54b וְלֹא כְּבָר תְּנִינָתָהּ. אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן יַעֲקֹב. שֶׁלֹּא תֹאמַר. בָּהּ קָֽנְסוּ וְלֹא קָֽנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ. לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימַר. אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כבר תנינן ואין לה כתובה. אמתני' קאמר דתני ואין יורשין כתובתה הא כבר תנינן ברישא דאין לה כתובה:
ומשני רבי יוסי שלא תאמר כו'. דמרישא לא שמעינן אלא דקנסו בה והוי אמינא ולא ביורשיה דכתובת בנין דכרין יש להן:
לפום כן צריך מימר. בסיפא דאין יורשין כתובתה לומר דאין לה כתובה אפי' כתובת בנין דכרין. וכן אמר בבלי דף צ''א:
סוֹטָה כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל. כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת סוֹטָה אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבַּעַל כָּךְ תְּהֵא אֲסוּרָה לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְהָיָה לָהּ יָבָם כָּאן וְיִבְּמָהּ וָמֵת. וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ. אָסוּר בָּהּ וּמוּתָּר בְּצָרָתָהּ. אָסוּר בָהּ וּמוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו. וְאֵשֶׁת אָחִיו לֹא כְצָרַת סוֹטָה הִיא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁצָּרַת סוֹטָה מוּתָּר לְאָחִיו שֶׁלַּבּוֹעֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אַתְייָא כְרַבָּנִן דְּתַמָּן. דְּאָמַר רִבִּי הִילָא וְתַנֵּיי תַמָּן. כָּל הַעֲרָיוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת מִמֶּינּוּ גֵט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ בִּלְבָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו (לֹא כְצָרַת סוֹטָה הִיא. הָדָא אָֽמְרָה. צָרַת סוֹטָה מוּתֶּרֶת לְאָחִיו שֶׁל בּוֹעֵל.) בְּרַם כְּרַבָּנִן דְּהָכָא. רִבִּי חִייָה אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁהִיא צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט 55a מִשּׁוּם הֲלָכָה אֵשֶׁת אִישׁ קָנָה בָהּ. עֶרְוָה [הִיא]. וְעֶרְוָה פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. אֲפִילוּ כְרַבָנִן דְּהָכָא אַתְייָא הִיא. בָּהּ קָֽנְסוּ וְלֹא קָֽנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. אִם כְּרַבָּנִן דְּתַמָּן יְהֵא מוּתָּר בָּהּ. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרַת סוֹטָה אֲסוּרָה וְצָרַת גְּרוּשָׁה מוּתֶּרֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַצָּרוֹת מוּתָּרוֹת חוּץ מִצָּרַת סוֹטָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. גְּרוּשָׁה עַצְמָהּ מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. מַה פְלִיג. בְּגִין דַּהֲווֹן עָֽסְקִין בְּצָרוֹת לֹא אִדְכָּרִין גְּרוּשׁוֹת. צָרַת סוֹטָה לָמָּה הִיא אֲסוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵרֵיח עֶרְוָה נָֽגְעוּ בָהּ. רַב אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּהּ טוּמְאָה כַעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קנה בה ערוה. כלו' דהויא כערוה ממש דהרי צריכה הימנו גט ואסורה לו:
וערוה פוטרת צרתה. וצרתה נמי אסורה וא''כ לא אתיא כרבנן דהכא:
אמר רבי חנני'. אפי' תימא דאפי' כרבנן דהכא אתייא והא דתניא דמותר בצרתה דס''ל האי ברייתא דבה קנסו דבסוטה בה קנסו לא ביורשי' וכמ''ד בפירקין דלעיל הל' ד' דכל היכא דקנסו בה קנסו ולא ביורשי' וא''כ הכא נמי בה קנסו ולא בצרתה ואפי' כרבנן דהכא דאמרי דצריכה גט היבמה שנתיבמה בטעות אפ''ה מודו דמותר בצרה:
ורבי חנניה בריה דרבי הילל. מוסיף דודאי כרבנן דהכא אתייא הברייתא דאם כרבנן דתמן דסברי אינה צריכה גט באשת אחיו שנתייבמה בטעות א''כ יהא מותר אפילו בה דהרי כללא הוא דכל היכי דאינה צריכה גט הימנו מותרת לו וכדאמרינן האי כללא בבבלי דף צ''ה גבי אשתו וגיסו אלא ודאי כרבנן דהכא אתייא ולא קנסו בצרה:
צרת סוטה אסורה. להתייבם:
וצרת גרושה. צרת מחזיר גרושתו מותרת וכדאמרינן בבלי פ''ק:
כל הצרות מותרות. כלומר מה ששנינו בפ''ק צרת איילונית צרת ממאנת צרת מחזיר גרושתו חוץ מצרת סוטה:
גרושה עצמה מותרת לביתה. להתייבם וכדגרס' בבבלי שם לרב נחמן בר יצחק דמתני הכי כו' דדחי לה התם דאיכא למימר מחזיר גרושתו משניסת היא עצמה מותרת להתייבם דלא כתיב בה טומאה וכרבנן דר' יוסי בן כיפר דאחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה היא:
מה פליג. לשון שאילה הוא דאם שמואל חולק על הני אמוראי דלעיל דאמרי צרת גרושה מותרת ולא גרושה עצמה. וקאמר הש''ס דלא נחלקו דהן מודים נמי דהיא עצמה מותרת אלא בגין כו' שהיו עוסקין בענין צרות ולפיכך אמרו צרת גרושה ולא הזכירו הן עצמן אעפ''י שמודו בזה:
מריח ערוה. משום חומר עריות ודכוות' אמרינן לעיל בהלכה זו:
מפני שכתוב בה טומאה כעריות. דכתיב ונסתרה והיא נטמאה וכי היכי דעריות צרותיהן אסורות כן נמי צרת סוטה וכדאמר נמי רב בבלי פ''ק:
האשה כו'. תוספתא בפרק בתרא דמכילתין:
סוטה כשם כו'. כדדריש לה ריש פ''ה דסוטה ואיידי דלקמן מייתי לה הכא וכל הסוגיא זו כתובה לקמן פ''א דסוטה הלכה ב':
כשם שהיא אסורה לאחיו כו'. כדתנן בפ''ק דסוטה אם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
כך אסורה לאחיו של בועל. דס''ל האי דדריש שם ג' ונטמאה כו' וא' ליבם בין יבם דבעל בין יבם דבועל משמע:
יכול כשם שצרת סוטה אסורה. כדאמרינן לקמן וכן בבבלי פ''ק דמכילתין דף י''א דצרת סוטה אסורה להתייבם:
כך היא אסורה לאחיו של בועל. דנימא נמי אם עבר הבועל ונשאה ולו אשה אחרת ומת דכשם שהיא אסורה לאחיו כך צרתה אסורה:
נישמעינה. לזה מן הדא:
משום הלכה אשת איש. כלומר דבאשת אחיו משום הלכות אשת איש נגעו בה דלא ליתי למיטעי בשאר אשת איש ושמא יאמרו גירש זה כו' כדלעיל ואע''ג דלא שייכא באשת אחיו מ''מ הואיל והיא אשת איש נגעו בה משום הלכות אשת איש דעלמא אבל באחות אשתו אין כאן הלכות אשת איש:
והי' לה יבם כאן כו' אסור בה. דכסוטה היא:
ומותר בצרתה אסור בה ומותר באשת אחיו. כפל לשון הוא ופרושי קא מפרש וכן הוא בתוספתא שם:
והשתא מסיק ואשת אחיו זו לאו כצרת סוטה היא. בתמיה דודאי צרת סוטה הואי דהרי היבמה זו שנתייבמה בטעות הויא כסוטה וקאמר דמותר באשת אחיו:
הדא אמרה כו'. דזה אחיו של בועל שייבמה בטעות הוא:
אמר ר' יודן. דרבי יודן דחי לה דאין ראיה מכאן דאיכא למימר אתייא כרבנן דתמן. של בבל דאמרי אשת אחיו שנתייבמה בטעות אינה צריכה גט מהשני ולפיכך לא הויא צרתה כצרת סוטה דהא לדידה גופה לא מחשבינן כסוטה גמורה ולהצריכה גט כמו האשה שהלך כו' במתני':
דאמר רבי הילא כו'. כדפרישי' לעיל ולרבנן דפליגי על ר''ע ולא הצריכו גט לאשת אחיו ולפיכך מותר בצרתה קתני בתוספתא:
מן לא כצרת כו' עד של בועל ל''ג. ואגב שיטפא דלעיל טעה הסופר וכן ליתא הא בסוט' שם:
ברם כרבנן דהכא. דלקמיה דרבי אחי' בשם רבי יוחנן דהכל מודים באשת אחיו צריכה הימנו גט דלא פליגי רבנן ור''ע אלא באחות אשתו:
משנה: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֶׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו הָרִאשׁוֹן פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְאֵין הַוְולָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר. נִשֵּׂאת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. נִישֵּׂאת עַל פִּי בֵּית דִּין תֵּצֵא וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן. וְשֶׁלֹּא עַל פִּי בֵּית דִּין תֵּצֵא וְחַייֶבֶת בַּקָּרְבָּן. יִיפָּה כֹּחַ שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁפְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן. הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לְהִינָּשֵׂא וְהָֽלְכָה וְקִלְקְלָה חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן שֶׁלֹּא הִיתִּירוּהָ אֶלָּא לְהִינָּשֵׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקילקלה. בגמ' מפרש:
מתני' רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון. כדמפרש טעמא בגמרא דרבי יוסי בממונא לא קניס:
ביאתה או חליצתה. ארישא פליג דקתני ולא מייבמין ור''א סבר דביאתה נמי פוטרת צרתה:
ואין הולד ממנו ממזר. אם החזירה הראשון. ואין הלכה כהני תנאי אלא כת''ק:
ניסת שלא ברשות. ב''ד כגון שאמרו לה שני עדים מת בעלך שאינה צריכה להיתר ב''ד מותרת לחזור לו דאנוסה היא דמאי הוה לה למיעבד. ובבבלי מסיק דלית הילכתא הכי אלא לא שנא נשאת עפ''י ב''ד בעד אחד ול''ש נשאת עפ''י שני עדים אם בא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:
עפ''י ב''ד תצא ופטורה מן הקרבן. דיחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור מן הקרבן:
שלא עפ''י ב''ד. אלא בשני עדים חייבת בקרבן דשוגגת היא ולית הילכתא כי הא מתני' אלא לעול' חייבין בקרבן היא ובעלה השני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source