משנה: מִי שֶׁקִּידֵּשׁ אַחַת מִשִִּֽׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן קִידֵּשׁ נוֹתֵן גֵט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. מֵת ולוֹ אָח אֶחָד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְייַבֵּם. קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
זה חולץ לשתיהן כו'. דכל חד מינייהו אסור לייבומי דילמא פגע באחות זקוקתו:
אין מוציאין מידם. דכל חד וחד אמר אנא שפיר נסיבי ואי נמי הוה איפכא שהראשון לייבום כנס אחות זקוקתו ההיא שעתא הוא דעבד איסורא ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקתה למפרע מאידך:
מתני' שנים שקידשו כו'. והם ב' נכריים:
היחידי חולץ את שתיהן. שאי אפשר לו לייבם לא קודם חליצה של שנייה משום אחות זקוקה ולא לאחר חליצה משום אחות חליצה לפיכך הואיל ואסור לייבם יחלוץ תחילה לשתיהן כדי להתיר אותה שהיא יבמתו לשוק:
והשנים א' חולץ. לאפקועי זיקה מאחיו אם זו היא יבמתו ותשתרי אחותה לשני ממ''נ אי יבמתו היא שפיר ואי אחותה היא הא פקעה זיקת יבמה מינה בחליצת אחיו. ודוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקפגע ביבמה לשוק:
קדמו וכנסו. אלו השנים אחר חליצת הא' אין מוציאין מידם שהרי אין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה בנישואי ראשונה ואיכא למימר קמא דנסיב יבמתו היא ובתרא נמי שפיר נסיב נכרי' ואי נמי הוה איפכא וקמא פגע באחות זקוקה כיון שבא שני וייבם פקעה זיקתה מאחיו והותרה לו אשתו ואיסורא דעבד עבד:
היו לו שנים אחד חולץ. תחילה לאתת והשני אם רצה לייבם לשניה מייבם דאם זו יבמתו שפיר ואם אחותה היא לא פגע באחות זקוקתו דחליצה דהך אפקעה לזיקה ולא גזרו אטו מייבם ואח''כ חולץ כיון דאפילו הוי הכי לא מיפסיל כדתני קדמו כו':
קדמו וכנסו. קודם שנמלכו בב''ד שאם נמלכו בב''ד ועברו יוציאו כיון שעברו על דברי ב''ד. הרא''ש:
מתני' ואין יודע איזה מהן קידש. אסור בשתיהן דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:
חולץ לשתיהן. דלא ידע איזו היא יבמתו כדמפרש בגמ' ומיחלץ חדא ויבומי חדא לא דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחיי' ויבומי בריש' נמי לא דדילמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:
יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר נַבּוֹרַיָּה אֲזַל לְצוֹר. אַתּוֹן שָׁאֲלִין לֵיהּ. מַהוּ מִיגְזָר בְּרֵיהּ דַּאֲרָמִייָתָא בְּשׁוּבְתָּא וְסָבַר מִישְׁרֵי לוֹן מִן הָדָא וַיִתְיַלְּדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. שָׁמַע רִבִּי חַגַּיי אָמַר. יֵיתֵי. אַייְתוּנֵיהּ דְּיִלְקֵי. אָמַר לֵיהּ. מֵאֵיכָן אַתָּה מַלְקֵינִי. אָמַר לֵיהּ. מִן הָדָא דִכְתִיב וְעַתָּה נִכְרוֹת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ. אָמַר לֵיהּ. מִן הַקַּבָּלָה אַתְּ מַלְקֵינִי. אָמַר לֵיהּ. וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה. אָמַר לֵיהּ. מִן הֵדָא אוֹרַייָה. אָמַר לֵיהּ. מִן הַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. כְּתִיב לֹא תִּתְחַתֵּן בֶּם וּכְתִיב כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מַאַחֲרַיי. בִּנְךָ מִיִּשְׂרָאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ. וְאֵין בִּנְךְ מִגּוֹיָה קָרוּי בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ. 13b אָמַר לֵיהּ. חֲבוֹט חַבְטָךְ דְּהוּא טָבָא בְּקֻלְטָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו מיגזר כו'. אם מותר למול בשבת בן גוי' שנולד מישראל:
והיה רוצה להתיר להם מן זה הכתוב דמשפחת בית אב קרוי משפח':
ייתי כו'. יבא והביאוהו לכאן שילקוהו:
דכתיב ועתה וגו'. בעזרא גבי שכניה בן יחיאל להוציא נשים נכריות:
מן הקבלה. מדברי קבלה בתמיה:
א''ל וכתורה יעשה. כתיב שם בהאי קרא דאלמא דמן התורה הוא שאין להם נישואין וקידושין וולדה כמותה:
א''ל מן הידא אוריי'. מהיכן נפקא לן ומאיזה מקרא מן התורה:
מן ההיא כו'. חבוט חביטך. הלקה מלקות שלך שהוא טוב לקלוט לפי שראוי הוא ואהיה נזהר פעם אחרת:
מאיכן. מנין לך ראיה דלאו כישראל הוא:
הלכה: מִי שֶׁקִּידֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן קִידֵּשׁ נוֹתֵן גֵט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. מֵת ולוֹ אָח אֶחָד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. בְּכָל אָתָר אַתְּ אוֹמֵר. אֵין חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּוַודַּאי כָּאן בְּסָפֵק. הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְייַבֵּם. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. בְּכָל מָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. ייַבֵּם. אֵין אוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. כָּאן בְּוַדַּאי כָּאן בְּסָפֵק. קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בכל אתר את אמר כו'. כדקי''ל דאין חליצה אחר חליצה לא ביבמ' א' ולא בשתי יבמות כדתנן לקמן פ''ה:
והכא אמר הכין. בתמיה דאחד חולץ לשתיהן:
ומשני כאן בוודאי. יבמות כאן במתני' בספק דלא ידע איזו היא יבמתו כדפרישי' במתני':
היו לו שנים כו'. בכל אתר כו'. במקום ששייך יבום אין אומרין חלוץ מתחלה והכא כו':
ומשני כאן בודאי. בעלמא והכא דספק הוא כדפרישית:
קדמו כו'. כלומר דמסיק דהיינו טעמא נמי דאין מוציאין מידם משום דספק הוא דשמא לא פגע באחות זקוקתו אבל אי הי' וודאי היה זקוק להוציא וכן כתבו התו' שם ד''ה קדמו:
גמ' א' ישראל וא' כהנים כסדר הזה. דאפילו הן כהנים אין מוציאין מידם אם כנסו השנים אחר חליצת הא' וטעמא כיון דאיסור חליצה לכהן מדרבנן הוא וכאן דספק חליצה היא דכל אחת ואחת בספק היא שמא לא היתה זקוקה לזה החולץ דאחיו לא קידשה אלא אחותה הוא דקידש ולא גזרו בה רבנן אבל במתני' דלקמן אסור בכהנים כמו שאפרש שם בס''ד:
הדא דאת אמר. במתני' והשנים א' חולץ כו' דוקא בשחלץ זה ואח''כ ייבם זה:
אבל כו'. לייבומי ברישא אסור שמא ימות אחיו והיא לאו יבמתו היא אלא אחות יבמתו הזקוקה לו. ובבבלי שם קאמר הכא טעמא אחרינא כדפרישית במתני' דקפגע ביבמה לשוק וזה אפי' למ''ד דלא חייש למיתה:
הדא אמרה הבא על אחות חליצתו כו'. נראה דאחות זקוקתו גרסינן דהרי אין אתה מוצא כאן שיבא על א' מהן אחר חליצתו אלא אחר חליצת האחר אלא דאחות זקוקתו שפיר שמעינן מהכא דקאמר אפי' בכהנים אין מוציאין מידם ואע''ג דאיכא למימר דקמא באחות זקוקתו פגע:
משנה: שְׁנַיִם שֶׁקִידְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִידֵּשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִידֵּשׁ. זֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִיטִּין וְזֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִיטִּין. מֵתוּ לָזֶה אָח וְלָזֶה אָח זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם. הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְהַשְׁנַיִים אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֶּם. קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
זה חולץ לשתיהן כו'. דכל חד מינייהו אסור לייבומי דילמא פגע באחות זקוקתו:
אין מוציאין מידם. דכל חד וחד אמר אנא שפיר נסיבי ואי נמי הוה איפכא שהראשון לייבום כנס אחות זקוקתו ההיא שעתא הוא דעבד איסורא ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקתה למפרע מאידך:
מתני' שנים שקידשו כו'. והם ב' נכריים:
היחידי חולץ את שתיהן. שאי אפשר לו לייבם לא קודם חליצה של שנייה משום אחות זקוקה ולא לאחר חליצה משום אחות חליצה לפיכך הואיל ואסור לייבם יחלוץ תחילה לשתיהן כדי להתיר אותה שהיא יבמתו לשוק:
והשנים א' חולץ. לאפקועי זיקה מאחיו אם זו היא יבמתו ותשתרי אחותה לשני ממ''נ אי יבמתו היא שפיר ואי אחותה היא הא פקעה זיקת יבמה מינה בחליצת אחיו. ודוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקפגע ביבמה לשוק:
קדמו וכנסו. אלו השנים אחר חליצת הא' אין מוציאין מידם שהרי אין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה בנישואי ראשונה ואיכא למימר קמא דנסיב יבמתו היא ובתרא נמי שפיר נסיב נכרי' ואי נמי הוה איפכא וקמא פגע באחות זקוקה כיון שבא שני וייבם פקעה זיקתה מאחיו והותרה לו אשתו ואיסורא דעבד עבד:
היו לו שנים אחד חולץ. תחילה לאתת והשני אם רצה לייבם לשניה מייבם דאם זו יבמתו שפיר ואם אחותה היא לא פגע באחות זקוקתו דחליצה דהך אפקעה לזיקה ולא גזרו אטו מייבם ואח''כ חולץ כיון דאפילו הוי הכי לא מיפסיל כדתני קדמו כו':
קדמו וכנסו. קודם שנמלכו בב''ד שאם נמלכו בב''ד ועברו יוציאו כיון שעברו על דברי ב''ד. הרא''ש:
מתני' ואין יודע איזה מהן קידש. אסור בשתיהן דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:
חולץ לשתיהן. דלא ידע איזו היא יבמתו כדמפרש בגמ' ומיחלץ חדא ויבומי חדא לא דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחיי' ויבומי בריש' נמי לא דדילמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁקִידְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כול'. תַּנֵּי. אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים כְּסֶדֶר הַזֶּה. הָדָא דְּאַתְּ אָמַר בְּשֶׁחָלַץ וְאַחַר כָּךְ יִיבֵּם. אֲבָל אִם יִיבֵּם בַּתְּחִילָּה אָסוּר. שֶׁמָּא יָמוּת אָחִיו וְנִמְצָא כְּבָא עַל אֲחוֹת יְבִימְתּוֹ. אָמַר רַב חִסְדָּא. הָדָא אָֽמְרָה הַבָּא עַל אֲחוֹת יְבִימְתּוֹ לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בָּא. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הַבָּא עַל אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בכל אתר את אמר כו'. כדקי''ל דאין חליצה אחר חליצה לא ביבמ' א' ולא בשתי יבמות כדתנן לקמן פ''ה:
והכא אמר הכין. בתמיה דאחד חולץ לשתיהן:
ומשני כאן בוודאי. יבמות כאן במתני' בספק דלא ידע איזו היא יבמתו כדפרישי' במתני':
היו לו שנים כו'. בכל אתר כו'. במקום ששייך יבום אין אומרין חלוץ מתחלה והכא כו':
ומשני כאן בודאי. בעלמא והכא דספק הוא כדפרישית:
קדמו כו'. כלומר דמסיק דהיינו טעמא נמי דאין מוציאין מידם משום דספק הוא דשמא לא פגע באחות זקוקתו אבל אי הי' וודאי היה זקוק להוציא וכן כתבו התו' שם ד''ה קדמו:
גמ' א' ישראל וא' כהנים כסדר הזה. דאפילו הן כהנים אין מוציאין מידם אם כנסו השנים אחר חליצת הא' וטעמא כיון דאיסור חליצה לכהן מדרבנן הוא וכאן דספק חליצה היא דכל אחת ואחת בספק היא שמא לא היתה זקוקה לזה החולץ דאחיו לא קידשה אלא אחותה הוא דקידש ולא גזרו בה רבנן אבל במתני' דלקמן אסור בכהנים כמו שאפרש שם בס''ד:
הדא דאת אמר. במתני' והשנים א' חולץ כו' דוקא בשחלץ זה ואח''כ ייבם זה:
אבל כו'. לייבומי ברישא אסור שמא ימות אחיו והיא לאו יבמתו היא אלא אחות יבמתו הזקוקה לו. ובבבלי שם קאמר הכא טעמא אחרינא כדפרישית במתני' דקפגע ביבמה לשוק וזה אפי' למ''ד דלא חייש למיתה:
הדא אמרה הבא על אחות חליצתו כו'. נראה דאחות זקוקתו גרסינן דהרי אין אתה מוצא כאן שיבא על א' מהן אחר חליצתו אלא אחר חליצת האחר אלא דאחות זקוקתו שפיר שמעינן מהכא דקאמר אפי' בכהנים אין מוציאין מידם ואע''ג דאיכא למימר דקמא באחות זקוקתו פגע:
הלכה: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם וְאִם קָדַם הַקָּטָן זָכָה כול'. מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם. שֶׁנֶּאֱמָר וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּנוֹלָד. יֹאמַר קִרְייָה יָקוּם עַל שֵׁם אָבִיו הַמֵּת. אֶלָּא עַד שֶׁיְּהֵא הַנּוֹלָד בְּכוֹר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הָיוּ לוֹ בָנִים וּמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא לֹא תִהְיֶה אִשְׁתּוֹ זְקוּקָה לְיִיבּוּם. וְיֹאמַר קִרְייָה וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לַנּוֹלָד תְּנֵיהוּ עִנְייָן לַמְייַבֶּם. מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שנא' והיה הבכור אשר תלד. וע''כ איבם מוקמינן ליה:
דמה אנן קיימין. המקרא זה:
אם בנולד. שיהא הבן שנולד נקרא על שם המת או שאותו הנולד יירש את המת א''כ יאמר קרייה יקום על שם אחי אביו המת גרסי' וכדדריש לה בבלי שם וכן פי' התוס' שם:
אלא עד שיהא הנולד בכור. כלומר ואם תאמר דבא ללמדינו שיהא הנולד בכור דבעינן שלא ילדה מעולם:
א''כ מעתה אפי' היו כו'. וקשה ויאמר קרא ובנים לא היו לו. מעולם:
אלא אם אינו ענין כו' למייבם דמצוה בגדול לייבם. והא דקריי' רחמנא בכור לגריעותא דאינו נוטל בראוי כבמוחזק כבכור כדאמר בבלי שם:
גמ' הדא דאת אמר בישראל. דוקא אין מוציאין אבל בכהנים אסור דבמתני' דלעיל דשרינן אפי' בכהנים התם דכנסו אחר חליצת הא' ואיכא למימר על כל אחת שמא לא היתה זקוקה לזה החולץ וכדפרישית לעיל וחליצתה לאו כלום הוא אבל הכא דהשנים חלצו וממ''נ יש אחת בהן דחליצתה חליצה דהרי אחיהם של אלו על כרחך אחת מהן קידש בודאי וחד מינייהו ודאי חלוצ' נסיב. אבל בבבלי משמע דאפי' הכי מותר נמי לכהנים כדגריס שם דף כ''ד אהאי מתני' תני שילא ואפילו שניהם כהנים וטעמא כדפרש''י שם דלכל חד וחד איכא למימר שמא ייבם את יבמתו ולא גזור רבנן לאפוקי מספק:
משנה: מִצְוָה בַגָּדוֹל לְייַבֶּם וְאִם קָדַם הַקָּטָן זָכָה. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּייְרָה הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס יוֹצִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
הנטען. נחשד:
ה''ז לא יכנוס. משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון:
ואם כנס. בגמ' מפרש דלאו דוקא כנס אלא אפי' קידש:
והוציאוה. ב''ד מתחת בעלה בשביל זה שאסרה עליו והלך זה ונשאה:
יוציא. דמדאוריית' אסורה נמי לבועל כדדרשינן ונטמאה ונטמאה ב' פעמים א' לבעל וא' לבועל:
מתני' מצוה בגדול לייב'. כדיליף בגמ':
קדמו. אלו ב' האחרונים וכנסו אחר חליצת שנים האחרים ולא באו לימלך בב''ד אין מוציאין מידם וטעמא כדפרישית לעיל:
לא ייבמו. שני אחים האחרים זה את זו וזה את זו משום דקמא דנסיב איכא למימר פגע באחות זקוקתו אלא אחד חולץ תחילה לאחד וא' מייבם לשניה ממ''נ אי יבמתו היא שפיר ואי לאו יבמתו היא לא פגע באחות זקוקתו שהרי אחיו חלץ ליבמתו ויבמה לשוק נמי ליכא שהרי חלצה מאחי בעלה:
קדמו. שני אחין של אחד וחלצו לשתיהן. משום דלא ידעי איזו היא יבמתו:
מתני' אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. ממ''נ אם זו יבמתו שפיר נסיב שהרי אחיו לא חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו ואינה כלום ואי לאו יבמתו היא שפיר נסיב דנכרי' היא דמשום אחות זקוקתו ליכא שהרי חלץ אחיו את אחותה שהיא יבמתו ופקעה זיקה ואי משום יבמה לשוק הרי חלצה זו מאחי בעלה:
הלכה: לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם כול'. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל בְּכֹהֲנִים אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שנא' והיה הבכור אשר תלד. וע''כ איבם מוקמינן ליה:
דמה אנן קיימין. המקרא זה:
אם בנולד. שיהא הבן שנולד נקרא על שם המת או שאותו הנולד יירש את המת א''כ יאמר קרייה יקום על שם אחי אביו המת גרסי' וכדדריש לה בבלי שם וכן פי' התוס' שם:
אלא עד שיהא הנולד בכור. כלומר ואם תאמר דבא ללמדינו שיהא הנולד בכור דבעינן שלא ילדה מעולם:
א''כ מעתה אפי' היו כו'. וקשה ויאמר קרא ובנים לא היו לו. מעולם:
אלא אם אינו ענין כו' למייבם דמצוה בגדול לייבם. והא דקריי' רחמנא בכור לגריעותא דאינו נוטל בראוי כבמוחזק כבכור כדאמר בבלי שם:
גמ' הדא דאת אמר בישראל. דוקא אין מוציאין אבל בכהנים אסור דבמתני' דלעיל דשרינן אפי' בכהנים התם דכנסו אחר חליצת הא' ואיכא למימר על כל אחת שמא לא היתה זקוקה לזה החולץ וכדפרישית לעיל וחליצתה לאו כלום הוא אבל הכא דהשנים חלצו וממ''נ יש אחת בהן דחליצתה חליצה דהרי אחיהם של אלו על כרחך אחת מהן קידש בודאי וחד מינייהו ודאי חלוצ' נסיב. אבל בבבלי משמע דאפי' הכי מותר נמי לכהנים כדגריס שם דף כ''ד אהאי מתני' תני שילא ואפילו שניהם כהנים וטעמא כדפרש''י שם דלכל חד וחד איכא למימר שמא ייבם את יבמתו ולא גזור רבנן לאפוקי מספק:
משנה: לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם אָחִיו שֶׁלָּזֶה חוֹלֵץ לָאַחַת וְאָחִיו שֶׁלָּזֶה חוֹלֵץ לָאַחַת. אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַיבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁלָּזֶה. וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַיבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁלָּזֶה. קָֽדְמוּ הַשְּׁנַיִם וְחָֽלְצוּ לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְייַבֵּם. קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
הנטען. נחשד:
ה''ז לא יכנוס. משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון:
ואם כנס. בגמ' מפרש דלאו דוקא כנס אלא אפי' קידש:
והוציאוה. ב''ד מתחת בעלה בשביל זה שאסרה עליו והלך זה ונשאה:
יוציא. דמדאוריית' אסורה נמי לבועל כדדרשינן ונטמאה ונטמאה ב' פעמים א' לבעל וא' לבועל:
מתני' מצוה בגדול לייב'. כדיליף בגמ':
קדמו. אלו ב' האחרונים וכנסו אחר חליצת שנים האחרים ולא באו לימלך בב''ד אין מוציאין מידם וטעמא כדפרישית לעיל:
לא ייבמו. שני אחים האחרים זה את זו וזה את זו משום דקמא דנסיב איכא למימר פגע באחות זקוקתו אלא אחד חולץ תחילה לאחד וא' מייבם לשניה ממ''נ אי יבמתו היא שפיר ואי לאו יבמתו היא לא פגע באחות זקוקתו שהרי אחיו חלץ ליבמתו ויבמה לשוק נמי ליכא שהרי חלצה מאחי בעלה:
קדמו. שני אחין של אחד וחלצו לשתיהן. משום דלא ידעי איזו היא יבמתו:
מתני' אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. ממ''נ אם זו יבמתו שפיר נסיב שהרי אחיו לא חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו ואינה כלום ואי לאו יבמתו היא שפיר נסיב דנכרי' היא דמשום אחות זקוקתו ליכא שהרי חלץ אחיו את אחותה שהיא יבמתו ופקעה זיקה ואי משום יבמה לשוק הרי חלצה זו מאחי בעלה:
מֵתוּ לָזֶה אָח וְלָזֶה אָח זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְזֶה חוֹלֵץ שְׁתֵּיהֶן. בְּכָל אָתָר אַתְּ אוֹמֵר. אֵין חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּוַודַּאי כָּאן בְּסָפֵק. לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁנַיִם. הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן וְהַשְּׁנַיִים אֶחָד חוֹלֵץ ואֶחָד מְיַיבֶּם. בְּכָל אָתָר אַתְּ אוֹמֵר. 14a בְּכָל מָקוֹם שֶׁ(אֵין) אוֹמְרִים לוֹ. ייַבֵּם. אֵין אוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. כָּאן בְּוַודַּאי כָּאן בְּסָפֵק. קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתו כו' בכל אתר כו'. כדפרישית לעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source