עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. רִבִּי חֲסִידָא שָׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה לֹא מִסְתַּבְּרָא עַד סוֹף יָמָיו. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
לא מסתברא. לפרש הכי אלא עד סוף ימיו היה פטיש מכה ובסוף ימיו ביטלה דאל''כ לא שייך לומר ובימיו א''נ דסבר דזה נמי הוא לגנאי דעד סוף ימיו לא היה משגיח על הדבר וכדמשמע דקאמר את המעוררין והנוקפין לשבח דהן לבדן היו לשבח וכן תקנת דמאי:
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה מֵהֶן לִגְנַאי וּמֵהֶן לְשֶׁבַח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ בֶּן לֵוִי. 45a בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַעֲשֵׂר נַעֲשֶׂה לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. שְׁלִישׁ לְמַכָּרֵי כְהוּנָה וּלְוִיָּה. וּשְׁלִישׁ לָאוֹצָר. וּשְׁלִישׁ לָעֲנִייִם וְלַחֲבֵירִים שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלֵם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דַּהֲוָה סְלִיק לְמֵדִין בִּירוּשָׁלֵם עַד דִּתְלָת אִיגְרָן הֲוָה יְהָב מִדִּילֵיהּ. מִכָּן וְאֵילָךְ מִשֶּׁלָּאוֹצָר. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן פְּחוֹרָה וִיהוּדָה בֶּן פְּכוֹרָה הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן בִזְרוֹעַ. וְהָיָה סִפֵּיקָן בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה. וְהֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. וְזוֹ לִגְנַאי. אֶת הַמְּעוֹרְרִין לְשֶׁבַח. וְאֶת הַנּוֹקְפִין לְשֶׁבַח.
Pnei Moshe (non traduit)
את המעוררין. והתקנות שנשנו לקמן במתני' אלו לשבח:
בראשונה. לאחר שתיקן עזרא לשכת בית האוצר לתת שם המעשרות והיו נותנין מהם לכהנים וללוים ולעניים כדכתיב בנחמיה והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלויים וגו' אל הלשכות לבית האוצר כי אל הלשכות יביאו בני ישראל וגו' וכן במלאכי הביאו וגו' אל בית האוצר וקי''ל מלאכי זה עזרא ור''י בן לוי לטעמיה דס''ל במעשר שני שם דנותנין המעשר אף לכהנים כדקאמר טעמא התם וכן לעניים אפי' לישראל דקי''ל מעשר ראשון מותר לזרים (וכן כתבו התוס' ביבמות שם ובכתובות) וקאמר דכך היו נוהגין בראשונה שהיה המעשר נתחלק לג' חלקים שליש היה נותן למכירי כהונה ולויה שלו ושליש לבית האוצר כדמפרש לקמי' ושליש לעניים. וכן לחבירים שהיו בירושלים כדמצינו ביחזקיהו דכתיב ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וכדדריש התם מהאי קרא דנותנין מעשר אף לת''ח:
מאן דהוה סליק למידון בירושלים. כלו' דר' יוסי בר בון מפרש דלמי שהיה עולה במעלה זו להיות מיושבי על מדין בירושלים היו נותנין כעין דאמרי' בריש פי''ג דכתובות גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכדכתבו התו' שם לפי שכל שעה היו יושבין בדין ולא היו עוסקין בשום מלאכה ולא היה להן במה להתפרנס והיה מוטל על הציבור להתפרנס:
עד תלת איגרן הוה יהיב מדיליה. כלומר דמפרש הא דקאמר שליש לאוצר היינו שנותנין ללשכת האוצר עד שעת הביעור ומקודם היה נותן לכהנים וללוים ולעניים מהשני השלישים שלו כלומר מה שהיה בידו. תלת איגרין. אלו האיגרות שהיו שולחין להמדינה ולהגולה בשעת הביעור שיוציאו המעשרות שלהם ולחלקן כדאמר התם בראשונה היו שולחין לבעלי הבתים שבמדינה מהרו והתקינו פירותיכם כו' וכעין דקאמר התם מעשה ברבן גמליאל כו' צא וכתוב לאחינו בני דרומא ולאחינו בני גלילא עילאי וארעייה ולאחינו בני גלותא כו' דמטא זמן ביעורא תפקון מעשרית וכן הוא בסנהדרין וכן בבבלי שם דף י''ב ושלש איגרות חתוכות לפניו כו' והיינו דקאמר דמכאן ואילך לאחר שבאו אלו הג' איגרות היה מתחלק גם השליש של האוצר שכבר הגיע שעת הביעור:
משבא אלעזר כו'. דהן היו כהנים בעלי אגרופין ובעלי זרוע ונטלו הכל והיתה סיפוק ביד יוחנן כ''ג למחות בידם ולא מיחה:
והעביר הודיית מעשר. מפני כך דלא היו יכולין להתודות וגם נתתיו ללוי:
וזו לגנאי. על שהיתה סיפוק בידו למחות ולא מיחה:
מילתיה דריב''ל. פליגא אדר' יוחנן דאמר מהן היה לגנאי כדמפרש ואזיל:
דְּמַאי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵּׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי דְּמַאי דָּמִי תִיקֵּן. דָּמִי לֹא תִיקֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
דמאי. מפרש מהו הלשון דמאי דמי תיקן ומי לא תיקן כלומר דספק הוא והיינו דא מאי וכל הסוגיא איתא בסוף מ''ש והמפרש שם לא פירש כן בדבריו:
משנה: מִשֶּׁבָּֽטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' סנהדרין. שם הדיינים ונקראים סנהדרין ששונאין הדרת פנים בדין:
בטל השיר. מפרש בגמ':
מתני' משמתו נביאי' הראשונים. בגמ' מפרש מאן נינהו:
השמיר. כמין תולעת וברייתו כשעורה ובו היו מראי. על האבנים הרשומות בדיו והן נבקעות מאליהן:
ונופת צופים. מפרש בגמרא:
אנשי אמנה. שהיו בוטחים ומאמינים בהקדוש ברוך הוא כדמפרש בגמ':
הלכה: אָבָּא בַּר רַב יִרְמְיָה אָמַר. זְקֵינִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. דכשבטלו הזקנים היושבים בשער שהן הסנהדרין בטלו הבחורים מנגינתם ג''כ:
אָמַר רַב חִסְדָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָֽיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר. אֲבָל אַכְשָׁיו שֶׁאֶין אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן הֵן אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
בראשונה. כשהיו הסנהדרין מאיימין עליהם:
דברי נבלה בשיר. ולפיכך בטלו. בראשונה. כשאדם עבר עבירה:
בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ נִפְרָעִין אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד. אֲבָל אַכְשָׁיו נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. בָּרִאשׁוֹנָה כָּל צָרָה שֶׁהָֽיְתָה בָאָה עַל הַצִּיבּוּר הָיוּ פּוֹסְקִין שִׂמְחָה כְנֶגְדָּהּ. וּמִשֶׁבָּֽטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּיוֹת. מִשֶּׁבָּֽטְלוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לָאֵבֶל מְחוֹלֵינוּ. וְכִי מַה הָֽיְתָה סַנְהָדְרִין גְּדוֹלָה מוֹעֶלֶת. אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם הַעְלֵם יַעֲלִינוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אוֹתוֹ. בְּכָל מִיתָה שֶׁיִּרְצוּ. מָֽשְׁלוּ מָשָׁל. לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁקִּילְקֵל בְּעִיר. מָֽסְרוּ לְבַעַל הָאַגְמוֹן וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הָאַגְמוֹן. מָֽסְרוּ לְבַעַל הַזְּמוֹרָה וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הַזְּמוֹרָה. מָֽסְרוּ לְבַעַל הָרְצוּעָה וּסְטָרוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הַזְּמוֹרָה. מָסְרוּ לְשִׁלְטוֹן וְהִטִּילוֹ לְקָמִין. כָּךְ צָרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
כל צרה שהיתה באה על הציבור. ונגאלין ממנה היו עושין אותו היום שמחה ויו''ט:
אלא מאותו האיש בלבד. לפי שסנהדרין נפרעין ממנו:
וממשפחתו. המחפין עליו:
משבטלו אילו ואילו. שיר בבית המשתאות ושמחה כנגד הצרה:
וכי מה היתה סנהדרי גדולה מועלת. לנו א''נ לעיל קאי דקאמר ועכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו וכי מה היתה סנהדרין מועלת למשפחה. לפי שנאמר ואם העלם וגו'. ועל המשפחה נאמרה וכשהיו הסנהדרין עושין בו דין לא היתה המשפחה נכשלת בהעלמת העין:
משלו משל כו'. אדלעיל קאו דמשבטלו סנהדרין גדלו הצרות והאחרונו' משכחו' את הראשונות דמאחר שלא יוכלו להוכיח ולייסר הרשעי' נענשו העם ביסורין וגלות ומרעה אל רעה יצאו כענין לבעל האגמון והזמורה והרצוע' שכולן ל' מינוי ושרר' ושוטרי' המייסרי' ומענשי'. והחזירו לקמין. ענין בית האסורים שחובשין שם מחוייבי מיתה:
משנה: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בָּֽטְלוּ אוּרִים וְתוּמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנוֹפֶת צוּפִים וּפָֽסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה שֶׁנֶּאֱמַר הוֹשִׁיעָה י֨י כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' סנהדרין. שם הדיינים ונקראים סנהדרין ששונאין הדרת פנים בדין:
בטל השיר. מפרש בגמ':
מתני' משמתו נביאי' הראשונים. בגמ' מפרש מאן נינהו:
השמיר. כמין תולעת וברייתו כשעורה ובו היו מראי. על האבנים הרשומות בדיו והן נבקעות מאליהן:
ונופת צופים. מפרש בגמרא:
אנשי אמנה. שהיו בוטחים ומאמינים בהקדוש ברוך הוא כדמפרש בגמ':
וּפָֽסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַנְשֵׁי אֲמָנָה תוֹרָה. כְּהָדָא חַד רְבִי הֲוָה קְרֵי לֵיהּ לְאַחֲוָה וַהֲווֹן צְוָוחִין בִּפְרַגְמַטַּיָּא וָהֲוָה אֲמַר. לֵית אֲנָא מְבַטְּלָה עֹנָתִי. אִין חֲמֵי לְמֵיתֵי. מֵיתֵי הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אנשי אמנה. דקאמר במתני' תורה הן בני אדם שבוטחים בהשם שיצליח עיסקיהם עם היותם עוסקים בתורה ואין מתבטלים הימנה:
כהדא. מעשה בענין זה שהי' מלמד אחד קורא מקרא עם אחיו בצור והיו קוראין אותו לסחורה ואמר להן אינני שומע לכם לבטל עתי וקביעותי בתורה:
אין חמי למיתי מיתי הוא. אם ראוי יהיה לי לבוא איזה ריוח בין כך ובין כך יבא:
וְנוֹפֶת צוּפִים. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּבַשׁ הַבָּא בִצְפִייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. סוֹלֶת צָפָה עַל גַּבֵּי נָפָה לוּשָׁה בִדְבַשׁ וְחֶמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָפֶה סִיפְסוּף שֶׁאָכַלְנוּ בְיַלְדּוּתֵינוּ מִפֶּנְקְרִיסִין שֶׁאָכַלְנוּ בְּזִקְנוֹתֵינוּ. דִּי בְיוֹמוֹי אִישְׁתַּנֵּי עָֽלְמָא. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָֽיְתָה סְאָה אַרְבֵּלִית מוֹצִיאָה סְאָה סוֹלֶת סְאָה קֶמַח סְאָה קֵיבָר סְאָה סוּבִּין סְאָה מוּרְסָן. וּכְדּוֹן אֲפִילוּ חָדָא בְחָדָא לָא קַייְמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
הבא בצפייה. ממקום ציפיאה והיינו צופים דקרא הרמתים צופים ומשובח הוא מאד:
סולת צפה ע''ג נפה. מרוב שומנה נדבקת לדופני נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש וחמאה. נופת נפה צופים שצפה:
יפה סיפסוף. הפרי גרוע שנשאר באילן בסוף:
מפנקרסין. פירות החשובים:
דביומוי. שבימיו נשתנה העולם וכן הוא לעיל פ''ק ואיידי דקאמר דהעולם הולך וחרב מייתי לה הכא:
סאה ארבלית. חטין ממקום ארבל:
וכדון. ועכשיו נשתנה דהקמח והסלת כו' בין הכל אין עולין לסאה אחת מסאה של חטין:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. מַה טִיבוֹ שֶׁלַּשָׁמִיר הַזֶּה. בִּירְייָה הִיא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ מַרְאִין אוֹתוֹ לָאֲבָנִים הָיוּ מִתְפַּתְּחוֹת לְפָנָיו כִּלְוָוחִין שֶׁלַּפִּינַקְס. וּבוֹ בָנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הָעוֹלָמִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמה מַסַּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֵן וְכָל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. מְגוּרָרוֹת הָיוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִידּוֹת גָּזִית מְגוּרָרוֹת בַּמְגֵירָה מִבַּיִת וּמֵחוּץ. אֱמוֹר מֵעַתָּה. מִפְּנִים לֹא הָיָה עוֹשֶׂה לָהֶן כְּלוּם. אֶלָּא מְתַקֵּן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיס לִפְנִים. רִבִּי אוֹמֵר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בְּאַבְנֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְדִבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בְּאַבְנֵי בֵיתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. וְאֵין כָּל דָּבָר יָכוֹל לַעֲמוֹד בּוֹ. אֲפִילוּ נָתוּן עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן אוֹ לְתוֹךְ טַס שֶׁלַּמַּתֶּכֶת מִיּד הָיָה בוֹקֵעֵ וְיוֹרֵד. מַה הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ לְהַעֲמִידוֹ. הָיוּ כוֹרְכִין אוֹתוֹ מוּכִּין שֶׁלַּצֶּמֶר וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ טַנִּי שֶׁלָּאֵבֶר מָלֵא סוּבִּין שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין. הָדָא הוּא דִכְתִיב הַמַּבְלִיג שׁוֹד עַל עָז.
Pnei Moshe (non traduit)
מגוררות היו. האבנים בכלי ברזל כדכתיב מגוררות במגירה:
אמור מעתה. הא דכתיב וכל כלי ברזל לא נשמע דמבפנים לא היה נשמע אלא מבחוץ היה מתקן:
להעמידו. להתקיים. דאין שום כלי יכול לעמוד לפניו:
טני. גובתא:
המבליג שוד על עז. לומר בריה קלה כזו ומתבקעין הרים ואבנים קשים מפניו:
וכל כלי ברזל לא נשמע. והיו צריכין לשמיר:
לאבנים. שהיו נרשמין בדיו:
מַעֲשֶׂה שֶׁנִּכְנְסוּ זְקֵינִים אֵצֶל בֵּית גַּדְיָא בִירִיחוֹ. וְיָֽצְתָה בַת קוֹל וְאָֽמְרָה לָהֶן. יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אָדָם אֶחָד רָאוּי לְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵין הַדּוֹר כְּדַיי. וְנָֽתְנוּ עֵינֵיהֶן בְּהִלֵּל הַזָּקֵן. וּכְשֶׁמֵּת הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו. הוֹי עָנָיו חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא. וְשׁוּב נִכְנְסוּ זְקֵינִים לָעֲלִייָה בְיַבְנֶה וְיָצָאת בַּת קוֹל וְאָֽמְרָה לָהֶן. יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אֶחָד רָאוּי לְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵין הַדּוֹר כְּדַיי. וְנָֽתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קָטָן. לְפִי שֶׁהוּא מַקְטִין עַצְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. לְפִי שֶׁמְעַט הָיָה קָטָן מִשְּׁמוּאֵל הָרָמָתִי. וּכְשֶׁמֵּת הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו. הוֹי עָנָיו חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן. וּבְשָׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל לְחַרְבָּא. וּשְׁאָר כָּל עַמָּא לְבִיזָּה. וַעֲקָן סַגִּיאִין יְהַוְייָן. וּבִלְשׁוֹן אֲרָמִית אָֽמְרָן. וְלֹא יָֽדְעוּ מַה אָמַר. וְעַל רִבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים. הוֹי עָנָיו חָסִיד. אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא שנטרפה השעה. שאין מספידין על הרוגי מלכות מאימת המלך:
שמעון וישמעאל. ר''ש שהיה נשיא ור' ישמעאל בן אלישע כ''ג שהרגם המלכות. ובבבלי גריס נמי וחברוהי לקטלא לשאר מיתות ושאר כו':
מִשֶׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי פָּֽסְקָה מֵהֶן רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת קוֹל. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק בַּת קוֹל יוֹצֵא מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאָמַר. נֶהֱרַג גַּייֻס גוליקס וּבָֽטְלוּ גְזֵירוֹתָיו. מַעֲשֶׂה שֶׁיָּֽצְאוּ נְעָרִים לְהִלָּחֵם בְּאַנְטִוֹכִיָּא וְשָׁמַע יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל בַּת קוֹל יוֹצֵא מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאוֹמֶרֶת. נִצְחוּ טַלייָא דִּאַגְחוּ קְרָבָא בְּאַנְטִוֹכִיָּא. וְכָֽתְבוּ אוֹתָהּ הָעֵת וְנָֽתְנוּ בוֹ זְמָן וְכִוְונוּ שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָֽיְתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שיצאו נערים. בניו של יוחנן כ''ג.:
מעשה ששמע כו'. בבלי פ' ואילו נאמרין:
הלכה: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים פָּֽסְקוּ אוּרִים וְתוּמִּים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. 45b זֶה שְׁמוּאֵל וְדָוִד. רִבִּי בָּא בַּר כָּהֲנָא בְשֵׁם רַב. זֶה גַּד וְנָתָן. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. זֶה יִרְמְיָה וּבָרוּךְ. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה. זֶה יִרְמְיָה וּבָרוּךְ. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וַיְהִי לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאוֹת אֱלֹהִים. מָאן קָם מִבַּתְרֵיהּ. יִרְמְיָה וּבָרוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומאן קם מבתרייהו ירמיה וברוך. וגם בזמנם היו עדיין:
מילתי' דריב''ל. לקמיה נמי אמרה כר' ירמיה דבימי ירמיה וברוך עדיין היו שואלים באורים ותומי' דדריש מהאי קרא דכתיב ויהי לדרוש אלהים וגו' וס''ל לדרוש באורי' ותומי':
גמ' שמואל ודוד. הן הנביאים הראשוני' ומשמתו פסקו האורים ותומים מלשאול בהם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source