Vayedaber

Baba Batra

Daf 26a

הָאוֹמֵר. טַבִּי עַבְדִּי עָשִׂיתִי בֶּן חוֹרִין. עֲשִׂיתִיו בֶּן חוֹרִין. עוֹשֶׂה אֲנִי אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין. הֲרֵי הוּא בֶן חוֹרִין. הֲרֵי זֶה בֶן חוֹרִין. הֲרֵי זֶה זָכָה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 26a וּבִלְבַד בִּשְׁטָר. יֵעָשֶׂה בֶן חוֹרִין. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא זָכָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

האומר טבי עבדי. לאו דוקא טבי אלא איש פלוני עבדי וכן הוא בתוספ' סוף פ''ט. וגרסינן להא בפ''ק דגיטין הלכה ה':

עשיתי בן חורין וכו'. כלומר אם אמר באחד מכל הלשונות הללו ה''ז זכה העבד:

ובלבד בשטר. האי האומר דקתני כותב הוא שכותב לו א' מן אלו הלשונות בשטר ומוסר לו אבל באמירה בעלמא לא מהני:

יעשה בן חורין. ל' עתיד הוא:

רבי אומר זכה. דהכי קאמר יעשה עכשיו בן חורין בשטר זה שאני מוסר לו:

וחכ''א לא זכה. שאין זה אלא הבטחה שמבטיחו הוא לעשות אותו בן חורין לאחר זמן ובשטר אחר:

הָאוֹמֵר. שָׂדֶה פְלוֹנִית נָתַתִּי לִפְלוֹנִי. נְתוּנָה לוֹ. תְּהֵא שֶׁלּוֹ. יִנְחַל פְּלוֹנִי בִנְכָסַיי. יַחֲזִק פְּלוֹנִי בִנְכָסַיי. לֹא אָמַר כְּלוּם. תִּינָּתֵן לוֹ מַתָּנָה. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא זָכָה. וְכוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים לְקַייֵם דִּבְרֵי הַמֵּת. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף הַכּוֹתֵב דִּיאֵתֶימוֹן בְּלַעַז הֲרֵי זוֹ כְמַתָּנָה. רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חִיזַּרְתִּי עַל כָּל בַּעֲלֵי לְשׁוֹנוֹת לֵידַע מָהוּ דִּיאֵתֶימוֹן וְלֹא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר.

Traduction

(153)En tête 2 passages traduits au (Gitin 7, 3), (et 1, 6). Si quelqu’un dit (154)Tossefta, ch. 9.: ''j’ai donné tel champ à un tel'', le don sera définitif; mais s’il a dit: ''que tel champ soit à un tel'', ou ''qu’un tel hérite de mes biens'', ou ''qu’un tel prenne possession de nos biens'', cette parole est nulle. S’il a dit: ''que le champ lui soit donné comme don'', selon Rabbi, cet énoncé équivaut à une transmission définitive; d’après les autres sages, ce n’est pas définitif. Le dire d’un moribond devra être imposé, même par contrainte, aux héritiers (ils sont tenus de remplir l’engagement du défunt). On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (155)Ibid., ch. 8.: même si quelqu’un écrit un testament, en écriture non juive, cela équivaut à une donation. R. Hanina dit au nom de R. Josué b. Lévi: je me suis adressé à tous les linguistes pour savoir la signification du terme précité, et nul n’a pu me la dire. – (156)Suivent deux passages traduits, le 1er (Ketubot 9, 1) fin, le 2e ibid., (5, 8)..

Pnei Moshe non traduit

האומר שדה פלוני וכו'. בתוספתא שם:

וכופין. אם אמר כשהוא שכ''מ כופין את היורשין לקיים דברי המת:

תני רשב''ג וכו'. שם:

ולא אמר לי אדם דבר. פירושו וטעמו:

Baba Batra

Daf 26b

משנה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ. הַנְּכָסִים מְמוּעָטִין הַבָּנוֹת יִיזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדמוֹן.

Traduction

Si un individu laisse en mourant des fils et des filles (158)(Ketubot 12, 3)., et s’il a laissé beaucoup de biens, ou des biens suffisants (159)Assez pour nourrir les enfants., les fils les héritent, et les filles se nourrissent de ces biens (en vertu de la clause du contrat de mariage); s’il a laissé peu de biens ou des biens insuffisants, les filles se nourrissent, de ses biens, et non pas les fils, quand même ceux-ci seraient obligés d’aller mendier leur pain. Admon dit: Est-ce que j’ai perdu mes droits parce que je suis un homme? (Il veut donc que les fils se nourrissent de ces biens comme les filles). R. Gamliel dit: l’idée d’Admon me paraît juste.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מי שמת בזמן שהנכסים מרובין. שיש בהן כדי שיזונו אלו ואלו עד שיבגרו הבנות:

נכסים ממועטין. משיעור זה:

בשביל שאני זכר. וראוי אני לירש בנכסים מרובים הפסדתי בנכסים מועטין בתמיה אלא לא הפסיד ונזון כולנו יחד ואין הלכה כאדמון:

משנה: הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִיזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. נָֽשְׂאוּ גְדוֹלִים יִשְׂאוּ קְטַנִּים. וְאִם אָֽמְרוּ הַקְּטַנִּים הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתַן. הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל הַקְּטַנּוֹת וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִיזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. נִישְׂאוּ גְדוֹלוֹת יִשְׂאוּ הַקְּטַנּוֹת. וְאִם אָֽמְרוּ הַקְּטַנּוֹת הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. זֶה חוֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים שֶׁהַבָּנוֹת נִיזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים וְאֵינָן נִיזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת.

Traduction

Si un individu laisse en mourant des fils grands et petits (majeurs et mineurs), ceux-ci peuvent dire qu’ils ne veulent pas que les grands s’habillent comme eux sur la caisse commune avant le partage (car l’habillement des grands coûte plus cher que celui des petits), comme les grands peuvent dire qu’ils ne veulent pas que les petits se nourrissent avec eux sur la caisse commune (même raison). On fera donc le partage, et chacun vivra de sa part. Si les grands se sont mariés aux frais de l’héritage commun, les petits se marieront aussi aux frais de la caisse commune. Si les grands se sont mariés avant la mort du père, les petits ne peuvent pas dire: ''Nous prendrons de la caisse commune pour nos mariages, sur ce que notre père vous a donné pour les vôtres'', car ce que le père a donné à l’un de ses enfants (de son vivant) ne compte pas pour un héritage. Il en est de même quand le père n’a pas laissé de fils, mais des filles grandes et petites: les petites peuvent refuser aux grandes de s’habiller aux frais de la caisse commune, et les grandes peuvent refuser aux petites de se nourrir à la caisse commune; on fera donc le partage, et chacune vivra de sa part. Si les grandes se sont mariées aux frais de l’héritage commun, les petites se marieront aux frais de la caisse commune. Si les grandes se sont mariées avant la mort du père, les petites ne peuvent pas dire: ''nous prendrons de la caisse commune pour nos mariages l’équivalent de ce que notre père vous a donné pour les vôtres''. Il y a cependant une différence entre les fils héritiers et les filles. Si ce sont des fils qui héritent, ceux-ci sont obligés de donner la nourriture aux filles (157)Une clause du contrat de mariage le stipule.; mais si les filles sont héritières, celle clause n’est pas applicable.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הניח. מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין בלבוש וכסות מתפוסת הבית כמו שהקטנים מתפרנסין וכן אין הקטנים ניזונין מתפוסת הבית כמו שניזונין הגדולים לפי שפרנסת הגדולים מרובה יותר מפרנסת הקטנים ומזונות הקטנים מרובין הן משל גדולים שאוכלין פעמים רבות ומפזרין לפיכך הקטנים מעכבים על הגדולים מלהתפרנס והגדולים מעכבים הקטנים מליזון אלא חולקין תפוסת הבית בשוה ויתפרנס ויזון כל אחד מחלקו:

נשאו גדולים. ועשו צרכי חופה לאחר מיתת אביהם מתפוסת הבית ישאו גם הקטנים מתפוסת הבית:

אם אמרו וכו'. הרי שנשאו הגדולים בחיי אביהן ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להן אביהן בחייו נתן:

הניח בנות. ולא בנים:

וזה חומר בבנות מבנים. היכא דבנות יורשות מהיכא דהבנים יורשין ואיכא נמי בנות בהדייהו:

שהבנות ניזונות. מן הבנים בתנאי כתובה ואין בנות קטנות נזונות מן הגדולות דבמקום שאין בנים יורשין אין הבנות אוכלות בתנאי כתובה אלא חולקות בשוה וכל אחת ניזונת משלה:

הלכה: מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים (יִשְׁאֲלוּ) [יִסְחָרוּ] עַל הַפְּתָחִים.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' כיני מתניתא הבנות יזונו. כלומר דוקא יזונו קאמר אבל לא יפרנסו והיינו מלבושין וצרכי נישואין:

הלכה: הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זֵירָא. נָֽסְבִין רַבְרְבַייָא מֵאָה גְרָבִין וְאִינּוּן טָבִין עֶשְׂרִים דֵּינָרִין. נָֽסְבִין זְעִירַייָא מֵאָה גְרָבִין דִּינּוּן טָבִין עֲשָׂרָה דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. כְּמַה דִּנְסַבִּין אִילֵּין יִסְבּוֹן אִילֵּין.

Traduction

R. Jérémie demanda devant R. Zeira: si les grands ont pris pour leur mariage cent tonneaux de vin valant 20 dinars, les petits prendront-ils de même cent tonneaux bien que valant seulement dix dinars? -Non, répondit R. Zeira, les petits prélèveront une somme égale à celle des grands avant de procéder au partage.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' ירמיה בעא קומי ר' זירא. הא דתנן נשאו הגדולים ישאו הקטנים אם כך הוא דכל אחד ישאו לפי ערכן הראוי להם ואם לקחו הגדולים מאה גרבין חביות של יין וכיוצא בהן והם שוין עשרים דינרין יקחו הקטנים לצרכן מאה גרבין כנגדן שאינן שוין כ''א עשרה דינרין וא''ל לא היא אלא כערך וכפי הסך שלקחו אלו כך יקחו אלו מתפוסת הבית ואחר כן יחלוקו:

הדרן עלך יש נוחלין

רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם לְאֵילּוּ [וּלְאֵילּוּ] מְזוֹנוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. שְׁמוּאֵל אָמַר. זוֹ דִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. עַד שֶׁיִּבָּגוּרוּ אוֹ עַד שֶׁיִּנָּֽשְׂאוּ. וְאִית בָּהּ לְקוּלָּא וְאִית בָּהּ לְחוּמְרָא. פְּעָמִים שֶׁסְּמוּכִין לְבֶגֶר וּפְעָמִים שֶׁרְחוֹקוֹת מִן הַבֶּגֶר. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר וָוה. אֵיךְ שָׁמַעְתָּנָהּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן. אֲנָא לָא שִׁמְעֵית מִינֵּיהּ הָדָא מִילְּתָא אֶלָּא מַה דְנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְנִתְמָעֵטוּ נְכָסִין. אָמַר לֵיהּ. הוֹאִיל וְהִתְחִילוּ בְּהֵיתֵר הִתְחִילוּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

והוא שיהא שם לאילו ולאילו מזונות וכו'. אם יש מזון לבנים ולבנות י''ב חדש נקראין נכסים מרובין. וגרסינן להסוגיא בפ' בתרא דכתובות הל' ג':

עד שיבגרו. אין נקראים נכסים מרובים אלא א''כ שיש לאלו ולאלו מזונות עד שיבגרו הבנות וכו' וכדמסיק דאית בה נמי לקולא לגבי היורשין דפעמים שהן סמוכין לבגר קודם שיכלו י''ב חדש:

איך שמעתנה מר' יוחנן. מה ר' יוחנן אומר בדבר זה:

אנא לא שמעית מיניה הדא מילתא. בהדיא אלא דפשטינא לה מהאי דבעא נתן בר אושעיא מיניה ונקט בלישניה י''ב חדש ור' יוחנן השיבו על זה בענינו ש''מ דר' יוחנן ס''ל די''ב חדש נכסים מרובין הן:

היה שם וכו'. בתחלה בשעת מיתת האב היה שם כדי שיעור נכסים מרובים ונתמעטו הנכסים כגון שהוזלו או נתקלקלו מהו וא''ל ר' יוחנן הואיל והתחילו הבנים לירש מהן בהיתר התחילו וזכו בהן ושמעינן מיהת דלר' יוחנן בכדי מזון י''ב חדש לאלו ולאלו נקראים נכסים מרובין דהא התחילו בהיתר קאמר ליה ודין מרובין ונתמעטו חשיב להו:

הָאוֹמֵר. יִינָֽתְנוּ נְכָסַיי לִפְלוֹנִי. מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. מֵת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. הָרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קוֹדֵם. מֵת הַשֵּׁינִי בְחַיֵי רִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת. וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁי הַנּוֹתֵן. מֵת הַשְּׁלִישִי בְחַיֵּי הַשֵּׁינִי הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת. וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁי הַנּוֹתֵן. מֵת הַשֵּׁינִי וְהַשְּׁלִישִׁי בְחַיֵי רִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת וְקוֹנֶה קַרְקַע. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין לוֹ אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד. חִזְקִיָּה אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוֹדֶה רִבִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתְנָהּ בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְלֹא בְמַתְּנַת בָּרִיא. כְּהָדָא הַהִיא אִיתָא כִּתְבַת נִיכְסָהּ לְחַד בַּר נַשׁ. צִרְכַת וְזִבְנַת לְבַעֲלָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר מַדְייָא אַעֵיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוֹדֶה רִבִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתְנָהּ בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא כְמַתְּנַת בָּרִיא הוּא. הָדָא אִיתָא מִכֵּיוָן דְּבַעֲלָהּ זָקוּק מְסַפְּקָא לֵיהּ מְזוֹנֵי. וְלֹא כְמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הוּא. עַד כְּדוֹן זָקוּק מְסַפְּקָא פִיתָּא וְקִיטְנֵי. דִּילְמָא בֵיעֵי דִּלְמָא תַּרְנוֹגַלִּין. מִמַּה דְתַנֵּי. הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת וְקוֹנֶה קַרְקַע. 26b הָדָא אָֽמְרָה. מוֹכֶרֶת אֲפִילוּ לוֹכַל דְּבָרִים מְעוּלִּין. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּיי תַּמָן. קְבוּרָה בִמְזוֹנוֹת. לֹא הָיָה לָהּ קְבוּרָה. מִן מַה דְתַנֵּי. הָרִאשׁוֹן אוֹכֵל פֵּירוֹת וְקוֹנֶה קַרְקַע. הָדָא אָֽמְרָה. מוֹכֵר קַרְקַע וְלוֹקֵחַ קְבוּרָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

האומר ינתנו נכסי לפלוני וכו'. בתוספתא פ''ח וכתובה האי סוגיא בפ' הכותב הל' א' עם קצת תוספת ביאור:

הראשון ראשון קודם. שכך אמר אם מת הראשון יינתנו לשני מת השני יינתנו לשלישי:

מת השני בחיי הראשון. לא זכה בהן השלישי והראשון אוכל פירות וכשמת יחזרו ליורשי הנותן ודוקא כשאמר אחריו לפלוני ואחריו לפלוני כדמוקי לה בפ' הכותב אבל אם לא אמר ואחריו אין הדין כשהשלישי קיים שלא ינתנו לשלישי אלא הדין הוא דהראשון אוכל פירות עד שימות וכשימות הראשון ינתנו לשלישי ואע''פ שמת השני בחייו:

מת השלישי בחיי שני. כלומר שאף השלישי מת בעוד שהשני חי ומת גם השני והראשון קיים בזה פשוט הוא דמכיון דלא זכה השני דלא זכו לא יורשיו ולא יורשי שלישי אלא שהראשון אוכל פירות וכשימות יחזרו ליורשי הנותן:

מת השני והשלישי בחיי הראשון. כלומר וכן הדין אם מת השני מקודם ואח''כ השלישי ועדיין הראשון קיים שלא זכו בהן יורשי שניהם אלא הראשון אוכל פירות ואם מת יחזור ליורשי הנותן:

הראשון אוכל פירות וקונה קרקע. ומוכר קרקע צ''ל וכן הוא שם ולפי גי' דהכא נמי יש לפרש לשון קנין והיינו שנושא ונותן בה וכלומר דכל זמן שהוא בידו יש לו רשות למכור הקרקע ואע''פ שכתובה לשני אם מכר הראשון מכור:

אין לו אלא אכילת פירות בלבד. כל זמן שהוא קיים אבל אין לו למכור הקרקע שיש להשני זכות אחריו:

מודה רבי שאינו נותנה במתנת שכ''מ. אע''ג דאמר הראשון מוכר מודה הוא שאינו יכול ליתן את הקרקע במתנת שכ''מ לפי שאינה אלא לאחר מיתה וכשמת הראשון כבר קדמו השני:

ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא. אינו יכול ליתן. דאע''ג דלר' יכול למכור הוא אבל במתנה אין לו ליתן שלא נתן לו הראשון אלא לצרכיו שיהנה בה בלבד:

כהדא ההיא איתא. התם בפרק הכותב מדמי לה דין מכר האשה בנכסי מלוג שלה לדין דהכא דכיון דבחייה הבעל אוכל פירות ולא זכה בגוף הקרקע כ''א היא יש לה זכות בגוף הקרקע וכשתמו' הבעל יורשה א''כ האשה הוי כהראשון דהכא לרבי דסבירא ליה דיש לו זכות בגוף הקרקע והבעל כהשני דהכא ופשיט לה התם דכמו דסבירא ליה לרבי דאם מכר הראשון הוי מכר ה''נ באשה הדין כן ובעי עלה למאי דאמר מודה ר' במתנת שכיב מרע וכן הכא כדלקמיה:

כהדא. עובדא בהאי איתתא דכתבת ניכסה לחד בר נש ואח''כ הוצרכה להוצאת איזה דבר ומכרה לבעלה:

אעיל עובדא. הביאו לו המעשה והיה רוצה לפשוט דאין במתנתה שבתחלה כלום דהא לא כן אמר ר' ינאי וכו' ור' יוחנן ס''ל אפילו במתנת בריא לא ועכ''פ כ''ע סבירא ליה דאין הראשון יכול ליתן במתנת שכיב מרע לאחר:

הדא איתא. והרי האשה זו מכיון דבעלה זקוק להספיק לה מזונות א''כ מה שהיא מוכרת ונותנת אינה אלא לאחר מיתה שהרי בחייה אינה יכולה למכור שהקרקע משועבדת להבעל לפירות וא''ת לצורכה הוא דמוכרת הא נמי ליתא שהרי הבעל מספיק לה מזונות וא''כ לאו כמתנת שכ''מ היא שמאחר שתמות הבעל קודם וכיון דאמרת לר' במתנת שכ''מ אין הראשון יכול ליתן הה''ד באשה כן ואין במתנתה כלום:

עד כדון. ומשני לה דאפ''ה אשכחן באשה שתוכל ליתן ולמכור לצורכה דעד כאן הבעל זקוק לספק מזונות הראוין לה שאי אפשר לה זולתן כמו פת וקטנית וכיוצא או שמא ביצים ותרנגולין מחויב הוא לתת לה בתמיה דכשהיא רוצה לדברים יתירים ולקנות לה תרנגולין אין בזה חיוב על בעלה והיא צריכה למכור מנכסיה והלכך לא הוי כמתנת שכ''מ:

ממה דתני הראשון וכו'. השתא דאמרת דיכול הראשון למכור הקרקע ש''מ דכשלו הוא ויכול למכור לכל צורכיו:

הדא אמרה מוכר קרקע ולוקח קבורה. ובכתובות גריס לה בתחלה הדא אמרה שאם ביקש הראשון מזבנה ומיכל תרנגולין מזבן. כלומר אפילו לצורך דברים יתירים יכול הוא למכור שדין הראשון ודין האשה שוים הן:

ואילין דכתבי. איידי דקאמר דאין הבעל מחויב לתת לה דברים יתירים שלא הורגלה קאמר ואילין דכתבין וכו' שאם נתחייב בתחלה לתת לה לאכול אפי' דברים מעולין ויקרים התנאי קיים:

אמר ר' יעקב וכו'. הגי' משובשת בכאן וה''ג התם תני תמן קבורה כמזונות כמה דאת אמר תמן מוכר קרקע ולוקח מזונות אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה. וכלומר דתמן תנינן בפ''ד דכתובות דדין הקבורה כמו דין מזונות וכן הכא בדין הראשון דדמי לאשה וכמו דאמרינן לעיל דמוכר הקרקע למזונות ואפילו לצורך דברים יתירים וכן מוכר הוא לצורך קבורה:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאִילֵּין דְּכָֽתְבִין. אִין סְנָת אִין סְנוּת. תְּנַאי מָמוֹן הוּא וְקִייַמְנוּהָ רַבָּנִן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ואילין דכתבין וכו'. לא שייך הכא מידי ובפ' אע''פ סוף הל' ח' גרסינן לה בדין מורדת:

אין סנת אין סנות. אלו הכותבין בכתובה ומתנין אם ישנא הוא אותה וימרוד עליה יהיה כך וכך ואם תשנא היא ותמרוד עליו יהיה כך וכך תנאי שבממון הוא וכל תנאי שבממון קיים. ובכתובות בסוגיא דלעיל בפרק הכותב גרסינן הכא ואילין דכתבין אין מיתת דלא בנין וכו' והובא לעיל בהלכה ה' תנאי ממון הוא ותנאו קיים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source