Yevamoth
Daf 16a
תַּמָּן תַּנִּינָן. 16a שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּתֵירָה אָֽמְרוּ. אוֹמֵר לוֹ. הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. חָֽלְצוּ אַחִים אוֹ כָֽנְסוּ (…) מֵת הַיָּבָם מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. לֹא אָמַר אֶלָּא מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. אֲבָל מֵתָה אִשְׁתּוֹ אָסוּר בִּיבִמְתּוֹ. [אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי לִעֶזֶר. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ.] אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָא מַחְמַת הַגּוֹרֵם בָּטַל הַגּוֹרֵם בָּטַל הָאִיסּוּר. וּדְרִבִּי לִעֶזֶר. אֲפִילוּ בָּטַל הַגּוֹרֵם הָאִיסּוּר בִּמְקוֹמוֹ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (129)Ci-après, (4, 9) (10).: '' Si pendant que la veuve attend le mariage avec son beau-frère, un autre frère se fiance avec sa sœur à elle, on doit, selon R. Juda b. Bethera, lui dire d'attendre jusqu'à ce que le frère aîné ait accompli le lévirat. Après que le frère aura procédé au mariage, ou au déchaussement, le second frère pourra aussitôt épouser sa fiancée. De même après le décès de la belle-sœur veuve, le frère pourra procéder au mariage. Mais si le beau-frère aîné meurt (et qu'il n'y a plus d'autre frère que le fiancé à la sœur de la veuve), le survivant devra remettre un acte de divorce à sa fiancée et se laisser déchausser par sa belle-sœur veuve ''. Or; il y est dit seulement qu'en cas de décès préalable de la belle-sœur veuve le second frère pourra épouser l'autre sœur; mois si la femme de l'un meurt d'abord, la belle-sœur reste interdite (en raison de ce qu'un moment elle était interdite comme sœur de la femme). R. Yohanan dit: c'est là l'explication donnée par R. Éléazar; selon les autres sages au contraire, soit si la belle-sœur est morte d'abord, soit si la femme est morte d'abord, la dernière reste toujours libre (malgré l'interdit momentané); car, selon eux, tout interdit d'union provenant d'une cause (par quelqu'un qui provoque cet interdit) cesse dès que la cause de l'interdit n'a plus lieu d'être, tandis que, selon R. Éléazar, même lorsque la cause provocante a disparu, l'interdit (antérieur) subsiste.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ''ד הל' י':
שומר' יבם כו'. המתן. מלכנוס דקפגעת באחות זקוקה:
מתה היבמה יכנוס את אשתו. דאפי' כנסה ומתה מותר באחותה:
וקאמר הש''ס לא אמר במתני' אלא מתה יבמתו כו' אבל מתה אשתו אסור ביבמתו. דאע''ג דפקע איסור אחות אשה הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיא זקוקה ליבם ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עליו לעולם:
ה''ג כמו שהוא שם. אמר רבי יוחנן זו דברי ר' לעזר אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו. וכדמפרש פלוגתייהו לקמיה וכן פליגי רב ושמואל בזה בבלי דף מ''א:
דברי חכמים. טעמייהו דחכמים דסברי כל דבר שהוא בא כו' דאשתו היתה הגורם לאסור יבמתו עליו וכיון שבטל הגורם בטל האיסור וכדאמר שם דהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה:
ודרבי לעזר. וטעמיה דר''א דסבר אפי' כו' דר''א לטעמיה דאמר בפ' ב''ש הל' ו' המגרש את אשתו והחזירה דאסורה ליבם הואיל ועומדת עליו שעה אחת באיסור גרושת אח:
Yevamoth
Daf 16b
רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִיבִּי חֲנִינָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָכָא אַתְּ אָמַר. מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם אֲחָיוֹת מָה הֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם אֲחָיוֹת יְבָמוֹת מַה הֵן. רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא דוֹמֶה אִיסּוּר אֲחָיוֹת יְבָמוֹת לְאִיסּוּר אֲחָיוֹת שֶׁאֵינָן יְבָמוֹת. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּפַל הַבַּיִת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. אִם בְּשֶׁנָּפַל הַבַּיִת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת בְּדָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי יוֹדֵע טַעַם אֲחָיוֹת יְבָמוֹת מָהֵן. אֶלָּא בְּשֶׁמֵּתוּ בְּזֶה אַחַר זֶה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. 16b מַה צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן מֵתָה הַשְּׁנִייָה לָמָּה אֵינוֹ מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה יְהֵא אָסוּר בַּשְּׁנִייָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הִיא דָא הִיא דָא. צְרִיכָה לֵיהּ. וְלֵית זִיקָה כְּלוּם. אִילּוּ שְׁלֹשָׁה אַחִין. שְׁנַיִם מֵאָב וְלֹא מֵאֵם. שְׁנַיִם מֵאֵם וְלֹא מֵאָב. מֵת בְּנוֹ שֶׁלָּאָב תְּחִילָּה. לֹא הִסְפִּיק הַשֵּׁינִי לְהַחֲלִיץ וּלְייַבֵּם עַד שֶׁמֵּת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי אָחִיו מֵאִמּוֹ. שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר בָּהּ. אִין מַאֲמָר זִיקָה כְּלוּם. יְהֵא אָסוּר בָּהּ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ.
Traduction
R. Yossé b. Hanina demanda devant R. Yohanan: pourquoi est-il dit ici '' soit si la belle-sœur est morte d'abord, soit si la femme meurt d'abord, la dernière reste toujours libre '', tandis que la Mishna déclare en un cas analogue que la belle-sœur ne peut pas épouser le frère survivant de son mari (Pourquoi ne pas prescrire à l'un de se laisser déchausser par la seconde sœur, de façon à ce que la première, après avoir été interdite comme sœur de celle qu'il y avait lieu d'épouser, redevienne libre)? -En effet, lui répondit R. Yohanan, je ne puis pas m'expliquer pourquoi les sœurs de la belle-sœur veuve restent interdites (pourquoi l'on n'obvie pas à l'interdit de la première en prescrivant à la seconde le déchaussement). R. Zeira ou R. Hiya au nom de R. Yohanan se prononça de la même façon, ainsi que R. Aba et R. Hiya au nom du même. R. Ila ou R. Yassa dit (130)V. ci-après, 8 et 11. au nom de R. Yohanan que l'interdit des sœurs par suite d'une belle-sœur ne ressemble pas à l'interdit des sœurs non suscité par les belles-sœurs (mais par la présence de la femme simple, le premier interdit provenant de l'obligation du lévirat). R. Jérémie dit: notre Mishna prescrit que ces deux veuves ne pourront pas épouser leur beau-frère, car c'est comme si la maison (le devoir de reconstituer le nom) était tombée sur les deux frères à la fois (131)L'on ignore en ce cas laquelle précède l'autre.. Mais, lui objecta R. Yossa, dans l'hypothèse que la double obligation du lévirat arrive simultanément, comment R. Yohanan dit-il qu'il ne peut pas s'expliquer pourquoi les sœurs de la belle-sœur veuve restent interdites (Serait-il possible, vu le doute, de leur permettre d'épouser le beau-frère)? Il s'agit du cas où les frères sont morts l'un après l'autre (non simultanément, et comme on sait quelle veuve est la seconde, R. Yohanan ne comprenait pas l'interdit). Les compagnons d'étude ont cru devoir dire qu'ils ne comprennent pas le doute de R. Yohanan sur la possibilité du lévirat pour une sœur de belle-sœur; pourquoi en cas de prédécés de l'une (de la seconde), la première sœur un moment interdite, par la présence de l'autre, ne redevient-elle pas libre d'épouser le beau-frère, et R. Yohanan admet toutefois que si la première meurt après, la seconde reste interdite (comme elle l'a été du vivant de la première). -Non, dit R. Juda, il faut les deux hypothèses (et, dans l'un comme dans l'autre cas, le doute de R. Yohanan subsiste), car la contrainte (l'interdit) provenant de la consanguinéité de lévirat ne persiste pas après le décès d'une sœur. Si par exemple de trois frères deux (A et B) le sont du côté paternel, non du côté maternel, que deux (B et C) le sont par la mère, non par le père, si un fils (A) meurt, et qu'avant l'accomplissement du lévirat par le second frère (B), celui-ci meurt aussi, de sorte que la belle-sœur incombe en lévirat au troisième frère, maternel (C), il va sans dire qu'elle est permise au beau-frère, à titre d'étrangère; et certes l'obligation momentanée de lévirat (motivant l'interdit pour le beau-frère) n'équivaut pas à l'engagement qu'aurait prononcé le second défunt, de façon que la veuve soit interdite au troisième frère comme femme d'un frère maternel. Est-ce que le même interdit s'étend aux autres femmes (veuves du même défunt)
Pnei Moshe non traduit
הכא את אמר מתה כו'. דאלמא דאמרי' יבמה שהותרה כו' והכא במתני' את אמר אכין. בתמיה דקתני דלא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו לחלוץ לשני' ותיהוי ראשונה לאידך כיבמה שהותרה ונאסרה ותתזור להיתירה הראשון:
איני יודע טעם אחיות. דמתני' מה הן וכן אמר רבי יוחנן נמי בבלי כ''ז אחיות איני יודע מי שנאן מכח קושיא זו:
אמר רבי זעירא כו'. ופליגי ר''ז ורבי בא במילתיה דר''ח בשם רבי יוחנן דר''ז קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. וכלומר דדוקא היכי דהאיסור מחמת שהן אחיות יבמות הוא דהיינו בזיקה וכדמתני' עלה הוא דמתמה ר' יוחנן ואמר איני יודע מה טעם דהואיל ואינן אסורות אלא מחמת זיקה דרבנן א''כ נימא דיחלוץ לשני' ותיהוי כיבמה שהותרה כו' אבל היכי דהאיסור מחמת אחות אשה וכגון האי דשנינן לקמן בפירקין ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיות ומת אחד מהם ואח''כ מתה אשתו של שני דאסורה עליו עולמית הואיל ובשעת נפילה אחות אשתו הויא דהתם דקאי בה מתחילה איסור אחות אשה דאורייתא ולא אמרינן בה יבמה שהותרה כו' כלומר שתהיה מותרת אח''כ כשמתה אשתו של שני משום דבשעת נפילה חל עליה איסור דאורייתא. ולר''ז לא שאני ליה אלא כל היכא דתמצא בה צד ייבום אח''כ דמותרת דלא ס''ל לר''י דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה כו' דאסורה עולמית והילכך קאמר איני יודע טעם אחיות מה הן ועל גוונא דמתני' דלקמן נמי קאי:
רבי הילא כו'. אמר נמי הכי וכרבי בא דאינו דומה איסור אחיות שהן יבמות כלומר שהאיסור אינו אלא מכח זיקה לאיסור כו' וכדפרישית. וכן משמע בבבלי שם דמחלק אליבא דרבי יוחנן כה''ג:
א''ר ירמיה תיפתר כו'. לתרוצי מתני' קאי דהיינו טעמא דאינן מתייבמות ולא אמרינן יחלוץ לשניה כו' דמיירי שנפל הבית על שני אחין כאחת כלומר דמתו כאחת ונפלו תרווייהו בבת אחת לפניהן ולא ידעינן הי ראשונה הי שני':
ורבי יוסי בעי. על אוקימתא דר' ירמי' דא''כ מה מתמה ר' יוחנן דהא אי אפשר למצוא להן צד היתר:
אלא בשמתו זא''ז. וידעינן הי שניה ולהכי אמר ר''י איני יודע הטעם. ובבבלי דחי להאי אוקימתא מטעם אחר דלא סתם לן תנא כר''י הגלילי דאמר אפשר לצמצם:
הוון בעי מימר. היו בני הישיבה רוצין לפרש:
מה צריכה לר''י מתה השניה כו'. כלומר דמה מספקא לי' וקשה לו על שאין אנו מוצאין צד יבום לעולם באחיות אלא אם מתה השניה אח''כ למה אינו מותר בראשונה שהרי היתה ראוי' לייבם בשעת נפילה אלא שנפלה זו אח''כ ואסרתה וכיון שמתה זו חזרה להיתירה הראשון:
אבל מתה הראשונה. מודי רבי יוחנן דאסור בשניה משום דבשעת נפילתה לא היתה ראוי' לייבם:
אמר ר' יודה. דלא היא אלא היא דא היא דא צריכה ליה. דעל תרווייהו מספקא ליה לר''י ואמר איני יודע כו' כדמסיק:
ולית זיקה כלום. כלומר דאין זיקה אלימא כ''כ לאוסרה אח''כ מכח שהיתה אחות זקוקתו מקודם:
אילו כו' דמה אלו ג' אחין שנים כו'. כגון ראובן ושמעון אחין מן האב ולא מן האם ושמעון ולוי מן האם ולא מן האב ומת ראובן ולא הספיק שמעון לחלוץ או לייבם עד שמת ונפלה לפני לוי שמא אינו מותר בה בתמיה דהרי היא נכרית אצלו ואינה אסורה מחמת שהיתה זקוקה לשמעון אחיו מאמו:
אין זיקה מאמר גרסי'. כלומר דודאי לא אלימא זיקה לאשוויי כמאמר ותהי' לו אסור משום אשת אחיו מאמו וכדמסיק:
כלום יהא כו' אחיו מאמו. בתמיה והילכך במתני' נמי לא אלימא זיקה לאסרה לעולם ואפי' אם מתה הראשונה תהי' שני' מותרת. אבל בבבלי קאמר לר''י דסבירא לי' לחלק כן וכהוון בעי מימר דהכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source