Yevamoth
Daf 46a
משנה: אֵי זֶהוּ פְּצוּעַ דַכָּא. כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּצִים שֶׁלּוֹ וַאֲפִילוּ אַחַת מֵהֶן. וּכְרוּת שָׁפְכָה כַּל שֶׁיִּכָּרֵת הַגִיד וְנִשְׁתַּייֵר בָּעֲטָרָה אֲפִילוּ כְּחוּט כָּשֵׁר. פְּצוּעַ דַכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה מוּתָּרִין בַּגִּיּוֹרֶת וּבַמְשׁוּחְרֶרֶת וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבוֹא בַקָּהָל שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָבוֹא פְּצוּעַ דַכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל י֨י.
Traduction
Qu'est-ce qu'un ''petzoua dakka''? C'est un homme qui a une plaie aux testicules, quand même la plaie n'aurait atteint qu'un seul testicule (l'autre restant intact). Qu'est-ce qu'un khrouth shophkhah? C'est un homme dont le pénis est coupé (au dessus de la couronne); mais si la coupe a eu lieu plus bas, de sorte qu'il est resté une partie de la couronne, fût-elle mince comme un cheveu, l'individu peut se marier. Ils peuvent épouser une prosélyte, ou une affranchie, et il leur est seulement défendu d'entrer dans la communauté juive, comme il est dit (Dt 23, 2): '' Ni le mutilé, ni l'homme coupé (330)Pour l'explication grammaticale de ces termes, voir la Traduction du Pentateuque par M. le gr. R. Wogue, à ce verset., ne sont admis dans l'assemblée du Seigneur. ''
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואם נשתייר בעטרה. שנחתך מהעטרה ואילך כשר שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה ובין שנכרת בגיד או בבצים ובין בחוטי הבצים כולן פסולין וה''מ בידי אדם אבל בידי שמים כשר ואם ניטל מחמת חולי לדעת הרמב''ם ז''ל מיקרי בידי שמים ולדעת רש''י והרא''ש ז''ל מיקרי בידי אדם ופסול וכדמפרשינן בגמ':
מותרין בגיורת. דלא איקרו קהל ובגמ' פליגי בה:
גמ' פצוע. אילו נאמר פצוע לבד:
תַּנֵּי. כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִילָה חוֹזֵר. בֵּין עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. פֵּירַשׁ אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ פֵּירַשׁ חוֹזֵר אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הֵיידָן רִבִּי יוֹסֵי הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁלֶּחָג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת. אַף בְּסַכִּין שֶׁלַּמִּילָה כֵן. אַף בְמַצָּה כֵן. מִן מַה 46a דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ פִּירַשׁ חוֹזֵר אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. הָדָא אָֽמְרָה. אַף בְּסַכִּין שֶׁלַּמִּילָה כֵן אַף בְמַצָּה כֵן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כל שעה שהוא עוסק. שלא סילק ידו חוזר בשבת ואפילו על ציצין שאינן מעכבין דכולה חדא מילתא היא וניתנה שבת לדחות אצלה:
פירש. שסילק ידיו:
אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין. דהרי הן כמילה עצמה אבל על שאינן מעכבין אינו חוזר דהוי כהתחלה בפני עצמה:
דברי ר''י. ולדברי ר' יוסי לעולם חוזר ואפי' על שאינן מעכבין:
היידן ר''י. הי ר' יוסי:
ההיא דתנינן תמן. סוף פ''ג דסוכה:
מפני שהוציאו ברשות. מצוה שהיה טרוד במצוה וכדמוקי האי תלמודא שם טעמי' דרבי יוסי כדתני' כך הי' מנהג בירושלים אדם הולך לבה''כ לולבו בידו נכנס לבקר החולה לולבו בידו כו' דאלמא אע''פ שעשה המצוה ואינו אלא משום חיבוב מצוה בעלמא טעה בדבר מצוה קרינן ביה ופטור אם הוציא לר''ה בשבת ומדחזינן דר' יוסי מיקל בגמר מצוה הכא נמי חוזר אע''פ שעשה המצוה דכולה גמר מילתא היא:
אף בסכין כו'. לשון שאילה הוא אם אף בסכין של מילה או במצ' ושכח והוציאן לרה''ר מחמת טירדא פטור לרבי יוסי:
ופשיט לה ממה דאמר כו'. דאלמא אפי' לשאינו עיכוב מצוה חוזר כמצוה עצמה הואיל וניתנה שבת לדחות וכן במכשירי מצוה פטור לר''י אם שכח מחמת טירדא כמצוה עצמה:
אִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֲרֵי אֵילּוּ יֹאכְלוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁלֹּא הוֹסִיף בָּהּ קִינְייָן אֶחָד לִפְסוֹל. אַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְוָותָא. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שׁוֹמֶרֶת יָבָם כּוֹהֶנֶת שֶׁנָּֽפְלָה לִפְנֵי שְׁנֵי כֹהֲנִים יְבָמִים. עָשָׂה בָהּ אֶחָד מֵהֶן מַאֲמָר. לא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ לַחוּפָּה שֶׁלַּנִּישׂוּאִין עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא זְקוּקָה לְבִיאָה פְסוּלָה פּוֹסֶלֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לִכְשֶׁיִּבְעוֹל. הָיָה אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל אַף רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עָשָׂה בָהּ הַכָּשֵׁר מַאֲמָר. אָמָר לֵיהּ. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
'' Si le mari cohen n'a plus eu de relation intime avec sa femme depuis le jour où l'un des accidents (susdits) lui est survenu, ils pourront tous continuer à manger de l'oblation. '' Selon R. Eliezer, cet avis est conforme à celui de R. Eleazar et de R. Simon (R. Méir au contraire interdit cette consommation à la femme qui aurait eu une relation interdite). Selon R. Yohanan, cette opinion peut exprimer l'avis de tous (même de R. Meir), car il y a ici cette distinction à constater que le mari n'a plus fait (après son accident) de nouvelle acquisition (ou relation) qui rende la femme impropre pour l'oblation. La présente discussion est conforme à celle qui a été exprimée pour le sujet suivant: si la veuve d'un cohen qui attend le mariage par lévirat incombe comme telle à 2 beaux-frères tous deux cohanims, lorsque l'un d'eux après s'être engagé à l'épouser mais avant de la faire passer sous le dais nuptial subit un des susdits accidents, entraînant l'inaptitude au sacerdoce, la femme devient impropre à manger de l'oblation, selon R. Simon b. Lakish, parce qu'elle se trouve soumise aux relations intimes d'un homme impropre; selon R. Yohanan, elle ne perd le privilège de manger l'oblation qu'après la cohabitation (sans cela, il n'y a pas eu d'acquisition à l'état impropre). Mais si l'un était à l'état convenable et l'autre, inapte dès le principe, s'est engagé à l'épouser, R. Yohanan reconnaît aussi que la femme ne pourra plus jouir de ce privilège (l'acquisition ayant eu lieu à l'état interdit). R. Hiya b. Ada demanda en présence de R. Mena: quelle est la règle si l'autre beau-frère, qui a l'aptitude voulue, fait la promesse de mariage, tandis que la seconde y donne suite? (tiendra-t-on compte du premier engagement fait dans une condition telle que la femme pouvait manger l'oblation, ou non?) Ce cas, fut-il répondu, est aussi en discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish.
Pnei Moshe non traduit
אם לא ידעה כו' הרי אלו יאכלו. ואע''ג דמצפה ומשתמרת לביאתו:
דרבי לעזר ור''ש היא. דאמרי בפרק הבא על יבמתו אלמנה לכ''ג כו' מן האירוסין יאכלו בתרומה משום דמשתמרת לביאה פסולה אוכלת בתרומה:
ד''ה היא. ואפילו תימא ר''מ היא דאמר שם משתמרת לביאה פסולה לא אכלה דשנייא הכא שלא הוסיף בה קנין אחר לאחר שנעשה פצוע דכא לפוסלה דהרי לא בעלה אחר כך. ובבלי פירקין אמר לרבי יוחנן טעמא דכבר אכלה והיינו הך:
אתיין אילין פלוגוותא. דר''ל ורבי יוחנן אליבא דרבי מאיר כהאי פלוגתא דפליגי לקמיה:
שומרת יבם כהנת. אשת כהן:
לפני שני כהנים. משום דלקמיה נקט לה ב' כהנים:
מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה. של זה שעשה בה מאמר פוסלה מהתרומה לר''מ ואע''פ שכבר אכלה:
לכשיבעול. ואפי' לר' מאיר דהואיל וכבר אכלה בפני בעלה וזה לא הוסיף בה קנין לאחר שנעשה פצוע דכא:
וא' פסול. מתחילה ועשה בה הפסול מאמר:
אף ר''י מודה. דפסלה דהרי עשה בה קנין אחר פסולו:
עשה בה הכשר מאמר. מהו אי מדמינן לה כמו עשה בה מאמר ונעשה פסול כדלעיל דהא הכא נמי עדיין לא נקנית להכשר דהרי אין מאמר קונה קנין גמור:
מחלוקת ר''י ור''ל. דלר''ל פסלה אליבא דר''מ כיון דעדיין לא בא עליה כזקוקה לפסול מיקריא ולר''י לא פסלה:
Yevamoth
Daf 46b
הלכה: אֵי זֶהוּ פְּצוּעַ דַכָּא כול'. פְּצוּעַ. הָיִיתִי אוֹמֵר. עֵינוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר שָׁפְכָה. פָּצוּעַ שֶׁבְּצַד שָׁפְכָה. אִם פָּצוּעַ שֶׁבְּצַד שָׁפְכָה עֵינוֹ שֶׁבְּצַד חוֹטְמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר דַּכָּא. שֶׁבָּא בֵּין עֲקֵיבָיו. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֵין לָךְ נָמוּךְ בָּאָדָם בְּשָּׁעָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֶלָּא בֵּיצָיו בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְיֵאוּת. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁבְּכוּלָּן כְּתִיב דּוֹרוֹת חוּץ מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד. וְלֹא סוֹף דָּבָר נִפְצְעָה אֶלָּא אֲפִילוּ נִימוֹקָה אֲפִילוּ יְבֵשָׁה אֲפִילוּ חֲסֵרָה. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. שָׁמַעְתִּי בְכֶרֶם בְּיַבְנֶה. כָּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אַחַת 46b אֶינוֹ מוֹלִיד וְהוּא סָרִיס חַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שָׁמַעְתִּי הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. וְלֶית אֲנָא יְדַע מִן מַה שְׁמָעִית. אָמַר רִבִּי אִימִּי. לֹא הֲוָה רִבִּי יוֹסֵי שְׁמַע לָהּ מִן בַּר נַשׁ זָעִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אִם יָבוֹא לְפָנַיי בַּעַל בֵּיצָה אַחַת אֲנִי מַכְשִּׁירוֹ. רִבִּי חוּנָה אָמַר. דּוּ סָבַר כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר חָנִין. וּבִלְבַד שֶׁל יָמִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר לָהּ. אִין בְּרַתִּי דְּאַתְּ שַׁרְייָה לֵיהּ. אֶלָּא הֲוֵי יְדָעָה דְלָא מוֹלִיד. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְקַלֵּס לָהּ דּוּ מֵשִׂים מִילְּתָא עַל בְּרָרָא.
Traduction
Si la Bible employait seulement le mot Petzoua' (blessé), on aurait pu croire qu'il peut s'agir p. ex. de l'œil; mais comme le texte ajoute le mot shofkha (versant), on sait qu'il s'agit d'un organe voisin de celui qui verse (qui laisse écouler). Cependant, à titre d'organe voisin de celui qui verse, il pourrait être question de l'œil, voisin du nez; mais comme la Bible y joint le mot dakka (pressé), il doit s'agir de la partie du corps sise entre les cuisses. R. Hagaï en présence de R. Yossé donne à ce terme le sens de bas, et dit: la plus basse partie du corps de l'homme quand il est assis, est composée de ses testicules. R. Yossé b. R. Aboun ajoute qu'il doit bien en être ainsi, et ce qui le prouve, c'est que pour tous les individus dont l'accès est interdit dans la communauté d'Israël, le texte emploie le mot générations, sauf pour le cohen blessé, afin d'indiquer qu'il ne peut plus engendrer. En réalité, il ne s'agit pas seulement d'une blessure par arme tranchante, mais aussi de rétrécissement par suite de plaie, ou même de desséchement, ou encore de défectuosité. On a enseigné que R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broqa dit avoir entendu dans la vigne de Yabneh (à ce cercle littéraire): Celui qui n'a qu'un testicule ne peut pas engendrer, mais il est considéré légalement comme rendu eunuque par l'effet du soleil (restant apte au sacerdoce). R. Yossé dit avoir entendu déclarer que cet avis de R. Ismaël sert de règle, mais qu'il ignore par qui cela a été dit. Certes, dit R. Imi, R. Yossé n'a pas dû entendre formuler cette opinion par un homme inférieur (puisqu'il s'en souvenait si bien). Samuel dit: si un homme n'ayant qu'un testicule se présentait à moi, je le déclarerais apte au sacerdoce et au mariage. C'est que, ajoute R. Houna, il adopte l'avis de R. Ismaël, fils de R. Yohanan. Toutefois, dit R. Judan b. Hanin, il faut que celui de droite soit présent. Un fait de ce genre fut soumis à R. Imi, qui répondit (à la femme qui le consultait): -Oui, ma fille, il t'est permis de l'épouser; mais sache bien qu'il n'engendre pas. R. Zeira lui adressa des éloges pour ce qu'il avait clairement fixé l'état de cet homme.
Pnei Moshe non traduit
שבצד שפכה. במקום ששותת:
שבא בין עקיביו. במקום נמוך כדמסיק אין לך נמוך כו':
ויאות. שפיר הוא דבאותו מקום הוא מדלא מנה כאן דורות ש''מ שאינו מוליד ובבבלי דף ע''ה מקשי עלה דדילמא איהו לחודיה הוא דאסור ואיפכא מסיק שם דילפינן פצוע דכא מכרות שפכה דודאי באותו מקום הוא דאינו שופך אלא ע''י כריתה:
ולא סוף דבר נפצעה. שהוא ממכת חרב או סכין:
אלא אפילו נימוקה. מחמת מכה:
אינו מוליד. אבל סריס חמה הוא וכשר:
לא הוה ר' יוסי שמע לה כו'. דודאי מאדם גדול שמע מכיון ששגור בפיו היה:
דסבר כרבי ישמעאל. וכרבי יוסי דפסק הלכתא כוותיה:
ובלבד שלימין. שהיו שתיהן שלימים ואפילו אותה שנטלה היתה שלימה כשנטלה דאלו נפצעה גרע טפי מנטלה. א''נ דגריס של ימין והיא הגירסא הנכונה לתוס' והרא''ש כלומר דצריך שיהא של ימין קיימת:
אתא עובדא. כהאי לפני רבי אימי באיש אחד שהיה בעל ביצה אחת ושאלה האשה אם מותרת לו:
אין ברתי. הן בתי דאת מותרת לו אבל תהא יודעת דלא מוליד הוא:
והוה ר''ז. משבח ליה לרבי אמי שהוא משי' הדבר על בוריו מפני שרמז לה בדבריו שתבין לפרוש ממנו ואע''פ דמותרת לו מן הדין:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בִּידֵי אָדָם פָּסוּל בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵּׁר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין בִּידֵי אָדָם וּבֵין בִּידֵי שָׁמַיִם פָּסוּל. מָּאן דְּאָמַר. בִּידֵי אָדָם פָּסוּל בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵּׁר. יְלִיף לָהּ מִמַּמְזֵר. לֹא יָבֹא מַמְזֵר. לא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא. מַה מַמְזֵר בִּידֵי אָדָם אַף פְּצוּעַ דַכָּא בִידֵי אָדָם. מָּאן דְּאָמַר. בֵּין בִּידֵי אָדָם וּבֵין בִּידֵי שָׁמַיִם פָּסוּל. מְנָן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מֵהָכָא. לא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִי בּוּן. עוֹד הוּא יְלִיף לָהּ מִמַּמְזֵר. לֹא יָבֹא מַמְזֵר. לא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא. מַה מַמְזֵר בִידֵי שָׁמַיִם. אַף פְּצוּעַ דַכָּא בִידֵי שָׁמַיִם. וּמַמְזֵר בִידֵי שָׁמַיִם. יְצִירָתוֹ בִידֵי שָׁמַיִם. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דְּאָמַר. בִּידֵי אָדָם פָּסוּל בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵׁר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. מָּאן דְּאָמַר. בֵּין בִּידֵי אָדָם וּבֵין בִּידֵי שָׁמַיִם פָּסוּל כְּרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר פַּפַּי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. כּוּלָּהּ דְּרַבָּנִן. הֲרֵי שֶׁעָלַת חַטָּטִין מְחָכֵּךְ בָּהּ אוֹ מַסַּייָת. וַהֲרֵי הוּא בִידֵי אָדָם כְּמִי שֶׁהוּא בִידֵי שָּׁמַיִם.
Traduction
Selon l'avis des uns, si la dite plaie survient par le fait des hommes (par suite d'un coup), l'homme devient impropre; si c'est par voie céleste (p. ex. par l'effet de la foudre), il reste propre au sacerdoce. Selon une autre opinion, cet homme devient impropre en tous cas, quelle que soit la cause de l'accident. Les premiers fondent leur opinion sur l'analogie avec le bâtard, car il est dit (Dt 23, 3): Il ne viendra pas de mamzer etc.; il ne viendra pas d'homme mutilé; or, comme le mamzer (bâtard) naît par l'effet de l'homme (par une cohabitation illégale), de même le dit accident devra être survenu au cohen par l'effet d'un homme (pour qu'il y ait inaptitude). Mais sur quoi se fonde l'autre opinion, qui déclare inapte un tel cohen, quelle que soit la façon dont l'accident lui soit survenu? Elle est déduite, selon R. Mena, de ce qu'il est dit: '' l'homme mutilé n'entrera pas, etc. '', en termes vagues, soit en tous cas. Cette dernière opinion aussi, dit R. Yossé b. R. Aboun, peut se fonder sur l'analogie à tirer de la prescription pour le bâtard: comme ce dernier vient par voie céleste, l'homme mutilé par le ciel sera considéré de même (également impropre); et en quoi l'origine du bâtard est-elle céleste? La naissance dépend du ciel. On a supposé que la première opinion, - d'après laquelle l'homme mutilé par une main humaine, est seul inapte au service, et l'homme mutilé par accident céleste reste apte à cet effet, - émane de R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broqa (qui plus haut déclare valable l'homme devenu eunuque par l'effet du soleil); l'autre opinion, déclarant qu'il y a inaptitude en tous cas, représenterait l'avis des autres rabbins. Au contraire, dit R. Aha b. Papé en présence de R. Zeira, les deux opinions sont justifiables d'après les autres rabbins; la seconde opinion, il est vrai, déclare l'inaptitude même en cas d'accident par voie céleste, lorsqu'il est survenu par exemple une maladie cutanée, qui a fait gratter ou broyer jusqu'à la mutilation; et quoique ce soit là un fait finalement humain, il a une origine céleste (l'arrivée inopinée de la maladie).
Pnei Moshe non traduit
בידי שמים כשר. וכשמואל שם:
מנן ליה. מנין לו לפסול אף בידי שמים:
לעולם. דסתמא כתיב ואף בידי שמים משמע:
עוד הוא יליף. דהאי מ''ד נמי יליף מממזר כדמסיק דיצירתו בידי שמי'.
וממזר בידי שמים. בתמיה:
הוון. היו רוצים בני הישיבה לומר דמאן דמכשר בידי שמים כרבי ישמעאל דאמר לעיל והוא סריס חמה דאלמא בידי שמים איירי:
כולה דרבנן. תרווייהו אליבא דרבנן ומאן דפסל אפילו בידי שמים ע''י חולי מיירי ולפיכך קרי לה בידי שמים אע''פ שהיא ניטלת ע''י אדם כדמפרש ואזיל:
הרי כו' מחכך או מסיית. כמו מחתך ומסת':
והרי הוא בידי אדם. ולפיכך פסול:
כמי שהוא בידי שמים. כלומר דלהכי קרי לה בידי שמים מפני שבאת לו ע''י חולי אבל פסול הוא דאין כשר בידי שמים אלא כשהוא לקוי ממעי אמו או ע''י רעמים וברד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source