מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין. חֲלוּצָה פְטוֹר. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַה בֵין חוֹלֵץ וּמַה בֵין מְגָרֵשׁ. אָמַר לֵיהּ. אַתְּ סָבוּר חֲלִיצָה קִנְייָן. אֵינָהּ אֶלָּא פְטוֹר. אֵין הָאַחִין חַייָבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּחוֹלֵץ אֲבָל חַייָבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל חייבין עליה משום אשתו של מת. כלומר קודם חליצה דאז באיסיר כרת עומדת אבל לא משחלץ לה דקיל איסורה אפי' לגבי האחין:
אינה אלא פטור. דנפטרת מזיקה וקיל לה איסורה ואינה אלא בלאו. וכדמסיק אין האחין כו' כלומר לאחר חליצה שוב אין האחין חייבין עליה כרת משום אשתו של חולץ דלאו קנינו היא:
את סבור חליצה קנין. דליהוי כמו קנין שלו ולאסרה על האחין בכרת ולפטור צרתה:
מה בין חולץ כו'. עיקרא דמילתא לקמן פ' החולץ הל' ט' והתם קאי על הא דתנינן החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת ה''ז פטורה לגמרי והתם מפרשינן לה האי וכן דקתני. ובעי מה בין חולץ ומה בין מגרש דהכא חולצת והכא פטורה:
מיליהון דרבנן אמרין. היינו הנך רבנן דמחלקי בין צרה לחלוצה דסברי דחלוצה פטור הוא ולא קנין וכדלקמן. ופלוגתא היא לקמן ריש פ''ג:
יִצְחָק בַּר אִיסָטַייָה אָמַר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. נִיתְנֵי. שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים. חֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָתָהּ. בְּגִין רִבִּי עֲקִיבָה. דְּאָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. יֵשׁ מַמְזֵר בַּחֲלוּצָה. נִיתְנִינָהּ עַל דְּרַבָּנִן. לֹא אָתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא מִילִין דְּכָל עַמָּא מוֹדֵיי בְהוֹן. אַתְייָא דְּיִצְחָק בַּר אִיסָטַייָה כְּרִבִּי אִמִּי. רִבִּי יָסָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הוּא אֵינוֹ חַייָב עַל הַחֲלוּצָה וְהָאַחִין חַייָבִין עַל הַחֲלוּצָה. בֵּין הוּא וּבֵין אַחִים חַייָבִין עַל הַצָּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בֵּין הוּא בֵין אַחִין אֵינָן חַייָבִין לֹא עַל הַחֲלוּצָה וְלֹא עַל הַצָּרָה. רִבִּי אִימִּי מַחֲלִיף שְׁמוּעָתָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְהָא רִבִּי אִימִּי מַחֲלִיף שְׁמוּעָתָא. אֶלָּא דֵעוֹן דֵּעוֹן אִית לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ תֹאמַר. דֵעוֹן דֵּעוֹן אִית לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָָנָן. דֵעוֹן דֵּעוֹן אִית לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִילְתֵיהּ דְּיִצְחָק בַּר אִיסָטַייָה מְסַייְעָא לְרִבִּי אִמִּי וּמִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן מְטַייְעִין לְרִבִּי יָסָא. דְּאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בָּא תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. 4a הַכֹּל מוֹדִין בְּצָרָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה פְלִיגִין. בַּחֲלוּצָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הוּא אֵינוֹ חַייָב עַל הַחֲלוּצָה וְהָאַחִין חַייָבִין עַל הַחֲלוּצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה פליגין. כי פליגי בחלוצה דלר''י האחין חייבין על החלוצה והיינו כמו ר' יסא במילתיה דר' יוחנן:
הכל מודים. ר''י ור''ל בצרה שהוא חייב כדאמר לקמן שלא נראה לפטור בה ולא אמרינן בה דשליחותא דצרה קעבדה:
ומיליהון דרבנן. ר' ירמיה ורבי בא דלקמיה מסייעין לר' יסא. והיינו אליבא דר' יוחנן:
מילתיה דיצחק. דאמר ר''ל בעי דניתני חלוצה פוטרת צרתה אלמא דס''ל לר''ל דהאחין על החלוצה בכרת מסייע לר' אמי דאמר נמי הכי לר''ל ובבבלי מפרק לה אליבא דהאי מ''ד. דלהכי לא מצי למיתני במתני'. לפי שאינן בצרת צרה דליכא למיתני בה הלכה צרתה ונישאת לא' כו' דהרי על כולן באיסור כרת עומדת:
ואפילו תאמר. האי אפי' הוא כמו. וכן דרך הש''ס הזה כלומר כמו דאמרינן דעון דעון לר''י כן נמי לר''ל:
מחליף שמועתא. דרבי יוחנן לריש לקיש ודריש לקיש לרבי יוחנן וכן היא גירסת הבבלי שם:
נתני שש עשרה. כלומר להאי תירוצא דלא תני אנוסת אביו משום דבתרתי לא משכחת לה אבל דאי קתני א''כ ניתני נמי חלוצה פוטרת צרתה אם חלץ ליבמתו וחזר וקידשה ומת בלא בנים דמגו דהיא אסורה על האחין בכרת כדאמר ר' אמי לקמן לר''ל. צרתה נמי אסורה. וכן הקשה ר''ל בבלי שם:
וכן שאל ר' יעקב לפני ר' יוסי והשיב לו בגין ר''ע דאמר יש ממזר בחלוצה ואין קידושין תופסין בה ולא משכחת לה:
וניתני על רבנן. וליתני בשביל רבנן דפליגי על ר''ע:
ומשני לא אתינן. אנן לא שונין כ''א דבר שכ''ע מודים ובפלוגתא לא מיירי:
אתיא דיצחק כו'. דאמר לר''ל האחין חייבין על החלוצה כרת כר' אמי לקמן:
ר' יסא אמר. דפליגי ר''י ור''ל לר''י החולץ אינו חייב על החלוצה כרת אלא בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואינתיק ליה מכרת ללאו. ודוקא איהו דאינתיק ליה אבל האחין חייבין על החלוצה כרת דכדקיימי קיימי:
בין הוא כו'. דעל הצרה איהו נמי כדקיימא קיימא באיסור אשת אח:
ר''ל אמר בין כו' דאיהו שליחותא דאחין קעביד וכן איהי שליחותא דצרה קעבדא אבל חייבין בלאו:
אלא דעון דעון. כלומר חלוקי דעות ואמוראי נינהו אליבא דר''י:
רִבִּי יוּדָן בְּעָא. כְּמַה דְּאָמַר. בֵּין הוּא בֵין אַחִין אֵין חַייָבִין עַל הַחֲלוּצָה אֲבָל חַייָבִין עַל הַצָּרָה. 4b נִיחָא הוּא אֵינוֹ חַייָב עַל הַחֲלוּצָה. שֶׁכְּבָר נִרְאֶה לִפְטוֹר בָּהּ. וְחַייָב עַל הַצָּרָה. שֶׁלֹּא נִרְאֶה לִפְטוֹר בָּהּ. אַחִין מַה בֵּין חֲלוּצָה אֶצְלוֹ מַה בֵּין צָרָה אֶצְלוֹ. חָזַר וְאָמַר. אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מִשֵּׁם מַה אַתְּ מְחַייְבוֹ. אִי מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלְּחוֹלֵץ אִי מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַה אַתְּ סָבוּר חֲלִיצָה קִנְייָן. אֵינָהּ אֶלָּא פְטוֹר. אֵין הָאַחִין חַייָבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחוֹלֵץ אֲבָל חַייָבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם אִשְׁתּוֹ שְׁלַּמֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמ''ד בין הוא כו'. והיינו להנך רבנן דמחלקין בין צרה לחלוצה וקאמרי הכל מודים בצרה כו' וא''כ אליבייהו לר''ל בין הוא בין אחין אין חייבין על החלוצה אבל על הצרה חייבין ולפיכך בעי:
ניחא הוא. בשלמא לגבי דידיה איכא לחלק בין חלוצה שכבר נראה כו' וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה וכדקיימא קיימא:
אלא אחין מה חילוק אצלן לבין צרה וחלוצה. דקס''ד לגבי אחין כדקיימא קיימא בין הצרה בין החלוצה:
חזר ואמר כו'. כמסתפק אם החליצה עומדת באיסור כרת על האחין אפי' לאחר חליצה ומשום דכאשתו של חולץ היא או דוקא קודם חליצה ומשום אשתו של מת
ואמר לו ר' יוסי מה את סבור כו'. דלאחר חליצה אין חייבין עליה דקיל איסורה וכדאמרן. וצ''ל לפ''ז דמחלקינן בין חלוצה דאיהו שליחותא דאחין קעביד. ובין צרה דלא אמרינן בה שליחותא דצרה קעבדא. וטעמא דבחלוצה כבר נראה לפטור בה ואפי' לגבי אחין וכדלעיל. אבל בבבלי ליתא להאי מ''ד לחלק בין צרה לחלוצה לגבי האחין. אלא אי לר''ל אמר שם דחייבין על הכל. אי לר''י אמרינן נמי בצרה שליחותה קעבדה כמו בחלוצה דאיהו שליחותא עביד ואין חייבין על הכל בין הוא בין האחין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source