יָכוֹל אוֹמֵר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִימְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. צָרָתָהּ לֹא תִינָּשֵׂא עַד שֶׁתֵּדַע בְּמַה הִיא מוּתֶּרֶת אִם בְעִיבּוּר אִם בְּבִיאָה. אַף בַּחֲלוּצָה כֵן. חֲלִיצָה פְטוֹר וּבִיאָה פְטוֹר. כְּמַה דְתֵימַר בְּבִיאָה כָּךְ אִיתְאֲמָר בַּחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
יכול אתה אומר. בזו שהניחה מעוברת דתהא צרתה מותרת להנשא וקפשיט לה מדתניא הכונס את יבמתו כו' ברייתא הובאה בבלי פירקין:
אם בעובר אם בביאה. כלומר דשמא היה הולד בן קיימא ובזה ודאי לכ''ע אמרי' דביא' מעוברת לא שמה ביאה כדמפרש טעמ' התם דלמ''ד דשמה ביאה משום דשמא יבא אליהו ויאמר נפל הוי והכא ליכא למימר הכי והולד נמי אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:
אף בחליצה כן והשתא פשיט לה להבעיא דלעיל דהואי ושניהם לפטור הן וכמה דאת אומר בביאה כן נמי בחליצה ומדקאמר לעיל אם בעובר אם בביאה משמע דה''ק אם בעובר דשמא יהיה בן קיימא ואי הולד פוטר כו' כדפרישית ואם בביאה דשמא לא יהיה בן קיימא ואז ביאה פוטרת ומדביאת מעוברת שמה ביאה כן בחליצה נמי שמה חליצה והכי מפרש רבא שם אליבא דרבי יוחנן דסבר כן
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. חָלַץ לָהּ מְעוּבֶּרֶת וְהִפִּילָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֲרֵי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אֶת אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת יָכוֹל תְּהֵא זְקוּקָה לְיָבָם. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶת שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי. תַּלמוּד לוֹמַר. 23a לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל. עַד שֶׁתֵּדַע אִם בֶּן קַייָמָה הוּא אִם אֵינוֹ בֶּן קַייָמָה. יָכוֹל אַף אֵשֶׁת סָרִיס תְּהֵא צְרִיכָה לְיִיבּוּם. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶת שֶׁאֵין שְׁמוֹ מָחוּי. יָצָא זֶה שֶׁ(אין) שְׁמוֹ מָחוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
והפילה מהו. שתהא צריכה חליצה אחרת וממתני' ליכא למישמע מדקתני אין הולד כו' פסלה מן הכהונה דדילמא מדרבנן בעלמא ולחומרא כדדחי לה בבלי ריש פירקין למ''ד חליצת מעוברת לא שמה חליצה:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא וה''ג את ששמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול תהא מותרת להנשא תלמוד לומר להקים כו' יכול אף אשת סריס כו' יצא זה ששמו מחוי גרסינן ומביאו בבלי כ''ד ואיידי דדריש מהמקרא זה מייתי לה הכא:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל שֶׁאֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עַל וַודָּאוֹ אֵין חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי זֵיתִים אֶחָד שֶׁלְּחֵלֶב וְאֶחָד שֶׁלְּשׁוּמָּן וְאָכַל אֶחָד מֵהֶן וַחֲבֵירוֹ מוּנָח בְּתוֹכָהּ. וְאָמַר. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ אֶמְצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ יָכוֹל אֲנִי לַעֲמוֹד עַל וַודָּאוֹ מַהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת עַד שֶׁלֹּא יִוָודַע לוֹ אִם בֶּן קַייָמָא הוּא אִם אֵינוֹ בֶּן קַייָמָא מֵבִיא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שלא כו'. כלומר דמן הדין היה לו להביא אשם תלוי כל זמן שלא יוודע לו אם בן קיימא או לא ובמתני' לא תני אלא אם הוא בן קיימא דאז חייבין בקרבן חטאת הדא אמרה שאינו מביא אשם תלוי בכה''ג:
גמ' כל שאיפשר לך כו' בכריתות דף י''ח פלוגתא דתנאי היא אם בעינן באשם תלוי חתיכה מב' חתיכות כדמפרשינן לקמן או לא. והכא איפכא פליגי רבי יוסי ורב דלרבי יוסי כל שאיפשר לעמוד על וודאי ולברר איסורו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי אלא ימתין עד שיברר ויביא חטאת דחיישינן לחולין לעזרה:
היך עבידא. דברי רבי יוסי היא ונקט לה בלשון בעיא משום דפשיט לה ממתניתין דהכא כלו' היך הדין זה היו לפניו וכו' וחבירו מונח בתיבה גרסי' דמאחר שאם ימצא המפתח ויחקור אחר זית הנשאר ולעמוד על וודאו אם חייב על ספיקו אשם תלוי כל זמן שלא נתברר:
נישמעינה כו'. דנוכל לפשוט זה ממתני' דקתני הכונס כו' דאם הולד בן קיימא חייבין בקרבן:
משנה: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָֽלְדָה בִּזְמַן שֶׁהַוְולָד שֶׁל קַייָמָא יוֹצִיא וְחַייָבִין בְּקָרְבָּן. וְאִם אֵין הַוְולָד שֶׁל קַייָמָא יְקַייֵם. סָפֵק בֶּן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹן סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוְולָד כָּשֵּׁר וְחַייָבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' וחייבין בקרבן. שבא על אשת אח שלא במקום מצוה:
הולד כשר. ממה נפשך:
וחייבין באשם תלוי. מפרש בגמ':
שְׁמוּאֵל אָמַר. זָכִין בָּעוֹבָּרִין. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אֵין זָכִין בָּעוֹבָּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַף עַל גַּב דִּשְׁמוּאֵל אָמַר זָכִין לָעוֹבָּרִין. מוֹדֵי הוּא שֶׁיָּצָא רֹאשּׁוֹ וְרוּבּוֹ בַחַיִים. דֵי מַתְנִיתָא הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוֹבֶּרֶת. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר כָּאן. הוּא לְמַפְרֵעַ לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. וְהָכָא בֵּ(י)ן הוּא לְמַפְרֵעַ וְהוּא שֶׁיִּזְכֶּה. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. אִם יָֽלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר יִטּוֹל מָנֶה. יָֽלְדָה זָכָר נוֹטֵל מָנֶה. אִם נְקֵיבָה מָאתַיִם. יָֽלְדָה נְקֵיבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְנוֹ. הָא אַחֵר לֹא. רִבִּי יוֹסָה אָמַר. אֲפִילוּ אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר וּבִלְבַד שְׁכִיב מְרַע. הָא בָרִיא לֹא. בִּלְבַד בִּמְטַלְטְלִין. הָא קַרְקָעוֹת לֹא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִיזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. וְנוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם אוֹ שֶׁהָֽיְתָה עִיבְּרָה. הַכֹּל חַייָבִין לְהַחֲזִיר. 23b מַה עָבַד לָהּ רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא בְנוֹ. וְסֵיפָה פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל מִן הָדָא דְרִבִּי יוֹסָה. הֶחֱזִירוּ הַכֹּל. אַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁהִפִּילָה. כָּל הַקּוֹדֵם בָּאַחֲרוֹנָה זָכָה. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא זָכָה. אֲפִילוּ בָּרִאשׁוֹנָה לֹא יִזְכֶּה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַף עַל גַּב דִּשְׁמוּאֵל אָמַר. זָכִין לָעוֹבָּרִין. מוֹדֵי וְהוּא שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַחַיִים. הֲרֵי אֵינוֹ בֶּן קַייָמָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מִשּׁוּם יִיאוּשׁ. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין רִבִּי חִייָה בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר נָתָן. חָזַר בָּהּ רִבִּי נָתָן. מִן מַתְנִיתָא. אִם זָכָר מָנֶה. אִם נְקֵיבָה מָאתַיִם. וּנְקֵיבָה גַבָּהּ לֹא בְעִנְייָן כְּאַחֵר הוּא. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֶּן יוֹמוֹ זָכִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ופריך וסיפא כו' מן הדא דרבי יוסי. כלומר אליבא דר''י דאמר לעיל מודי שמואל כו' דקתני התם החזירו כו':
כל הקודם לזכות באחרונה. מאחר שמת הבן או הפילה זכה דהפקר הויא:
בראשונה. כשהיתה מעוברת:
אפי' בראשונה יזכה גרסי'. לשמואל דלא כן אמר רבי יוסי כו' והרי אינו בן קיימא שהרי הפילה ולא זכה העובר מקודם:
ומשני רב יצחק משום ייאוש. כלומר דהמחזיקים בראשונה היו מתייאשין בעצמן מאז שהיו בספק שמא יש לו יורשין או אם אשתו מעוברת שמא לא תפיל ולא נתכוונו להחזיק חזקה גמורה. וכשינוייא דרבא שם:
חזר בה רבי נתן. דאמר מתחילה כרבי לעזר וכטעמיה. א''נ דחזר בו רבי לעזר גרסינן:
מן מתני'. כלומר מכח המתני' חזר מדבריו דקתני אם נקבה מאתים ונקבה גבה לא בענין כאחר היא דהא נקבה לאו יורש היא ולא שייכא טעמא דירושה הבאה מאליה ואפ''ה קנתה:
בן יומי. ד''ה מודים דזכין לו וכדתנינן בנידה דף מ''ד תינוק בן יום א' נוחל כו':
שניא כו'. ובבנו מודי דירושה הבאה מאליה היא ויש לה כח לתפוס:
מה עבד לה רבי לעזר. לההיא ברייתא:
הכל חייבי להחזיר. כיון דאשתו מעוברת ועובר יורש הוי אלמא דהמזכה לעובר קנה
או שהיתה עוברה. אשת הגר:
גר שמת. ברייתא שם:
ע''ד דרבי לעזר ובלבד בש''מ. דמפני שדעתו של אדם קרובה לבנו חששו שמא תטרוף דעתו ודוקא במטלטלין כדקתני במתניתין יטול מנה. וכ''כ הרי''ף ז''ל פ' מי שמת שם אבל דעת הרמב''ם ז''ל פ' כ''ב מהל' מכירה דאין לחלק בין שכ''מ לבריא וכ''כ הה''מ שם וכדעת רוב הפוסקים:
לא אמר אלא בנו. דלטעמיה אזיל דס''ל אין זכין לעוברין והכא שאני מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומקנה לו בכל לבו אבל לעובר אחר לא. וכדרבי יוחנן שם:
תמן תנינן. פ' מי שמת שם:
וכמה דאת אמר כאן הוא גרסי' למפרע כו'. דאם הולד בן קיימא לא הוי חליצה למפרע והכא נמי כן הוא למפרע הוא שיזכה:
די מתני'. כלומר וכדאמרי' במתני' החולץ כו':
והוא שיצא ראשו ורובו בחיים. כלומר שיהיה בן קיימא ולא נפל:
זכין בעוברין. כלומר לעוברין דס''ל המזכה לעובר ע''י אחר קנה. ופלוגתא היא ג''כ בבבלי ב''ב דף קמ''ב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source