Yevamoth
Daf 75b
משנה: חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִיקַּחַת וּפִיקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת אִם רָצָה יוֹצִיא וְאִם רָצָה יְקַייֵם כְּשֵׁם שֶׁהוּא כוֹנֵס בִּרְמִיזָה כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִרְמִיזָה. פִּיקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִיקַּחַת וְנִתְחָֽרְשָׁה אִם רָצָה יוֹצִיא וְאִם רָצָה יְקַייֵם. נִשְׁטַתְּתָה לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרַשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית.
Traduction
Si un sourd a épousé une femme qui entend, ou si un homme qui entend a épousé une sourde, chacun d'eux est libre, soit de répudier la femme, soit de la garder; car, comme l'acquiescement au mariage a eu lieu par signes (en présence des témoins), il en sera de même pour la répudiation. L'homme entendant bien, qui a épousé une femme semblable, laquelle plus tard devient sourde, a la faculté de la répudier ou de la garder; si elle devient faible d'esprit, il ne peut pas la répudier. S'il devient sourd ou faible d'esprit, il ne peut plus jamais la répudier (son acte serait sans valeur légale).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כשם שהוא כונסה ברמיזה. מה טעם קאמר כלומר כקידושין כך גירושין וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא:
פיקח שנשא פיקחת ונתחרש'. אע''פ שקידושי' קידושין גמורין היו אם רצה יוציא דבגט לא בעינן דעת האשה כדמפ' במתניתן דלקמן:
נשטתתה לא יוציא. אעפ''י שיודעת לשמור את גיטה ומתגרשת מן התורה תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר והילכך לא קתני הכא עולמית כדקתני בסיפא משום דבדיעבד אם נשאת בגט זה לא תצא והכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא פליגי בה אמוראי:
נתחרש. הוא לאחר קידושין הואיל וקידושיו קידושי' גמורין לא יוציא עולמי' דלא אתו גירושין שאינן גמורין ומפקיעין קידושין גמורין:
הלכה: חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִיקַּחַת כול'. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. רוֹמֵז וְהוּא נוֹתֵן לָהּ גִּיטָּהּ. כְּשֵׁם שֶׁהוּא רוֹמֵז כָּךְ הוּא נִרְמָז.
Traduction
A quoi reconnaît-on l'intention du sourd-muet de répudier sa femme? Au signe qu'il fait, suivi de la remise d'un acte de divorce; et puisque le signe qu'il fait est admis comme valable, on attachera une égale valeur au signe qu'on lui fait (on admet qu'il le comprend).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיצד הוא עושה. בגירושי חרש רומז כו':
כשם שהוא רומז. כלומר כשם שסומכין על רמיזה שלו כך אם הוא נרמז מאחרים סומכין על זה ולא אמרינן אפשר שטעה במה שנרמז לו וכדתנן פ''ה דגיטין חרש רומז ונרמז:
הַנּוֹדֶרֶת הֲנָייָה מִיבָמָהּ כול'. כְּהָדָא. הוּא אוֹמֵר. בָּעַלְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִבְעַלְתִי. אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְאָמַר. לֹא בָעַלְתִי. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ. שֶׁכְּבָר מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה אָמַר. בָּעַלְתִּי. אֲבָל אִם אָמַר מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. לֹא בָעַלְתִי. שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַעֲקוֹר חֲזָקָה. חֲבֵרַייָא בָעֵיי. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְנוּ שֶׁמּוּתָּר לְייַבֵּם. אִם בְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה שָׁמַעְנוּ שֶׁמּוּתָּר לַחֲלוֹץ. שָׁמַענוּ שֶׁכּוֹפִין. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ לְתוֹךְ יָדָהּ. הוּא אָמַר. גֵט אִשָּׁה. וְהִיא אוֹמֶרֶת. גֵט יְבָמָה. בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה לֹא בָעַל כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ. 75b רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה בָעַל. וְאַתְּ אָמַר כּוֹפִין. אֶלָּא כֵינִי. רַב הוּנָא בְשֵּׁם רַב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ לְתוֹךְ יָדָהּ. הוּא אָמַר. גֵט אִשָּׁה. וְהִיא אוֹמֶרֶת. גֵט יְבָמָה. בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים חֲזָקָה לֹא בָעַל כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. כְּהָדָא. הוּא אוֹמֵר. בְָּעַלְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִבְעַלְתִי. פְּשִׁיטָה דְהוּא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינָהּ יוֹרְשָׁהּ. לֹא צְרִיכָה דְלֹא מַהוּ שֶׁייֵרֵשׁ נִיכְסֵי אָחִיו. הִיא אוֹמֶרֶת. נִבְעַלְתִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא בָעַלְתִי. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ נִיכְסֵי אָחִיו. לֹא צְרִיכָה דְלֹא מַהוּ שֶׁייִרָשֶׁנָּה.
Traduction
C'est ainsi qu'il est enseigné (533)J., (Qidushin 3, 2) ( 63d).: Si le mari déclare avoir cohabité et la femme dit le contraire, lors même qu'il revient sur sa première assertion et dit comme elle n'avoir pas cohabité, il ne dépend plus de lui de démentir ce qu'il a commencé par dire (il faudra un acte de divorce pour se séparer); mais si, de suite, il a déclaré n'avoir pas cohabité, les deux époux peuvent ruiner la présomption d'union (même après un mois d'union). Les compagnons demandèrent: en quel cas la Mishna impose-t-elle le déchaussement? Si c'est d'après la première partie de la Mishna (534)(Bekhorot 1, 7)., qui met le lévirat au-dessus du déchaussement, on devrait permettre au beau-frère de l'épouser? Si c'est d'après la fin de cette Mishna, on conçoit qu'il soit permis de déchausser (cet acte étant préférable); mais pourquoi y a-t-il contrainte? C'est que, répond R. Houna au nom de Rav, au moment où l'acte de divorce va passer de la main du mari à celle de la femme, lors de la remise, il déclare que c'est un divorce ordinaire (ayant cohabité), et elle prétend que c'est un divorce de belle-sœur (sans cohabitation); en ce cas, pendant les trente jours du mariage, on présume qu'il peut ne pas y avoir eu de cohabitation, et le déchaussement sera imposé; mais après trente jours, la présomption est à l'inverse, et on demandera au mari de consentir au déchaussement, sans l'imposer. Ainsi, demanda aussi R. Yossé, si après trente jours on présume qu'il y a eu cohabitation, pourquoi imposer le déchaussement pendant les trente jours (et ne pas préférer attendre que ce mois soit écoulé, afin de tirer parti de la présomption qui s'en suivra)? C'est que, répond également R. Houna au nom de Rav, lorsque l'acte de divorce va être remis par l'homme à la femme, celui-ci déclare qu'il présente un divorce marital, tandis qu'elle prétend recevoir un divorce de belle-sœur (non unie en mariage); alors, pendant les trente premiers jours de l'union, on admet la présomption d'une cohabitation ajournée, et le déchaussement sera obligatoire; après ce délai, il y aura présomption contraire, et l'on peut seulement demander au mari de consentir au déchaussement, sans l'y obliger. De même, s'il prétend avoir cohabité avec sa femme et qu'elle le dément, il est évident qu'il est tenu, d'après son assertion, de la nourrir, et il est évident aussi qu'il n'hériterait pas d'elle si elle meurt aussitôt (on ne le croit pas pour une question de dépossession); mais il s'agit de savoir s'il a le droit d'hériter les biens de son frère défunt, dont la veuve lui incombe par lévirat? (Quoi qu'il s'agisse d'une réclamation de biens, tient-on compte de la présomption qu'il a au moins autant de droits que ses frères?) D'autre part, si elle déclare avoir cohabité, et lui prétend le contraire, il est évident qu'on ne la croit pas, et elle n'est pas fondée à réclamer l'alimentation, comme il est évident aussi qu'il n'a pas de droits sur l'héritage laissé par feu son frère (selon sa propre déclaration); mais la question est de savoir s'il héritera d'elle au cas où elle meurt? (Bien qu'elle ait affirmé l'union, l'assertion du mari l'emporte-t-elle et motivera-t-elle l'exclusion de l'héritage, ou non?) (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
כהדא. כלומר וכה''ג דאם הוא אומר מתחלה בעלתי והיא כו' בזה אע''פ שחזר ואמר לא בעלתי אינו נאמן להכחיש דיבורו הראשון וצריכה גט לביאתו וחליצה נמי לזיקתו דהרי היא אומרת לא נבעלתי וכן אומרים בבבלי שם:
שניהן יכולין לעקור חזקה. כלומר אפילו לאחר ל' הואיל ושניהם מודים:
חברייא. בני הישיבה בעו מה אנן קיימין מתני' דקתני כופין לחלוץ ולא לייבם:
אם כמשנה הראשונה. דמצות יבום קודמת כדתנן בסוף פ''ק דבכורות:
שמענו שמותר לייבם. דאפי' מצוה קודמת היא ואמאי לא נכפיני' לייבם:
אם כמשנה האחרונה. כלומר ואפי' למשנה האחרונה דאמרינן שם דעכשיו אמרו מצות חליצה קודמת:
שמענו שמותר לחלוץ. לא שמענו ממשנה זו אלא שמותר לחלוץ ומצוה יותר מביבום:
שמענו שכופין. בתמיה וכי היכן שמענו דכופין דוקא לחליצה ולא ליבום:
והוא שיהא כו'. דמתני' מיירי שהגט יוצא עכשיו מידו לידה וגט סתם הוא והוא אומר בעלתי וגט אשה הוא כשאר גיטין ושוב אינה צריכה חליצה:
והיא אומרת. לא נבעלתי וגט יבמה הוא ופסולה עליו בגט זה ועדיין צריכה חליצה לזיקתו והילכך אמרינן בתוך ל' יום היא נאמנת דחזקה לא בעל דאדם מעמיד עצמו כ''כ וכופין לחלוץ דנפסלה עליו בגט. וכן משני רב בבבלי שם:
ר' יוסי בעי כו'. היינו נמי כעין בעייא דחברייא אלא דנקט לה בגוונא אחריתא ומיחלפא לישנא בעלמא הוא:
לאחר ל' יום חזקה בעל. כלומר דודאי לאחר ל' חזקה אין אדם מעמיד עצמו ואת אמר כופין לחלוץ בתוך ל' ואמאי נימא דימתין עד לאחר ל' ואז חזקה דיבעול וייבם אותה:
אלא כיני כו'. כדאמר רב לעיל:
כהדא כו'. כלומר ובהאי גוונא דהוא אומר בעלתי פשיטא לן דמעלה לה מזונות דמחייב עצמו בדבר הוא:
פשיטא. וכן פשיטא הוא דאינו יורשה אם מתה שהרי אמרה לא נבעלתי ואינו נאמן להוציא נכסי' מחזקת יורשיה:
לא צריכא דלא. כי קא מיבעיא לן אלא מהו שיהא נאמן לירש בנכסי אחיו המת כדין הכונס את יבמתו דזכה בנכסי אחיו מי אמרינן דהואיל וחזקתו שוה בהן עם שאר האחין נאמן להחזיק בנכסים:
היא אומרת נבעלתי כו'. דפשיטא לן בזה דאין מעלה לה מזונות שהרי מכחישה וכן פשיטא שאינו יורש בנכסי אחיו גרסינן:
לא צריכא דלא. כי קא מיבעיא לן אלא מהו שיירשנה הואיל והיא אמרה נבעלתי או דילמא הואיל והוא עצמו אמר לא בעלתי אינו יורשה ולא איפשיטא ותיקו דממונא היא ולקולא:
סליק פירקא בס''ד
מַתְנִיתָא בְשֶׁקִּידְּשָׁהּ בַּכֶּסֶף. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בִּבְעִילָה קִידּוּשָׁיו מַעֲשֶׂה וְגֵירוּשָׁיו אֵינוֹ מַעֲשֶׂה.
Traduction
La Mishna l'autorise à répudier sa femme (comme à l'épouser), au cas seul où il a consacré la femme à l'aide d'argent; cependant s'il l'a consacrée par la cohabitation, le mariage est réel, mais la répudiation ne l'est pas (le signe ne suffit pas).
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דקתני כשם שהוא כונס כך הוא מוצי' דוקא בשקידשה בכסף דלאו קידושי מעשה הן:
קידושיו מעשה. ולא מבטלי להו גירושי רמיזה שאינן מעשה:
Yevamoth
Daf 76a
משנה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכִי מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָֽרְשָּׁה יוֹצְאָה וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרַשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא. אָֽמְרוּ לוֹ אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ. הֵעִיד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגָּדָה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט אָֽמְרוּ לוֹ אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָהּ.
Traduction
R. Yohanan ben Nouri demanda: pourquoi la femme devenue sourde est-elle susceptible de répudiation, tandis que l'homme devenu sourd n'y est pas sujet? Il lui fut répondu: l'homme qui répudie n'est pas semblable à la femme qui est répudiée; car la femme quitte son mari, soit de plein gré, soit malgré elle, tandis que l'homme agit toujours de plein gré (mais ayant tout son esprit). R. Yohanan b. Godgoda attesta avoir appris par tradition qu'une fille mineure sourde, mariée par son père, sera dûment séparée par un acte de divorce (536)Elle recevra cet acte à sa majorité, et alors que le père n'a plus de pouvoir sur elle, son consentement n'est pas exigible. Cf. (Gitin 5, 5). Mais, lui fut-il observé, cela arrive aussi lorsqu'une femme entendant bien devient sourde après son mariage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר ר' יוחנן בן נורי כו' בבבלי מפרש דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה נמי לא מגרשה אלא לדידכו מ''ש איש ומ''ש אשה אמרו לו לא דומה כו':
על החרשת שהשיאה אביה. בקטנותה וקיבל קידושיה וקידושין גמורים הן ואע''פ שהיא חרשת שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה:
שהיא יוצאה בגט. אפי' לאחר שגדלה ופקע כח האב מקבלת היא את גיטה:
אף זו. פיקחת ונתחרשה כיוצא בה וזה ראיה לדבריהם דרבנן דלעיל:
הלכה: הֵעִיד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי כול'. רִבִּי חֲנַנְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. נִרְאִין דְּבָרִים בְּפִיקַּחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דַּעַת שֶׁהִיא יוֹצְאָה בֵּין לְדַעַת בֵין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְחֵרֶשֶׁת שֶׁאֵין בָּהּ דַּעַת לֹא תֵצֵא אֶלָּא לְדַעַת. וְלֹא עֵידוּת הִיא. אַף זוֹ כְיוֹצֵא בָהּ וּמוֹסִיפִין עַל הָעֵדוּת. וְרִבִּי חֲנַנְיָה סָבַר מֵימַר בְּפִיקַּחַת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְחָֽרְשָׁה. רִבִּי יוֹסֵה סָבַר מֵימַר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָׁה.
Traduction
R. Hanania objecta devant R. Ila (contre R. Yohanan b. Godgoda): on comprend cet avis à l'égard d'une femme clairvoyante, qui a conscience de ses actes, et l'on conçoit qu'en raison de son union accomplie en connaissance de cause, elle soit répudiée, de son consentement, ou sans cela; mais la sourde-muette, qui n'a pas conscience (et dont l'union a lieu par l'intervention de son père), ne devrait être répudiée qu'avec l'assentiment d'autrui? -C'est un point hors de contestation, car il est transmis par le témoignage des anciens rabbins. Mais, en admettant cette tradition pour la femme sourde-muette en principe, qu'est-ce qui autorise à augmenter ce témoignage antique, en y ajontant le cas d'une femme qui a d'abord été saine, puis est devenue sourde? Voici ce que R. Hanania a voulu dire: le témoignage en question se rapporte juste au cas d'une femme clairvoyante que son père a mariée, et qui plus tard est devenue sourde (celle-là aussi sera répudiée sans intervention d'autrui). R. Yossé, de son côté, répond que ce témoignage se rapporte au cas d'une mineure saine mariée par son père, puis devenue sourde (en ce cas également, la répudiation peut se faire sans intervention d'autrui).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' חנניה בעי. אדברי ר' יוחנן בן גודגדא דמתני':
נראין הדברים כו'. כלומר דבשלמא בפקחת שיש בה דעת דלדעתה נשאת ולא היה כאן דעת אחרת שפיר היא יוצאה בין לדעת בין שלא לדעת דבגט לא בעינן דעתה ודעת אחרת נמי לא שהרי בנשואיה לא היה דעת אחרת:
והחרשת. אלא דבחרשת שאין בה דעת כ''א לדעת אביה נשאת:
לא תצא נמי אלא לדעת. אביה ואמאי קאמר שהיא יוצאה בגט:
ומתמה הש''ס על בעיא דרבי חנניה ולא עדות היא. שכך קיבל דאפי' השיאה אביה יוצאת היא בגט שלא מדעת אביה:
אף זו כיוצא בה ומוסיפין על העדות. בתמיה דשמא לא שמענו אלא בחרשת מעיקרא אבל בפקחת ונתחרשה מנין להוסיף לך דיוצאת בגט:
ומשני דרבי חנניה סבר מימר הכי. דעידותו של רבי יוחנן מיירי בפקחת שהשיאה אביה ונתחרשה אחר כך ואפ''ה קאמר דהיא יוצאת. אי נמי יש לומר דהאי ולא עידות היא כו' ומוסיפין כו' כולה חדא קושיא היא דמקשה על רבי חנניה שרצה לחלק בין פקחת מעיקרא דהואיל ויש לה גם כן דעתה ובין חרשת מעיקרא דאין לה אלא דעת אביה ופריך ולא עדות היא מוסיפין על העדות בתמיה ומשני רבי חנניה דמחלק כך סבר מימר דהתם נמי בפקחת מעיקרא מיירי ואח''כ נתחרשה הואיל והיה לה דעת בשעת נשואיה אבל בחרשת מעיקרא אימא לך דאינה יוצאת אלא לדעת אביה הואיל ומתחילה על דעתו נשאת:
ורבי יוסה משני דסבר מימר דהעדות מיירי בקטנה שהשיאה אביה ונתחרשה גרסינן. והיינו הך אלא משום דסתם קטנה פקחת על דעת אביה נשאת ורבי חנניה קאמר בפקחת שהשיאה אביה דמשמע הוא הדין בנערה וקאמר רבי יוסה דבקטנה ולרבותא דאפילו קטנה הואיל ופקחת היתה ואתיא לכלל דעת:
רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ וְשֶׁלַּשּׁוֹטֶה. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין בָּהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין בָּהּ. מִכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין בָּהּ וּבָא אַחֵר וְקִידְּשָׁהּ נִתְפְּשׂוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. גֵּירַשׁ מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא לָרִאשׁוֹן. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ שֶׁגֵּירְשָׁהּ חֵרֵשׁ וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ אוֹ לְפִיקֵּחַ. קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ לֹא יוֹכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּפִּיקֵחַ שֶׁגֵּירְשָׁהּ וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ אוֹ לְפִיקֵּחַ. קוֹרֵא אֲנִי עָלֶיהָ לֹא יוֹכַל בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ. 76a אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ שֶׁהָלַךְ לוֹ בַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ אוֹ לְפִיקֵּחַ וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ. תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה. אִשְׁתּוֹ שְׁלַּפִּיקֵחַ שֶׁהָלַךְ לוֹ בַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְהָֽלְכָה וְנִישֵּׂאת לְחֵרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ בָּא הַפִּיקֵּחַ. הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר. יוֹצִיא הַחֵרֵשׁ וִיקַייֵם הַפִּיקֵּחַ. עוֹד הִיא כְאִילֵּין קְנָסַייָה.
Traduction
R. Éléazar demanda à R. Yohanan: si un autre cohabite avec la femme d'un sourd-muet, ou d'un faible d'esprit, de quoi est-il passible? Pas même du sacrifice de suspension ou doute, fut-il répondu (535)V. J., (Nedarim10, 5 )( 42a).. C'est aussi l'avis de R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan, ou de R. Ila au nom de R. Éléazar. Puis donc qu'il est admis que ce cas ne fait pas même l'objet d'un doute, le mariage conclu entre cette femme et tout autre homme sera valable en droit; si ce dernier la répudie, elle peut retourner avec le premier mari (contrairement à la règle habituelle). C'est à déduire de l'enseignement émis par R. Hiya: si la femme d'un sourd-muet, répudiée par son mari, va épouser un autre sourd ou même un homme qui entend, on lui appliquera ce verset (Dt 24, 4): Son premier mari, qui l'a renvoyée, ne pourra pas la reprendre (en raison de l'équivalence des ayant-droits); mais si elle a commencé par épouser un homme qui entend et parle, puis ayant été répudiée, elle a épousé un sourd-muet, il n'y a pas lieu de lui appliquer ce verset (et le second mariage étant nul, la femme peut retourner chez le premier mari). Si à la femme d'un sourd-muet, dont le mari est parti pour un voyage d'outre-mer, on vient dire que son mari est mort, et qu'elle épouse ensuite (se croyant veuve), soit un sourd-muet, soit un homme qui entend, puis le mari revient, elle devra se séparer de l'un et de l'autre. Mais si, à la femme d'un homme qui entend, dont le mari est parti pour un voyage d'outre-mer, on vient dire que son mari est mort, et qu'à la suite de cette nouvelle elle épouse un sourd-muet, puis le mari qui entend revient, il ne faut pas croire (comme ci-dessus) qu'il suffit à la femme de se séparer du sourd-muet (dont le mariage est nul), et qu'elle peut rester avec le premier mari; mais, en réalité, elle devra subir une amende, et à ce titre elle ne pourra rester avec aucun des deux. ''
Pnei Moshe non traduit
אשתו של חרש. שבא עליה אחר מהו:
אפי' אשם תלוי אין בה. דלא מספקינן לה באשת איש כלל מן התורה. וכלישנא קמא דשמואל בבבלי ריש פירקין:
וקאמר הש''ס מכיון דאת אמר דאפי' אשם תלוי אין בה. ואפי' חשש קידושין אין לחרש מדאוריית' ש''מ דאם בא אחר וקידשה תפסו בה הקידושין:
גירשה. זה האחר שקידשה:
מותרת לחזור להראשון. החרש דאע''ג דגבי קידושי ספק אם בא אחר וקידשה דקי''ל מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ונמצא זה מחזיר גרושתו הני מילי כשהראשון יש לו קידושין מן התורה שאז יש לחוש שמא גירש אבל החרש שאין לו לא קידושין ולא גירושין דבר תורה ליכא שמא יאמרו גירש החרש משום דיתלו בגירושי הפיקח הואיל וקידושי החרש דרבנן הן ותפסו קידושי הפיקח ולא אתו למיטעי:
הדא היא דתני ר' חייה כו'. מתוספתא דר''ח אית לן למילף דין זה דאם גירשה הפיקח אחר קידושיו מותרת לחזור להחרש:
אשתו של חרש שגירשה החרש ונשאת לחרש אחר או לפיקח. כלומר ואצ''ל לפיקח קורא אני כו' דהואיל ונשאת לכיוצא בו אסור להחזירה דהוי מחזיר גרושתו ומכל שכן כשנשאת לפקח דמחזיר גרושתו מן הנשואין גמורין הוא:
אשתו של פקח. אבל אם היתה מתחלה אשת פקת וגרשה ונשאת לחרש ולא גרסינן הכא או לפקח:
איני קורא עליה כו' גרסינן דלא אתי נשואי' דחרש דמדרבנן ואסרי אפקח משום מחזיר גרושתו הואיל ולאו נשואין גמורין הן לגבי נשואי הראשון אלמא דלא גזרינן דאתו למטעי ולומר דזה מחזיר גרושתו משנשאת משום דכ''ע ידעי דנשואי חרש לאו כלום הן לגבי נשואי פקח והכא נמי אם קידשה הפקח אחר נשואי החרש וגירשה מותרת לחזור להחרש הואיל והחרש לא גירשה לא אסרה עליו וליכא למיגזר שמא יאמרו גירש כו' משום דרואין שנשאה הפקח דכ''ע ידעי דקידושי חרש דרבנן הן ויתלו דלהכי תפסי בה קדושי הפקח ולא משום שגירשה החרש:
אשתו של חרש שהלך בעלה כו' תצא מזה ומזה. כדתנן לעיל ריש פ''י הואיל ונשאת לכיוצא בו ומכ''ש כשנשאת לפקח:
אשתו של פקח שהלך כו' הוינן סברין מימר. היו מתחלה רוצים לומר דדמיא לדלעיל דנשואי חרש לא אסרי אפקח והילכך יוציא החרש ויקיים הפקח:
עוד היא באילין קנסייא. כלומר דחזרו לומר דלא דמיא להא דלעיל דשאני התם דלא עבדה איסורא אבל הכא דעבדה איסורא קנסו בה רבנן בכל הקנסות דתנן התם גבי אשה שהלך בעלה וניסת ואח''כ בא בעלה:
נִשְׁתַּטָּה לֹא יוֹצִיא. דְּבֵית יִנַּאי אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי גְדֵירָה. רִבִּי זְעִירָה וְרִבִּי אִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. רִבִּי נְחֶמְיָה בַּר מַר עוּקְבָּן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר תְּלָתָא. עָבַר וְגֵירַשׁ. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי גְדֵירָה. גֵּירַשׁ. מָאן דְּאָמַר. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. אָסוּר. יֵשׁ לָהּ בֵּן וְאָב וְאָח. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי גְדֵירָה. אָסוּר. מָאן דְּאָמַר. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. יֵשׁ לָהּ אָב וִיכוֹלָה הִיא לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָּהּ. פְּעָמִים שׁוֹטָה פְעָמִים חֲלוּמָה. מָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי גְדֵירָה. אָסוּר. מָאן דְּאָמַר. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ. יֵשׁ לָהּ עִיתִּים וִיכוֹלָה הִיא לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ.
Traduction
Si la femme devient faible d'esprit, dit la Mishna, le mari ne pourra pas la répudier. '' C'est, dit R. Yanaï, pour éviter qu'elle soit entraînée par le premier venu. R. Zeira et R. Ila allèguent tous deux pour motif qu'elle n'est pas capable de garder l'acte de divorce. R. Néhémie b. Mar-Ouqban, fils de R. Yossé, dit qu'en vue de ces trois points, il y a une différence entre ces deux motifs divergents: 1° En cas de fait accompli de répudiation (indûment), celle-ci reste valable, d'après celui qui la défend, par crainte que la femme soit entraînée (puisqu'un simple interdit rabbinique est en cause); mais l'acte ne l'est pas d'après l'autre opinion, motivée sur l'incapacité de garder le divorce. 2° Si la femme a un fils, ou son père, ou un frère, aucun d'eux ne peut la protéger contre l'entraînement, et il vaut mieux lui interdire le divorce; tandis qu'un d'eux peut garder l'acte de divorce (et ce motif ne serait pas un obstacle à la séparation). Enfin 3°, si par instants elle perd l'esprit, et d'autres fois elle rêve, d'après le premier avis, la séparation reste interdite, en raison du maintien de la crainte d'entraînement; tandis qu'en se basant sur le second motif, le divorce paraît fondé, puisqu'elle a des moments de lucidité qui lui suffisent pour conserver l'acte du divorce.
Pnei Moshe non traduit
נשתטתה כו' מפני גרירה. שנגררת אחר כל אחד ונוהגין בה מנהג הפקר:
אמר תלתא. תלת מילי איכא בינייהו:
עבר וגירש. דלמ''ד מפני גרירה גירש. בדיעבד הוו גירושין כיון דליכא אלא איסור דרבנן שלא ינהגו בה הפקר בדיעבד הוי גט:
מ''ד. ולמ''ד דטעמא שאינה יכולה לשמור את גיטא אסור אפי' בדיעבד דמדאורייתא לא הוי גיטא דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצתה זו שאין לה יד:
יש לה בן או אב או אח. נמי איכא בינייהו דלמ''ד מפני גרירה אסור שאין יכולין לשמרה מן ההפקר:
ולמ''ד שאין יכולה כו'. הרי יש לה אב ויכול לשמור גיטה ומתגרשת על ידי אביה ואחיה:
פעמים שוטה פעמים חלומה. נמי איכא בינייהו דמפני גרירה אסורה שאינה נשמרת כשהיא שוטה:
ולמ''ד שאינה יכולה לשמור גיטה וזו יש לה עתים שיכולה לשמור גיטה. ומתגרשת כשהיא חלומה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source