'Avodah Zarah
Daf 25a
משנה: 25a נָטַל מִמֶּנָּה כֶרְכִּר אָסוּר בַּהֲנָאָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָאָה. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָייָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה׃
Traduction
Si dans le bois consacré à l’idole on taille une navette, il est interdit d’en profiter; si l’on s’en est servi pour tisser une étoffe, elle ne pourra pas être employée. Si elle a été mêlée à d’autres, et celles-ci à leur tour sont mêlées avec d’autres, toutes sont interdites. Selon R. Eliézer, il suffira de jeter à la mer le montant du profit. -Non, fut-il répliqué, on ne rachète rien, de ce qui est à l’idolâtrie.- (118)La Guemara sur ce est traduite en (Orla 3, 1) fin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נטל ממנה כרכר. כרכר והוא עץ לאורגים עשוי כמין מחט של סקאין ומעבירין אותו על השתי כשהוא מתוח לפניה' באריגה. ואשמעינן פלוגתייהו בהנך תרתי דאי אשמעינן בקמייתא ה''א בהך קאמר ר''א משום דבעידנא דקא גמרה לפת איקלי ליה איסורא אבל כרכור דאיתא לאיסורא בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי איתמר בהאיך בהא קאמרי רבנן אבל בקמייתא אימא מודה להו לר''א צריכא והלכה כר''א:
משנה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ בְצַד זוֹ בְצַד מֶרְקוּלִיס אֲסוּרוֹת. וּשְׁתַּיִם מוּתָּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר׃
Traduction
R. Ismaël dit: s’il y a trois pierres l’une à côté de l’autre auprès d’un Mercure (120)L'adoration consistait en ce que les passants plaçaient des pierres à côté de cette statue V. Conder, Syrian stone-lore, p. 265., elles sont interdites; s’il n’y en a que deux, elles sont d’un usage permis. Les autres docteurs disent: celles qui visiblement font partie de cette idole sont interdites; celles qui n’apparaissent pas comme telles, restent permises.
Pnei Moshe non traduit
מתני' רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו. וכ''ש אחת על גבי שתים שזו היא עיקר מרקוליס:
בצד מרקוליס. כלומר שהן רחוקות ארבע אמות מן המרקוליס וידוע דלאו מיניה נפל והלכך קסבר ר' ישמעאל דשלשה אבנים אסורות לפי שאין מרקוליס פחות מג' אבנים ועושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול וקטן הנעשה בצד גדול עבדי ליה בכל דהוא ואין חוששין שיהיה אחת על גבי שתים:
שנראית עמו. רבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד גדול הלכך את שהוא נראה עמו כלומר סמוכות לו דאיכא למימר מיניה נפל בין שתים בין שלשה אסורין ואת שאינו נראת עמו מותר והלכה כחכמים:
משנה: כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ. קִירְסֵם זֵירֵד נָטַל מִמֶּנָּה מַקֵּל אוֹ שַׁרְבִיט אֲפִילוּ עָלֶה הֲרֵי זוֹ בִיטֵלָה. שְׁפָאָהּ לְצוֹרְכָּהּ אֲסוּרָה וְשֶׁלֹּא לְצוֹרְכָּהּ מוּתֶּרֶת׃
Traduction
Comment procède-t-on à l’annulation de l’idole adorée en un arbre? Si l’idolâtre a enlevé de l’arbre des souches sèches, ou des branches vertes, ou s’il en a découpé un bâton ou une verge, fût-ce seulement une feuille, l’idole se trouve annulée. Si l’une de ces opérations a été faite en vue du profit de l’arbre, il reste interdit; si elle a eu lieu sans profit pour l’arbre (avec intention manifeste de rupture), l’arbre redevient permis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד מבטלה. הנכרי לאשירה:
קירסם. קסמים יבישים שבאילן ונטל לצרכו לשרוף:
וזירד. כרת את הענפים לחים שבה:
שפאה. שיפה ממנה שפיים דקים:
לצורכה. כדי לייפותה ופליגי בה בגמ' באותן שפאים:
הלכה: נָטַל מִמֶּנָּה כֶרְכִּד כול'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כַּד נַחְתִּית מִן אִילְפָא אַשְׁכַּחִית רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא יְתִיב מַקְשִׁי. נָטַל הִימֶּינָּה כֶרְכִּד אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְהָתַנִּינָן. יִמָּכֵר כּוּלּוֹ לַגּוֹי חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ׃ אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. חַגַּיי קְשָׁתָהּ חַגַּיי קִייְמָהּ. מַאי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח מִן הַגּוֹי. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח בֶּגֶד מִן הַגּוֹי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' כד נחתית מן אילפא. כשירדתי מן הספינה מצאתי לר' יעקב בר אחא דהיה יושב ומקשי באלו המשניות. וגרסי' נמי להא בריש פ''ג דערלה והתם גריס ר' יעקב יתיב ומתני ור' חגיי הוא דהקשה וכן משמע הכא לקמיה:
ותנינן. לקמן בפ''ה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב''ג אומר ימכר כולו לנכרי וכו' ומאי שנא הכא דלא אמרינן ימכר לנכרי חוץ מדמי אותה איסור שבבגד יולך הנאה לים המלח:
א''ר יעקב בר אחא חגיי. בעצמו קשיתה והוא בעצמו קיימה ומפרק לה:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דתמן ביין ימכר לנכרי שהרי אין דרך ליקח ממנו יין וליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל אבל הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי והלכך לא ימכרנו לו שמא יחזור וימכרנו לישראל:
הלכה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כול' אָמַר רִבִּי אִמִּי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשׁוּם מֶרְקוּלִיס גָּדוֹל אֶצֶל מֶרְקוּלִיס קָטָן. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. מִשּׁוּם רַגְלֵי מֶרְקוּלִיס. כַּמָּה הֵן רַגְלֵי מֶרְקוּלִיס. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. נ' אַמָּה.
Traduction
R. Amé dit que R. Ismaël interdit la présence de 3 pierres juxtaposées à côté du Mercure, car elles constituent une petite idole à côté de la grande; les autres docteurs craignent que ce soient des pierres détachées de la base de la statue. Jusqu’à quelle distance les suppose-t-on ainsi détachées et interdites? Selon R. Aba au nom des rabbins de là-bas (de Babylone), c’est jusqu’à 50 coudées.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דר' ישמעאל. דאמר שלש אבנים דוקא משום מרקולי' גדול וכו' אבל לא מטעמא דניחוש דילמא מיניה נפל כדפרישית במתני':
משום רגלי מרקוליס. דחיישינן מיניה נפל ונתגלגלו לשם:
כמה הן רגלי מרקוליס. עד כמה תלינן שהן ממרקוליס ואסורין:
הלכה: כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ כול'. רַב אָמַר. לְצוֹרְכוֹ בֵּין הִיא בֵּין שְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. לְצוֹרְכָהּ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְצוֹרְכָהּ בֵּין הִיא בֵּין שְׁפָיֶיהָ אֲסוּרִין. לְצוֹרְכוֹ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְצוֹרְכָהּ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין.
Traduction
Rav dit: si quelqu’un pour son propre usage a découpé le bois d’idole, il peut l’utiliser, elle ainsi que ses ornements (119)''Tossefta, ch. 7; Cf. ci-dessus, 12.''; mais s’il l’a taillé en vue de l’idole (pour l’utilité de celle-ci), l’idole même reste interdite, et ses ornements seront d’un usage permis. Selon Samuel, si c’est dans l’intérêt de l’idole, elle et ses ornements restent interdits; mais si le travail a été accompli dans l’intérêt de l’homme, celui-ci pourra ensuite utiliser les ornements de l’idole, non celle-ci. Selon R. Yohanan (comme d’après Rav), le travail fait pour l’idole laisse celle-ci interdite; mais ses ornements deviennent d’un usage permis.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לצורכו. ולא לצורך הע''א בין היא מותרת שביטלה ובין שפיים מותרין:
לצורכה היא אסורה. שהרי לא ביטלה והשפיים מותרין:
שמואל אמר לצורכה. הואיל וליפותה נתכוין אף השפאים אסורין:
לצורכו היא אסורה. שלא נתכוין לבטלה אלא ליקח ממנו לצורכו והשפאים מותרין:
ר' יוחנן. בלצרכה כרב דסבירא ליה דשפייה מותרין הן:
הדרן עלך פרק כל הצלמים
'Avodah Zarah
Daf 25b
הִילְכַת מֶרְקוּלִיס כָּךְ הִיא. ב' אֲבָנִים זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְהַשְּׁלִישִׁית מִלְּמַעֲלָה. נָתַן אֶת הַשְּׁנִייָה וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקָל. נָתַן אֶת הַשְּׁלִישִׁית. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקָל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. 25b אֲפִילוּ הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל.
Traduction
En principe, la règle sur l’érection défendue du Mercure est comme suit: l’idole se compose de 2 pierres côte à côte et d’une autre superposée. Si après avoir posé seulement la seconde pierre, un israélite égorge un animal et son petit, on l’avertit de ce dernier interdit, et en cas de transgression, il subira (selon l’avis de tous) la peine des coups de lanière, mais il ne sera pas lapidé pour le crime plus grave d’idolâtrie qui n’existe pas encore. Après la superposition de la 3e pierre (l’idole étant constituée), l’égorgement d’un animal avec son petit en l’honneur de l’idole est l’objet de la discussion entre R. Yohanan et Resh Lakish quant à la pénalité (121)''V. (Terumot 4, 1); (Megila 1, 9); (Ketubot 3, 1).'': en ce cas, dit R. Yohanan, si l’Israélite a été avisé qu’il commet le délit d’infraction à la loi sur l’égorgement de la mère et de son petit, il subira la peine des coups; s’il a été avisé qu’il commet le crime plus grave de l’idolâtrie, il sera lapidé; selon Resh Lakish, même si cet homme a été avisé qu’il est défendu d’égorger un animal et son petit, il ne sera pas passible de la peine des coups, car si on l’avait avisé du crime d’idolâtrie il aurait à subir la peine de la lapidation (ce qui dispense de la pénalité moindre, celle des coups).
Pnei Moshe non traduit
הילכת מרקוליס כך היא. עיקר דין מרקוליס כך היא שתי אבנים זו על גבי זו כלומר בגב וצד זו והשלישית מלמעלה על שתיהן:
נתן את השנייה והתרו בו משום אותו ואת בנו. כלומר אם ישראל נתן את האבן השניה למרקוליס ועדיין חסרה היא אבן השלישית מלמעלה ובשעת נתינת אבן השניה שחט בהמה לשם מרקוליס והיא היתה אותו ואת בנו ששחט אמה או בתה היום ונמצא יש כאן ג''כ איסור אותו ואת בנו:
והתרו בו משום אותו ואת בנו לוקה. בהא כ''ע לא פליגי דלוקה הואיל ואין כאן חיוב מיתה משום ע''א דאכתי ליכא שם מרקוליס עלה:
משום ע''א אינו נסקל. צ''ל דהא ליכא שם ע''א הכא והיינו טעמא דר''ל דפליג לקמיה מודה בזה:
נתן את השלישית. מלמעלה דהשתא איכא ע''א ושחט אותו ואת בנו לשמה בהא פלוגתא דר''י ור''ל דאיתפלגון בעלמא. וגרסינן לפלוגתייהו בכמה מקומות ובפ' אלו נערות הלכה א':
אם התרו בו משום אותו ואת בנו. ולא התרו בו משום ע''א לוקה דליכא מיתה הואיל ולא התרו בו התראת מיתה:
משום ע''א נסקל. ואינו לוקה:
רשב''ל אמר אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה. דמאחר שאלו התרו בו משום ע''א היה נסקל ואינו לוקה דקם ליה בדרבה מיניה השתא נמי בשלא התרו בו משום ע''א הואיל ובהך איסורא צד מיתה איכא אינו לוקה:
אֵי זוֹ הִיא מֶרְקוּלִיס. כָּל שֶׁהוּא סָג אֶת הַיָּם וְאֶת הַדְּרָכִים. הִילְכַת מֶרְקוּלִיס בִּזְרִיקָה. הִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי מֶרְקוּלִיס אֶלָּא בְהִשְׁתַּחֲוָיָה. וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. יָכוֹל לֹא יִתֵּן שְׁנֵי אֲבָנִים זוֹ עַל גַּב זוֹ וְיִתֵּן קוּפָּתוֹ עֲלֵיהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. עָלֶיהָ אֵי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה. אֲבָל נוֹתֵן אַתְּ אֶת קוּפָּתָךְ עָלֶיהָ. עָלֶיהָ אֵי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה. מִשְׁתַּחֲוֶה אַתָּה עַל אַבְנֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
Jusqu’où s’étend la défense de jouir de ces pierres de Mercure? Si même on les emploie à former des ponts au-dessus des cours d’eau, ou des chemins sur une vallée (en viaduc), elles restent interdites par leur provenance idolâtre. L’adoration régulière de Mercure consiste à lui jeter une pierre; si au lieu de cela on s’est prosterné devant sa statue, est-on condamnable? Certes, répond R. Yossé, puisqu’on lui donne ce nom même de Mercure (122)Le nom de Mercoles, dans la Tossefta sur notre passage, est décomposé en ces deux mots: MAR QILOS, Maître de la louange. en raison de la génuflexion, ou signe d’adoration accordée à l’idole. Ainsi il est dit (Lv 26,1): Vous ne placerez pas dans votre pays une pierre ornée d’images d’idolâtrie (123)Pierre symbolique, traduit M. le Gr. Rab. Wogue. Voir sa note détaillée sur ce mot, audit verset. pour se prosterner sur elle; or, sans la dernière expression, on aurait pu croire qu’il est défendu de juxtaposer deux pierres servant à déposer même une hotte. C’est pourquoi il est dit de plus: pour se prosterner sur elle, indiquant par là qu’une telle génuflexion constitue l’adoration interdite. Sur elle il est défendu de s’agenouiller, mais le dépôt d’une hotte est permis; sur elle il est défendu de s’agenouiller, mais c’est permis sur les pierres du sanctuaire (124)Cf. Torath Cohanim, section Behâr..
Pnei Moshe non traduit
איזו היא מרקוליס. כלומר עד כמה הוא איסור אבני מרקוליס:
כל שהוא סג את הים ואת הדרכים. כלומר אפי' עשה מהן סוגה וגשר על המים או חיפה בהן דרכים ועשה מהן גדר אסורין משום מרקוליס:
הלכות מרקוליס בזריקה. זהו עיקר עבודתה שהן נוהגין לזרוק לה אבנים:
השתחוה לה מהו. שיתחייב בכך:
כל עצמו אינו קרוי מרקוליס אלא בהשתחויה. כלומר עיקר שם מרקוליס קורין הם בלשון כבוד מלשון קילוס ואנחנו מכנין בלשון גנאי קוליס לשון לעג וקלס וזהו מר קוליס חילוף קילוס וא''כ כל שהוא דרך כבוד כגון השתחויה וכיוצא פשיטא דעבודתה היא ומיחייב עליה:
יכול לא יתן וכו'. אלו לא הוה כתוב אלא לא תתנו בארציכם שומע אני אפי' שתי אבנים זו בצד זו ליתן קופתו עליהם הקפידה התורה ת''ל להשתחות עליה וכו' כדרך שהם משתחוים ומכאן דהשתחויה למרקוליס חייבה התורה:
עליה אי אתה משתחוה אבל משתחוה אתה על אבני בהמ''ק. הכי איתא בת''כ פ' בהר דלא הקפידה התורה באבן משכית אלא חוץ למקדש:
רַב מְפַקֵּד לְבֵית רַב אָחָא. רִבִּי אִמִּי מְפַקֵּד לְאִינְשֵׁי בֵיתֵיהּ. כַּד תְּהַווֹן נָֽפְקִין לְתַעֲנִיתָא לָא תְהַווֹן רָֽבְעִין כְּאוֹרְחֵכוֹן. רִבִּי יוֹנָה רְבַע עַל סִיטְרֵיהּ. רִבִּי אָחָא רְבַע עַל סִיטְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֲנָא חֲמִית רִבִּי אַבָּהוּ רְבַע כְּאוֹרְחֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קַשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְהָֽכְתִיב וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. תִּפְתָּר בְּקוֹבֵעַ לוֹ מָקוֹם וְהָֽכְתִיב וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר יִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה שָׁם֭ לֵֽאלֹהִ֑ים. בִּלְבַד שְׁתַחֲוָייָהּ שֶׁאֵינָהּ עַל הָאָרֶץ. וְכִי יֵשׁ שְׁתַחֲוָייָה שֶׁאֵינָהּ עַל הָאָרֶץ. וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל הָרִֽצְפָה֙ וַיִּשְׁתַּחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ מוֹסִיף עַל הוֹדוּ לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב. רִבִּי מָנָא מוֹסִיף עַל כִּ֥י לְעוֹלָם֖ חַסְדּֽוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בַּבְלַייָא תְּרֵין מִילִּין סָֽלְקִין מִן גַּבֵּיכוֹן. מַפְשׁוּטִיתָא דְתַעֲנִיתָא וָעֲרוּבְתָא דְיוֹמָא שְׁבִיעָיָא. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אוּף הָדָא מַקַּזְתָּא. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי אִמִּי. בַּבְלַייָא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. לֹא הִתִּירוּ שְׁתַחֲוָייָה אֶלָּא לְתַעֲנִית צִיבּוּר. וּבִלְבַד עַל הַצַּד. רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא בְשֵׁם אַבְהֲתֵיהּ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר כִּיהוֹשֻׁעַ. שֶׁאִם יִפּוֹל עַל פָּנָיו יֹאמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוּם לָ֑ךְ. אַל יִפּוֹל. וּבִלְבַד יָחִיד עַל הַצִּיבּוּר.
Traduction
Rav recommandait aux gens de R. Aha, ainsi que R. Amé aux gens de sa maison, lorsqu’ils se rendent à l’assemblée religieuse tenue au jour du jeûne, de ne pas s’étendre à terre selon leur usage à la maison (à cause des dalles de pierre qui garnissent le sol de la synagogue, afin d’éviter l’interdit du verset précité). Aussi, R. Yona en ce cas s’étendait sur le côté, ainsi que R. Aha (pour éviter de se prosterner). J’ai vu, dit R. Samuel, que R. Abahou s’étendait à terre comme d’ordinaire. Alors, dit R. Yossé je lui oppose le verset (précité): Ne mettez pas de pierre ornée d’images dans votre pays, pour se prosterner sur elle. R. Abahou réplique à cette objection en disant que l’interdit de ce texte n’a lieu qu’en cas de détermination d’une place pour s’y prosterner (comme au Temple); partout ailleurs, cela ne fait rien. Mais il est dit (2S 15, 32): David vint jusqu’au sommet où il s’agenouillait devant Dieu (où il s’agit certes d’une génuflexion sur la pierre)? C’est donc permis? C’était une génuflexion non faite à terre (et permise). Mais considère-t-on une génuflexion de cette sorte, non faite jusqu’à terre, comme réelle? -Oui, car il est dit (2Ch 7, 3): Ils s’inclinèrent la face à terre jusque sur la dalle et se prosternèrent; on peut donc parfois se prosterner sans toucher la terre. A la mesure du prosternement, R. Abahou ajoute que l’on s’incline le temps nécessaire à l’énoncé des mots (Ps 118, 1): Rendez grâce à l’Eternel, car il est bon; R. Mena ajoute encore la fin de ce verset: car sa faveur est infinie. R. Yohanan dit à R. Hiya b. Aba de Babylone (125)J., (Sheviit 1, 7).: vous avez rapporté de votre contrée deux bonnes règles: 1° l’on se prosterne la face à terre aux jours de jeûne; 2° vous organisez le comput de l’année de telle sorte que le 7e jour de la fête des Tentes ne puisse être un samedi. De plus, disent les rabbins de Césarée, on y ajoute l’ajournement du Nouvel an au lendemain. C’est conforme à l’avis de R. Amé de Babel, au nom des rabbins de là-bas, que le prosternement en ces jours n’est pas de rigueur; il suffit de bien se pencher de côté. R. Yanaï Zeira dit au nom de son père (126)J., (Taanit 2, 6) fin.: celui qui ne se sent pas aussi pur que Josué et n’a pas la certitude, s’il se jetait la face à terre pour supplier Dieu, d’être exaucé aussi bien que Josué et de s’entendre dire par ordre divin de se lever, fera mieux de ne pas tomber à terre. Toutefois, cette recommandation est faite à un particulier priant pour le public (non s’il prie seulement pour lui).
Pnei Moshe non traduit
רב מפקד. ציוה לבית רב אחא וכן ר' אמי לאנשי ביתו כשתצאן לילך לאסיפת אנשים ביום התענית וליפול על פניכם לא תרבצו כמנהג בבתיכם לפי ששם רצפת אבנים היא ויש בה משום אבן משכית וגו':
רבע על סטריה. במקום רצפת אבנים רבץ על צידו בשעת נפילת אפים:
קשיתה קומי ר' אבהו. מ''ט עביד הכי ורבע כאורחיה והכתיב ואבן משכית וגו':
תיפתר בקובע לו מקום. לא אסרה התורה אלא בקובע לו מקום באבן משכית להשתחות שם כדרך שהיה במקדש אבל באקראי בעלמא לא:
והכתיב ויהו דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים. משמע שהיה לו קביעות מקום להשתחות שם וכתיב עד הראש וסתם ראש במקרא ראש אבן הוא האבן הראשה היתה לראש פינה ומשני בלבד השתחויה שאינה על הארץ כלומר בהשתחויה בעלמא בלבד היה נוהג דוד שם ושאינה על הארץ והשתחויה שהיא על הארץ הוא דאסירא:
וכי יש השתחויה שאינה על הארץ ומשני אין דכתיב ויכרעו אפים וגו'. והיה נוהג השתחויה שאינה על הארץ וזהו סתם השתחויה וכשהיא על הארץ נאמר בה ארצה כדכתיבא בהאי קרא וכן בכל מקום:
ר' אבהו מוסיף. אשיעור השתחויה קאי כדאמרינן פ''ב דשבועות ואיידי דאיירי בהאי קרא נקט לה הכא דר' אבהו מוסיף על שיעור הכתוב דנקט עד להודות לה' כי טוב דכ' שם ור' מנא מוסיף על שיעור השתחויה עד גמרו של הכתוב כי לעולם חסדו על ישראל ל''ג דלא כתיבא התם:
בבלייא תרין מילין סלקין מן גביכון. אלו שני דברים עלו מביניכם מבבל ואנחנו קבלנו מנהג שלכם:
מפשיטותא דתעניתא. השתחויה בפישוט ידים ורגלים שנוהגין בתענית צבור כדלקמן:
וערובתא דיומא שביעיא. ומנהג ערבה של יום השביעי של חג ומבבל נתפשט מנהג הזה שהיו עושין זכר למקדש. וגרסינן להא בריש פ' לולב וערבה:
אוף הדא מקזתא. אף מנהג הקזה עלה מבבל באיזה יום מקיזין ויום שאין מקיזין כדאמרינן בשלהי פ' מפנין:
ואתיא. הא דאמר מפשיטותא דתעניתא עלה מבבל כהאי דאמר ר' אימי וכו' לא היתרו השתחויה בפישוט ידים ורגלים אלא לתענית ציבור בלבד:
ובלבד על הצד. שיטה מעט על צידו משום אבן משכית:
כל מי שאינו כשר כיהושע. ואינו מובטח לו שאם יפול על פניו יענהו הקב''ה ויאמר לו קום לך כמו שאמר ליהושע אל יפול:
ובלבד יחיד על הציבור. אל יעשה כן אם אינו מובטח כיהושע אבל יחיד בינו לבין עצמו רשאי:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ גּוּפוֹ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ גּוּפוֹ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ אֵינוֹ גוּפוֹ. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מוּתֶּרֶת. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה אֲסוּרָה. וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
Traduction
Les autres docteurs disent: les pierres qui sont visibles en même temps que la statue de Mercure sont interdites à titre d’idolâtrie; celles qui ne sont pas visibles du même coup d’œil restent d’un usage permis''. Celles qui sont visibles en même temps font partie du corps de l’idole (et ont dû se détacher de celle-ci); ce qui n’est pas visible en même temps n’en fait pas partie. -Pourquoi interdit-on celles qui sont visibles en même temps, quoique détachées? N’est-ce pas contraire à l’avis exprimé plus haut (3, 2) par Resh Lakish, qui dit: il est permis d’utiliser les fragments d’une idole brisée, règle applicable aux pierres détachées de l’idole? Cependant, il a été admis comme mesure logique que si l’on se propose de rapporter les fragments à leur place primitive, ils sont interdits selon l’avis unanime de tous (de même, l’ensemble de la vue constitue une sorte de réunion interdite d’avance). -L’avis exprimé ici au sujet des pierres n’est pas non plus opposé à l’opinion de R. Yohanan, d’après lequel les fragments d’une idole brisée, quoiqu’interdits en principe, deviennent aussi permis lorsqu’on ne se propose pas de les restituer dans leur ensemble; car ici, en raison de la vue des pierres laissées en place, on présume leur reconstitution en commun; or, R.
Pnei Moshe non traduit
וחכ''א וכו'. ומפרש לה את שהוא נראה עמו טעמא דאסור דגופו הוא ומיניה דמרקוליס נפל ואת שאינו נראה עמו מותר דכל שאינו נראה עמו אינו גופו של מרקוליס:
את שהוא נראה עמו אסור לית הדא פליגא על ר''ל. וכי לא קשיא מהכא על ר''ל דאמר בפרק דלעיל הלכה ב' ע''א שנשתברה מותרת והני דאיגנדור מיניה כע''א שנשתברה הוו ומשני לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזיר לכליין דברי הכל אסור. צ''ל כדלעיל שם וה''נ הואיל ונראית עמו כעתיד להחזיר לכליין הוא:
ולית היא פליגא על ר' יוחנן וכו' ולא כן סברנן מימר וכו' ואילו במקומן. כלומר דלא תידוק נמי לר' יוחנן דאמרינן התם בשאינו עתיד להחזירו לכליין אפי' לר' יוחנן מותר משום דהכא הואיל במקומן הן שנראין עמו אמרינן מסתמא עתיד להחזיר לכליין הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source