רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהִכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שְׁנֵי בָתִּים הֵן. וְהָתַנִּינָן. ג' בָּתִּים. כָּאן לְשָׁעָה וְכָאן לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי הילא. הא דאמר בשם ר''א לעיל והוא שהעמיד עליה ע''א ופריך אליבא דרבי אלעזר שתי אבנים הן דהא סיפא ג''כ בשהעמיד עליה הוא דאסורה ואנן תנינן שלשה אבנים הן:
אף במשמשי ע''ז במחלוקת. רב סבירא ליה כי היכי דפליגי בע''א ה''נ פליגי במשמשיה ולהאי מ''ד משמשי ע''א של נכרי אסורין מיד:
כלום פליגין. ופריך כלום שמענו דפליגי הני תנאי אלא בע''א עצמה דילמא במשמשיה פליגי בתמיה דאיכא למימר במשמשיה לכ''ע אינן אסורין עד שיעבדו ובימוס משמשי ע''ז הוא דהוי:
כהדין תנייא דתנינן תמן וכו'. דלקמן שם פליגי תנאי בהא דאיכא למ''ד דאיפכא סבירא ליה ע''ז של ישראל אסורה מיד ושל עכו''ם עד שתיעבד ומוקי רב להמתני' אליבא דמ''ד של נכרי אסור מיד ומילתי' דרב דהתם דקאמר אם ביטלו בטל אליבא דמ''ד של עכו''ם אינה אסורה עד שתעבד:
והכא הוא אומר הכין. בימוס אם ביטלו בטל והא למ''ד דאסור מיד לא שמענו דיכול לבטלו כדאמרינן לקמן שם ומשני פתר לה רב למתני' דהכא:
מחלפה שיטתיה דרב. לקמן בפ''ד הלכה ד' גרסי' לה על מתני' ע''א של עכו''ם אסורה מיד וקאמר רב התם בימוס לא בטיל כלומר בימוס שנעשה להעמיד ע''א עליה ונטל הע''א ממנה וביטלה אפ''ה הבימוס לא בטיל דאמרינן דעתו להעמיד עליה ע''א אחרת ומדייק הש''ס עלה שם הא אם ביטלו בטל מחלפה שיטתיה דרב תמן אמר במתני' דהכא דייק ליה מזו שמענו המתיך כוס וכו' כדקאמר ר' אלעזר אליביה:
ר' הילא בשם ר' אלעזר. קאמר איפכא דמתני' והוא שהעמיד על הבימוס ע''א דאז נאסרה אבל לא העמיד לא דמשמשי ע''א אינן אסורין עד שיעבדו:
כאן לשעה. בסיפא שלא עשה כלל לשם ע''א אלא הכניס לתוכו ע''א לפי שעה וכשהוציאה הותר הבית:
וכאן. במציעתא שהכניס הע''א לשהות בתוכו כל זמן שהחידוש שחידש לשם ע''א קיים והלכך נוטל מה שחידש:
והוא שהכניס לתוכו ע''ז. הא דקתני סיידו וכיירו לשם ע''ז וכו'. צריך ליטול מה שחידש דוקא שבשעה שחידש בו לשם ע''ז הכניס לתוך הבית ע''ז:
על דעתיה דר' לעזר שני בתים הן. וכן פריך לקמן אליביה כלומר לדידי' דמוקי המציעת' בשהכניס לתוכו ע''א א''כ היינו סיפא ואין כאן אלא שני בתים חלוקין בענינם ואמאי קתני שלשה בסיפא כשהוציא ה''ז מותר:
הלכה: שָׁלֹשׁ בָּתִּים הֵן כול'. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּהַכְנָסָתָן לָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב דְּאָמַר. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת אֲסָרוֹ. בְּגִין כָּךְ הוּא פָתַר לָהּ בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַבַּיִת אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. 23b וְיִפְתְרִינָהּ בְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת יֵשׁ לוֹ בִיטּוּל. הַכְנָסָתָן לָאָרֶץ אֵין לוֹ בִיטּוּל. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מְפָרֵק אֶת פְּצִימָיו וְהוּא מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' ירמיה בשם ר' אלעזר. מוסיף דה''ק רב דאפי' משמשי ע''א כגון המתיך כוס לע''א שמענו ממתני' זו דנאסר מיד דבימוס משמשי ע''א קרי ליה ומיד אחר שחצבה נאסרה:
גמ' מזו. ממשנה זו למדנו דברים המיותכים לע''א עצמה נאסר מיד ואפי' קודם שתיעבד דקתני אבן שחצבה מתחילה לבימוס ה''ז אסורה ומשמע מיד אחר.שחצבה לכך ואע''פ שלא עבדה נאסרה:
גמ' בהכנסתן לארץ היא מתניתא. משום דקשיא להו מאי אריא דקתני בית שבנאו מתחילה לע''ז ליתני המשתחוה לבית דג''כ אסרו כמו שבנאו מתחילה לע''ז הלכך מפרשי דמתני' מילתא אגב אורחי' קתני דבשעה שנכנסו לארץ ומצאו בתים בנוים לע''ז וכן מצויירין לשם ע''ז וקתני דכיצד דינן הבנוי מתחילה לע''ז אסור והמסויד נוטל וכו' ובית שאינו אלא להכניס לתוכו ע''ז כשהוציאה מותר:
על דעתיה דרב. ופריך הש''ס הניחא לרב דס''ל כדעתיה לעיל דהמשתחוה לבית הרי הוא כבנאו מתחילה לכך שפיר הוא דבגין כן איצטריך ליה לפרש למתני' דבכניסתן לארץ מיירי ומילתא אגב אורחי' קמ''ל:
על דעתיה. אלא לר' יוחנן דהא אמר לעיל המקדיש את הבית אין מועלין דלענין מעילה חשיב כמחובר ואמרינן התם דאפ''ה במשתחוה לבית מודה ר' יוחנן דאסרו לכתחילה בהנאה כמו דס''ל בהקדש דאין מועלין בו קאמר מיהו אין נהנין בו לכתחילה וה''נ בע''ז ולא פליג על רב אלא בדיעבד דלא מדמי השתחוה לבנאו לע''ז לגמרי וא''כ קשיא לרבי יוחנן:
ויפתרינה במשתחוה לבית. כלומ' לדידיה יפרש התנא דמתני' לאחד משלשה בתים במשתחוה לבית כי היכי דלישמעינן רבותא דאפי' השתחוה דלא דמי לבנאו לכתחילה מיהת אסרו והשתא דקתני בנאו איכא למיטעי ולומר דדוקא בנאו קתני אבל השתחוה כיון דלר' יוחנן בית כמחובר חשיב ליה אפי' לכתחילה לא אסרו:
המשתחוה לבית יש לו ביטול. כלומר לעולם המשתחוה אסור לכתחילה כר' יוחנן אלא דתנא דמתני' לא איירי אלא באיסור שאין לו ביטול והלכך לא קתני המשתחוה דיש לו ביטול ולאפוקי בנאו וכמו בהכנסתן לארץ אין לו ביטול:
כיצד הוא עושה. דהא על כרחך אין לו ביטול כלל לא מצית אמרת דלא מצינו שאסרה התורה עליהן עולמית להבתים הבנוים לע''ז:
מפרק את פצימיו. דכיון דעושה מעשה ומפרק פצימי בית בטל והוא מותר:
משנה: שֵׁלשָׁה אֲבָנִים הֵן. אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לַבִּימוֹס הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. סִייֵד וְכִייְּרָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְחִידֵּשׁ נוֹטֵל מַה שֶּׁחִידֵּשׁ. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וְסִלְּקָהּ הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
העמיד עליה ע''א. לפי שעה כל זמן שהיא עליה אסורה ואם סילקה הרי זו האבן מותרת:
סיידה וכיירה לשם ע''א. והיא היתה חצובה ועומדת וחידש בה נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר:
הרי זו אסורה. בהנאה:
אבן שחצבה. מן ההר מתחילה לבימוס למקום מושב ע''א והיא ג''כ נעבדת כע''א עצמה:
מתני' שלשה אבנים הן. לענין ביטול ע''א:
הלכה: שְׁלשָׁה אֲבָנִים הֵן כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. מִזּוֹ הַמְיוּתָּכִים לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' ירמיה בשם ר' אלעזר. מוסיף דה''ק רב דאפי' משמשי ע''א כגון המתיך כוס לע''א שמענו ממתני' זו דנאסר מיד דבימוס משמשי ע''א קרי ליה ומיד אחר שחצבה נאסרה:
גמ' מזו. ממשנה זו למדנו דברים המיותכים לע''א עצמה נאסר מיד ואפי' קודם שתיעבד דקתני אבן שחצבה מתחילה לבימוס ה''ז אסורה ומשמע מיד אחר.שחצבה לכך ואע''פ שלא עבדה נאסרה:
גמ' בהכנסתן לארץ היא מתניתא. משום דקשיא להו מאי אריא דקתני בית שבנאו מתחילה לע''ז ליתני המשתחוה לבית דג''כ אסרו כמו שבנאו מתחילה לע''ז הלכך מפרשי דמתני' מילתא אגב אורחי' קתני דבשעה שנכנסו לארץ ומצאו בתים בנוים לע''ז וכן מצויירין לשם ע''ז וקתני דכיצד דינן הבנוי מתחילה לע''ז אסור והמסויד נוטל וכו' ובית שאינו אלא להכניס לתוכו ע''ז כשהוציאה מותר:
על דעתיה דרב. ופריך הש''ס הניחא לרב דס''ל כדעתיה לעיל דהמשתחוה לבית הרי הוא כבנאו מתחילה לכך שפיר הוא דבגין כן איצטריך ליה לפרש למתני' דבכניסתן לארץ מיירי ומילתא אגב אורחי' קמ''ל:
על דעתיה. אלא לר' יוחנן דהא אמר לעיל המקדיש את הבית אין מועלין דלענין מעילה חשיב כמחובר ואמרינן התם דאפ''ה במשתחוה לבית מודה ר' יוחנן דאסרו לכתחילה בהנאה כמו דס''ל בהקדש דאין מועלין בו קאמר מיהו אין נהנין בו לכתחילה וה''נ בע''ז ולא פליג על רב אלא בדיעבד דלא מדמי השתחוה לבנאו לע''ז לגמרי וא''כ קשיא לרבי יוחנן:
ויפתרינה במשתחוה לבית. כלומ' לדידיה יפרש התנא דמתני' לאחד משלשה בתים במשתחוה לבית כי היכי דלישמעינן רבותא דאפי' השתחוה דלא דמי לבנאו לכתחילה מיהת אסרו והשתא דקתני בנאו איכא למיטעי ולומר דדוקא בנאו קתני אבל השתחוה כיון דלר' יוחנן בית כמחובר חשיב ליה אפי' לכתחילה לא אסרו:
המשתחוה לבית יש לו ביטול. כלומר לעולם המשתחוה אסור לכתחילה כר' יוחנן אלא דתנא דמתני' לא איירי אלא באיסור שאין לו ביטול והלכך לא קתני המשתחוה דיש לו ביטול ולאפוקי בנאו וכמו בהכנסתן לארץ אין לו ביטול:
כיצד הוא עושה. דהא על כרחך אין לו ביטול כלל לא מצית אמרת דלא מצינו שאסרה התורה עליהן עולמית להבתים הבנוים לע''ז:
מפרק את פצימיו. דכיון דעושה מעשה ומפרק פצימי בית בטל והוא מותר:
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ כְּהָדֵין תַּנָּייָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד. וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּעָבֵד. כְּלוּם פְּלִיגִין לָהּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה. דִּילְמָא בִמְשַׁמְּשָׁיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אַף בִּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה מַחֲלוֹקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי הילא. הא דאמר בשם ר''א לעיל והוא שהעמיד עליה ע''א ופריך אליבא דרבי אלעזר שתי אבנים הן דהא סיפא ג''כ בשהעמיד עליה הוא דאסורה ואנן תנינן שלשה אבנים הן:
אף במשמשי ע''ז במחלוקת. רב סבירא ליה כי היכי דפליגי בע''א ה''נ פליגי במשמשיה ולהאי מ''ד משמשי ע''א של נכרי אסורין מיד:
כלום פליגין. ופריך כלום שמענו דפליגי הני תנאי אלא בע''א עצמה דילמא במשמשיה פליגי בתמיה דאיכא למימר במשמשיה לכ''ע אינן אסורין עד שיעבדו ובימוס משמשי ע''ז הוא דהוי:
כהדין תנייא דתנינן תמן וכו'. דלקמן שם פליגי תנאי בהא דאיכא למ''ד דאיפכא סבירא ליה ע''ז של ישראל אסורה מיד ושל עכו''ם עד שתיעבד ומוקי רב להמתני' אליבא דמ''ד של נכרי אסור מיד ומילתי' דרב דהתם דקאמר אם ביטלו בטל אליבא דמ''ד של עכו''ם אינה אסורה עד שתעבד:
והכא הוא אומר הכין. בימוס אם ביטלו בטל והא למ''ד דאסור מיד לא שמענו דיכול לבטלו כדאמרינן לקמן שם ומשני פתר לה רב למתני' דהכא:
מחלפה שיטתיה דרב. לקמן בפ''ד הלכה ד' גרסי' לה על מתני' ע''א של עכו''ם אסורה מיד וקאמר רב התם בימוס לא בטיל כלומר בימוס שנעשה להעמיד ע''א עליה ונטל הע''א ממנה וביטלה אפ''ה הבימוס לא בטיל דאמרינן דעתו להעמיד עליה ע''א אחרת ומדייק הש''ס עלה שם הא אם ביטלו בטל מחלפה שיטתיה דרב תמן אמר במתני' דהכא דייק ליה מזו שמענו המתיך כוס וכו' כדקאמר ר' אלעזר אליביה:
ר' הילא בשם ר' אלעזר. קאמר איפכא דמתני' והוא שהעמיד על הבימוס ע''א דאז נאסרה אבל לא העמיד לא דמשמשי ע''א אינן אסורין עד שיעבדו:
כאן לשעה. בסיפא שלא עשה כלל לשם ע''א אלא הכניס לתוכו ע''א לפי שעה וכשהוציאה הותר הבית:
וכאן. במציעתא שהכניס הע''א לשהות בתוכו כל זמן שהחידוש שחידש לשם ע''א קיים והלכך נוטל מה שחידש:
והוא שהכניס לתוכו ע''ז. הא דקתני סיידו וכיירו לשם ע''ז וכו'. צריך ליטול מה שחידש דוקא שבשעה שחידש בו לשם ע''ז הכניס לתוך הבית ע''ז:
על דעתיה דר' לעזר שני בתים הן. וכן פריך לקמן אליביה כלומר לדידי' דמוקי המציעת' בשהכניס לתוכו ע''א א''כ היינו סיפא ואין כאן אלא שני בתים חלוקין בענינם ואמאי קתני שלשה בסיפא כשהוציא ה''ז מותר:
24a רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר ב' אֲבָנִים. וְהָתַנִּינָן. שָׁלשׁ אֲבָנִים הֵן. כָּאן לְשָׁעָה וְכָאן לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שתי אשירות הן. דסיפא נמי בהעמיד תחתיה ע''א היא ומשני כאן לפי שעה ובמציעתא לשהות תחתיה:
כאן לשעה. סיפא שהעמיד עליה לפי שעה בלבד והלכך כשסלקה מותרת האבן ורישא שהעמיד לשהות ע''ז שמה ולעולם העמיד עליה בעינן:
משנה: שָׁלשׁ אֲשֵׁירוֹת הֵן. אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִלָּה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי זֶה אָסוּר. גִּדְּעוֹ וּפִסְּלוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהֶחֱלִיף נוֹטֵל מַה שֶּׁהֶחֱלִיף. הֶעֱמִיד תַּחְתָּיו עֲבוֹדָה זָרָה וּבִיטְּלָהּ הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו היא אשירה. ה''ק ג' אשרות דתנן שתים לדברי הכל ואחת מחלוקת ר''ש ורבנן ואיזו היא אשירה שנחלקו בה:
כל שתחתיה ע''ז. קרי לה רבנן אשירה ואסורה כל זמן שע''ז תחתיה:
ר''ש אומר. אין אשירה אלא כל שעובדין אותה אבל שיש תחתיה ע''ז אין זו אשירה והלכה כחכמים. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא מפרש לפלוגתייהו בענין אחר:
מתני' לא ישב בצילה. לאו תחת האשירה קאמר דא''כ תו לא הוי למיתני ואם ישב טהור דהא קתני סיפא אם עבר תחתיה טמא אלא בצל שהוא מן האילן ולהלאה דכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך הלכך לאו אהל הוא:
לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן שהוא מאהיל עליו ואם עבר טמא:
היתה גוזלת את הרבים. שנופה נוטה לרה''ר:
טהור. דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
בימות הגשמים. שהאילן קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להן:
והחזרין. חזרת לטוגא בלע''ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה. העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ופריך בגמרא התם הא שמעינן ליה לר' יוסי לעיל בפרקין גבי שוחק וזורה לרוח שאע''פ שנעשה זבל מותר משום דהוי ליה זה וזה גורם הקרקע של היתר והזבל של ע''ז גורמין לצמיחת הירקות דס''ל לר' יוסי דכל זה וזה גורם מותר ואמאי אוסר הכא הירקות משום זבל הנבייה ומשני דר' יוסי הכא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי לעולם מותר אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היה לכם לאסור ירקות אף בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל ורבנן סברי שאני הכא שאין האילן של ע''ז מועיל לירקות כלום שמה שמשביח בנבייה פוגם להם בצל והלכה כר' יוסי דלעולם זורעין תחתיה ירקות דזה וזה גורם מותר:
מתני' הרי זו אסורה. עד שיבטלנה העכו''ם:
גדעו ופיסלו לשם ע''א לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והחליף גדולין:
נוטל. כשבא ישראל ליהנות ממנו נוטל מה שהחליף והענפים וגדלו במקום אותן שגדעו ופוסלו ושורפין כדין אשרה והשאר מותר:
העמיד תחתיה ע''ז. כל זמן שהיא תחתיה אסור האילן בהנאה וכשביטלה שנטלה מתחת האילן ה''ז מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד:
הלכה: שָׁלשׁ אֲשֵׁירוֹת הֵן כול'. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. פִּיתַּח בָּהּ פִּיתּוּחִים אֵינָהּ בְּטֵילָה. לָכֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ הֶעֱבִיר הַפִּיתּוּחִים. תַּנֵּי. הִרְכִּיב נוֹטֵל מַה שֶׁהִרְכִּיב. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁהִרְכִּיב בָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד תַּחְתֶּיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן אָמַר רִבִּי אִמִּי פִּיתַּח בָּהּ פִּיתּוּחִים אֵינָהּ בְּטֵילָה. וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. אֲפִילוּ הֶעֱבִיר אֶת הַפִּיתּוּחִים. וָכָא אָמַר אָכֵן. חוֹמֶר הוּא בַפִּיתּוּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חומר הוא בפיתוח. שהוא בגופו של אילן ונטעו מתחילה לשם ע''א:
גמ' בסתם חלוקין. אם יש תחתיה ע''ז ואין אנו יודעין אם עובדין גם לאילן או לא בהא הוא דנחלקו ר''ש ורבנן כדמפרש ואזיל דמה אנן קיימין וכו':
דברי הכל מותר. האילן:
אלא כן אנן קיימין בסתם. ור''ש הכי קאמר כל שעובדין אותה כלומר כשיש תחתיה צורת ע''ז מסתמא אמרינן לכל עובדין הן לצורה ולאילן ורבנן אמרי כל שיש תחתיה ע''ז כלומר אינן עובדין אלא לכל אשר תחתיה ולצורה הן עובדין ולא לאילן:
וקשיא. עלה אי דמפרשינן לפלוגתייהו בהכי א''כ מאי האי דקאמר ר''ש הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן הלא הוא חלוק בזה על החכמים ומפני מה עושה מעשה כיוצא בו כדבריהם:
מחלפה שיטתיה דר''ש בן לקיש. דהא לעיל קאמר ר' אמי בשמיה פיתח בה וכו' וסברנן מימר דלא צריכה אלא אפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה והכא אמר אכן דמיקל עד שיעמוד תחתיה ע''ז הוא דאסור:
גמ' פיתח בה פיתוחים. מלשון פיתוחי חותם שחקק בה צורות ע''א אינה בטילה כדמפרש ואזיל:
לכן צריכה. פשיטא דאינה בטילה אלא לא נצרכה שאפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה הואיל ונטעו מתחילה לשם ע''א:
תני. בברייתא הרכיב מנופו של אשירה באילן אחר נוטל מה שהרכיב והשאר מותר:
והוא שהרכיב בה לע''א. בהא הוא דאמרי' דנוטל מה שהרכיב:
ר' הילא בשם ריש לקיש. גרסי' הכא כדמוכח מדלקמיה:
והוא שהעמיד תחתיה ע''א. הא דקתני גדעו ופסלו לשם ע''א נוטל מה שהחליף בשהעמיד תחתיה ע''א וניכר שלשם ע''ז גדעו שיחליף הגידולין לע''א:
תַּנֵּי. הִרְכִּיב נוֹטֵל מַה שֶׁהִרְכִּיב. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁהִרְכִּיב בָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני הרכיב. ל''ג לה ואגב שיטפה דלעיל הפיתוחים תני וכו' כתבו המדפיסים:
בשם ר' אלעזר והוא שהעמיד תחתיה ע''א. כדלעיל:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר שְׁתֵּי אֲשֵׁירוֹת הֵן. וְהָתַנִּינָן. ג' אֲשֵׁירוֹת הֵן. כָּאן לְשָׁעָה וְכָאן לִשְׁהוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שתי אשירות הן. דסיפא נמי בהעמיד תחתיה ע''א היא ומשני כאן לפי שעה ובמציעתא לשהות תחתיה:
כאן לשעה. סיפא שהעמיד עליה לפי שעה בלבד והלכך כשסלקה מותרת האבן ורישא שהעמיד לשהות ע''ז שמה ולעולם העמיד עליה בעינן:
משנה: אֵיזוֹ הִיא אֲשֵׁירָה כֹּל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֶּיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ. וּמַעֲשֶׂה בְצַיידָן בְּאִילָן שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתוֹ וְהָיָה תַחְתָּיו גָּל. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּדְקוּ אֶת הַגַּל הַזֶּה וּבְדָקוּהוּ וּמָֽצְאוּ בוֹ צוּרָה. אָמַר לָהֶן הוֹאִיל וְלַצּוּרָה הֵן עוֹבְדִין נַתִּיר לָהֶן אֶת הָאִילָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו היא אשירה. ה''ק ג' אשרות דתנן שתים לדברי הכל ואחת מחלוקת ר''ש ורבנן ואיזו היא אשירה שנחלקו בה:
כל שתחתיה ע''ז. קרי לה רבנן אשירה ואסורה כל זמן שע''ז תחתיה:
ר''ש אומר. אין אשירה אלא כל שעובדין אותה אבל שיש תחתיה ע''ז אין זו אשירה והלכה כחכמים. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא מפרש לפלוגתייהו בענין אחר:
מתני' לא ישב בצילה. לאו תחת האשירה קאמר דא''כ תו לא הוי למיתני ואם ישב טהור דהא קתני סיפא אם עבר תחתיה טמא אלא בצל שהוא מן האילן ולהלאה דכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך הלכך לאו אהל הוא:
לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן שהוא מאהיל עליו ואם עבר טמא:
היתה גוזלת את הרבים. שנופה נוטה לרה''ר:
טהור. דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
בימות הגשמים. שהאילן קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להן:
והחזרין. חזרת לטוגא בלע''ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה. העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ופריך בגמרא התם הא שמעינן ליה לר' יוסי לעיל בפרקין גבי שוחק וזורה לרוח שאע''פ שנעשה זבל מותר משום דהוי ליה זה וזה גורם הקרקע של היתר והזבל של ע''ז גורמין לצמיחת הירקות דס''ל לר' יוסי דכל זה וזה גורם מותר ואמאי אוסר הכא הירקות משום זבל הנבייה ומשני דר' יוסי הכא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי לעולם מותר אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היה לכם לאסור ירקות אף בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל ורבנן סברי שאני הכא שאין האילן של ע''ז מועיל לירקות כלום שמה שמשביח בנבייה פוגם להם בצל והלכה כר' יוסי דלעולם זורעין תחתיה ירקות דזה וזה גורם מותר:
מתני' הרי זו אסורה. עד שיבטלנה העכו''ם:
גדעו ופיסלו לשם ע''א לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והחליף גדולין:
נוטל. כשבא ישראל ליהנות ממנו נוטל מה שהחליף והענפים וגדלו במקום אותן שגדעו ופוסלו ושורפין כדין אשרה והשאר מותר:
העמיד תחתיה ע''ז. כל זמן שהיא תחתיה אסור האילן בהנאה וכשביטלה שנטלה מתחת האילן ה''ז מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד:
הלכה: אֵיזוֹ הִיא אֲשֵׁירָה כול'. אָמַר רַב חִסְדָּא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהֵן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְלָאִילָן דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁהֵן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְאֵינָן עוֹבְדִין לָאִילָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. סְתָמָן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְלָאִילָן. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. סְתָמָן עוֹבְדִין לַצּוּרָה וְאֵינָן עוֹבְדִין לָאִילָן. וְקַשְׁיָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן חָלוּק עַל הַחֲכָמִים וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חומר הוא בפיתוח. שהוא בגופו של אילן ונטעו מתחילה לשם ע''א:
גמ' בסתם חלוקין. אם יש תחתיה ע''ז ואין אנו יודעין אם עובדין גם לאילן או לא בהא הוא דנחלקו ר''ש ורבנן כדמפרש ואזיל דמה אנן קיימין וכו':
דברי הכל מותר. האילן:
אלא כן אנן קיימין בסתם. ור''ש הכי קאמר כל שעובדין אותה כלומר כשיש תחתיה צורת ע''ז מסתמא אמרינן לכל עובדין הן לצורה ולאילן ורבנן אמרי כל שיש תחתיה ע''ז כלומר אינן עובדין אלא לכל אשר תחתיה ולצורה הן עובדין ולא לאילן:
וקשיא. עלה אי דמפרשינן לפלוגתייהו בהכי א''כ מאי האי דקאמר ר''ש הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן הלא הוא חלוק בזה על החכמים ומפני מה עושה מעשה כיוצא בו כדבריהם:
מחלפה שיטתיה דר''ש בן לקיש. דהא לעיל קאמר ר' אמי בשמיה פיתח בה וכו' וסברנן מימר דלא צריכה אלא אפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה והכא אמר אכן דמיקל עד שיעמוד תחתיה ע''ז הוא דאסור:
גמ' פיתח בה פיתוחים. מלשון פיתוחי חותם שחקק בה צורות ע''א אינה בטילה כדמפרש ואזיל:
לכן צריכה. פשיטא דאינה בטילה אלא לא נצרכה שאפי' העביר הפיתוחים אינה בטילה הואיל ונטעו מתחילה לשם ע''א:
תני. בברייתא הרכיב מנופו של אשירה באילן אחר נוטל מה שהרכיב והשאר מותר:
והוא שהרכיב בה לע''א. בהא הוא דאמרי' דנוטל מה שהרכיב:
ר' הילא בשם ריש לקיש. גרסי' הכא כדמוכח מדלקמיה:
והוא שהעמיד תחתיה ע''א. הא דקתני גדעו ופסלו לשם ע''א נוטל מה שהחליף בשהעמיד תחתיה ע''א וניכר שלשם ע''ז גדעו שיחליף הגידולין לע''א:
משנה: לֹא יֵשֵׁב בְּצִילָּה וְאִם יָשַׁב טָהוֹר. וְלֹא יַעֲבוֹר תַּחְתֶּיהָ וְאִם עָבַר תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. הָיְתָה גוֹזֶלֶת אֶת הָרַבִּים וְעָבַר תַּחְתֶּיהָ טָהוֹר. וְזוֹרְעִים תַּחְתֶּיהָ יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה. וְהַחַזְרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף לֹא יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהַנְּבִייָּה נוֹשֶׁרֶת עֲלֵיהֶן וְהֹוָה לָהֶן לְזֶבֶל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו היא אשירה. ה''ק ג' אשרות דתנן שתים לדברי הכל ואחת מחלוקת ר''ש ורבנן ואיזו היא אשירה שנחלקו בה:
כל שתחתיה ע''ז. קרי לה רבנן אשירה ואסורה כל זמן שע''ז תחתיה:
ר''ש אומר. אין אשירה אלא כל שעובדין אותה אבל שיש תחתיה ע''ז אין זו אשירה והלכה כחכמים. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא מפרש לפלוגתייהו בענין אחר:
מתני' לא ישב בצילה. לאו תחת האשירה קאמר דא''כ תו לא הוי למיתני ואם ישב טהור דהא קתני סיפא אם עבר תחתיה טמא אלא בצל שהוא מן האילן ולהלאה דכשחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך הלכך לאו אהל הוא:
לא יעבור תחתיה. תחת נוף האילן שהוא מאהיל עליו ואם עבר טמא:
היתה גוזלת את הרבים. שנופה נוטה לרה''ר:
טהור. דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו רבנן:
בימות הגשמים. שהאילן קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה. שהצל יפה להן:
והחזרין. חזרת לטוגא בלע''ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה. העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ופריך בגמרא התם הא שמעינן ליה לר' יוסי לעיל בפרקין גבי שוחק וזורה לרוח שאע''פ שנעשה זבל מותר משום דהוי ליה זה וזה גורם הקרקע של היתר והזבל של ע''ז גורמין לצמיחת הירקות דס''ל לר' יוסי דכל זה וזה גורם מותר ואמאי אוסר הכא הירקות משום זבל הנבייה ומשני דר' יוסי הכא לדבריהם דרבנן קאמר לדידי לעולם מותר אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היה לכם לאסור ירקות אף בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל ורבנן סברי שאני הכא שאין האילן של ע''ז מועיל לירקות כלום שמה שמשביח בנבייה פוגם להם בצל והלכה כר' יוסי דלעולם זורעין תחתיה ירקות דזה וזה גורם מותר:
מתני' הרי זו אסורה. עד שיבטלנה העכו''ם:
גדעו ופיסלו לשם ע''א לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והחליף גדולין:
נוטל. כשבא ישראל ליהנות ממנו נוטל מה שהחליף והענפים וגדלו במקום אותן שגדעו ופוסלו ושורפין כדין אשרה והשאר מותר:
העמיד תחתיה ע''ז. כל זמן שהיא תחתיה אסור האילן בהנאה וכשביטלה שנטלה מתחת האילן ה''ז מותר מפני שאין האילן עצמו הוא הנעבד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source