משנה: שָׁלשׁ אֲשֵׁירוֹת הֵן. אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִלָּה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי זֶה אָסוּר. גִּדְּעוֹ וּפִסְּלוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהֶחֱלִיף נוֹטֵל מַה שֶּׁהֶחֱלִיף. הֶעֱמִיד תַּחְתָּיו עֲבוֹדָה זָרָה וּבִיטְּלָהּ הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו היא אשירה. ה''ק ג' אשרות דתנן שתים לדברי הכל ואחת מחלוקת ר''ש ורבנן ואיזו היא אשירה שנחלקו בה:
כל שתחתיה ע''ז. קרי לה רבנן אשירה ואסורה כל זמן שע''ז תחתיה:
ר''ש אומר. אין אשירה אלא כל שעובדין אותה אבל שיש תחתיה ע''ז אין זו אשירה והלכה כחכמים. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא מפרש לפלוגתייהו בענין אחר:
מתני' לא ישב בצילה. לאו תחת האשירה קאמר דא''כ תו לא הוי למיתני ואם ישב טהור דהא קתני סיפא אם עבר תחתיה טמא אלא בצל שהוא מן האילן ולהלאה דכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך הלכך לאו אהל הוא:
לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן שהוא מאהיל עליו ואם עבר טמא:
היתה גוזלת את הרבים. שנופה נוטה לרה''ר:
טהור. דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
בימות הגשמים. שהאילן קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להן:
והחזרין. חזרת לטוגא בלע''ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה. העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ופריך בגמרא התם הא שמעינן ליה לר' יוסי לעיל בפרקין גבי שוחק וזורה לרוח שאע''פ שנעשה זבל מותר משום דהוי ליה זה וזה גורם הקרקע של היתר והזבל של ע''ז גורמין לצמיחת הירקות דס''ל לר' יוסי דכל זה וזה גורם מותר ואמאי אוסר הכא הירקות משום זבל הנבייה ומשני דר' יוסי הכא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי לעולם מותר אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היה לכם לאסור ירקות אף בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל ורבנן סברי שאני הכא שאין האילן של ע''ז מועיל לירקות כלום שמה שמשביח בנבייה פוגם להם בצל והלכה כר' יוסי דלעולם זורעין תחתיה ירקות דזה וזה גורם מותר:
מתני' הרי זו אסורה. עד שיבטלנה העכו''ם:
נוטל. כשבא ישראל ליהנות ממנו נוטל מה שהחליף והענפים וגדלו במקום אותן שגדעו ופוסלו ושורפין כדין אשרה והשאר מותר:
העמיד תחתיה ע''ז. כל זמן שהיא תחתיה אסור האילן בהנאה וכשביטלה שנטלה מתחת האילן ה''ז מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד:
גדעו ופיסלו לשם ע''א לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והחליף גדולין:
24a רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר ב' אֲבָנִים. וְהָתַנִּינָן. שָׁלשׁ אֲבָנִים הֵן. כָּאן לְשָׁעָה וְכָאן לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שתי אשירות הן. דסיפא נמי בהעמיד תחתיה ע''א היא ומשני כאן לפי שעה ובמציעתא לשהות תחתיה:
כאן לשעה. סיפא שהעמיד עליה לפי שעה בלבד והלכך כשסלקה מותרת האבן ורישא שהעמיד לשהות ע''ז שמה ולעולם העמיד עליה בעינן:
הלכה: שָׁלשׁ אֲשֵׁירוֹת הֵן כול'. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פִּיתַּח בָּהּ פִּיתּוּחִים אֵינָהּ בְּטֵילָה. לָכֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ הֶעֱבִיר הַפִּיתּוּחִים. תַּנֵּי. הִרְכִּיב נוֹטֵל מַה שֶׁהִרְכִּיב. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁהִרְכִּיב בָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד תַּחְתֶּיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן אָמַר רִבִּי אִמִּי פִּיתַּח בָּהּ פִּיתּוּחִים אֵינָהּ בְּטֵילָה. וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. אֲפִילוּ הֶעֱבִיר אֶת הַפִּיתּוּחִים. וָכָא אָמַר אָכֵן. חוֹמֶר הוּא בַפִּיתּוּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא. עלה אי דמפרשינן לפלוגתייהו בהכי א''כ מאי האי דקאמר ר''ש הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן הלא הוא חלוק בזה על החכמים ומפני מה עושה מעשה כיוצא בו כדבריהם:
גמ' בסתם חלוקין. אם יש תחתיה ע''ז ואין אנו יודעין אם עובדין גם לאילן או לא בהא הוא דנחלקו ר''ש ורבנן כדמפרש ואזיל דמה אנן קיימין וכו':
דברי הכל מותר. האילן:
אלא כן אנן קיימין בסתם. ור''ש הכי קאמר כל שעובדין אותה כלומר כשיש תחתיה צורת ע''ז מסתמא אמרינן לכל עובדין הן לצורה ולאילן ורבנן אמרי כל שיש תחתיה ע''ז כלומר אינן עובדין אלא לכל אשר תחתיה ולצורה הן עובדין ולא לאילן:
מחלפה שיטתיה דר''ש בן לקיש. דהא לעיל קאמר ר' אמי בשמיה פיתח בה וכו' וסברנן מימר דלא צריכה אלא אפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה והכא אמר אכן דמיקל עד שיעמוד תחתיה ע''ז הוא דאסור:
חומר הוא בפיתוח. שהוא בגופו של אילן ונטעו מתחילה לשם ע''א:
גמ' פיתח בה פיתוחים. מלשון פיתוחי חותם שחקק בה צורות ע''א אינה בטילה כדמפרש ואזיל:
לכן צריכה. פשיטא דאינה בטילה אלא לא נצרכה שאפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה הואיל ונטעו מתחילה לשם ע''א:
תני. בברייתא הרכיב מנופו של אשירה באילן אחר נוטל מה שהרכיב והשאר מותר:
והוא שהרכיב בה לע''א. בהא הוא דאמרי' דנוטל מה שהרכיב:
ר' הילא בשם ריש לקיש. גרסי' הכא כדמוכח מדלקמיה:
והוא שהעמיד תחתיה ע''א. הא דקתני גדעו ופסלו לשם ע''א נוטל מה שהחליף בשהעמיד תחתיה ע''א וניכר שלשם ע''ז גדעו שיחליף הגידולין לע''א:
תַּנֵּי. הִרְכִּיב נוֹטֵל מַה שֶׁהִרְכִּיב. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁהִרְכִּיב בָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני הרכיב. ל''ג לה ואגב שיטפה דלעיל הפיתוחים תני וכו' כתבו המדפיסים:
בשם ר' אלעזר והוא שהעמיד תחתיה ע''א. כדלעיל:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר שְׁתֵּי אֲשֵׁירוֹת הֵן. וְהָתַנִּינָן. ג' אֲשֵׁירוֹת הֵן. כָּאן לְשָׁעָה וְכָאן לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שתי אשירות הן. דסיפא נמי בהעמיד תחתיה ע''א היא ומשני כאן לפי שעה ובמציעתא לשהות תחתיה:
כאן לשעה. סיפא שהעמיד עליה לפי שעה בלבד והלכך כשסלקה מותרת האבן ורישא שהעמיד לשהות ע''ז שמה ולעולם העמיד עליה בעינן:
משנה: אֵיזוֹ הִיא אֲשֵׁירָה כֹּל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֶּיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ. וּמַעֲשֶׂה בְצַיידָן בְּאִילָן שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתוֹ וְהָיָה תַחְתָּיו גָּל. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּדְקוּ אֶת הַגַּל הַזֶּה וּבְדָקוּהוּ וּמָֽצְאוּ בוֹ צוּרָה. אָמַר לָהֶן הוֹאִיל וְלַצּוּרָה הֵן עוֹבְדִין נַתִּיר לָהֶן אֶת הָאִילָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו היא אשירה. ה''ק ג' אשרות דתנן שתים לדברי הכל ואחת מחלוקת ר''ש ורבנן ואיזו היא אשירה שנחלקו בה:
כל שתחתיה ע''ז. קרי לה רבנן אשירה ואסורה כל זמן שע''ז תחתיה:
ר''ש אומר. אין אשירה אלא כל שעובדין אותה אבל שיש תחתיה ע''ז אין זו אשירה והלכה כחכמים. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא מפרש לפלוגתייהו בענין אחר:
מתני' לא ישב בצילה. לאו תחת האשירה קאמר דא''כ תו לא הוי למיתני ואם ישב טהור דהא קתני סיפא אם עבר תחתיה טמא אלא בצל שהוא מן האילן ולהלאה דכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך הלכך לאו אהל הוא:
לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן שהוא מאהיל עליו ואם עבר טמא:
היתה גוזלת את הרבים. שנופה נוטה לרה''ר:
טהור. דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
בימות הגשמים. שהאילן קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להן:
והחזרין. חזרת לטוגא בלע''ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה. העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ופריך בגמרא התם הא שמעינן ליה לר' יוסי לעיל בפרקין גבי שוחק וזורה לרוח שאע''פ שנעשה זבל מותר משום דהוי ליה זה וזה גורם הקרקע של היתר והזבל של ע''ז גורמין לצמיחת הירקות דס''ל לר' יוסי דכל זה וזה גורם מותר ואמאי אוסר הכא הירקות משום זבל הנבייה ומשני דר' יוסי הכא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי לעולם מותר אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היה לכם לאסור ירקות אף בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל ורבנן סברי שאני הכא שאין האילן של ע''ז מועיל לירקות כלום שמה שמשביח בנבייה פוגם להם בצל והלכה כר' יוסי דלעולם זורעין תחתיה ירקות דזה וזה גורם מותר:
מתני' הרי זו אסורה. עד שיבטלנה העכו''ם:
נוטל. כשבא ישראל ליהנות ממנו נוטל מה שהחליף והענפים וגדלו במקום אותן שגדעו ופוסלו ושורפין כדין אשרה והשאר מותר:
העמיד תחתיה ע''ז. כל זמן שהיא תחתיה אסור האילן בהנאה וכשביטלה שנטלה מתחת האילן ה''ז מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד:
גדעו ופיסלו לשם ע''א לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והחליף גדולין:
הלכה: אֵיזוֹ הִיא אֲשֵׁירָה כול'. אָמַר רַב חִסְדָּא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהֵן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְלָאִילָן דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהֵן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְאֵינָן עוֹבְדִין לָאִילָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. סְתָמָן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְלָאִילָן. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. סְתָמָן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְאֵינָן עוֹבְדִין לָאִילָן. וְקַשְׁיָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן חָלוּק עַל הַחֲכָמִים וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא. עלה אי דמפרשינן לפלוגתייהו בהכי א''כ מאי האי דקאמר ר''ש הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן הלא הוא חלוק בזה על החכמים ומפני מה עושה מעשה כיוצא בו כדבריהם:
גמ' בסתם חלוקין. אם יש תחתיה ע''ז ואין אנו יודעין אם עובדין גם לאילן או לא בהא הוא דנחלקו ר''ש ורבנן כדמפרש ואזיל דמה אנן קיימין וכו':
דברי הכל מותר. האילן:
אלא כן אנן קיימין בסתם. ור''ש הכי קאמר כל שעובדין אותה כלומר כשיש תחתיה צורת ע''ז מסתמא אמרינן לכל עובדין הן לצורה ולאילן ורבנן אמרי כל שיש תחתיה ע''ז כלומר אינן עובדין אלא לכל אשר תחתיה ולצורה הן עובדין ולא לאילן:
מחלפה שיטתיה דר''ש בן לקיש. דהא לעיל קאמר ר' אמי בשמיה פיתח בה וכו' וסברנן מימר דלא צריכה אלא אפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה והכא אמר אכן דמיקל עד שיעמוד תחתיה ע''ז הוא דאסור:
חומר הוא בפיתוח. שהוא בגופו של אילן ונטעו מתחילה לשם ע''א:
גמ' פיתח בה פיתוחים. מלשון פיתוחי חותם שחקק בה צורות ע''א אינה בטילה כדמפרש ואזיל:
לכן צריכה. פשיטא דאינה בטילה אלא לא נצרכה שאפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה הואיל ונטעו מתחילה לשם ע''א:
תני. בברייתא הרכיב מנופו של אשירה באילן אחר נוטל מה שהרכיב והשאר מותר:
והוא שהרכיב בה לע''א. בהא הוא דאמרי' דנוטל מה שהרכיב:
ר' הילא בשם ריש לקיש. גרסי' הכא כדמוכח מדלקמיה:
והוא שהעמיד תחתיה ע''א. הא דקתני גדעו ופסלו לשם ע''א נוטל מה שהחליף בשהעמיד תחתיה ע''א וניכר שלשם ע''ז גדעו שיחליף הגידולין לע''א:
משנה: לֹא יֵשֵׁב בְּצִילָּה וְאִם יָשַׁב טָהוֹר. וְלֹא יַעֲבוֹר תַּחְתֶּיהָ וְאִם עָבַר תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. הָיְתָה גוֹזֶלֶת אֶת הָרַבִּים וְעָבַר תַּחְתֶּיהָ טָהוֹר. וְזוֹרְעִים תַּחְתֶּיהָ יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה. וְהַחַזְרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף לֹא יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהַנְּבִייָּה נוֹשֶׁרֶת עֲלֵיהֶן וְהֹוָה לָהֶן לְזֶבֶל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו היא אשירה. ה''ק ג' אשרות דתנן שתים לדברי הכל ואחת מחלוקת ר''ש ורבנן ואיזו היא אשירה שנחלקו בה:
כל שתחתיה ע''ז. קרי לה רבנן אשירה ואסורה כל זמן שע''ז תחתיה:
ר''ש אומר. אין אשירה אלא כל שעובדין אותה אבל שיש תחתיה ע''ז אין זו אשירה והלכה כחכמים. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא מפרש לפלוגתייהו בענין אחר:
מתני' לא ישב בצילה. לאו תחת האשירה קאמר דא''כ תו לא הוי למיתני ואם ישב טהור דהא קתני סיפא אם עבר תחתיה טמא אלא בצל שהוא מן האילן ולהלאה דכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך הלכך לאו אהל הוא:
לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן שהוא מאהיל עליו ואם עבר טמא:
היתה גוזלת את הרבים. שנופה נוטה לרה''ר:
טהור. דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
בימות הגשמים. שהאילן קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להן:
והחזרין. חזרת לטוגא בלע''ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה. העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ופריך בגמרא התם הא שמעינן ליה לר' יוסי לעיל בפרקין גבי שוחק וזורה לרוח שאע''פ שנעשה זבל מותר משום דהוי ליה זה וזה גורם הקרקע של היתר והזבל של ע''ז גורמין לצמיחת הירקות דס''ל לר' יוסי דכל זה וזה גורם מותר ואמאי אוסר הכא הירקות משום זבל הנבייה ומשני דר' יוסי הכא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי לעולם מותר אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היה לכם לאסור ירקות אף בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל ורבנן סברי שאני הכא שאין האילן של ע''ז מועיל לירקות כלום שמה שמשביח בנבייה פוגם להם בצל והלכה כר' יוסי דלעולם זורעין תחתיה ירקות דזה וזה גורם מותר:
מתני' הרי זו אסורה. עד שיבטלנה העכו''ם:
נוטל. כשבא ישראל ליהנות ממנו נוטל מה שהחליף והענפים וגדלו במקום אותן שגדעו ופוסלו ושורפין כדין אשרה והשאר מותר:
העמיד תחתיה ע''ז. כל זמן שהיא תחתיה אסור האילן בהנאה וכשביטלה שנטלה מתחת האילן ה''ז מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד:
גדעו ופיסלו לשם ע''א לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והחליף גדולין:
הלכה: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים כול'. אָמַר רַב חַסְדַּאי. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַייָמִין. אִם לְהַסִּיק דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אִם לְעַשֵּׁן דְּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בסתם חלוקין. רב חסדאי מפרש הא דקתני נתערב באחרות אעצים קאי שנתערבו עצי אשירה בעצים של היתר והשתא קאמר דבסתם חלוקין ר''א ורבנן דמה אנן קיימין אם ליטול מן התערובות להסיק את התנור כ''ע לא פליגי בה דמותר דהיסק התנור בעצי איסור גופייהו לא הוי אלא זה וזה גורם ועוד בעידנא דקגמרה לה לפת איקלי ליה איסורא והיכא דנתערבו לד''ה מותר בהולכת הנאה לים המלח כנגד דמי עצי איסור והשאר מותרין הן:
אם לעשן. לעשות מהם מוגמר לעשן את הכלים דברי הכל אסור שהרי נהנה מגוף העצים ואפי' נתערבו באחרות מחמרינן בהו:
אלא כן אנן קיימין בסתם. אם ליקח מאותן התערובות להשתמש בהן בהא הוא דנחלקו ר''א ורבנן:
זהו צילה. של קומת האילן יתר מכאן נקרא צל צילה:
גמ' כל שאילו תיפול. האילן ועד מקום שהיא נוגעת בו:
משנה: נָטַל מִמֶּנָּה עֵצִים אֲסוּרִין בַּהֲנָייָה. הִסִּיק בָּהֶן אֶת הַתַּנּוּר אִם חָדָשׁ יוּתָּץ. וְאִם יָשָׁן יוּצַּן. אָפָה בוֹ אֶת הַפַּת הַפַּת אֲסוּרָה בַהֲנָייָה. נִתְעָֽרְבָה בַאֲחֵרוֹת כּוּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹלִיךְ הֲנָייָה לְיָם הַמֶּלַח. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נטל ממנה עצים. מן האשירה:
אם חדש יותץ. שההיסק הראשון שמסיקין התנור הוא מחסמו ומחזיקו והרי נתקן באיסורי הנאה הוא והך מתני' אתיא אליבא דמ''ד זה וזה גורם אסור ואין הלכה אלא בין חדש ובן ישן יוצן שלא יאפו בו את הפת בהיסק זה עד שיצטנן התנור כדי שלא יהנה מעצי איסור ואח''כ יסיקו בעצי היתר ובחדש והוי זה וזה גורם ומותר:
אפה בו את הפת. ולא צננו:
הפת אסורה. בגמרא התם קאמר בשהאבוקה כנגדו שכל שעה שהפת נאפה היה דולק האור בפני התנור ואופהו שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין הוא ויש שבח עצים בפת:
יוליך הנאה לים המלח. דמי אותה הפת יוליך הנאה לים המלח שלא יהנה בה ושאר כל הככרות מותרין והלכה כרבי אליעזר:
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה אֲסוּרָה. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכִלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. תִּיפְתַּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. לְצוֹרְכָהּ הִיא אֲסוּרָה וּשְׁפָיֶיהָ מוּתָּרִין. עוֹד הִיא תִּיפְתַּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי מַה הַכֹּל פּוֹרְשִׁין הִימֶּינָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁנִּיבּוּלָהּ רַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית הדא פליגא על ר' יוחנן. הא דקתני במתני' מפני שהנבייה נושרת עליהן וכי לא קשיא מכאן על הא דפליגי ר' יוחנן ור''ל לעיל בהלכה ב' בע''א שנשתברה והא דקאמר על ר' יוחנן כלומר אפי' על ר' יוחנן פליגא כדמסיים דלא כן סברנן מימר התם דאם בשאינו עתיד להחזיר השברים לכליין דברי הכל מותר והכא אמאי חששו להנבייה שנושרת מן הע''א הא שברים שאין עתידן לחזור הן:
תיפתר. מתני' דהכא בע''א של ישראל שאין לה ביטול ופלוגתייהו לעיל בע''א של נכרים הוא:
לית הדא פליגא על רב. דאמר לקמן בסוף פרקין דהא דקתני שפייה לצורכ' אסורה דוקא היא אבל שפייה מותרין ואמאי חוששין להנבייה הנושרת מע''א:
עוד היא תיפתר. הכי נמי משני לה אליבא דרב דמתני' דהכא בע''א של ישראל מיירי:
מפני מה הכל פורשין הימנה. מע''א של הישראל מ''ט מחמרינן בה ופורשין ממנה ביותר:
מפני שניבולה רע. לשון גנאי הוא ניוולה רע הוא שעשאה הישראל ומסתמא כוונתו להכעיס וכדאמרינן בעלמא דישראל מומר שאני דמחמירין ופורשין ביותר מע''א שלו:
גַּמְלִיאֵל זוּגָא הֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַטּוֹן בָּהוּ תַבְנִיתָא. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ נִיעֲבוֹר קוּמוּי. אָמַר לֵיהּ. עֲבוֹר קוֹמוֹי וְסַמִּי עֵינֵיהּ. רִבִּי יִצְחָק בַּר מַתָּנָה הֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. מַטּוֹן צִלְמָא דְבוּלֵי. אָמַר לֵיהּ. מָהוּ נִיעֲבוֹר קוּמוּי. אָמַר לֵיהּ. עֲבוֹר קוֹמוֹי וְסַמִּי עֵינֵיהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי הֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ בְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַטּוֹן לָאַדּוּרֵי צִלְמָא. אָמַר לֵיהּ. נָחוּם אִשׁ קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים עֲבַר וְאַתְּ לֵית אַתְּ עֲבַר. עֲבוֹר קוֹמוֹי וְסַמִּי עֵינֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מטון לאדורי צלמא. כך שם הע''ז ובפ''ב דשקלים גריס קמיה דארורא צלמא ולא היה רוצה לעבור וא''ל נחום וכו':
צלמא דבולי. שם הע''ז:
עבור קומוי וסמי עיניה. אל תחוש עבור לפניו סמאו עיניו כלומר וכי יש לך בושה מלפניו עבור ויהא לו לביזיון שעושין אותו לקפנדריא:
מטון בהו תבניתא. פגעו בהאי ע''ז הנקראת תבניתא:
גמליאל זוגא. כך שמו והוזכר בפ''ב דדמאי ובכמה מקומות:
מִפְּנֵי מַה צִילָּהּ אָסוּר. מִשּׁוּם שֶׁהוּא בַהֲנָאָה. הֲרֵי הַקֶּבֶר אָסוּר בַהֲנָאָה וְצִילּוֹ מוּתָּר. הֲרֵי הֵיכָל הֲרֵי הוּא אָסוּר בַהֲנָאָה וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְצִילּוֹ שֶׁלְּהֵיכָל. הֲוֵי לֵית טַעַם דְּלֹא מִשּׁוּם שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה. רַב אַבִּין בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין טוּמְאַת הַמֵּתִים מְחוּוֶרֶת. דִּלֹא כֵן אִילּוּ קֶבֶר שֶׁהוּא גוֹזֵל אֵת הָרַבִּים וְעָבַר תַּחְתָּיו טָּהוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דלא כן אילו קבר וכו' טהור. בתמיה אלא ש''מ מדרבנן היא ובגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
שאין טומאת המתים. כלומר טומאת ע''ז המתים ומשום דאיתקשה למת אין טומאתה מחוורת מדבר תורה:
זאת אומרת מדקתני היתה גוזלת את הרבים ועובר תחתיה טהור:
משום שהוא בהנאה. וע''ז אסורה בהנאה ופריך אי משום איסור הנאה נגעו בה הרי קבר וכו' הרי היכל וכו' אלא הוי דלית טעמא דלא משום שהוא אסור בהנאה כלומר דאין זה הטעם אלא דטעמא משום חומרא דע''ז הוא והלכך לכתחילה הוא דלא ישב ואם ישב טהור:
הלכה: לֹא יֵשֵׁב בְּצִילָּה כול'. 24b תַּמָּן אָֽמְרֵי בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. צִילָּהּ אָסוּר. צֵל צִילָּהּ מוּתָּר. אֵי זֶהוּ צֵל צִילָּהּ וְאֵי זֶהוּ צִילָּהּ. תַּמָּן אָֽמְרֵי. כָּל שֶׁאִילּוּ תִיפּוֹל וְהִיא נוֹגַעַת בּוֹ זֶהוּ צִילָּהּ. וְכָל שֶׁאִילּוּ תִיפּוֹל וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בּוֹ זֶהוּ צֵל צִילָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בסתם חלוקין. רב חסדאי מפרש הא דקתני נתערב באחרות אעצים קאי שנתערבו עצי אשירה בעצים של היתר והשתא קאמר דבסתם חלוקין ר''א ורבנן דמה אנן קיימין אם ליטול מן התערובות להסיק את התנור כ''ע לא פליגי בה דמותר דהיסק התנור בעצי איסור גופייהו לא הוי אלא זה וזה גורם ועוד בעידנא דקגמרה לה לפת איקלי ליה איסורא והיכא דנתערבו לד''ה מותר בהולכת הנאה לים המלח כנגד דמי עצי איסור והשאר מותרין הן:
אם לעשן. לעשות מהם מוגמר לעשן את הכלים דברי הכל אסור שהרי נהנה מגוף העצים ואפי' נתערבו באחרות מחמרינן בהו:
אלא כן אנן קיימין בסתם. אם ליקח מאותן התערובות להשתמש בהן בהא הוא דנחלקו ר''א ורבנן:
זהו צילה. של קומת האילן יתר מכאן נקרא צל צילה:
גמ' כל שאילו תיפול. האילן ועד מקום שהיא נוגעת בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source