Vayedaber

'Avodah Zarah

Daf 2b

משנה: אֵילּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם קָלֶנְדָּס וְסַטֻרְנָלִייָא וּקְרָטֵסִים וְיוֹם גֵּינִיסִיָּא שֶׁל מְלָכִים וְיוֹם הַלֵּידָה וְיוֹם הַמִּיתָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵיפָה יֶשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵיפָה אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה.

Traduction

Les jours considérés comme fêtes (11)En raison des Calendes, qui sont citées de suite après, le mot araméen Aid fait penser aux Ides (il est étonnant que ni J. Lévy, ni Fleischer n'indiquent cette étymologie). des païens sont les suivants: les calendes, les saturnales, l’anniversaire de l’arrivée au pouvoir crato'', le jour d’installation du souverain, genesi'', l’anniversaire de naissance ou de décès. Tel est l’avis de R. Meir. Les autres docteurs disent: seule, la mort accompagnée d’une combustion (incinération?) constitue un acte idolâtre; sans elle, ce n’est pas de l’idolâtrie.

Pnei Moshe non traduit

מתני' קלנדס. שמונה ימים אחר התקופה:

וסטרנלייא. ח' ימים קודם התקופה. והכא בגמרא קאמר איפכא. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתהו ובהו עמד וישב ח' ימים בתענית כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא עמד ועשה ח' ימים טובים לשנה אחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשמים והם קבעים לע''ז:

וקרטסים. יום תפיסת מלכות בו וקבעום יום איד:

ויום גינוסיא. יום שמעמידין בו מלך:

ויום הלידה. יום שנולד בו המלך:

שיש בה שריפה. ששורפין עליו כל כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:

יש בה ע''ז. כלומר חשיבא לה ואותו היום יש להם איד לע''ז וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא חשיבא להו ואסורין ג' ימים לפניהן:

הלכה: אֵילּוּ הֵן אֵידֵיהֶן שֶׁלְּגוֹיִם כול'. רַב אָמַר. עֵידֵיהֶן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אֵידֵיהֶן. מָאן דְּאָמַר. עֵידֵיהֶן. וְעֵידֵיהֶם הֵ֗מָּה. מָאן דְּאָמַר. אֵידֵיהֶן. כִּ֤י קָרוֹב֨ י֣וֹם אֵידָ֔ם. רַב אָמַר. מְאַבִּרִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. מְעַבְּרִין. מָאן דְּאָמַר. מְאַבִּרִין. מוֹסִיפִין לָהּ אֵבֶר. מָאן דְּאָמַר. מְעַבְּרִין. כְּאִשָּׁה עוֹבָרָה. רַב אָמַר. יְאוּתוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. יְעוּתוּ. מָאן דְּאָמַר. יְאוּתוּ. אַךְ בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם. מָאן דְּאָמַר. יְעוּתוּ. לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' רב אמר עידיהן. מלשון ועידיהן המה שהע''ז שלהן מעיד עליהן לחובה:

ושמואל אמר אידיהן. לשון שבר כדכתיב כי קרוב יום אידם:

מאברין. כיצד מאברים את הערים שמוסיפין לה אבר:

מעברין. מלשון עיבור כאשה עוברה:

יאותו. אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מלשון אך בזאת נאות לכם ומלשון רצון ונחת הוא:

מ''ד יעותו. כדכתיב לדעת לעות את יעף דבר ומלשון עת הוא ודבר בעתו מה טוב:

חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשּׁוּם בְּרֵיהּ דְּמוֹעֲדָא. אָמַר רִבִּי 2b בָּא. כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לָךְ לִישָּׂא וְלִיתֵּן עִמּוֹ הוּא מְמָעֵט בְּשִׂמְחַת אֵידוֹ. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. לִמְכּוֹר לוֹ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מִתְקַייְמִין. עַל דַּעַת חֲבֵרַייָא אָסוּר. עַל דַּעַת רִבִּי בָּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמַה דְאָֽמְרֵי חֲבֵרַייָא. וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי נֶֽאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וְּבְכִי וּבְשַׂקִּ֔ים וַֽאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃ וְלָמָּה לֹא אָמַר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. מִשׁוּם בְּרֵיהּ דְּמוֹעֲדָא. אִין נֵימַר דַּהֲוָה בְשׁוּבְתָא לֵית יְכִיל דְּאַתְּ מְחַשֵּׁב וְאַתְּ מַשְׁכַּח צוֹמָא רַבָּא בְּחַד בְּשׁוֹבָא. וּמַה בָהּ וְלֵית רִבִּי חוֹנִיָּה מֵיקַל לְמָאן דִּמְעַבֵּר לֵיהּ מִן אַתְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְייָא. אֲנָא חֲשַׁב יָתָהּ וְלָא הֲוָה בְשׁוּבְתָא.

Traduction

– (9)Suit un passage que l'on retrouve plus correctement que dans le présent texte et traduit (Shabat 1, 7).. Selon les compagnons d’étude, R. Ismaël (de notre Mishna) défend aussi les dites relations avec les païens trois jours après les fêtes idolâtres, car en ces jours ils donnent de grands festins de réjouissance considérés comme actes d’idolâtrie. R. Aba dit: Comme le païen sait qu’il est défendu au juif d’avoir avec lui des relations commerciales en ces jours, sa joie de fête en sera amoindrie. -Qu’importe en fait entre le motif donné par les compagnons et celui de R. Aba? -il y a une différence sur le point de savoir s’il est permis de lui céder des objets avant sa fête qui ne se conserveront pas jusqu’à la fête: d’après l’avis des compagnons, c’est interdit, de crainte que le produit vendu soit conservé et serve au jour même de la fête; d’après l’avis de R. Aba (qui ne se préoccupe pas de la crainte de prolonger les festins), il est permis de vendre de tels objets. R. Judan dit que le verset suivant confirme l’opinion des compagnons d’étude (10)Savoir que le lendemain de fête est encore un jour de réjouissance., en disant (Ne 9, 1): Le 24 du 7e mois les Israélites s’assemblèrent pour jeûner et pleurer, vêtus de cilice et ayant des cendres sur eux; or, pourquoi cette réunion n’eut-elle pas lieu le 23, lendemain de fête? Parce qu’en ce jour on achève de se réjouir; et il n’est pas admissible que l’ajournement eût pour cause la coïncidence de cette date avec un jour de Shabat, car le 23 de ce mois ne saurait tomber en un samedi, selon la règle sur le calendrier juif qu’un Kippour (10 Tishri) ne saurait être un dimanche. -A quoi bon cette dernière règle, et R. Hounia ne méprise-t-il pas celui qui tente de déplacer le jour de Kippour? (Pourquoi donc ne pas supposer, qu’alors le 23 Tishri fut un samedi)? -J’ai fait le calcul, dit R. Yohanan b. Marieh, et noté qu’en l’année invoquée au livre d’Ezra le 23 Tishri n’était pas un samedi.

Pnei Moshe non traduit

טעמא דר' ישמעאל. במתני' דאסר אף לאחריהן:

משום בריה דמועדא. בריה לשון סעודה כמו הביאי הבריה ולא ברה אתם לחם. וכלומר שלאחר החג שלהם ג''כ עושין שמחה ומתענגין בסעודת המועד שלהן שנשאר והלכך אסור ר' ישמעאל אף לאחריהן דהם שייכים להחג וכיום איד הן:

כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו. אפי' לאחריהן הוא ממעט בשמחת אידו לפי שהוא דואג שלא יבא לו איזה ריוח מיד אחר יום אידו וממעט בשמחתו להשאיר לו אחרי כן עד שירויח במשא ומתן:

מה מפקה מביניהון. מאי בינייהו דחברייא ובין טעמא דר' בא כדי שימעט בשמחת אידו:

למכור לו דברים שאינן מתקיימין. ליום אידו ולמכור לו קודם יום אידו איכא בינייהו:

על דעת חבריי אסור. דכמו דחיישינן ביום שלאחר אידו מטעמא דמכל מקום מתענג הוא בבריה דמועדא ושמח אף ביום שלאחריו ה''נ בדברים שאין מתקיימין אסור מהאי חששא שיכול הוא לתקנם לסעודה ולהכין לו מיום אל יום ויהא שמח בזה ביום אידו:

על דעת רב בא. דס''ל דלא חיישינן להכי ומטעמא אחרינא הוא דאסר רבי ישמעאל לאחריהן א''כ בדברים שאינן מתקיימן ליכא למיחש שיהא שמח בהן ביום אידו ומותר למכרן לו. א''נ למכור לו דברים שאינן מתקיימין לאחריהן לרב ישמעאל איכא בינייהו דלדעת חברייא אסור דאע''פ שאינו שמח באלו דברים שאינן מתקיימין מ''מ שמח הוא מבריה דמועדא וכיון דיום שלאחריו כיום אידו דמי אסור למכור לו אפי' דברים שאינן מתקיימין אבל לר' בא דס''ל מטעמא כדי שימעט בשמחת אידו לפי שאסור לישא וליתן עמו גם לאחריהן מותר למכור לו דברים שאינן מתקיימין דבשביל שנתיר למכור לו דברים אלו לא יהא מרבה בשמחת אידו שאינו חושש להן לפי שאין הריוח מצוי בהן ועכ''פ ימעט בשמחת אידו לפי שיודע שאסור לישא וליתן עמו בדברים שהריוח מצוי בהן:

קרייא מסייע למה דאמרי חברייא. דיום שלאחר המועד כמועד הוא ורגילין לשמוח בו ולהתענג בבריה דמועדא:

וביום עשרים וארבעה לחדש וגו'. בנחמיה כתיב ויקרא בספר תורת אלהים וגו' ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו וגו':

ולמה לא אמר בעשרים ושלשה. ולמה לא נאספו ביום כ''ג והלא לאחר החג הוא אלא משום בריה דמועדא מפני שרגילין לשמוח גם ביום שלאחר החג ולנוח בו אלמא יום שלאחריו כמו דשייך לחג דמי:

אין נימר. וכי תימא דיום כ''ג שבתא הוה ולא היו יכולין לבא:

לית יכול. אי אתה יכול לומר כן דיום כ''ג בתשרי יהיה בשבא לפי שאת מחשב דאם כ''ג בשבת אתה מוצא שהיה יום הכיפורים בחד בשבתא ואנן לא עבדינן תרי שבי בהדדי ואם ב''ד רואין שיבא יה''כ באחד בשבת מעברין לאלול כדי שידחה יה''כ לשני בשבת אלא ודאי לאו בשבת היה ומשום בריה דמועדא לא נאספו לבא:

ומה בה. ופריך הש''ס דאי משום הא לא אריא דמה בכך שיהא חל יה''כ להיות בא' בשבת:

ולית רב חוניה מיקל. וכי לא היה ר' חוניה מגנה למי שרוצה בשביל זה להעביר י''ה ממקומו ולדחותו ליום שלאחריו דס''ל דאע''ג דאיקלעו תרי שבי בהדדי אין מעברין לאלול ואכתי נוכל לומר דיום כ''ג בשבת הי':

אנא חשביתה. חשבתי לפי חשבון קביעות השנים ולא היה באותו הזמן בימי עזרא כ''ג בתשרי בשבת אלא טעמא משום בריה דמועדא:

'Avodah Zarah

Daf 3a

רַב אָמַר. קַלֶנְדַּס אָדָם הָרִאשׁוֹן הִתְקִינוֹ. כֵּיוָן דַּחֲמַא לֵילִייָא אֲרִיךְ אָמַר. אֵי לִי. שֶׁמָּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ ה֤וּא יְשֽׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב שֶׁמָּא יָבוֹא לְנָשְׁכֵינִי. וָ֭אֹמַר אַךְ חוֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי. 3a כֵּיוָן דַּחֲמַא אִימָמָא אֲרִךְ אֲמַר. קַלֶנְדַּס. קַלוֹן דִּיאוֹ. וְאִיתָא כְּמָאן דְּאָמַר. בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. יְדַע הֲוָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן סָבַר. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם. רַב. דְּתַנֵּי בִתְקִיעֲתָא דְבֵי רַב. זֶה הַיּוֹם תְּחִילַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן כול'. הֲוֵי. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם.

Traduction

⁠— (12)En tête est un passage traduit en (Berakhot 8, 7). Rav dit que la fête des Calendes a été instituée par Adam. Lorsqu’il vit la nuit s’allonger (en hiver), il s’écria: Malheur à moi! peut être vient-il celui dont il est dit (Gn 3, 15): tu le blesseras, pour me mordre, et il est dit aussi (Ps 139, 11): Les ténèbres me couvriront. En voyant le jour s’allonger, il s’écria: KALENDAS c.-à-d. calon dia (13)Non dies, selon la transcription (fautive à notre avis) de DIOU, donnée par les commentaires et le lexique de Levy. Il faut, pensons-nous avec un helléniste, adopter le grec, aia (accusatif de Zeus) dans le sens d'éclat, d'où, par dérivation: jour. La jonction de kalon à dies serait barbare, quoiqu'il y ait des exemples rabbiniques d'union d'un mot grec avec un mot latin. (le beau jour). C’est conforme à l’avis de celui qui dit: le monde a été créé au mois de Tishri; car, d’après l’avis contraire, disant que le monde a été créé au mois de Nissan, Adam avait dû se rendre compte en hiver du mouvement de prolongation des nuits. R. Yossé b. R. Aboun dit: l’avis d’après lequel le monde a été créé au mois de Tishri émane de Rav, car l’ordre des bénédictions tel qu’il a été établi par Rav pour la sonnerie de Shofar, à la solennité du nouvel an, débute par les mots ''en ce jour ton œuvre commence'', souvenir du premier jour de l’existence du monde, créé à cette date (14)V. Rabba sur (Lv 29)..

Pnei Moshe non traduit

ואומר אך חשך ישופני. זה המזמור שאמר אדם הראשון שהיה מפחד בחשך יבא הנחש וישופו:

כיון דחמא איממא אריך. כשראה אח''כ שחוזר ומתארך היום:

אמר קלנדס קלון דיאו. קלון הוא לשון חירות. דיאו מהשם ובפרקין התם בעינא דתתעביד טבריא קלניא כלומר זה החירות והחסד מהשם יתברך וקבע הימים לי''ט. ובערוך פי' קלון הוא טוב בלשון יון ודיאס הוא יום בלשון רומי. וי''ל דשניהם אמר קלנדס על שמחת היום וקלן דיאו לשבח השם:

ברם כמ''ד בניסן נברא העולם. כבר ידע היה שמנהגו של עולם כך הוא שהיו לילות קצרות וימים ארוכים וחוזר ומתקצרים הימים והלילות מאריכות:

מאן סבר בראש השנה נברא העולם רב. כלומר רב לטעמיה דאמר אדם הראשון התקינו לי''ט באלו הימים והוא סבר כמ''ד בתשרי נברא העולם כדתנא בסדר הברכות דתקיעתא דבי רב שהתקין הפיוט בזכרונות זה היום תחלת מעשיך:

רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא מַלְכוּת מִצְרַיִם וּמַלְכוּת רוֹמֵי הָיוּ עוֹשִׂין מִלְחָמָה אֵילּוּ עִם אֵילּוּ. אָֽמְרוּ. עַד מָתַי אָנוּ הוֹרְגִין בְּפּוֹלֶמוֹס זֶה עִם זֶה. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּין שֶׁכָּל מַלְכוּת שֶׁתֹּאמַר לְשַׂר צָבָא שֶׁלָּהּ. פּוֹל עַל חַרְבְּךָ. וְיִשְׁמַע לָהּ. תִּתְפּוֹסּ הַמַּלְכוּת תְּחִילָּה. דְּמִצְרַיִם לֹא שָׁמַע לוֹן. דְּרוֹמֵי הֲוָה תַמָּן חַד גְּבַר סָב וַהֲוָה שְׁמֵיהּ ייַנוֹבְרִיֻּס וַהֲווּ לֵיהּ תְּרֵיסָרֵי בָנֵי. אָֽמְרוּ לֵיהּ. שְׁמַע לוֹן וְאָנוּ עוֹשִׂין בָּנֶיךָ דּוּכְּסִין וְאֵיפַּרְכִין וְאִסְטְרַטֵלֵיטִין. וְשָׁמַע לוֹן. בְּגִין כֵּן צְווָחִין לֵיהּ. קַלֶנְדַּס ייַנוֹבְרִיֻּס. מִן יוֹמָא דְבַתְרֵיהּ מִתְאַבְּלִין עֲלוּי מֵילָנֵי אִימֵּרָא. אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתּוֹדְרַייָא. מָאן דִּזְרַע טְלוֹפְחִין בְּהַהוּא יוֹמָא לָא מַצְלִחִין.

Traduction

Au dire de R. Yohanan, ce n’est pas Adam qui institua les Calendes; mais prévoyant les guerres soutenues entre le royaume d’Egypte et celui de Rome, ces peuples se dirent: Jusqu’à quand nous combattrons-nous en guerre, polemo''? Etablissons la règle que tout gouvernement qui dira à son chef d’armée de se jeter sur son épée, et sera aussitôt obéi, sera proclamé le supérieur et dominera sur les autres. Le chef de l’armée égyptienne ne voulut pas se dévouer; celui de Rome était un vaillant vieillard, nommé Januarius, ayant 12 fils. Si tu nous écoutes, lui dit le peuple, nous ferons de tes fils des ducs, (duces) des gouverneurs, eparco'' et des chefs de corps, strathlath''. Il obéit et se transperça de son épée. Sur quoi, retentit ce cri: Calendoe Januarii (qui devint un nom de fête). Le lendemain fut institué comme jour de deuil, melaina hmera. R. Judan d’Antondar dit: celui qui sème des lentilles en ce jour ne les verra pas réussir.

Pnei Moshe non traduit

ר' יוחנן לא אמר כן. שאדם הראשון התקין לקלנדס אלא הוא זכר למה שאירע להם במי המלחמה:

עד מתי אנו הורגין בפולמוס. בחיל אנשי מלחמה ולאבד חיל כל כך:

פול על חרבך. תפול על חרבך ותהרוג עצמך וישמע לה זה סי' כי לאומה זו הגדולה והשלטנות ותתפוס המלכות תחלה:

דמצרים. בחיל של מצרים לא היה השר צבא רוצה לשמוע להן לעשות כן:

דרומי. השר צבא של רומי היה אדם זקן ושמו יינובירוס והבטיחו לו לעשות לבניו דוכסין ואיפרכים ושלטונים ושמע להם ונפל על חרבו והרג את עצמו והיו מצווחין קלנדס יינובריס לשון שמחה וחירות שנעשה ביתו בני חורין ושרים ועל ידו גם הם תפסו המלכות והחירות ולזכר הזה עושין קלנדס קודם התחלת החדש יינובריס שנקרא על שמו:

מן יומא דבתריה. היו עושין סי' לאבילות ומתאבלין עליו והיו קורין לאותו היום מילני אימיריא ולשון ארמי הוא מילני לשון עצה לו עצה ותבונה תרגומו לי' מילכא וביונתא אימירא מלשון אימתני ותקיף כלומר עצת פחד ואימה היתה זה:

מאן דזרע טלופחין. כך היו אומרים מי שזורע עדשים ביום האבל הזה לא יצליחו:

רַב אָמַר. קַלֶנְדַּס אֲסוּרָה לַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין אֲסוּרָה אֶלָּא לְפַלְחִין בָּהּ. סַטֻרנַלִייָה אֲסוּרָה לַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּין קַלֶנְדַּס בֵּין סַטֻרנַלִייָה אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא לְפַלְּחִין בָּהּ. חֲבֵרַייָא בָעוּ. נַשֵּׁי דְפַלְחִין כְּפַלְחִין. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. וְהָדָא טַקְסִיס דְּקַיְסָרִין מִכֵּיוָן דְּסוֹגְייָא שְׁמַרְייָן כְּפַלְחִין הִיא. הָדָה טַקְסִיס דְּדוּקִים צְרִיכָא. רִבִּי בֵּיבַי שָֽׁלְחֵיהּ רִבִּי זְעִירָא דְּיִזְבּוֹן לֵיהּ עֲזִיל קָטָן מִן סַטֻרְנָלִייָה דְבֵישָׁן. אֲתָא גַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. סְבַר דְּמוֹרֶה לֵיהּ כְּהָדָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁרֵי. וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹחָנָן אֲסִיר. רַב אָמַר. קַלֶנְדַּס לִפְנֵי תְּקוּפָה שְׁמוֹנָה יָמִים. סַטֻרְנָלִייָה לְאַחַר תְּקוּפָה שְׁמוֹנָה יָמִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. פְּרוֹקְטוֹ רֹאשָׁהּ שֶׁלִּתְּקוּפָה.

Traduction

Selon Rav, aux jours de Calendes il est interdit d’avoir des relations commerciales avec tout païen; selon R. Yohanan, ces relations ne sont interdites qu’avec ceux qui célèbrent cette fête et adorent ainsi l’idole. Aux jours de saturnales, les rapports sont interdits avec tous païens. Selon R. Yohanan, soit aux Calendes, soit aux saturnales, le commerce n’est interdit qu’avec les païens qui célèbrent ce jour de fête. Les compagnons d’études demandèrent: est-ce que les femmes de ces idolâtres spéciaux sont considérées comme eux (entraînant le même interdit), ou non? D’autre part, R. Abahou demanda: est-ce que le mur, de Césarée est considéré comme idole? -Puisqu’en cette ville, fut-il répondu, il y a beaucoup de Samaritains, on suppose qu’ils adorent en ce mur une idole secrète. On demanda aussi si l’on adore le mur de la localité de Doqim? (question non résolue). R. Bivi envoya à R. Zeira (une lettre) pour lui demander l’envoi d’une petite toile provenant des saturnales de la ville de Besan. R. Bivi vint demander à R. Yossé si, en cas de fait accompli, c’est permis; il avait supposé qu’il serait autorisé, conformément à l’avis précité de R. Yohanan (15)Ci-dessus, 1., qui permet le fait accompli; mais R. Yossé enseigna que c’est interdit, d’après l’avis de Resh Lakish. Rav dit: la fête des Calendes a lieu 8 jours avant le solstice d’hiver, et celles des Saturnales 8 jour après. R. Yohanan dit: la fête du Tropique tropico'' arrive au commencement du printemps, ou de l’équinoxe.

Pnei Moshe non traduit

קלנדס אסורה לכל. אסור לשאת ולתת עם כל עע''ז ולטעמיה אזיל דאדם הראשון התקינו והוא עשה לשם שמים אלא שהאומות אחריו קבעום לעכו''ם:

אלא לפלחין בה. לאותה אומה שהתקינה וכן עובדין ע''ז בה:

חברייא בעי. מי אמרינן נשי דפלחין כפלחין הנשים של אותם העובדים אי הוו כפלחין עצמם ואסור לשאת ולתת גם עמהן אי לא:

והדא טקסים. שם מקום אחד שהיו קורין אותו כך בקיסרין ומלשון תכשיט הוא אי הוי כע''ז:

מכיון דסוגייא שמריין. וקאמר הש''ס מכיון שיש בקיסרין הרבה מהשמרונים ומםתמא כפלחין אותה לשם ע''ז כדאמרינן בריש שחיטת חולין גבי כותים דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים והיו עובדין אותה והם היו מערי שמרון:

הדא טקסים דדוקים. של שם העיר דוקים:

צריכה. מיבעיא לן אם עובדין אותה או לא:

דיזבון ליה עזיל קטן. שיקנה לו מטוה קטן. ויביאו את המטוה תרגמו עזל:

מן סטרנלייה דביישן. ביום האיד סטרנלייה בעיר ביישן:

אתא. ר' ביבי לשאול גבי ר' יוסי אם מותר בדיעבד:

סבר דמורה ליה וכו'. והיה סבור שיורה לו להיתר והורה לו לאיסור ונראה דאיפכא גרסינן סבר דמורה לי' כהדא דר' יוחנן דשרי דר' יוחנן אמר לעיל בהלכה א' אם עבר ונשא ונתן מותר ואפי' ביום אידו והורה לי' כהדא דר''ל אסור דר''ל החמיר אפי' בדיעבד לעיל גבי עובדא דרב יודן נשיאה. ור' יהושע בן לוי דגריס בספרים טעות הוא:

פרוקטו. כך היו קורין אותו היום והוא ראש של ימי התקופה:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. שְׁלשָׁה זְמַנִּים בְּבָבֶל. וּשְׁלשָׁה זְמַנִּים בְּמָדַיי. שְׁלשָׁה זְמַנִּים בְּבָבֶל. מהורי וכנוני וכוונתה. שְׁלשָׁה בְמָדַיי. נוסרדי ותירייסקי ומהירקנה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. נֹרוּז בְּב' בְּאָדָר בְּפָרָס בְּעֶשְׂרִים בְּאָדָר בְּמָדַיי.

Traduction

R. Aba dit au nom de Rav: il y a 3 fêtes d’idolâtres à Babylone et 3 autres en Médie. Les 3 de la Babylonie sont dites: Mohuri, Conuni, et Convetha. Les 3 de la Médie sont: Nussardi, Teriaski, Monharneki. R. Houna dit au nom de R. Nahman b. Jacob que la fête de Nuruz a lieu en Perse le 2 Adar et le 20 Adar, en Médie.

Pnei Moshe non traduit

שלשה זמנים. של יום אידם היו בבל וכו' כדמפרש השמות של אלו השלשה באלו שלשה המדינות:

סַטוּרנַלִייָא. שִׂנְאָה טְמוּנָה. שׂוֹנֵא נוֹקֵם וְנוֹטֵר. הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶת יַֽעֲקֹ֔ב. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. בְּרוֹמֶי צְווָחִין לֵיהּ. סֶנַטוֹרִייֵהּ דְּעֵשָׂיו.

Traduction

– Le terme Saturnale équivaut (par décomposition des syllabes) au sens de haine cachée d’un ennemi vindicatif, comme il est dit (Gn 27, 41): Esaü éprouva une haine profonde pour Jacob. R. Isaac b. R. Eléazar dit: à Rome ou nomme les chefs sénateurs (jaloux) d’Esaü,

Pnei Moshe non traduit

סטרניילה. הוא לשון שנאה טמונה ונוטריקון הוא שונא נוקם ונוטר היך מה דאת אמר וכו':

ברומי צווחין לי'. קורין ליעקב סנטורייה דעשו:

וְקָרַטֶסִיס. יוֹם שֶׁתָּֽפְשָׂה בוּ רוֹמֶי מַלְכוּת. וְלֹא כְבָר תַּנִּיתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. פַּעַם שְׁנִייָה. אָמַר רִבִּי לֵוִי. יוֹם שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה לְפַרְעה וְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם יָרַד מִיכָאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַיָּם וְהֶעֱלָה שִׁלְעֲטוּט וְנְעֲשֶׂה חוֹרֶשׁ גָּדוֹל וְזֶה הוּא כַּרַךְ גַּדוֹל שֶׁבְּרוֹמֶי. יוֹם שֶׁהֶעֱמִיד יָרָבְעַם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב בָּאוּ רוֹמֻס וְרוֹמִילֻס וּבָנוּ שְׁנֵי צְרִיפִים בְּרוֹמֶי. יוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק בּוֹ אֵלִיָהוּ הוּעֲמַד מֶלֶךְ בְּרוֹמֶי. וּמֶ֥לֶךְ אֵ֛ין בֶּֽאֱ֖דוֹם נִצָּ֥ב מֶֽלֶךְ׃

Traduction

et l’on appelle la fête principale, cratista, le jour où la monarchie domina à Rome.-Mais n’a-t-on pas déjà trouvé une allusion à ce sujet (à propos de l’origine des Calendes)? -Oui, dit R. Yossé b. R. Aboun; mais il s’agit d’une seconde reprise de l’autorité à Rome. R. Levi dit (16)''Siffri, section Eqeb; Rabba sur (Ct 1, 6).'': le jour où Salomon s’allia avec le Pharaon Nékho roi d’Egypte (en épousant sa fille), l’ange Michaël (17)Désigné d'ordinaire comme préposé à la protection de Rome. descendit du ciel, planta dans la mer une tige, puis surgit un banc de sable, surti'', sur lequel poussa un grand bois. Telle est l’origine de la grande ville de Rome. Au jour où Jéroboam (peu après) érigea les veaux d’or, Remus et Romulus survinrent au dit bois et construisirent 2 faubourgs de Rome. Enfin au jour où Elie fut enlevé (jour malheureux pour Israël), un roi fut proclamé à Rome, comme il est dit (1R 22, 48): Il n’y avait pas alors de roi en Idumée (Rome): le gouvernement était vice-roi.

Pnei Moshe non traduit

ולא כבר תניתה. קלנדס ור' יוחנן אמר לעיל דקלנדס הוא זכרון לתפיסת המלכות:

פעם שניה. שלקחו מהם המלכו' וחזרו וגברו בשניה:

והעלה שלעטוט. העלה שירטון סביבו ונעשה מקום יער גדול ושם בנו כרך גדול שברומי אח''כ:

ומלך אין באדום וגו'. כתיב דמעיקרא לא היה להם מלך עד אותו היום שנסתלק אליהו ולא היה מגין על ישראל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source