וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייָעֲדָהּ וְאֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְבֶן בְּנוֹ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בְּפָרֲשַׁת נְחָלוֹת אַתְּ עֲבַד בֶּן בֵּן כְּבֵן וְהָכָא לֵית עֲבַד בֶּן בֵּן כְּבֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן דָּמַר לִי הָדָא מִילְּתָה אֲנָא מַשְׁקֶי לֵיהּ קוֹנְדִּיטוֹן. הָתִיב רִבִּי תַנְחוּם. הֲרֵי פָרֲשַׁת נְחָלוֹת הֲרֵי עָשִׂיתָ אָח כְּבֵן וּשְׁאָר כָּל הַקְּרוֹבִים כְּבֵן. (וְאֵין) אַתְּ עוֹשֶׂה בֶּן בֵּן כְּבֵן. הָתִיבוֹן רַבָּנִן דְּקַיסָרִין. הֲרֵי פָרֲשַׁת טֻמְאוֹת הֲרֵי עָשִׂיתָה אָח כְּבֵן וּשְׁאָר כָּל הַקְּרוֹבִים כְּבֵן. וְאֵין אַתְּ עוֹשֶׂה בֶּן בֵּן כְּבֵן. אָמַר הָא אֲזִיל קוֹנדִּיטוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין כו'. ואפ''ה לא מטמא לבן הבן כבן:
התיבון רבנן דקיסרין. על תשובת ר' תנחום דאין ראיה מזה דהרי פ' טומאה כו' דכהן מטמא לאחיו ולשארי קרובים האמורים בפרשה כמו שהוא מטמא לבן:
והשיב ר' תנחום הרי פ' נחלות. כלו' דשאני נחלות דמצינו דעשיתה אח כבן כלו' דאפילו אח ושארי קרובים יורשין אם אין שם יורש היותר קרוב ועכ''פ מצינו דשייכי' בירושה אבל ביעוד אין שום יעוד בקרובים:
והכא. אמאי לית את עביד כו':
מאן דאמר לי. טעמא דהדא מילתא אני משקה לו כוס של יין קונדיטון:
ואם לבנו. וכן דרשינן למעט בן הבן דאינו מייעד:
בפרשת נחלות את עבד בן הבן כבן. דבן הבן יורש במקום הבת כבן:
כֵּיצַד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייַעֲדָהּ. 58b אֵינוֹ מְייַעֲדָהּ לָאַחִין. וְייִעֲדֶינָּהּ לָאַחִין מִקַּל וָחוֹמֶר. מַה אִם הַבֶּן שֶׁאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם הֲרֵי הוּא מְייָעֲדָהּ לוֹ. אָחִיו שֶׁהוּא קָם תַּחְתָּיו לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם אֵינוֹ דִין שֶׁמְייָעֲדֶנָּה לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. הוּא מְייָעֲדָהּ. אֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְאָחִיו. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּבֶן שֶׁהוּא קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה. תֹּאמַר בְּאָחִיו שֶׁאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה. הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה אֵינוֹ דִין שֶׁייָעֲדֶנָּה לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייָעֲדָהּ וְאֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְאָחִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיצד כו' ואם לבנו ייעדנה. סוגיא זו כתובה לקמן פ''ק דקידושין הלכה ב' ואיידי דמקשי לקמן ממתני' מייתי לה הכא:
ואם לבנו. כתיב לבנו הוא מייעדה בכסף מקנתו ואין מייעדה לאחין:
ופריך אלא אם אמרת בבן. כלו' דאם בבן הוא מייעדה נימא דייעדנה לאחיו מק''ו כו':
ת''ל כו' ל''ג עד לקמן וכן הוא בקידושין:
שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה. דהמקדיש שדה אחוזה ופדאה איש אחר יוצאה לכהנים ביובל ואם פדאה הוא עצמו אינה יוצאה לכהנים ואם פדאה בנו קם תחת אביו ואין יוצאה לכהנים כדתנן פ''ז דערכין:
הואיל ואינו כו' ת''ל כו'. ואע''ג דק''ו פריכא הוא ולמה לי קרא משום דאיכא למימר שדה אחוזה גופא תיפוק מק''ו דיבום דאחיו קם תחתיו והאי הואיל כו' ה''ק הואיל דאמ' משום שאין קם תחתיו הא ליתא דנילף שדה אחוזה וייעוד מק''ו דיבום:
אינו דין שייעדנה לו. בלשון בתמיה דאפ''ה דין הוא כדאמרן:
ת''ל ואם לבנו. והשתא דמעטי' קרא מיעוד הוי יעוד גופא פירכא לשדה אחוזה. ובבבלי קידושין י''ז וב''ב וערכין קאמ' פירכא אחריתא על ק''ו דשדה אחוזה דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן:
וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לְדַעַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן לְדַעַת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כֵּן. אִית כָּאן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדוֹמָא. אֲפִילוּ תֵימַר אִית כָּאן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה לֹא קָטָן הוּא. אִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לְדַעַת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְייָעֲדֶנָּהּ בֵּין לִבְנוֹ הַגָּדוֹל בֵּין לִבְנוֹ הַקָּטָן בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא מִדַּעַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מְייָעֲדָהּ אֶלָּא לִבְנוֹ הַגָּדוֹל בִּלְבַד לְדַעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בלבד לדעת. כלו' דצריך לדעת ולפיכך אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד א''נ לדעת דידה נמי קאמר וכדר' ינאי בבבלי שם:
לדעת. דעת דידה א''נ אדידיה קאי ור''י פליג דמייעדה אפילו לבנו קטן וא''צ לדעת:
אם כו'. מימרא אחריתא היא דמייתי פלוגתא דר''י ור''ל:
לא קטן הוא. בתמיה לא משמעות הכתוב הוא דאפי' לבנו קטן מייעדה דהא לבנו סתמא כתיב וקטן מי אית ליה דעת:
וקאמר ר' שמואל עלה דלא היא דאפי' תימר כר' יוסי בר''י דוקא דעת דידה אבל לא דידיה:
אית כאן כר''י בר יהודה. כלו' הא דאמר דבעינן לדעת ר''י ברבי יהודה היא דאמר שם וכן בבלי שם דף י''ט דמעות הראשונים שקיבל האב בעד כסף מקנתה לאו לקידושין ניתנו ולפיכך צריך דעת שתקבל עליה וקס''ד דכמו דבעינן דעת דידה כן נמי לדעת דידיה:
ור' יוחנן פליג לית כאן לדעת. אין צריך מדעת ור''י לטעמיה דאמר לקמן מייעד אפי' לבנו הקטן:
לדעת. שצריך שיהיה היעוד מדעת:
אמר לו ר''ז הא אזיל קונדיטון. שהפסדת א''נ ר''ת בעצמו קאמר על שהשיבו לו:
רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. עָֽמְדוּ לוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. רִבִּי אָבוּן פְּשִׁיטָא לֵיהּ. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּל שֶׁכֵּן לָבֹא. דּוּ פָתַר הָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וְלָמָּה לֵית רִבִּי יוֹסֵי פָּתַר הָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. דְּהִיא צְרִיכָה לֵיהּ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. עָֽמְדוּ לוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. נִיחָא אַלְמָנָה. וּגְרוּשָׁה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל נָתַן לָהּ גֵּט. חֲלִיצָה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ וָמֵת וְחָֽלְצוּ לָהּ אַחִין וְעַל יָדָיו הִיא נַעֲשֵׂית חֲלוּצָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ פָּחוֹת מִתֵּשַׁע. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדוֹמָא. וְכֵינִי. אֶלָּא בְגִין דְּתַנָּא כּוּלְהוֹן תֵּשַׁע תַנָּא אַף הוּא עִמְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
או מיכאן ולבא. דוקא נעשה איש וקמ''ל דאותן שתי שערות כסימנין נחשבין אע''פ שהביא קודם זמן הואיל ועמדו בו בשעת סימנין:
וקאמר הש''ס דר' אבין ודאי פשיטא ליה דלמפרע נעשה איש וכ''ש להבא. וטעמא דאמרינן דפשיטא ליה:
די פתר הדא דר''ל כר''י בר''י. הואיל דחזינן דמוקי הא דר''ל כמותו ש''מ למפרע נעשה איש ומשכחת לה אליביה הא דאמר ר''ל לעיל דבן ט' עושה אלמנה לכ''ג דאם נולדו לו סימנין מאז וקידש אשה למפרע הוי איש:
ולמה לית כו'. ומ''ט לא מוקי ר' יוסי הכי:
וקאמר ר' מנא דהיא צריכה לי'. דהיא מספקא לי' כדבעי ר' יוסי כו' כלומר דהש''ס בעי הוי לי' לר' יוסי למיפשט אליבא דר' יוסי בר''י דלמפרע נעשה איש דאל''כ ר''ל כמאן אמרה לשמעתיה וקאמר ר' מנא דאפ''ה מספקא ליה אליביה והא דר''ל איכא למימ' לחומרא בעלמא קאמר ונ''מ דלענין קרבן לא אמרינן מספיקא להביא חולין לעזרה:
ניחא אלמנה. לר' יוחנן פריך דמוקמינן לעיל אליביה הא דבן ט' עושה אלמנה לכ''ג ע''י יעוד והילכך פריך הניחא אלמנה דעושה דביאתו ביאה והקנין ע''י יעוד מקרי קנין ושפיר אלמנה הויא:
וגרושה. בתמיה כלו' היכי משכחת לה דעביד גרושה הא גיטו ודאי אינו גט אפילו כי קני לה ע''י יעוד:
ומשני תיפתר שבא עליה משהגדיל. ואז נתן לה גט ולקמיה פריך אפי' פחות מט' נמי:
חליצה. היכי משכחת לה דעושה:
תיפתר שבא עליה כו'. ואע''ג דאשת בן ט' פטורה מן החליצה ומן היבום כדתנן הכא שאני התם דע''י קנין יעוד הוא והוי קנין:
ועל ידו. כלו' דלהכי קאמר עושה אע''פ שהוא אינו חולץ משום דע''י הוא מביא לה להיות חלוצה:
מעתה אפי' פחות מתשע. אגרושה קאי דלא משכחת לה אלא כשבא עליה כשהגדיל ונתן גט ואפ''ה קרית ליה בן ט' עושה גרושה דבתר מעיקרא אזלינן אי הכי אפי' פחות מט' בעלמא ולא ע''י יעוד ובא עליה משהגדיל לקנותה ונתן לה גט נמי:
וכיני. כן הוא באמת והא דקתני בן ט' בגין דתנא כולהון תשע גבי אלמנה וחלוצה דע''כ בן ט' דוקא דביאתו ביאה וקנין הוי ע''י יעוד תני אף גרושה עמהן:
עמדו בו בשעת סימנין. מי אמרינן למפרע נעשה איש ונ''מ אם קידש אשה לאחר שנראו בו או אם אכל חלב להביא חטאת:
והן. ודוקא שעמדו בו בשעת סימנין בשעה שהוא ראוי להביא סימנין דהיינו בשנת י''ב ויום אחד כדאמר שם ועודן בו דכשהגיע לי''ב לא נשרו:
סימנין. וכדמפרש ר' יעקב:
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עוֹשֶׂה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדֶיוֹט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא פָתַר לָהּ בְּיִיעוּדִין נִיחָא יִיעוּדִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְייָן בָּהּ עוֹשֶׂה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּהוּא פָתַר לָהּ בְּנִישּׂוּאִין תְּהֵא פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. וְהָתַנִּינָן נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וְתַנֵּי כֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עַד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת 59a הֲרֵי זוֹ שׁוּמָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הֲרֵי אֵילּוּ סֵימָנִין. רִבִּי יַעֲקֹב בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְהֵן שֶׁעָֽמְדוּ בוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי זו שומא. בעלמא ולא הוו סימנין:
בן תשע כו'. ברייתא פ' יוצא דופן דף מ''ו:
ותני כן. פלוגתייהו דרבנן ור''י בר' יהודה ולקמן מסיק לה הא דמוקי ר' אבין כר' יוסי בר''י:
אתייא דר''ל כר' יוסי בר' יהודה. דלקמן:
תהא פטורה כו' והתנינן. כלומר דאפילו פטורה מן החליצה ומן הייבום היא אשת קטן כדתנן הכא נשא אשה ומת פטורה ואת אמרת דעושה אלמנה לכ''ג:
אלא ע''ד דר''ל. דלית ליה ייעוד בקטן וע''כ פתר לה בנישואין בתמיה:
ניחא הוא ייעודין שיש לו בה קנין. והויא כאשתו ולפיכך עושה אלמנה אם ייעדה ומת הויא אלמנה לכ''ג כו':
וקאמר הש''ס ע''ד דר' יוחנן. דאמר יש ייעוד לקטן ופתר לה הא דקאמר עושה אלמנה לכ''ג בייעודין שייעדה:
עושה אלמנה לכ''ג. כדמפרש לקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source