רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. וְלָמָּה לֵי נָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת שקלי שְׁלשִׁ֥ים כָּֽסֶף׃ אֵילּוּ שְׁלשִׁים מִצְוֹת שֶׁעֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. אֵילּוּ שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים שֶׁאֵין הָעוֹלָם חָסֵר מֵהֶן. דָּמַר רִבִּי נַחָמָן בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִהְיוֹת פָּחוֹת מִל' צַדִּיקִים כְּאָבִינוּ אָבְרָהָם. וּמַה טַעַם. וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָיֹה יִֽהְיֶ֛ה. יהיה מִנְייָן ל'. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּבָבֶל וּמִיעוּטָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פְּעָמִים שֶׁרוּבָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִיעוּטָן בְּבָבֶל. סֵימָן יָפֶה לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁרוּבָּן בָּאָרֶץ. רִבִּי חִייָה בַּר לוּלְייָנִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל הַמִּצְוֹת עֲתִידִין בְּנֵי נֹחַ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן. וּמַה טַעַם. כִּי אָ֛ז אֶהְפּוֹךְ אֶל עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה. וּבַסּוֹף הֵן עֲתִידִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. וּמַה טַעַם. נְ֭נַתְּקָה אֶת מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבוֹתֵימוֹ׃ זוֹ מִצָוַת תְּפִילִּין. זוֹ מִצְוַת צִיצִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את מוסרותימו זו מצות תפילין ועבותימו זו מצות ציצית. שקיבלו עליהן בתוך המצות והן נותקין ומשליכין מעליהן מפני הטורח בעלמא ומכ''ש שעתידין לחזור בהן מעול המצות כולן:
סימן יפה לעולם בשעה שרובן בארץ. לפי שעיני ה' תמיד בה וכשרובן בארץ מתרצה הש''י והן מגינים על כל העולם כולו:
כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד. ודריש ליה שיקראו בשפה ברורה לקרא וגו' ולקבל עליהן הכל אבל לא יעשו ויקיימו שלבסוף הן עתידין לחזור בהן:
ולמה לית אנן פתרין לה דברי הכל. השתא מפרש ר' הושעיה הא דבעי וכי משיבין וכו' דהא נוכל לפרש האי קרא דכל צאן קדר וגו' אפי' כר' אליעזר וכהאי דאמר רב הונא בשם רב וישקלו את שכרי שלשים כסף וכו' דדריש מקרא דעתידין הן בני נח לקבל עליהן שלשים מצות ומכל שכן דלא יהו נחשדין אז על הרביעה שכבר נצטוו עליה:
ורבנן אמרי. איידי דאיירי בהאי קרא מייתי לה להך דרשה. א''נ דשינוייא היא דרבנן שהשיבו לרבי אליעזר מקרא דכל צאן קדר דרשי להאי קרא לדרשא אחרינא:
הלכה: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁלְגּוֹיִם כול'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹנָה. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַגּוֹיִם. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל. כַּיי דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רַב. וַאֲפִילוּ כְמָאן דָּמַר. מוּתָּר לִמְכּוֹר אָסוּר לְיַיחֵד. עָבַר וְיִיחֵד דִּבְרֵי הַכֹּל. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָא הִיא אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לְצַווֵחַ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה חֶרֶשֶׁת. דַּרְכָּהּ לְרַמֵּז. מַאי כְדוֹן. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. אֵינָהּ נִלְקַחַת מִן הַגּוֹיִם. 9a הֲווֹן בְּעַן מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי לִיעֶזֶר וְרַבָּנִין. בְּפָרָה. עַל שׁוּם מַעֲלָה הִיא בְפָרָה סִילְסוּל הִיא בְפָרָה. מִן מַה דְרַבָּנִין מְתִיבִין לְרִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל צֹ֤אן קֵדָר֙ יִקָּ֣בְצוּ לָ֔ךְ. הָדָא אָֽמְרָה. אַף בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. מֵשִׁיבִין דָּבָר שֶׁהוּא לָבוֹא עַל דָּבָר שֶׁהוּא לְשֶׁעָבַר. רִבִּי אַבִּין בָּעֵי. מֵשִׁיבִין דָּבָר שֶׁיֶּצֶר הָרַע בָּטֵל עַל דָּבָר שֶׁיֶּצֶר הָרַע קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תיפתר כר' אליעזר. משום דקשיא ליה הא רבנן לא חיישי לרביעה כדתנן בפ''ב דפרה ר''א אומר אינה נלקחת מן הנכרים וחכמים מתירין והלכך קאמר מתני' דחייש לרביעה רבי אליעזר הוא:
ולמה לית אנן פתרין דברי הכל. מאי דוחקיה לאוקמי מתני' כרבי אליעזר הא מצינן לאוקמי אפי' כרבנן וכהאי דאמר רבי אלעזר בשם רב בפ''ק דאפי' למאן דאמר מותר למכור להם בהמה דקה אסור לייחד אצלן וטעמא דכשהוא מוכר לו בהמתו של נכרי היא וחס עליה שלא תיעקר והיינו טעמא נמי דרבנן דהתם דמתירן ליקח מן הנכרי אבל כאן לייחד בהמת ישראל אצלן לדברי הכל חיישינן לרביעה:
עבר וייחד דברי הכל. סיומא דמילתא היא וכלומר דאי נימא דשאני לן בין לכתחילה ובין דיעבד א''כ נמי מצינן לאוקמי מתני' כדברי הכל ומודי רבנן דלכתחילה אסור לייחד אצלן והא דהתירו ליקח מן הנכרי דכעבר וייחד דמי. ומשום דלכבר רבעה הנכרי לא חיישינן:
נישמעינה מן הדא. הא דמספקא לך אי שאני לן בין לכתחילה לדיעבד נישמעינה דשאני לן מההיא מתני' דפ''ב דכתובות דתנן האשה שנחבשה בידי נכרים על ידי ממון מותרת לבעלה ולא חיישינן והא אנן תנן לא תתייחד אשה עמהן אלא לאו שמע מינה דשאני בין לכתחילה לדיעבד:
שנייא היא אשה. מהתם ליכא למישמע מידי דשאני אשה שדרכה לצווח אם רוצין לאנסה ומתיירא הנכרי שלא יודע ויפסיד ממונו הלכך לא חיישינן:
הגע עצמך שהיתה חרשת. ואין דרכה לצוות ובמתני' התם סתמא קאמר ואפילו בחרשת ומשני מכל מקום אפי' חרשת ליכא למיחש מידי לפי שדרכה לרמז ומתיירא הנכרי:
מאי כדון. להאי מאן דאמר דבעי לשנויי ולחלק בין לכתחילה לדיעבד הוא דבעי דהשתא דלא שמעינן מידי ממתני' דכתובות היכי מוקמינן מתני' דהכא וקאמר דמוקי לה כדשנינן מעיקרא תיפתר כר' אליעזר:
הוון. בני הישיבה בעי מימר דאפי' רבי אליעזר סבירא ליה דלא חיישינן לרביעה ומודה בשאר כל הקרבנות דנלקחין מן הנכרים ומה פליגין בפרה דוקא דרבי אליעזר מחמיר בפרה על שום מעלה היא בפרה ונהגו בה סילסול כדאמרינן בהרבה דברים שעשו בה למעלה בעלמא:
מן מה דרבנן מתיבין. אבל ממה שהשיבו רבנן על דברי ר''א מהאי קרא כל צאן קדר יקבצו לך יעלו לרצון על מזבחי ש''מ דשמעין ליה רבנן לר''א דבכל מקום הוא פליג וחייש לרביעה:
משיבין. וכי משיבין מדבר שהוא לבא בהאי קרא דמיירי לעתיד לבא על דבר שהוא לשעבר כלומר על זמן הזה דחלוק הוא ר' אליעזר דשאני לעתיד לבא כדמפרש ר' הושעיה דבריו לקמן:
ר' אבין בעי. נמי כה''ג וכי משיבין דבר שיצה''ר בטל דלעתיד לבא יהיה בטל על זמן הזה שיצה''ר קיים:
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי אִמִּי הֲווֹן יָֽתְבִין מַקְשֵׁיי. וְהָֽכְתִיב וַיִּזְבְּח֤וּ לַיי בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן הַשָּׁלָ֖ל. וְקִייְמוּנָהּ. וְלָא יָֽדְעִין אִין חֲבֵרַייָא קִייְמוּנָהּ וְאִין רִבִּי אִמִּי קַייְמִינָהּ עַל רֹאשָׁהּ. מִן הַשָּׁלָל שֶׁהָיָה בְיָדָם הִקְרִיבוּ. וְהָא כְתִיב וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עוֹלָה וַיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים לַיי פָּרִים. וְכִי מִסַּרְנֵי פְלִשְׁתִּים אָנוּ לְמֵידִין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וַאֲפִילוּ נְקֵיבוֹת הִקְרִיבוּ. וְאֶת הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עוֹלָה לַי׃י וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵ‍ֽעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם. אֵין לְמֵדִין מִשָּׁאוּל. דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁלְּשִׁקְמָה הָיָה. וְהָֽכְתִיב וַיִּקַח דָּוִ֤ד אֶת הַגּוֹרֶן. קָנָה וְלֹא הִקְרִיב. וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֨וְנָה֙ אֶל הַמֶּ֔לֶךְ יְי אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃ יִרְצֶךָ בִתְפִילָּה. וְהָֽכְתִיב וּמִיַּ֣ד בֶּן נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת לֶ֥חֶם אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם מִכָּל אֵ֑לֶּה. מִכָּל אֵלֶּה אֵין אַתְּ מַקְרִיב. לוֹקֵחַ אַתָּה תְּמִימִים וּמַקְרִיב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. לוֹקֵחַ אַתָּה בְדָמִים וּמַקְרִיב. הוּא תַנֵּי בְדָמִים. דְּלֹא כְרִבִּי לִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין למדין משאול. דשלא כהוגן עשה דאמר ר''ל וכו':
הוון יתבין מקשיי. היו יושבים בבית המדרש והקשו על הא דרבי אליעזר מהאי קרא ויזבחו לה' וגו' ופסוק הוא בד''ה גבי אסא מלך יהודה כשגבר על חיל זרח הכושי אלמא הקריבו קרבנות מן השלל שלהם ולא היו חוששין לרביעה:
וקיימוניה. וקאמר הש''ס שתירצו אח''כ להקושיא וקיימו להמקרא הזה כדלקמיה ומספקא לן אם חברייא תירצו וקיימוניה להמקרא או ר' אמי גופיה משני לה:
על ראשה. האי מן השלל על שהיה להם בראשונה דלאו מן שבזזו ושללו אז מן החיל ומן הערים קאמר אלא מן השלל דמעיקרא ושהיתה בידם מכבר הקריבו ומאותן שהיתה בידם והיו יודעין דליכא למיחש בהו מידי:
והא כתיב ואנשי בית שמש העלו עולות ויזבחו זבחים לה' ביום ההוא. ואותן היו הפרות ששלחו סרני פלשתים עם העגלה אשר השימו ארון ה' עליה והקריבום ולא חששו:
וכי מסרני פלשתים אנו למדין. כלומר וכי מאותה מעשה אנו למדין שלא היתה אלא הוראת שעה מפני הנס שנעשה על ידיהן והקריבו אותן לעיני סרני הפלשתים כדכתיב וחמשה סרני פלשתים ראו וגו' ולמען שמחת הנס עשו כן:
ולא כן וכו'. כלומר תדע שכן הוא דלא כן אמר ר' אבהו דאפי' זה עשו להוראת שעה שהרי נקיבות הקריבו לעולה ולא אשכחן נקבה עולה:
והכתיב ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם וגו' למען זבוח לה' אלהיך וגו':
והכתיב ויקן דוד את הגורן ואת הבקר וגו'. וארונה יבוסי היה והקריב דוד את הבהמות לקרבן:
קנה. הבקר ולא הקריבן ומשלו הקריב העולות ושלמים:
והכתיב ויאמר ארונה וגו'. ורישיה דקרא ראה הבקר לעולה וגו' הכל נתן ארונה וגו':
ירצך בתפלה. קאמר ולא על אלו שנתן לו לפי שלא הקריבן:
והכתיב ומיד בן נכר וגו'. ומשמע מכל אלה הבעלי מומין אי אתה מקריב מה שתקבל מהן אבל אתה לוקח תמימים מיד בן נכר ומקריב:
מה עבד לה ר' אליעזר. להאי מכל אלה הכי קאמר אבל לוקח אתה בדמים של בעלי מומין שתקבלן מידן וליקח בהן תמימים ומקריב. א''נ דה''ק מכל אלה שתקבל מיד בן נכר לא תקריב אבל לוקח אתה בדמים מהן לתמימים ומקריב דקס''ד דלא חייש ר''א אלא בקרבנות שמקבלין מן הנכרים והיינו דמתמה הש''ס הוא תני בדמים דלא כר''א דאם אתה אומר לפרש אליבא דרבי אליעזר לקרא שלוקח אתה בדמים מהן להקריב א''כ זהו דלא כדר''א דהא אין לוקחין מהן בהמה לקרבן קאמר לעיל:
תני. בתוספתא ריש פ''ג:
9b תַּנֵּי. אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְפוּנְדַקָּאוֹת אֲפִילוּ זְכָרִים אֶצֶל זְכָרִים וּנְקֵיבוּת אֶצֶל נְקֵיבוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זְכָרִים אֶצֶל נְקֵיבוֹת וּנְקֵיבוֹת אֶצֶל זְכָרִים. זְכָרִים אֶצֶל זְכָרִים מָה אִית לָךְ. אוֹהֲבָתוֹ בָאָת וְאֵינָהּ מוֹצְאָה אוֹתוֹ וְהִיא נִרְבַּעַת הִימֶינּוּ. נְקֵיבוּת אֶצֶל נְקֵיבוֹת מָה אִית לָךְ. אוֹהֲבָהּ בָּא וְאֵינוֹ מוֹצֵא אוֹתָהּ וְרוֹבְעָהּ. רִבִּי חַגַּיי בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. לֹא סוֹף דָּבָר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אֶצֶל הַגּוֹי אֶלָּא אֲפִילוּ בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלְּגוֹי אֶצֶל שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל לֹא יִיחֲדֶיּנָה אֶצְלוֹ שֶׁלְּגוֹי אַחֵר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא תַמְצִיא לוֹ תְקָלָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ שָׂכַר אֶת בְּהֶמְתּוֹ לֹא נָאֶה לַחֲזוֹר לְיַיחֲדָהּ אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא תַמְצִיא לוֹ תְקָלָה. חָשׁוּד הוּא לָבוֹא עַל בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ חָשׁוּד לָבוֹא עַל בְּהֵמַת עַצְמוֹ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ הוּא מְעַקְּרָהּ אַף הוּא לֹא בָא עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא אפי' בהמתו של נכרי. מושכרת אצל ישראל לא ייחדנה אצל נכרי אחר משום לפני עור לא תתן מכשול:
זכרי' אצל זכרים מאי אית לך. למיחש:
אוהבתו באה. לפעמים באת זונתו אצלו ואינה מוצאת אותו והיא נרבעת מן הזכר וכן בנקיבות אצל הנקיבות:
מעתה וכו'. ואפי' להחזיר לאותו הנכרי המשכיר לו נימא נמי דלא יפה עושה הישראל שהוא ממציא לו התקלה בתמיה. ומשני חשוד הוא וכו' לפי שעל בהמתו הוא חס עליה שלא תיעקר:
אֲבָל מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדַקָּאוֹת שֶׁלְּכוּתִים כול'. הָדָא אָֽמְרָה. כּוּתִים לֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֲרָיוֹת. וְתַנֵּי כֵן. מִתְיַיחֶדֶת אִשָּׁה עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶם עֲבָדִים אֲפִילוּ אֶחָד כּוּתִי וְאֶחָד עֶבֶד. אֲבָל לֹא תִתְיַיחֵד עִם הַגּוֹי. חֲמוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת לֹא יִתְיַיחֲדוּ עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים וכו'. כדקתני בתוספתא שם ברישא מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים אפי' זכרים אצל נקיבות ונקבות אצל זכרים ואצ''ל זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות:
הדא אמרה לא נחשדו כותים על העריות. מדלא חיישינן זכרים אצל זכרים וכו' כדחיישינן גבי נכרים:
ותני כן. בהדיא בתוספתא פ''ה דקידושין:
מתייחדת אשה עם שני אנשים. ואפי' שניהם כותיים וכן הוא שם:
חמותו ואחותו. צ''ל וכן הוא שם ואחות אשתו ט''ס הוא דככל הנשים היא ופשיטא דאסורה ביחוד:
תַּנֵּי. אֵין מוֹכְרִין לָהֶן לֹא זַיִין וְלֹא כְלֵי זַיִין. וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶן אֶת הַזַּיִין. תִּיפְתָּר בְּעִיר שֶׁכּוּלָּהּ גּוֹיִם. וְאֵין הָאִשָּׁה בִּכְלָל שְׁפִיכוּת דָּמִים. אָמַר רִבִּי אִמִּי. תִּיפְתָּר בִּבְרִיאָה. אָמַר רִבִּי אַבִּין. וַאֲפִילוּ תֵימַר יְכוֹלָה אִשָּׁה לְהַטְמִין אֶת עַצְמָהּ וְלוֹמַר. גּוֹיָה אֲנִי. וְאֵין הָאִישׁ יָכוֹל לְהַטְמִין עַצְמוֹ וְלוֹמַר. גּוֹי הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין האשה בכלל שפיכות דמים. בתמיה ואמאי קתני במתני' טעמא דלא תתייחד אשה עמהן משום חשד עריות תיפוק ליה משום שפיכות דמים:
תיפתר בבריאה. וחזקה ואינה מתפחדת מהן וקמ''ל דאפ''ה משום עריות חיישינן שמא תתפתה:
ואפי' תימר. מטעמא אחרינא ואפי' בסתם אשה היא אינה עלולה כל כך לשפיכות דמים שיכולה היא להטמין ולהעלים עצמה ולומר נכרית אני מה שאין כן באיש שהכל מכירין אותו שהוא יהודי בפאת הראש ובפאת הזקן:
תיפתר בעיר שכולה נכרים. הוא דאין מוכרין להן כלי זיין דאלו בעיר שיש בה ישראל מוכרין להן להגן גם על ישראל שבתוכה:
תני. בתוספתא פ''ב:
זיין. הוא הברזל עצמו לעשות ממנו כלי זיין:
תַּנֵּי. נִזְדַּוֵוג לוֹ גּוֹי לְיִשְׂרָאֵל נוֹתְנוֹ לִימִינוֹ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּסַייִף לִימִינוֹ וּבְמַקֵּל לִשְׂמֹאלוֹ. עוֹלֶה עִמּוֹ לָעֲלִייָה וְיוֹרֵד עִמּוֹ לְחֵרוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעֲלָה וְהַגּוֹי מִלְּמַטָּה. לֹא יָשׁוּחַ לְפָנָיו שֶׁלֹּא יָרוּץ אֶת גּוּלְגּוֹלְתוּ. וּמַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ. אִם שְׁאָלוֹ לְהֵיכָן הוֹלֵךְ יַפְלִיגֶינּוּ. כְּשֵׁם שֶׁהִפְלִיג יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂיו. שֶׁאָמַר לוֹ עַ֛ד אֲשֶׁר אָבוֹא אֶל אֲדוֹנִי שֵׂעִֽירָה׃ וְהָלַךְ לְסוּכּוֹת. אָמַר רִבִּי הוּנָא. לֹא מָצִינוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשֵׂעִיר. אָמַר רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי. לְעָתִיד לָבוֹא אָמַר לְיהּ. וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפּוֹט אֶת הַ֣ר עֵשָׂ֑ו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. שם פ''ג:
נזדווג לו נכרי לישראל. בדרך נותנו לימינו שאם יעמוד עליו ישלח הישראל יד ימינו ויאחז בו:
בסייף. אם הנכרי חגור הוא בסייף שהוא לצד שמאלו נותנו הישראל לימינו כדי שתהא מזומן הימין של ישראל לאחוז בו ואם ביד נכרי מקל נותנו הישראל להנכרי לשמאלו שהמקל בימין הנכרי ויהא סמוך יד שמאל של הישראל לאחוז במקלו אם יעמוד עליו:
עולה עמו לעלייה ויורד עמו לירידה וכן הוא בתוספתא. היו עולין בהר או יורדין לעמק לעולם יהי' הישראל מלמעלה והנכרי מלמטה וכשהוא עולה בעלייה ילך ישראל לפני הנכרי אלא שטופלו לימינו שלא יהיה אחוריו ממש וכשיורדין בעמק ילך הנכרי לפני הישראל:
לא ישוח לפניו. אפי' במישור:
יפליגנו. יאמר לו שהוא רוצה למקום רחוק יותר ממה שבדעתו לילך שימתין הנכרי מלעמוד עליו עד אותו הדרך שמרחיב לו ובתוך כך יפרוש ממנו:
לעתיד לבא אמר לו. רמז לו גם את זה כדכתיב ועלו מושיעים וגו' ואז יקויים ההליכה להר שעיר שהוא עשו:
בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַילֵּד אֶת הַנָּכְרִית. מִפְּנֵי שֶׁמְעַמֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. וְתַנֵּי כֵן. מְיַילֶּדֶת מִבַּחוּץ אֲבָל לֹא מִבִּפְנִים. לֹא תַכְנִיס יָדָהּ לִפְנִים שֶׁלֹּא תַמִּיק אֶת הָעוּבָּר בְּמֵיעֵיהָ. וְלֹא תַשְׁקֶינָּה כּוּס שֶׁל עִיקָּרִין. הָֽיְתָה חֲכָמָה. יֵיבָה כַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה רוֹפֵא אוּמָּן מוּתָּר. וְהָכָא. אִם הָֽיְתָה חֲכָמָה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני כן מילדת מבחוץ וכו'. כלומר כיצד אמרו נכרית מילדת את בת ישראל כדתניא בתוספתא בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה. וכן מילדת מבחוץ שיהו רואות אותה בשעה שהיא מילדת אבל לא מבפנים כדמפרש ואזיל שלא תכניס ידה לפנים לתוך מיעיה שלא תמיק את העובר במעיה:
ולא תשקינה כוס של עיקרין. כלומר וכשתעשה כן לא די שתמיק את העובר אלא דאיכא למיחש שתעשה האשה עקרה בשביל כך (או) אם תושיט ידה למעיה תעשה לה שתתקלקל ותיעקר וכמשקה אותה כוס של עיקרין א''נ כשתהיה בינה לבינה חוששין שלא תשקינה כוס עיקרין ממש. ובתוספתא פ''ג גריס ולא תשקינה כוס עיקרין שחשודין על הנפשות. משמע שאף שהיא רוצה לשתות כוס עיקרין לא תקבל מן הנכרית מפני שחשודין על שפיכות דמים ושמא תשים בתוכה סם הממית:
היתה חכמה. אם הנכרית נתמנית היא לכך והיא חכמה המילדת בעיר מהו שנאמין אותה בינה לבינה:
ייבא. אתיא כהאי דאמר ר' יעקב לקמן הלכה ב' דאם היה רופא אומן בעיר מותר להתרפאות ממנו דלא מרע נפשיה מחזקתו וה''נ אם היתה חכמה בעיר מותר בינו לבינה:
בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁלְּנָכְרִית מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתֶנֶת לֹו חַיִּים. אָמַר רִבִּי יּוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאָסוּר לְלַמְּדוֹ אוּמָנוּת. כְּהָדָא תַּרְתֵּין אוּמְנְווָן הֲווֹן בְּגִירוּ. זַגָּגַייָא וְקובטרייא. זַגָּגַייָא לָא אַלְפִּין וְקָמוּן. קובטרייא אַלְפּוּן וְאִתָעַקְּרוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות. לנכרי שהוא נותן לו חיים:
כהדא. שמצינו שנענשו על זה:
תרתין אומנון הוון בגירו. שני משפחות בעלי אומניות היו במקום הנקרא גירו אחת היו זגגים ואחת היו שעושים מיני צעיפי הנשים. בפ' במה אשה ולא בטוטפת ר' בון בר חייה קובטירא דבר שהוא נותן במקום הטוטפת ואלו הזגגים לא היו רוצים ללמד אומנות שלהם לנכרי ונתקיימו והצליחו ואלו הקובטרייא למדו לנכרי ונתעקרו ונתדלדלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source