תַּמָּן תַּנִּינָן. קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. לְעוֹלָם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אָבִין כַּהֲנָא בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא. וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְ אֶת שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן תּוֹרֵם. אֶת שְׁאֵינוֹ בִנְשִׂיאַת עָוֹן אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן. גוֹיִם הֲרֵי אֵינוֹ בִנְשִׂיאַת עָוֹן וְתוֹרֵם. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. וְנֶחְשַׁב לָכֶם וַהֲרֵמוֹתֵם אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה תוֹרֵם. וְאֶת שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן. הֲרֵי גוֹיִם הֲרֵי אֵין כָּתוּב בָּהֶן מַחֲשָׁבָה וְתוֹרֵם. תַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה גוֹיִם אֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה בֵּין לְהַכְשִׁיר בֵּין לִתְרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן לתרומה. אבל לתרומה מחשבתו מחשבה היא דשייך בתרומה דנפשיה אבל קטן לא שייך ביה מחשבה כלל:
ומשני כאן להכשיר כאן לתרומה גרסינן וכן הוא בתרומות. כלומר דלהכשי' אין להן מחשבה כדתנן גבי הכשר חשב עליהם שירדו גשמים הרי זה בכי יותן. משום דלאו בר מקבל טומאה הוא ומחשבתו לאו מחשבה היא לענין הכשר:
ותני ר' הושעיא. כלומר דמייתי סייעתא לתיובתיה דרבי הושעיא תני בהדיא דאין להן מחשבה:
התיבון ליה הרי עכומ''ז. דאין להם מחשבה ואפ''ה תורם:
וקאמר ר' יוסי בשם ר' הילא. דהיינו טעמא דכתיב ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה שיש לו מחשבה לאפוקי קטן דאין לו מחשבה וכדתנן בפ''ג דמכשירין חש''ו יש להן מעשה ואין להן מחשבה:
התיבון. לר' אבין הרי עכומ''ז דאינן בכלל עונשין ותורם את שלו כדתנן בסוף פ''ג דתרומות העכומ''ז והכותי תרומתן תרומה:
ר' אבין כהנא קאמר בשם ר'הילא. דהיינו טעמא דר''מ דכתיב בתרומה ולא תשאו וגו' את שאינו בנשיאות עון דלאו בר עונשין הוא עד שיביא ב' שערות אינו תורם:
לעולם כו'. משום דר' יוסי מחלק התם דעד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה להכי קאמר אליבא דר''מ דלעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא ב' שערות:
ר' יודא אומר תרומתו תרומה. דלא ס''ל לר''י הך דרשה מאת כל איש פרט לקטן וכן הגי' שם במשנה ובבבלי פ' יוצא דופן גריס לר' יהודה אין תרומתו תרומה:
תמן תנינן. בפ''ק דתרומות הלכה ג' וכל הסוגיא זו וכתבתי כאן הגי' עיקר עם מה שביררתי משתיהן ועל דמקשי לקמן אדרבי יהושע מייתי לה הכא:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ 71b וְתִיטּוֹל קְנָס מִמֶנּוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתִיטּוֹל קְנָס מֵאַחֵר. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתַעֲקוֹר גִּיטָּהּ חֲלָלָה וּמַמְזֶרֶת. רִבִי יִצְחָק שָׁאַל. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתַחֲזִיר לִמְזוֹנוֹת אָבִיהָ. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִמְזוֹנוֹת בַּעֲלָהּ. שֶׁכֵּן הוּא כוֹתֵב לָהּ. וְאַתְּ תְּהַוְייָן יָֽתְבָא בְבֵיתִי וּמִיתְזַנָה מִן נִכְסַיי. וְלֵית הוּא בֵיתָהּ. לֹא צוּרְכָה דְלֹא. מַהוּ שֶׁתְּמֵאֵן בּוֹ וְתַחֲזִיר לִמְזוֹנוֹת אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא צורכה דלא מהו כו'. כי קא מיבעיא לן אלא אם חוזרת להאחין ליזון מנכסי אביה ולא איפשיטא:
על דעתיה דרבי לעזר. דאמר אינה כאשתו כלל:
מהו שתמאן ותטול קנס ממנו. כלומר דמאחר שאינה אשתו אם תוכל לתבוע קנס כמפותה ממני:
ע''ד דר''י. דכאשתו היא וממנו ודאי אין נוטלת קנס אלא מהו שתמאן ותטול קנס מאחר. ובקידושי קטנות מיירי שיצאה במיאון ועדיין בתולה היתה ואם אנס או פיתה אותה אחר מהו שתועיל המיאון לבטל הקידושין למפרע ונמצאת פנויה היתה ונוטלת קנס מזה וממיתה ודאי פטור הוא דקידושי דרבנן נינהו. א''נ דבעי אם אנסה אחר לאחר שמיאנה בו וכלומר דאם קידשה ויצאה במיאון אם דמיא להא דקי''ל בפ''ג דכתובות יתומה שנתארסה ונתגרשה דהאונסה חייב בקנס וכן נמי מיאון ביתומה קטנה:
מהו שתמאן בו ותעקור גיטה חללה וממזרת. כלומר למאי דתנן לקמן דמיאון אחר גט מותרת לחזור לו והיינו בגיטא דידי' אתי מיאון ומבטל הגט וכי קא מיבעיא לן בגיטא דחבריה שנתן לה הראשון גט ונשאת לאחר ומיאנה אם מבטל גט הראשון ומותרת לחזור לו ואע''ג דתנן נמי לקמן בסיפא הממאנת כו' לאחר וגירשה לאחר ומיאנה כל שהיא יוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו דאלמא דלא אתי מיאון ומבטל גיטא דחבריה. כבר רמז בבבלי שם עליה דמרישא שמעינן דמבטל אפי' גיטא דחבריה דקתני מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו וטעמא דנתאלמנה או נתגרשה מהאחר הא מיאנה בו מותרת לחזור לו דמבטל גט הראשון ומפרק לה התם תברא מי ששנה זו לא שנה זו והיינו דקא מיבעיא ליה הכא הלכה כמאן ולכ''ע בעי. וזהו כעין בעיא ראשונה בבבלי ששאלו לר''ע בבית האסורין:
חללה. כלומר אם לאחר שגירשה הראשון נשאת לכהן והויא חללה ואם מיאנה מהו שתבטל הגט נמי לענין זה דלמפרע לא תיהוי חללה. א''נ היכי דנשא חללה או ממזרת ומיאנה בו מהו שתעקור המיאון נמי לאיסור לאו דחללה וממזרת ולא לקי כמו שעוקרת הנישואין. ולא שייכא הכא למיפרך מהו לאיסור כרת התרת איסור אשת איש דמפקעת מינה איסור לאו לכ''ש כדפריך בבבלי על הבעיא הראשונה לענין מחזיר גרושתו דהתם מפקע המיאון להגט ולא מיקרי מחזיר גרישתו אבל הכא איסורא דעבד בשעת מעשה עבד או דנימא דעוקרת נמי הלאו למפרע דלא הוו נישואין כלל ולא איפשיטו כל הני בעיא:
מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה. לאחר שמיאנה אם תחזור להאחין וחייבין לזונה מנכסי אביה דלא הוי כנשאת כלל או דדמיא לשאר נשאת ונתגרשה דאין לה מזונות מהאחין דמיאון שלה כגט דידה הויא:
פשיטא כו'. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם מת בעלה דאינה חוזרת ליזון מנכסיו מתנאי כתובה:
שכן הוא כותב לה כו' ולית היא ביתי'. שכבר יצאת מביתו:
רִבִּי אָחָא בַּר חִינְנָא בְשֵׁם כַּהֲנָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. אֵינוֹ תוֹרֵם וְאֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְלָמָּה לֹא אָמַר. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרֵם וּמַקְדִּישׁ. בְּגִין דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. תּוֹרֵם וְאֵינוֹ מַקְדִּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כְבָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ תוֹרֵם מַקְדִּשׁ. מָהוּ מַקְדִּשׁ. עוֹלָה וּשְׁלָמִים. לְהָבִיא חַטָּאת חֵלֶב אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת חֵלֶב. חַטָּאת דָּם אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת דָּם. מָהוּ שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן זִיבָה וְקָרְבַּן צָרַעַת. מֵאַחַר שֶׁהִיא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן מֵבִיא. 72a כָּוְתִּי פְּשִּׁיטָא לָךְ שֶׁהוּא מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ. מֵאַחַר שֶׁהוּא [מִטָּמֵא] בָּהֶן נַעֲשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְכָל הַדְּבָרִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בָהֶן שָׁלִיחַ. הָתִיב רִבִּי יוּדָן. הֲרֵי יֵשׁ לוֹ טֵבֵל דְּבַר תּוֹרָה. פּוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְהָכָא אַף עַל פִּי שֶּׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִין כְּרִבִּי יוּדָה. דּרִבִּי יוּדָה אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל. אֵינוֹ מֵבִיא. כְּרַבָּנִין. דְּאִינּוּן אָֽמְרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא חֲגִיגָה מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. כָּוְתִּי פְּשִׁיטָה לָךְ שֶׁהוּא מֵבִיא. מַהוּ שֶׁיָּבִיא פֶּסַח. מֵאַחַר שֶׁהִיא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מֵבִיא הוּא אָדָם פֶּסַח בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֵּיהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים. מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן. אִין יִסְבּוֹר כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם. הוּקְּשׁוּ מַעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מָהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּמוּרָה. אִין יִסְבָר כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּאָמַר מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם. הוּקְּשׁוּ מַעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. וְיִסְבּוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּאָמַר מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לִימֵּד עַל כָּל הַקֳּדָשִׁים לִתְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה כָּךְ אֵין מֵימִר בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵימִר בּוֹ כָּךְ אֵינוֹ מֵימִר בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. מָה הוּא שֶׁיְּהוּא חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו בַּחוּץ. כַּהֲנָא אָמַר. אֵין חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו בַּחוּץ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו בַּחוּץ. וְקַשְׁיָא דְרִבִּי כַהֲנָא עַל דְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה פוֹטֵר טִיבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או מאחר שהוא משנה לשם שלמים. דשלמי חגיגה מיקרו. אי נמי דיוצא בהן משום שלמי שמחה וכדאמרינן פרק קמא דחגיגה דשלמי שמחה אינן חובה במקום שיש בשר:
מביא. כותי פשיטא לך שהוא מביא. לא גרסינן לה בתרומות ואפשר לפ' לפי גי' הספר דסבירא ליה כמאן דאמר גירי אמת הן וכן הא דלעיל גבי קרבן זיבה וצרעת:
ומשנהו לשם שלמים. דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ושלמים באין נדבה מביא. ולא איפשטו כל הני בעיא:
מהו שיבי' מעשר בהמה גרסינן וכן הוא שם:
אין יסבור כרבי מאיר. אם יסבור האי תנא כרבי מאיר ובתרומות גריס אין יסבור רבי מאיר וכן נראה דהא אליבא דר' מאיר קיימינן ואפשר נמי דאליבא דרבי יוסי קאמר דהא איהו נמי סבירא ליה עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה ואם יסבור בזה כרבי מאיר:
מכל מעשרותיכם הקשו כו'. ובריש פרק ט' דבכורות סבר רבי עקיבה להא דהוקשו מעשר דגן ומעשר בהמה זה לזה והתם יליף לה מדכתיב ואת מעשרותיכם בפרשה ראה ממקום שאתה מעלה מעשר דגן כו' וכן נמי הוקשו לענין זה דכשם שאינו מביא מעשר דגן כלומר הוא עצמו אינו מפריש כדלעיל כך אינו מפריש מעשר בהמה:
מהו שיעשה הקטן תמורה. וקאמר אין יסבור כרבי מאיר כו' כלומר הואיל וכבר נפקא לן דאינו מביא מעשר בהמה כן נמי אין עושה תמורה דעיקר תמורה במעשר בהמה כתיבה:
ויסבור כרבי שמעון. כלומר דצריך אכתי נמי להא דרבי שמעוו דאמר סוף פ''ק דתמורה דמעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה כדאמר שם מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות ציבור כו' ולהכי קאמר דיסבור נמי כרבי שמעון דאלו מדרבי מאיר לחודי' לא נפקא לן אלא דאינו עושה תמורה במעשר בהמה הואיל דאינו מביא ולרבי שמעון נפקא לן שפיר בכל הקדשים דכשם שאינו מביא מעשר דגן כו' מהיקישא דלעיל. וה''ג כך אינו עושה תמורה וכשם שאינו ממיר בו כך אינו ממיר בכל הקדשים וכן הוא שם:
מהו שיהו חייבין על קדשיו. שהקדיש הקטן ואכל הגדול או הקריב בחוץ:
אין חייבין. ואפילו הגיע לעונת נדרים דסבר מופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא והא דילפינן מאיש כי יפליא לנדור כשהוא מופלא ויודע לפרש לשם מי נדר הוי נדרו נדר והקדשו הקדש מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא:
חייבין. דקסברי מופלא הסמוך לאיש דאורייתא וכן פליגי פ' יוצא דופן דף מ''ו:
וקשיא דרב כהנא כו'. כלומר הא דרב כהנא פליגא על ר' יודה וכן הוא בתרומות דהא ר' יודה פוטר טיבלו מן התורה דהא ס''ל תרומתו תרומה:
ואת אומר אכין. בתמיה דאין נדרו נדר ואין הקדשו הקדש מן התורה אלא מדרבנן והיכי אתי גברא דרבנן ומתקן טיבלא דאורייתא:
כמ''ד. לעיל פ''ג דשביעית והובא לעיל פ' אלמנה לכ''ג הלכה ג' דמאליהן קבלו המעשרות בבית שני וכן תרומה נמי לא הוי בזמן הזה אלא מדרבנן:
מהו שיביא הקטן חגיגה. אם נימא מאחר שהוא חובה דחגיגת יום טוב הראשון חובה היא אינו מביא:
כרבי יודא. לרבי יודא דאמר הוקשו ביכורים לקדשי הגבול אינו מביא כשם שהוא אינו תורם. פלוגתא דרבי יודא ורבנן בסוף ביכורים ובפ' ד' דחלה דחכמים אומרי' הביכורים כקדשי המקדש ליתנם לכל כהן ואפילו לכהן שאינו נזהר בחולין בטהרה ולרבי יודה אין נותנים ביכורים אלא לחבר שאוכל חולין בטהרה דהואיל ולא עביד בהו עבודה לא מיזדהרו בהו ודינן כקדשי הגבול שאינן נתנין לכל כהן:
מהו. שיביא הקטן ביכורים:
והכא. נמי דאף על פי שהוא שייך בהן אינו נעשה שליח לאחרים:
אינו פוטר טבלו דברי תורה גרסינן וכן הוא שם. ואפילו הכי אינו פוטר הוא אם תרם טבל של אחרים:
התיב רבי יודן. דמאי קא מיבעיא לן ודאי אינו נעשה שליח אע''פ שהוא שייך בהן דהרי טבל דיש לקטן טבל ד''ת בתבואה שלו דחייב בתרומות ומעשרות:
מהו כו'. אלא דהא קא מיבעיא לן מהו שיעשה הקטן שליח לאחרים להביא קרבן זיבה וקרבן צרעת מי נימא מאחר שהוא מטמא בהן כו' או מאחר דאין שליחות לקטן בכל התורה כולה אינו נעשה בהן אפי' שליח:
פשיטא לך שהוא מביא גרסינן ולא גרסינן כותי וכן הוא בתרומות. כלומר דזה פשיטא שהוא מביא מאחר דשייך בהן ואף על פי שהן חובה:
מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת. מי אמרינן מאחר שהוא חובה אינו מביא או דמאחר שהוא מטמא בהן דקטן אפי' בן יומו מטמא בזיבה וכן בצרעת מביא:
מהו מקדיש וקאמר עולה ושלמים. כלומר קרבן נדבה אבל לא חובה כדמסיק להביא חטאת חלב וחטאת דם אינו יכול שאין לו דלאו מחויב חטאת הוא:
ור' יוחנן. פליג אדברי ר' אחא דאפילו למ''ד אינו תורם אפ''ה מקדיש דשאני תורם דמיעטי' קרא:
ומשני בגין דר''י. בשביל ששמענו אליבא דר' יודה דאעפ''י שהוא תורם ס''ל דאינו מקדיש והילכך לא מצי למינקט הכי וטעמיה דר' יודה דס''ל דמאת כל איש אהקדש קאי:
ולמה לא אמר כו'. דהיה לו לסיים דבריו נמי ולדברי האומר תורם מקדיש:
כדברי מי שהוא אומר. לדברי האומר דקטן אינו תורם וכן אינו מקדיש דאין הקדשו הקדש ולקמן מפרש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source