Baba Kama
Daf 10a
משנה: הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּֽפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג וְשִׁיבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. כֶּלֶב שֶׁנָּטַל אֶת הַחֲרָרָה וְהָלַךְ לוֹ לְגָדִישׁ אָכַל אֶת הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
Traduction
Si un chien ou une chèvre a sauté d’un toit dans la place du demandeur et a cassé un objet, le maître paiera le dommage entier, car ces animaux sont muadim (habitués à sauter) (58)Il fallait donc les surveiller.. Si un chien a pris un gâteau du fourneau (avec les charbons) et s’il est allé dans le champ du demandeur, où il a mangé le gâteau et incendié un tas de blé, on paie pour le gâteau le dommage entier, et pour le blé la moitié du dommage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מפני שהן מועדין. לקפוץ וברשות הניזק מיירי דתולדה דרגל היא:
החררה. עוגה שנאפית על גבי גחלים ופעמים שהגחלים נשארים עליה:
על החררה משלם נזק שלם. דהוי שן ברשות הניזק וכדמסיק בבבלי בגדיש של בעל החררה:
ועל הגדיש משלם ח''נ. דהוי כצרורות:
הלכה: כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית כול'. רַב אָמַר. עָֽקְמָה צַוָּארָהּ וְאָֽכְלָה מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. וְהָא תַנִּינָן. מִפֶּתַח הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּשֶׁהָיָה חֲמוֹר טָעוּן גְּדָיִים וּבִשְׁעַת עֲבָרָתָן פָּֽשְׁטוּ צַוָּארֵיהֶן וְאָֽכְלוּ מִפֶּתַח הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁנֶּהֱנֵית מִתּוֹךְ הֶחָנוּת מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. רַב אָמַר. אָֽכְלָה שְׂעוֹרִים מְשַׁלֵּם תֶּבֶן. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה וּפְלִיג. לְפִיכָךְ אִם אָֽכְלָה חִיטִּין שֶׁהֵן רָעוֹת לָהּ הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה. 10a שִׁינָּת וְאָֽכְלָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. מַהוּ שִׁינָּת וְאָֽכְלָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. הָֽיְתָה קוּפָּתוֹ מוּשְׁפֶּלֶת לַאֲחוֹרָיו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָֽשְׁטָה פָרָה אֶת פִּיהָ וְאָֽכְלָה מִמֶּנָּהּ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. סוֹג שֶׁנָּתוּן בְּפֶתַח הֶחָנוּת חֶצְיוֹ מִבִּפְנִים וְחֶצְיוֹ מִבַּחוּץ וּפָֽשְׁטָה פָרָה אֶת פִּיהָ וְאָֽכְלָה מִמֶּנָּהּ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
Traduction
Rav explique le cas ''à côté de la voie publique'': si l’animal tourne le cou et mange, ''le défendeur paiera la valeur du dommage''. —Mais n’est-il pas dit ensuite: ''s’il a mangé à la porte d’une boutique, la valeur du profit est seule due; s’il a mangé dans la boutique, le dommage entier est dû''? Or, comme il s’agit là forcément du cas où l’animal a tourné la tête, quel compte Rav en tient-il? —On peut supposer, répond R. Yossé b. Aboun, le cas où passe un âne chargé d’agneaux, lesquels en passant ont allongé le cou et mangé; alors on distingue entre la porte de la boutique et l’intérieur. –Rav explique aussi la distinction entre le dommage et le profit réalisé: si l’animal a mangé de l’orge, le défendeur peut arguer que la paille eût suffi (et il paiera le prix de celle-ci). R. Hiya (à titre d’explication) a dit le contraire (57)Tossefta, ch. 1.: si l’animal a mangé du froment qui lui est nuisible (l’échauffe), le défendeur ne devra rien (si donc l’animal a pris une nourriture efficace, le défendeur doit la payer entière). En cas de changement dans la nourriture, le défendeur doit payer l’entier. Pourquoi? Voici en quoi consiste le changement: le fourrage placé dans une hotte au dos de quelqu’un a été mangé de là (non de la terre) par l’animal; le dommage entier est pourtant dû. De même, si d’un panier (de foin) sis à la porte d’une boutique, moitié au dedans, moitié au dehors, l’animal a commencé par la partie intérieure en allongeant le cou, le défendeur devra payer le total.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עקמה צוארה. הא דקתני מצידי הרחבה מפרש רב שהיתה עומדת בתוך הרחבה ועקמה צוארה כלפי צידי הרחבה ואכלה ומשלמת מה שהזיקה. והא תנינן מפתח החנות. וע''כ לא משכחת לה אלא כשעקמה ראשה ואכלה דהא פתח החנות לאו בתוך הרחבה הוא ואפ''ה קתני משלמת מה שנהנית:
מאי כדון. השתא האיך מפ' לה רב:
תיפתר. פתח החנות דמתני' לאו שאכלה אותה הבהמה שעברה ברחבה מפתח החנות אלא הב''ע בחמור שהיה עובר ברחבה והיה טעון גדיים וראשן היתה כלפי פתח החנות ובשעת עברתן לא היו צריכין אלא לפשוט צואריהן ולאכול דהוי שן בר''ה דכאורחייהו הוי ולפיכך אינה משלמת אלא מה שנהנית:
אכלה שעורים משלם תבן. מה שנהנית דקתני במתני' מפרש לה וקסבר רב דאע''ג דאכלה שעורין והן ראויות לה אפ''ה אינו משלם אלא תבן לפי שיכול לומר לו לא היה רצוני להאכילה אלא תבן:
והתני ר' חייא. בתוספתא ופליג על רב דקתני על מתני' משלם מה שנהנית לפיכך אם אכלה חיטין שהן רעות ומזיקות לה הרי זה פטורה שאינה ראיות להאכילה אלמא בדבר הראוי לה משערינן:
שינת ואכלה. הכי קתני בתוספתא ומפרש לה מהו שינת ואכלה דהא כל מידי דשינוי תולדה דקרן הוי ואמאי משלם נ''ש:
היתה קופתו וכו'. לאו שאכלה מידי דשינוי אלא ששינתה מכדרכה באכילה שדרך הבהמה לאכול מן השוק והיא פשטה פיה ואכלה מתוך הקופה שהיתה מופשלת לאחוריו אע''פ שהיה בר''ה משלם נ''ש דהקופה הוי כחצר הניזק:
סוג. של תבואה קשור וארוך:
ואכלה ממנה. ומן החציו שמבפנים התחילה לפיכך משלם נ''ש על הכל ואפי' על חציו שהיה מבחוץ הואיל כי נקטה בחד רישא גריר אידך בתרה כמאן דמנח כולה בפנים דמי:
הלכה: הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּֽפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שֶׁקָּֽפְצוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שֶׁנָּֽפְלוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁקָּֽפְצוּ. נָֽפְלוּ לֹא בְדָא.
Traduction
Selon une version, il s’agit exclusivement du fait de ''sauter'' (état habituel); selon une autre version, même si l’un de ces animaux est tombé (par accident), le propriétaire est responsable du dommage. R. Yohanan dit: il faut adopter pour notre Mishna la version absolue de ''sauter''; pour la chute (accidentelle), il ne peut pas y avoir d’obligation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אית תנויי תני שקפצו. דוקא קפצו שדרכן בכך:
אית תנויי תנו שנפלו. אפילו נפלו נמי חייב ואף על גב שאונס הוא שאינן דרכן בנפילה סבירא ליה להאי תנא מכיון דפשע בזה שהניחן על ראש הגג ודרכן לקפוץ הוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב וקפצו דנקט אורחא דמילתא קתני:
כיני מתניתא שקפצו. ר' יוחנן הוא דמכריע שכך צריך לשנות במתני' בדוקא אבל נפלו לא בדא אמרו שהוא בכלל חיוב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source