משנה: הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְרָצוֹן אֲפִילוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס. אֶחָד הַמְּעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר קָנָה וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בין ביאה לביאה. כדרכה ושלא כדרכה כדיליף בגמ':
קנה. בגמ' מפרש למאי קנה:
אפילו. בבבלי מפרש דלא מיבעיא הוא שוגג או מזיד והיא מכוונה למצוה אלא אפי' דתרווייהו לא מכווני דהוא שוגג והיא מזידה או איפכא אפילו הכי קנה:
ברצון. דמכוין למצות יבום ואף על גב דפשיט' הוא קתני לה דהכי אורחי' בכל דוכתי'. תוס' ריש פירקין:
באונס. מפרש בבבלי שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו:
מזיד. לשם זנות ולא לשם מצוה:
מתני' הבא על יבמתו שוגג. כסבור אשה אחרת היא:
הלכה: חָלַץ וְחָלַץ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כול'. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כול'. תַּמָּן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בִּיאָה פְסוּלָה פּוֹטֶרֶת. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן בִּיאָה בֵּין שֶׁהִיא לְאַחַר הַמַּאֲמָר בֵּין שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט פּוֹטֶרֶת. וְעַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן דְּהָכָא בִּיאָה שֶׁהִיא לְאַחַר הַמַּאֲמָר פּוֹטֶרֶת. שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. וְלֹא שְׁמָעָן דְּאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי נְחֶמְיָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. שָׁלֹשׁ יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְנָתַן גֵּט לַשְּׁלִישִׁית. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה וְאֵין אַחַר בְּעִילָה כְּלוּם. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם חֲלִיצָה שֶׁהִיא פּוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶחָד בְּעוּלָה וְאֶחָד חֲלוּצָה אֶין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בִּיאָה שֶׁאֵינָה פּוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶחָד בְּעוּלָה וְאֶחָד חֲלוּצָה 34b אֶינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. וְרַבָּנִן. אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁלָשְׁתָּן וּצְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה גִיטִּין וַחֲלִיצָה לְאַחַת מֵהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכחו ברייתא דתני ר''ח אחד החרש כו'. שמייבמין אבל לא חולצין ותוספתא היא פ' י''א והביאה הרי''ף ספ''ק:
וחרש כו' לא יקנה אלא לדעת. כלומר הואיל ואין בו דעת לא יקנה ביבמתו א''נ בפיקח ונתחרש דממתינין לו עד שיתפקח:
הוון. בני הישיבה בעיי למימר מתחילה דדוקא בפיקח שיש בו דעת כו' דכעין שאמרו כל הראוי לבילה כו':
גמ' אנן תנינן אפילו הוא שוגג כו' תני ר' חייא בברייתא אפילו שניהן שוגגין. ולא דפליג ר' חייא אלא דבמתני' אשמועינן דאפילו שניהן אינן מכוונין לשם מצוה בגוונא דא' מהן שוגג וא' מזיד ור' חייא אשמועינן האי גוונא בששניהן שווין. וכן משמע מהבבלי ריש פירקין דלא פליג ר''ח והרי''ף והרמב''ם דלא הביאו הא דר''ח משום דחד דינא וחד טעמא הוא:
סליק פירקא בס''ד
ורבנן. סברי דאסור בקרובות שלשתן דביאה פסולה יש אחריה כלום:
וצריכות ג' גיטין. לפי גי' דהכא שני גיטין לראשונות מלבד הג' קאמר. אבל בתוספתא גריס שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו בעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר הבעילה כלום מק''ו כו' וחכמים אומרים צריכות שלשה גיטין וחליצה לא' מהן ופוטרת את כולן:
גמ' תמן. בבבל אמרינן דברי ר''נ כו' כלומר דטעמא דר' נחמיה דאמר אפילו באמצע ובסוף אין אחריה כלום דסבר ביאה פסולה שהיא לאחר המאמר או לאחר הגט פוטרת ונפקא בגט בלא חליצה ומעשה שאחריה אינו כלום ומפרש ואזיל פלוגתא דאמוראי ואליבא דר' נחמיה:
ע''ד דרבנן דתמן. דאמרי דסבר ביאה פסולה פוטרת אין חילוק בין שהיא לאחר המאמר כו' וכדפרישי' וטעמא כדמפרש בבבלי סוף פירקין דהא טעמא דרבנן דאמרי ביאה פסולה יש אחרי' כלום משום דאי ביאה אחר הגט היא כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודי' כשאר יבמה שכנסה דגזרינן ביאה שאחר הגט משום ביאה שאחר החליצה דלא נטעה למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחילה אחרי חליצה. ואי ביאה אחר המאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו דצריכה שני' נמי גט וחליצה דבלא חליצה לאחת מהן לא סגי לה בגט דגזרינן משום ביאה אחר ביאה דאי אמרת בגט סגי לה דביאה של זו אחר קנין המאמר של זו מעליותא היא אתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח וזה לטעמייהו דרבנן אבל ר' נחמיה סבר דלא גזרינן דהואיל וביאה וחליצה מדאורייתא מידע ידיע דאסור למיבעל בתרייהו והילכך בין ביאה שאחר המאמר בין שאחר הגט פוטרה וסגי בגט ואין אחריה כלום דליכא למיגזר מידי:
וע''ד דרבנן דהכא. דסברי דהא דאמר ר' נחמיה ביאה באמצע דפוטרת דוקא שהיא לאחר המאמר אבל לא שאחר הגט וטעמא דסברי דר' נחמי' נמי גזור אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור אשת אח אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא:
ומתמה הש''ס ולא שמעי. רבנן דתמן הא דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' דמשמע דביאה שאחר המאמר דוקא אמר ר' נחמי' כדתני עשה מאמר בזו ובעל כו':
ור' ישמעאל. ובבבלי נ''א גריס ור''ג דאמר נמי המאמר קונה דאין מאמר אחר מאמר וכן ר''ש נמי אין מאמר אחר מאמר ס''ל כדאמר התם מביאת בן ט' דכמאמר הוא ואין ביאת בן ט' השני אחריו כלום:
ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:
ואין אחר הבעילה כלום. והשני' נפקא בגט ולא נאסר בקרובות השלישית דאין אחר ביאה שאחר המאמר כלום והיינו נמי כר''ג דביאה פסולה לר''נ כמאמר הוא וכמו דאין מאמר אחר ביאה פסולה כן אין מאמר אחר מאמר וכן תני בתוספתא בהדיא דהביאה שאינה בתחלה הרי היא כמאמר:
ק''ו מה כו' אחד בעולה וא' חלוצה אין אחריה כלום. כלומר אם בעל לזו וחלץ לזו שהיא חליצה פסולה אין אחריה כלום וחליצה דקאמר דפוסלת מן הכהונה ואפי' חליצה שאחר הביאה וכן אמרו בתוספתא שם:
אחד חלוצה ואחד בעולה אינו דין כו' גרסינן. וכן משמע מתוספתא דגריס התם סוף פ' ז' מה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחרי' כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אינו דין שלא יהא אחריה כלום:
הלכה: הַבָּא עָל יְבִמְתּוֹ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אֲפִילוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה. הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן שׁוֹגְגִין אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר בְּפִיקֵּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת שֶׁהוּא קוֹנֶה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְחֵרֵשּׁ שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת לֹא יִקְנֶה אֶלָּא לְדַעַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֶחָד הַחֵרֵשׁ וְאֶחָד הַשּׁוֹטֶה שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ וּפָֽטְרוּ אֶת הַצָּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכחו ברייתא דתני ר''ח אחד החרש כו'. שמייבמין אבל לא חולצין ותוספתא היא פ' י''א והביאה הרי''ף ספ''ק:
וחרש כו' לא יקנה אלא לדעת. כלומר הואיל ואין בו דעת לא יקנה ביבמתו א''נ בפיקח ונתחרש דממתינין לו עד שיתפקח:
הוון. בני הישיבה בעיי למימר מתחילה דדוקא בפיקח שיש בו דעת כו' דכעין שאמרו כל הראוי לבילה כו':
גמ' אנן תנינן אפילו הוא שוגג כו' תני ר' חייא בברייתא אפילו שניהן שוגגין. ולא דפליג ר' חייא אלא דבמתני' אשמועינן דאפילו שניהן אינן מכוונין לשם מצוה בגוונא דא' מהן שוגג וא' מזיד ור' חייא אשמועינן האי גוונא בששניהן שווין. וכן משמע מהבבלי ריש פירקין דלא פליג ר''ח והרי''ף והרמב''ם דלא הביאו הא דר''ח משום דחד דינא וחד טעמא הוא:
סליק פירקא בס''ד
ורבנן. סברי דאסור בקרובות שלשתן דביאה פסולה יש אחריה כלום:
וצריכות ג' גיטין. לפי גי' דהכא שני גיטין לראשונות מלבד הג' קאמר. אבל בתוספתא גריס שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו בעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר הבעילה כלום מק''ו כו' וחכמים אומרים צריכות שלשה גיטין וחליצה לא' מהן ופוטרת את כולן:
גמ' תמן. בבבל אמרינן דברי ר''נ כו' כלומר דטעמא דר' נחמיה דאמר אפילו באמצע ובסוף אין אחריה כלום דסבר ביאה פסולה שהיא לאחר המאמר או לאחר הגט פוטרת ונפקא בגט בלא חליצה ומעשה שאחריה אינו כלום ומפרש ואזיל פלוגתא דאמוראי ואליבא דר' נחמיה:
ע''ד דרבנן דתמן. דאמרי דסבר ביאה פסולה פוטרת אין חילוק בין שהיא לאחר המאמר כו' וכדפרישי' וטעמא כדמפרש בבבלי סוף פירקין דהא טעמא דרבנן דאמרי ביאה פסולה יש אחרי' כלום משום דאי ביאה אחר הגט היא כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודי' כשאר יבמה שכנסה דגזרינן ביאה שאחר הגט משום ביאה שאחר החליצה דלא נטעה למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחילה אחרי חליצה. ואי ביאה אחר המאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו דצריכה שני' נמי גט וחליצה דבלא חליצה לאחת מהן לא סגי לה בגט דגזרינן משום ביאה אחר ביאה דאי אמרת בגט סגי לה דביאה של זו אחר קנין המאמר של זו מעליותא היא אתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח וזה לטעמייהו דרבנן אבל ר' נחמיה סבר דלא גזרינן דהואיל וביאה וחליצה מדאורייתא מידע ידיע דאסור למיבעל בתרייהו והילכך בין ביאה שאחר המאמר בין שאחר הגט פוטרה וסגי בגט ואין אחריה כלום דליכא למיגזר מידי:
וע''ד דרבנן דהכא. דסברי דהא דאמר ר' נחמיה ביאה באמצע דפוטרת דוקא שהיא לאחר המאמר אבל לא שאחר הגט וטעמא דסברי דר' נחמי' נמי גזור אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור אשת אח אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא:
ומתמה הש''ס ולא שמעי. רבנן דתמן הא דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' דמשמע דביאה שאחר המאמר דוקא אמר ר' נחמי' כדתני עשה מאמר בזו ובעל כו':
ור' ישמעאל. ובבבלי נ''א גריס ור''ג דאמר נמי המאמר קונה דאין מאמר אחר מאמר וכן ר''ש נמי אין מאמר אחר מאמר ס''ל כדאמר התם מביאת בן ט' דכמאמר הוא ואין ביאת בן ט' השני אחריו כלום:
ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:
ואין אחר הבעילה כלום. והשני' נפקא בגט ולא נאסר בקרובות השלישית דאין אחר ביאה שאחר המאמר כלום והיינו נמי כר''ג דביאה פסולה לר''נ כמאמר הוא וכמו דאין מאמר אחר ביאה פסולה כן אין מאמר אחר מאמר וכן תני בתוספתא בהדיא דהביאה שאינה בתחלה הרי היא כמאמר:
ק''ו מה כו' אחד בעולה וא' חלוצה אין אחריה כלום. כלומר אם בעל לזו וחלץ לזו שהיא חליצה פסולה אין אחריה כלום וחליצה דקאמר דפוסלת מן הכהונה ואפי' חליצה שאחר הביאה וכן אמרו בתוספתא שם:
אחד חלוצה ואחד בעולה אינו דין כו' גרסינן. וכן משמע מתוספתא דגריס התם סוף פ' ז' מה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחרי' כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אינו דין שלא יהא אחריה כלום:
קָנָה וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה. מַה קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא בִּדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. לֵירֵישׁ בְּנִיכְסֵי הַמֵּת וּלְאָֽרְסָהּ לְאָחִיו וּלְהַתִּיר צָרָתָהּ לַשּׁוּק. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קָנָה כָּל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהֶעֱרָה בָהּ. אֲבָל אִם גָּמַר אֶת הַבִּיאָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקָּנָה בְּכָל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָא. מַה פְלִיגִין. בְּבָא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. אֲבָל אִם בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית בַּעֲלָהּ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקָּנָה בְּכָל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קנה ולא חלק כו' מה קנה. לענין מאי:
בפרשה. בפרשת יבמין כדמפרש לירש כו' ולאסרה על אחיו בביאה זו ולקמיה מפרש אהי קאי:
קנה כל הדברים. ואפילו בתרומה אוכלת מיד אם כהן היא. ובבבלי כולה פלוגת' דרב ושמואל היא:
ופליגי רבי יצחק ור' מתנייא בפי' הפלוגתא דשמואל ור''י. דלרבי יצחק לא פליגי אלא בשהערה בה כלומר דביאה גרועה זו שהיא בשוגג לא היתה אלא בהעראה אבל בא עליה ביאה גמורה ואפי' בשוגג כ''ע מודים שקנה לכל ור' מתניי' קאמר דלא פליגי אלא שבה עליה ביאה גרועה זו בעודה בבית אביה אבל אם הכניסה לביתו כ''ע מודים שקנאה לכל ואפילו בשוגג:
מתני' אמרה כן. לעיל פ''ד כנסה כו' דמשמע שהכניסה לביתו וכל כניסה במשמע ואפי' בביאה גרועה אבל בבבלי משמע דלא פליגי אלא בביאה שוגג וכיוצא בה אבל בהעראה דקני' נמי בעלמא וביאה היא לכל דבר לא פליגי וכדכתבו התו' שם:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַנָּשִׁים מְטַמּוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. אֵי זֶה בַּיִת הַחִיצוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַד מָקוֹם שֶׁהַתִינּוֹקוֹת יוֹשְׁבוֹת לַמַּיִם וְנִרְאוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַהֲלֹא כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁהִיא מְטַמָּא אֵינָהּ מִטַּמְּאָה אֶלָּא עַד בֵּית הַשִּׁינַּייִם. תַּנֵּי רִבִּי זַכַּיי. עַד בֵּית הַשִּׁינַּייִם וּמִבֵּין הַשִּׁינַּייִם וְלִפְנִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל בֵּית הַבּוֹשֶׁת קָרוּי בַּיִת הַחִיצוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. ריש פ' יוצא דופן:
מטמאות. מכי אתא דם לבית החיצון אע''ג דהעמידוה כותלי רחמ':
יושבת למים. להטיל מים ונפתח רחמה קצת:
והלא כל הטומאות כו'. כלומר שהרי אפי' בטומאת מגע שרץ היא מטמאה אפילו משם ולהלן דגלוי מיקרי אלא שאינה אלא עד בית השיניים בתוך הרחם דשם בית הסתרים מיקרי וכן פריך לה שם דף מ''א ומוחלפת השיטה התם:
ומבין השיניים ולפנים. בין השיניים עצמן כלפנים הן ולא מיטמאה. וכן אמר שם:
ור' יוסי בר בון פליג דכל בית הבושת קרוי בית החיצון. א''נ דלא פליג אלא חד שיעורא הוא כהאי מתני' דאיתמר התם דהויא עד בין השיניים וכן משמע מדברי הרמב''ם ז''ל ריש פ''ה מהל' א''ב:
אֵי זוֹ הִיא הֶעֱרָייָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. עַד כְּדֵי שֶּׁתְּהֵא אֶצְבַּע נִרְאֵית בֵּין הַשְּׂפָיוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַד שֶׁתִּיכָנֵס הַעֲטָרָה. רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִכְנְסָה הָעֲטָרָה זוֹ הִיא גְמַר בִּיאָה. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת. עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. אִם בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה. עַד שֶׁיִּפְלוֹט. וְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּשֵׁם רַב. שִׁכְבַת זֶרַע עַד שֶּׁיִּפְלוֹט. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. וְאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֶעֱרָה בָהּ חַייָב מִשּׁוּם חֲלָלָה. נִכְנְסָה עֲטָרָה חַייָב מִשּׁוּם בִּיאָה. גָּמַר אֶת הַבִּיאָה חַייָב מִשּׁוּם וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם בשפחה חרופה. הא בעינן עד שיפלוט הזרע וכדדרי' ר' ירמי' כו' דשכבת זרע כתיב בה:
אלא כן כו'. דהא דאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא נ''מ לאלמנה לכ''ג וכדאמר ר' בא בר ממל:
הערה בה. נעשית חללה וחייב משום לא יחלל:
חייב משום ביאה. לאו דלא יקח ולהכי קרי לה גמר ביאה:
גמר את הביאה ופלט חייב משום ולא יחלל זרעו. ובבבלי קידושין דף ע''ח קאמר נמי בלא גמר ביאתו חייב שתים אלא דמשם משמע דלאו דלא יקח אקידושין הוא:
אם בשאר כל העריות. ולא יהא אלא העראה הא עשה בהן המערה כגומר:
מה אנן קיימין. להא דקאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא:
ור' בא פליג אליבא דר' יוחנן וכן הוא פלוגתא דאמוראי בבבלי נ''ה אליביה ומסיק דהכנסת עטרה היא אלא דשם קאמר לחד מ''ד דבשפחה חרופה קאמר דהכנסת עטרה ביאה היא והכא לא משמע כן:
שתהא אצבע כו'. זו נשיקה קרוי' בבבלי:
יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ לְדַעְתּוֹ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ עַל כּוֹרְחוֹ. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ לְדַעְתָּהּ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ עַל כּוֹרְחָהּ. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ מִן הַצַּד. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ בִּיאָה גְמוּרָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה בִּיאָה 35a שֶׁאֵינָהּ גְּמוּרָה. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ בְּהֶעֱרָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' בהעראה. וכדמפרש ואזיל:
שאינה גמורה. אפי' אינו גומר:
אפילו מן הצד. נמי כעין שלא כדרכה היא:
יבמה יבא עליה כדרכה. דנמי דרשינן מהאי קרא אבל בבבלי ריש פירקין קאמר דכדרכה מלהקים לאחיו שם נפקא ויבמה יבא וגו' אתיא לבין בשוגג כו' ולקחה אייתר לשלא כדרכה:
יבמה כו'. כלומר וכן נמי ביבמה:
ויבמה. בתרא דרשינן אפי' ע''כ שהוא אנוס:
שלא לדעתו. שוגג:
יבמה יבא עליה. אי לא הוי כתיב אלא יבמה וגו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source