הלכה: הָאוֹמֵר. זֶה בְנִי. נֶאֱמָן כול'. אִם הָיוּ מוּחְזָקִין בּוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵינוֹ בְנִי. וְשֶׁאֵינוֹ בְנוֹ אָמַר. בְּנִי. נֶאֱמָן. הָיָה עוֹמֵד בְּצַד הַמּוֹכֵס וְאָמַר. בְּנִי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר. עַבְדִּי הוּא. נֶאֱמָן. עַבְדִּי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר. בְּנִי הוּא. אֵינוֹ נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּגוֹן אִילֵּין נַפַּתָּאֵי דִמְשַׁעְבְּדִין בִּבְנֵיהוֹן יָתִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית תני תנייא. דאפי' בסיפא נאמן ומוקי לה ר' מנא כגון אלין נפתאי. שם מקום שרגילין להיות משעבדין בבניהן ביותר ועושין להן עבודת עבד ולפיכך נאמן הוא לחזור ולומר בני הוא דהא דאמר מעיקרא עבדי הוא לפי שמשמשו כעבד:
אינו נאמן. בהאי דחזר ואמר בני הוא שאלו כן לא הי' אומר להמוכס עבדי הוא ולהיות נפסד בחנם אלא ודאי מעיקרא קושטא הוא דקאמר:
נאמן. במאי דחזר ואמר עבדי הוא דהא דאמר מעיקרא בני הוא להבריחו מן המכס אמר:
וחזר ואמר עבדי הוא. כשעבר מן המכס:
גמ' אם היו מוחזקין שהוא בנו. תוספתא היא בפ''ז. ושם הגי' נכונה וכאן נשמטו כמה תיבות. והכי איתא התם היו מוחזקין בו שהוא בנו ובשעת מתתו אמר אינו בני אינו נאמן שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן וכך הוא נשנה בהאי תלמודא פ' עשרה יוחסין הל' ז':
היה עומד בצד המוכס. ודרך המוכסין ליקח מכס מן העבדים ולא מן הבנים ואמר בני הוא:
משנה: 25a הָאוֹמֵר זֶה בְנִי נֶאֱמָן זֶה אָחִי אֵינוֹ נֶאֱמָן וְיִּטּוֹל עִמּוֹ בְחֶלְקוֹ. מֵת יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן. נָֽפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ. מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצָא דִּייָתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵיכוֹ הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. זִיכָּה בָהּ לְאַחֵר בֵּין מִן הַיּוֹרְשִין בֵּין שֶׁאֵין מִן הַיּוֹרְשִׁין דְּבָרָיו קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' האומר זה בני נאמן. להורישו עם אחיו או לפטור את אשתו מן היבום ואף על גב דמוחזק ליה באח:
זה אחי אינו נאמן. לאסור אשתו לשוק אם היא בחזקת מותרת כגון דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני. וכן אינו נאמן לענין ירושה אם יש לו שאר אחין והן אינם מכירין אותו אינו נאמן לומר גם זה אחינו הוא שירש עמנו:
ונוטל עמו בחלקו. כגון אם הם שני אחין לבד הספק ויש להם לחלק ג' שדות יקח האחד שדה ומחצה וזה שמעיד על הספק יקח שדה אחת שהוא השליש ולפי עדותו אינו מגיע לו יותר ויתן החצי שדה להספק שמעיד עליו ומהאח האחר אין להספק כלום:
מת. הספק יחזרו אותן נכסים למקומן למי שנתנם לו:
נפלו לו. לזה הספק נכסים ממקום אחר ומת:
וירשו אחיו. של זה המעיד עליו עמו דהא מודה להם שאחיהן הוא ודוקא שלא הכחישו שאר האחין לומר שידוע להם שאין זה אחיהם אלא טוענים שאין מכירין אותו אבל אם הכחישו ואמרו שאין זה אחיהן לא יירשנו אלא זה שהעיד עליו בלבד:
דייתיקי. שטר צוואת שכיב מרע. ול' דייתיקי דא תהא למיקם ולמיהוי:
קשורה לו על יריכו. רבותא קתני דליכא למימר אחר כתבה ונתנה שם אפ''ה הר''ז אינו כלום שאני אומר כתבה ונמלך:
זיכה בה לאחר. זיכה השכ''מ לאחר מחיים אף על פי שלא נכתב לשם אותו האיש אלא כך אמר לו נכסים הכתובים בשטר זה אני מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני הרי זה קנה דלא גרע מצוואת פיו:
הָאוֹמֵר. יִינָֽתְנוּ נְכָסַיי לִפְלוֹנִי. וְהוּא כֹהֶן וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. יֹאכְלוּ עֲבָדָיו בַּתְּרוּמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִׁין. אָמַר רִבִּי לָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁרוֹצֶה בָהֶן כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁיֹּאכְלוּ עֲבָדָיו בַּתְּרוּמָה. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָּהֶן כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁזָּכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִׁין. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. וְרַבָּנִין סָֽבְרִין. מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה הָיָה רוֹצֶה בָהֶן וְעַכְשָׁיו חָזַר בּוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מְכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי. זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא. ע''כ כן אנן קיימין בסתם שאינו ברור לנו וכגון שזיכה לו שטר המתנה ע''י אחר ושתק ולבסוף צווח דרבנן סברי משעה ראשונה היה רוצה בהן שהרי שתק ועכשיו רוצה לחזור בו ואין בחזרתו כלום ורשב''ג סבר הוכיח סופו על תחלתו והא דשתק מעיקרא קסבר כי לא אתי לידי אמאי אצווח:
ואם דבר ברי שאינו רוצה בהן. דמעיקרא קצווח ואמר אי אפשי בהן כ''ע פליגי דלא קנה:
מה אנן קיימין. דבמאי עסקינן אם דבר ברי שרוצה בהן כלומר שהיה ברור לנו שרוצה בהן מעיקרא כגון דשתק וקבל ממנו שטר המתנה ועכשיו הוא צווח כ''ע מודו דקנה ויאכלו עבדיו בתרומה:
אמר רבי לא. מפרש הוא לפלוגתייהו דבסתם הן חלוקין כדמסיים ואזיל:
זכו בהן היורשין. של הראשון והוא ישראל:
יאכלו עבדיו בתרומה. דמ''מ עבדיו הם אע''פ שהוא אומר אי אפשי בהן וכדמוקי לה לקמיה:
והוא כהן. המקבל:
האומר יינתנו נכסי לפלוני. תוספתא בריש פ''ח:
הלכה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו כול'. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָעִיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מֵהַיּוֹם לְאַחַר מִיתָתוֹ מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה אֵינוֹ גֵט. חֲבֵרָייָא אָֽמְרִין. כֵּן אָמַר לֵיהּ. אֵינָהּ הִיא איסרטה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כֵּן אָמַר לֵיהּ. אֵינָהּ בַּגִיטִּין וְאֵינָהּ בַּמַּתָּנָה. אָמַר רִבִּי לָא. בְּמַתָּנָה אִם כָּתַב מֵהַיּוֹם מַתָּנָה בְרוּרָה הִיא. לְאֵי זֶה דָבָר כָּתַב בָּהּ לְאַחַר מִיתָה. לְשַׁייֵר בָּהּ אֲכִילַת פֵּירוֹת. אֲבָל בְּגִיטִּין אִם כָּתַב בָּהּ מֵהַיּוֹם כָּרוּת הוּא. לְאֵי זֶה דָבָר כָּתַב בָּהּ לְאַחַר מִיתָה. לְשַׁייֵר לוֹ גוּפָהּ. אָמַר רִבִּי בּוֹן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. לְשַׁייֵר לָהּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. אָמַר לֵיהּ. לֹא מָצִינוּ אִשָּׁה נְשׂוּאָה לָזֶה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לָזֶה. רִבִּי זֵירָא מְקַייֵם לֵיהּ וְצָוַוח לֵיהּ. בְּנֵייהָ דְאוֹרָיְתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' שמעון בן יקים אעיל עובדא קומי ר' יוחנן. כלו' השאלה זו הכניס לפניו ששאל לו מאי שנא גבי מתנה דכ''ע מודים אם כתב לו מהיום ולאחר מיתה דהוי מתנה ומאי שנא גבי גט דתנן בפ' מי שאחזו מהיום ולאחר מיתה אינה גט. וגרסינן להא שם הלכה ג':
חברייא אמרין כן אמר ליה. בלשון הזה השיב לו אינה היא איסרטה לא זו הדרך של גט הוי הדרך של מתנה:
כן אמר ליה. בזה הלשון השיב לו אינה כגיטין אינה כמתנה. כלומר לא כגיטין המתנה ולא כמתנה הגט והיינו הך ובלישנא בעלמא פליגי ומפרש ר' אילא טעמא:
במתנה. מכיון שכתב מהיום מתנה ברורה היא לגוף הקרקע ולאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לעצמו אכילת פירות כל זמן שהוא קיים ושייכא בה שפיר לומר דהאי דאמר לאחר מיתה שיורא הוי ולא חזרה:
אבל בגיטין. מכיון שכתב מהיום גט כרות וגמור הוא ולאיזה דבר כתב לאחר מיתה על כרחך לשייר לו גופה וא''כ חזרה היא דאם שייר לו גופה לאו גט כריתות הוא אלא שחזר בו מדבריו הראשונים:
ר' בון בר כהנא הקשה קמי ר' לא. אלמא לא שייך גם כן שיורא בגט דנימא לשייר לו מעשה ידיה כתב לה כן שאפילו תנשא לאחר יהיו מעשה ידיה שלו:
לא מצינו וכו'. דא''כ אכתי אגידא ביה אלא ודאי חזרה היא או דמספקא לן דילמא תנאה הוי כדמפרשינן לה התם במתני':
ר' זירא מקיים לי'. להאי טעמא והיה משבחו וקוראו בנייה דאורייתא מבוני ומקיימי התורה הוא שהוטב זה בעיניו:
משנה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו צָרִיךְ שֶׁיִּכְתּוֹב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ אַחַר מוֹתוֹ הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מָכַר הָאָב מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת מָכַר הַבֵּן אֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה וּמַה שֶׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האב אינו יכול למכור. בלא הבן שהגוף קנוי לבן והבן אינו יכול למכור בלא האב מפני שהן ברשות אב להפירות שקנוין לו:
מכר האב. סתם מכורין הפירות ללוקח עד שימות האב:
מכר הבן. בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב:
האב תולש. הפירות ומאכיל לכל מי שירצה בחייו אבל מה שהניח פירות מחוברין לקרקע בשעת מיתה הרי הן של הבן המקבל המתנה מפני שדעתו של אדם קרובין אצל בנו אבל הכותב נכסיו לאחר אפילו במה שהניח במחובר לקרקע בשעת מיתה הרי הוא של היורשין:
ומה שהניח תלוש. או שעומדין ליתלש הרי הוא של היורשין כלן:
לאחר מותו. שיהא הגוף נקנה לו מהיום והפירות לאחר מיתה:
ר' יוסי אומר אינו צריך. לכתוב מהיום דזמנו של שטר שנכתב בו בכך וכך בשבת וכו' מוכיח עליו שמאותו היום התחילה המתנה דאל''כ זמן שנכתב בשטר למה הוא נכתב והלכה כר' יוסי:
צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. דמשמע הגוף קנוי לו מהיום והפירות לאחר מיתה ואם לא כתב מהיום לא כלום הוא דאין מתנה לאחר מיתה:
מתני' הכותב נכסיו לבניו. ורוצה שיהא גוף הקרקע קנוי לו מעכשיו והפירות לא יאכל ממנה עד לאחר מותו:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. דִּייָתֵיקֵי מְבַטֶּלֶת דִּייָתֵיקֵי 25b אֵין מַתָּנָה מְבַטֶּלֶת מַתָּנָה. רִבִּי אַבָּא בַּר חָנָה. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כָּל שֶׁאִילּוּ יַבְרִיא וְיַחֲזוֹר בְּדִייָתֵיקֵתוֹ חוֹזֵר אַף בְּמַתָּנָתוֹ. כְּהַהִיא אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי חוֹנְייָא כִּתְבַת נִיכְסָהּ לְרִבִּי חוֹנְייָא. צִרְכַת וְזִבְנַת לְבַעֲלָהּ. מִן דְּדִמְכַת אֲתַא בָעֵי מֵיעוֹר עִימֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לָא תְבַעְתִּינּוֹן בְּחַיֵּיהָ. אֲמַר לֵיהּ. לָא בְעִית מֵעִיקְתָּהּ. אַף עַל פִּי כֵן אַפִּיק רִבִּי אִמִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן דדמכת. לאחר שמתה בא רב חונייא לעורר עם הבעל עם שטר מתנה שלו וא''ל למה לא תבעת הנכסים בחייה והשיב שלא היה רוצה לצערה בחולייה ואעפ''כ אפיק רב אמי מר' חוניא הראשון והעמיד הנכסים ביד בעלה שהרי היא יכולה לחזור במתנתה:
צרכת. היתה צריכה להוצאה ומכרה לבעלה:
כתבת ניכסה. במתנת שכיב מרע:
כההיא. עובדא דאפיק רב אמי מיניה:
כל שאילו יבריא וכו'. שדין שכ''מ שאם עמד חוזר הוא וחוזר לעולם אפי' זיכה לזה בלשון מתנה:
אין מתנה מבטלת מתנה. במתנת בריא אינו יכול לחזור בו וראשון קנה:
דייתיקי מבטלת דייתיקי. שכ''מ שכתב נכסיו לאחד וחזר וכתב לשני השני קנה והראשון לא קנה שהשכ''מ יכול לחזור במתנתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source