מִפְּנֵי מַה צִילָּהּ אָסוּר. מִשּׁוּם שֶׁהוּא בַהֲנָאָה. הֲרֵי הַקֶּבֶר אָסוּר בַהֲנָאָה וְצִילּוֹ מוּתָּר. הֲרֵי הֵיכָל הֲרֵי הוּא אָסוּר בַהֲנָאָה וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְצִילּוֹ שֶׁלְּהֵיכָל. הֲוֵי לֵית טַעַם דְּלֹא מִשּׁוּם שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה. רַב אַבִּין בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין טוּמְאַת הַמֵּתִים מְחוּוֶרֶת. דִּלֹא כֵן אִילּוּ קֶבֶר שֶׁהוּא גוֹזֵל אֵת הָרַבִּים וְעָבַר תַּחְתָּיו טָּהוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משום שהוא בהנאה. וע''ז אסורה בהנאה ופריך אי משום איסור הנאה נגעו בה הרי קבר וכו' הרי היכל וכו' אלא הוי דלית טעמא דלא משום שהוא אסור בהנאה כלומר דאין זה הטעם אלא דטעמא משום חומרא דע''ז הוא והלכך לכתחילה הוא דלא ישב ואם ישב טהור:
זאת אומרת מדקתני היתה גוזלת את הרבים ועובר תחתיה טהור:
שאין טומאת המתים. כלומר טומאת ע''ז המתים ומשום דאיתקשה למת אין טומאתה מחוורת מדבר תורה:
דלא כן אילו קבר וכו' טהור. בתמיה אלא ש''מ מדרבנן היא ובגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
הלכה: לֹא יֵשֵׁב בְּצִילָּה כול'. 24b תַּמָּן אָֽמְרֵי בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. צִילָּהּ אָסוּר. צֵל צִילָּהּ מוּתָּר. אֵי זֶהוּ צֵל צִילָּהּ וְאֵי זֶהוּ צִילָּהּ. תַּמָּן אָֽמְרֵי. כָּל שֶׁאִילּוּ תִיפּוֹל וְהִיא נוֹגַעַת בּוֹ זֶהוּ צִילָּהּ. וְכָל שֶׁאִילּוּ תִיפּוֹל וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בּוֹ זֶהוּ צֵל צִילָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין בסתם. אם ליקח מאותן התערובות להשתמש בהן בהא הוא דנחלקו ר''א ורבנן:
אם לעשן. לעשות מהם מוגמר לעשן את הכלים דברי הכל אסור שהרי נהנה מגוף העצים ואפי' נתערבו באחרות מחמרינן בהו:
גמ' בסתם חלוקין. רב חסדאי מפרש הא דקתני נתערב באחרות אעצים קאי שנתערבו עצי אשירה בעצים של היתר והשתא קאמר דבסתם חלוקין ר''א ורבנן דמה אנן קיימין אם ליטול מן התערובות להסיק את התנור כ''ע לא פליגי בה דמותר דהיסק התנור בעצי איסור גופייהו לא הוי אלא זה וזה גורם ועוד בעידנא דקגמרה לה לפת איקלי ליה איסורא והיכא דנתערבו לד''ה מותר בהולכת הנאה לים המלח כנגד דמי עצי איסור והשאר מותרין הן:
גמ' כל שאילו תיפול. האילן ועד מקום שהיא נוגעת בו:
זהו צילה. של קומת האילן יתר מכאן נקרא צל צילה:
גַּמְלִיאֵל זוּגָא הֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַטּוֹן בָּהוּ תַבְנִיתָא. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ נִיעֲבוֹר קוּמוּי. אָמַר לֵיהּ. עֲבוֹר קוֹמוֹי וְסַמִּי עֵינֵיהּ. רִבִּי יִצְחָק בַּר מַתָּנָה הֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. מַטּוֹן צִלְמָא דְבוּלֵי. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ נִיעֲבוֹר קוּמוּי. אָמַר לֵיהּ. עֲבוֹר קוֹמוֹי וְסַמִּי עֵינֵיהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי הֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַטּוֹן לָאַדּוּרֵי צִלְמָא. אָמַר לֵיהּ. נָחוּם אִשׁ קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים עֲבַר וְאַתְּ לֵית אַתְּ עֲבַר. עֲבוֹר קוֹמוֹי וְסַמִּי עֵינֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מטון לאדורי צלמא. כך שם הע''ז ובפ''ב דשקלים גריס קמיה דארורא צלמא ולא היה רוצה לעבור וא''ל נחום וכו':
עבור קומוי וסמי עיניה. אל תחוש עבור לפניו סמאו עיניו כלומר וכי יש לך בושה מלפניו עבור ויהא לו לביזיון שעושין אותו לקפנדריא:
צלמא דבולי. שם הע''ז:
גמליאל זוגא. כך שמו והוזכר בפ''ב דדמאי ובכמה מקומות:
מטון בהו תבניתא. פגעו בהאי ע''ז הנקראת תבניתא:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה אֲסוּרָה. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכִלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. תִּיפְתַּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. לְצוֹרְכָהּ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. עוֹד הִיא תִּיפְתַּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי מַה הַכֹּל פּוֹרְשִׁין הִימֶּינָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁנִּיבּוּלָהּ רַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שניבולה רע. לשון גנאי הוא ניוולה רע הוא שעשאה הישראל ומסתמא כוונתו להכעיס וכדאמרינן בעלמא דישראל מומר שאני דמחמירין ופורשין ביותר מע''א שלו:
מפני מה הכל פורשין הימנה. מע''א של הישראל מ''ט מחמרינן בה ופורשין ממנה ביותר:
עוד היא תיפתר. הכי נמי משני לה אליבא דרב דמתני' דהכא בע''א של ישראל מיירי:
לית הדא פליגא על רב. דאמר לקמן בסוף פרקין דהא דקתני שפייה לצורכ' אסורה דוקא היא אבל שפייה מותרין ואמאי חוששין להנבייה הנושרת מע''א:
תיפתר. מתני' דהכא בע''א של ישראל שאין לה ביטול ופלוגתייהו לעיל בע''א של נכרים הוא:
לית הדא פליגא על ר' יוחנן. הא דקתני במתני' מפני שהנבייה נושרת עליהן וכי לא קשיא מכאן על הא דפליגי ר' יוחנן ור''ל לעיל בהלכה ב' בע''א שנשתברה והא דקאמר על ר' יוחנן כלומר אפי' על ר' יוחנן פליגא כדמסיים דלא כן סברנן מימר התם דאם בשאינו עתיד להחזיר השברים לכליין דברי הכל מותר והכא אמאי חששו להנבייה שנושרת מן הע''א הא שברים שאין עתידן לחזור הן:
משנה: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים אֲסוּרִין בַּהֲנָייָה. הִסִּיק בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. וְאִם יָשָׁן יוּצַּן. אָפָה בוֹ אֶת הַפַּת הַפַּת אֲסוּרָה בַהֲנָייָה. נִתְעָֽרְבָה בַאֲחֵרוֹת כּוּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹלִיךְ הֲנָייָה לְיָם הַמֶּלַח. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יוליך הנאה לים המלח. דמי אותה הפת יוליך הנאה לים המלח שלא יהנה בה ושאר כל הככרות מותרין והלכה כרבי אליעזר:
הפת אסורה. בגמרא התם קאמר בשהאבוקה כנגדו שכל שעה שהפת נאפה היה דולק האור בפני התנור ואופהו שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין הוא ויש שבח עצים בפת:
אפה בו את הפת. ולא צננו:
אם חדש יותץ. שההיסק הראשון שמסיקין התנור הוא מחסמו ומחזיקו והרי נתקן באיסורי הנאה הוא והך מתני' אתיא אליבא דמ''ד זה וזה גורם אסור ואין הלכה אלא בין חדש ובן ישן יוצן שלא יאפו בו את הפת בהיסק זה עד שיצטנן התנור כדי שלא יהנה מעצי איסור ואח''כ יסיקו בעצי היתר ובחדש והוי זה וזה גורם ומותר:
מתני' נטל ממנה עצים. מן האשירה:
הלכה: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים כול'. אָמַר רַב חַסְדַּאי. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַייָמִין. אִם לְהַסִּיק דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אִם לְעַשֵּׁן דְּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין בסתם. אם ליקח מאותן התערובות להשתמש בהן בהא הוא דנחלקו ר''א ורבנן:
אם לעשן. לעשות מהם מוגמר לעשן את הכלים דברי הכל אסור שהרי נהנה מגוף העצים ואפי' נתערבו באחרות מחמרינן בהו:
גמ' בסתם חלוקין. רב חסדאי מפרש הא דקתני נתערב באחרות אעצים קאי שנתערבו עצי אשירה בעצים של היתר והשתא קאמר דבסתם חלוקין ר''א ורבנן דמה אנן קיימין אם ליטול מן התערובות להסיק את התנור כ''ע לא פליגי בה דמותר דהיסק התנור בעצי איסור גופייהו לא הוי אלא זה וזה גורם ועוד בעידנא דקגמרה לה לפת איקלי ליה איסורא והיכא דנתערבו לד''ה מותר בהולכת הנאה לים המלח כנגד דמי עצי איסור והשאר מותרין הן:
גמ' כל שאילו תיפול. האילן ועד מקום שהיא נוגעת בו:
זהו צילה. של קומת האילן יתר מכאן נקרא צל צילה:
הלכה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כול' אָמַר רִבִּי אִמִּי. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִשׁוּם מֶרְקוּלִיס גָּדוֹל אֶצֶל מֶרְקוּלִיס קָטָן. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. מִשּׁוּם רַגְלֵי מֶרְקוּלִיס. כַּמָּה הֵן רַגְלֵי מֶרְקוּלִיס. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. נ' אַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לצורכו. ולא לצורך הע''א בין היא מותרת שביטלה ובין שפיים מותרין:
לצורכה היא אסורה. שהרי לא ביטלה והשפיים מותרין:
שמואל אמר לצורכה. הואיל וליפותה נתכוין אף השפאים אסורין:
לצורכו היא אסורה. שלא נתכוין לבטלה אלא ליקח ממנו לצורכו והשפאים מותרין:
ר' יוחנן. בלצרכה כרב דסבירא ליה דשפייה מותרין הן:
הדרן עלך פרק כל הצלמים
גמ' טעמא דר' ישמעאל. דאמר שלש אבנים דוקא משום מרקולי' גדול וכו' אבל לא מטעמא דניחוש דילמא מיניה נפל כדפרישית במתני':
משום רגלי מרקוליס. דחיישינן מיניה נפל ונתגלגלו לשם:
כמה הן רגלי מרקוליס. עד כמה תלינן שהן ממרקוליס ואסורין:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דתמן ביין ימכר לנכרי שהרי אין דרך ליקח ממנו יין וליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל אבל הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי והלכך לא ימכרנו לו שמא יחזור וימכרנו לישראל:
א''ר יעקב בר אחא חגיי. בעצמו קשיתה והוא בעצמו קיימה ומפרק לה:
ותנינן. לקמן בפ''ה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב''ג אומר ימכר כולו לנכרי וכו' ומאי שנא הכא דלא אמרינן ימכר לנכרי חוץ מדמי אותה איסור שבבגד יולך הנאה לים המלח:
גמ' כד נחתית מן אילפא. כשירדתי מן הספינה מצאתי לר' יעקב בר אחא דהיה יושב ומקשי באלו המשניות. וגרסי' נמי להא בריש פ''ג דערלה והתם גריס ר' יעקב יתיב ומתני ור' חגיי הוא דהקשה וכן משמע הכא לקמיה:
משנה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שָׁלשׁ אֲבָנִים זוֹ בְצַד זוֹ בְצַד מֶרְקוּלִיס אֲסוּרוֹת. וּשְׁתַּיִם מוּתָּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שפאה. שיפה ממנה שפיים דקים:
לצורכה. כדי לייפותה ופליגי בה בגמ' באותן שפאים:
מתני' רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו. וכ''ש אחת על גבי שתים שזו היא עיקר מרקוליס:
בצד מרקוליס. כלומר שהן רחוקות ארבע אמות מן המרקוליס וידוע דלאו מיניה נפל והלכך קסבר ר' ישמעאל דשלשה אבנים אסורות לפי שאין מרקוליס פחות מג' אבנים ועושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול וקטן הנעשה בצד גדול עבדי ליה בכל דהוא ואין חוששין שיהיה אחת על גבי שתים:
שנראית עמו. רבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד גדול הלכך את שהוא נראה עמו כלומר סמוכות לו דאיכא למימר מיניה נפל בין שתים בין שלשה אסורין ואת שאינו נראת עמו מותר והלכה כחכמים:
וזירד. כרת את הענפים לחים שבה:
קירסם. קסמים יבישים שבאילן ונטל לצרכו לשרוף:
מתני' כיצד מבטלה. הנכרי לאשירה:
מתני' נטל ממנה כרכר. כרכר והוא עץ לאורגים עשוי כמין מחט של סקאין ומעבירין אותו על השתי כשהוא מתוח לפניה' באריגה. ואשמעינן פלוגתייהו בהנך תרתי דאי אשמעינן בקמייתא ה''א בהך קאמר ר''א משום דבעידנא דקא גמרה לפת איקלי ליה איסורא אבל כרכור דאיתא לאיסורא בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי איתמר בהאיך בהא קאמרי רבנן אבל בקמייתא אימא מודה להו לר''א צריכא והלכה כר''א:
הלכה: כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ כול'. רַב אָמַר. לְצוֹרְכוֹ בֵּין הִיא בֵּין שְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. לְצוֹרְכָהּ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְצוֹרְכָהּ בֵּין הִיא בֵּין שְׁפָיֶיהָ אֲסוּרִין. לְצוֹרְכוֹ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְצוֹרְכָהּ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לצורכו. ולא לצורך הע''א בין היא מותרת שביטלה ובין שפיים מותרין:
לצורכה היא אסורה. שהרי לא ביטלה והשפיים מותרין:
שמואל אמר לצורכה. הואיל וליפותה נתכוין אף השפאים אסורין:
לצורכו היא אסורה. שלא נתכוין לבטלה אלא ליקח ממנו לצורכו והשפאים מותרין:
ר' יוחנן. בלצרכה כרב דסבירא ליה דשפייה מותרין הן:
הדרן עלך פרק כל הצלמים
גמ' טעמא דר' ישמעאל. דאמר שלש אבנים דוקא משום מרקולי' גדול וכו' אבל לא מטעמא דניחוש דילמא מיניה נפל כדפרישית במתני':
משום רגלי מרקוליס. דחיישינן מיניה נפל ונתגלגלו לשם:
כמה הן רגלי מרקוליס. עד כמה תלינן שהן ממרקוליס ואסורין:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דתמן ביין ימכר לנכרי שהרי אין דרך ליקח ממנו יין וליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל אבל הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי והלכך לא ימכרנו לו שמא יחזור וימכרנו לישראל:
א''ר יעקב בר אחא חגיי. בעצמו קשיתה והוא בעצמו קיימה ומפרק לה:
ותנינן. לקמן בפ''ה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב''ג אומר ימכר כולו לנכרי וכו' ומאי שנא הכא דלא אמרינן ימכר לנכרי חוץ מדמי אותה איסור שבבגד יולך הנאה לים המלח:
גמ' כד נחתית מן אילפא. כשירדתי מן הספינה מצאתי לר' יעקב בר אחא דהיה יושב ומקשי באלו המשניות. וגרסי' נמי להא בריש פ''ג דערלה והתם גריס ר' יעקב יתיב ומתני ור' חגיי הוא דהקשה וכן משמע הכא לקמיה:
משנה: כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ. קִירְסֵם זֵירֵד נָטַל מִמֶּנָּה מַקֵּל אוֹ שַׁרְבִיט אֲפִילוּ עָלֶה הֲרֵי זוֹ בִיטֵלָה. שְׁפָאָהּ לְצוֹרְכָּהּ אֲסוּרָה וְשֶׁלֹּא לְצוֹרְכָּהּ מוּתֶּרֶת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שפאה. שיפה ממנה שפיים דקים:
לצורכה. כדי לייפותה ופליגי בה בגמ' באותן שפאים:
מתני' רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו. וכ''ש אחת על גבי שתים שזו היא עיקר מרקוליס:
בצד מרקוליס. כלומר שהן רחוקות ארבע אמות מן המרקוליס וידוע דלאו מיניה נפל והלכך קסבר ר' ישמעאל דשלשה אבנים אסורות לפי שאין מרקוליס פחות מג' אבנים ועושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול וקטן הנעשה בצד גדול עבדי ליה בכל דהוא ואין חוששין שיהיה אחת על גבי שתים:
שנראית עמו. רבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד גדול הלכך את שהוא נראה עמו כלומר סמוכות לו דאיכא למימר מיניה נפל בין שתים בין שלשה אסורין ואת שאינו נראת עמו מותר והלכה כחכמים:
וזירד. כרת את הענפים לחים שבה:
קירסם. קסמים יבישים שבאילן ונטל לצרכו לשרוף:
מתני' כיצד מבטלה. הנכרי לאשירה:
מתני' נטל ממנה כרכר. כרכר והוא עץ לאורגים עשוי כמין מחט של סקאין ומעבירין אותו על השתי כשהוא מתוח לפניה' באריגה. ואשמעינן פלוגתייהו בהנך תרתי דאי אשמעינן בקמייתא ה''א בהך קאמר ר''א משום דבעידנא דקא גמרה לפת איקלי ליה איסורא אבל כרכור דאיתא לאיסורא בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי איתמר בהאיך בהא קאמרי רבנן אבל בקמייתא אימא מודה להו לר''א צריכא והלכה כר''א:
הלכה: נָטַל מִמֶּנָּה כֶרְכִּד כול'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כַּד נַחְתִּית מִן אִילְפָא אַשְׁכַּחִית רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא יְתִיב מַקְשִׁי. נָטַל הִימֶּינָּה כֶרְכִּד אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְהָתַנִּינָן. יִמָּכֵר כּוּלֹּו לַגּוֹי חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ׃ אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. חַגַּיי קְשָׁתָהּ חַגַּיי קִייְמָהּ. מַאי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח מִן הַגּוֹי. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח בֶּגֶד מִן הַגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לצורכו. ולא לצורך הע''א בין היא מותרת שביטלה ובין שפיים מותרין:
לצורכה היא אסורה. שהרי לא ביטלה והשפיים מותרין:
שמואל אמר לצורכה. הואיל וליפותה נתכוין אף השפאים אסורין:
לצורכו היא אסורה. שלא נתכוין לבטלה אלא ליקח ממנו לצורכו והשפאים מותרין:
ר' יוחנן. בלצרכה כרב דסבירא ליה דשפייה מותרין הן:
הדרן עלך פרק כל הצלמים
גמ' טעמא דר' ישמעאל. דאמר שלש אבנים דוקא משום מרקולי' גדול וכו' אבל לא מטעמא דניחוש דילמא מיניה נפל כדפרישית במתני':
משום רגלי מרקוליס. דחיישינן מיניה נפל ונתגלגלו לשם:
כמה הן רגלי מרקוליס. עד כמה תלינן שהן ממרקוליס ואסורין:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דתמן ביין ימכר לנכרי שהרי אין דרך ליקח ממנו יין וליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל אבל הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי והלכך לא ימכרנו לו שמא יחזור וימכרנו לישראל:
א''ר יעקב בר אחא חגיי. בעצמו קשיתה והוא בעצמו קיימה ומפרק לה:
ותנינן. לקמן בפ''ה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב''ג אומר ימכר כולו לנכרי וכו' ומאי שנא הכא דלא אמרינן ימכר לנכרי חוץ מדמי אותה איסור שבבגד יולך הנאה לים המלח:
גמ' כד נחתית מן אילפא. כשירדתי מן הספינה מצאתי לר' יעקב בר אחא דהיה יושב ומקשי באלו המשניות. וגרסי' נמי להא בריש פ''ג דערלה והתם גריס ר' יעקב יתיב ומתני ור' חגיי הוא דהקשה וכן משמע הכא לקמיה:
משנה: 25a נָטַל מִמֶּנָּה כֶרְכִּר אָסוּר בַּהֲנָאָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָאָה. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים כּוּלָּן אֲסוּרִין בַּהֲנָייָה. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שפאה. שיפה ממנה שפיים דקים:
לצורכה. כדי לייפותה ופליגי בה בגמ' באותן שפאים:
מתני' רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו. וכ''ש אחת על גבי שתים שזו היא עיקר מרקוליס:
בצד מרקוליס. כלומר שהן רחוקות ארבע אמות מן המרקוליס וידוע דלאו מיניה נפל והלכך קסבר ר' ישמעאל דשלשה אבנים אסורות לפי שאין מרקוליס פחות מג' אבנים ועושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול וקטן הנעשה בצד גדול עבדי ליה בכל דהוא ואין חוששין שיהיה אחת על גבי שתים:
שנראית עמו. רבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד גדול הלכך את שהוא נראה עמו כלומר סמוכות לו דאיכא למימר מיניה נפל בין שתים בין שלשה אסורין ואת שאינו נראת עמו מותר והלכה כחכמים:
וזירד. כרת את הענפים לחים שבה:
קירסם. קסמים יבישים שבאילן ונטל לצרכו לשרוף:
מתני' כיצד מבטלה. הנכרי לאשירה:
מתני' נטל ממנה כרכר. כרכר והוא עץ לאורגים עשוי כמין מחט של סקאין ומעבירין אותו על השתי כשהוא מתוח לפניה' באריגה. ואשמעינן פלוגתייהו בהנך תרתי דאי אשמעינן בקמייתא ה''א בהך קאמר ר''א משום דבעידנא דקא גמרה לפת איקלי ליה איסורא אבל כרכור דאיתא לאיסורא בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי איתמר בהאיך בהא קאמרי רבנן אבל בקמייתא אימא מודה להו לר''א צריכא והלכה כר''א:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source