משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם בָּאָה וְאָֽמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי. יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. הָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֶת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא. מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר מֵת אָחִי שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האשה כו' מת בעלי ואח''כ מת בני. והריני מותרת לשוק נאמנת כדמפרש טעמא בגמ' הואיל והיה לה בן ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם כשיצאת השתא נמי כי אמרה מת בעלי ואח''כ מת בני שאין בה זיקת יבם מהימנת אבל כי אמרה מת בני ואח''כ מת בעלי ורוצה להתייבם לא מהימנא לאפוקי מחזקה קמייתא:
וחוששים לדבריה. דאפקה נפשה מחזקה ושויתה לנפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ולא מישתריא לשוק בלא חליצה:
ניתן לי בן. והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה להתייבם היתה ואמרה מת בני ואח''כ בעלי נאמנת ומותרת להתייבם דלא אפקה נפשה מחזקה קמייתא:
מת בעלי ואח''כ מת בני אינה נאמנת. להנשא לשוק בלא חליצה דכי הימנוה רבנן לאשה גבי בעלה הימנוה משום דדייקא ומנסבא אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה משום דזמנין דסני' לי' וכדאמרי' בריש פירקין:
וחוששין לדבריה. דאפקה נפשה מיבם וחולצת ולא מתייבמת:
ניתן לי יבם במדינת הים. שילדה חמותה שם והיא הלכה מכאן בחזקת שאין לה יבם:
ואמרה מת בעלי כו'. דבתרווייהו קא שרייא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי. כדפרישי' לעיל:
ולא מתה אחותי. דלא מקלקלא בהכי ולא דייקא ומנסבא:
מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה ובבבלי פריך עלה אמאי לא תנשא הלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדת ולד של קיימא ואם כן ילדה צרתה ולד של קיימא ומותר' לשוק ומשני משום דאיכא מיעוט מפילות וסמוך מיעוטא לחזקה דאשה זו בחזקת יבום קיימא והוי ליה פלגא ופלגא וחזקה לא עדיף כי רובא והילכך נמי לא תתייבם ואתיא המתני' אפי' כרבנן דלא חיישי למיעוטא:
ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך תחלוץ ותנשא ממה נפשך:
היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאת לא היה לה בן ואין יבם לזו:
אינה חוששת. שמא ניתן לה יבם ואע''ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרת' התם הוא דכל מה דילדה בין זכר בן נקיבה מפיק לה להאיך מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אלא א''כ ילדה זכר איכא למימר שמא הפילה ואת''ל לא הפילה שמא נקבה ילדה:
יצאת מליאה. מעובר':
חוששת. שמא ניתן לה יבם ואין הלכה כר' יהושע דאמר אינה חוששת:
גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי אַסִּי. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּלֹא כְרִבִּי טַרְפוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. [אָמַר] לִשְׁנַיִם. גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם הוּא. אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם הוּא. נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה. שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אוֹמֵר. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִים. כָּאן שֶׁאֵין עֵדִים יוֹדְעִים. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּאן בְּשׁוֹתְקִין. כָּאן בִּמְדַבְּרִים. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. כָּאן בְּשֶׁנִּשְׁבַּע. כָּאן בְּשֶׁלֹּא נִשְׁבַּע . [רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם בְּשְׁנִּשְׁבַּע] הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ בֵּית דִּין וְלִמְסוֹר. רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר מֵימַר. בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ [גוֹזֵל]. לֹא בֵית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל. רַב אָמַר בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל וְלֹא בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ גוֹזֵל. חֵילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר. בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל וְלֹא בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ גוֹזֵל. וְאִם לא הָיָה לִשְׁתּוֹק. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא [לְהוֹדוֹת]. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא לְהִשָּׁבַע. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. הִיא שׁוֹתְקִין הִיא מְדַבְּרִים בִּגְ[זֵ]ילָה מוֹדֵי בְּפִקָּדוֹן דְּשָׁתַק מִתְגַּר וּדְמִשְׁתָּעֵי [מַפְסִד]. דְּשָׁתַק מִתְגַּר מִן הָדָה. שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֶצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם. זֶה אוֹמֵר. מָאתַיִם שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. מָאתַיִם שֶׁלִּי. נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנַח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. 81b דְמִשְׁתָּעֵי [מַפְסִד] מִן הָכָא. גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם כו'.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות. לעיל הלכה ד' קאמר דעשו זכרים כנקבות ור' יוסי פליג עלה ודייק ממתני' דהכא ונקט לה נמי הכא ולעיל פירשתי:
סליק פירקא בס''ד
דשתק מתגר מן הדה. דקתני התם שנים שהפקידו כו' דאפילו הם תובעין נשכר שאין צריך ליתן לשניהם:
דמשתעי מספר מן הכא אמר גזלתי את אחד מכם ואינו יודע איזה מכם כו'. ואסיפא קאי או אביו של אחד מכם הפקיד כו' דנפסד הואיל והוא מעצמו אמר כדקתני שהודה מפי עצמו:
גמ' א''ר אסי מתני'. דמייתי לקמיה דפ' המפקיד כר''ע דהכא אתיא ודלא כר''ט:
דתנינן תמן אמר לשני' כו' דנותן לזה מנה ולזה מנה. כר''ע במתני' דלר''ט מספיקא לא מפקינן ממונא:
דברי הכל היא. דמודה התם ר''ט דאומרים לו צא ידי שמים כדקתני שהודה מפי עצמו דמשמע שלא היה אדם תובעו אלא שהוא בא לימלך ואומרי' לו ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניה'. וכן משני בבבלי התם דף ל''ז:
כאן שיש עדים יודעין. דהתם מיירי שעדי' יודעים מה גזילה ומה פקדון שאצלו אבל אינם יודעים ממי ולפיכך צריך ליתן לכל א' וא' אפי' לר''ט דכל אחד יכול לתובעו בעדים:
כאן במדברי'. דהתם מיירי שהם תובעים כל אחד ממנו מנה:
כאן בשנשבע. דהתם מיירי שנשבע על הגזילה ואח''כ הודה. וכעין דמסיק בבבלי פ' הגוזל דף ק''ג מודה ר''ט היכא דמשתבע דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ולקמן פריך עלה:
ה''ג ר' יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב''ד ולמסור. וכן הוא בפ' המפקיד דאם כשנשבע עדיין יש לו תקנה לעשות שליח ב''ד ולמסור בידו המנה ובזה יצא י''ח כדתנן פ' הגוזל אבל נותן הוא לשליח ב''ד ואמאי צריך ליתן לשניהם:
ב''ד שעשאו גוזל. כלומר אפילו בשליח ב''ד שעשאו הגזלן הוי שליח:
ר' יוחנן סבר מימר. וקאמר הש''ס דר' יוחנן דהקשה כן משום דסבר שליח ב''ד שאמרו בהגוזל חבירו ונשבע דכשירצה לחזור עבדי רבנן תקנת השבים דיתן לשליח ב''ד:
ודמשתעי מספר. נפסד כלומר שצריך לספר וליתן לכל א' וא' ואפילו הם שותקין:
בפקדון. הוא דיש לחלק דשתק מתגר נשכר אם הוא שותק ולא הודה ואפי' הם תובעין:
א''ר יודן. דפליג אהא דמחלק לעיל בין שותקין ובין מדברים אלא אפילו תימא כמו הנך אמוראי דאינון אמרין דהיא שותקין והיא מדברין חדא היא ומתני' מוקי לה בבא לצאת ידי שמים אלא דמחלק בין גזילה לפקדון והיינו דקאמר בגזילה מודי ר''ט דאם בא לצאת ידי שמים דנותן לשניהם ואפי' אינם תובעין אותו:
ר' יוסי סבר מימר. כלומר דבעי הכי דהיה לו לשתוק ולא לישבע דאם מתני' מיירי שרצה לכפור מתחילה היה לו לשתוק דהרי אין אדם תובעו כלום:
ר' ירמיה. דבעי הכי סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות דאם כשנשבע אמאי הודה ואם רצה לצאת ידי שמים א''כ מאי איריא כשנשבע אפילו לא נשבע נמי דעיקר חיובו הודאתו גרמא:
ה''ג ר' ירמיה בעי אם כשנשבע היה לו לשתוק. וכן הוא בהמפקיד כלומר דבעי על מה דאמר בשם רב לעיל דבנשבע מיירי אמאי דקתני שהודה מפי עצמו וכדמפ' ואזיל:
חיילי' דרב. סייעתו וראייתו מן הדא דאמר רשב''א דדוקא ב''ד שעשאו נגזל וכן קאמר רשב''א בבבלי הגוזל דף ק''ד:
רב. פליג על דר' יוחנן דשליח ב''ד שעשאו נגזל דוקא הוי שליח:
לא ב''ד שעשאו נגזל. כלומר דלא צריך שיעשנו הנגזל לשליח:
הלכה: נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם. רִבִּי חֲנַניָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. מָן תַּנָּא חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ חוֹלֶצֶת. רִבִּי טַרְפוֹן דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא הָכָא אוֹף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה בָהּ. מַה בֵינָהּ לְקַדְמִייָתָא. הָכָא תֵימַר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְכָה תֵימַר. נֶאֱמֶנֶת. (בְּשֶׁיָּֽצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבּוּם. וְ)הֵן דְּתֵימַר. אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. בְּשֶׁלֹּא יָֽצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בינה לקדמייתא. טעמא דמתני' מפרש דמחלק בין בני ואח''כ בעלי ובין בעלי ואח''כ בני ובסיפא גבי ניתן לי בן איפכא מ''ש דהכא תימר אינה נאמנת:
גמ' מאן תנא חוששין לדבריה. דמדקאמר לדבריה משמע מיעוטא לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין ומאן תנא אם נימא דכר' טרפון אתיא דאמר לעיל גבי צרתה אם היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דאין חוששין לדברי צרה כלל ודלא כר''ע דס''ל התם דחוששין ואסורה לאכול בתרומה:
הכא אוף ר''ע מודה. דאין חוששין לדברי צרה כלל אלא דהתם בתרומה מחמיר משום עבירה. וכקושיא התוס' דף קי''ח ד''ה לדבריה אבל בבבלי שם מסיק דכר' טרפון אתיא מכח האי דיוקא:
וכה. והכא תימר נאמנת:
וקאמר כשיצאת. מתחלה מכלל היתר ליבם נאמנת היכי דלא אפקה נפשה מחזקה:
והן דתימר. ומקום שאמרו אינה נאמנת בשלא כו' כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ זְכָרִים כִּנְקֵיבוֹת. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. תִּינָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ בָנִים. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ בָּנִים נֶאֱמֶנֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות. לעיל הלכה ד' קאמר דעשו זכרים כנקבות ור' יוסי פליג עלה ודייק ממתני' דהכא ונקט לה נמי הכא ולעיל פירשתי:
סליק פירקא בס''ד
דשתק מתגר מן הדה. דקתני התם שנים שהפקידו כו' דאפילו הם תובעין נשכר שאין צריך ליתן לשניהם:
דמשתעי מספר מן הכא אמר גזלתי את אחד מכם ואינו יודע איזה מכם כו'. ואסיפא קאי או אביו של אחד מכם הפקיד כו' דנפסד הואיל והוא מעצמו אמר כדקתני שהודה מפי עצמו:
גמ' א''ר אסי מתני'. דמייתי לקמיה דפ' המפקיד כר''ע דהכא אתיא ודלא כר''ט:
דתנינן תמן אמר לשני' כו' דנותן לזה מנה ולזה מנה. כר''ע במתני' דלר''ט מספיקא לא מפקינן ממונא:
דברי הכל היא. דמודה התם ר''ט דאומרים לו צא ידי שמים כדקתני שהודה מפי עצמו דמשמע שלא היה אדם תובעו אלא שהוא בא לימלך ואומרי' לו ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניה'. וכן משני בבבלי התם דף ל''ז:
כאן שיש עדים יודעין. דהתם מיירי שעדי' יודעים מה גזילה ומה פקדון שאצלו אבל אינם יודעים ממי ולפיכך צריך ליתן לכל א' וא' אפי' לר''ט דכל אחד יכול לתובעו בעדים:
כאן במדברי'. דהתם מיירי שהם תובעים כל אחד ממנו מנה:
כאן בשנשבע. דהתם מיירי שנשבע על הגזילה ואח''כ הודה. וכעין דמסיק בבבלי פ' הגוזל דף ק''ג מודה ר''ט היכא דמשתבע דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ולקמן פריך עלה:
ה''ג ר' יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב''ד ולמסור. וכן הוא בפ' המפקיד דאם כשנשבע עדיין יש לו תקנה לעשות שליח ב''ד ולמסור בידו המנה ובזה יצא י''ח כדתנן פ' הגוזל אבל נותן הוא לשליח ב''ד ואמאי צריך ליתן לשניהם:
ב''ד שעשאו גוזל. כלומר אפילו בשליח ב''ד שעשאו הגזלן הוי שליח:
ר' יוחנן סבר מימר. וקאמר הש''ס דר' יוחנן דהקשה כן משום דסבר שליח ב''ד שאמרו בהגוזל חבירו ונשבע דכשירצה לחזור עבדי רבנן תקנת השבים דיתן לשליח ב''ד:
ודמשתעי מספר. נפסד כלומר שצריך לספר וליתן לכל א' וא' ואפילו הם שותקין:
בפקדון. הוא דיש לחלק דשתק מתגר נשכר אם הוא שותק ולא הודה ואפי' הם תובעין:
א''ר יודן. דפליג אהא דמחלק לעיל בין שותקין ובין מדברים אלא אפילו תימא כמו הנך אמוראי דאינון אמרין דהיא שותקין והיא מדברין חדא היא ומתני' מוקי לה בבא לצאת ידי שמים אלא דמחלק בין גזילה לפקדון והיינו דקאמר בגזילה מודי ר''ט דאם בא לצאת ידי שמים דנותן לשניהם ואפי' אינם תובעין אותו:
ר' יוסי סבר מימר. כלומר דבעי הכי דהיה לו לשתוק ולא לישבע דאם מתני' מיירי שרצה לכפור מתחילה היה לו לשתוק דהרי אין אדם תובעו כלום:
ר' ירמיה. דבעי הכי סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות דאם כשנשבע אמאי הודה ואם רצה לצאת ידי שמים א''כ מאי איריא כשנשבע אפילו לא נשבע נמי דעיקר חיובו הודאתו גרמא:
ה''ג ר' ירמיה בעי אם כשנשבע היה לו לשתוק. וכן הוא בהמפקיד כלומר דבעי על מה דאמר בשם רב לעיל דבנשבע מיירי אמאי דקתני שהודה מפי עצמו וכדמפ' ואזיל:
חיילי' דרב. סייעתו וראייתו מן הדא דאמר רשב''א דדוקא ב''ד שעשאו נגזל וכן קאמר רשב''א בבבלי הגוזל דף ק''ד:
רב. פליג על דר' יוחנן דשליח ב''ד שעשאו נגזל דוקא הוי שליח:
לא ב''ד שעשאו נגזל. כלומר דלא צריך שיעשנו הנגזל לשליח:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַך בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ לֹא תִינָּשֵׂא וְלֹא תִתְייַבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ. הָֽיְתָה לָהּ חָמוֹת אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצָאת מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האשה כו' מת בעלי ואח''כ מת בני. והריני מותרת לשוק נאמנת כדמפרש טעמא בגמ' הואיל והיה לה בן ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם כשיצאת השתא נמי כי אמרה מת בעלי ואח''כ מת בני שאין בה זיקת יבם מהימנת אבל כי אמרה מת בני ואח''כ מת בעלי ורוצה להתייבם לא מהימנא לאפוקי מחזקה קמייתא:
וחוששים לדבריה. דאפקה נפשה מחזקה ושויתה לנפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ולא מישתריא לשוק בלא חליצה:
ניתן לי בן. והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה להתייבם היתה ואמרה מת בני ואח''כ בעלי נאמנת ומותרת להתייבם דלא אפקה נפשה מחזקה קמייתא:
מת בעלי ואח''כ מת בני אינה נאמנת. להנשא לשוק בלא חליצה דכי הימנוה רבנן לאשה גבי בעלה הימנוה משום דדייקא ומנסבא אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה משום דזמנין דסני' לי' וכדאמרי' בריש פירקין:
וחוששין לדבריה. דאפקה נפשה מיבם וחולצת ולא מתייבמת:
ניתן לי יבם במדינת הים. שילדה חמותה שם והיא הלכה מכאן בחזקת שאין לה יבם:
ואמרה מת בעלי כו'. דבתרווייהו קא שרייא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי. כדפרישי' לעיל:
ולא מתה אחותי. דלא מקלקלא בהכי ולא דייקא ומנסבא:
מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה ובבבלי פריך עלה אמאי לא תנשא הלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדת ולד של קיימא ואם כן ילדה צרתה ולד של קיימא ומותר' לשוק ומשני משום דאיכא מיעוט מפילות וסמוך מיעוטא לחזקה דאשה זו בחזקת יבום קיימא והוי ליה פלגא ופלגא וחזקה לא עדיף כי רובא והילכך נמי לא תתייבם ואתיא המתני' אפי' כרבנן דלא חיישי למיעוטא:
ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך תחלוץ ותנשא ממה נפשך:
היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאת לא היה לה בן ואין יבם לזו:
אינה חוששת. שמא ניתן לה יבם ואע''ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרת' התם הוא דכל מה דילדה בין זכר בן נקיבה מפיק לה להאיך מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אלא א''כ ילדה זכר איכא למימר שמא הפילה ואת''ל לא הפילה שמא נקבה ילדה:
יצאת מליאה. מעובר':
חוששת. שמא ניתן לה יבם ואין הלכה כר' יהושע דאמר אינה חוששת:
הלכה: שְׁתֵּי יְבָמוֹת. לָזוֹ בָנִים [עֵדִים] וְלָזוֹ אֵין כְּלוּם. זוֹ נִיתֶּרֶת בְּבָנִים וְזוֹ נִיתֶּרֶת בְּעֵדֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לזו בנים ועדים גרסינן ולזו אין כלום. לא עדים ולא בנים שתיהן מותרו' שאין כאן זיקת יבום:
זו ניתר' בבנים וזו ניתר' בעדיה. של חבירתה וכן הוא בבבלי דף קי''ט והוא מהתוספתא פי''ד:
שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. דאם הולד בן קיימא תהא צריכה כרוז דמותר' לכהונה ודילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בכרוז ואתו למימר קשרו חלוצה לכהן. וכן מפרק בבבלי ריש פירקין ולעיל ריש פ' החולץ:
אתא ר' יהודה כו'. ואמר דהיינו טעמא:
תמתין ט' חדשים. דאם מעוברת היא צרתה כבר ילדה ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך כו':
ופריך הא אצל צרתה כמה. עד כמה תמתין אם לעולם לא תחלוץ ואמאי:
אלא אצלה. אם אין כאן חשש משום צרתה הא משום צרתה אי אפשר לה לחלוץ לאחר ג' שמא מעובר' היא וחליצה של זו אינה כלומר והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
לא שני שלשה חדשים. לא אמרו דאחר ג' חדשים תחלוץ:
ואם אינו בן קיימה הרי חליצתה בידה. ומותרת לשוק:
אם בן קיימה הוא. ולד צרתה לא נגעה בה חליצה דאינה כלום:
גמ' רב שאל לר' חייא רבה ותמתין שלשה חדשים. כדין כל הנשים שאין חולצות בתוך ג' ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך:
משנה: שְׁתֵּי יְבָמוֹת זוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעֲלִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעֲלִי זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ שֶּׁל זוֹ וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ שֶׁל זוֹ. לָזוֹ עֵדִים וְלָזוֹ אֵין עֵדִים אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים אֲסוּרָה וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים מוּתֶּרֶת. לָזוֹ בָנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים מוּתֶּרֶת וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה. נִתְייַבְּמוּ וּמֵתוּ יְבָמִין אֲסוּרוֹת לְהִינָּשֵׂא. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לַיְּבָמִין הוּתְּרוּ לְכָל אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שתי יבמות. נשי שני אחים:
זו אסורה. לשוק מפני בעלה של זו יבמה שמא חי הוא וזקוקה לו ואע''פ שאשתו אומר' מת אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה שאין יבמה מעידה על חבירתה שהיא אחת מה' נשים שאינן נאמנות:
לזו עדים. שמת בעלה:
זו שיש לה עדים אסורה. להנשא מפני יבמה שאין עדים שמת:
וזו שאין לה עדים מותר'. שהרי בשביל בעלה היא נאמנת לומר מת בעלי ובשביל יבמה נמי לא מיתסרא שהרי באו עדים שמת:
לזו בנים ולזו אין בנים. ואין עדים לא לזו ולא לזו:
נתייבמו. ארישא קאי שאין להם לא עדים ולא בנים והיו להן כאן שני יבמין ונתייבמו דלענין יבום לא הוצרכו זו לעדו' של זו:
ומתו היבמין אסורו' להנשא. לשוק זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו ואע''פ שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן בחזק' שמתו בעליהן על פי עצמן נתייבמו והיו נאמנו' שהאשה האומר' מת בעלי תתייבם אבל עכשיו אם ינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ועדותה של זו מועיל לזו ואין היבמות מעידות זו לזו:
הואיל והותרו ליבמין. בחזק' שמתו בעליהן הותרו לינשא לשוק דתו לא חיישינן שמא הם בחיים ואין הלכה כר' אליעזר:
יָצָאת מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁהוּא סָפֵק אֶחָד. סָפֵק זָכָר סָפֵק נְקֵיבָה. סָפֵק מִדְּבַר תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת. סָפֵק זָכָר סָפֵק נְקֵיבָה. סָפֵק בֶן קַייָמָה סָפֵק אֵינוֹ בֶן קַייָמָה. שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת מִדִּבְרֵי תוֹרָה לְהָקֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהושע אמר אינה חוששת. שיש כאן ב' ספיקות ובב' ספיקו' אפילו בדבר שהוא מד''ת להקל:
חֲבֵרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. כִּי יֵשְׁבוּ. בְּוַדַּאי לֹא בְסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
טעמון דרבנן. דהיתה לה חמות אינה חוששת וביצאת מליאה חוששת דכתי' כי ישבו אחים יחדיו בודאי שיש לו אחים ולא בספק והיינו היכי שיש ספיקות הרבה אבל יצאת מליאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקיבה ומד''ת הוא ולהחמי':
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַך בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. 82a רַב שְׁאִיל לְרִבִּי חִייָה רוֹבָה. וְתַמְתִּין שְׁלֹשָׁה וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בֶּן קַייָמָה הוּא לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. אִם אֵינוֹ בֶן קַייָמָה הֲרֵי חֲלִיצָתָהּ בְּיָדָהּ. אָמַר לֵיהּ לֹא שָׁנוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֵצֶל צָרָתָהּ כַּמָּהּ תַּמְתִּין. ט̇ חֳדָשִׁים. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בֶּן קַייָמָא הוּא הָא לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. אִים אֵין בֶּן קַייָמָא הוּא הֲרֵי חֲלִיצָה בְיָדָהּ. אָתָא רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רוֹבָא. שֶׁלֹּא תְהֵא צְרִיכָה כְרוּז לִכְהוּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לזו בנים ועדים גרסינן ולזו אין כלום. לא עדים ולא בנים שתיהן מותרו' שאין כאן זיקת יבום:
זו ניתר' בבנים וזו ניתר' בעדיה. של חבירתה וכן הוא בבבלי דף קי''ט והוא מהתוספתא פי''ד:
שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. דאם הולד בן קיימא תהא צריכה כרוז דמותר' לכהונה ודילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בכרוז ואתו למימר קשרו חלוצה לכהן. וכן מפרק בבבלי ריש פירקין ולעיל ריש פ' החולץ:
אתא ר' יהודה כו'. ואמר דהיינו טעמא:
תמתין ט' חדשים. דאם מעוברת היא צרתה כבר ילדה ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך כו':
ופריך הא אצל צרתה כמה. עד כמה תמתין אם לעולם לא תחלוץ ואמאי:
אלא אצלה. אם אין כאן חשש משום צרתה הא משום צרתה אי אפשר לה לחלוץ לאחר ג' שמא מעובר' היא וחליצה של זו אינה כלומר והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
לא שני שלשה חדשים. לא אמרו דאחר ג' חדשים תחלוץ:
ואם אינו בן קיימה הרי חליצתה בידה. ומותרת לשוק:
אם בן קיימה הוא. ולד צרתה לא נגעה בה חליצה דאינה כלום:
גמ' רב שאל לר' חייא רבה ותמתין שלשה חדשים. כדין כל הנשים שאין חולצות בתוך ג' ותחלוץ אח''כ מיד ותנשא ממה נפשך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source