הלכה: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב בּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְכָל אוֹתָהּ הָרוּחַ. וְהָתַנִּינָן. הַמַּזֲחֵילָה יֵשׁ לָהּ רְשׁוּת ד̇ אַמּוֹת. אִית לָךְ מֵימַר. כָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ. וְדִכְוָותָהּ הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה לְכָל אוֹתָהּ הָרוּחַ. וְתַנֵּי כֵן. מְקוֹם הַמַּרְזֵב בֶּחָצֵר יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. מְקוֹם קִילּוּחוֹ בֶּחָצֵר אֵין לוֹ חֲזָקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המרזב בחצר יש לו חזקה. אם רוצה לעקרו לגמרי אינו יכול דיש למקומו חזקה בחצר אבל מקום קילוחו אין לו חזקה ויכול לשנותו מרוח זו לאחרת:
ותני. בתוספתא פ''ב בהדיא כן. ושם ט''ס הוא והגי' בכאן היא עיקרית:
ודכוותא המרזב וכו'. כלומר דמהא סייעתא לפירושא דר' יוחנן במרזב דבמאי דקתני בסיפא דמזחילה יש לה חזקה בהא גופה הוא דקתני במרזב אין לו חזקה דבמרזב ליכא פסידא לבעליו אם נותן אותו בראש מזחילה זו או בראשה האחרת ובמזחילה ודאי מקפיד הוא לשנותה כולה לרוח אחרת והלכך מחלקי' בין מרזב למזחילה בזה:
אית לך מימר כל אותו הרוח. כלומר מאי אית לך למימר במזחילה יש לה חזקה דלענין מאי הוא ודאי ליכא לפרש אלא כל אותו הרוח שאם החזיק זה במזחילה שלו בכל אותו הרוח שעשאה אין בעל החצר יכול לשנות מרוח זו לרוח אחרת:
והתנינן. בניחותא וסייעתא לר' יוחנן היא דמתני' דייקא כוותיה דקתני המזחילה יש לה רשות ארבעה אמות כלומר יש לה חזקה והא דנקט ד' אמות לפי שכך הוא הדין למזחילה שיש לה רשות עד ארבע אמות בענין שזה צריך להרחיק בנין הכותל שלו ממנה מפני זקיפת הסולם כדתנינן בפ' לא יחפור מרחיקין את הכותל ממזחילה ארבע אמות כדי שיזקוף את הסולם והלכך נקט בהאי לישנא:
לכל אותו הרוח. ה''ק לכל אותו הרוח אין לו חזקה שאם בא בעל החצר לשנותו מרוח זו לרוח אחרת הרשות בידו אבל אם בא לעקרו לגמרי אינו יכול:
גמ' להאריך ולהרחיב בו. הא דקתני המרזב אין לו חזקה לענין זה הוא שאם רצה בעל החצר למחות ביד בעל המרזב שלא להאריך ולהרחיב אותו שלא יתפוס באויר חצירו הרבה הרשות בידו לעכב עליו בזה דאין לו חזקה לכך אבל יש למקומו חזקה שאם בא בעל החצר לעקרו לגמרי אינו יכול:
משנה: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזֲחֵילָה יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה. סוּלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה וְלַצּוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. חַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה 11b וְלַצּוֹרִית יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה. אֵי זוֹ הִוּא חַלּוֹן הַמִּצְרִית כָּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֵשׁ לָהּ מַלְבֵּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ הֲרֵי זוֹ חֲֲזָקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולצורית. חלון שראשו של אדם נכנס בו אפילו הוא למעלה מד' אמות יש לה חזקה. וכן אם היה החלון עשוי לאורה ואפילו הוא קטן מאד והוא למעלה מד' אמות. או חלון שהוא למטה מד' אמות. בכל אלו אם הניחו בתחילה לפתוח יש לו חזקה ושוב אין יכול זה לבנות כנגדו ולסתמו דיש חזקה לנזקין חוץ מעשן ואבק ובית הכסא ונידנוד הקרקע שאלו ארבעה אין להם חזקה ואפילו החזיק בהם כמה שנים אבל היזק ראיה בעשיית מעשה כגון פותח חלונות לחצר חבירו יש לו חזקה. וחזקה לנזקים שאמרנו לא בעינן ג' שנים אלא מכי קא נזקא בכדי שיוכל לומר לניזק כבר ידעת בנזק ולא מחית הויא חזקה:
מלבן. בנין מבחוץ כעין משקוף מלמעלה ואסקופא מלמטה ואין הלכה כרבי יהודה:
מתני' המרזב. צנור קטן שנותנין אותו בסוף צנור הגדול ההולך על פני כל הגג ורגילין לתלותו פעם כאן ופעם כאן לכל ראש שירצו להרחיק קילוח המים מן הכותל ולשון מרזב טיפה של מים זב דרך שם מר מלשון כמר מדלי:
אין לו חזקה. שאם בא בעל החצר להפכו שהיה מונח לרוח דרומי ובא לתת אותו לרוח צפוני אין בעל המרזב יכול לעכב עליו דלאו מידי אפסדיה ואין לו חזקה שיהיה תמיד ברוח זו:
ויש למקומו חזקה. אם בא בעל החצר לעקרו משם לגמרי שלא ישפכו מי הגג לתוך חצירו אינו יכול דלענין זה יש לו חזקה וכבר החזיק זה שיהו מי גגו שופכים דרך אותו מרזב לחצירו:
המזחילה. צינור גדול המחזיק כל אורך הגג והוי מילתא דקביעותא והלכך יש לו חזקה דלא עביד אינש דשתיק בדבר כזה ומדשתק ולא קפיד הדין עם בעל המזחילה המחזיק ואין בעל החצר יכול לזוז אותו ממקומו:
סולם המצרי. קטן הוא ואינו קבוע ולא מקפיד עליו אם נותן אותו לתוך חצר חבירו כדי לעלות בו לגגו או לשובכו והלכך אין לו חזקה:
ולצורי. הוא סולם גדול ומקפידין עליו והלכך יש לו חזקה:
חלון המצרית. חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס בו אין לו חזקה ואם רצה בעל החצר לבנות כנגד החלון ולסתמו אין בעל החלון יכול לומר לו כבר החזקתי בו ואינך יכול לסתום משום דאמר ליה לא נתפייסתי אלא לפי שלא היה לי היזק בו אבל שתחזיק עלי עד שארחיק הבנין לא הנחתי ואפילו הכי אמרינן בזה אם היה רוצה בעל החצר לעכב עליו בתחלה כשפתחו מצי מעכב עליה משום היזק ראי' ואפי' היתה גבוה יותר מד' אמות דמצי אמר ליה שמא תשים ספסל סמוך לחלון ותביט בו:
דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. עָד שְׁלֹשָׁה עֲוָוקִין בְּכִסֵּא. אָמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי. לְעִנְייָן טוּמְאָה אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי. לְעִנְייָן חֲזָקוֹת אִיתְאֲמָרַת. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי. לְעִינְייָן שַׁבָּת אִיתְאֲמָרַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לענין שבת איתאמרת. לענין מיעוט הכותל שבין שתי חצירות כדאמרינן בפ' חלון דף ע''ז ע''ב סולם המצרי ממעט סולם הצורי אינו ממעט משום דכובדו קובעו וה''נ קאמר דעד שלשה דינו ככסא וחזי לטלטלו ככסא ואינו ממעט בגובה הכותל וכן היא פלוגתא דאמוראי בהאי תלמודא בענין דין מיעוט בסולם צורי בריש פ' חלון:
לענין חזקות איתאמרת. לענין דינא דמתני' דעד ג' שליבות סולם מצרי הוא ואין לו דין סולם שאינו אלא לישיבה כמו הכסא:
לענין טומאה איתאמרת. דאם אין לו ד' עווקין אינו אלא ככסא למנין טומאה ופירושו בענין כסא החווקין כחפוין וכעין דתנן בפכ''ו דכלים כסא שניטלו שנים מחפיו זה בצד זה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה שעיקר הכסא לישיבה הוא ואף על פי שנשתייר בו בית קיבול טהור הוא והיינו דקאמר לענין טומאה דעד שלשה חיפוין לישיבה עומדת ודין כסא יש לו לענין טומאה מכאן ואילך אינו עומד לישיבה אלא דינו כסולם וכל זמן שראוי לתשמישו מקבל טומאה הוא כדין הסולם:
דבי רבי ינאי אמרי. לפרושי לסולם מצרי קאי. ועיקרא דהאי מילתא בסוף פ' כירה היא והכי גרסינן התם דבי ר' ינאי אמרין עד שלשה ככסא מיכן והילך כסולם. עד שלשה חווקים דין כסא יש לו מכאן ואילך דינו כסולם ופליגי בה אמוראי לענין מאי איתאמרת בדבי ר' ינאי:
משנה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲלוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אֲחֶרֶת לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. בָּנָה עֲלִייָה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין אֶלָּא אִם רָצָה בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ וּבוֹנֶה עֲלִייָה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח חַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן קָטָן עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל פותח הוא לרה''ר פתח כנגד פתח. חבירו בצד שכנגדו ורשות הרבים עוברת ביניהם דא''ל סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:
אחד לא יעשנו שנים. ואפי' עושה השנים כמו רוחב האחד דא''ל בחד פתחא מצינא לאצטנועי מינך כשהיא נעול בתרי פתחא לא מצינא שכן דרך בשני פתחים מניחין האחד פתוח:
היה קטן לא יעשנו גדול. דאמר לי' בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך בפתחא רבא לא מצינא:
פתח כנגד פתח. דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואמר ראויים הם לברכה:
בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:
בנה עלייה וכו'. ג''כ מהאי טעמא שמרבה דיורין:
בחצר אחרת. הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות לא יפתח לו פתח לחצר זו שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיורי אותו הבית:
מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. שיש לו שותפות בה וכ''ש לחצר חבירו משום היזק ראיה:
פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעותא הלכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו וכשבא בעל הכותל להוציאו בתחלה אין בעל החצר יכול לעכב עליו:
ויכול למחות בו.בתחילה כשבא בעל הכותל להוציא זיז שיש בו טפח יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:
מתני' זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו אם יש בו טפח או יותר יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתור את הזיז מאחר שהחזיק בו:
הלכה: זִיז עַד טֶפַח יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה כול'. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. זִיז הַיּוֹצֵא [עַד] טֶפַח מוֹצִיאוֹ אַתְּ אֲפִילוּ כַמָּה. לִמְשׁוֹךְ כַּמָּה. נָתַן ר' הוֹשַׁעְיָה. בְּחוֹלֵק אֶת בֵּיתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בחולק את ביתו. בשיעור שעושין בין בית לבית בבליטת הכתלים היוצאים כדי לחלק בין בית לחבירו כך הוא יכול למשכו. א''נ יש לפרש מוציאו את אפילו כמה ארחבו קאי דרחבו של זיז יכול הוא להוציאו אפילו כמה באורך טפח שהחזיק בו למשוך בארכו כמה אם יכול הוא למשכו יותר באורך לאויר החצר וקאמר כדרך שעושין בסימן לחלק בין בית לבית כך הוא יכול למשוך בארכו:
למשוך כמה. במשך רחבו כמה:
גמ' מוציאו את אפי' כמה. דכיון שהחזיק בטפח יכול הוא להוציאו כמה שהוא רוצה באורך הזיז:
משנה: זִיז עַד טֶפַח יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה וְיָכוֹל לְמַחוֹת. פָּחוּת מִטֶּפַח אֵין לוֹ חֲזָקָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל פותח הוא לרה''ר פתח כנגד פתח. חבירו בצד שכנגדו ורשות הרבים עוברת ביניהם דא''ל סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:
אחד לא יעשנו שנים. ואפי' עושה השנים כמו רוחב האחד דא''ל בחד פתחא מצינא לאצטנועי מינך כשהיא נעול בתרי פתחא לא מצינא שכן דרך בשני פתחים מניחין האחד פתוח:
היה קטן לא יעשנו גדול. דאמר לי' בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך בפתחא רבא לא מצינא:
פתח כנגד פתח. דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה ואמר ראויים הם לברכה:
בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:
בנה עלייה וכו'. ג''כ מהאי טעמא שמרבה דיורין:
בחצר אחרת. הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות לא יפתח לו פתח לחצר זו שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיורי אותו הבית:
מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. שיש לו שותפות בה וכ''ש לחצר חבירו משום היזק ראיה:
פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעותא הלכך לא הוי חזקה ויכול לבנות כנגדו וכשבא בעל הכותל להוציאו בתחלה אין בעל החצר יכול לעכב עליו:
ויכול למחות בו.בתחילה כשבא בעל הכותל להוציא זיז שיש בו טפח יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:
מתני' זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חבירו אם יש בו טפח או יותר יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתור את הזיז מאחר שהחזיק בו:
12a אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בֶחָצֵר. אֲבָל בְּגַנּוֹת אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵד̇ אַמּוֹת מְעַכְּבוֹ. [רִבִּי יִצְחָק אֲמָרָהּ קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה. רִבִּי חֲנִינָה אֲמָרָהּ קוֹמֵי רִבִּי פִּינְחָס בַּר חָמָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בֶחָצֵר אֲבָל בְּגַנּוֹת אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת מְעַכְּבוֹ.] שָׁמַע רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וַהֲוָה בִישׁ לֵיהּ. אָמַר. אֲנָא אֲמָרִית שְׁמוּעָתָא וְלָא אָֽמְרֵית מִשְּׁמִי. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בֶחָצֵר אֲבָל בְּגַגּוֹת אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת מְעַכְּבוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמע ר' אושעיא. דהוי אמרי בבי מדרשא להאי דינא ולא אמרו משמיה והורע בעיניו שהיה להם להזכיר את שמו:
אבל בגגות. גגות שלהם שוים היו ונוח להשתמש עליהן ואם רוצה לפתוח חלון כנגד גגו של חבירו אפילו הוא למעלה מד' אמות יכול זה לעכב עליו דלגגו שהוא כנגדו בקל הוא יכול להסתכל בו ואפי' בחלון קטן:
אמר ר' הושעיא לא אמרו וכו'. אהא דאמרי במסכת יבמות בהאי תלמודא בענינא דמתני' קאי דהתם בפי''ב הלכה ג' אמרו מהו לפתוח חלון מצרית לחצר השותפין למעלה מארבע אמות א''ל כן אנן אמרין לסתום אוירא בעלמא באפוי. בתמיה אם כן נאמר דיכול למחות בידו ולסתום אויר העולם בפניו אלא ודאי אין יכול למחות בידו למעלה מד' אמות ואהא שייך שפיר הא דרבי אושעיא דלא אמרו בפשיטות דלמעלה מארבע אמות אין זה יכול לעכב אלא בחצר אם הוא פותח לחצר דכיון דחלון קטן הוא ולמעלה מד' אמות אין לחוש כל כך שיסתכל למטה בחצר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source