Vayedaber

'Avodah Zarah

Daf 23a

משנה: שָׁלֹשׁ בָתִּים הֵן. בַּיִת שֶׁבְּנָאוֹ מִתְּחִילָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי זֶה אָסוּר. סִייְּדוֹ וְכִייְּרוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִידֵּשׁ נוֹטֵל מַה שֶּׁחִידֵּשׁ. הִכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹצִיאָהּ הֲרֵי זֶה מוּתָּר.

Traduction

Quant aux maisons, il y a trois catégories à observer: une maison érigée en principe à l’idole est interdite. Si on l’a seulement enduite de ciment, ou préparée pour l’idole par une rénovation, il suffit à l’israélite d’enlever ces changements pour utiliser la maison. Si le païen après y avoir apporté une idole la remporte, la maison redevient permise.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שלשה בתי' הן. לענין ביטול ע''ז:

בית שבנאו מתחילה לע''ז. שבנאו הנכרי מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד:

הרי זה אסור. בהנאה עד שיבטלנו הנכרי קודם שיבא ליד ישראל:

סיידו. שהיה בנוי מתחילה לשם דירה ולבנו בסיד וציירו לשם ע''ז וחידשו נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה ושאר כל הבית מותר:

הכניס לתוכו ע''ז. לפי שעה ולא הקצוה לתשמיש ע''ז אין הבית אסור אלא כל זמן שהיא בתוכו וכשהוציאה הנכרי הרי זה הבית מותר:

אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. עֲבוֹדָה זָרָה כְנִידָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְנִידָּה. וְאִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. עֲבוֹדָה זָרָה כְנִידָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְשֶׁרֶץ. מָאן דָּמַר. עֲבוֹדָה זָרָה כְנִידָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְנִידָּה. נִיחָא. וּמָאן דָּמַר. עֲבוֹדָה זָרָה כְנִידָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְשֶׁרֶץ. כָּל עַצָמוֹ אֵינוֹ קָרוּי נִידָּה אֶלָּא בִמְשַׁמְּשֶׁיהָ. 22b תִּיפְתָּר בַּחֲקוּקִין עַל גּוּפָהּ. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן. תִּפְתָּר בְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָאֵפוֹד עַצְמוֹ. כְּעִנְייָן שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַשׂ֩ גִדְע֜וֹן אֵפוֹד. מַתְנִיתִין כְּמָאן דְּאָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה כְנִידָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְנִידָּה. וְהָתַנִּינָן. אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין כַּשֶּׁרֶץ. תִּיפְתָּר בְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת עַצְמוֹ. דְּאָמַר רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת אֲסָרוֹ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַבַּיִת אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. אֲסָרוֹ. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע אֵין מְמַלְאִין בָּהּ וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. הָיְתָה כֶלִי וְחִבְּרָהּ בַּסִּיד וכול' עַד וּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מִפְּנֵי שֶׁחֲקָקָהּ וְאַחַר כָּךְ חִיבְּרָהּ. הָא אִם חִיבְּרָהּ וְאַחַר כָּךְ חֲקָקָהּ מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. פָּתַר לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. סִיתוּתָן שֶׁלָּאֲבָנִים הִיא גְמַר מְלָאכְתָן. לֵית הָדָא פְלִיגֵי עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה מוּתֶּרֶת. וְכֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכִלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. תִּיפְתָּר לַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְכָל אֶבֶן וָאֶבֶן וְאַחַר כָּךְ בְּנָייָן. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה אֲסוּרָה. וְכֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכִלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. תִּיפְתָּר בְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַזְּמוֹרָה 23a וְאַחַר כָּךְ נְטָעָהּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אית מתניתא אמרה. תני חדא ברייתא דע''ז ומשמשיה מטמא כנידה ותני אידך משמשיה כשרץ ותרווייהו אליבא דרבי עקיבא:

ניחא. דקרא דיליף מיניה ר' עקיבא להקיש לנדה משמשיה כתיבי שם אלא למ''ד משמשיה כשרץ קשיא הא כל עצמו של הכתוב לא קרא נדה אלא במשמשיה כדכתיב בהאי קרא וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו וצפוי ואבדת משמשיה ותכשיטי' נינהו:

תיפתר בחקוקין על גופה. האפודות הם צורת הע''ז שחקוקין על גופה ולאו משמשיה הן:

תיפתר. אפדת היא ע''ז עצמה שעשה ממסכת זהב להשתחוות לה כדמצינו בגדעון שלקח מהם נזמי הזהב משלל מדין וכתיב ויעש אותו גדעון לאפוד וגו' ויזנו כל ישראל אחריו:

מתני' כמ''ד וכו' ותנינן אבניו וכו'. ופליג ר''ע וקאמר כנדה וקס''ד דהבית עשוי להכניס לתוכו ע''ז ומשמשיה הוי אלמא קסבר ר''ע דאף משמשיה כנדה:

תיפתר. ודחי לה הש''ס דתיפתר שהשתחוה לבית עצמו דאמר רב המשתחוה לבית עצמו ועשאו ע''ז אסרו דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי גבי איסור ע''ז:

ה''ג בשבת והוא גי' הנכונה ר' זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו אמר ר' זעירה הוויי בה רבנן פליגא מאן דאמר אסרו מועלין בו מאן דאמר לא אסרו אין מועלין בו. כלומר דר' זעירא קאמר הא דאמר רבי יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו אע''ג דקי''ל אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע משום דס''ל תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי הלכך הוו רבנן דמוקמי להאי דינא בפלוגתא דאיפלגו גבי המשתחוה לבית דלמ''ד אסרו דכתלוש חשיבא ה''נ לענין הקדש דמועלין בו ומ''ד התם לא אסרו ה''נ אין מועלין בו ור' יוחנן דאמר מועלין בו כרב ס''ל:

והא מתניתא פליגא על רב. דתנן בפ''ה דפרה:

השוקת שבסלע. היא אבן חלולה שעל שפת המעיין והמים נכנסין לה דרך חור שבדופנה ומשקין בה הבהמות:

אין ממלאין בה. מים לחטאת דלא חשיבא כלי דחיברה בתחלה ולבסוף חקקה היא כדמוכח מהסיפא וכן אין מקדשין בה את האפר חטאת ואין מזין ממנה דכלי בעינן:

ואינה צריכה צמיד פתיל. אם היתה באהל המת מצלת על מה שבתוכה בכסוי לבד בלא צמיד פתיל דלא הוי כלי אלא כבור ודות שמצילין על מה שבתוכן בכיסוי לבד כדתנן בפ''ה דאהלות:

ואינה פוסלת את המקוה. אם נפלו מי גשמים מתוכה למקוה אין המים נחשבי' שאובים לפסול את המקוה:

היתה כלי. בתחלה שחקקה ואח''כ חיברה בסיד ממלאין בה וכו' ופוסלת את המקוה:

מפני שחקקה ואח''כ חיברה. טעמא דבסיפא דחשיבה כלי מפני שחקקה קודם שחיברה הא אם חיבר ואח''כ חקקה לאו ככלי חשיבא דאע''ג שהיתה תלושה מקודם הואיל וחיברה קודם שנקרא עליה שם כלי בתלוש הוי כמחובר וקשיא לרב דהא בית נמי כי חברו מחובר הוי אע''ג דהיה תלוש בתחילה כמו התם ברישא:

פתר לה. לטעמא דאמרינן גבי בית דבתלוש חשיבא לאסור משום נעבד דכר' יוחנן הוא דאמר לקמן שהשתחוה לאבני' ואח''כ בנאו וסיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן לבית ומכיון דסיתות אבנים בתלוש הוא ונאסרו אע''פ שחברן אח''כ כבר נקרא שם ע''ז עליהן בתלוש ודמיא לדינא דהשוקת שבסלע:

לית הדא פליגא. מתני' דקתני אבניו ועציו וכו' וכי לא פליגא על הא דריש לקיש בריש פרקין דאמר ע''ז שנשברה מאיליה מותר והכא כיון דנפל הכותל אמאי אבניו טמאין ואסורין:

וכן סברנן מימר. מסקנת הקושיא היא דהא סברין למימר לעיל אם בעתיד וכו' בהא הוא דל''פ דד''ה אסור כי פליגי בסתם וס''ל לר''ל דמותרת ומתני' נמי בסתם מיירי דלא ידעינן אם עתיד לחזור ולבנותו כמו שהיה:

תיפת' למשתחוה לכל אבן ואבן. וכבר נאסרו קודם הבנין ואח''כ בנאו ונראה דהגי' משובשת ומסורסת וחסירה כאן וגירסא דשבת היא יותר נכונה וה''ג התם לבתר דקאמר שינויא דלעיל מה עבד לה רב פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן. פריך ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר ע''ז שנשתברה אסורה לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזיר לכליין דברי הכל מותר והא תנינן שלשה אבנים הן. כלומר דהא קאמר לעיל בריש פרקין דאם אינו עתיד להחזיר השברים לכליין כמות שהיו בתחלה אפי' לר' יוחנן מותר והכי נמי תנינן בהדיא לקמן במתני' שלש אבנים הן ואחת מהן העמיד עליה ע''ז וסילקה הרי זו מותרת ומתני' דהכותל נפל דומיא דהתם היא שנסתלקה הע''ז מן הכותל והשברים אינן עתידין לחזור לכליין ואמאי אבניו ועציו ועפריו אסורין. ומשני תיפתר שהשתחוה לכל אבן ואבן ואח''כ בנייה. והלכך אסורין הן. וגריס התם בתר הכי ואפי' על ר' שמעון בן לקיש לית היא פליגא דר''ל אמר ע''ז שנשתברה מותרת לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור ואמר ר' יודן אבוי דר' מתנה אם היו מונחין במקומן לא כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואלו במקומן הן. כלומר דהשתא קאמ' דלא צריכין לדחוקי ולאוקמי מתני' בהשתחוה לכל אבן ואבן ואפי' לר''ל ניחא ולא מיבעי לר' יוחנן דהא לא כן סברנן מימר לעיל אם בעתיד וכו' ור' יודן קאמר התם דאם הן במקומן כמי שעתיד להחזירן הוא ובמתני' דאלו במקומן הן במקום שנפל הכותל ולא פינה אותן משם והלכך לד''ה אסורין. וגרסינן תו התם ר' בא בשם רב המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו והא תנינן שלש אשרות הן תיפתר שנשתחוה לזמורה ואח''כ נטעה. כלומר דפריך לר' בא אליביה דרב דמחלק בין בית דחשיבא ליה כתלוש ואסרו ובין אילן דחשיבא ליה כמחובר והא אנן תנינן לקמן שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לשם ע''ז ה''ז אסורה וש''מ תלוש וחברו באילן נמי כתלוש הוו כמו בית ומשני תיפתר שהשתחוה לזמורה כשהיתה בתלוש ואח''כ נטעה והלכך אסורה:

לֵוִי אָמַר. מִשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת אֲסָרוֹ. לַמְּעָרָה לֹא אֲסָרָהּ. מַּה בֵין בַּיִת לַמְּעָרָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֵּירִבִּי הִלֵּל. בַּיִת הָיָה לוֹ שְׁעַת תְּלִישָׁה. מְעָרָה לֹא הָֽיְתָה לָהּ שְׁעַת תְּלִישָׁה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

משתחוה לבית. שבנאו על הקרקע אסרו אבל למערה שחפר בה ועשאה המערה כותל לבית לא אסרה כדמפרש טעמא בית היה לו שעת תלישה קודם שבנאו אבל מערה לא נקרא שם תלוש על הכותל שמחובר מעיקרו הוא:

רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתִין בְּגֵר וְגוֹי שֶׁיָּֽרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן גּוֹי. וְלָמָּה לֹא פָּתַר לָהּ בְּשֶׁבָּאת עֲבוֹדָה זָרָה וְנִסְמְכָה לוֹ. תַּנֵּי. בֵּת עֲבוֹדָה זָרָה וְנִסְמְכָה לוֹ וְאַחַר כָּךְ הָֽלְכָה לָהּ מוּתָּר. אֲבָל גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּֽרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן גּוֹי אֲסוּרָה. תַּנֵּי. בֵּית עֲבוֹדָה זָרָה וְנִסְמְכָה לוֹ וְאַחַר כָּךְ הָֽלְכָה לָהּ מוּתָּר. אֲבָל אִם בָּא הוּא וְנִסְמָךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה כָּל הַבַּיִת לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה כֵן. הָיָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.

Traduction

⁠— (108)En tête est un long passage déjà traduit au même (ibid.). R. Yohanan explique le cas de la Mishna (du voisinage de l’idole), en supposant qu’un prosélyte et un païen ont hérité de leur père païen deux maisons à mur mitoyen (et le second a gardé l’idole). -Pourquoi ne pas supposer (simplement) qu’un idolâtre a construit un temple païen adossé au mur d’un israélite? -A cause de l’enseignement qui dit: Si une maison d’idolâtre a été érigée en l’adossant à celle d’un israélite, puis la première est tombée en ruines, celle de l’Israélite reste d’un usage permis; mais si un prosélyte et un païen ont hérité de leur père païen de maison contiguës, celle de l’Israélite reste interdite malgré la ruine ultérieure de la maison idolâtre (en raison de son origine). -On a enseigné aussi (109)V. Tossefta, ch. 7.: la maison idolâtre, érigée en l’adossant à celle d’un israélite et plus tard ruinée laisse la maison israélite d’un usage permis; mais elle reste interdite au cas inverse, si l’israélite a adossé sa maison à celle du païen (même ruinée plus tard). -En effet, dit R. Yossé, notre Mishna le confirme par ces mots: ''Si le mur de séparation est mitoyen aux deux propriétés, il pourra mettre en compte la moitié du mur'' (la moitié de l’idolâtrie persiste donc en son état défendu).

Pnei Moshe non traduit

ר' יוחנן פתר מתניתא. הא דתנינן מי שהיה ביתו סמוך לע''ז דמשכחת לה בגר ונכרי שירשו את אביהן נכרי וחלקו והגר נטל בית שאין בו ע''ז והנכרי לבית ע''ז והכותל שבאמצע משמש לשני הבתים:

ולמה לא פתר לה. כפשטה שהיה לו בית ובאת ע''ז ונסמכה לו שבנאו בית ע''ז וסמכו לכותל שלו:

תני. כלומר משום הך ברייתא לא פתר למתני' הכי דתני בית ע''ז ונסמכה לו לביתו ואח''כ הלכה לה שנפל הכותל מותר דהרי הוא כמו שהיה בתחלה ולא היה שם ע''ז אבל גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי אע''פ שנפל הכותל אסורה דבתחלה היתה ע''ז והרי הוא חלקו כבתחילה:

תני. אידך בית ע''ז ונסמכה לו לביתו ואח''כ הלכה לה הע''ז מותר אבל אם בא הוא ונסמך לבית ע''ז כל הבית לשם הע''ז הוא מפני שקדמה הע''ז לו:

מתנית' אמרה כן. כלומר דהשתא מוקמינן להמתני' נמי בכה''ג ולא צריכין לאוקמי בגר ונכרי אלא שהיתה שם ע''ז בתחילה ואח''כ סמך הוא ביתו לכותל ע''ז ואם נפל אסור לבנותו והיינו דתנינן היתה שלו ושל ע''ז ידון מחצה על מחצה דהחציה של ע''ז נשארת באיסורה כמו בתחילה:

'Avodah Zarah

Daf 23b

משנה: שֵׁלשָׁה אֲבָנִים הֵן. אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לַבִּימוֹס הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. סִייֵד וְכִייְּרָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְחִידֵּשׁ נוֹטֵל מַה שֶּׁחִידֵּשׁ. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וְסִלְּקָהּ הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת.

Traduction

Il y a trois sortes de pierres: une pierre taillée dès l’origine comme socle, bwmo'', est interdite. Si elle a été seulement enduite de chaux, ou adaptée à l’idolâtrie par une modification, il suffit d’enlever le changement pour la rendre d’un usage permis. De même, si après avoir placé une idole sur la pierre on l’a ensuite enlevée, l’usage redevient permis.

Pnei Moshe non traduit

מתני' שלשה אבנים הן. לענין ביטול ע''א:

אבן שחצבה. מן ההר מתחילה לבימוס למקום מושב ע''א והיא ג''כ נעבדת כע''א עצמה:

הרי זו אסורה. בהנאה:

סיידה וכיירה לשם ע''א. והיא היתה חצובה ועומדת וחידש בה נוטל מה שחידש והוא אסור בהנאה ושאר האבן מותר:

העמיד עליה ע''א. לפי שעה כל זמן שהיא עליה אסורה ואם סילקה הרי זו האבן מותרת:

הלכה: שָׁלֹשׁ בָּתִּים הֵן כול'. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּהַכְנָסָתָן לָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב דְּאָמַר. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת אֲסָרוֹ. בְּגִין כָּךְ הוּא פָתַר לָהּ בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַבַּיִת אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. 23b וְיִפְתְרִינָהּ בְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַבַּיִת יֵשׁ לוֹ בִיטּוּל. הַכְנָסָתָן לָאָרֶץ אֵין לוֹ בִיטּוּל. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מְפָרֵק אֶת פְּצִימָיו וְהוּא מוּתָּר.

Traduction

Rav et R. Yohanan expliquent tous deux que la Mishna ne parle pas du cas de l’adoration d’une maison, parce que la Mishna se place au moment de l’entrée des Israélites en Palestine. On conçoit cette explication d’après Rav, qui dit que la génuflexion devant une maison suffit à l’interdire (110)Cf. ci-dessus, 7., et selon lui il a fallu dire pourquoi la Mishna se place hors de l’entrée d’Israël en Palestine; mais d’après R. Yohanan, qui dit qu’en cas de jouissance d’une maison consacrée au culte divin on ne commet pas de prévarication, que la jouissance est du moins interdite en principe, la Mishna devrait énoncer comme premier cas d’interdit l’adoration d’une maison (même si elle n’est pas édifiée dans ce but)? C’est que l’adoration d’une maison, quoique interdite en principe, est une défense susceptible d’annulation (en fait); tandis que la maison édifiée pour l’idole dès l’entrée d’Israël en Palestine reste toujours interdite, sans annulation ultérieure. Comment alors fait-on pour tirer parti d’une telle maison idolâtre? Dès que l’on a accompli le fait de renverser les piliers de la maison, elle devient permise.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בהכנסתן לארץ היא מתניתא. משום דקשיא להו מאי אריא דקתני בית שבנאו מתחילה לע''ז ליתני המשתחוה לבית דג''כ אסרו כמו שבנאו מתחילה לע''ז הלכך מפרשי דמתני' מילתא אגב אורחי' קתני דבשעה שנכנסו לארץ ומצאו בתים בנוים לע''ז וכן מצויירין לשם ע''ז וקתני דכיצד דינן הבנוי מתחילה לע''ז אסור והמסויד נוטל וכו' ובית שאינו אלא להכניס לתוכו ע''ז כשהוציאה מותר:

על דעתיה דרב. ופריך הש''ס הניחא לרב דס''ל כדעתיה לעיל דהמשתחוה לבית הרי הוא כבנאו מתחילה לכך שפיר הוא דבגין כן איצטריך ליה לפרש למתני' דבכניסתן לארץ מיירי ומילתא אגב אורחי' קמ''ל:

על דעתיה. אלא לר' יוחנן דהא אמר לעיל המקדיש את הבית אין מועלין דלענין מעילה חשיב כמחובר ואמרינן התם דאפ''ה במשתחוה לבית מודה ר' יוחנן דאסרו לכתחילה בהנאה כמו דס''ל בהקדש דאין מועלין בו קאמר מיהו אין נהנין בו לכתחילה וה''נ בע''ז ולא פליג על רב אלא בדיעבד דלא מדמי השתחוה לבנאו לע''ז לגמרי וא''כ קשיא לרבי יוחנן:

ויפתרינה במשתחוה לבית. כלומ' לדידיה יפרש התנא דמתני' לאחד משלשה בתים במשתחוה לבית כי היכי דלישמעינן רבותא דאפי' השתחוה דלא דמי לבנאו לכתחילה מיהת אסרו והשתא דקתני בנאו איכא למיטעי ולומר דדוקא בנאו קתני אבל השתחוה כיון דלר' יוחנן בית כמחובר חשיב ליה אפי' לכתחילה לא אסרו:

המשתחוה לבית יש לו ביטול. כלומר לעולם המשתחוה אסור לכתחילה כר' יוחנן אלא דתנא דמתני' לא איירי אלא באיסור שאין לו ביטול והלכך לא קתני המשתחוה דיש לו ביטול ולאפוקי בנאו וכמו בהכנסתן לארץ אין לו ביטול:

כיצד הוא עושה. דהא על כרחך אין לו ביטול כלל לא מצית אמרת דלא מצינו שאסרה התורה עליהן עולמית להבתים הבנוים לע''ז:

מפרק את פצימיו. דכיון דעושה מעשה ומפרק פצימי בית בטל והוא מותר:

הלכה: שְׁלשָׁה אֲבָנִים הֵן כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. מִזּוֹ הַמְיוּתָּכִים לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד.

Traduction

R. Aba dit au nom de Rav: des termes de la Mishna (§ 9) il résulte que la fabrication ayant pour but spécial l’idolâtrie (111)Cf. ci-après, (4, 4). est de suite interdite (même avant l’adoration). Ainsi, dit R. Jérémie au nom de R. Eléazar, il en résulte qu'une coupe fondue pour l’idolâtrie est interdite dès la fusion.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מזו. ממשנה זו למדנו דברים המיותכים לע''א עצמה נאסר מיד ואפי' קודם שתיעבד דקתני אבן שחצבה מתחילה לבימוס ה''ז אסורה ומשמע מיד אחר.שחצבה לכך ואע''פ שלא עבדה נאסרה:

ר' ירמיה בשם ר' אלעזר. מוסיף דה''ק רב דאפי' משמשי ע''א כגון המתיך כוס לע''א שמענו ממתני' זו דנאסר מיד דבימוס משמשי ע''א קרי ליה ומיד אחר שחצבה נאסרה:

רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. פָּתַר לָהּ כְּהָדֵין תַּנָּייָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד. וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּעָבֵד. כְּלוּם פְּלִיגִין לָהּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה. דִּילְמָא בִמְשַׁמְּשָׁיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אַף בִּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה מַחֲלוֹקֶת.

Traduction

R. Ila ajoute au nom de R. Eléazar (sur l’assertion de la Mishna relative à l’autel): pour l’interdit, il faut que l’idole ait été placée sur ce piédestal. Selon la conclusion tirée plus loin de l’interdit immédiat des objets relatifs à l’idolâtrie, que le piédestal n’est jamais annulé, il est observé que Rav se contredit: ici il résulte de la Mishna qu’une coupe préparée pour l’idole est de suite interdite, et d’autre part il est dit que le piédestal sera annulé si l’on veut? On peut expliquer la Mishna d’ici d’après l’enseignement suivant: L’idole d’un païen est interdite d’avance (dès sa confection), et celle faite par un israélite l’est après l’adoration (or, l’avis de Rav, d’une annulation admissible, se réfère à l’avis contraire, que la fabrication d’un païen n’est interdite qu’après adoration). Mais la discussion, au lieu de se rapporter à l’idole, se réfère peut être aux ustensiles de l’idole? -En effet, répond R. Simon au nom de R. Eléazar, la discussion se réfère aussi aux ustensiles de l’idole (qui, d’après ce docteur, sont de suite interdits).

Pnei Moshe non traduit

ר' הילא בשם ר' אלעזר. קאמר איפכא דמתני' והוא שהעמיד על הבימוס ע''א דאז נאסרה אבל לא העמיד לא דמשמשי ע''א אינן אסורין עד שיעבדו:

מחלפה שיטתיה דרב. לקמן בפ''ד הלכה ד' גרסי' לה על מתני' ע''א של עכו''ם אסורה מיד וקאמר רב התם בימוס לא בטיל כלומר בימוס שנעשה להעמיד ע''א עליה ונטל הע''א ממנה וביטלה אפ''ה הבימוס לא בטיל דאמרינן דעתו להעמיד עליה ע''א אחרת ומדייק הש''ס עלה שם הא אם ביטלו בטל מחלפה שיטתיה דרב תמן אמר במתני' דהכא דייק ליה מזו שמענו המתיך כוס וכו' כדקאמר ר' אלעזר אליביה:

והכא הוא אומר הכין. בימוס אם ביטלו בטל והא למ''ד דאסור מיד לא שמענו דיכול לבטלו כדאמרינן לקמן שם ומשני פתר לה רב למתני' דהכא:

כהדין תנייא דתנינן תמן וכו'. דלקמן שם פליגי תנאי בהא דאיכא למ''ד דאיפכא סבירא ליה ע''ז של ישראל אסורה מיד ושל עכו''ם עד שתיעבד ומוקי רב להמתני' אליבא דמ''ד של נכרי אסור מיד ומילתי' דרב דהתם דקאמר אם ביטלו בטל אליבא דמ''ד של עכו''ם אינה אסורה עד שתעבד:

כלום פליגין. ופריך כלום שמענו דפליגי הני תנאי אלא בע''א עצמה דילמא במשמשיה פליגי בתמיה דאיכא למימר במשמשיה לכ''ע אינן אסורין עד שיעבדו ובימוס משמשי ע''ז הוא דהוי:

אף במשמשי ע''ז במחלוקת. רב סבירא ליה כי היכי דפליגי בע''א ה''נ פליגי במשמשיה ולהאי מ''ד משמשי ע''א של נכרי אסורין מיד:

רבי הילא. הא דאמר בשם ר''א לעיל והוא שהעמיד עליה ע''א ופריך אליבא דרבי אלעזר שתי אבנים הן דהא סיפא ג''כ בשהעמיד עליה הוא דאסורה ואנן תנינן שלשה אבנים הן:

רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהִכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שְׁנֵי בָתִּים הֵן. וְהָתַנִּינָן. ג' בָּתִּים. כָּאן לְשָׁעָה וְכָאן לִשְׁהוֹת.

Traduction

– Quand à ce qu’ ''il suffit d’enlever les changements pour utiliser la maison'', dit R. Ila au nom de R. Eléazar, c’est seulement au cas où le changement consistait à faire entrer l’idole dans la maison non édifiée dans ce but. Mais alors, selon lui, la 2e catégorie, parlant comme la 3e de l’apport de l’idole, ne constitue qu’une avec la dernière, de sorte qu’il y aurait seulement 2 catégories, non trois? Dans la dernière catégorie, il s’agit seulement d’un apport momentané, et dans la seconde il s’agit d’un séjour que l’on supposait définitif.

Pnei Moshe non traduit

והוא שהכניס לתוכו ע''ז. הא דקתני סיידו וכיירו לשם ע''ז וכו'. צריך ליטול מה שחידש דוקא שבשעה שחידש בו לשם ע''ז הכניס לתוך הבית ע''ז:

על דעתיה דר' לעזר שני בתים הן. וכן פריך לקמן אליביה כלומר לדידי' דמוקי המציעת' בשהכניס לתוכו ע''א א''כ היינו סיפא ואין כאן אלא שני בתים חלוקין בענינם ואמאי קתני שלשה בסיפא כשהוציא ה''ז מותר:

כאן לשעה. בסיפא שלא עשה כלל לשם ע''א אלא הכניס לתוכו ע''א לפי שעה וכשהוציאה הותר הבית:

וכאן. במציעתא שהכניס הע''א לשהות בתוכו כל זמן שהחידוש שחידש לשם ע''א קיים והלכך נוטל מה שחידש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source