיב הָסֵר מְסוּכָּתוֹ וְהָֽיְתָה לְבָעֵר. זֶה הַשֵּׁן. פְּרוֹץ גְּדֵירוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. זֶה הָרֶגֶל. וְהַהֶבְעֵר. דִּכְתִיב כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָֽצְאָה קוֹצִים וגו'.

Traduction

Par ''dommage du bœuf'', on entend le mal causé par la corne, comme il est dit (Ex 21, 35): Si le bœuf de quelqu’un frappe des cornes le bœuf de son prochain, qui en meurt, ils vendront le survivant et partageront le produit des 2 bœufs. On sait, par ce verset, quelle est la règle pour un bœuf tam (non enclin à frapper); mais quelle est la règle (5)En d'autres termes, dit le commentaire, n'est-ce pas d'un verset traitant de l'animal qu'il s'agit? pour l’animal enclin à frapper, muad? On le sait par ce verset (ibid. 36): Ou (mais) s’il est notoire que le bœuf avait déjà coutume de heurter de la corne, le propriétaire de ce bœuf payera le dommage. Le dommage ''du fossé'' est ainsi décrit (Ex 33, 34): Si quelqu’un ouvre un fossé, et qu’il en résulte un accident, le maître de la fosse paiera. Le dégât du mabeh (6)V. Mekhilta, section Mischpatim, ch. 14, commenc. est ainsi décrit (Ex 22, 4): Si quelqu’un fait du dégât dans un champ ou dans une vigne, en y envoyant sa bête, etc. C’est l’effet du piétinement, dont il est dit (Is 32, 20): Vous qui faites aller le pied du bœuf et de l’âne, et il est dit: (Is 5, 5): j’ôterai sa haie, et elle sera broutée. C’est aussi la morsure, comme il est dit ensuite (ibid.): je romprai sa cloison, et elle sera foulée. Enfin, le dommage ''du feu'' est ainsi décrit (Ex 22, 5): Si le feu survient et trouve des épines, etc.

Pnei Moshe non traduit

גמ' השור זה הקרן. דלא תימא דהתנא כולל בשור כל מיני חלוקי האבות הנאמרים בו והם קרן שן ורגל והמבעה זה האדם והלכך מפרש האי תלמודא דלא תני שור אלא לקרנו ובמבעה כולל התנא לשן ולרגל כדלקמן:

דכתיב וכי יגוף וגו'. מקרא דכתיב גבי בהמה יליף ולא מקרא קמא דכתיב גבי אדם כי יגח איש שור את איש וגו' וטעמיה כדלקמיה:

עד כדון בתם במועד מנין. כלומר דעד כאן שמענו דילפינן קרן דתם מקרן דבהמה ולא מקרן דלעיל דכתיב גבי אדם ומנין שאף במועד מהאי קרא הוא דילפינן. והאי מנין לאו אקרא קאי ולומר מועד מהיכן שמענו דהא בהדיא כתיבא אלא אילפותא דהש''ס קאי וכמסקנא דמילתא היא וכלומר דגם מועד דבהמה מהאי קרא גופיה דכתיב ביה הוא דילפינן או נודע כי שור נגח הוא ולא ממועד דכתיב לעיל גבי אדם ונפקא מינה דקמ''ל דמועד לאדם לא הוי מועד לבהמה:

הבור וכו' בעל הבור ישלם. להכי מייתי נמי סיפיה דקרא לאשמועינן דבהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו עסקינן דיש לו בעלים:

המבעה כי יבער וכו' כדפרישית במתני' דס''ל להאי סתמא דהש''ס דהתנא כולל במבעה לשתי אבות האחרים של שור והם השן והרגל וכדדריש לה מקראי:

ושלת את בעירה וכו'. כלומר דמושלח דרשינן לרגל כדכתיב משלחי רגל ומובער דרשינן לשן כדכתיב והיה לבער זה השן:

פרוץ גדרו והיה למרמס זה הרגל. הא דלא סגי ליה להש''ס בדרשא דלעיל משלחי רגל משום דלא תיקשי מנא לן למדרש מוהיה לבער זה השן דלמא רגל הוא וכמשמעות פשטיה דקרא הסר מסוכתו של הכרם והיה לבער ברגל שיהיו הכל דורסין בו וכ''ת קרא דושלח את בעירה היכי מפרשת לה דלמא אידי ואידי ארגל והא דשלח שלוחי והא דאזל ממילא:

ת''ש מסיפיה דקרא דכתיבא התם פרוץ גדרו וגו'. ואם נפרש לבער דרישיה דקרא ברגל א''כ קשיא מאי האי דקאמר עוד והיה למרמס אלא ע''כ והיה למרמס זה הרגל וה''פ דקרא הסר מסוכתו של הכרם מסוכה זהו שעושין על גבי הגדר ממיני יתידות וקוצים כדי למנוע רגלי העוברין מע''ג הגדר ובתחילה תסור המסוכה והיה לבער לאכול מפירותיה להדוחקין עצמן ועוברין למעלה ע''ג הגדר כדי להכנס להכרם ולאכול ממנה ואח''כ פרוץ גדרו לגמרי והיה למרמס ברגל העוברין בה עכשיו בריוח כדי להשחית את הנשאר ממנה. ודרך משל הוא זה שהוכיח ישעיה הנביא ע''ה לישראל והכוונה שהקב''ה נפרע מהן מישראל מעט מעט וזהו מדת החסד. ועכ''פ שמעינן מהאי דרשה דבער זה השן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source