'Avodah Zarah
Daf 4a
משנה: עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה חוּצָה לָהּ מוּתָּר. הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה תּוֹכָהּ מוּתָּר. מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם אָסוּר. וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר מוּתָּר. עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיוּ בָהּ חֲנוּיוֹת מְעוּטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעוּטָּרוֹת זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים הַמְעוּטָּרוֹת אֲסוּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעוּטָּרוֹת מוּתָּרוֹת׃
Traduction
Si une idole se trouve dans une ville, il est permis (aux jours de fête) d’avoir des relations avec les païens hors de la ville; si au contraire l’idole est au dehors, les relations sont permises à l’intérieur. Est-il permis d’y aller en un tel jour? Si la route mène uniquement à cet endroit, c’est défendu; mais si par la route on peut encore aller ailleurs, il est permis d’y passer. S’il y a une fête d’idole dans une ville, dont les boutiques sont les unes ornées de couronnes et d’autres ne le sont pas, cas qui est survenu à Bet-Shean (Scythopolis), les docteurs disent que dans les boutiques ornées on ne devra pas aller; mais il est permis d’aller dans celles qui ne le sont pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עיר שיש בה ע''ז. ויש שם יום איד לבני העיר היום לע''ז שבעיר:
חוצה לה מותר. ואפי' סמוך לעיר מאד מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר שאינם נמשכים אחר אותה ע''ז שכך מנהגם יום איד של אלו אינו כיום איד של אלו:
מהו לילך לשם. לאותה העיר ביום ע''ז שלהם ולדבר עם אחד מבני העיר:
בזמן שהדרך מיוחדת. שהדרך הכבוש מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה אסור לילך לשם מפני שנראה כהולך שם לעבוד ע''ז ואם היה דרך מסלול הולך גם לעיר אחרת מותר שהרואה אומר למקום אחר הוא הולך:
והיו בה חניות מעוטרות. סימן הוא להם שאותם חניות של ע''ז הן ליטול הכומרים מכס מהם:
המעוטרות אסורות דמהניא לע''ז:
ושאינן מעוטרות מותרות. דלא שקלי מינייהו מכס לע''ז:
תַּנֵּי. לֹא יִשְׁלַח לוֹ חָבִיּוֹת מְכוּרוֹת לַחֶנְווָנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּטוֹעֲנוֹ טַעֲנַת חִנָּם. לֹא יְסָרֵב אָדָם בַּחֲבֵירוֹ לְאָרְחוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. לֹא יַרְבֶּה לוֹ בְתִקְרוֹבֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ. מָהוּ בְּתִקְרוֹבֶת. רְחִיץ בְּזָווִי אוֹחֲרֵי. וּבִירוּשָׁלִַם הָיָה הוֹפֵךְ 4a עִיכְלֵיהּ דִּימִינָא לִשְׂמָאלָא.
Traduction
On a enseigné (18)''Tossefta à Baba Qama 7; V. aussi J., (Demaï 4, 6).'': Il n’est pas permis de surprendre frauduleusement la pensée de quelqu’un, ni d’insister à inviter quelqu’un sans en avoir l’intention, ni d’accabler de présents celui qui n’accepterait pas, ni d’ouvrir pour quelqu’un un tonneau de vin déjà vendu à un boutiquier; on semble ainsi exposer une pièce à se gâter, tandis qu’en réalité on ne risque rien, vu l’engagement de vente. On ne doit pas accabler d’offres de service quelqu’un dont on sait qu’il ne les désire pas; on entend par là qu’un maître de maison p. ex. insiste pour inviter quelqu’un à sa table déjà encombrée d’hôtes, en lui offrant de lui trouver un autre coin pour le placer et l’engageant à se laver les mains. Alors, c’était l’usage à Jérusalem de tourner le côté droit du rideau à gauche (pour indiquer la clôture, faute de place) – (19)Suit un passage traduit ibid...
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ז דב''ק והכי תנינן שם שבעה גנבים הן הראשון שבכולן גונב דעת הבריות והמסרב בחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל והמפתח לו חבית שמכורות לחנווני ע''כ מה דשייך להא דקאמר הכא ואגב דאמרי בענין משתה מייתי לה וכן הך ברייתא דלקמן:
מכורות לחנווני. וזה עושה כשולח לו ופותח בשבילו ולכבודו אינו חושש אם תתקלקל החבית יין מחמת שפותח אותה וטענת חנם הוא טוענו כלומר שגונב דעתו מפני שמכרה לחנווני ולא יהא מפסיד כלום בשביל שפותחה:
בשעה שאינו רוצה. לפי התוספתא עליו קאי ויש לפרשו גם על האורח:
מהו בתקרובת. מאי לשון תקרובת דקתני ולא קאמר מתנות:
רחיץ בזווי אוחרי. כלומר דאפי' דבר כזה אסור כגון שיש לו הרבה אורחים שזימן אותם לסעודה וכבר אין מקום פנוי לזה לישב ומסרב בו ואומר רחוץ ידך ושב בזוית אחרת שאני עשה לך מקום פנוי בשביל כבודך וזהו גניבת דעת והוא אינו מבקש לזה ובפ''ד דדמאי איתא נמי להא וגריס מהו בתקרובת ידע דהוא רחוץ והוא מטרח עלוי והיינו דקאמר הכא רחיץ בזווי אוחרי אע''פ שידע דרחיץ:
ובירושלם. היה מנהג יפה שכשזימנו אורחים לסעודה והיה שם מפה פרוסה לסימן לידע שכל זמן שהוא פרוסה כהוגן היו אורחים נכנסין וכשהיו מהפכין דימין לשמאל היו יודעין שכבר נתמלאו המקומות ולא היו נכנסין וכדי שלא יתביישו המתאחרים לבוא ואין להם מקום לישב לפי כבודם:
עיכלי'. כמו עיקליה מלשון עקל בית הבד כלומר היה הופך צדו הימין לשל שמאל לסי'. ובדמאי גריס הוה מפיך פילכיה דשמאל לימינא ומלשון פליוס בפ''ח דנידה מטפחת שהיא מכסה עצמה:
תַּנֵּי. עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל. אִם נוֹתְנִין הַגּוֹיִם לַגַּבָּאִין גּוֹבִין מֵהֶן וּמִיִּשְׂרָאֵל. וּמְפַרְנְסִין עֲנִיֵּי גוֹיִם וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל. וּמְבַקְּרִין חוֹלֵי גוֹיִם וְחוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. נוֹחֲמִים אֲבֵילֵי גוֹיִם וַאֲבֵלֵי יִשְׂרָאֵל. וְקוֹבְרִין מֵיתֵי גוֹיִם וּמֵיתֵי יִשְׂרָאֵל. וּמַכְנִיסִין כֵּלֵי גוֹיִם וְכֵלֵי יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. גִּרְדָּאֵי שְׁאָלוֹן לְרִבִּי אִמִּי. יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁלְּגוֹיִם מָהוּ. וּסְבַר מִישְׁרֵי לוֹן מִן הָדָא. מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. יוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁלְּגוֹיִם אָסוּר. אָמַר רִבִּי אִמִּי. אִילוּלֵא רִבִּי בָּא הָיָה לָנוּ לְהַתִּיר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶן. וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁרִחֲקָנוּ מֵהֶן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ג דגיטין וגרסינן להא בגיטין פ' הנזקין הל' ט':
אם נותנים הנכרים לגבאין וכו'. ובתוספתא גריס הפרנסים גובין מישראל ומנכרים ומפרנסין וכו' וכן הוא בדמאי:
ומכניסין כלי נכרים. שרואה שהולכין לאיבוד:
גירדאי. אנשי המקום שנקרא כך:
יום משתה של נכרים מהו. לבקרן:
והתני ר' חייא יום משתה של נכרים אסור. לבקרו דשמא מתוך כך יבא לישא וליתן עמו:
אילו לא ר' בא. שהזכיר לנו ברייתא דר''ח כבר היינו באין חלילה להתיר ע''ז שלהן דחכמים אסרו משום דאזיל האי ומודי לע''ז דילי':
וברוך המקום שריחקנו מהם. ועלינו לעשות סיג וגדר להרחיק עצמינו מהם:
'Avodah Zarah
Daf 4b
הלכה: עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה כול'. הָא תוֹכָהּ אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צֶלֶם אֶחָד יְהֵא תוֹכָהּ אָסוּר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בִּירִיד שָׁנוּ. וּמַה בֵין בְּתוֹכָהּ לְחוּצָה לָהּ. תּוֹכָהּ שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הַמֶּכֶס אָסוּר. חוּצָה לָהּ מוּתָּר שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מִן הַמֶּכֶס. וְאִם הָיָה חוּצָה לָהּ נֶהֱנֶה מִן הַמֶּכֶס אַף חוּצָה לָהּ אָסוּר. 4b וְהָתַנֵּי. הוֹלְכִין לִירִיד וְלוֹקְחִין מִשָּׁם עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְהֵמָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא סוּף דָּבָר עֲבָדִים יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִילוּ עֲבָדִים גּוֹיִם. שֶׁמְקָֽרְבָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְהָתַנֵּי. לָקַח מִשָּׁם כְּסוּת תִּשָּׂרֵף. בְּהֵמָה תֵעָקֵר. מָעוֹת יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. נִיחָא כְּסוּת תִּשָּׂרֵף. מָעוֹת יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. בְּהֵמָה תֵעָקֵר. וְהָתַנֵּי. הוֹלְכִין לִירִיד וְלוֹקְחִין מִשָּׁם עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְהֵמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֹא סוּף דָּבָר עֲבָדִים יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִילוּ עֲבָדִים גּוֹיִם. שֶׁמְקָֽרְבָן תַּחַת כַּנְפוֹת שָׁמַיִם. תִּיפְתָּר יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל. וְהָתַנֵּי. הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם דָּמָיו אֲסוּרִין. עוֹד הִיא תִּיפְתָּר יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹלֵךְ לִירִיד לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמַצִּיל מִיָּדָן. וּבַחֳזִירָה אָסוּר שֶׁנֶּהֱנֶה מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה. וּבַגּוֹיִם בֵּין הוֹלְכִין בֵּין בָּאִין מוֹתָּר. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה פוּנְדָק מוּתָּר. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. בִּירִיד אָסוּר וּבְפוּנְדָּק מוּתָּר. דִּילְמָא בִּפְרַגְמָטֵיָא אָֽמְרָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. אֲתַא רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה פוּנְדָק מוּתָּר בִּפְרַגְמָטֵיָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
Pourquoi s’il y a une idole à l’intérieur de la ville celle-ci est-elle toute interdite? (Il se peut que tous les habitants ne voient pas l’idole)? -Il s’agit, répond Resh Lakish, d’un marché (en raison du va-et-vient, tous aperçoivent l’idole). -Mais alors comment établir une distinction entre l’intérieur et l’extérieur? -Le commerce sera interdit à l’intérieur, parce qu’alors l’idole profite de l’octroi; mais au dehors, où l’idole ne profite pas de l’octroi, c’est permis, et même au dehors si l’idole profite des revenus du marché, le commerce avec l’idolâtre sera défendu. Cependant, on a enseigné (20)''Tossefta, à ce traité 1; Cf. ci-dessus, 1.'' qu’il est permis de se rendre au marché des idolâtres pour y acheter des esclaves, ou des servantes, ou du bétail, et Resh Lakish ajoute qu’il n’est pas seulement permis d’acquérir des esclaves hébreux, mais aussi des esclaves païens, parce qu’on les rapproche ainsi du giron de la synagogue juive (pourquoi donc admet-il ici qu’en cas d’arrivée à un tel marché, le commerce avec le païen soit interdit)? -En outre, pourquoi y est-il dit que si l’on y achète un vêtement il faut le brûler, ou que d’un animal acquis il faut arracher les sabots (le rendre impropre), ou jeter à la mer l’argent gagné en un tel lieu? On conçoit l’obligation de détruire le vêtement acquis, ou l’argent gagné;mais pourquoi en est-il de même pour l’animal, dont il est dit dans un autre enseignement (précité) que l’achat est permis sur un marché païen? On peut répondre qu’il s’agit d’une transaction faite là entre deux Israélites. -Mais n’a-t-on pas enseigné que l’argent provenant de la vente de son esclave à des païens sera d’un usage interdit? (Cela n’implique-t-il pas l’achat préalable de l’esclave à un païen)? -Là aussi on peut supposer que l’Israélite vendeur a acquis l’esclave païen d’un autre Israélite. A l’Israélite qui se rend au marché païen pour se livrer au commerce, on peut acheter lorsqu’il y va, car on contribue ainsi à détourner ces objets d’un mauvais emploi (des pratiques idolâtres); à son retour, on ne doit pas trafiquer avec lui, car l’argent qu’il a provient de l’idolâtrie. Cependant avec les païens (aux mains desquels cet argent ne constitue pas d’interdit), il est permis de trafiquer, soit à leur aller, soit au retour. R. Aba fils de R. Hiya b. Aba dit au nom de R. Yohanan qu’à un païen aubergiste il est permis d’acheter. -Quoi! demanda R. Zeira, ce serait défendu au marché, et permis dans une auberge? -Ce n’est pas de marchandises, pragmateia, que parle R. Yohanan (celles-ci sont en effet interdites, donnant à l’idole un profit de perception, non chez un propriétaire). Aussi, R. Aba fils de R. Hiya b. Aba vint dire au nom de R. Yohanan: il est permis d’acheter des marchandises généles à un païen aubergiste. R. Yohanan ou
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא תוכה אסור. ואמאי אם מפני שיש בה צלם אחד יהא תוכה אסור והרי אין הכל נמשכין אחריו:
ביריד שנו. שיש הרבה והרבה שנמשכין אחר הצלם הזה:
ומה בין לתוכה לחוצה לה. אם ביריד שנו גם בני חוצה לה באין לשם ונמשכין אלו אחרי אלו:
תוכה שנהנה. ע''ז מן המכס אסור דמהני לע''ז:
שלא נהנה. ע''ז של חוצה לה מן המכס של תוכה:
והתני. בתוספתא ומייתי לה לעיל בהלכ' א' הולכין ליריד וכו' ור''ל גופיה קאמר התם לא סוף דבר וכו' ואמאי קאמר הכא ביריד שנו ואסור. ולא משני לה עד לקמן:
והתני. ותו קשיא לן מהך ברייתא דתני לקח משם וכו' ניחא כסות ומעות דלק''מ אלא הא דקתני בהמה תיעקר שמעקר פרסותיה מן הארכובה ולמטה והתני הולכין ליריד ולוקחין מהן עבדים ושפחות ובהמה:
תיפתר ישראל ישראל. בישראל שלוקח מחבירו ישראל שמצוין שם על היריד:
והתני המוכר עבדו לנכרי דמיו אסורין. וכלומר וישראל זה מהיכן לקח העבד אם מן הנכרי היאך מכרו ישראל הראשון לנכרי זה והרי אסור למכור עבדו לנכרי שמפקיעו מן המצות ואפי' בדיעבד אם מכרו קונסין אותו בדמיו:
עוד היא תיפתר ישראל ישראל. הכא נמי תיפתר לה שישראל המוכרו לזה גם הוא לקחו מישראל אחר:
ישראל שהלך ליריד. לשאת ולתת בשוק של עכו''ם לוקחין ממנו בהליכה מפני שהוא כמציל מידן שמונעו מן העבירה שלא ימכור בשוק של עכו''ם:
ובחזירה. משם אסור לשאת וליתן עם הישראל הזה שעבר והלך לשם מפני שנתנו הדמים בידו מחמת ע''ז:
ובנכרים. בין הולכין לשם ובין באין משם מותר לפי שדמי ע''ז ביד העכו''ם מותר דבטלי בידיה:
אם היה פונדק. עכו''ם בעה''ב פונדק מותר לקנות ממנו וקס''ד אפי' דברים האסורים מותר מן הפונדק:
ביריד אסור. מן השוק של יריד אסור ואמאי יהא בפונדק מותר:
דילמא בפרגמטיא אמרה ר' יוחנן. דבהא שפיר הוא דמן התגר שבשוק אסור לקנות ממנו משום דשקלי מיניה מכס לע''ז והוי כמהנה לע''ז ומן בעל הבית הפונדק מותר דלא שקלי מכסא מן הבעל הבית:
אתא ר' בא וכו'. כלומר הדר וקאמר ר' בא בפירוש משמיה דר' יוחנן הכי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source