'Avodah Zarah
Daf 33a
משנה: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר מוּתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִגּוֹב׃
Traduction
Si un païen aide un Israélite à déplacer des cruches de vin d’un endroit à l’autre, on pourra s’en servir au cas où le vin est présumé devoir être préservé (surveillé), même si l’israélite s’est absenté; si celui-ci l’a avisé qu’il va s’éloigner, fût-ce seulement le temps de percer la pièce de la refermer et de sécher, le vin devient interdit. R. Simon b. Gamliel dit: il faut, pour l’interdit, que le païen ait eu le temps de lever la bonde, de la replacer et sécher.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם היה בחזקת המשתמר. כל זמן שלא הודיעו שהוא מפליג הוי בחזקת המשתמר ואפי' הפליג מיל דהנכרי מירתת ואמר השתא אתי ישראל וחזי לי:
ואם מודיע שהוא מפליג. ומתרחק ממנו והחביות הן סתומות שיעורן אם שהה כדי שישתום בכדי שיקוב הנכרי נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום ויגוב שתנגב ותייבש הסתימה אסור:
ישתום. יפתח כמו שתום העין שעינו פתוחה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח. כלו' אינו אסור אלא אם שהה כדי שיפתח את כל מגופת החבית ויגוף ויעשה מגופה אחרת ויגוב שתנגב ותייבש אבל לנקיבת חור במגופת חבית לא חששו משום דמינכרא מילתא ודוקא במגופה של סיד הוא דפליגי רבנן עליה דרשב''ג וחיישי לפתיחת נקב דסבירא ליה דלא מינכר שהסיד לבן ואינו ניכר בין חדש לישן אבל במגופת טיט מודו רבנן לרשב''ג דלא מיתסר היין עד שישהא כדי שיפתח המגופה כולה ויגוף ותיגוב והלכה כרשב''ג:
הלכה: נָכְרִי שֶׁהָיָה מַעֲבִיר כול'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. מַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה מַעֲבִיר עִם יִשְׂרָאֵל כַּדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאָסַר. אָֽמְרֵי. בִּפְתוּחוֹת הֲוֵי עוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן. לֹא סוֹף דָּבָר מְלֵיאוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ חֲסֵירוֹת. דְּטָרַף וְנָגַע בְּיָדָא וְחָזַר.
Traduction
R. Samuel dit: Il est arrivé qu’un païen aidait un israélite à déplacer des cruches de vin d’un endroit à l’autre. On soumit le fait à R. Abahou, qui répondit que ces cruches sont désormais interdites. On dit qu’il s’agit là de cruches ouvertes (c’est la cause de l’interdit). En réalité, dit R. Zeriqan, il ne s’agit pas seulement de cruches pleines (facilement accessibles au toucher si elles sont ouvertes), mais aussi de cruches vides; car le porteur peut les secouer de façon à toucher le vin de la main, puis remettre la cruche sur l’épaule.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמרי בפתוחות הוה עובדא. ולפיכך הוא דאסר ר' אבהו דאיכא חששא דבקל יכול הנכרי ליגע וכדמפרש ר' זריקן לקמיה:
דטרף ונגע בידא וחזר. כלומר אפי' חסרות הן ואינו יכול ליגע כל כך במהרה אפ''ה איכא למיחש דטורפן בין כתיפיו עד שמשפיל אותן מעט בכדי שיוכל ליגע בידו וחוזר ומגביהן על כתיפו:
דְּתַנֵּי. כָּל נוֹתְנִין טַעַם בֵּין לִשְׁבָח בֵּין לְפְגָם אָסוּר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לִשְׁבָח אָסוּר. לִפְגָם מוּתָּר. 33a כְּגוֹן חוֹמֶץ שֶׁנָּפַל לַגְּרִיסִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ בְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מֻתָּרִין׃ וְהָדָא מַתְנִיתָא רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁמוּעָתָה כֵן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר בְּמַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתִיוֹ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
דתני. השתא מפרש לה היכי תנינן פלוגתייהו דאמרינן לעיל דתני בתוספתא דתרומות פ''ז והתם גריס לה בפלוגתא דר''מ ור''ש וגרסי' להא בפ''י דתרומות אמתני' דמייתי לקמן וכן בפ''ב דערלה אמתני' שאור של חולין ושם הגי' נכונה ובכאן נשתבשה:
כגון חומץ שנפל לגריסין. ובתוספתא שם מסיים וגריסין שנפלו לתוך הבור של מים. וקאמר שם בהאי תלמודא אמר ר''ל מה פליגין בשהשביח ואח''כ פוגם אבל פגם ואח''כ השביח אף רבי מאיר מודה ר' יוחנן אמר לא שנייא היא פגם היא השביח היא השביח היא פגם היא במחלוקת. ר''ל סבר דלא פליג ר''מ בפוגם מתחילה ועד סוף אלא דוקא בשיש כאן שבח מעיקרא הוא דפליגי ואף על פי שפוגם הוא לבסוף ובהא הוא דאמר רבי מאיר אסור אבל אם אפילו השביח ולבסוף הוא דהשביח ומעיקרא הוא דפוגם מודה רבי מאיר דמותר דהכל הולך אחר מעיקרו ור' יוחנן קאמר לא שנייה היא פגם וכו'. כלומר דאין חילוק בין שיש כאן שבח בין שאין כאן שבח ובין הפגם בתחלה ובין הוא בסוף בכל מקום פליג ר''מ וס''ל נותן טעם לפגם אסור וכדלקמן:
ר' יסא בשם ר' יוחנן דר' מאיר היא ל''ג וטעות הדפוס הוא וה''ג כמו שהוא בתרומות ובערלה:
דתנינן תמן. במתני' שעורים של תרומה שנפלו לתוך הבור של מים אע''פ שהבאישו מימיו ורואין אנו שקיבלו המים טעם מהתרומ' מותרין מפני שטעם לפגם הוא:
וה''ג כמו שהוא שם. והדא מתניתא מה הוא ר' יוחנן אמר במחלוקת ר' שמעון בן לקיש אמר דברי הכל ר' יוסי בר' בון אמר שמועתא כן על דעתיה דר' יוחנן במחלוקת על דעתיה דר' שמעון בן לקיש דברי הכל. וכלומר דשואל הש''ס דהאי מתני' שהשעורים הבאישו מימיו ופוגם מעיקרו הוא ואין כאן שבח כלל אם ר' מאיר מודה בזה דמותרין ומי נימא דלא פליג רבי יוחנן אדר''ל אליבא דרבי מאיר אלא בפוגם מעיקרו ולבסוף השביח דריש לקיש סבירא ליה אליבא דרבי מאיר דמודה דמותר ור' יוחנן סבר דגם בהא פליג רבי מאיר הואיל ויש כאן שבח לא איכפת ליה בין אם הוא בתחילה או בסוף אבל היכי דאין כאן שבח כלל אלא פוגם מתחילה ועד סוף וכגון אלו שעורים שנפלו למים אף ר' יוחנן סבירא ליה אליבא דרבי מאיר דמותר או דילמא לר' יוחנן בכל מקום פליג רבי מאיר וסבירא ליה דאסור. וקאמר ר' יוחנן אמר במחלוקת. כלו' דודאי כן הוא אליבא דר' יוחנן בשיטת ר''מ דאפי' בפוגם מתחיל' ועד סוף אסור הוא ומתני' במחלוקת היא ולא אתייא אלא כר' שמעון והיינו חכמים דר''מ ולר''ל מתני' דברי הכל היא דאפי' בפוגם מעיקרא ולבסוף השביח ס''ל אליבא דר''מ דמותר ומכ''ש דפוגם מתחילה ועד סוף וכן אמר ר' יוסי בר' בון לשמעתתא זו כן דר' יוחנן אליבא דרבי מאיר סבירא ליה דאפילו בפוגם מתחילה ועד סוף אוסר רבי מאיר ומתני' לא אתיא אלא כר''ש:
'Avodah Zarah
Daf 33b
33b אַתְּ סְבַר דְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְקוּלָּא וְלֵית הִיא אֶלָּא לְחוּמְרָא. דְּשִׁיתוֹמְהוֹן דְּרַבָּנִן מְעַט מַגָּף.
Traduction
Bien que, logiquement, l’avis de R. Simon b. Gamliel paraisse peu sévère (puisqu’il adopte pour condition d’interdit que le païen ait eu le temps de lever la bonde, etc.), il comporte cette gravité de plus que parfois la mesure de temps pour restituer la bonde est inférieure au mode de bouchage dont parlent les autres sages.
Pnei Moshe non traduit
את סבור דהדא דרשב''ג לקולא ולית היא אלא חומרא. כלומר אף על גב דודאי דדברי רשב''ג לקולא הן דאינו אוסר אלא א''כ שהה כל כך בכדי שיפתח כל המגופה מכל מקום משכחת לה נמי לחומרא בהא דקאמר ויגוף:
דסיתומהן דרבנן מעט מגף. כלומר שיעור סתימת המגופה אליבא דרשב''ג פחות הוא משיעור שהיית שתימות הנקב אליבא דרבנן דלפעמים כשאינה מתקלקלת המגופה בפתיחת' אז אינו צריך לעשות מגופה אחרת אלא אותה מגופה בעצמה חוזר ומניח עליה וסותמה כבתחילה והיינו מעט מגף שמועט הוא חזרת סתימת המגופה לרשב''ג נגד דסיתומהן דרבנן וזהו דקאמר את סבור דהדא דרשב''ג לקולא וכו' דלאו בכל דבר דברי רשב''ג לקולא אלא דנהי דהא דקאמר כדי שיפתח לקולא הוא מ''מ האי כדי שיגוף אית ביה נמי צד לחומרא לפעמים כדאמרן שאינו שוהה כל כך בחזרת המגופה למקומה כמו שהוא שוהה בסתימת הנקב אליבא דרבנן:
רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. בֵּיצָה צְלוּיָה שֶׁלְּכּוּתִּים הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. תַּבְשִׁילֵי כּוּתִּים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּתַבְשִׁיל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן וָחוֹמֶץ. הָא דָּבָר בָּרִיא שֶׁנָּתַן אָסוּר אֲפִילוּ בַהֲנָייָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. יֵינָהּ שֶׁל אוגדור לָמָּה הוּא אָסוּר. מִפְּנֵי כְּפַר פַּגֵּשׁ. וְשֶׁלְּבּורְגָתָה מִפְּנֵי בִּירַת סוֹרִיקָה. שֶׁלְּעֵין כּושִּׁית מִפְּנֵי כְּפַר שָׁלֵם. חָֽזְרוּ לוֹמַר. פְּתוּחָה בָּכָל מָקוֹם אֲסוּרָה וּסְתוּמָה מוּתֶּרֶת. נְקוּבָה וּשְׁתוּמָה הֲרֵי הִיא כִסְתוּמָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה אָמַר. הֲרֵי זוֹ כִפְתוּחָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וַאֲנָא יְכִיל קַייֵם. אִין הֲוָה עִילּוֹיֵהּ יְקִיר לֹא אִיתְפַּתָּחַת. וְאִין לָא אִיתְפַּתָּחַת. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אֲזַל לְהָדָא קִרְייָה דַשַׂמַרְייָן. אֲתַא סַפְרָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אַייְתִי לִי חָדָא קוּלָא שְׂתִימָא. אָמַר לוֹ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. אַטָרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. חֲמִתֵיהּ מַטְרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אִין אַתְּ מָרֵיהּ דְּנַפְשָׁךְ הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. וְאִין נַפְשָׁךְ מַרְתָּךְ וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלוֹעֶךָ אִם בַּעַ֭ל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃ כְּבָר נִתְקַלְקְלוּ הַכּוּתִים.
Traduction
R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Amé: un œuf cuit venant des Samaritains est permis (151)Cf. ci-dessus, 2, 8.; à quoi R. Jacob b. Aha ajoute au nom de R. Eléazar que les aliments cuits par les Samaritains sont d’un usage permis. Toutefois, c’est seulement vrai pour les aliments auxquels on n’a pas l’habitude de joindre du vin ou du vinaigre; mais lorsqu’il est notoire que l’on en met, il est défendu même de tirer nulle jouissance de ce mets. Ainsi, l’on a enseigné (152)Cf. J., (Sheviit 5, 5). Voir Neubauer, ibid., p. 173.: en principe, il était défendu de boire le vin d’Ogdor, à cause de voisinage du village de Paghesh; celui de Borgatha, à cause du voisinage de Birath-Soriqah; celui d’En-coushith, à cause du voisinage du village de Salem (chacune des premières localités, samaritaines, devient interdite par le voisinage païen). Plus tard, revenant sur ces décisions, on dit que dans une cruche ouverte à l’accès des païens, le vin est toujours défendu; dans une cruche fermée, il est permis. Quant à un récipient percé de trous, qu’ensuite on a bouché, on le suppose fermé; R. Isaac b. Haqoula le considère comme étant resté ouvert (et d’un usage interdit). R. Hanina dit: je sais déterminer si on l’a ouvert; si la cire posée à l’orifice pour la clore est intacte, cela prouve qu’on n’a pas ouvert; au cas contraire, c’est un indice qu’on l’a ouvert. @ Lorsque R. Simon b. Eléazar se rendit dans une ville de Samaritains et que le maître d’école vint le voir, R. Simon lui demanda d’apporter une cruche de vin fermée (à cause du séjour des Samaritains). L’instituteur répondit: tu as une source d’eau près de toi, dont tu peux boire (l’avisant indirectement de ne pas boire de leur vin suspect). Comme R. Simon insistait pour avoir du vin, et que malgré la même réponse réitérée par l’instituteur, le rabbin redemandait du vin, l’instituteur lui dit: Si tu es le maître de ta passion, je te répète qu’il vaut mieux pour toi boire à la source d’eau; si la passion te domine, je te rappellerai ce verset (Pr 23, 2): Tu te mettrais le couteau à la gorge; sache donc t’abstenir, car les Samaritains par leur contact ont déjà rendu le vin impropre à la consommation.
Pnei Moshe non traduit
ביצה צלויה של כותים. דבשל נכרים פליגי בה לעיל בפ''ב הלכה ח' אבל בשל כותים דברי הכל מותרת ור' יעקב בר אחא מוסיף דכל תבשילי כותים מותרין וקודם שגזרו עליהן מיירי אבל לאחר שגזרו עליהן הרי הן כנכרים לכל דבריהם כדלקמן:
הדא דאת אמר. דוקא בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו יין וחומץ דבשל נכרים אמרינן לעיל בפ''ב דמותרין בהנאה ואסורין באכילה ושל כותים מותרין אף באכילה קודם שגזרו עליהן הא אם דבר ברי שנתן לתוכו יין וחומץ אף של כותים לעולם אסור אפי' בהנאה כדאמרינן שם בשל נכרים משום דאין נזהרין מסתם יינם של נכרים ונחשדו עליהם כהדא דאמרי' לקמן:
אוגדור. שם מקום של כותים וסמוך הוא לכפר פגש שהיא של נכרים ולא הי' נזהרין זה מזה וכן כולהו דחשיב להו לקמיה:
חזרו לומר פתוחה בכל מקום אסורה. דנחשדו ואינן נזהרין ממגע הנכרי' ביינם:
נקובה ושתומה. בשין השמאלית שמצאן ניכרים שהיו נקובים וחזרו וסתמום פליגי בה דת''ק סבר הרי היא כסתומה מאחר שלא נפתחה כל המגופה ור' יצחק ס''ל דדינה כפתוחה:
ואנא יכיל קיים. אני יכול להקים עליה אם פתחו אותה לגמרי או לא:
אין הוה עילויה יקיר. כמו קירי כלומר שעוה וכל דבר המתמרח ונעשה לסימן ואם ניכר עליהם הסימן לא איתפתחת לגמרי ואם לא מסתמא איתפתחת:
כהדא. דשמעינן מהאי עובדא דלאחר שנתקלקלו הכותים גזרו עליהן והחמירו לעשות אותן כנכרים:
לחדא קרייה דשמריין. לעיר אחת מערי שומרון שהיו כותים שרוין בתוכה ובא הסופר ומלמד תינוקות לפניו וא''ל להביא לו כד יין סתומה משל הכותים:
א''ל הא מבועא קמך שתי. רמז לו למנוע עצמו מיין שלהם ואמר ליה הרי המעיין לפניך ושתה מימיו ואל תשתה מיינם:
אטרח עלוי. הטריח עליו ר' שמעון בן אלעזר להביא לו יין וחזר ואמר לו כן וכשראה זה שחזר ומטריח הוא עליו להביא לו יין א''ל אם בעל נפש אתה כבר אמרתי לך מוטב לך לשתות מים מן המעיין:
ואין נפשך מרתך. ואם נפשך אדון עליך ואין אתה יכול לשלוט בנפשך להתאפק זכור מה אמר שלמה ושמת וגו' ותתאפק ותמנע עצמך לפי שכבר נתקלקלו הכותים:
רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אֲזַל לְהָדָא נֵיַּפּוֹלִיס. אֲתוּן כּוּתַייָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. אֲנָא מַחְמִי לְכוֹן דְּלֵית אַתּוֹן סָֽגְדִין לַאֲהֵין טוּרָא אֶלָּא לְצַלְמַייָא דִתְחוּתוֹי. דִּכְתִיב וַיִּטְמוֹן אוֹתָם יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָה֖ אֲשֶׁ֥ר עִם שְׁכֶֽם׃ שְׁמַע קָלִין אָֽמְרִין. נִקְרוֹץ נִסְדַּר לְאִילֵּין כּוּבַּייָא. וִידַע דְּאִינּוּן בָעוּ מִקְטְלוּנֵיהּ. וּקְרַץ וּנְפַק לֵיהּ.
Traduction
R. Ismaël b. R. Yossé étant allé à Neapolis (Naplouse) reçut la visite de Samaritains et leur dit: je veux vous prouver que vous ne vous agenouillez pas devant la dite montagne (celle de Garizim), mais devant les idoles sises au-dessous d’elles, car il est écrit (Gn 35, 4): Jacob cacha les images sous le bocage près de Sichem (153)''Cf. Rabba sur Gn à ce verset, ou chap. 21 et 32; sur (Dt 3).''. Il entendit leurs voix chuchoter et se dire de se lever le lendemain pour arracher les ronces. Il comprit qu’ils voulaient le tuer (pour se venger de ce que le rabbi avait dévoilé leur idolâtrie); il se leva donc de grand matin, les devança, et quitta la localité.
Pnei Moshe non traduit
להדא ניפולים. עיר של כותים:
אנא מחמי לכון. מראה אני אתכם שאין אתם משתחוים להר הזה וזהו הר גריזים שהיו הכותים מכבדין אותו והוא גילה הדבר שאין הטעם שלהם אלא על הפסילים והצלמים שטמן שם יעקב כאשר לקח אותם מבני ביתו שהיה אצלם מן השלל שלהן כדכתיב ויטמון אותם וגו':
שמע. ר' ישמעאל קולן שהיו מדברין זה עם זה ואמרו נשכים למחר שצריך שנסדר ולהרים הקוצים מכאן והבין שדעתם להרגו על אשר גילה מסתורין שלהן והשכי' הוא בבקר ויצא והלך משם:
רִבִּי אָחָא אֲזַל לֶמַּאוּס וַאֲכַל חֲלִיטִן. רִבִּי יִרְמְיָה אֲכַל חַמְצִין. רִבִּי חִזְקִיָּה אֲכַל קַמְצִין. רִבִּי אַבָּהוּ אָסַר יֵינָן מִפִּי רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אַסִּי וְרִבִּי אִמִּי שֶׁהָיוּ עוֹלִין בְּהַר הַמֶּלֶךְ וְרָאוּ גּוֹי אֶחָד שֶׁהָיָה חָשׁוּד עַל יֵינָן. אֲתוֹן אָֽמְרוּן לֵיהּ קוֹמוֹי. אֲמַר לוֹן. וְלָא עַל יְדֵי עִילָּא. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. חָדָא עֲרוּבַת שׁוּבָּא לֻא אִישְׁתַּכַּח חַמְרָא בְכָל סַמַרֵטִיקֵי. בְּפוּקֵי שׁוּבָּא אִישְׁתַּכָּחַת מַלְייָא מִן מַה דְאַייתוּן אֲרַמַּייָא וְקַבְּלוּנֵיהּ כּוּתַייָא מִינְּהוֹן. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כַּד סְלִיק דִּיֹקלֵטִיָּנוּס מַלְכָּא לְהָכָא גְּזַר וַאֲמַר. כָּל אוּמַּייָא יְנַסְּכוּן בַר מִן יוּדָּאֵיי. וְנָֽסְכוּן כּוּתַייָא וְנֶאֱסָר יֵינָן. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כְּמִין יוֹן אִית לְהוֹן וּמָנַסְּכִין לֵיהּ.
Traduction
R. Aha se rendit à Emmaus et y mangea de la pâtisserie (des Samaritains). R. Jérémie mangea de leurs pois chiches. R. Hiskia mangea de leurs sauterelles comestibles. R. Abahou défendit de boire leur vin, selon l’avis de R. Hiya, R. Assé, et R. Amé, qui ayant passé par le mont royal virent un Samaritain soupçonné d’accointance avec les païens, et en firent part à R. Abahou. Celui-ci leur dit: ne trouverions-nous qu’un motif, il suffit à justifier l’interdit. Selon d’autres, voici la raison: une veille de Shabat, on ne trouva pas de vin dans toute la Samarie; à la fin du Shabat, on trouva que toute la ville était pourvue pleinement par le vin que des Araméens avaient apporté et que les Samaritains avaient acceptés. Selon d’autres, voici la cause d’interdit: Lorsque Dioclétien arriva en Palestine, il donna l’ordre à toutes les nations de faire des libations de vin aux idoles, à l’exception des Juifs; les Samaritains ayant fait des libations, leur vin fut déclaré interdit. Selon d’autres enfin, on trouva que les Samaritains avaient une forme de colombe qu'ils adoraient, en lui versant du vin.
Pnei Moshe non traduit
חליטן. חלוט של כותים:
חמצין. מין קטנית משלהם. בפ' הבא על יבמתו טלופחי עבדא ליה חימצי:
קמצין. מין חגבים טהורי' משלהן:
ר' אבהו אסר יינן. של כותים מפי וכו' שהיו רואין שם נכרי אחד כלו' כותי א' שהיו חשוד על יינן של נכרי ואמרו זה לפני ר' אבהו:
אמר לון ולא על ידי עילא. כלומר ואפי' עילא אחת שאנחנו מוצאין הגון הוא לאסור ולגזור על יינן:
ואית דבעי מימר. על ידי אותה המעשה גזרו עליהן שפעם אחת בערב שבת לא היו להם יין בכל העיר סמרטיקי ובמוצאי שבת מצאו שנתמלא כל העיר ביין שהביאו הנכרים וקבלו הכותים אותו מהם:
ואית דבעי מימר. על ידי זו המעשה שכשעלה דיקליטיינוס לכאן לא''י גזר שכל האומות ינסכו את יינם לע''ז לבד מן היהודים והכותים נסכו את יינם ומאותה שעה נאסר יינם:
כמין יון. כמין יונה מצאו שיש להם לע''ז ומנסכין יינם לו:
כּוּתַייָא דְקַיסָרֵי בָעוּ מֵרִבִּי אַבָּהוּ. אֲבוֹתֵיכֶם הָיוּ מִסְתַּפְּקִין בְּשֶׁלָּנוּ. אַתֶּם מִפְּנֵי מַה אֵינְכֶם מִסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אֲבוֹתֵיכֶם לֹא קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם. אַתֶּם קִלְקַלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם.
Traduction
Les Cuthéens (Samaritains) de Césarée objectèrent à R. Abahou: Vos ancêtres n’avaient à l’égard des nôtres que des doutes de suspicion; pourquoi n’éprouvez-vous pas du moins les mêmes doutes? -Vos ancêtres, répondit-il, n’ont pas eu une conduite fâcheuse comme vous l’avez eue (et à la suite de laquelle vous avez été considérés comme suspects).
Pnei Moshe non traduit
אתם קלקלתם מעשיכם. וגזרו עליכם שתהיו כנכרים גמורין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source