רִבִּי יִצְחָק בַּר טֵבֶלֵיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד. מַקִּישׁוֹ לַבְּכוֹר. מַה הַבְּכוֹר אֵינוֹ יוֹרֵשׁ בְּחַיֵי אָבִיו אַף זֶה אֵינוֹ יוֹרֵשׁ בְּחַיֵי אָבִיו. אִי מַה בְּכוֹר יוֹרֵשׁ אַחַר מִיתַת אָבִיו אַף זֶה יוֹרֵשׁ אַחַר מִיתַת אָבִיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. מִינָהּ. מַה הַבְּכוֹר לֹא יוֹרֵשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רָאוּי לֵירֵשׁ אַף זֶה אֵינוֹ יוֹרֵשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רָאוּי לֵירֵשּׁ. עוֹד אֵינוֹ יוֹרֵשׁ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זִימְנִין סַגִּין יָֽתְבִית קוֹמֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְלֹא שָֽׁמְעִית מִינֵּיהּ הָדָא מִילְתָה. אָמַר לֵיהּ. וְלֵית בַּר נַשׁ דּוּ שָׁמֵע מִילָּה וְלֵית חַבְרֵיהּ שְׁמִיעַ לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולית בר נש דשמע כו'. ומה את מתמה בזה את לא שמעת ואני שמעתי ממנו. ובבבלי מסקינן דאין הלכה כרבי יודה וכר' נחמן שם:
עוד אינו יורש. כלומר דבשעה שראוי היה אינו יורש ועוד אינו יורש אף לאחר מיתת אביו כ''א כאחד מן האחין:
אי מה בכור כו'. אף זה דאם מת אביו אח''כ יזכה בכל הנכסים:
ומשני ר''ז מניה. מן גופא נלמוד דמה הבכור כו' בשעה שהוא ראוי כלומר בראוי לבא לאחר זמן דאינו נוטל חלק בכורה בראוי כבמוחזק אף זה כו':
טעמא דר''י דאמר בין כך כו' דוהי' הבכור כתיב הכתוב מקישו לבכור כו' וכן הוא בבבלי שם:
רַב יְהוּדָה אָמַר בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. הָעוֹשֶׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ לֹא זָכָה בְנִיכְסֵי אָחִיו. וְאַף בֵּית שַׁמַּי מוֹדֵיי בָהּ. וְאַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵיי בָהּ. 26a וְלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. הָיוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת. עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וּבָעַל לְזוֹ. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בְּמַאֲמָר יִזְכֶּה אִם בְּבִיאָה יִזְכֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַייֵם אֶת אַחַת מֵהֶן לֹא זָכָה בְנִיסְכֵי אָחִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ואף ב''ש מודי בה. דלאי קנין גמור ממש משוה למאמר כדלעיל פ''ג הלכה ד':
ואף ר''ש מודי. דמספקא ליה אם מאמר קונה כדלעיל שם:
ולא כר''א בן ערך דאמר לעיל ריש פ''ב דקונה קנין גמור ממש:
מה נפשך. לשון בעיא היא אם נאמר דמ''נ יזכה בנכסים. וקאמר רבי יוסה דמאחר שאינו יכול לקיים א' מהן. כדתנן לקמן פ''ה מאמר בזו ובעל לזו צריכה ב' גיטין וחליצה דשתיהן אסורות:
לא זכה בנכסי אחיו. ואינו דומה למשנתינו הכונס כו' דאעפ''י שגירש וכדפרישית דשאני התם דאם רצה לקיים יקיים אבל הכא דאינו רשאי לקיים לא:
משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְאֵם אִמָּהּ וּבְאֵם אָבִיהָ בְּבִתָּהּ בְּבַת בִּתָּהּ וּבְבַת בְּנָהּ וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַייֶמֶת. הָאַחִין מוּתָּרִין. הִיא אֲסוּרָה בְאַבִיו בַּאֲבִי אָבִיו בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואסור בצרת קרובת חלוצתו. ראובן חלץ ללאה ורחל נשואה לנכרי ולה צרה ומת הנכרי אסורה אותה צרה לראובן. כך פירש''י ז''ל. והקשו עליו דא''כ מצינו צרה שלא במקום מצוה וקי''ל דאין צרה אלא מאח כדאמרינן הכא בפ''ק וכן בבבלי ועוד דאפי' חלוצה עצמה שנשאת לאחר ולו אשה אחרת ומת צרתה ודאי שרי' דלא עדיפא חלוצה מגרושה וצרת גרושה מישרא שריא ומכ''ש לצרת קרובת חלוצה אלא דה''פ כגון שני אחין נשואין לב' אחיות לאה ורחל מת ראובן וחלץ יהודה לאשתו ואח''כ מת שמעון הרי הוא אסור ברחל משום אחות חלוצה דרבנן ואסור בצרתה וחולצת ולא מתייבמת. הריטב''א ז''ל וכן כתב הרשב''א ז''ל וכן בתוס' דף מ''א ד''ה הך כו' תמהו שם על פרש''י מכח קושיא הא' ופירשו ג''כ בנשואה לאחין ולא לנכרי ולפי פירושו גרסי שם בגמ' בטעמא דאסרו הא דאזלה לבי דינא ולא גרסינן בהדה לבי דינא פי' שהולכת לחלוץ וכיון דחלצה דמיא לגרושה טפי ואסרו גם צרת קרובתה בנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הילכך קרובתה שריא:
מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו. ולא אמרינן צרה כחלוצה שיהא אסור בקרובותיה כמו בקרובות חלוצה:
בזמן שהיא קיימת. אאחותה קאי:
מתני' אסור בקרובותי'. כאלו היא אשתו ואסורות מדרבנן בחלוצה:
הלכה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ כול'. מִפְּנֵי שֶׁחָלַץ לָהּ. הָא לֹא חָלַץ לָהּ וּמֵתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. זִיקָה הָּיְתָה לוֹ בָהּ. כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה בָֽטְלָה לוֹ זִיקָתָהּ. וְהָכָא כֵּיוָן שֶׁמֵּת בָּֽטְלָה זִיקָתוֹ. רִבִּי אָבוּן שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָה. וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַייֶמֶת וְהָאַחִין מוּתָּרִין. וַאֲחוֹתָהּ אֵצֶל הָאַחִין לֹא כְמֵתָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
ואחותה אצל האחין לא כמתה היא. בתמיה דודאי למתה דמיא דממילא בטלה הזיקה ממנה כשחלץ אחיו לאחותה ולא איתעביד בה מעשה כלום וכן נמי בשומרת יבם שמתה ממילא בטלה הזיקה ומותר באמה:
שמע לה מן דבתרא. מן הסיפא הביא ראיה לזה כדמפרש ואזיל דמרישא לא מוכחא מידי דאפשר דלרבותא נקט החולץ דלא תימא כיון שחלץ לה פקעה זיקתה ממנו ומותר בקרובותיה:
והכא כו'. לא שייך הכא אלא התם ואגב גררא נסבה:
הדא היא כו'. ממתני' זה מסייע ליה להא דאמר רבי יעקב דאין זיקה לאחר מיתה לעיל פרק ב' סוף הלכה א':
גמ' מפני שחלץ לה. טעמא דחלץ לה הוא דאסור בקרובותיה ואפי' לאחר מיתה:
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם כול'. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. אֲבָל מֵתָה אִשְׁתּוֹ אָסוּר בִּיבִמְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא מַחְמַת הַגּוֹרֵם בָּטַל הַגּוֹרֵם בָּטַל הָאִיסּוּר. וְדִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲפִילוּ בָּטַל הַגּוֹרֵם הָאִיסּוּר בִּמְקוֹמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא אמרו כו'. לעיל ריש פרק ג' ושם פירשתי:
גמ' שמעון בר בא כו'. כתוב לעיל פ''ק הלכה א' ושם פירשתיו:
משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אָֽמְרוּ. אוֹמֵר לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה. חָֽלְצוּ לָהּ אַחִין אוֹ כָּֽנְסוּ יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵתֶה הַיְּבָמָה יִכְנוֹס. מֵת הַיָּבָם מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו בחליצה. אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא וחליצה מיהת בעיא הואיל וזיקתה קודם לקידושי הגרושה היא:
מת היבם. ואין כאן אח אלא זה שקידש אחותה:
מתה היבמה יכנוס. את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
עד שיעשה כו'. שיכנוס את היבמה או יחלוץ לה ויעקור זיקתה מעליך:
המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקתו:
מתני' שקידש. אחד מן האחין את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:
מתני' וכן המגרש. בבבלי שם מפרק לה דאבל המגרש קתני וטעמא דחילוק בין חולץ למגרש מפ' בגמ':
הלכה: וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מַה בֵין חוֹלֵץ וּמַה בֵין מְגָרֵשׁ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ סָבוּר חֲלִיצָה קִנְייָן. אֵינָהּ אֶלָּא פְטוֹר. אֵין הָאַחִין חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחוֹלֵץ. אֲבָל חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּמֵּת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא אמרו כו'. לעיל ריש פרק ג' ושם פירשתי:
גמ' שמעון בר בא כו'. כתוב לעיל פ''ק הלכה א' ושם פירשתיו:
משנה: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ וָמֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ וָמֵת הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו בחליצה. אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא וחליצה מיהת בעיא הואיל וזיקתה קודם לקידושי הגרושה היא:
מת היבם. ואין כאן אח אלא זה שקידש אחותה:
מתה היבמה יכנוס. את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
עד שיעשה כו'. שיכנוס את היבמה או יחלוץ לה ויעקור זיקתה מעליך:
המתן. מלכנוס דקא פגעת באחות זקוקתו:
מתני' שקידש. אחד מן האחין את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:
מתני' וכן המגרש. בבבלי שם מפרק לה דאבל המגרש קתני וטעמא דחילוק בין חולץ למגרש מפ' בגמ':
כֵּינִי מַתְנִיתָא. מוּתָּר הוּא אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. הָדָא מְסַייְעָא לְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אָחִיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כיני מתניתין. כן הוא הוא דמותר אדם כו' וכדפרישית טעמא במתניתין ועפ''י טעות הדפו' נשמט כאן בספרים הא דכתוב למטה בהל' ט' וגרסינן לה הכא. הדא מסייע לההיא דאמר ר' הילא כו' עד לכ''ש והאי דרבי הילא כתוב לעיל פ''ג הלכה א' ושם פירשתיו:
אֲסוּרָה בְאַבִיו וּבַאֲבִי אָבִיו בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ. 26b וְהַייְדָא אָֽמְרָה דָא. בִּבְנוֹ וּבְבֶן בְּנוֹ בְּאָחִיו וּבְבֶן אָחִיו. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁנִּיתְּנוּ שְׁנִיּוֹת לַחוֹלֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
דא. מזה ש''מ דקתני בבנו ובבן בנו כו' ובבן בנו ע''כ משום חולץ הוא דהוי' ליה אשת אבי אביו שניה דאי משום המת דהוי' ליה אשת אחי אבי אביו הא לא הויא שניה וכאמימר דמכשיר שם בזה. ושם מסיק אליבא דכ''ע מדתני רבי חייא דבן בתו אסור נמי בחלוצה דמשום חולץ הוא דהויא ליה אשת אבי אמו דאי משום מת הא הויא ליה אשת אחי אבי אמו ולא הויא שניה כלל:
והיידא אמרה. ומאיזה דבר אתה שומע זה דאי משום דקתני באבי אביו דהויא ליה כלת בנו שני' ודילמא משום דמת הוא דהיתה כלת בנו ולא משום חולץ וכן מדחי לה בבלי מ':
שניתנו. דגזרו שניות ג''כ בחלוצה:
היא אסורה כו' הדא אמרה. זאת אומרת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source