רִבִּי חַגַּיי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רבִּי זְעִירָה רִבִּי חִייָה בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי הִילָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל. וְאִם לָאו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם לאו. שלא מיאנה ולא רצה להמתין דאז אמר רבי יהושע מוציא כו' אבל בבבלי מסיק דהלכה כר''א דאמר מלמדין שתמאן:
וקאמר רבי הילא דה''ק דאם מיאנה מיאנה. לכ''ע היא והל' כר''ג בזה דר' יהושע נמי מודה לו בדיעבד:
ואת אמר הכין. בתמיה דהא לר' יהושע לית ליה תקנתא אלא מוציא כו' וקס''ד דרבי יהושע אפילו דיעבד קאמר:
וקאמר ר''ז דהלכה כר' יהושע אם כו'. קאמר:
הלכה כר''א אם מיאנה מיאנה. וקס''ד הלכה כדברי ר''א קאמר:
ומתמה הא ר''א סבר ליה מלמדין כו' ואת אמר הכין. דאם מיאנה מיאנה:
74a כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַגִּיעַ לַפֶּרֶק וְתִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית כָּאן תִּיִנָּשֵׂא אֶלָּא תִּתְאָרֵס. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹת יְבִמְתּוֹ נִפְטְרָה יְבִמְתּוֹ מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. הֲוֵי הַהִיא דְּתַנִּינָן תַּמָּן שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. דְּלֹא כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוי. ש''מ הא דתנינן תמן פ' החולץ הלכה י' שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה ולא יכנוס את אשתו משום הך אחות זקוקה דלא כר''ג דלדידיה לא אלימא זיקה לאסור אשתו עליו:
זו דברי ר''ג. במתני' דסבר המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו מן הזיקה ואע''ג דזיקתה קדמה לקידושי אחותה הואיל ועכשיו אסורה עליו משום אחות אשה פקעה זיקתה וס''ל לר' יוחנן דבקטנה דמתני' נמי אמר ר''ג דוקא לכשתיבעל דאז הוו קידושין ואע''ג דזיקת אחותה קדמ' תצא משום אחות אשה וכרב שם:
אלא תתארס. כלומר דקידושי דקמאי הוו קידושין מהשתא דס''ל כהאי דאמרינן שם דקידושי קטנה מיתלי תלוי וכי גדלו גדלו בהדה ואע''ג דלא בעל ואיגלאי מילתא למפרע דזיקה דהך לאו כלום היא:
ור' אלעזר פליג ואמר לית כאן תינשא. אין אנו צריכין שתיבעל לאחר מכאן:
כיני מתניתא והקטנה כו' ותינשא. כלומר דכן אנו מפרשין המתני' הא דקתני והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרקה שתינשא והיינו שתיבעל לו דאז תצא אחותה הגדולה משום אחות אשה דקידושי קמאי לאו כלום הן ולפיכך צריכה שתיבעל לאחר שגדלה. ובבבלי שם בעיא דר' אלעזר מרב היא אם צריכה שתיבעל לאחר מכאן או לא:
משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת יָמֵת. בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אחת קטנה ואחת חרשת. אע''ג דשתיהן אין נשואיהן נשואין גמורין מכל מקום לא ידעינן מהי מינייהו ניחא ליה אי בקטנה דאתיא לכלל דעת אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא ולא ידעינן הי חשיבא אשתו טפי הילכך אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:
וכן שתי חרשות. כלומר כשם שבשתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה כך בשתי חרשות אבל חליצה ליכא למימר בחרשת דלאו בת חליצה היא:
או חליצתה. לאחר שתגדיל:
מתני' מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות. נכריות:
רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. לְשֶׁעָבַר. הָא כַּתְּחִילָּה לֹא. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחק בְּרֵיה דְּרִבִּי חִייָה כְּתוֹבָה בְשֵׁם דְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דר''מ היא. מתני' דאין מייבמין את הקטנה כו':
לשעבר. הא דאמרינן דמלמדין הקטנה כו' בדיעבד אם בא על הקטנה:
הא בתחילה לא. כלומר דאשמועינן דהא דקאמר בא על הקטנה לאו לכתחילה מיירי דהא אסור לייבם הקטנה וכדמסיק דמתני' ר''מ היא:
אמר לה סתם. ולא בשם דר' יוחנן:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי כול'. כְּקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ וּכְקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. כּוֹנֵס אֶת הַחֵרֶשֵׁת וּמוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִין עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. לֵית יָכִיל בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית. וְאִם בָּא עַל הַקְּטַנָּה מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַחֵרֶשֶׁת אֲסוּרָה אִיסּוּר עוֹלָם. עָבַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְהוּתְּרָה. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָּה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. מַהוּ מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. יַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי 74b שֶׁבּוֹ וְיִכְנוֹס צָרָתָהּ. אָמַר אוּף הָכָא. יַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ וְיַכְנִיס צָרָתָהּ. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבַּקְּטָנָה וְיַכְנִיס אֶת הַחֵרֶשֶׁת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֹא מָצִינוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת חוֹלֶצֶת וְאַחַת מִתְייַבֶּמֶת. וּמָצִינוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת חוֹלֶצֶת וְאַחַת יוֹצְאָה בְגֵט. אָמַר לֵיהּ. הֲוֵי הִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. מַאֲמָר לַזֶּה וְחָלַץ לַזֶּה הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
א''ל. אין דמצינו:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
משנה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת בִּיאַת הַפִּיקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּיקַּחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת כול'. פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת. בִּיאַת הַפִּיקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת. אֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֵת הַפִּיקַּחַת אֶלָּא פוֹסֶלֶת אֶת הַפִּיקַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
א''ל. אין דמצינו:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
משנה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה כול'. גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה אֶלָּא פוֹסֶלֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
א''ל. אין דמצינו:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת וָמֵת. בָּא הַיָּבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִייָה. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִייָה לֹא פָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת בָּא הַיָּבָם עַל הַקְּטַנּה וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת לֹא פָסַל אֶת הַקְּטַנָה. בָּא הַיָּבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנּה אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי כול'. אֲפִילוּ לֹא בָא עַל הַקְּטַנָּה פּוֹסֵל אֶת הַחֵרֶשֶׁת. שֶׁאִילּוּ לֹא בָא עַל הַקְּטַנָּה וָמֵתָה הָיָה מוּתָּר בַּחֵרֶשֶׁת. וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲפִילוּ מֵתָה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
א''ל. אין דמצינו:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
משנה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת בָּא הַיָּבָם עַל פִּיקַּחַת וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת לֹא פָסַל אֶת הַפִּיקַּחַת. בָּא הַיָּבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּיקַּחַת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּיקַּחַת פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת. בָּא הַיָּבָם כול'. אֲפִילוּ לֹא בָא עַל הַפִּיקַּחַת פּוֹסֵל אֶת הַחֵרֶשֶׁת. שֶׁאִילּוּ לֹא בָא עַל הַפִּיקַּחַת וָמֵתָה הָיָה מוּתָּר בַּחֵרֶשֶׁת. וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲפִילוּ מֵתָה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
א''ל. אין דמצינו:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
משנה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה בָּא הַיָּבָם עַל הַגְּדוֹלָה וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה לֹא פָסַל אֶת הַגְּדוֹלָה. בָּא הַיָּבָם עַל הַקְּטַנָּה וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. בָּא הַיָּבָם כול'. אֲפִילוּ לֹא בָא עַל הַגְּדוֹלָה פּוֹסֵל אֶת הַקְּטַנָּה. שֶׁאִילּוּ לֹא בָא עַל הַגְּדוֹלָה וָמֵתָה הָיָה מוּתָּר בַּקְּטַנָּה. וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲפִילוּ מֵתָה פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
א''ל. אין דמצינו:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source