משנה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד. עֲשָׂאָן לִשָׂכָר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי קַח לָךְ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ. קַח לָךְ זֵיתִים וּבוֹא וַעֲשֵׂה בְּבֵית הַבַּד. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת שֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב. נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵה בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ. יִשַׁלֵּשׁוּ וְאִם הָיוּ מְשׁוּלָּשִין יִכְתְּבוּ סֵימָן וְאִם הָיוּ בְסֵימָנִין יִכְתְּבוּ כֹהֵן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַיי פָרוּעַ וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ שְׁטָרוֹת כּוּלָּם פְּרוּעִין. נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָרוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כיוצא בו אמר רשב''ג אף הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע לה כתובתה כשמגרשה בעלה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת הרבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזירנה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ומסקנא דערב דכתובה לא משתעבד כלל ואפי' אין לו נכסים לבעל מאי טעמא מצוה קעביד ולאו מידי חסרה ואי ערב דכתובתיה דכלתיה הוא בשביל בנו משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה וקבלן דכתובה משתעבד הוא אפי' לאשה דעלמא וכשהיא רוצה להפרע ממנו לא יפרע עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים:
אם יש נכסים ללוה. התם קאמר דחסורי מחסרא וה''ק ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במד''א כשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע''פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד ערב ואחד קבלן לא יפרע מהן. ערב הוא שאמר תן לו ואני ערב קבלן הוא שאומר תן לי ואני נותן לך ואין הלכה כרשב''ג:
מתני' לא יפרע מן הערב. לדין תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו ב''ד ואם אין לו מה לשלם או שאין בית דין יכולין להוציא ממנו אז יפרע מן הערב:
והקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר ולא שנים:
הגדול פרוע. דמסתמא הוא פרוע כדמפרש בגמרא:
נמצא לאחד שש שנים. אם נמצא שם על לוה אחד שני שטרות אחד גדול ואחד קטן:
שטרות כולם. שלו בחזקת פרועין הן:
ואם היו. שוין בסימנין יכתבו כהן אם היה א' מהן כהן ואם היו שניהם כהנים יכתבו דורות דור רביעי:
יכתבו סי'. פלוני שהוא ארוך או גוץ וכיוצא בזה:
ישלשו. יכתבו שם אבי אביו:
מתני' שני אחין. איידי דתני רישא מי שפרע מקצת חובו דסבר ר' יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין א' עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו בהאי ענינא:
קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ או קח לך זיתים וכו' ותשמש בהם או אשתמש אני בו וכלומר דבההיא חזקה שהניח לנו אבינו והיה כן לעולם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא א''כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או אני מוכר לאחרים וקונה הדין עמו:
אינן יכולין להוציא שט''ח זה על זה. דכל אחד מהן יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתיו לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:
ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל חד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:
נמצא לאחד בין שטרותיו. שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין:
אם היו משולשין. שהיו גם שמות אבי אבותיהן שוין:
רַב אָמַר. צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. 33a רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. אִם צָרִיךְ לְהַזְכִּיר זְמַן רִאשׁוֹן בַּשֵּׁינִי. עַל הָדָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכֵן יָפֶה לוֹ וְאַל יֵרַע כֹּחַ זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני. אם מחליף הוא את השטר וכותב לו שטר אחר על חוב הנשאר צריך לכתוב בו הזמן שהוזכר בראשון:
ר' יוחנן בעי. על הא דרב דאם צריך להזכיר זמן ראשון בשני א''כ היאך אמר ר' יוסי על הדא וכן יפה לו ואל ירע כח זה והרי לא הורע כחו של המלוה דהא זמן הראשון כתוב בו ונמצא טורף הוא הלקוחות שקנו אחר זמן הראשון:
ושמואל אמר אין צריך. וכותב בשטר השני זמן היום אשר נכתב בו וכן תני ר' חייא:
הלכה: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ כול'. תַּנֵּי. לֹא דוֹמֶה אֵימַת שְׁטָר גָּדוֹל לְאֵימַת שְׁטָר קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשיש נכסים ללוה. הוא דלא יפרע מן הערב תחלה אבל אם אין נכסים ללוה יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחלה ואפי' יש נכסים ללוה ועלה קאמר רשב''ג דאם יש נכסים ללוה אפי' אמר על מנת שאפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב:
גמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן. מפרש לפלוגתייהו דת''ק ורשב''ג הכי:
גמ' לא דומה אימת שטר גדול. טעמא דהגדול פרוע מפרש דזה יש לו אימה ביותר בשטר גדול שעליו ומסתמא פורע אותו בתחלה ואפי' אין לו לפרוע כל הסך מסתמא כל מה שנותן נותן הוא על שטר הגדול כדי לפטור החוב הזה וכשאמר זה השטר פרוע כולו הוא ודאי הגדול פרוע:
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרָב לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. אִם אָמַר עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִיפָּרַע מִן הֶעָרָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כיוצא בו אמר רשב''ג אף הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע לה כתובתה כשמגרשה בעלה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת הרבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזירנה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ומסקנא דערב דכתובה לא משתעבד כלל ואפי' אין לו נכסים לבעל מאי טעמא מצוה קעביד ולאו מידי חסרה ואי ערב דכתובתיה דכלתיה הוא בשביל בנו משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה וקבלן דכתובה משתעבד הוא אפי' לאשה דעלמא וכשהיא רוצה להפרע ממנו לא יפרע עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים:
אם יש נכסים ללוה. התם קאמר דחסורי מחסרא וה''ק ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במד''א כשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע''פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד ערב ואחד קבלן לא יפרע מהן. ערב הוא שאמר תן לו ואני ערב קבלן הוא שאומר תן לי ואני נותן לך ואין הלכה כרשב''ג:
מתני' לא יפרע מן הערב. לדין תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו ב''ד ואם אין לו מה לשלם או שאין בית דין יכולין להוציא ממנו אז יפרע מן הערב:
והקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר ולא שנים:
הגדול פרוע. דמסתמא הוא פרוע כדמפרש בגמרא:
נמצא לאחד שש שנים. אם נמצא שם על לוה אחד שני שטרות אחד גדול ואחד קטן:
שטרות כולם. שלו בחזקת פרועין הן:
ואם היו. שוין בסימנין יכתבו כהן אם היה א' מהן כהן ואם היו שניהם כהנים יכתבו דורות דור רביעי:
יכתבו סי'. פלוני שהוא ארוך או גוץ וכיוצא בזה:
ישלשו. יכתבו שם אבי אביו:
מתני' שני אחין. איידי דתני רישא מי שפרע מקצת חובו דסבר ר' יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין א' עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו בהאי ענינא:
קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ או קח לך זיתים וכו' ותשמש בהם או אשתמש אני בו וכלומר דבההיא חזקה שהניח לנו אבינו והיה כן לעולם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא א''כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או אני מוכר לאחרים וקונה הדין עמו:
אינן יכולין להוציא שט''ח זה על זה. דכל אחד מהן יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתיו לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:
ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל חד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:
נמצא לאחד בין שטרותיו. שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין:
אם היו משולשין. שהיו גם שמות אבי אבותיהן שוין:
הלכה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרָב כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁיֵּשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה. אֲבָל אֵין נְכָסִים לַלּוֹוֶה יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. וְאִם אָמַר. עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה. יִפָּרַע מִן הֶעָרָב וַאֲפִילוּ יֵשׁ נְכָסִים לַלּוֹוֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשיש נכסים ללוה. הוא דלא יפרע מן הערב תחלה אבל אם אין נכסים ללוה יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחלה ואפי' יש נכסים ללוה ועלה קאמר רשב''ג דאם יש נכסים ללוה אפי' אמר על מנת שאפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב:
גמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן. מפרש לפלוגתייהו דת''ק ורשב''ג הכי:
גמ' לא דומה אימת שטר גדול. טעמא דהגדול פרוע מפרש דזה יש לו אימה ביותר בשטר גדול שעליו ומסתמא פורע אותו בתחלה ואפי' אין לו לפרוע כל הסך מסתמא כל מה שנותן נותן הוא על שטר הגדול כדי לפטור החוב הזה וכשאמר זה השטר פרוע כולו הוא ודאי הגדול פרוע:
תַּמָּן מָרִין. בְּכָל מָקוֹם הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חוּץ מֵעָרָב וְצַיידָן וּרְאָייָה אֲחֲרוֹנָה. אָֽמְרִין. וּבִלְבַד בְּמִשְׁנָתֵינוּ. רִבִּי אִמִּי בַּר קָרְחָה בְשֵׁם רַב. וְלָמָּה אָֽמְרוּ. בְּכָל מָקוֹם הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. שֶׁהֲלָכוֹת קְצוּבוֹת הָיָה אוֹמֵר מִפִּי בֵית דִּינוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהלכות קצובות. עיקרות ומקובלות מפי בית דינו:
ובלבד במשנתינו. הלכה כרשב''ג במקום שנשנה במשנה אבל לא בברייתא:
תמן. בבבל אמרין בכל מקום הלכה כרשב''ג חוץ מערב דמתני' וצידן בפ' מי שאחזו וראיה אחרונה בפ' זה בורר דקתני התם בסוף הפרק שני דינים של ראיה ובראיה אחרונה אין הלכה כמותו:
משנה: כְּיוֹצֵא בוֹ הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הֶעָרָב לָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ וְהָיָה בְעָלֶיהָ מְגָֽרְשָׁהּ יַדִּירֶנּוּ הֲנָייָה שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קָיְנוֹנִייָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כיוצא בו אמר רשב''ג אף הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים וצריך הערב לפרוע לה כתובתה כשמגרשה בעלה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת הרבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזירנה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב. ומסקנא דערב דכתובה לא משתעבד כלל ואפי' אין לו נכסים לבעל מאי טעמא מצוה קעביד ולאו מידי חסרה ואי ערב דכתובתיה דכלתיה הוא בשביל בנו משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה וקבלן דכתובה משתעבד הוא אפי' לאשה דעלמא וכשהיא רוצה להפרע ממנו לא יפרע עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים:
אם יש נכסים ללוה. התם קאמר דחסורי מחסרא וה''ק ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במד''א כשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע''פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד ערב ואחד קבלן לא יפרע מהן. ערב הוא שאמר תן לו ואני ערב קבלן הוא שאומר תן לי ואני נותן לך ואין הלכה כרשב''ג:
מתני' לא יפרע מן הערב. לדין תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבו אותו ב''ד ואם אין לו מה לשלם או שאין בית דין יכולין להוציא ממנו אז יפרע מן הערב:
והקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר ולא שנים:
הגדול פרוע. דמסתמא הוא פרוע כדמפרש בגמרא:
נמצא לאחד שש שנים. אם נמצא שם על לוה אחד שני שטרות אחד גדול ואחד קטן:
שטרות כולם. שלו בחזקת פרועין הן:
ואם היו. שוין בסימנין יכתבו כהן אם היה א' מהן כהן ואם היו שניהם כהנים יכתבו דורות דור רביעי:
יכתבו סי'. פלוני שהוא ארוך או גוץ וכיוצא בזה:
ישלשו. יכתבו שם אבי אביו:
מתני' שני אחין. איידי דתני רישא מי שפרע מקצת חובו דסבר ר' יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין א' עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו בהאי ענינא:
קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ או קח לך זיתים וכו' ותשמש בהם או אשתמש אני בו וכלומר דבההיא חזקה שהניח לנו אבינו והיה כן לעולם ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אלא א''כ אמר לו קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה או אני מוכר לאחרים וקונה הדין עמו:
אינן יכולין להוציא שט''ח זה על זה. דכל אחד מהן יכול לטעון זה השטר שבידך אני החזרתיו לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך:
ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל חד מצי מדחי ליה לגבי חבריה:
נמצא לאחד בין שטרותיו. שובר ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן שעליו פרועין:
אם היו משולשין. שהיו גם שמות אבי אבותיהן שוין:
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בִּשְׁטָר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. עַל יְדֵי עֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. הוֹצִיא עָלָיו כְּתָב יָדוֹ שֶׁהוּא חַייָב לוֹ גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. עָרָב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִיתּוּם הָעֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ לָמָּה. אָמַר לוֹ הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק וְאָמַר לוֹ הַנַּח וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ פָּטוּר שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָוהוּ. וְאֵי זֶהוּ עָרָב שֶׁהוּא חַייָב לוֹ אָמַר לוֹ הַלְוֵוהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ חַייָב שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָוהוּ. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְחַכֵּם יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁאֵין לָךְ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן שֶׁהֵן כְּמַעְייָן הַנּוֹבֵעַ וְכָל הָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל בן ננס. אינו גובה כלל דס''ל לבן ננס כל ערב שלאחר מתן מעות לא הוי ערב שלא על אמונת הערב והבטחתו הלוהו. ואמרינן בגמרא ואע''פ שקילס רבי ישמעאל את בן ננס אין הלכה כבן ננס:
גובה מנכסים בני חורין. של הערב דכיון דלא חתימי סהדי על הערבות הויא לה מלוה על פה:
אחר חיתום שטרות. אחר שחתמו העדים בשטר כתב אני פלוני בן פלוני ערב:
גובה מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים דכיון דאין בו עדים לית ליה קלא ולא ידעי ביה לקוחות כי היכי דליזדהרו:
הוציא עליו. המלוה כתב ידו של הלוה שהוא חייב לו ואין כאן עדות אחרת:
מתני' המלוה את חבירו בשטר. אע''פ שאין כתוב בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים דקי''ל אחריות טעות סופר הוא אם לא כתבו בשטר והרי הוא כאלו נכתב:
הלכה: כְּיוֹצֵא בוֹ הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כול'. חָמוֹי דִבְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי הֲוָה עֲרָבָא בְּפוֹרְנָהּ דִּבְרַתֵּיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי וַהֲוָה מְבַזְבְּזָה בְנִכְסַייָא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. אָמַר. צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. 33b אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וּמַה אִילּוּ וְיַחְזוֹר וְיִסְבִּינָהּ לֵית מָרֵי חוֹבָה אֲתִי וְטָרִף. אֲמַר. דְּלָא יַחְזוֹר. וְיַעַבְדִּינוֹן מִטַּלְטְלִין אוֹ פָּרָאפֶרְנוֹן וְלָא מַשְׁכַּח מָרֵי חוֹבָה מַה מִתְפַּס. וּנְפַק עוֹבְדָא כְרִבִּי אָחָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או פרא פרנון. הוא כמו נכסי צאן ברזל. ובהרבה מקומות נשתמשו בזה הלשון במסכת כתובות וכלומר שיעשו מן המעות קרן קיימת שיהיו כמו נכסי צאן ברזל שלא תוכל לאבדן וב''ח יבא ולא ימצא מה לטרוף וא''כ יש תקנה לזה ואפ''ה נפק עובדא והכריעו כר' אחא:
אמרי דלא יחזור. כלומר דלא יהא שיחזור ויקחנה אין חשש משום ב''ח דיש תקנה לזה שיעשה מן מעות הכתובה מטלטלין דברים שיכול להבריחן מפני הב''ח:
אמרין חברייה קומי ר' יוסי. אפילו לטעמא דידך נהי דלא חיישת לקנוניא בשביל הבעל הא אכתי איכא למיחש דאלו יחזור ויקחנה וכי לית בעלי חובות שלה באין וטורפין ממנו את דמי כתובתה:
אמר ר' יוסי אין צריך לידור הנאה. דלא חייש לקנוניא:
גמ' חמוי דברתיה דר' חגיי. היה ערב בעד בנו לכתובת כלתו והוה מבזבזה בניכסה ועשתה חובות הרבה ומשום כן היה בעלה רוצה לגרשה ופסק רב אחא כרשב''ג דצריך לידור הנאה שלא יעשו קנוניא ויחזירנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source