משנה: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִילְּלוֹ וגו' אֶחָד הַנּוֹטֵעַ אֶת הַכֶּרֶם וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל אֲפִילוּ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ וְאֶחָד שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְמַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
המרכיב. מביא ענף של אילן ומרכיב אותו על גב אילן אחר:
המבריך. כופף את הזמורה בארץ ומכסה אותה בעפר:
מתני' ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל. דבהכי הוי כרם שתים כנגד שתים ואחת יוצאות זנב ואפי' הן מחמשה מינין מצטרפין:
מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בָּנָה. פְּרָט לְשֶׁנָּפַל בֵּיתוֹ וּבְנָאוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת. הַמַחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ לֹא הָיָה חוֹזֵר. יָכוֹל הַבּוֹנֶה בַיִת בְּחוּצָה לָאָרֶץ יְהֵא חוֹזֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא חֲנָכוֹ. אֵת שֶׁמִּצְוָה לְחַנְּכוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מִצְוָה לְחַנְּכוֹ. הִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ. כְּמִי שֶׁחֲנָכוֹ. נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. כְּמִי שֶׁלֹּא חֲנָכוֹ. 37b נְעָלוֹ. אִם הָיָה בְתוֹכוֹ חֲפָצִים. אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לִיבָּטֵל עָלֶיהָ. כְּמִי שֶׁחֲנָכוֹ. וְאִם לָאו. כְּמִי שֶׁלֹּא חֲנָכוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
צריכה. מיבעיא לן אם שתה יין מגיתו ויין קוסס אם נעשה בן סורר ומורה עליו:
מערבין בו. עירובי תחומין דאלו ערובי חצירות אין מערבין אלא בפת:
ומשתתפין בו. שותף מבואו' וכלומר דאשמעינן דחשיב משקה ולא אמרי' כמיא בעלמא הוא וכדתנן בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים כו':
ומברכין עליו. בורא פרי הגפן:
ונאמנין עליו. ברכת המזון שהיא צריכ' כוס:
ומקדשין בו את הכלה. מברכין עליו ברכת אירוסין דלכתחילה טעונה כוס:
ומנחמין כו'. דדינו כיין גמור בכל אלו:
ונמכר בחנות לשם יין. ואין כאן משום מקח טעות כדאמרינין פ' המוכר פירות דסתם יין חנות יין קוסס הוא אבל המוכר לחבירו יין סתם לא מכר לו יין קוסס דיין סתם יין המתקיים הוא כדאמרינן שם:
ואסור בהוריי' כו' דקי''ל בפ''ג דכריתות דעל היין מגיתו הרי הוא באזהרה עליו על ביאת המקד' וכל שהוא אסור לבא אל המקדש אם הוא שתוי אסור להורות ולהתיר נדרי':
לית לך. למעוטי יין מגיתו ויין קוסס דלא יהא חשיב כיין גמור אלא בזה שהוא אסור להביא לכתחילה לנסך ע''ג המזבח:
וההן. והאי בן סורר ומורר דקי''ל בפ''ח דסנהדרין אינו נעשה בן סורר עד שיאכל בשר וישתה יין:
שהיין. יין שהוא מגיתו ולא שהה ארבעים יום:
שהיין קוסס. יין שהוא רע ואין סופו להיות שכר יין:
מה ת''ל אשר בנה כו'. אליבא דר' יודה קאי דקאמר במתני' דלקמן הבונה בית על מכונו אינו חוזר דדריש אשר בנה דהוי מצי למיכתב מי האיש אשר לו בית דהרי אפי' לקח וירש בכלל פרט לשנפל ביתו ובנאו דאינו חוזר והכי איתא בתוספתא פ''ז ונפל ביתו ובנאו ה''ז חוזר ר' יודא אומר אם חידש בה דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר:
זאת אומרת כו'. כלומר מדר' יהודה נשמע נמי טעמא דמחזיר גרושתו לא היה חוזר דדמי לנפל ביתו ובנאו ורבנן דלא ס''ל כרבי יודא בנפל ביתו ובנאו ילפי טעמא דמחזיר גרושתו אינו חוזר מדכתיב אשה חדשה כדלקמן הל' ו':
את שמצוה לחנכו. בא''י משום ישוב פרט בח''ל דאין מצוה לחנכו:
הקדים לו שכרו. בנה בית והשכירו לאחרים והקדים לו זה שכרו ה''ז כמי שמחנכו ואינו זז ממקומו כדתנן לקמן:
נתן לו שכרו לאחר י''ב חדש. ה''ז כל הי''ב חדש כמי שלא חנכו וחוזר מערכי המלחמה:
את שדרכו ליבטל עליהן. כלומר שהיה צריך לבטל על שמירתן ה''ז כמי שחנכו והתחיל לישב בו:
נעלו. בנה בית ונתן בו חפציו ונעל עליהם:
שהיין מגיתו. מימרא בפני עצמה היא ואיידי דאיירי בכרם נקט לה הכא:
ואם לאו. שאינו צריך לישב עליהן ולשומרן ה''ז כמי שלא חנכו:
הלכה: אֲשֶׁר נָטַע. אֵין לִי אֶלָּא אֲשֶׁר נָטַע. לָקַח יָרַשׁ נִיתַּן לוֹ בְמַתָּנָה מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר הָאִישׁ מִי הָאִישׁ. מְנַיִין הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל אֲפִילוּ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר נָטַע. מִכָּל מָקוֹם. יָכוֹל הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל אוֹ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק יְהֵא חוֹזֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר כֶּרֶם. מַה כֶרֶם מְיוּחָד שֶׁהוּא שֶׁלְּחָמֵשׁ גְּפָנִים. יָצָא זֶהּ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּחָמֵשׁ גְּפָנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ת''ל כרם. דדמי לכרם ופחות שבכרם חמשה גפנים הן:
ת''ל אשר נטע. מדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש ביה נמי נטע מכל מקום ואפי' אינו כרם שהרי עדיין לא הזכיר כרם:
גמ' מי האיש. ריבוייא הוא:
שֶׁהַיַּיִן מִגִּיתּוֹ. שֶׁהַיַּיִן קוֹסֵס. [דְּתַנֵּי. יַיִן קוֹסְס]. מְעָֽרְבִין בּוֹ וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ וּמְבָֽרְכִין עָלָיו וּמְזַמְּנִין עָלָיו וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הַכַּלָּה וּמְנָחֲמִין בּוֹ אֶת הָאָבֵל וְנִמְכָּר בֶּחָנוּת לְֹשֶם יַיִן. וְהַמּוֹכֵר לַחֲבֵירוֹ יַיִן סְתָם לֹא מָכַר לוֹ יַיִן קוֹסֵס. וְאָסוּר בְּהוֹרָייָה וּבְהֵיתֵר נְדָרִים. וְעַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. לֵית לָךְ אֶלָּא שֶׁהוּא אָסוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְהָהֵן בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה צְרִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
צריכה. מיבעיא לן אם שתה יין מגיתו ויין קוסס אם נעשה בן סורר ומורה עליו:
מערבין בו. עירובי תחומין דאלו ערובי חצירות אין מערבין אלא בפת:
ומשתתפין בו. שותף מבואו' וכלומר דאשמעינן דחשיב משקה ולא אמרי' כמיא בעלמא הוא וכדתנן בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים כו':
ומברכין עליו. בורא פרי הגפן:
ונאמנין עליו. ברכת המזון שהיא צריכ' כוס:
ומקדשין בו את הכלה. מברכין עליו ברכת אירוסין דלכתחילה טעונה כוס:
ומנחמין כו'. דדינו כיין גמור בכל אלו:
ונמכר בחנות לשם יין. ואין כאן משום מקח טעות כדאמרינין פ' המוכר פירות דסתם יין חנות יין קוסס הוא אבל המוכר לחבירו יין סתם לא מכר לו יין קוסס דיין סתם יין המתקיים הוא כדאמרינן שם:
ואסור בהוריי' כו' דקי''ל בפ''ג דכריתות דעל היין מגיתו הרי הוא באזהרה עליו על ביאת המקד' וכל שהוא אסור לבא אל המקדש אם הוא שתוי אסור להורות ולהתיר נדרי':
לית לך. למעוטי יין מגיתו ויין קוסס דלא יהא חשיב כיין גמור אלא בזה שהוא אסור להביא לכתחילה לנסך ע''ג המזבח:
וההן. והאי בן סורר ומורר דקי''ל בפ''ח דסנהדרין אינו נעשה בן סורר עד שיאכל בשר וישתה יין:
שהיין. יין שהוא מגיתו ולא שהה ארבעים יום:
שהיין קוסס. יין שהוא רע ואין סופו להיות שכר יין:
מה ת''ל אשר בנה כו'. אליבא דר' יודה קאי דקאמר במתני' דלקמן הבונה בית על מכונו אינו חוזר דדריש אשר בנה דהוי מצי למיכתב מי האיש אשר לו בית דהרי אפי' לקח וירש בכלל פרט לשנפל ביתו ובנאו דאינו חוזר והכי איתא בתוספתא פ''ז ונפל ביתו ובנאו ה''ז חוזר ר' יודא אומר אם חידש בה דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר:
זאת אומרת כו'. כלומר מדר' יהודה נשמע נמי טעמא דמחזיר גרושתו לא היה חוזר דדמי לנפל ביתו ובנאו ורבנן דלא ס''ל כרבי יודא בנפל ביתו ובנאו ילפי טעמא דמחזיר גרושתו אינו חוזר מדכתיב אשה חדשה כדלקמן הל' ו':
את שמצוה לחנכו. בא''י משום ישוב פרט בח''ל דאין מצוה לחנכו:
הקדים לו שכרו. בנה בית והשכירו לאחרים והקדים לו זה שכרו ה''ז כמי שמחנכו ואינו זז ממקומו כדתנן לקמן:
נתן לו שכרו לאחר י''ב חדש. ה''ז כל הי''ב חדש כמי שלא חנכו וחוזר מערכי המלחמה:
את שדרכו ליבטל עליהן. כלומר שהיה צריך לבטל על שמירתן ה''ז כמי שחנכו והתחיל לישב בו:
נעלו. בנה בית ונתן בו חפציו ונעל עליהם:
שהיין מגיתו. מימרא בפני עצמה היא ואיידי דאיירי בכרם נקט לה הכא:
ואם לאו. שאינו צריך לישב עליהן ולשומרן ה''ז כמי שלא חנכו:
יָכוֹל הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ יְהֵא חוֹזֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא חִלְלוֹ. אֵת שֶׁמִּצְוָה לְחַלְלוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵין מִצְוָה לְחַלְלוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּו יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵין מַשְׁמַע אֶלָּא כֶרֶם. וְדִכְוָותָהּ. אֵין מַשְׁמַע אֶלָּא נָטַע. תַּנֵּי. וְלֹא חִלְלוֹ. פְּרָט לַמַּבְרִיךְ וְלַמַּרְכִּיב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. אָמַר רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּשֶׁהִרְכִּיב פֵּירוֹת עֲבֵירָה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִרְכִּיב אִילָן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילָן מַאֲכָל. מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. פֵּירוֹת עֲבֵירָה הֵן. וְאִם בְּשֶׁהִרְכִּיב אִילָן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילָן סְרָק. מִין בְּמִינוֹ. נוֹטֵעַ כְּבַתְּחִילָּה הֵן. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁהִרְכִּיב תְּאֵינָה שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי תְאֵינָה לְבָנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אינו משמע. מן המקרא אלא דוקא כרם ולא שאר אילנות:
ודכוותה כולי. דוקא נטע ולא המבריך והמרכיב:
ולא חיללו. דמצי למיכתב ולא חילל וכתיב ולא חיללו משמע מיעוטא לזה ולא לאחר פרט למברי' ולמרכי' דאינו חוזר ופליגי ר' יוחנן ור' חסדא כמאן אזלא האי ברייתא:
דראב''י היא. דאמר נטע כמשמעו ופליג אמתני':
ד''ה היא. ואפי' כתנא דמתני' דהברייתא מיירי כשהרכיב פירות עבירה בהרכבת מין בשאינו מינו דמעטי' קרא ומתני' איירי בהרכבת היתר. וכן פליגי באוקמתא דהאי ברייתא בבבלי דף מ''ג:
מה אנן קיימין. האי הרכבת היתר דמוקמינן למתני' ה''ד דאיצטריך לאשמועינן דחוזר משום הרכבה:
אם כו'. כלומר דודאי בשניהם אילן מאכל ומין בשאינו מינו הן אי אפשר לאוקמי דהרכבת איסור הוא ומעטי' קרא:
ואם בשהרכיב אילן מאכל ע''ג אילן סרק מין במינו. האי אילן סרק לאו אילן סרק ממש אלא בילדה קמיירי וקרי לה אילן סרק דעדיין לא טען פירות ואם בשהרכיב אילן מאכל כלומר שכבר טען פירות באילן שלא טען עדיין דקיימא לן זקינה שהבריך בילדה חייב בערלה דאותו ענף שקצץ מהזקינה נעשה עכשיו ילדה:
ניטע כבתחילה הן. כלומר דתיפוק לי' משום ילדה דצריך למיהדר דעדיין לא חיללו ומאי איריא משום מרכיב:
אלא כו'. ע''כ כן אנן קיימין בששניהם מין א' הן וכבר טענו פירות ונתחללו ועכשיו הוא חוזר משום חילול ההרכבה:
תַּנֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן לֹא הָיוּ חוֹזְרִין. שֶׁהֵן מִתְחַדְּשִׁין פַּעֲמַיִים בַּשָׁבוּעַ. אַף כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁלֹּא יֵיעָשׂוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו שומרת יבם לחמשה אחין. כולן חוזרין ואפי' מת אחיהן במלחמה. והכי אמרינן בבבלי:
ודכוותה. לשון בעיא היא אם נימא נמי אפי' בית א' שנפל בירושה לחמשה אחין דחוזרין:
תמן כו'. כלומר דלא דמי דהתם אין כל א' וא' ראוי לישב בו לבדו דלכולם יש להן חלק בו ואם א' מהן רוצה לישב בו צריך ליתן דמי' בשביל חלק האחים:
ברם הכא כל א' וא' ראוי לייבם. אותה לבדו ופוטרה מכלן ולפיכך כל אח' ואחד חוזר:
מה דמי לה. לא דמיא למתני' למילף מינה אלא הא דאם קידש אשה מעכשיו ולאחר י''ב חדש ונשלם הזמן במלחמה דחוזר דכמו דאמרינן בשומרת יבם אפי' מת אחיו במלחמה חוזר ה''נ כן ודוקא דאמר מעכשיו דאז למפרע חלו הקידושין והוי כמו אירס קודם המלחמה אבל בלא מעכשיו הוי כקידש בתוך המלחמה דודאי אינו חוזר:
אף אנשי השרון לא היו חוזרין. בשביל בנין בתיהם כדפרישית במתניתין:
שלא יעשו בתיהן קבריהן. שלא יפלו עליהן מחמת רבוי הגשמים ובתיהן נוחין ליפול כדאמר הכי ביומא:
הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אִם חִידֵּשׁ בּוֹ דָּבָר חוֹזֵר. וְאִם לָאו לֹא הָיָה חוֹזֵר. סָדוֹ בַסִיד וּפִתֵּחַ בּוֹ חֲלוֹנוֹת לֹא הָיָה חוֹזֵר. הָיָה גָּדוֹל וְעָשָׂאוֹ קָטָן חוֹזֵר. וְאֶחָד וְעָשָׂאוֹ שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת. ילך וישוב לביתו דקרא קדייק דמשמע דמצוה לישב עמה פרט לאיילונית דאין מצוה לישב עמה כשאין לו אשה אחרת או בנים דמצוה לגרשה:
גמ' אם חידש בה דבר. וכן הוא בבבלי לר' יודא דקאמר אם הוסיף בה דימוס א' חוזר דלא הוי על מכונו וקרינא ביה חדש ולאפיקי סדוהו בסיד ופתיחת חלונות:
חוזר. דלאו על מכונו הוא וכן אחד ועשאו שנים:
פרט למחזיר גרושתו. שאינה חדשה לו:
ת''ל אשה מ''מ. מדלא כתיב אשר אשה ארס:
גמ' אין לי אלא רובה שנשא ריבה. בחור שנשא בתולה:
משנה: וְאֵילּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין. הַבּוֹנֶה בֵית שַׁעַר אֶכְסֶדְרָה מִרְפֶּסֶת הַנּוֹטֵע אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל וְחַמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין לֹא הָיָה חוֹזֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַבּוֹנֶה בַיִת עַל מְכוֹנוֹ לֹא הָיָה חוֹזֵר. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אַף הַבּוֹנֶה בֵית לְבֵינִים בַּשָּׁרוֹן לֹא הָיָה חוֹזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. אילני סרק. כגון ארזים ושקמים שאינם עושים פרי:
והמחזיר את גרושתו. וארסה אינו חוזר כדדרי' לעיל דכתיב אשה חדשה:
אלמנ'. וארסה כ''ג כו' כדדרי' בבבלי מדהוי מצי למיכתב ולא לקח וכתיב ולא לקחה שתהא ראויה לו ללקיחה:
על מכונו. סתרו ובנאו כמדה ראשונה אינו חוזר דלאו חדש הוא וגרע מהלוקח והיורש:
בשרון. מקום הוא ששמו שרון ואין הקרקע שלו יפה ללבני' ולא הוי דבר של קיימא כדאי' בגמרא שהיו צריכים לחדשה שני פעמים בכל שבע שנים:
כל אלו שומעין דברי הכהן מערכי המלחמה. כמו שומעין מערכי המלחמה דברי הכהן מה שאומר להן וחוזרין:
מתני' וא' המארס את ה א ל מ נ ה. כדיליף בגמרא:
אֲפִילוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם לַחֲמִשָּׁה אַחִים. וְדִכְוָותָהּ אֲפִילוּ בַּיִת אֶחָד לַחֲמִשָּׁה אַחִים. תַּמָּן אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָאוּי לֵישֵׁב בּוֹ. בְּרַם הָכָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָאוּי לְיּיַּבֵּם. מַה דָמֵי לָהּ. קִידֵּשׁ אִשָּׁה מֲעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְשָׁלֵם הַזְּמָן בַּמִּלְחָמָה חוֹזֵר וּבָא לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו שומרת יבם לחמשה אחין. כולן חוזרין ואפי' מת אחיהן במלחמה. והכי אמרינן בבבלי:
ודכוותה. לשון בעיא היא אם נימא נמי אפי' בית א' שנפל בירושה לחמשה אחין דחוזרין:
תמן כו'. כלומר דלא דמי דהתם אין כל א' וא' ראוי לישב בו לבדו דלכולם יש להן חלק בו ואם א' מהן רוצה לישב בו צריך ליתן דמי' בשביל חלק האחים:
ברם הכא כל א' וא' ראוי לייבם. אותה לבדו ופוטרה מכלן ולפיכך כל אח' ואחד חוזר:
מה דמי לה. לא דמיא למתני' למילף מינה אלא הא דאם קידש אשה מעכשיו ולאחר י''ב חדש ונשלם הזמן במלחמה דחוזר דכמו דאמרינן בשומרת יבם אפי' מת אחיו במלחמה חוזר ה''נ כן ודוקא דאמר מעכשיו דאז למפרע חלו הקידושין והוי כמו אירס קודם המלחמה אבל בלא מעכשיו הוי כקידש בתוך המלחמה דודאי אינו חוזר:
אף אנשי השרון לא היו חוזרין. בשביל בנין בתיהם כדפרישית במתניתין:
שלא יעשו בתיהן קבריהן. שלא יפלו עליהן מחמת רבוי הגשמים ובתיהן נוחין ליפול כדאמר הכי ביומא:
הלכה: אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה. אֵין לִי אֶלָּא רוֹבֶה שֶׁנָּשָא רֵיבָה. מְנַיִין רוֹבֶה שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה. אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא רֵיבָה. [אַלְמוֹן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה] מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה. מִכָּל מָקוֹם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר חֲדָשָׁה. פְּרָט לַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמָרָת הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאַייְלוֹנִית הוֹאִיל וְאֵין מִצְוָה לֵישֵׁב עִמָּהּ אֵינוֹ חוֹזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת. ילך וישוב לביתו דקרא קדייק דמשמע דמצוה לישב עמה פרט לאיילונית דאין מצוה לישב עמה כשאין לו אשה אחרת או בנים דמצוה לגרשה:
גמ' אם חידש בה דבר. וכן הוא בבבלי לר' יודא דקאמר אם הוסיף בה דימוס א' חוזר דלא הוי על מכונו וקרינא ביה חדש ולאפיקי סדוהו בסיד ופתיחת חלונות:
חוזר. דלאו על מכונו הוא וכן אחד ועשאו שנים:
פרט למחזיר גרושתו. שאינה חדשה לו:
ת''ל אשה מ''מ. מדלא כתיב אשר אשה ארס:
גמ' אין לי אלא רובה שנשא ריבה. בחור שנשא בתולה:
משנה: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵירַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ וְגוֹמֵר. אֶחָד הַמְאָרֵשׂ בְּתוּלָה וְאֶחָד הַמְאָרֵשׂ אֶת הָאַלְמָנָה אֲפִילוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם וַאֲפִילוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה חוֹזֶר וּבָא לוֹ. כָּל אֵילּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. אילני סרק. כגון ארזים ושקמים שאינם עושים פרי:
והמחזיר את גרושתו. וארסה אינו חוזר כדדרי' לעיל דכתיב אשה חדשה:
אלמנ'. וארסה כ''ג כו' כדדרי' בבבלי מדהוי מצי למיכתב ולא לקח וכתיב ולא לקחה שתהא ראויה לו ללקיחה:
על מכונו. סתרו ובנאו כמדה ראשונה אינו חוזר דלאו חדש הוא וגרע מהלוקח והיורש:
בשרון. מקום הוא ששמו שרון ואין הקרקע שלו יפה ללבני' ולא הוי דבר של קיימא כדאי' בגמרא שהיו צריכים לחדשה שני פעמים בכל שבע שנים:
כל אלו שומעין דברי הכהן מערכי המלחמה. כמו שומעין מערכי המלחמה דברי הכהן מה שאומר להן וחוזרין:
מתני' וא' המארס את ה א ל מ נ ה. כדיליף בגמרא:
אֵימָתַי הוּא מְחַלְלוֹ. בָּרְבִיעִית וּבַחֲמִישִּׁית. 38a מִסְתַּבְּרָה בַחֲמִישִּׁית. אֲבָל בָּרְבִיעִית דָּמִים הוּא חַייָב לוֹ. וְרַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. לֹא מִסְתַּבְּרָה אֶלָּא בָּרְבִיעִית. דִּכְתִיב וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים לַיי֨.
Pnei Moshe (non traduit)
לא מסתברא אלא ברביעית. דהוא עיקר זמן פדיונו כדכתיב ובשנה הרביעית וגו' כדדריש פ''ה ממע''ש דהילולים דקאמר כמו חילולים דלא ממנעי רבנן בין ה''א לח''ת וכדדריש בבלי פ' כיצד מברכין ומגופ' דקרא נלמד דצריך פדיון וברביעית הוא ולא איצטריך למילף ממעשר:
אבל ברביעית דמי' הוא חייב לו. כלומר דאין דמיו נתפסין בפדיונו ברביעית אלא דהוי כמו שהוא חייב דמים לנטע רבעי כלומר שהחוב מוטל עליו לפדותו בחמישית וברביעי' אסור דהרי ממעשר ילפינן דאינו נאכל חוץ לחומה בלא פדיון:
וקאמר מסתברא בחמישית. הוא דמותר נאכלו וצריך פדיון:
אימתי הוא מחללו. אנטע רבעי דעלמא קאי ואיידי דאיירי לעיל בחילול נקט לה. אימתי לפי שמצינו בכתוב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ובשנה החמישית תאכלו את פריו ואינו מפורש במקרא מה יעשו בשנה הרביעי' ואם יש היתר לאכלן בד' וס''ל לסתמא דהש''ס דיליף קדש קדש ממעשר ומינה גמרי' פדיון לנטע רבעי אבל לא ידענו אימת מחללו ברביעית או בחמישית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source