Baba Kama
Daf 13a
משנה: נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמִתְכַּוֵּן חַייָב בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן פָּטוּר.
Traduction
Si une cruche contenant de l’eau se brise dans la rue, et un passant glisse dans l’eau, ou se heurte contre les morceaux de la cruche, celui qui l’a apportée doit payer le dommage. R. Juda dit: Il doit payer s’il a eu l’intention d’employer les morceaux; si non, il est acquitté.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נשברה כדו בר''ה. לא הניחה אלא שהוא נתקל ונשברה והוחלק וכו':
חייב. דסבר נתקל פושע הוא והלכך חייב:
ר' יהודה אומר במתכוין חייב. דקסבר ר' יהודה נתקל לאו פושע הוא אלא אנוס הוא ואם נתכון לזכות במים ובחרסיה אחר שנשברה כדו הוא דחייב בהזיקן דה''ל בורו שהזיק אבל אינו מתכוין לזכות בהן פטור הואיל ומעיקרא אנוס הוא והלכה כר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא:
הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ 13a וְהִיתִּיזָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ. מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Traduction
De même, si quelqu’un a posé la pierre au dehors, puis un passant la heurte et la renvoie ainsi dans le domaine privé, où un tiers est blessé à ton tour, le premier déposant est-il coupable de ce fait ou non? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
והתיזה לרשות היחיד. את''ל בקמיית' חיובי מחייב דכיון דהרוח הפריחתה אכתי בור ברשות הרבים מיקריא הכא מאי מי אמרינן כיון דאדם הוא שהחזירתה לרשותו ואיהו ודאי מיפטר שהרי נתקל בה ומחמת כן התיזה אלא דקמא נמי מיפטר דהוי כמו שפסקה תקלתו ומכח אחר הוא שבא ההיזק א''ד אכתי מכח התקלה שהניחה ברשות הרבים הוא ולא איפשיטא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִנִּיחַ אַבְנוֹ וּמַשָּׂאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהֶן וּצְלוּחִיתוֹ בְיָדוֹ. בֵּין שֶׁנִּתְקַל בָּאֶבֶן וְנֶחְבַּט בַּקַּרְקַע בֵּין שֶׁנֶּחְבַּט בָּאֶבֶן וְנִתְקַל בַּקַּרְקַע חַייָב עַל נִיזְקֵי אָדָם וּפָטוּר עַל נִיזְקֵי צְלוּחִיתוֹ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. בּוֹר שֶׁלַּנִּיזָּקִין פָּטוּר עַל הַכֵּלִים. וְאִם בְּדֶרֶךְ הַטָּחָה הִטִּיחַ אֲפִילוּ עַל נִיזְקֵי צְלוּחִית חַייָב.
Traduction
– R. Yohanan dit: Si quelqu’un dépose dans la rue une pierre et une charge, puis un passant muni d’une bouteille s’y heurte et la brise, soit qu’après avoir heurté la pierre l’homme se blesse à terre, soit qu’après s’être blessé à la pierre, il heurte la terre, le déposant est responsable du dommage survenu à l’homme (à l’instar de l’auteur d’un fossé), non du bris de la bouteille. Il résulte de l’avis de R. Yohanan que l’équivalent d’un fossé au point de vue des dommages ne suscite pas de responsabilité des objets; mais si en passant on a heurté la bouteille contre la pierre (placée en achoppement), il faudra la payer.
Pnei Moshe non traduit
וצלוחיתו בידו. ונשברה:
בין שנתקל וכו'. דעל כל פנים מכח שהניחם ברשות הרבים הוא בא:
חייב על נזקי האדם. דאדם לא אימעוט בבור אלא ממיתה אבל אם הוזק חייב:
מילתיה דרבי יוחנן אמרה. שמע מינה מדר' יוחנן דסבירא ליה אפילו בור של נזקין פטור על נזקי כלים ופליג אהאי מ''ד לקמן פ' הפרה הלכה ז' דאמר דלא אימעוט כלים אלא מבור של מיתה ולא מבור של נזקין:
ואם בדרך הטחה. זה שהצלוחות בידו הטיחה בדרך העברתו ונשברה בזה לא הוה כבור דאלו בור בתר דנייח הוא וכאן חייב על נזקי כלים:
Baba Kama
Daf 13b
משנה: הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵירוֹ בַּקּוֹצִים וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Traduction
Si un individu verse de l’eau sur la voie publique et cause un dommage à quelqu’un, il doit payer le dommage. Si un individu cache dans la voie publique des épines, des verres, qui causent des dommages, ou s’il fait sa haie en épines, ou si sa haie s’est renversée sur la voie publique, ce qui a causé des dommages aux passants, il doit payer ces dommages.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השופך מים בר''ה. אע''ג דברשות קעביד כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים בר''ה אפ''ה אם הוזק בהן אחר חייב בנזקו ואפי' אפקרינהו דהא מתחלה שלא באונס הוא וקי''ל המפקיר נזקיו בר''ה ומתחלה נעשו שלא באונס חייב:
המצניע את הקוץ וכו'. שהצניען בר''ה:
והגודר גדירו בקוצים. שעשה גדר מקוצים והפריחן לר''ה אבל אם צימצם בתוך שלו והוזק בהן אחר פטור שאין דרך ב''א להתחכך בכתלים:
הלכה: הַשּׁוֹפֵךְ אֶת הַמַּיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנֶּחְבַּט בְּקַרְקָעוֹ. אֲבָל אִם נִתְלַכְלְכוּ כֵלָיו חַייָב. רַב אָמַר. אֲפִילוּ נִתְלַכְלְכוּ כֵילָיו פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. בּוֹר שֶׁלַּנְּזָקִין פָּטוּר עַל הַכֵּלִים.
Traduction
Selon R. Houna, la Mishna traite de la responsabilité si, pour avoir glissé par l’eau, l’homme est tombé à terre, et s’est ainsi blessé; mais, si les vases se sont trouvés salis par l’eau après leur dépôt (et abîmés), celui qui a versé l’eau est responsable du dégât (79)Par équivalence avec le fossé, on n'est pas responsable du dommage survenu à l'homme, mais des vases.. Selon Rav, même des vases abîmés on n’est pas responsable (80)Tossefta, ibid.. Cet avis de Rav revient à dire que si, par comparaison avec le fossé, un individu a causé un dégât par son fait, celui-ci est dispensé de payer le dommage même des vases.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשנחבט בקרקעו. מחמת שהוחלק במים נפל ונחבט האדם בקרקע והוזק מיירי מתני' ורב הונא דייק לה הכי מדקתני והוזק בהן משמע דוקא הוזק בהן אדם אבל לא כלים והילכך לא משכחת לה אלא בשהוזק בתר דנייחו מיא דהוי כבור ואדם הוא דחייב דלא אימעוט אדם מנזקי בור אלא כלים אבל אם בשעת השפיכה הזיק גירי דיליה הוא ולאו בור הוא ועל הכלים נמי מתחייב והיינו דקאמר בשנחבט בקרקעו כלומר מחמת שעשה זה להקרקע רפש וטיט נחלק ונחבט האדם:
אבל אם נתלכלכו כליו חייב. כלומר אבל אם היה ההיזק מעיקרא קודם דנייחו מיא ובשעת שפיכה וההיזק הוא שנטנפו כליו של זה חייב גם על הכלים אי נמי דהכי פירושא דרב הונא דייק מדקתני השופך מים והוזק דמשמע דדוקא בהכי איירי שהוזק בשעת שפיכה ועדיין לא נחו מיא ולפיכך חייב על נזקי אדם אבל בתר דנחו מיא פטור דבור הוא והשתא רב הונא אדיוקא דמתני' קאי בשנחבט אדם בקרקעו הוא דפטור בו דאדם אימעוט מבור אבל על הכלים חייב ואפי' בתר דנייחו וקסבר רב הונא כמ''ד לקמן דכלים לא אימעוט מבור. והשתא שייך שפיר טפי הא דרב דאמר דאפילו כלים פטור בתר דנייחו ומתני' דוקא בשעת שפיכה מיירי דגירי דיליה הוא ולא הוי בור. והאי פירושא מסתברא טפי דנראה מרהטא דסוגיא דרב ורב הונא בחיוב כלים בבור פליגי:
מילתיה דרב אמרה. דש''מ מדברי רב דס''ל כמ''ד דנזקי כלים ג''כ אימעוט מבור כמו אדם:
הלכה: נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. בִּשְׁעַת נְפִילָה נֶחְלְקוּ אֲבָל לְאַחַר נְפִילָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁחַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין בִּשְׁעַת נְפִילָה בֵּין לְאַחַר נְפִילָה הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. מְתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר. אִם בִּשְׁעַת נְפִילָה פָּטוּר. אֵינוֹ קַל וָחוֹמֶר לְאַחַר נְפִילָה. וְלָמָּה פָטוּר בִּשְׁעַת נְפִילָה. שֶׁכֵּן אָדָם מַבְקִיר נְזָקָיו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וְאִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. דְּתַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָן בְּמַנִּיחַ אַבְנוֹ וּמַשּׂוֹאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהֶן פָּטוּר. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. הָא אִם לֹא הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ עַל מְנָת כֵּן חַייָב. 13b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. בְּמִתְכַּוֵּין לַחֲרָסִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. בְּמִתְכַּוֵּין לְהַזִּיק. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי לָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה לַחֲכָמִים בְּמַבְקִיר שׁוֹר שֶׁנָּגַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁחַייָב. לֹא דוֹמֶה נֶזֶק עוֹמֵד לְנֶזֶק מְהַלֵּךְ.
Traduction
Selon R. Eléazar, la discussion entre les rabbins (l’avis anonyme de la Mishna) et R. Juda a lieu si le dommage est survenu au moment de la chute de la cruche (73)L'homme ainsi lésé ne l'a pas fait de plein gré, dit R. Juda.; mais si le dommage est survenu après ce fait, tous reconnaissent (même R. Juda) que le propriétaire de la cruche est responsable du dommage (74)Il pouvait l'éviter en enlevant les morceaux.. Selon R. Yohanan, la discussion de la Mishna est aussi bien applicable au cas du dommage immédiat après le bris de la cruche, qu’à celui du dommage survenu plus tard. Celui-ci objecta à son contradicteur R. Eléazar: si (selon R. Juda) le propriétaire de la cruche est dispensé en cas de dommage immédiat (75)Alors le porteur de la cruche doit faire attention à ce qu'il porte., il doit l’être à plus forte raison en cas de dommage immédiat, parce que au dehors l’homme est présumé abandonner les morceaux d’un objet brisé, sans être responsable du mal par accident. Il existe un enseignement dont chaque interprétation confirme l’un des deux avis précédents: Les sages reconnaissent, est-il dit (76)Tossefta à ce Ch. 2., d’accord avec R. Juda, que si quelqu’un pose une pierre avec une charge sur la voie publique, puis un passant s’y heurte et se blesse, le propriétaire de ce dépôt n’est pas responsable, car pour ainsi dire de la même façon, Josué a partagé la Palestine entre les Israélites (77)Une part de la rue est offerte à tout venant.. Si donc l’on n’avait pas invoquer la répartition du sol palestinien par Josué, le propriétaire serait coupable (78)Bien qu'il ne soit pas cause du mal.. On assimile ce cas au fossé, selon R. Yohanan, et la responsabilité subsiste si le propriétaire a eu l’intention d’utiliser les morceaux de la cruche brisée; selon R. Eléazar, ce dernier en laissant à terre les morceaux semble avoir eu l’intention de blesser. R. Zeira et R. Ila disent tous deux: R. Juda adopte l’avis des autres sages que, même en abandonnant un bœuf qui a frappé (blessé) sur la voie publique, son propriétaire reste responsable; car un danger en place (immobile comme la cruche brisée) ne ressemble pas au danger en mouvement (comme le bœuf) dont il est difficile de se préserve et son propriétaire est responsable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשעת נפילה נחלקו. אם הוזק בהן בשעה שנשברו כדו ונפלה והוחלק זה במים או לקה בחרסיה בהא הוא דת''ק סבר נתקל פושע הוא ור' יהודה סבר לאו פושע הוא:
כל עמא מודו שחייב. כדמפרש טעמיה לקמיה:
א''ר יוחנן בין וכו'. וכדמקשי ליה:
מתיב. השיב ר''י לר' לעזר אם בשעת נפילה דאיכא למימר היה לו להזהר במה שבידו ושלא יהא נתקל ויזיק אחרים ואפ''ה פוטר בו ר' יהודה אינו ק''ו דלאחר נפילה יהיה פטור דמה היה לו לעשות:
ולמה פטור בשעת נפילה. סיומא מילתיה דר' יוחנן היא תדע דהא בשעת נפילה מ''ט פטור הוא לר' יהודה אלא משום שכן אדם מפקיר נזקיו ברשות הרבים דמסתמא מפקיר להו ואע''ג דבעלמא מפקיר נזקיו ברשות הרבים חייב התם דהניח התקלה מדעת והוי כבור ברשות הרבים אבל הכא דעל ידי אונס באת התקלה פטור וא''כ מכ''ש דלאחר הנפילה פטור:
אית מתניתא וכו' ואית מתניתא. חדא ברייתא היא וכלומר מהאי מתניתא מסייעא לר' לעזר ומסייעא לר' יוחנן וכל חד מפרש לה כטעמיה ולתרווייהו ל''ק וכדלקמן:
דתני. תוספתא היא בפרק שני. וחסר כאן והכי גרסינן כדאיתא התם מודה ר' יהודה לחכמים במניח אבנו וצלוחותו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן שהוא חייב מפני ששמירתו עליו ומודים חכמים לר' יהודה במניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונפלו ונשברו ובא אחר והוזק בהן שהוא פטור מפני שאין שמירתן עליו. ולקמן איתא התם היה בקופה של תבן ובה חבילה של קוצים ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן ה''ז חייב ר' יהודה פוטר שלא ניתנו ערי ישראל אלא לכך ובהאי דינא פלוגתא התם. ועכ''פ שמעינן דבמניח תקלה ברשות הרבים כ''ע מודו דחייב ואם ממילא באת מחמת שהוציאן בר''ה כמו בקופה של תבן לר' יהודה פטור שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שיהו נושאין משאיהן בר''ה וברשות קעביד:
הא אם לא הנחיל וכו'. מדקאמר טעמא שע''מ כן הנחיל הא מדינא חייב ואע''פ שלא הניח התקלה מדעת ברשות הרבים ודמיא למתני' וא''כ קשיא והשתא מסיק דמר מתרץ לטעמיה ומר מתרץ לטעמיה:
על דעתיה דר' יוחנן. דס''ל לאחר נפילה פוטר ר' יהודה דכיון דשלא מדעת נעשית התקלה מתחילה פטור במפקיר ובמתכוין חייב דקאמר ר' יהודה במתני' במתכוין לחרסין לזכות בהן קאמר דהוי לה השתא כבורו וכהניחן מדעת וה''נ מיתוקמא דיוקא דברייתא דמדינא חייב בשנתכוין לזכות בהן ולר' לעזר דס''ל לאחר הנפילה מחייב ר''י לא איצטריך ליה לפרושי מתכוין דר''י במתכוין לזכות בהן אלא במתכוין להזיק וכלומר דכיון שהניחן שם לאחר הנפילה כמתכוין להזיק הוא שהיה לו לפנותן:
לא דומה נזק עומד. אפי' למאן דס''ל מפקיר נזקיו בר''ה פטור במתני' ומפני שלא הניח התקלה מדעתו לא תימא דה''ה בשור שנגח בר''ה והפקירו נמי כן שהרי לא מדעתו היתה התקלה הלכך קמ''ל דשאני הכא דאינו דומה נזק עומד דמתני' שיכולין העוברין להשמר ולילך מן הצד אבל הכא נזק מהלך הוא ברשות הרבים וקשה לשמור הימנו:
הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית לְתוֹךְ כּוֹתְלוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וּבָא בַּעַל הַכּוֹתֶל וּסְתָרוֹ וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן לְתוֹךְ שְׂדֵה עַצְמָן וּמַעֲמִיקִין לָהֶן ג̇ טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תַעֲלֵם הַמַּחֲרֵישָׁה.
Traduction
Si quelqu’un cache une épine ou des verres dans le mur de son prochain, puis le propriétaire du mur le démolit, après quoi un tiers survenant se blesse à cette épine remise à nu, le premier est responsable (81)Il devait le mettre à l'abri, et le propriétaire du mur l'ignorait.. Les gens pieux d’autrefois avaient soin d’enfouir leurs épines dans leur propre champ, à une profondeur d’au moins 3 palmes, afin que le soc de la charrue ne les découvre pas en labourant.
Pnei Moshe non traduit
חייב. המצניע שלא היה לו להצניעו בכותלו של זה ובעל הכותל פטור דלא ידע:
כדי שלא תעלם המחרישה. בשעה שמחרישין שלא יחזרו ויעלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source