Yevamoth
Daf 6b
אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. יֵאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַד לֹא יַחֲזוֹר בָּהּ. אִילּוּ בִתּוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין בְּלֹא אַיילוֹנִית צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁנִּיתּוֹסַף לָהּ אַיילוֹנִית צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר לֵיהּ. אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם. אִילּוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת אַיילוֹנִית וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ אַיילוֹנִית וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. שֶׁמָּא פָטַר בַּחֲבֵרָתָהּ כְּלוּם. 6b הֲוֵי אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם.
Traduction
R. Zeira dit aussi devant R. Mena due R. Yossa avait exprimé une opinion bien fondée avant d'y avoir renoncé; puisque si c'était sa fille, après le mariage accompli, bien qu'il ne s'agisse pas d'une femme stérile, l'adjointe serait interdite, est-ce à dire que si la particularité d'être stérile se joint à ce degré de parenté, l'adjointe pourrait épouser le beau-frère? -C'est que, fut-il répondu, la femme stérile est comme si elle n'avait pas existé (et comme son mariage ne compte pas, l'adjointe n'est pas engagée et devient libre). Ainsi, lorsque quelqu'un se trouve en présence de deux belles-sœurs veuves, dont l'une est stérile et l'autre ne l'est pas, et que le beau-frère se laisse déchausser par la première ou l'épouse, elle ne libère certes pas l'adjointe, parce qu'elle est supposée ne pas exister (et sa présence est sans effet).
Pnei Moshe non traduit
קומי. לפני ר' מנא:
יאות. שפיר אמר ר' יוסי השתא דבשלא הכיר בה מיירי:
עד לא יחזור בה. בתמיה. כלומר דאת מתמה עוד על שחזר מדבריו. א''נ דכולא מילתא בלשון תמי' היא על תחלת דבריו של ר' יוסי דמה אלו בתו מן הנישואין כו' צרתה מותרת בתמיה אלא דע''כ בשלא הכיר בה מיירי וטעמא דמקח טעות הוי ולא הוי כצרת בתו:
א''ל. לעולם אפי' מן הנישואין והכיר בה דאיילונית כמי שאינה בעולם דמה אלו כו':
שמא פטר בחברתה כלום. בתמיה. דהרי לאו בת חליצה ויבום היא:
הוי. ע''כ איילונית כו' כלומר כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אעפ''י שאינה ערוה נמצאת שאין זיקה עליה כלל והויא לה הכא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ומותרת. וכן מסיק בבלי י''ב דאפי' הכיר בה צרתה מותרת:
בתו. דקתני במתני' שמיאנה ובתו ממאנת בתמי'. שהרי נישואי תורה היא כו'. אם אביה השיאה וגיטא בעיא ואם היא קדשה נפשה אפי' מיאון אינה צריכה:
בִּתּוֹ. וּבִתּוֹ מְמֵאֶנֶת. וְלֹא כְנִישּׂוּאֵי תוֹרָה הִיא. אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תִּיפְתָּר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה. שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְחַיֵי אָבִיהָ.
Traduction
Comment une fille mineure peut-elle refuser un fiancé proposé par son père? N'est-ce pas un mariage valable par la Loi, comme il est dit (Dt 22, 16): j'ai donné ma fille à cet homme? R. Houna, au nom de R. Simon b. Lakish, répond: il s'agit d'une mineure qui, après avoir été mariée par son père, a été répudiée par son premier mari; elle est alors comme orpheline du vivant de son père (et peut refuser un second fiancé).
Pnei Moshe non traduit
ומשני ר' הונה תיפתר כו'. דכיון שנישאת אין לאביה רשות בה ואח''כ קדשה היא את עצמה לאחי אביה ויוצאת במיאון. והכין מפרק לה בבלי פ' האיש מקדש מ''ד:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. דִּלֹא כֵן תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִיל וּתְמֵאֵן בְּבַעֲלָהּ וְתַתִּיר צָרָתָהּ לְחַתְנָהּ. כַּלָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מֵיאֵנָה וּבְנָהּ עַל כְּתֵיפָהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. תַּנֵּי. עַד אֵימָתַי הַבַּת מְמֵאֶנֶת. עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף וִיהֵא הַשָּׁחוֹר רָבָה עַל הַלָּבָן.
Traduction
R. Aha ou R. Hanina dit au nom de R. Simon b. Lakish: de ce qu'aux termes de notre Mishna, '' on ne saurait appliquer à une belle-mère, etc., les raisons de stérilité ou de refus '', il résulte la preuve qu'une fille mineure ne peut pas enfanter; sans quoi (si elle le pouvait), elle attendrait qu'elle ait grandi (soit devenue majeure), puis refuserait son mari, de sorte que le mariage étant déclaré nul elle laisserait du même coup à son adjointe la latitude d'épouser son fiancé. La bru de R. Ismaël refusa de persister dans son état de mariage, bien qu'elle en eût un enfant auprès d'elle. R. Hiskia dit au nom de R. Abahou que R. Juda, R. Simon et R. Ismaël professent le même avis. Ainsi, l'on a enseigné: la fille mineure peut plus tard refuser un nouveau fiancé si elle a été promise avant sa puberté (antequam duo pilos habuerit), selon l'avis de R. Méir; R. Juda dit qu'il faut sur le corps un excédant de partie ombrée (a pilis); enfin R. Simon exige l'extension (47)L'arrondissement. Cf. Tossefta au Nida 6; B., ibid., 47. de la paume (du pubis). R. Zeira et R. Hiya disent au nom de R. Simon b. Lakish qu'il faut les deux dernières conditions réunies.
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת. אמתני' קאי דקתני ואי את יכול לומר בחמותו כו' שאין קטנה יולדת:
דלא כן. דאל''כ תמתין עד שתגדיל ותמאן כו' כלומר שתמאן בקטנות' ותמתין עד שתגדיל ותאמר רוצה אני במיאוני' ראשונים דס''ל להאי תלמודא דחיישינן שמא תחזור משתגדיל וכשמואל בבלי ק''ז:
כלתו כו'. ובבבלי נדה נ''ב גריס בתו כלו' דר''י פליג דס''ל דאפי' בקידושי קטנות יכולה היא למאן אחר שילדה וכדמוכח שם דלאו דוקא בקידושי טעות הוא הא דאמרי' בעלמא אליב' דר''י דממאנ'. ולא מיתוקמא מתני' דהכא כוותי':
אמרו דבר א'. כדתני בברייתא דלקמי' עד אימתי כו' והובאה בבבלי שם. כלומר דלר' יודה עד שירבה השחור והיינו בריבוי שערות ואפשר לה שכבר ילדה וכן לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף וכן גריס לה בתוספתא נדה פ''ו דברי ר''ש גבי מיאון ובבבלי יוצא דופן מ''ז תני לה גבי סימני בגרות עד שתתמעך הכף והוא מקום תפוח למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת מתמעך והולך:
ויהא השחור רבה. דתרווייהו בעינן ולפעמים משכחת לה זה בלא זה:
על הלבן. כן היא גי' התוס' שם לבן הוא הבשר:
רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעֲזָר בְשֵׁם רִבִי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַסָּא. אָמַר. אֵיזְלוֹן לְגַבֵּי רִבִּי אַבָּהוּ דְּאִית לֵיהּ אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אֲנָן לֵית לָן אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְצִיפּוֹרַייָא. אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. וְלֵית הִיא כֵן. מַאי כְדוֹן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלָה לְמֵאֵין. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִתְקַדְּשָׁה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לְמֵאֵין. עַל דַּעתֵיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה דְאָמַר. נִתְקַדְּשָׁה מִשֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִתְקַדְּשָׁה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְנִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְּׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין. נִיחָא. עַל דַעְתִּין דַּחֲבֵרַיָּא דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִבְעֲלָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין.
Traduction
R. Abahou et R. Eliézer disent au nom de R. Oshia que l'avis de R. Juda sert de règle, et c'est aussi ce que déclare R. Josué b. Levi. Comme on rapporta ce fait devant R. Yossa, pour le consulter, il dit: allez auprès de R. Abahou, qui a une tradition de son maître, d'avoir à suivre l'avis de R. Juda, tandis que nous n'avons pas reçu une tradition de ce genre. R. Hanina dit aussi que l'avis de R. Juda l'emporte comme règle. R. Yohanan dit aux habitants de Sephoris: vous dites au nom de R. Hanina que, selon lui, l'avis de R. Juda sert de règle, et pourtant il n'en est pas ainsi. Quelle est en somme l'opinion qui doit prévaloir? La voici: selon les compagnons d'études, au nom de R. Hanina, R. Juda reconnaît que si la femme a été épousée (inita) à partir de sa puberté (et habuit duo pilos), elle ne peut plus opposer de refus (elle a donné des preuves d'aptitude au mariage en son adolescence); de même, selon R. Zeira au nom de R. Hanina, R. Juda admet que si elle a été mariée par contrat depuis qu'elle a les signes de puberté, elle ne peut plus opposer de refus (tous sont d'accord à ce sujet). Seulement, selon R. Zeira, qui vient d'émettre l'avis qu'il s'agit d'un mariage par contrat après la puberté, il semble admis que si la consécration de mariage a eu lieu avant cette puberté, et l'union réelle a eu lieu après, la fille pourrait opposer un refus: on comprend alors l'assertion précédente (disant que l'avis de R. Juda et de R. Ismaël reviennent au même).
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''י. וכן אמר ריב''ל:
דאית לי' אולפן. שהוא מקובל כן:
לציפורייא. לאנשי ציפורי:
הלכה כר' יודה. והיינו מה דאמר לעיל דר''י ור' ישמעאל אמרו דבר א' דאפילו אחר שילדה:
ולית היא כן. דלא אמר ר' חנינה הכי וכדמסיק:
מאי כדון. מאי טעמא משום דפליגי חברייא בני הישיבה ור''ז בהא:
שאם נבעלה כו'. דהך ביאה הוי קידושין גמורין שהרי גדולה היא ובידה לקדש עצמה וכן אמר בבבלי שם לר''י:
על דעתי' כו' השתא מסיק למילתי' דר' יוחנן דבשלמא ע''ד דר''ז דאמר בנתקדשה בגדלות תליא מילתא אבל אם נתקדשה בקטנותה אעפ''י שנבעלה לאחר מכאן ממאנת דאמרינן על דעת קידושי הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה:
ניחא. דשפיר משכחת לה דילדה וחי' היא וממאנת לר''י:
על דעתין דחברייא כו'. אלא אליבא דידהו דבנבעלה תליא מילתא לר''י ואינה יכולה למאן אם לא שנבעלה קודם שהביאה ב' שערות:
וְזֶה אֵימָתַי. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְחָיָה הִיא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אִיתָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְיָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי יוּדָה. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. עַל תְּנַאי קִידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן וּבָעַל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. דְּאָֽמְרֵי. בַּסִּימָנִין הַדָּבָר תָּלוּי. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר. לִכְשֶׁיּוֹסִיף בָּהּ קִנְייָן אֶחָד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וְכֵינִי. אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפָּֽרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה.
Traduction
Mais, d'après les autres compagnons, disant qu'il s'agit d'une union effective après la puberté, mais qu'au cas où celle-ci a eu lieu avant cet âge, la fille pourrait opposer un refus, comment admettre qu'elle aurait conçu et enfanté avant cet âge, tout en restant en vie? R. Redifa ou R. Yona n'a-t-il pas dit au nom de R. Ila (48)J. (Sota 2, 1); Cf. (Pessahim 8, 1).: '' Si une femme conçoit et enfante avant la puberté, ni la mère ni l'enfant ne pourront survivre; si c'est après les signes de la puberté, l'une et l'autre vivront; si la conception a eu lieu avant, et la mise au monde après cette époque, la mère survivra, non l'enfant (49)Il y a donc incompatibilité entre l'hypothèse d'une union avant la puberté et la survivance de l'enfant.; '' comment donc justifier l'assertion émise plus haut par les compagnons d'étude, que R. Ismaël et R. Juda sont du même avis? Ils ont voulu dire seulement que R. Ismaël adopte l'avis de R. Juda, en ce que la partie ombrée (a pilis) doit être la plus grande part, et il se conforme au dire de R. Simon, qu'une mineure devenue grande peut refuser un nouveau mari, par suite du mariage conclu en premier lieu. Cependant, ceci s'explique, d'après R. Méir et R. Juda, qui font dépendre la puberté des signes extérieurs (a pilis); mais, selon R. Simon, qui exige de plus l'acquisition d'un autre signe (l'extension de la paume), quel que soit l'âge, est-ce à dire que la fille pourrait toujours opposer un refus en ce cas, sous le prétexte d'avoir été mariée une première fois avant la puberté (si ladite extension n'était pas encore visible)? En effet, dit R. Isaac, il en est ainsi: seulement, les sages ont fixé une limite anticipée pour éviter aux filles d'Israël de se livrer à la débauche (si elles pouvaient arguer d'un premier mariage accompli trop tôt, afin de s'opposer à un second).
Pnei Moshe non traduit
וזה אימת כו'. כלומר דע''כ עיברה קודם ב' שערות דאז תוכל למאן והא דנקט וילדה לאו דוקא אלא משום דמסיק הקושיא וחי' היא כלומר דשתיהן ודאי לא מצית אמרת דהא לאו חי' היא ואם ילדה לאחר מכאן עכ''פ בנה מת וכדלקמן:
וחי' היא. בתמי' ולא משכחת לה דתמאן לאחר שתלד:
לא כן אמר ר' רדיפא כו'. דגבול יש לה:
איתא עיברה. אשה שנתעברה כו':
משהביאה כו'. וזהו לאחר הזמן דרבה בר ליואי בבלי פירקין י''ב וכן פי' התוספות שם. ואע''ג דמשכחת לה שעיברה קודם ב' שערות וילדה לאחר מכאן דהיא חיה. משום דעיקר הקושי' על הא דאמר לעיל דר''י כר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפה ממאנת וזה לא משכחת לה לחברייא אליבא דר' יודה. ומשמע מהכא דס''ל דתוך הזמן היא ובנה מתים ודאי אבל בבבלי שם עלה דמקשי על רב ביבי מחמותו דמתני' מסיק דשמא תמות וחמותו אי אתה מוצא כו' שכבר ילדה ובנים הרי הן כסימנין כדפרישי' במתני':
מאי כדון. היכי מפרשי' השתא אליבא דחברייא הא דאמרן לעיל אמרו דבר א':
ה''ג ר' ישמעאל כר' יודה עד שירבה שחור כר''ש כו'. כלו' הא דאמרי' דאמרו דבר אחד לאו דר' יודה סבר להא דר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפ' כו' אלא ר' ישמעאל הוא דסבר כר' יודה וכר''ש בזה דאפי' נתגדלה יכולה היא למאן על קידושי קטנות כדמפרש טעמא דאמרי' על תנאי קידושי הראשון הוא בועל וכדלעיל:
והשתא פריך אבריית' דלעיל על דעתי' כו' ניחא. דקבעו חכמים זמן עד שתביא סימנין הללו דאז גדולה היא ואינה יכולה למאן ואפי' לר''י אפשר נמי דלא ס''ל דאף בגדלותה תמאן דעל דעת קידושי ראשון כו' אלא דלא מיקרי גדולה עד שירבה השחור:
ע''ד כו'. אלא לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף ואפי' לאחר שריבה השחור דודאי גדולה היא וטעמי' דעל קידושי הראשון הוא בועל כדמסיק:
דו אמר. כמו דאמר:
לכשיוסיף בה קנין אחר. כלומר הא דאמרן עד שתתפשט א''כ מעתה אפי' גדולה היא תוכל למאן לעולם על קידושי קטנות בתמי':
וקאמר ר' יצחק וכיני. כן הדבר באמת לר''ש אלא שתיקנו תכמים זה הזמן כדי שלא יתפרצו כו' ואם היא גדולה כ''כ אינה יכולה למאן:
Yevamoth
Daf 7a
משנה: בְּאֵי זֶה צַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָֽלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי וְלוֹ אִשָּׁה אֶחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה אֲפִילוּ הֵן מֵאָה.
Traduction
Voici comment ces diverses classes de femmes dispensent leurs adjointes (du lévirat ou du déchaussement): si la fille de quelqu'un, ou une femme quelconque à l'un des autres degrés d'interdiction (par rapport au survivant) a épousé le frère (son oncle) qui avait encore une autre femme, puis est mort sans laisser d'enfant, chacune de ces deux veuves (51)Littéralement: aussi bien que sa fille échappe (forcément) au Lévirat, elle en dispense du même coup son adjointe (l'autre veuve). est dispensée des cérémonies en question. Si donc la veuve adjointe à la fille épouse un autre frère (que toutes deux ont le droit d'épouser) de l'époux décédé qui a déjà une autre femme, lorsque celui-ci meurt, les femmes adjointes (même très éloignées) seront dispensées du lévirat par suite de l'état d'empêchement de l'adjointe (à celle qui est la fille du premier frère). Cette règle est à observer, y eût-il cent frères (52)La dispense par suite du degré de relation illicite est réversible sur les adjointes à l'infini, lors même qu'entre ces femmes et le survivant il n'y a plus de relation d'interdit.- (53)Les éditions ont ici par inadvertance, une phrase de Guemara, qui est en tête du suivant..
Pnei Moshe non traduit
מתני'. כשם שבתו פטורה. דאין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדילפינן לעיל מלצרור:
לאחיו השני. דהיכא דיש אחר שתיהן מותרות לו ומייבם לאיזו שירצה ויבם צרת בת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת:
כשם שצרת בתו פטורה. דאסורה עליו משעת נפילה ראשונה כך צרת צרתה וכן לעולם אם יש לו אחין הרבה כדדריש לעיל דלצרור משמע צרות הרבה וכללא דהאי מתני' דנקטינן יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
משנה: בְּאֵי זֶה צַד אִם מֵתוּ הֵן צְרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת מֵתָה בִתּוֹ אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. וְכָל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Traduction
La règle susénoncée (1,2) que '' si une femme (de l'une des 15 classes) meurt avant son mari, les adjointes sont admises à bénéficier du lévirat '', est applicable comme suit: si la fille de quelqu'un, ou sa parente à un degré quelconque de relation illicite, a épousé le frère de cet homme, lequel frère a une autre femme, et ladite fille meurt avant son mari, ou si elle a été répudiée par lui, puis son mari, frère de son père meurt, en ce cas il est permis à l'adjointe (l'autre femme (54)Puisque celle-ci, au moment du décès du mari, lorsque la loi du Lévirat devenait applicable, n'avait plus pour adjointe la fille en question. maintenant veuve) d'épouser le frère survivant. A la mort du frère d'un homme dont il a épousé la fille, si cette fille encore mineure n'a pas refusé l'union malgré la faculté qu'elle en avait, l'adjointe ne devient libre (au décès de cet homme) qu'en opérant le déchaussement (55)Pour qu'elle soit tout-à-fait libre, elle procédera au déchaussement; mais la relation d'adjonction entre les 2 femmes est incomplète; parce que le mariage de la mineure est seulement valable par mesure rabbinique. du beau-frère, sans pouvoir l'épouser.
Pnei Moshe non traduit
מתני'. צרתה מותרת. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
וכל היכולה למאן. כגון שהערוה קטנה ולא מיאנ' בבעל ומת צרתה חולצת שאין קידושי' קידושי תורה לפטור צרתה אבל אינה מתייבמת דכיון דרבנן תקינו לה קידושין הרי היא כאשת אחיו וצרתה אסורה:
משנה: שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵילּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. אִמּוֹ וְאֵשֶׁת אָבִיו וָאֲחוֹת אָבִיו אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו. וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו.
Traduction
Les degrés de parenté sont d'une relation illicite encore plus grave que ceux énumérés précédemment, en ce que les femmes peuvent seulement épouser d'autres (non le frère du côté paternel), et les adjointes peuvent bénéficier du lévirat (56)Au décès du mari qui était d'une autre famille, ou au décès du frère du côté paternel, qui aurait contracté un tel mariage en dépit de la loi. En ces cas d'interdit, le mariage a été pour ainsi dire nul, et il n'entraîne pas de conséquences prohibitives.. Ce sont: 1. la mère, 2. la femme du père (ou belle-mère), 3. la sœur du père, 4. la sœur du côté paternel, 5. la femme du frère du père, 6. la femme du frère du côté paternel (qui a laissé des enfants).
Pnei Moshe non traduit
מתני'. חמורות. מפרש בגמ' מהו חומר שלהן:
לאחרים. ולא לאחיו מאביו שלא' בעבירה כדאמר בגמ':
צרותיהן מותרות. שאין צרת ערוה אסור' אלא בנופלת לפניו ליבום מאחיו:
אמו. שהרי היא לאחיו אשת האב ואפילו היא אנוסת אביו כדאמרינן לעיל דהאי מתני' ר' יודה היא:
ואשת אחיו מאביו. בגמ' מפרש:
הלכה: כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ כול'. הִיא מַתְנִיתָא כָּל הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
היא מתני' כו' ל''ג ואשגרת לישנא דלקמן אחר הל' ד' היא:
הלכה: כֵּיצַד אִם מֵתוּ הֵן צְרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא כָּל הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵנָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Traduction
Par '' avoir la faculté de refuser sans en user '', on entend la femme qui meurt de suite; alors l'adjointe déchaussera, sans épouser.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ה''ג כיני מתניתא כו' ומת' צרתה חולצת כו'. כלומר דכן מוקמינן למתני' כמ''ד לעיל דבמתה הערוה מיירי והיינו דדייק מדלא קתני אלא מתה בתו או נתגרשה ואח''כ מת אחיו ולא נקט נמי מיאנה ואח''כ מת אחיו צרתה מותרת וע''כ דטעמא דבמיאון יכולה לעקור זיקתו אפי' לאחר מיתתו וא''כ קשה סיפא דקאמר כל היכולה למאן כו' דתמאן השתא אלא ודאי במתה איירי ודלא כאבא מרי לעיל הלכה ב' דמוקי בקיימת וטעמא משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו. אבל בבבלי מוקי לה כר' אבא מרי וכאשר ציינתי שם ולפ''ז הא דלא נקט במתני' מיאנה ואח''כ כו' ע''כ צריכין לטעמא כמ''ש התוס' שם ד''ה מתה בתו משום דמתני' אתא לאשמועינן אפי' כנס אחיו את הנכרית ולבסוף גירש בת אחיו דהיו צרות קודם גירושין הואיל ובשעת נפילה לא היתה צרה ובמיאנה או שנמצאת איילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי וכך לי כנס ולבסוף מיאנה כמו מיאנה ולבסוף כנס:
7a אַתְייָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר יִבְדְקוֹ דַדֶּיהָ. מַה. כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר. וְהוּא דְאָמַר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין בֶּין יְמוֹת הַנַּעֲרוּת לִימוֹת הַבַּגְרוּת אֶלָּא וֹ חֳדָשִׁים בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. הָדָא דְתֵימַר בְּתוֹךְ הַזְּמָן. אֲבָל לְאַחַר הַזְּמַן עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. בְּרַם הָכָא סָפֵיק רָבָה שָׁחוֹר סָפֵיק לֹא רָבָה שָׁחוֹר כּוֹפוֹ אֲנִי לִיתֵּן גֵט. רָבָה הַשָּׁחוֹר אֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּגֵּט.
Traduction
Un fait de ce genre a été soumis à R. Yossé, qui prescrivit d'examiner les seins (pour voir si elle était adolescente). Comment se fait-il qu'il partage l'avis de R. Juda, que lorsque la partie ombrée l'emporte elle suffise pour constituer la puberté? R. Josué b. Levi n'a-t-il pas dit au contraire qu'entre l'enfance et l'adolescence il y a seulement un intervalle de six mois; sur quoi R. Abahou ajoute au nom de R. Yohanan que l'on ne procède pas à l'examen visuel (50)En l'absence des signes, la fille est considérée comme enfant. (pour savoir s'il y a une plus forte part d'ombre que de blanc)? C'est vrai, fut-il répondu, pendant l'année de transition (la douzième), mais après cette époque on procède à un examen approfondi; tandis qu'ici (au sujet du fait soumis à R. Yossé), s'il y a doute sur l'extension de la partie ombrée, on oblige le second fiancé de donner le divorce à cette jeune fille (peut-être y a-t-il eu union); si la partie ombrée a grandi avec certitude (signe d'adolescence certaine), il n'est plus besoin de divorce (l'union a été effective).
Pnei Moshe non traduit
אתא עובדא לפני רבי יוסי. בקטנה שלא מיאנה והגדיל' ועמדה ונישאת הויא כדמוכח מדלקמן:
אמר יבדקו דדיה. אם נראו בה סימני בגרות כדתנן פ' בא סימן משיטו הדדים וכדמסיק:
מה כרבי יודה כו'. כלומר דמתמה מה דעתיך כר''י דאמר עד שירבה שחור דאז מיחשבא גדולה והכא ספק ריבה שחור ספק לא ריבה הויא כדלקמ' ולכן צוה לבדוק בדדי' כדמפרש ואזיל:
הוא דאמר ריב''ל כו'. כלומר דמעתה מסימני בגרות נוכל להבין מאימתי חלפו ימי הנערות ואע''ג דלר''י אין כאן סימנים מ''מ לגדולה מחשבין לה דחיישינן שמא נשרו:
ואמר ר' אבהו כו' אין עושין מעשה. מסקנת הקושיא היא דאין חוששין שמא נשרו אם בדקו ולא אשכחו סימנין לחשבה כגדולה. וכרב פפי פ' יוצא דופן דף מ''ו:
ומשני הדא דתימר בתוך הזמן. תוך שנת י''ב אבל לאחר הזמן עושי מעשה לחשבה כגדולה דחיישינן שמא נשרו. וכדמסיק שם דהיכא דקדשה בתוך הזמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא דחוששין והכא נמי כדמסיק:
ברם הכא. לר' יודה נמי דספק ריבה כו' היתה בההיא עובדא:
כופו אני. להשני ליחן גט משום דספק אם היתה גדולה ואינה יכולה למאן ואין נישואיה כלום ספק לא:
רבה השחור. דודאי גדולה היא:
אינו נוגע בגט. דמשנבעלה אח''כ חלו קידושי ראשונים ואינה צריכה גט משני. וזה מסתייע למאי דפרישית לעיל דלר''י לא סבירא ליה דעל דעת קידושי ראשונים הוא בועל. וכן מוכח ממסקנת הבבלי שם לדידן דב' שערות הוו סימני נערות ואם בעל לאחר שגדלה לא אמרינן על דעת קידושי ראשונים הוא בועל וכרב בבלי מכילתין דף ק''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source