הִשְׁתַּחֲווֶה לְבֵיצָה. חִזְקִיָּה אָמַר. לֹא אֲסָרָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲסָרָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. בְּבֵיצָה פְלִיגִין. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. בַּחֲלוּקֵי נַחַל פְּלִיגִין. אָמַר רִבִּי הוּנָא. וּקְרָא מְסַייֵעַ לְמָאן דְּאָֽמְרֵי חֲבֵרַייָא. בְּחַלְּקֵי נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֥ם גּֽוֹרָלֵ֑ךְ. חֵיילֵיהּ דְּחִזְקִיָּה מִן הָדָא. מִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפוּסַת יַד בְּנֵי אָדָם. וְכָל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפוּסַת יְדֵי אָדָם אָסוּר. הַכֹּל מוֹדִין בַּחִיטִּין שֶׁאֲסוּרוֹת. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה בַּר יָסָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. שׁוֹרְשֵׁי חִיטָּה בּוֹקְעִין בָאָרֶץ חֲמִשִּׁים אַמָּה. שׁוֹרְשֵׁי תְאֵינָה רַכִּים בּוֹקְעִין בַּצּוּר. אִם כֵּן מַה יַעֲשׂוּ שׁוֹרְשֵׁי חָרוּב וְשָׁרְשֵׁי שִׁקְמָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אַחַת לל' יוֹם הַתְּהוֹם עוּלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָן. וּמַה טַעַם. אֲנִ֤י יְי נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלַמֵּד שֶׁאֵין הָאָרֶץ שׁוֹתָה אֶלָּא לְפִי חִיסּוּמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותן ומ''ט אני ה' נוצרה לרגעי'. לעת שתצטרך אשקנה:
א''כ מה יעשו שורשי חרוב ושקמה. שהן עמוקין בארץ ומהיכן שותין הן:
תני רשב''א אומר וכו'. לפי חיסומה לשון לא תחסום כלומר לפי סתימתה ושפתיה ואין הגשמים משקין אותה בעומקה:
אם כן. הגי' מסורסת כאן והכא גריס לה בברכות הא דתני רשב''א והדר קאמר א''כ וכו':
שורשי תאנים רכים. הן ומתוך רכות שלהן הולכין ובוקעין בצור קרקע קשה:
דאמר ר' חנינה וכו' שרשי חיטה בוקעין בארץ חמשי' אמה. אלמא דכל שעה ושעה משתרשין ובוקעין בעומק הארץ והוי כעבדן ואח''כ נטען ומילתיה דר' חנינא איתא פ' הרואה על המתני' על הזיקים וכו':
הכל מודים. בהשתחוה לחטים שאסורה דתפיסת ידי אדם הן ולא דמו לאילן שנטעו ולבסוף עבדו דפליגי רבנן במתני':
בחלקי נחל וגו'. גם להם שפכת נסך הנביא הוכיח להם מדרכי ע''ז שלהם אלמא דדרכם לעשות ע''ז לחלקי נחל:
חייליה דחזקיה וכו'. וזה לאו תפיסת ידי אדם הויא שמאליהן הן גדילין:
השתחוה לבצה. ופליגי לקמיה בפירושא דבצה:
בביצה פליגין. בביצה ממש פליגי דחזקיה סבר דאין בה תפיסת ידי אדם וכבעלי חיים חשיבא ור' יוחנן ס''ל הא לאו ב''ח ממש היא אלא שנולד ממנה אפרוח:
בחלוקי נחל פליגין. לאו ביצה ממש אלא חלקי אבנים הנמצאים בנחל וזקפה והשתחוה לה. בצה מלשון היגאה גמא בלח בצה וטיט הוא ונעשה קשה כאבן:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָמַר. אֲפִילוּ סוֹלֶת שֶׁלּוֹ אָסוּר וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ מוּתָּר. מַה כְמָאן דָּמַר בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁלַּחֲבֵירוֹ אָסוּר אָמַר. לֹא אִיתָפַּלְּגוֹן בַּדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. 21a אָתָא רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה מֵימַר לָךְ. בַּדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים הִיא מַתְנִיתָא. בֵּין מַה דְּאִיפַּלְּגוֹן בַּדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. הָא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אָסוּר. וְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים לֹא כָל שֶׁכֵּן. הֲוֵי שֶׁלֹּא תֹאמַר כְּמַא דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסַר לְהֶדְיוֹט נֶאֱסַר לַגְּבוֹהַּ. וְדִכְווָתָהּ. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסַר לְהֶדְיוֹט נֶאֱסַר לַגְּבוֹהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' בון בר חייה אפי' סולת שלו אסור ושל חבירו מותר. לפי המסקנא ר' בון אהאי ברייתא דקתני הנעבד שלו אסור ושל חבירו מותר קאי כדלקמן וקמ''ל דלאו דוקא בנעבד בעלי חיי' קסבר האי תנא דאין אדם אוסר את של חבירו לגבוה אלא אפי' במחובר דקי''ל דאין נאסר להדיוט כדקתני במתני' אבל לגבוה אסור דיש נעבד במחובר לגבוה והמשתחוה לקמת חיטים אסרן ואפי' הסולת למנחות אסור דס''ל אין שינוי בנעבד והשתא קאמר דאפי' בהאי דינא סבירא ליה לתנא דברייתא דשלו הוא דאסור ושל חבירו מותר:
מה כמאן דמר בין שלו ובין של חבירו אסור אמר. ובעי הש''ס השתא לפרש לדברי ר' בון אהיכא קאי ומה דעתיה מי נימא להאי מ''ד דברייתא קדמייתא דס''ל דבין שלו ובין של חבירו אסור אמר למילתיה:
לא איתפלגון בדבר שאין בו רוח חיים. כלו' והא קמ''ל דלא פליגי כלל בדבר שאין בו רוח חיים והיינו במחובר דאפי' תנא דברייתא קמייתא מודה הוא במחובר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:
אתא ר' בון בר חייה מימר לך בדבר שיש בו רוח חיים היא מתניתא בין. כלומר או דילמא לאידך גיסא דאתא ר' בון להשמיענו דמתניתא קמייתא דקתני בין שלו בין של חבירו אסור בדבר שיש בו רוח חיים מיירי ובהא כ''ע מודו:
מה דאיפלגון בדבר שאין בו רוח חיים. כלומר ולא פליג תנא דברייתא בתרייתא דס''ל של חבירו מותר אלא במחובר והשתא מילתיה דר' בון להאי מ''ד אזלא וקמ''ל דאפי' נשתנה לסלת אסור בשלו ובשל חבירו מותר דבהא הוא דפליג על תנא קמייתא:
הא דבר וכו'. ופשיט לה הש''ס ומהדר לה בתמיה דודאי הא לא מצית אמרת דאי ס''ד דס''ל לר' בון דלא פליגי אלא בדבר שאין בו רוח חיים אם כן משמע הא דבר שיש בו רוח חיים מודה הוא לתנא קמייתא דאסר גם בשל חבירו והשתא מה דבר שיש בו רוח חיים אסור בנעבד בשל חבירו דבר שאין בו רוח חיים לכ''ש דטפי מסתברא לאסור בנעבד דבר שאין בו רוח חיים מלאסור דבר שיש בו רוח חיים:
הוי. ע''כ לא תפרש השתא לדברי ר' בון לא כדבעינן למימר מעיקרא דאתנא קדמייתא קאי דהא ק''ו הוא אי פליג בדבר שיש בו רוח חיים וס''ל דאוסר בשל חבירו בדבר שאין בו רוח חיים לכ''ש וכן לא מצית אמרת דס''ל דלא פליג תנא בתרייתא אלא בדבר שאין בו רוח חיים מהאי פירכא גופה ולא קאי ר' בון אלא אתנא דבתרייתא דפליג בדבר שיש בו רוח חיים ושלא תאמר כמה דאת אמר תמן וכו' ודכוותה וכו' דלא אמרינן הכי אלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפי' לגבוה והשתא קמ''ל ר' בון דאפי' בדבר שאין בו רוח חיים נמי ס''ל להאי תנא הכי דאין אדם אוסר בדבר של חבירו:
בֵּיצַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנַּעֲשִׂית אֶפְרוֹחַ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אִתְפַּלָּגוֹן כַּהֲנָא וְחִזְקִיָּה. כַּהֲנָא אָמַר. מוּתֶּרֶת. וְחִזָקִיָּה אָמַר. אֲסוֹרָה. וְקַשְׁיָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה. הֵיךְ אֵפְשַׁר לְבֵיצַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה אֶפְרוֹחַ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֵׁפָּֽחְסָה אֵין כָּאן אֶפְרוֹחַ. אִם בְּשֶׁהִכְנִיסָה לִפְנִים מִן הַקִּינְקֶלִּין. תָּא חֲמִי. אִילּוּ הִשְׁתַּחֲווָה לָהּ לֹא אֲסְרָהּ. וּמִפְּנֵי שֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִים מִן הַקִּינְקֶלִּין אֲסָרָהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבִיו שֶׁל רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּפְתָּר שֶׁגִּירֵר בָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שגירר בה לע''ז. שגררה בפני ע''ז ועשה בה מעשה. וגרסינן להא בספ''ק דערלה והתם גריס שגדר בה ע''ז. שהעמידה לפני ע''ז לגדר וכמעשה הויא:
איתא חמי. בתמיה בא וראה מה אמרת הא אפי' השתחוה לה קאמר חזקיה לעיל דלא אסרה משום ע''ז דלא עשה בה מעשה ומשום תקרובת ע''ז אסרה:
אם בשהכניסה. ביצה שיש בה אפרוח לפנים מן הקלקלין לתקרובת ע''ז:
אם בשפחסה. ששברה בפני הע''ז ועשה בה מעשה לאסרה א''כ אין כאן אפרוח דכששברה נתלקלקל האפרוח:
וקשיא על דעתיה דחזקיה. דהיך משכחת לה דביצה שנאסרה משום ע''ז שתעשה אפרוח דמה אנן קיימין:
ביצת ע''ז שנעשית. ממנה אפרוח:
משנה: מִי שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְנָפַל אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה. הָיָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין כַּשֶּׁרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וגו'. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כַּנִּדָּה שֶׁנֶּאֱמַר תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. מַה הַנִּידָּה מְטַמֵּא בְמַשָּא אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמֵּא בְמַשָּא׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ע אומר כנדה. וחכמים סברי דלא איתקש לנדה אלא לענין שאינו מטמא לאיברים כנדה שאינה מטמאה לאיברים והלכה כחכמים:
כשרץ. מטמא במגע ואינו מטמא במשא לפי שטומאת ע''ז דרבנן ואינה מטמא בכעדשה כשרץ אלא בכזית דלהא איתקש למת שאינו מטמא אלא בכזית:
היה שלו ושל ע''ז. הכותל היה שלו ושל ע''ז ידון מחצה למחצה מחצה שלו מותר בהנאה ומחצה של ע''ז אסור בהנאה הכל אבניו ועציו ועפרו:
כונס. לתוך הקרקע שלו ובונה ואותו הריוח ממלאהו קוצים או עביד ליה בית הכסא לתינוקות כדי שלא ירחיב בבית ע''ז:
אסור לבנותו. שבונה כותל לע''ז:
מתני' מי שהיה ביתו סמוך לבית ע''ז שהיה אחד מכותליו בית ע''ז והבית עצמו נעבד ונפל:
תַּנֵּי רִבִּי בּוֹרְקַי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מְלַמֵּד שֶׁלֹֹֹּא הִנִּיחוּ הַכְּנַעֲנִים לֹא הַר וְלֹא גִבְעָה שֶׁלֹּא עָֽבְדוּ עָלָיו. וְלֹא כֵן סָֽבְרִנָן מֵימַר. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אָסוּר לָהֶדְיוֹט אָסוּר לַגְּבוֹהַּ. בֵּית הַבְּחִירָה אֵיכָן נִבְנֶה. עַל פִּי נָבִיא. וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּר֖ בְּיַד יְי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מלמד שלא הניחו וגו'. האי קרא קא דריש אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הנכרים וכו' ופריך ולא כן סברנן מימר לעיל דדבר שיש בו רוח חיים הנעבד אסור לגבוה והכי נמי נעבד המחובר אסור הוא לגבוה מק''ו דלעיל דאם דבר שיש בו רוח חיים אסור דבר שאין בו רוח חיים לכ''ש והשתא דקדריש שלא הניחו הר וגבעה שלא עבדו א''כ בית הבחירה איכן נבנה דהא כל המקומות נאסרו לגבוה ומשני על פי נביא נבנית שהתיר לו בשם המקום ב''ה דכתיב בקניית גרן ארנן ויעל דוד בדבר גד אשר דבר בשם ה':
אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אוֹבִין לְפָנֶיךָ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אוֹבִין. אִית תַּנֵּי. אוֹבִיל לְפָנֶיךָ. מָאן דָּמַר. אוֹבִין. נָבִין. וּמָאן דָּמַר. אוֹבִיל. נְיַיבֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולאית תני אוביל לפניך נייבל מלשון משא והבאה הוא נביא ונציע הדבר לפניך:
א''ר עקיבה וכו'. אין תנן במתני' אובין לשון הבנה נבין הדבר לפניך:
21b אֶגּוֹז שֶׁלְּעָרְלָה שֶׁנְּטָעוֹ וְכֵן בֵּיצַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנַּעֲשִׂית אֶפְרוֹחַ. רִבִּי יָסָא. אִתְפַּלָּגוֹן כַּהֲנָא וְרִבִּי יוֹחָנָן. כַּהֲנָא אָמַר. אֲסוּרָה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָאָמַר רִבִּי. מוּתֶּרֶת. אַף הוּא אֵינוֹ פוֹדֶה בִּזְמַן זַרְעָהּ. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי יוֹנָה רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא. פּוֹדֶה אוֹתָהּ בִּזְמַן זַרְעָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס אָמַר מְתַקְּנָתָהּ. כַּהֲנָא אָמַר. אֲסוּרָה וּפוֹדֶה אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתֶּרֶת פּוֹדֶה אוֹתָהּ בִּזְמַן זַרְעָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתא ר' חנניה וכו'. ואמרו בשם כהנא דהוא ס''ל פודה אותה בזמן זרעה ובשם ר' פינחס אמר ר' חנניה מתקנתא טפי דההיא קדמייתא משבשתא היא דהא כהנא אמר אסורה ולא חשיב לה לגידולי הקדש אלא כגופה הויא וא''כ לדידיה פודה אותה כמות שהיא עכשיו האפרוח ולר' יוחנן דאמר מותרת פודה היא בזמן זרעה:
אמר ר' זעירא קומי ר' יסא והא אמר ר' יוחנן מותרת אף הוא פודה אותה בזמן זרעה כצ''ל וכן הוא בערלה. כלומר לדברי ר' יוחנן דס''ל האפרוח מותר דהויא גידולי הקדש ותנן בפ''ט דתרומות גידולי הקדש ומעשר שני חולין ופודה אותן בזמן זרעם כפי אשר היו שוין בזמן הזרע אע''פ שנתרבו לאחר מכאן ור' יוחנן דמדמי לה לגידולי הקדש א''כ אף הוא פודה אותה בזמן זרעה כפי שוויה קודם שנעשית אפרוח:
אגוז של ערלה שנטעו. בסוף הפרק תנן התם ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואם עבר ונטעו וכן ביצת הקדש שאסור בהנאה ונעשית ממנה אפרוח פליגי בה כהנא ור' יוחנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source