Vayedaber

Yevamoth

Daf 58b

כֵּיצַד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייַעֲדָהּ. 58b אֵינוֹ מְייַעֲדָהּ לָאַחִין. וְייִעֲדֶינָּהּ לָאַחִין מִקַּל וָחוֹמֶר. מַה אִם הַבֶּן שֶׁאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם הֲרֵי הוּא מְייָעֲדָהּ לוֹ. אָחִיו שֶׁהוּא קָם תַּחְתָּיו לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם אֵינוֹ דִין שֶׁמְייָעֲדֶנָּה לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. הוּא מְייָעֲדָהּ. אֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְאָחִיו. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּבֶן שֶׁהוּא קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה. תֹּאמַר בְּאָחִיו שֶׁאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה. הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה אֵינוֹ דִין שֶׁייָעֲדֶנָּה לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייָעֲדָהּ וְאֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְאָחִיו.

Traduction

⁠— '' Voici comment, est-il dit, si un garçon de neuf ans et un jour cohabite etc. '' De ce qu'il est écrit (Ex 21, 9): S'il la destine à son fils (l'esclave juive), on conclut que le maître de l'esclave peut la consacrer comme fiancée à son fils, non à l'un de ses frères (407)J., (Qidushin 1, 2) ( 59b).. -Mais si le maître peut en disposer pour son fils, pourquoi ne peut-il pas à plus forte raison la destiner à un frère? Car, si le maître peut la destiner au fils, qui ne peut pas remplacer son père en lévirat, ni pour le déchaussement, ni pour le mariage; à plus forte raison doit-il pouvoir la destiner à un frère, lequel peut prendre sa place en cas de lévirat, soit pour épouser la veuve, soit pour être déchaussé par elle? Ce raisonnement n'est pas fondé; car on peut lui opposer que, par contre, le fils équivaut au père, s'il s'agit de racheter du trésor un champ paternel consacré au culte (408)(Lv 25, 45)., tandis que le frère n'a pas un droit équivalent (et son opération de rachat n'empêcherait pas l'immeuble d'échoir à la race sacerdotale lors du jubilé). Ce n'est pas à dire qu'en raison du défaut d'équivalence juridique pour la revendication d'un terrain d'héritage, le frère devrait pouvoir lui destiner l'esclave juive (en déduisant de cette question de terrain, comparée à celle du lévirat, que pour le reste les droits sont égaux); puisque le verset spécifie: le maître la destinera au fils; à celui-là seul, il peut la destiner, non à un frère.

Pnei Moshe non traduit

כיצד כו' ואם לבנו ייעדנה. סוגיא זו כתובה לקמן פ''ק דקידושין הלכה ב' ואיידי דמקשי לקמן ממתני' מייתי לה הכא:

ואם לבנו. כתיב לבנו הוא מייעדה בכסף מקנתו ואין מייעדה לאחין:

ופריך אלא אם אמרת בבן. כלו' דאם בבן הוא מייעדה נימא דייעדנה לאחיו מק''ו כו':

ת''ל כו' ל''ג עד לקמן וכן הוא בקידושין:

שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה. דהמקדיש שדה אחוזה ופדאה איש אחר יוצאה לכהנים ביובל ואם פדאה הוא עצמו אינה יוצאה לכהנים ואם פדאה בנו קם תחת אביו ואין יוצאה לכהנים כדתנן פ''ז דערכין:

הואיל ואינו כו' ת''ל כו'. ואע''ג דק''ו פריכא הוא ולמה לי קרא משום דאיכא למימר שדה אחוזה גופא תיפוק מק''ו דיבום דאחיו קם תחתיו והאי הואיל כו' ה''ק הואיל דאמ' משום שאין קם תחתיו הא ליתא דנילף שדה אחוזה וייעוד מק''ו דיבום:

אינו דין שייעדנה לו. בלשון בתמיה דאפ''ה דין הוא כדאמרן:

ת''ל ואם לבנו. והשתא דמעטי' קרא מיעוד הוי יעוד גופא פירכא לשדה אחוזה. ובבבלי קידושין י''ז וב''ב וערכין קאמ' פירכא אחריתא על ק''ו דשדה אחוזה דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן:

וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייָעֲדָהּ וְאֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְבֶן בְּנוֹ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בְּפָרֲשַׁת נְחָלוֹת אַתְּ עֲבַד בֶּן בֵּן כְּבֵן וְהָכָא לֵית עֲבַד בֶּן בֵּן כְּבֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן דָּמַר לִי הָדָא מִילְּתָה אֲנָא מַשְׁקֶי לֵיהּ קוֹנְדִּיטוֹן. הָתִיב רִבִּי תַנְחוּם. הֲרֵי פָרֲשַׁת נְחָלוֹת הֲרֵי עָשִׂיתָ אָח כְּבֵן וּשְׁאָר כָּל הַקְּרוֹבִים כְּבֵן. (וְאֵין) אַתְּ עוֹשֶׂה בֶּן בֵּן כְּבֵן. הָתִיבוֹן רַבָּנִן דְּקַיסָרִין. הֲרֵי פָרֲשַׁת טֻמְאוֹת הֲרֵי עָשִׂיתָה אָח כְּבֵן וּשְׁאָר כָּל הַקְּרוֹבִים כְּבֵן. וְאֵין אַתְּ עוֹשֶׂה בֶּן בֵּן כְּבֵן. אָמַר הָא אֲזִיל קוֹנדִּיטוֹן.

Traduction

De plus, il la destinera à son fils, à l'exclusion même du petit-fils (malgré l'équivalence des droits de ce dernier, en fait de succession directe pour les biens immeubles). Samuel b. Aba demanda, en présence de R. Zeira: pourquoi est-ce qu'en fait de succession le petit-fils (409)Il prime, en droit, tous les autres collatéraux. est considéré à l'égal du fils, tandis qu'il ne l'est pas ici pour la question de destination d'une esclave? A celui qui me résoudra cette difficulté, répondit R. Zeira, je donnerai à boire du vin épicé, conditum (comme récompense). R. Tanhoum répliqua que l'on pourrait répondre ceci: pour l'ordre de succession, on constitue le frère à l'égal du fils (à défaut de ce dernier), puis tous les autres parents, ainsi que leurs descendants; tandis que l'on ne considère aucun de ces degrés de parenté à l'égal du fils pour la destination d'une esclave. Ceci ne prouve rien, observèrent les rabbins de Césarée; car, pour la question de propagation des impuretés, soit le frère, soit d'autres parents sont tenus impurs à l'égal du fils, tandis que le fils ne l'est pas au même titre. Allons, dit-il, déjà ton offre de vin épicé est perdue (puisque la solution est trouvée).

Pnei Moshe non traduit

ואם לבנו. וכן דרשינן למעט בן הבן דאינו מייעד:

בפרשת נחלות את עבד בן הבן כבן. דבן הבן יורש במקום הבת כבן:

והכא. אמאי לית את עביד כו':

מאן דאמר לי. טעמא דהדא מילתא אני משקה לו כוס של יין קונדיטון:

והשיב ר' תנחום הרי פ' נחלות. כלו' דשאני נחלות דמצינו דעשיתה אח כבן כלו' דאפילו אח ושארי קרובים יורשין אם אין שם יורש היותר קרוב ועכ''פ מצינו דשייכי' בירושה אבל ביעוד אין שום יעוד בקרובים:

התיבון רבנן דקיסרין. על תשובת ר' תנחום דאין ראיה מזה דהרי פ' טומאה כו' דכהן מטמא לאחיו ולשארי קרובים האמורים בפרשה כמו שהוא מטמא לבן:

ואין כו'. ואפ''ה לא מטמא לבן הבן כבן:

וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לְדַעַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן לְדַעַת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כֵּן. אִית כָּאן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדוֹמָא. אֲפִילוּ תֵימַר אִית כָּאן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה לֹא קָטָן הוּא. אִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לְדַעַת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְייָעֲדֶנָּהּ בֵּין לִבְנוֹ הַגָּדוֹל בֵּין לִבְנוֹ הַקָּטָן בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא מִדַּעַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מְייָעֲדָהּ אֶלָּא לִבְנוֹ הַגָּדוֹל בִּלְבַד לְדַעַת.

Traduction

De ladite expression '' s'il la destine à son fils '', on conclut (par analogie de termes) que cette destination doit être faite avec l'assentiment (ou connaissance de cause). Selon R. Yohanan, au contraire, cette attention spéciale est inutile. R. Jacob b. Aha ajoute: l'opinion qui exige cette attention spéciale exprime l'avis de R. Yossé b. R. Juda. Toutefois, dit R. Samuel b. Abdima, même en admettant qu'il faut l'assentiment, comme le veut R. Yossé b. R. Juda, n'est-il pas évident qu'il peut s'agir aussi d'un enfant non encore nubile? (la destination pourra donc être faite indistinctement). Au sujet de cette même expression, R. Yohanan dit: le maître peut la destiner à tout fils, soit grand, soit petit, avec ou sans assentiment; R. Simon b. Lakish dit: le maître peut seulement la destiner à un grand fils (nubile), et avec son assentiment.

Pnei Moshe non traduit

אמר לו ר''ז הא אזיל קונדיטון. שהפסדת א''נ ר''ת בעצמו קאמר על שהשיבו לו:

לדעת. שצריך שיהיה היעוד מדעת:

ור' יוחנן פליג לית כאן לדעת. אין צריך מדעת ור''י לטעמיה דאמר לקמן מייעד אפי' לבנו הקטן:

אית כאן כר''י בר יהודה. כלו' הא דאמר דבעינן לדעת ר''י ברבי יהודה היא דאמר שם וכן בבלי שם דף י''ט דמעות הראשונים שקיבל האב בעד כסף מקנתה לאו לקידושין ניתנו ולפיכך צריך דעת שתקבל עליה וקס''ד דכמו דבעינן דעת דידה כן נמי לדעת דידיה:

וקאמר ר' שמואל עלה דלא היא דאפי' תימר כר' יוסי בר''י דוקא דעת דידה אבל לא דידיה:

לא קטן הוא. בתמיה לא משמעות הכתוב הוא דאפי' לבנו קטן מייעדה דהא לבנו סתמא כתיב וקטן מי אית ליה דעת:

אם כו'. מימרא אחריתא היא דמייתי פלוגתא דר''י ור''ל:

לדעת. דעת דידה א''נ אדידיה קאי ור''י פליג דמייעדה אפילו לבנו קטן וא''צ לדעת:

בלבד לדעת. כלו' דצריך לדעת ולפיכך אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד א''נ לדעת דידה נמי קאמר וכדר' ינאי בבבלי שם:

Yevamoth

Daf 59a

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עוֹשֶׂה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדֶיוֹט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא פָתַר לָהּ בְּיִיעוּדִין נִיחָא יִיעוּדִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְייָן בָּהּ עוֹשֶׂה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּהוּא פָתַר לָהּ בְּנִישּׂוּאִין תְּהֵא פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. וְהָתַנִּינָן נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וְתַנֵּי כֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עַד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת 59a הֲרֵי זוֹ שׁוּמָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הֲרֵי אֵילּוּ סֵימָנִין. רִבִּי יַעֲקֹב בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְהֵן שֶׁעָֽמְדוּ בוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין.

Traduction

Ainsi, un garçon de neuf ans et un jour qui aurait épousé une jeune fille, puis meurt, laisse une veuve impropre à épouser un grand-prêtre; ou s'il la répudie, ou s'il se laisse déchausser par elle, elle ne peut plus épouser même un simple prêtre. Or, selon l'avis de R. Yohanan, qui vient d'admettre la validité d'une destination d'esclave même à un enfant, on conçoit que cette destination équivaut à une acquisition, et que par conséquent la veuve laissée par un tel enfant devienne impropre pour un grand-prêtre, de même qu'en cas de divorce ou de déchaussement, la femme devient inapte même pour un simple cohen. Mais, selon l'avis de R. Simon b. Lakish, qui n'admet pas comme effective la destination à un enfant, et qui exige pour l'inaptitude qu'il y ait eu mariage réel, il semble qu'une telle femme, épousée par un garçon de neuf ans et un jour, soit dispensée du déchaussement, en cas de lévirat; et cependant l'on a enseigné (410)Ci-après, 8.: '' s'il a épousé une femme, puis il est mort, elle est dispensée de toute cérémonie de lévirat ''? (N'en résulte-t-il pas qu'elle est du moins, considérée comme ayant été mariée?) Cet avis de R. Simon b. Lakish est conforme à ce qu'a dit R. Yossé b. R. Juda (plus loin), car on a enseigné (411)B., Nida 46.: un garçon de neuf ans et un jour jusqu'à l'âge de douze ans et un jour, n'est pas nubile, et s'il a même les signes de puberté (duo pilos), ce signe sera tenu pour une verrue (tache poilue); R. Yossé b. R. Juda au contraire les regarde comme de vrais signes de puberté (et il considère alors le mariage d'un tel garçon comme légalement valable). Toutefois, explique R. Jacob b. R. Aboun au nom de R. Yossé b. Hanina, il faut que ces signes soient survenus en temps normal, (à douze ans).

Pnei Moshe non traduit

עושה אלמנה לכ''ג. כדמפרש לקמיה:

וקאמר הש''ס ע''ד דר' יוחנן. דאמר יש ייעוד לקטן ופתר לה הא דקאמר עושה אלמנה לכ''ג בייעודין שייעדה:

ניחא הוא ייעודין שיש לו בה קנין. והויא כאשתו ולפיכך עושה אלמנה אם ייעדה ומת הויא אלמנה לכ''ג כו':

אלא ע''ד דר''ל. דלית ליה ייעוד בקטן וע''כ פתר לה בנישואין בתמיה:

תהא פטורה כו' והתנינן. כלומר דאפילו פטורה מן החליצה ומן הייבום היא אשת קטן כדתנן הכא נשא אשה ומת פטורה ואת אמרת דעושה אלמנה לכ''ג:

אתייא דר''ל כר' יוסי בר' יהודה. דלקמן:

ותני כן. פלוגתייהו דרבנן ור''י בר' יהודה ולקמן מסיק לה הא דמוקי ר' אבין כר' יוסי בר''י:

בן תשע כו'. ברייתא פ' יוצא דופן דף מ''ו:

הרי זו שומא. בעלמא ולא הוו סימנין:

רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. עָֽמְדוּ לוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. רִבִּי אָבוּן פְּשִׁיטָא לֵיהּ. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּל שֶׁכֵּן לָבֹא. דּוּ פָתַר הָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וְלָמָּה לֵית רִבִּי יוֹסֵי פָּתַר הָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. דְּהִיא צְרִיכָה לֵיהּ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. עָֽמְדוּ לוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. נִיחָא אַלְמָנָה. וּגְרוּשָׁה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל נָתַן לָהּ גֵּט. חֲלִיצָה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ וָמֵת וְחָֽלְצוּ לָהּ אַחִין וְעַל יָדָיו הִיא נַעֲשֵׂית חֲלוּצָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ פָּחוֹת מִתֵּשַׁע. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדוֹמָא. וְכֵינִי. אֶלָּא בְגִין דְּתַנָּא כּוּלְהוֹן תֵּשַׁע תַנָּא אַף הוּא עִמְּהוֹן.

Traduction

R. Yossa demanda: si les signes sont survenus en temps normal, dira-t-on que ce garçon est considéré comme homme rétrospectivement (pour valider un mariage antérieur), ou l'est-il seulement à l'avenir? Selon R. Aboun, il est évident que ce mariage est valable rétroactivement, et à plus forte raison pour l'avenir; cela résulte implicitement de ce que l'on explique l'avis de Resh Lakish d'après R. Yossé b. R. Juda. Pourquoi R. Yossé ne dit-il pas formellement de conformer l'avis de Resh Lakish à celui de R. Yossé? C'est que précisément, répond R. Mena, il y a doute à ce sujet, puisque R. Yossé demande si l'effet est rétroactif ou non. On comprend (selon R. Yohanan) qu'un tel garçon, s'il laisse une veuve, la rend impropre (par son mariage) à épouser un grand-prêtre; mais comment le cas de répudiation est-il possible, puisque ce garçon n'a pas la faculté de donner un acte de divorce? On peut supposer qu'il a cohabité avec cette femme après être devenu grand (nubile), et qu'il l'a répudiée ensuite. -Mais comment le déchaussement est-il valable à l'égard d'un enfant? Il s'agit du cas où ce garçon, après avoir cohabité avec celle qui lui a été destinée, meurt, et à ses frères incombe le devoir du déchaussement; comme c'est le fait du mariage de ce garçon, on nomme sa veuve: une déchaussée. S'il en est ainsi (que l'on suppose une cohabitation accomplie plus tard, suivie de divorce), on devrait admettre qu'un enfant, même au-dessous de neuf ans, peut rendre une femme impropre (plus tard) par son divorce? C'est en effet vrai, dit R. Samuel b. Abdima, et l'on a parlé du cas d'un enfant de neuf ans, à cause de toutes les autres hypothèses où cet âge est exigible.

Pnei Moshe non traduit

סימנין. וכדמפרש ר' יעקב:

והן. ודוקא שעמדו בו בשעת סימנין בשעה שהוא ראוי להביא סימנין דהיינו בשנת י''ב ויום אחד כדאמר שם ועודן בו דכשהגיע לי''ב לא נשרו:

עמדו בו בשעת סימנין. מי אמרינן למפרע נעשה איש ונ''מ אם קידש אשה לאחר שנראו בו או אם אכל חלב להביא חטאת:

או מיכאן ולבא. דוקא נעשה איש וקמ''ל דאותן שתי שערות כסימנין נחשבין אע''פ שהביא קודם זמן הואיל ועמדו בו בשעת סימנין:

וקאמר הש''ס דר' אבין ודאי פשיטא ליה דלמפרע נעשה איש וכ''ש להבא. וטעמא דאמרינן דפשיטא ליה:

די פתר הדא דר''ל כר''י בר''י. הואיל דחזינן דמוקי הא דר''ל כמותו ש''מ למפרע נעשה איש ומשכחת לה אליביה הא דאמר ר''ל לעיל דבן ט' עושה אלמנה לכ''ג דאם נולדו לו סימנין מאז וקידש אשה למפרע הוי איש:

ולמה לית כו'. ומ''ט לא מוקי ר' יוסי הכי:

וקאמר ר' מנא דהיא צריכה לי'. דהיא מספקא לי' כדבעי ר' יוסי כו' כלומר דהש''ס בעי הוי לי' לר' יוסי למיפשט אליבא דר' יוסי בר''י דלמפרע נעשה איש דאל''כ ר''ל כמאן אמרה לשמעתיה וקאמר ר' מנא דאפ''ה מספקא ליה אליביה והא דר''ל איכא למימ' לחומרא בעלמא קאמר ונ''מ דלענין קרבן לא אמרינן מספיקא להביא חולין לעזרה:

ניחא אלמנה. לר' יוחנן פריך דמוקמינן לעיל אליביה הא דבן ט' עושה אלמנה לכ''ג ע''י יעוד והילכך פריך הניחא אלמנה דעושה דביאתו ביאה והקנין ע''י יעוד מקרי קנין ושפיר אלמנה הויא:

וגרושה. בתמיה כלו' היכי משכחת לה דעביד גרושה הא גיטו ודאי אינו גט אפילו כי קני לה ע''י יעוד:

ומשני תיפתר שבא עליה משהגדיל. ואז נתן לה גט ולקמיה פריך אפי' פחות מט' נמי:

חליצה. היכי משכחת לה דעושה:

תיפתר שבא עליה כו'. ואע''ג דאשת בן ט' פטורה מן החליצה ומן היבום כדתנן הכא שאני התם דע''י קנין יעוד הוא והוי קנין:

ועל ידו. כלו' דלהכי קאמר עושה אע''פ שהוא אינו חולץ משום דע''י הוא מביא לה להיות חלוצה:

מעתה אפי' פחות מתשע. אגרושה קאי דלא משכחת לה אלא כשבא עליה כשהגדיל ונתן גט ואפ''ה קרית ליה בן ט' עושה גרושה דבתר מעיקרא אזלינן אי הכי אפי' פחות מט' בעלמא ולא ע''י יעוד ובא עליה משהגדיל לקנותה ונתן לה גט נמי:

וכיני. כן הוא באמת והא דקתני בן ט' בגין דתנא כולהון תשע גבי אלמנה וחלוצה דע''כ בן ט' דוקא דביאתו ביאה וקנין הוי ע''י יעוד תני אף גרושה עמהן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source