כִּיתֵּף עִמּוֹ חָבִית בְּחָבִית אַתְּ קוֹנְסוֹ בְחָבִיתוֹ עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. נָתַן לוֹ קַרְקַע בִּשְׂכָרוֹ. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין קַרְקַע נֶאֱסַר. וָכָא נֶאֱסַר. נָתַן לוֹ בְהֵמָה בִשְׂכָרוֹ. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים נֶאֱסַר. וָכָא נֶאֱסַר. נָתַן לוֹ הַכֹּל בִּשְׂכָרוֹ הַכֹּל אָסוּר אוֹ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְטוֹבַת הֲנָאָה אַתְּ מְמַשְׁכְּנוֹ מִנְּכָסָיו עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה עושה. הישראל עם הנכרי ביין נסך בטובת הנאה ואינו מקבל ממנו שכר בהא פשיטא לן דאת ממשכנו מנכסיו של הפועל עד כדי שכרו ואסור בהנאה הוא משום קנס:
נתן לו הכל בשכרו. בעיא היא אם נתן לו כל מה שעשה עמו במלאכתו בשביל שכרו של יין נסך והוא יותר מכדי שכרו אם הכל אסור או אינו אסור אלא כדי שכרו של יין נסך:
נתן לו קרקע בשכרו. ג''כ נאסר דאע''ג דבכל אתר את אמר אין קרקע נאסר בשביל נעבד להדיוט כדתנן לעיל בפ''ג הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין וכן בבהמה דקי''ל אין בעלי חיים נאסרין בנעבד להדיוט אע''פ כן הכא נאסר משום קנס דקנסו ביין נסך:
כיתף עמו חבית בחבית. אהא דקתני במתני' שכרו לעשות לו מלאכה אחרת אע''פ שאמר לו העבר לי חבית יין נסך שכרו מותר קאי דדוקא שפסק עמו לשכר כיתוף בשביל כל חבית וחבית בפני עצמה דאז אמרינן דאת קונסו בחביתו של יין נסך עד כדי שכרו והשאר שכרו מותר. א''נ יש לפרש כיתף עמו חבית בחבית שהתנה עמו בשכר כיתוף להחליף עמו חבית בחבית וכגון שנותן לו חבית של היתר ואתה קונסו בחביתו עד כדי שכרו של כיתוף היין נסך. ומיהו לקמן בעי לה אם הכל אסור הוא או כדי שכרו דוקא:
תַּנֵּי. הַחַמָּרִים וְהַכַּתָּפִים וְכָל הָעוֹשִׂין בַּשְּׁבִיעִית 31b שְׂכָרָן שְׂבִיעִית. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּפֵירוֹת הֵיתֵר הִיא מַתְנִיתָא. וְהַהִיא דְהוֹרֵי רִבִּי יוֹחָנָן לְאִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹטְלִין שָׁכָר בִּידֵיהֶן יַיִן אֶלָּא מָעוֹת כְּרִבִּי יְהוּדָה וּכְרִבִּי נְחֶמְיָה הוֹרֵי לְהוֹן. אָמַר רִבִּי יִילַי. בְּפֵירוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הִיא מַתְנִיתָא. כְּדָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּיַיִן נֶסֶךְ קְנָס קְנָסוּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' הילא בפירות עבירה היא מתניתא. כצ''ל וכן הוא בשביעי'. כלומר לעולם שכרן שביעית דקאמר שביעית ממש הוא שהשביעית חלה על שכרן והוו כדמי שביעית כדין העושין בפירו' שביעית בעבירה וצריכין לאכלן בקדושת שביעית ולא קשיא ממתניתין דהתם דקתני בפועל שכרו מותר דשאני חמרין כדאמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן ביין נסך קנס קנסוהו ה''נ בחמרין ומשום דנפיש אגרייהו ודמי לסחורה והלכך קנסוה רבנן ושכרן שביעית אבל בפועל דלא נפיש אגריה לא קנסוהו רבנן משום כדי חייו ופועל דמתני' דקנסוהו משום חומרא דיין נסך הוא:
וההיא דהורי ר' יוחנן וכו'. כלומר ולא חיישינן להא דהורי ר' יוחנן שלא יהו הבדדין נוטלין שכרן משביעית כגון משמן שביעית או מיין שעשו אלא מעות משום דס''ל להחמיר כר' יהודה ור' נחמיה ואנן כתנא דמתני' סבירא לן:
א''ר זעירא בפירות היתר היא מתניתא. כלומר דלא מיירי שעשו מלאכת איסור אלא מה שהוא מותר ומסיים התם ומהו שכרן שביעית שיהו נוטלין ממה שיהו עושין שכרן שביעית. כלומר שמותרין ליטול בשכרן משל שביעית עצמה ממה שהיו עושין בה:
תני. בתוספת' דשביעית פ''ו החמרין והגמלין והספנין שהיו עושין בשביעית שכרן משביעית ולקמיה מפרש לה וגרסי' להא בשביעית פ''ח על מתני' לקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר כשאלקט ירקות שדה אביא לך מותר וקאמר התם עלה תני רבי יודה ור' נחמיה אוסרין דס''ל דהוי כפורע חוב מדמי שביעית כדמפרש לה שם ובתר הכי לקמן אמרינן הורי ר' יוחנן לאילין דבי ר' ינאי שלא יהו נוטלין שכר בדיהן יין ושמן של שביעית אלא מעות וכר' יהודה ור' נחמיה הורי להון:
הלכה: הַשׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר כול'. עַד הֵיכָן. עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַחֲמוֹר מַקְפִּיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כדי שלא יהא החמור מקפיד. כלומר בהא הוא דאיצטריך דאע''ג דאינו נותן עליה אלא בכדי שאין החמור מקפיד עליו דדינא הוא למיתב עליה כל כך ומהו דתימא כיון שכן דרך החמרין לקבל עליהן שיהו מניחין על החמורין כזה א''כ הוי כאלו השכירו בתחילה להביא עליה יין ושכרה אסור קמ''ל. וכדפרישית במתני' לפי מסקנא דהתם:
גמ' עד היכן. כמה הוא דמניח לגינתו ומזונותיו עליו דאיצטריך מתני' לאשמועינן דמותר:
משנה: הַשׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ יֵין נֶסֶךְ שְׂכָרָהּ אָסוּר. שְׂכָרָהּ לֵישֵׁב עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ לָגִינוֹ עָלֶיהָ שְׂכָרָהּ מוּתָּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' השוכר את החמור. האי מתני' נקט לא משום סיפא וסיפא אתא לאשמועינן דאע''ג דהשוכר את החמור לרכוב עליו מסתמא שכרה נמי להניח לגינו של יין ומזונותיו עליה וס''ד אמינא דהוי כאלו שכרה מעיקרא להביא עליה יין נסך ושכרה אסור קמ''ל:
הַכֹּל מוֹדִין בַּחֲלִיפִּין שֶׁאֲסוּרוֹת. חֲלִיפֵּי חֲלִיפִּין מָהוּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבָּנִן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אָסוּר. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. מוּתָּר. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן הוֹשַׁעְיָה. טַּעֲמוֹן דְּרַבָּנִן וְהָיִ֥יתָ חֵרֶ֭ם כָּמוֹהוּ. כָּל שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְקַייְמוֹ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה כָמוֹהוּ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּמוֹהוּ כָּמוֹהוּ ב' פְּעָמִם עַל שֵׁם וְלֹֽא יִדְבַּ֧ק בְּיָֽדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן הַחֵ֑רֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכל מודין בחליפי ע''א. שלא מכרה אלא החליפה בדבר אחר שאסור לא נחלקו אלא במוכרה דמר סבר כיון שמכרה לא חשיבא ליה ובטולי בטלה ומר סבר דהוי כחליפי ע''א:
חליפי חליפין. שהחליף חליפי ע''א עוד בדבר אחר מהו:
כמוהו. כתיב ודרשינן כל שאת יכול לקיימו ממנו עצמו דהיינו חליפיו הרי הוא כמוהו ולא חליפי חליפיו:
מאי כדון. ומ''ט דר' ישמעאל:
כמוהו כמוהו שני פעמים. כלומר על שני פעמים מחליפיו אמרה תורה שהוא כמוהו ואסורין:
על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם. דכתיב הכא והיית חרם כמוהו וכתיב ולא ידבק וגו' מן החרם ללמד שאפי' מאומה ממנו חרם כמוהו ולפיכך דריש לי' לכמוהו על שני פעמים:
אַסִּי אָמַר. דְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ בְּיַד גּוֹי אָסוּר. דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְיַד גּוֹי. רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹי שֶׁהָיָה חַייָב מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל. לֹא יֹאמַר לוֹ. הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶמְכּוֹר יַיִן נֶסֶךְ עַד שֶׁאֶמְכּוֹר עֲבוֹדָה זָרָה וְאֶתֵּן לְךָ. אֲנֵי אוֹמֵר. שֶׁמָּא הֶחֱלִיף. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹנָתָן. גּוֹי שֶׁהָיָה חַייָב מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מוֹכֵר יַיִן נֶסֶך וְנוֹתֵן לוֹ. עֲבוֹדָה זָרָה וְנוֹתֵן לוֹ. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' וכו'. תניא כוותיה דתרוייהו דפליגי בה תנאי:
אני אומר שמא החליף. כלומר שעשה כמו שאמר והחליף ע''א בדמים הללו דסבירא ליה דדמי ע''א שמכרן הוי כחליפי ע''א ואסורין והיינו כר' יוחנן:
ונותן לו. ואינו חושב הישראל דדמי ע''א ביד נכרי מותרין:
מפני מראית העין. כלומר ואין בו אלא מפני מראית העין בלבד אבל מדינא מותר לקבל ממנו:
דמי יין נסך. נכרי שמכר יין נסך דמיהן אסור בהנאה לישראל דסבירא ליה כהאי מאן דאמר לקמיה דדמי ע''א ביד הנכרי אסור כדאשכחן דפליגא בהא ר' יונתן ורבי יוחנן:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. שְׂכָרוֹ לָשַׁבֵּר חָבִיּוֹת שֶׁלְּיַיִן נֶסֶךְ. אֲפִילוּ כֵן שְׂכָרוֹ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפילו כן שכרו אסור. משום שרוצה בקיומו הוא שלא ישתברו מאליהן עד שישברם הוא ויטול שכרו:
שכרו לשבר חביות של נסך. ולשפוך יינן מהו:
הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֲצִי יוֹם בְּאִיסּוּר וַחֲצִי יוֹם בְּהֵיתֵר. 32a הָיָה מוֹכֵר חוּלִין וְשֵׁינִי בְּכֶרֶֶךְ אֶחָד אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה חוּלִין יַעֲשֶׂה. וְשֵׁינִי יַעֲשֶׂה. וְהָכָא כֵן. נִשְׁמְּעִינָהּ מִן הָדָא. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהָבִיא יַיִן לַחוֹלֶה. אִם הֵבִיא לוֹ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. וְאִם לָאו אֵין חַייָב לִיתֵּן לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. יַיִן לַחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְתַפּוּחַ לַחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. בֵּין הֵבִיא בֵין לֹא הֵבִיא חַייָב לִיתֵּן לוֹ. דְּמֵי רַגְלָיו נוֹתֵן לוֹ. וָכָא לֹא דְמֵי רַגְלָיו נוֹתֵן לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השוכר את הפועל וכו'. דאלמא אם אמר לו ממקום פלוני אע''פ שלא הביא לו כלום חייב ליתן לו שכרו דהשליח עשה שליחותו ודמי רגליו נתן לו ושמעת מינה דנהי דזה השליח לא הרויח השכר לפי מה שהתנה מ''מ דמי שכר טרחתו משלם לו והכא נמי כן וכי לא דמי רגליו הוא נותן לו מה שטרח במלאכת ההיתר ואע''פ שבשביל השכר מהמלאכה משלם לא היה רשאי ליהנות בו שמעורב עמו שכר מלאכת איסור מיהו כפי שכר טרחא שטרח בהיתר רשאי:
נישמעינה מן הדא. ברייתא:
והכא כן. וה''נ מי נימא דהדין כן דשכר חצי היום אסור הוא ושכר חצי היום של מלאכת ההיתר מותר הוא ואע''פ שנתן לו הנכרי שכרו בכרך אחד לאיזה חצי שירצה יעשנו אסור ולאיזה חצי שירצה יעשנו בעד שכר מלאכת ההיתר כמו בחולין ומעשר שני או לא:
היה מוכר חולין ושני בכרך אחד. מסקנת הבעיא היא מי אמרינן דדמיא הא לדין דמוכר חולין ומעשר שני בבת אחת וגבי מעשר שני תנן אין מוכרין אותו והשתא דמכרן בכרך אחד ואינו ניכר איזה הוא חולין ואיזהו מעשר דאמרינן לאיזה שירצה יעשה חולין ולאיזה שירצה יעשה מעשר שני וכלומר דאע''ג דבכרך אחד הן אין קפידא בכך אלא החצי שירצה יעשה אותה חולין ומכירתו מכירה וחצי השני של מעשר שני הוא ואין במכירתו כלום ונשאר בקדושת מעשר:
היה עושה עמו. מיהו הא קמיבעיא לן אם עשה עמו חצי היום במלאכת איסור וחצי היום במלאכת היתר מהו אם מותר הוא בשכר של מלאכת ההיתר או דילמא אמרינן דאי לאו מלאכת איסור שעשה עמו לא היו שוכרו לכל אותו היום ונמצא שכר האיסור גורם לכל שכרו ואסור כל שכר היום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source